כנס
מעשירייה לאחד
כנס "קבלה לעם" העולמי 2021
04-06.06.2021
מסירות נפש
שיעור 5
שיעור 06.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אנחנו בשיעור מספר 5 בכנס הנוכחי שלנו, המוצלח מאוד עד כה, והנושא הוא "מסירות נפש". מסירות נפש זה התנאי של החיבור בדרגה הרוחנית, עם כל מה שיש ומתגלה באותה הדרגה כהפרעות שצריכים להתגבר עליהן, כי בלי זה לא נרגיש שאנחנו בכלל פועלים למסור את הנפש שלנו, כדי שנשיג את מה שיהיה לנו ברוחניות. זאת אומרת, כל מה שאנחנו רוצים לגלות ומגלים בעבודה שלנו במאמץ הרוחני, אנחנו צריכים מעל זה עוד לעשות פעולות של מסירות נפש. לכן לא חשוב לנו מה שהשגנו, אנחנו מוותרים על זה ורוצים ממש כביכול לא להיות קיימים, לא להיות נמצאים, לא להרגיש כלום. זאת אומרת, הדרגה הרוחנית העליונה ביותר, הכתר של כל מצב ומצב, הוא בזה שהוא לגמרי מבטל את עצמו. כך אנחנו גם לומדים מחכמת הקבלה, שכתר זה עביות שורש. ואיך אפשר? לא חשוב איזו עביות יש לו באמת, רק הוא מבטל את עצמו ולכן עושה מעצמו עביות דשורש.
לכן אנחנו צריכים בחזרה להגיע לקשר בינינו ולגלות בקשרים בינינו כל מיני מצבים ואופני התקשרות, וכל אחד על ידי זה מתעשר ומתמלא בלחבר את הכלים ולמלא אותם באורות. וכל זה בסופו של דבר מגיע לביטול, שזה לא בשבילי, זה לא אני, אלא הכול שייך לעשירייה שלי, שזה כל הכלי דבני ברוך ודרכה לבורא, כולנו יחד כך מתבטלים. ואז נקרא ש"חד מקבל חד", שאנחנו נמצאים בדבקות עימו, עם הכוח העליון שלנו.
אנחנו הגענו לשלב הזה דרך הרבה שלבים. בשיעור הראשון, כך כאילו בקטן, שהרוחניות מתגלה מחוצה לי. בשיעור שני, הערבות שאנחנו צריכים להשיג. בשיעור השלישי, התחזקות באין עוד מלבדו. בשיעור הרביעי, הכול מושג בכוח התפילה. שיעור חמישי של עכשיו זה מסירות נפש, ויש לנו היום עוד את השיעור האחרון, מתקשרים לעשירייה אחת.
זאת אומרת, אנחנו רואים כאן תהליך מאוד מחושב, מה אנחנו צריכים לעשות כדי באמת להתכלל יחד ובצורה נכונה. לכן השיעור הזה הוא כל כך חשוב, "מסירות נפש", מהות החיבור בינינו.
שאלה: שאלה על העניין של הכתר בכל מצב, מה זה אומר שאנחנו מגיעים לכזה ביטול עצמי בכל מצב?
אני בודק את עצמי בכל יום לפי כמה שקשה לי להתעורר, להתאושש, לקום. לא פיסית לקום, כי לקום פיסית, אני כבר לא חושב על זה כי זה רגיל אצלי, בארבעים השנה האחרונות אני עושה את זה, אבל עד כמה אני מתאושש מתוך כל מיני אטימות פנימיות וכן הלאה. כי כל יום אם מתגלים לך כלים חדשים, הם מתגלים מהשבירה, מהחושך, מזה שלא היה בהם אור ואתה נמצא בהם ואתה צריך לעורר אותם ולא לחזור למה שהיה קודם, מה שהיה קודם מת. אתה צריך עם מה שיש לך עכשיו להשתדל להחיות את עצמך יותר ויותר ברצונות החדשים האלה, בהרגשות, אתה צריך להתעורר, להשתוקק לחיבור, לגילוי וכן הלאה. כמו שכתוב, "שיהיו בעיניך כחדשים". לפי זה אני בודק, ככל שקשה לי בבוקר לרכז את המחשבה שלי בעבודה שאני קובע או שאנחנו קובעים מראש, זה טוב. אני קם בבוקר, בוקר אצלי יכול להיות אצלי אחת או שתיים בלילה, ואני צריך לסדר את עצמי לפני השיעור. וכאן השאלה, איך אני עושה את זה.
אני אוהב שמכתיבים לי מה אני צריך לעשות. לא שעכשיו בא לי לעשות שיעור על משהו שמתעורר בי, אלא על מה שהתלמידים שלי כותבים לי, נושא השיעור והקטעים לשיעור, שזה מה שהם מעוניינים וחושבים שכדאי והם רוצים את זה לשמוע. לכן אני צריך איכשהו להתאים את עצמי לתוכנית שלהם, לרצונות שלהם, ולפי זה אני רואה כמה קשה לי להיכנס לנושא. אם יותר קשה אני יותר שמח, כי הבורא מסדר לנו מדרגה חדשה יותר רצינית מזו שהיתה קודם. כך אני מתחיל את היום, מקושי לקום להתחיל להתעורר, להתאושש, לבנות מדרגה חדשה, עד כמה היא חשובה, כמה היא צריכה להיות מיוחדת, כמה שאני לא נמצא בה וצריך עכשיו לחפש כל מיני צורות להתרומם בפנים, להחשיב את המצב כדי שיהיה לי באמת יום חדש.
תלמיד: מה שאמרת זה מדהים. איך במקרה שלנו לחפש נקודות כאלה של ביטול עצמי?
זה מאוד פשוט. מפני שיש לכל אחד עשירייה, והעשירייה צריכה לקבוע את כל מה שאני צריך לעשות. זו בדיוק מסירות הנפש שאנחנו נלמד עכשיו. כי "הבורא" אני לא יודע מה זה, מי זה, מה הרצון שלו, הכוח שלו, אבל העשירייה לפניי, ואני צריך לברר מה נמצא לפניי, איזו קבוצה, שבעצם הבורא מעורר אותה, הבורא מסדר אותה. אבל היא באמת קיימת? או שאולי רק במסך שלי שנמצא בראש ובלב שלי, במוח וברגש, הבורא כך מצייר לי את המציאות שאני נמצא בה?
