כל המציאות היא יחס בין 2 כוחות – כוח המקבל וכוח המשפיע, שהכוח המשפיע שנקרא האור, פועל על הכוח המקבל שנקרא רצון לקבל, ומשנה, מתקן אותו, עד שהרצון לקבל הזה יהיה דומה בצורתו לכוח המשפיע. שהרצון לקבל יקבל צורה שנקראת נברא, שהוא מחוץ לכוח הבורא, המשפיע, ועומד מולו, ואחר כך שאותו הכוח המקבל, הנברא, כשהוא משיג בהדרגה את המצב שלו, ההפוך מהכוח המשפיע, בהתאם לזה, עלידי האמצעים שניתנים לו, הוא מתחיל להשתתף בשינוי עצמי. ואמנם שהיגיעה היא למעלה מהכוח האנושי של אותו הנברא, והרצון לקבל לא יכול להציל את עצמו, הוא יכול לעשות פעולות, שמכל התנאים שמסדר לו האור, הכוח המשפיע, הוא פועל במה שאפשר וניתן לו לתיקון • כשהאדם נותן את כל היגיעה הנדרשת בדרגת החי, אז האור העליון פועל עליו בצורה לא ישירה שנקראת האור המקיף, המחזיר למוטב, ואז בכמות היגיעה הוא מגיע לחיסרון לשינוי, שהאור העליון מסיים את היגיעה, ואז "יגעתי ומצאתי" • בדרך התיקון האור העליון מביא לאדם הבחנות של קירוב וריחוק, והרצון לקבל צריך להבחין בהן בצורה נכונה • האדם יכול להתקרב לחברו ולעשות כל מיני פעולות, וזה כביכול כמו שהאור פועל ומקרב ביניהם. ואמנם שהרצון לא משתנה, משתנה הגורם לאור. כך בדרגת העולם בזה שנמצאת בניתוק מרוחניות יש הזדמנות נפלאה, שבקירוב פיזי, בכל מיני הזדמנויות שקריות, האדם יכול להשפיע על חסרונו הפנימי, וכתוצאה מזה להשפיע על המאור המחזיר למוטב שישפיע עליו בצורה נסתרת, ויביא אותו לחיסרון הנכון. כך בדרגתנו ישנו חוט שבאמצעותו האדם ממש מוציא את עצמו לעולם הנאור • אם האדם משתמש נכון בכל היוצרות, האמצעים שמסרו, נתנו לו מלמעלה, אם הוא מקבל אותם ככאלה שניתנו לו מלמעלה, הוא מסוגל לתת את ההתעוררות מלמטה הנדרשת להתעוררות מלמעלה. אך האדם צריך לדעת את סדר הדברים שעליו לעשות ועל האור לעשות, והידיעה והבירור בזה שומרים על האדם לא לצפות שתבוא ישועה ללא יגיעה, שהזמן עושה את שלו מן הסתם, שישנם אנשים שיותר קל להם לעבור את השלבים ולא נדרשת מכל אחד מידה שלמה של עבודת כפיים בחיבור, בקבוצה, להשיג את הערבות וכוח החיבור מעצמם • אם האדם יודע שיש לו את כל האמצעים כדי להגיע לתוצאה הרצויה, למטרת החיים, אז הוא לא מתייאש, ממשיך ומגיע. ואחרי כל החשבונות הוא ממשיך להתעלות מעל התוצאות, ומתחיל להבין שההזדמנות ליגיעה שהוא קיבל זה השכר • יגיעה שלא לצורך – כל דבר שלא מביא להשפעת המאור המחזיר למוטב, שלא מעמיד אותי בחיסרון נכון כלפי המאור המחזיר למוטב שאני מצפה שישפיע עלי וישנה אותי בצורה כזאת שאהיה ראוי לעשות נחת רוח לבורא • אם אני נמצא בסביבה וקושר את עצמי אליה בצורה שאין לי לאן לברוח, אז הקנאה היא לא שלילית וזורקת אותי הצידה, אלא בעזרתה אני מצליח לרצות. והרצון הזה, למרות שהוא מקולקל, מספיק למשוך את המאור המחזיר למוטב שמשנה אותי בהתאם לטבע שלו • צריכים להשתמש נכון בכל המדרגה שנקראת העולם הזה, כך שאתה לא זקוק יותר לכלום; הכל נמצא – רק לסדר •