ואז אני צריך כלפי המציאות הזאת, שמצד אחד היא הקרובה ביותר כי היא הקבוצה, ומצד שני היא בכל זאת שייכת לרוחניות, ואומרים שאחריה עומד הבורא ומנהל אותה, את כל אחד מהחברים, אז אם אני נמצא בקבוצה שאחריה עומד הבורא, אני צריך לעשות כל מיני פעולות, איך אני משייך את עצמי לקבוצה כדי להגיע לבורא.
כאן אני מתחיל להבין מה יש לנו כאן, מסירות נפש. אז יש לי כלפי מה להיות במסירות נפש, כלפי העשירייה. ואם כן אני יותר ויותר בזה מתאים את עצמי במסירות נפש לבורא. זאת אומרת, בביטול עד כדי כך שאני לא אהיה קיים, "צמצום" מה שנקרא בחכמת הקבלה. אני לא מבטל את עצמי כך שאני לא אהיה קיים, אבל כאילו שאני לא אהיה קיים. כל העביות נשארת, רק עליה צריך להיות צמצום. וכך אני מתקדם למימוש ממש בפועל, אני כלפי עשירייה. לפי זה אני נכלל בה, לפי זה אני מוסר את עצמי אליה. בסופו של דבר זה לבורא, אבל "בורא" אני לא יודע מה זה ומי זה, אף פעם הוא לא מתגלה לי בצורה ישירה אלא רק "בתוך עמי אנוכי יושבת", רק בצורה כזאת אני מגלה את עצמי אליו.
ואז כמה שאני נמצא בזה, כמה שאני חושב על זה, אני יותר ויותר מתרגש, אני יותר ויותר מעריך את הפעולה הזאת של מסירות נפש. שכל מה שיש לי, כל הרוחניות שלי, נמצאת בעשירייה. מה יכול להיות יותר מוחשי, יותר ברור? לכן הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון, כדי שאנחנו נוכל לאט לאט, יותר ויותר, להרגיש את עצמינו כמה שאנחנו שייכים לו, לרוחניות בפועל.
שאלה: דיברת על כלי כזה שלא להיזכר במה שהיה. עד כמה עלי לעבוד עם זה? האם זה קשור למסירות נפש? עד כמה הכלי הזה הוא רציני בעבודה אצלנו?
למה אתה מתכוון?
תלמיד: לא לחזור למה שהיה.
לא. לא לחזור, זו כבר קליפה. אפילו אם אני מחפש איך הייתי דבוק אתמול ומה היה לי אתמול ואני רוצה להיות באותו מצב כמו אתמול, זו קליפה. אפילו שאני מצליח להגיע לאותו מצב כמו שהייתי אתמול, ואתמול זו הייתה קדושה, כי שייכתי את עצמי לעשירייה והייתי במסירות נפש להיות בהם, היום אם אני רוצה לחזור למה שהיה אתמול, זו קליפה. אסור לנו להיות בזה. כל רגע ורגע רק קדימה. ואנחנו צריכים להיות מוכנים לזה ולעשות חשבון שיש לנו רק צעד קדימה.
לא חשוב לי אם אני משיג בהרגשה הנוכחית שלי משהו יותר גבוה או לא, אני לא כל כך רוצה לבדוק את עצמי לעומת אתמול. זה לא כדאי. אני רוצה כמו שכתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", שהכול חדש. וחדש זה כבר חדש. אפילו שאולי עוד לא מוצלח כל כך, אפילו שאני עוד מתקשה בזה ולא מוצא את עצמי בדיוק ובקשר עם העשירייה, אבל זה בכל זאת חדש. וחדש זה כבר טוב. מה שאין כן מי שמשתוקק לאתמול, הוא מת, זו קליפה.
שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות בירורים בעשירייה בצורה נכונה כדי להיות בטוחים שהאינטרסים האגואיסטיים שלנו לא יבלבלו אותנו?
זו בדיוק מסירות הנפש שאנחנו מדברים עליה. אתה צריך להתכלל בעשירייה, אתה צריך להיטמע בהם, איך לעשות את זה בדיוק ובכל מצב ומצב, ובמצבים משתנים, גם לפי העביות שהם יותר ויותר נעשים קשים, וגם לפי אופן הניתוק והחיבור. לכן אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון, ולא כל כך חשוב לנו באיזה אופן היא מסירות הנפש, העיקר שיהיו מצבים חדשים.
והמצבים החדשים נראים לי אולי באמת פחות מאתמול, מקודם, כי שם התפעלתי יותר ועכשיו פחות ואני כמעט ולא מרגיש כלום, אבל אני בכל זאת מקבל דבר חדש כחדש, שהוא יותר חשוב ממה שהיה מקודם. בחכמת הקבלה זה נקרא "טוב להיות זנב לאריות מראש לשועלים".
שאלה: מה תפקיד העבר בעבודה הרוחנית?
תפקיד העבר הוא בזה שיש לי דרך כללית שאני צריך לעבור, יש לי ניסיון, ו"אין חכם כבעל ניסיון", עוד נדבר על זה. ואני צריך לקבל את הדרך בצורה שיטתית, אבל לא שאני רוצה לחזור לאותו סוג התקשרות ולאותה מסירות שהייתה לי אתמול. עוד נדבר על זה במשך השיעור, הוא יהיה על זה.
קריין: קטע מס' 1. אומר בעל הסולם ב"שמעתי":
"עניין היגיעות, שהאדם מתייגע, הוא רק הכנה לבוא למסירות נפש. לכן צריך האדם להתרגל בעניין מסירות נפש תמיד, שלא יכולים לבוא לשום מדרגה בלי מסירות נפש. שרק זהו כלי, המכשיר לזכות לכל המדרגות."
(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ח. "עניין היגיעה")
זה ברור לנו, כי אנחנו מתחילים מהרצון לקבל. ולכן כשהוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא, אנחנו צריכים להיות בביטול הרצון לקבל ובמידת הביטול אנחנו יכולים לשייך את עצמנו, רק לשייך את עצמנו אליו, להיות טפלים [דבקים] בו, ואחר כך יש לנו לעבוד עוד ועוד על המדרגות של מסירות נפש.
"נפש" זה נקרא בצורה כללית, כל הכלי הרוחני שלנו יכול להיות דבוק לדרגה רוחנית, לעליון, לבורא, אך ורק עד כמה הוא מבטל את עצמו. ובביטול הזה אנחנו צריכים להבין, שקודם כל אנחנו צריכים לבטל את העביות שלנו בדרגות שורש, א', ב', ג', ד', ואחר כך אנחנו צריכים לעבוד עם המדרגות האלה שורש, א', ב', ג', ד', ברצון לקבל שלנו על מנת להשפיע, שזו בעצם מסירות.
אחרת איזו מסירות אתה עושה אם אתה רק מבטל? זה לא נגמר בצמצום. צמצום זה התנאי הראשון, ואחר כך אתה צריך לעשות פעולות דבקות, שאתה משייך את כל הרצונות שלך, את כל העביות שלך, לאותו כוח השפעה שנקרא בורא. ועל ידי זה אתה מתחיל להתקשר ולהשתתף בכל הפעולה הרוחנית של הכוח העליון.
שאלה: אם הכמיהה לאתמול זו קליפה, מה לגבי כתיבה של רגעים חשובים, הערות חשובות כדי לקרוא אותם שוב כתלמיד?
אם אתם רוצים אתם יכולים לעשות את זה, אבל כתוב, "כתוב על לוח ליבך". מה זאת אומרת? שהרצון לקבל כותב את מה שאתה עובר וכך זה נשאר. אל תדאג, ברגעים שאתה תצטרך להיזכר במשהו או לחזור או להיכנס זה יהיה לך. אתה רק צריך להשתוקק לעת עתה להיות כמה שאפשר יותר דבוק והדבקות האמיתית שאתה רוצה להשיג בכל רגע ורגע, זה נקרא "מסירות נפש".
שאלה: למה מסירות הנפש זו דרגה רוחנית שמתחילה בעשירייה?
אחרת איפה אתה יכול לממש את זה אם לא בעשירייה? כלפי מה אתה יכול לבטל את עצמך מכל וכל ולהיות במסירות על פני הרצון שלך? כלפי איזה רצון אחר אתה יכול לעשות את זה אם אין לפניך עשירייה?
שאלה: האם אתה יכול להבהיר, לחדד, מהי קליפה ברוחניות, והאם ללמוד את השיעור מאתמול גם יחשב קליפה?
לא., אבל לא בתנאי שיש לך היום שיעור חדש. אם אתה רוצה בין השיעורים, נניח ולא יהיו לנו היום יותר שיעורים, למדת איתנו משהו בבוקר ואין יותר שיעורים ואתה היית עם שיעור הבוקר עד הצהריים, אז אחר הצהרים אתה יכול לחזור על השיעור של אתמול. כך אתה לגמרי לא מקלקל את השיעור הנוכחי על ידי זה שאתה חוזר חזרה.
תלמיד: אם אני רושם נקודות מהשיעור של אתמול וחוזר עליהן למחרת, האם זה נחשב לי כקליפה?
לא, זאת לא קליפה. זאת לא קליפה אם אתה חוזר על חומר הלימוד. מדובר על קליפה שאתה חוזר לאותן רגשות, לאותן דמויות, מצבים כמו שהיו לך אתמול. את זה אנחנו צריכים למחוק ולהשתדל לעורר דברים חדשים, כמו שכתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים". אבל לא מדובר על החומר, יכול להיות שאותו חומר של אתמול, אתה חוזר עליו היום ואתה מרגיש אותו מחדש.
שאלה: האם ניתן להגיד שביטול הוא מצב של השפעה?
ביטול הוא חלק מהשפעה. ביטול הוא צמצום, וזה כול להמשיך בזה שהוא יהיה ביטול אקטיבי, שאתה מבטל את עצמך וממשיך להשפעה.
שאלה: מתי היגיעה שלנו תהפוך למסירות נפש?
את זה עוד נלמד. אני עוד לא רוצה להגיד את כל התנאים לזה. תשאל אולי בסוף השיעור ואז כולנו נדע את התשובה.
שאלה: איך להרגיל את עצמי למסירות נפש, הרי הרצון גדל כל הזמן? איך להתרגל לכך?
לכן כל יום אנחנו צריכים להתחיל דבר חדש וכך אנחנו עולים בדרגות. שכל המדרגות שאנחנו עולים עד גמר התיקון של כל הכלי הן כולן בביטול האגו שלנו. זה נקרא "ביטול עצמו", "מסירות נפש".
שאלה: מה מחזיק את מסירות הנפש כדי שהיא תימשך, שיהיה לה כוח, שלא נחלש?
אתה צריך כל פעם לחדש את המצב של מסירות נפש, זאת אומרת יותר ויותר, כמו שהרצון לקבל מתחדש בך כל פעם, הרשימות מתחדשות, כך אתה צריך כל פעם להיות בעבודה בלתי פוסקת על מסירות הנפש שלך בכל רגע ורגע.
שאלה: כמעט בכל שיעור אתה מעניק לנו איזה גילוי או מצב, איך להתייחס אליו נכון, האם להפוך אותו לתפילה?
קודם כל להפוך תפילה, זה צריך להיות תמיד, ולא שהמצב הזה כן והמצב הזה לא. אנחנו צריכים תמיד לפנות לבורא כדי להגיע למצב רוחני, כי הוא נותן כוחות ותנאים לקבוע את עצמנו ברוחניות. ולכן איך אנחנו צריכים להתנהג בכל מצב ומצב? אנחנו צריכים ללמוד את זה מהמצבים עצמם. אבל היחס הקבוע למצבים האלו צריך להיות מסירות נפש.
שאלה: מה כל כך חשוב בזה שאתמול התעקשת שעלינו לעקוב אחר השאלות ולהיצמד לטקסטים ולציטוטים שאנחנו לומדים בזמן השיעור? מה החשיבות להרגיש את זה בצורה כזאת הדרגתית? איך אני יכול להתייחס לטקסים כאלה מחר במצב החדש?
מחר אני אשמע וארגיש עומק אחר מאותן שאלות ותשובות והכול תלוי בכלי שלי. וזה שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", שהדברים יכולים להיות בעצם ישנים, אנחנו קוראים אותם מאמרים, מדברים באותן המילים על כל מיני מצבים. אבל המצב שלי הפנימי, הכלי שלי משתנה, ואז אני מרגיש שינויים גדולים ומאוד שונים מאלה שהיו אתמול.
שאלה: אל מי אני צריך לכוון את מסירות הנפש שלי, לעשירייה, לדרך, לבני ברוך, לבורא? מה היעד למסירות הנפש שלי?
העשירייה, אני לא רואה לפני שום דבר חוץ מהעשירייה. הבורא מתגלה בעשירייה. כל התכונות, כל המדרגות מתגלות בעשירייה. עד כמה שיש לי עליות וירידות זה הכול כלפי העשירייה. לכן אני תמיד נמצא רק כלפיהם בעבודה הרוחנית שלי.
שאלה: מהי חשיבות המסגרת במסירות נפש?
אין, אי אפשר להגיע למסירות נפש כלשהי אם אני לא נמצא במסגרת של העשירייה.
תלמיד: האם צריך להגדיל את המסגרת כל הזמן?
להגדיל בחשיבותה, כן.
תלמיד: האם היחס למסגרת צריך להיות ממש קדוש?
כן ודאי, כי זו הנשמה שלי, זו הצורה שבה הבורא מתגלה לי, זה הכלי הרוחני, זה הבית, בית המקדש, לא חשוב איך להגיד. עשירייה היא הכול, עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים להעריך את זה.
תלמיד: מה המשמעות שמורידים במסגרת? נניח ישנו חבר שהייתה לו מסגרת, והוא מוריד משהו קטן.
מה מוריד?
תלמיד: מוריד נניח בהתחייבות שלו.
כך הוא מתרחק מהאמצעי לגלות את הרוחניות, להתקשר לבורא, להגיע לתיקונים, לפתוח לעצמו את העולם הרוחני. מה יש כאן לדבר, אין שאלה בכלל.
קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש,
"מסירות נפש ברוחניות, אין לה שום ערך לגבי מסירות של הגשמיים. כי אצל הגשמיים, המסירות נפש היא האמצעי, ולא מטרה. מה שאין כן ברוחניות הוא להיפוך, שמסירות נפש היא המטרה."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
סדנה
למה ברוחניות מסירות נפש היא המטרה? המטרה, זאת אומרת, אין אחריה שום דבר, בניית הכלי זה מצב של מסירות נפש.
*
זאת אומרת, כל ההבדל הגדול שישנו בין הגשמיות לרוחניות, שבגשמיות מסירות נפש היא האמצעי וברוחניות מסירות נפש היא המטרה. אנחנו לא צריכים יותר חוץ ממסירות נפש, אחרי שאנחנו מוסרים את עצמנו, דבוקים בכל מה שיש לנו בבורא, בלהשפיע על מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע, בכל הכלים שלנו, אין יותר מה לעשות, מסירות נפש היא המטרה.
שאלה: כעת בסדנה חיפשנו את ההבדל בין ביטול לבין מסירות נפש, מה ההבדל ביניהם?
זה שהאדם רק עושה ביטול על האגו שלו, על הרצון לקבל שלו, זו רק ההתחלה של מסירות נפש. הוא צריך לקבל את כל המציאות, את כל האור העליון האינסופי בתוך כל הכלי שגילה וחיבר אליו, האינסופי, וכל המצבים האלה שהוא מגלה ב-125 מדרגות, בצורה הדרגתית, את כולם הוא צריך להביא לבורא בביטול עצמו, על פני האגו הגדול האינסופי שלו שהתגלה, עם כל האורות שבו, שהם כל הנרנח"י של אור אין סוף שהתגלה, את כל זה הוא מביא לבורא כדי להתבטל בו ובצורה כזו להידמות לו.
זה ביטול ברוחניות, דרך הפעולה הזו האדם משיג את הדבקות בבורא. אין כאן כל כך מילים, הכול מצבים מאוד גבוהים, אבל פעולת מסירות נפש היא פעולה אקטיבית מאוד ברוחניות, בכל דרגות העביות, וכל נרנח"י האורות שממלאים את הכלים המתוקנים, וכל זה כדי לבטל את עצמו לבורא, שזה נקרא "מסירות נפש".
שאלה: האם יש חשבון בשכל במסירות נפש ואיזה חשבון?
ודאי שאנחנו עושים חשבונות גם במוח וגם בלב, ודאי שאנחנו מתקשרים בינינו בכל מיני חוטי קשר, ויש לנו תמיד חשבונות, חשבונות איך להתקשר בינינו, איך אנחנו מגיעים לחיבור הרצונות הפרטיים לרצון אחד תחת מסך משותף, איזה אור אז אנחנו מגלים, לאיזו דבקות מגיעים. וכתוצאה מזה שאנחנו בסך הכול, בצורה שעושים, מבטלים את עצמנו במסירות נפש לבורא.
זאת אומרת, מסירות נפש היא עבודה גדולה מאוד. זו פעולה שכל הנרנח"י נכנס לכלים כח"ב זו"ן ועושים זיווג על הרשימות הכי עמוקות וכל זה כדי לשייך את עצמנו לבורא בצורת פעולה אקטיבית.
תלמיד: האמת, לא כל כך הבנתי. אם ניתן לתת לזה דוגמה.
אנחנו נמשיך ואתה תבין.
שאלה: אדם מסוגל למסור את עצמו בכלל? אני מרגיש חלש, גנב, על מה אנחנו מדברים פה?
לצורך מסירות נפש יש לפניך קבוצה, עשירייה שמופיעה, וכלפיה אתה צריך את זה לבצע. אחרי שאתה עובד עימם, ואתה יותר חכם מהם וגדול מהם, לא חשוב, אחרי זה תשתדל מבפנים להיות ממש שפוף, לנטרל את עצמך כלפיהם בצורה יותר ויותר אקטיבית.
ככל שזה מגיע נגד הרצון לקבל שלך, תהיה לך עבודה יותר ברורה שאתה נמצא במסירות נפש.
שאלה: מה ההבדל בין המדרגות חוץ מהתגברות על עביות? האם יש עוד איזה הבדל איכותי?
יש מלא דברים בכל המדרגות, אני אפילו לא יכול להסביר מה הם. כל הפעולות שיש הן צריכות להיות בלשייך את עצמנו לכוח עליון, בביטול עצמו, ביטול היש.
שאלה: מה ההבדל בין מסירות נפש לדבקות?
דבקות זו התוצאה הסופית מפעולות שנקראות "מסירות נפש".
תלמיד: אז מה זו מסירות נפש?
מסירות נפש זו פעולה ודבקות זו תוצאה.
תלמיד: וכשהוא כתב קודם שמסירות נפש היא המטרה.
כן. להגיע לזה זאת המטרה, אבל בעצם להגיע לזה זו גם פעולה שאתה עובד במסירות נפש.
תלמיד: מה הפעולה האקטיבית של מסירות נפש?
עיבור, יניקה, מוחין. כל מה שאנחנו מדברים ברוחניות אלו דרגות של מסירות נפש, כי הכול עובד למעלה מהרצון לקבל.
שאלה: איך אפשר לעורר את הלבבות של החברים כלפי מסירות?
דוגמה ולימוד יחד.
שאלה: האם מסירות זה שכר על יגיעה והשקעה?
מסירות זה הכול. כל הפעולות שלנו הן צריכות להיות במסירות או שמביאות למסירות, הן צריכות להתכלל במושג "מסירות", מצדנו זה צריך להיות. כל העבודה שלנו היא צריכה להיות כדי להתכלל, למסור את הנשמה שלנו לבורא, להחזיר את הכלים שלנו אליו, זה נקרא "לעבוד על מסירות נפש".
שאלה: מסירות הנפש, אם אני לוקח את זה מתוך העבודה שלנו מעל לדעת, גם בתוך הדעת יש פעולות שאנחנו עושים, איך לשלב את הדברים האלה נכון?
אני לא הבנתי את השאלה. לשלב אנחנו צריכים הכול כל הזמן להרגשה, להבנה, לכוונה, לתיקון שלנו להתכלל בינינו ובבורא, שזה נקרא "מסירות נפש". שכל הכלי שאנחנו עכשיו עושים זה כדי שלא יהיה בו, בנו שום עניין, אלא רק לעשות נחת רוח לבורא. זה נקרא "מסירות נפש".
תבדוק את עצמך במה שאתה עושה, האם יש לך משהו לעצמך או שלא חשוב לך מהי התוצאה, הכול במסירות נפש לבורא דרך חברים.
תלמיד: בתוך הפעולה הזאת יש פעולות מעשיות שאנחנו עושים בתוך העשירייה ביחד.
וגם הם צריכים להיות במסירות נפש זה לזה. אתה לא יכול להתייחס לבורא, הוא עומד אחרי החברים, ולכן אתה צריך להיות במסירות נפש כלפי החברים. בכל מה ששייך לרוחניות, הם בשבילך יותר חשובים ממך.
תלמיד: אבל יש עבודות מעל לדעת שצריכים לעשות כאילו בעבודה הזאת של המסירות.
ודאי שזה למעלה מהדעת.
תלמיד: זאת הייתה השאלה, כי למעשה זה מכיל פעולות בתוך הדעת ומעל הדעת. מה השילוב הנכון בעבודה הזאת בתוך העשירייה, כלפי עצמי, כלפי העשירייה?
אם אתה רוצה להגיע למסירות נפש רוחנית, אתה חייב את כל הפעולות שלך לעשות על מנת להשפיע, ו"על מנת להשפיע" זה נקרא למעלה מדעתך.
שאלה: איך המסירות הפעילה עובדת ביחד עם הניסיון הפעיל לאהוב את הבורא דרך העשירייה?
מסירות נפש היא הכלי שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי הבורא, ואז בכלי הזה מתגלה יחס הבורא אלינו. ואז אנחנו מגלים שם את כל המדרגות הרוחניות.
שאלה: מהי מסירות נפש של העשירייה?
זה שאנחנו מגלים בינינו כל מיני צורות קשר שהצורות האלו נותנות לנו הרגשת ביטול, "ביטול היש" מה שנקרא. כך אנחנו מגיעים לזה שמבטלים כביכול את הנברא כלפי הבורא. ושוב, אין עוד חוץ מלבדו.
שאלה: חבר אחד אמר שאין לו דוגמה למסירות נפש בעשירייה. האם הוא יכול בעצמו להשיג מסירות נפש בלי דוגמה?
כן. שישתדל.
שאלה: שמעתי שהבורא שונא את הגופים. במה מסירות נפש יכולה לעזור בלתקן הדבר הזה?
מסירות נפש לא יכולה לעזור במשהו. מסירות נפש היא התנאי של הכלי הרוחני האמיתי. שהיה רצון לקבל, הבורא שבר אותו, עשה ממנו על מנת לקבל, וכשאנחנו מעל מנת לקבל מעלים אותו לדרגה של מסירות נפש, זאת אומרת כולו על מנת להשפיע, אנחנו בזה מתקנים את הרצון לקבל שהבורא הכין ושבר ונתן לנו, ואנחנו מחזירים לו אותו מתוקן. זה נקרא "מסירות נפש".
אולי המילים מבלבלות אתכם, "מסירות נפש", אבל המושג הוא פשוט, שכל העביות שמתגלה בי בצורה אגואיסטית על מנת לקבל, אני מתקן אותה כולה בעל מנת להשפיע. ואז אני מוסר, מחזיר את נפשי בחזרה לבורא בצורה המתוקנת.
שאלה: למדנו שאהבה לבורא עוברת דרך אהבת חברים. אפשר להגיד אותו דבר לגבי מסירות הנפש? אם כן, איך המסירות לבורא עוברת דרך המסירות לחברים?
אנחנו לא יודעים מי זה בורא ומה זה בורא, אנחנו לא משיגים אותו, לא נמצאים עימו במגע ישיר. אנחנו רק יכולים לגשת לבורא דרך המערכת שנקראת "עשירייה". אין לנו אפשרות לאתר אותו, לכוון את עצמנו אליו, לפעול לעומתו, לא יכולים. לכן עשירייה בשבילנו היא אותה המערכת שדרכה אנחנו יכולים לפנות לבורא. לכן בכל מה שאנחנו מתכוונים להגיע למסירות נפש לבורא, במידה הזאת אנחנו חייבים להגיע למסירות נפש בקבוצה, אחרת זה לא יקרה. יש כאלה שאומרים "כלפי הבורא ודאי שאני רוצה לעשות הכול, אבל כלפי החברים, כלפי הקבוצה לא כל כך", וכאן זו הבעיה.
לכן אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו שאין ברירה, אנחנו חייבים לאתר בתוכנו, כל אחד בתוכו, את המערכת הזאת שאני חייב לראות את כול החברים שלי בצורה רוחנית שאנחנו עומדים יחד ואני מתבטל כלפיהם. כמו שרב"ש כותב במאמר הראשון על החברה, שאני צריך להיות אפס לעומתם, הוא מסביר לנו כאן פעולות של מסירות נפש, ביטול היש של כל אדם ואדם כלפי עשירייה. כך אנחנו מגיעים לרוחניות.
שאלה: מה משתנה בתוכנו בפעולות של מסירות נפש?
בפעולות של מסירות נפש אנחנו מקטינים את עצמנו, אנחנו מבטלים את עצמנו, אנחנו מוכנים לכל דבר בלהשפיע על מנת להשפיע ובלקבל על מנת להשפיע. אנחנו מגיעים למצבים שאנחנו מבטלים את הרצון לקבל שלנו, ואחר כך אנחנו משחזרים אותו, מחזירים אותו בחזרה אלינו אבל כבר בצורת על מנת להשפיע. כדי להגיע לעבודה עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, ואנחנו מקבלים אותו בעל מנת לקבל, אז אנחנו צריכים להגיע לביטול, לצמצום, ואחר כך אחרי הצמצום לחדש אותו ולהתחיל לעבוד עמו בעל מנת להשפיע. וכל הדרגות האלה הן בעצם דרגות של ביטול עצמנו, זו מסירות הנפש, שאת כל הרצונות לקבל שלי אני צריך להפוך לעל מנת להשפיע, למסור לבורא. במקום שזה היה שלי, אני חותך מעצמי מוסר ומוסר לו, ועוד יותר מזה, אני מבטל את עצמי ועובד בשבילו. לכן העבודה הזאת היא עבודה רוחנית שהיא מסירות נפש.
שאלה: מה זה אומר באופן מעשי לחבר את הרצונות תחת אותו מסך בעשירייה?
שאני בונה מהרצונות שמתגלים כאלו קישורים, מערכות, וזה נעשה כבר בי, שאת כולם אני מכוון לעל מנת להשפיע נחת רוח דרך עשירייה. ומה שקורה בסך הכול בעשירייה זה מורגש בכוח עליון, בבורא, כבר במערכת אדם הראשון, שהיא שבורה רק לגבינו אבל בעצמה כולה קיימת.
שאלה: האם אנחנו יכולים לשחק בעשירייה במסירות נפש?
ודאי. שאלה נכונה. אנחנו חייבים לשחק כל אחד כלפי האחרים בזה שאנחנו עוסקים במסירות נפש, רוצים מסירות נפש, רוצים להשיג מסירות נפש. ודאי. יפה מאוד, תודה על שאלה כזאת.
קריין: קטע מספר 3. כותב רב"ש.
"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
שאלה: איך אני יכול להכניע את עצמי, למסור את עצמי אליו עוד לפני ההבנה שהבורא עומד מאחורי הכול?
מה זה נקרא הבנה, שאתה תרגיש שהבורא עומד אחרי כולם? איך אתה יכול להרגיש, באיזה כלי? אם אתה עוד לא השגת מסירות נפש, איך אתה תרגיש איזו תופעה רוחנית? תופעה רוחנית היא כולה נמצאת בכלי של השפעה. מסירות נפש זה נקרא שאתה עובד בלהשפיע מחוצה לך. ואם עוד לא השגת את זה, איך אתה יכול להרגיש את הבורא ופעולות רוחניות?
זאת אומרת, מסירות נפש זה תנאי להרגשה של העולם הרוחני, להרגשת הבורא. ובהתאם לכמה שאתה על פני איזו עביות שלך עושה פעולות השפעה, זה נקרא שאתה נמצא במסירות נפש, וכך אתה מרגיש את העולם הרוחני, את הבורא. זה תנאי טבעי שהוא נובע מתוך הבריאה עצמה, שאנחנו נבראים והבורא הוא הפוך מאיתנו. ואם אנחנו לא נשיג מסירות נפש, אנחנו לא נהיה קיימים באותו עולם רוחני כמוהו, אלא תמיד נהיה בעולם הדמיוני. עכשיו אנחנו נמצאים בעולם הדמיוני, שהוא עשה אותו רק כדי שאנחנו נתקיים כדי להיכנס בצורה חופשית בלתי תלותית לעולם הרוחני, שאני אוכל להכין את עצמי בהשפעה, ואז אני נכנס כחלק הרוחני לעולם הרוחני.
שאלה: האם יש לנו בחירה חופשית למסור את נפשנו למען העשירייה, או שזו תוצאה של פעולות מסוימות כמו ביטול עצמי או דברים אחרים כלפי עשירייה?
אנחנו חייבים לראות לפנינו מטרה של מסירות נפש, שזה התנאי להיות בעולם הרוחני. לכן כל הפעולות שלנו שאנחנו רוצים לבצע בינינו בקבוצה, בהפצה, בלימוד, בכל מה שאנחנו משתדלים, הן סך הכול להגיע למסירות נפש. זה נקרא "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"1. להסתכל על מסירות נפש כמטרה ההכרחית שנמצאת לפניי ושאני תמיד צריך להשתוקק לרוץ אחריה בכל פעולה, בכל מחשבה.
שאלה: איך לגרום לכלי הקטן שלנו, ללב הקטן שלנו שכל כך רוצה לקבל, להעביר אותו למסירות נפש טוטאלית לחברים ולבורא?
דוגמה, דוגמה מצד החברים. כל החברים צריכים לשחק כל אחד כלפי האחרים שהם נמצאים בהתפעלות, בהתלהבות, במעשים שרוצים להגיע למסירות נפש. זה עכשיו, חצי מהדרך. אבל כשמגיעים למסירות נפש, צריכים להתחיל לשחק בצורה הפוכה, שלא אכפת לי מסירות נפש, אני לא רוצה את זה, אני מזלזל בזה, וככה כל אחד כלפי האחרים. למה? שתהיה לאחרים דוגמת עביות שהם יכולים להצדיק את החברים, ש"לא, כך הם רק מבחוץ רוצים, אבל אני מבין מה שיש אצלם בפנים", ואז על ידי זה הולכים ומתקנים את הכלים דקבלה שלהם. אבל בשלב הראשון הם מעדכנים את הכלים דהשפעה שלהם ולכן צריכים דוגמאות יפות של מסירות נפש מהסביבה. עוד נדבר על זה, זה יבוא.
שאלה: איך העשיריות יכולות להיות דוגמה ולגרום לקנאה ביניהן ברצון שלהם למסירות נפש?
בין עשיריות לא הייתי אומר שזה כדאי, קודם נתחזק בתוך העשיריות, כל אחד בתוך העשירייה שלו ואחר כך בין העשיריות. אפשר במשהו כך, אבל זה יבלבל אותנו. אני מפחד מאוד שאם אנחנו נכוון את תשומת הלב שלנו לא לתוך העשירייה אלא מחוצה לעשירייה, למה קורה שם בינינו לבניהם וכן הלאה, זה יכול לבלבל אותנו, לפזר את הפוקוס.
שאלה: בגשמיות במשחק שח למשל יש שני שחקנים ויש לוח באמצע, ואני מקריב במהלך המשחק כדי לנצח במשחק עצמו, איך זה קורה ברוחניות?
כל המשחקים בעולם שלנו הם רק כדי להרוויח, והרווח הוא שאני קונה משהו מהשני. וכאן המשחק הוא שאנחנו מתקשרים בינינו בעשירייה כדי למסור את עצמנו לבורא, עד כמה שאפשר. בעבודה הזאת יש לנו ביטול שנקרא "צמצום", ואחר כך עוד עבודה בעל מנת להשפיע מעבר לצמצום, וכל זה נקרא "עבודה על מסירות נפש". שאני מוסר את כול הכלים, הרצונות, עם כל התכונות שלי, עם כל היכולות שלי, עם כל הקשרים שלי שבתוך הכלי דאדם הראשון, אני מוסר הכול אך ורק כדי להשפיע לכל המערכת הזאת, כי בה נמצא הכוח העליון שנקרא "בורא". ואז במידה שאני משפיע לכל המערכת הכללית הזאת, במידה הזאת אני משפיע לבורא ומתחיל לגלות איך הוא מקבל ונהנה מהעבודה שלי.
שאלה: מקובלים ממקומות שונים מתארים שכר מסוגים שונים כמו גילוי הבורא, חיסרון להשפעה, התכללות, דבקות וכולי וזה נדמה כשכר שלמענו כדאי לעבוד ואולי רק למענו. מצד שני מדובר על לעבוד ללא כל שכר כמו בקטע שקראנו, אין סתירה בין השניים? איך לאזן את זה ואת זה?
לא, זה לא מתנגש מפני שהשכר שלי הוא לעבוד ללא שכר, עד כמה שאני משקיע יותר ומבטל את השכר שלי למען הזולת. שאני הופך להיות ככלי המעביר אור העליון דרכי לאחרים, שאני כגלגלתא עיניים והם כאח"פ במידה הזאת אני נמצא בהשפעה טהורה.
שאלה: בעל הסולם כותב שכל היגיעות של האדם זו רק הכנה למסירות נפש. האם מסירות נפש זה מצב שמורגש ואם כן במה?
מסירות נפש זה סיום של כל יגיעה במצב הנוכחי שאחרי שאני עשיתי כל מה שנדרש ממני אני עם החברים עם הבורא שעוזר לנו וכן הלאה, אנחנו מגיעים למצב שנמצאים בהשפעה טהורה וזה נקרא "מסירות נפש".
תלמיד: אבל את המצב הזה אני יכול להרגיש אותו שהגעתי אליו?
ודאי, כל מצב רוחני אתה מרגיש פי כמה וכמה יותר ממה שאתה מרגיש מצב הגשמי.
תלמיד: במה, איך מרגישים מצב רוחני?
כשאתה מרגיש שהכוח עליון של השפעה ואהבה ממלא את כול המציאות וכל המציאות זה אתה.
שאלה: מה המשמעות של להתבטל לגמרי בפני הבורא?
זה נקרא לבטל את עצמו מעל כלים דהשפעה שלי, עביות שורש א' ב' או 0,1,2 ואפילו גם לבטל את עצמי למעלה מהכלים דקבלה שלי, עביות 3 ו-4 ג' ו-ד'. אני מבטל את האינטרס שלי את הרצון האגואיסטי שלי וכול כולו הופך אותו בעל מנת להשפיע. יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד מצטרך לפרש אותם אבל אנחנו כבר מתחילים איכשהו להתקרב לזה וכל הדברים האלה אנחנו צריכים לעבור בפועל, זאת אומרת שמרגישים שככה אנחנו עושים ועם מה יש לנו עסק איזה אורות נכנסים, איך אנחנו עובדים כדי לעצור את האורות האלה לקבל אותם בעל מנת להשפיע בכוונה בעל מנת להשפיע. רק בתנאי הזה שאנחנו את האורות האלה מקבלים וכך משייכים אותם לעשות נחת רוח לבורא.
זאת אומרת, שאין לי בקבלת האורות האלה שום נגיעה אישית, אלא רק כדי שהבורא נהנה, אני מוכן לקבל אותם וליהנות גם כדי שהוא ייהנה, כי בלי שאני נהנה הוא לא יכול להנות. כי הוא נותן לי, לא חסר לבורא כלום חוץ מאשר למלא אותנו בתענוגים. אז אני מוכן לקבל ממנו תענוגים וליהנות, אבל בכוונה שאני בזה עושה נחת רוח לו ולא בכוונה שאני בזה נהנה. אמנם שאני מאוד משתוקק ליהנות מהאורות האלה בצורה ישירה.
שאלה: האם הדבקות היא משהו מצטבר או שזה מושג בכל רגע?
דבקות, ביטול הם משתנים כל הזמן בהתאם לרצון. עד כמה שהבורא מעורר בנו רצון ואנחנו עובדים למעלה מהרצון אז בהתאם לזה ביטול, דבקות הם גם כתוצאה מהעבודה שלנו.
שאלה: איך לשמוע את מה שאתה אומר, ואני אוסיף גם מעצמי, איך להתקרב לנושא הזה שרב"ש כותב עליו שזה מפריד לחלוטין בין ההבנה של הגשמיות לבין רוחניות, איך אפשר אולי באופן הדרגתי לעשות את המעבר הזה לעבר הקרבה עצמית, מסירות?
אתם כולכם הייתם ילדים קטנים, נכון? תאר לעצמך שאתה ילד קטן ואתה יושב מול אימא, ואימא נותנת לך בכפית קטנה כל פעם לאכול מה שאתה צריך לאכול. דייסה, משהו כזה שמבשלים לילדים קטנים, ואתה אוהב את זה. אם היא מוסיפה שם קצת דבש נגיד, ואתה אוהב את האוכל הזה, אבל אתה רוצה לעשות את זה לא כדי ליהנות, אלא כדי לעשות נחת רוח לאימא.
איך אתה עושה את זה אז? אז אתה חייב לבטל את התענוג שלך האגואיסטי, להיות למעלה ממנו, זאת אומרת, לעשות חשבון פנימי שאתה באמת לא היית מקבל את זה אם לא בשביל אימא, ואז תתאר איזה הבדל יש בין תענוג שאתה מקבל את הדבר הזה נעים מאוד ונהנה ממנו, ואיך אתה שונא בצורה כזאת לקבל את התענוג הזה הישיר, אמנם שהוא מאוד טעים, מאוד נעים, איך אתה צריך להתגבר על זה, ואיך אתה צריך עכשיו לבנות יחס לתענוג הזה שאתה עושה רק בשביל אימא, ואז תתחיל להבין מה זה נקרא "מסירות נפש".
שאתה לא רוצה להשתמש בכלים שלך, הרצון לקבל שלך, לא רוצה להשתמש בו, רק אתה לא יודע איך, אבל זה מה שאתה לא רוצה, כי אחרת לא יהיה לך קשר עם הבורא, עם האימא, יש לך קשר רק עם אותה דייסה שהיא נותנת לך.
תארו את הדברים האלה לאט לאט ותראו שהם דברים מאוד מוחשיים, הם מאוד מעשיים, ואנחנו צריכים להתחיל להתרגל אליהם וכך צריכים לקבוע בינינו, בינינו יחסים בתוך עשירייה. תנסו לעשות כאלה פעולות בעשירייה, שאני נותן הכול בשביל חברים ולא רוצה שום דבר לעצמי, ואם אני מסוגל לזה אז מותר לי אפילו להתחיל לקבל מהם כדי לעשות להם נחת רוח.
אלה שתי צורות שיש לנו בלהתקשר אחד לשני ברוחניות. להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. שניהם שייכים למסירות נפש, אבל ודאי מסירות נפש שלמה ונקייה זה שאני מקבל אפילו ונהנה, אבל כדי שהחבר או הבורא ייהנה ממני.
זאת אומרת, גם כלים דקבלה שלי הם עובדים בעל מנת להשפיע, זה נקרא "מסירות נפש" אמיתית. במסירות נפש יש לנו שתי דרגות. להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, זה הכול.
שאלה: מה זה אומר לשחק במסירות נפש ומי מתרשם מהמשחק הזה, מי מתפעל ממנו?
בעצם אנחנו מתפעלים. אני לא יודע מי זה הבורא, גם מה שאני משיג, אני משיג בוא וראה, זו מערכת שאני בונה אותה ביחסים שלי, ביחס דלהשפיע. לכן על ידי מסירות נפש אנחנו בונים אותה המערכת שאנחנו נמצאים כלפיה במסירות נפש.
אתה יכול להגיד, אבל זה הכול דמיון. והעולם הזה עכשיו הוא לא דמיון? ודאי שדמיון, רק רוחניות היא לא דמיון מפני שאני מתחיל להרגיש בו כוח הפועל, כוח העליון שהוא מתגלה ביחס שלי. ועכשיו ביחס שלי אני לא מגלה שום כוח עליון. אני נמצא בתוך הרצונות האגואיסטים שלי ובהם אני חי כמה שחי.
תלמיד: שאלה שנייה, מהו ההבדל בין לשחק במסירות נפש לבין לעבוד בהצלחה בפועל במסירות נפש?
זה עניין של גילוי הבורא כלפי הנברא, זה מה שאנחנו למדנו ממאמרי בעל הסולם. יש הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי פשוט וגילוי כפול. וב4 דרגות האלו אנחנו מגלים את הכוח עליון בצורה "ממעשיך הכרנוך". כמה שאנחנו פועלים כלפיו, רוצים להתאים את עצמנו בו, אליו, במידה הזאת אנחנו מגלים אותו, וכך יש לנו קשר עימו, אינטראקציה "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: לפי ההסבר לגבי שתי המדרגות במסירות נפש, אנחנו רואים עד כמה זה מוגבל מבחינת הכלים שלנו. האם יש מושג כמו מסירות נפש ללא תנאי, או ללא גבול. כי בכל דרך שמסתכלים על זה מהרצון לקבל אנחנו רואים איזו מידה של הגבלה, האם יש מידה כלשהי של מסירות נפש שהכלי לא מגביל אותה?
אלה יש שני מצבים. משני המצבים האלו יש מסירות נפש שלמה. מסירות נפש שאנחנו נמצאים בעליון כמו טיפת זרע, אז אי אפשר להגיד שאנחנו נמצאים, העליון עושה הכול ואז אנחנו נמצאים במסירות נפש, ואי אפשר להגיד שאנחנו הגענו לזה והשגנו את זה. ומסירות נפש בסוף התיקונים, שאנחנו הגענו כמו בתחילת התיקונים שהיינו בכוח העליון, כך בסוף התיקונים אנחנו גם נמצאים בכוח העליון, אבל אנחנו הזמנו את הכוח הזה ורוצים להיות בכזה מצב לעומתו.
קריין: קטע מספר 4, אומר בעה"ס ב"שמעתי".
"עיקר העבדות, שצריך להיות במסירות נפש, הוא על בחינת יראה. שאז כל הגוף אינו מסכים לעבודתו, יען שאינו טועם שום טעם בהעבדות, וכל עשייה ועשייה, שהוא עושה, הגוף עושה לו חשבון, שאין זה עבדות השלימות. אם כן, מה יהיה שתעבוד. אז כיוון שאין שום ממש וטעם בעבדות הזו, ואז ההתגברות הוא רק במסירות נפש. זאת אומרת, שעם העבדות הוא מרגיש טעם מר, שבכל עשייה שהוא עושה הוא מרגיש ייסורים נוראיים, יען שהגוף מורגל, שלא לעבוד לבטלה. או שיהיה מהיגיעה הזו טובה: או לעצמו, או לאחרים."
(בעל הסולם. "שמעתי". רי"ט. "עניין מסירות נפש")
שאלה: מה ההבדל המרכזי בין מסירות נפש לבין "אין עוד מלבדו"?
"אין עוד מלבדו", מדובר על ההשגה שאנחנו צריכים להגיע אליה בכל מדרגה ומדרגה. על פני כל רצון ורצון שמתגלה אנחנו צריכים להגיע בעבודה שלנו לכתר של המדרגה, ואז אנחנו משיגים את המקור של אותו מצב של המדרגה הזאת, של עשר הספירות האלה, שמגיע לנו מהשורש, מהכוח עליון, ואז אנחנו קובעים ש"אין עוד מלבדו".
זאת אומרת, התוצאה מהיגיעה שלנו להתחבר בינינו ולבטל את עצמנו לכוח העליון, לשורש שלנו, למקור שלנו, זה נקרא שאנחנו מגיעים להרגשה, להשגה באין עוד מלבדו. יש בזה להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, כל המדרגות שאנחנו עוברים, מדובר על השגת הכוח העליון. מסירות נפש זה המאמצים שלנו כדי לבטל את עצמנו לכוח העליון ולהגיע כל פעם, לעת עתה, כמה שאנחנו יכולים להיות בלאתר אותו בקשר אליו.
שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שככל שאנחנו מפחדים לא לשרת את הבורא, באותה המידה אנחנו מסורים לו. האם אפשר להשתמש בזה כדי למדוד את מידת המסירות?
מידת המסירות אנחנו יכולים למדוד רק כלפי החברים, אין לנו שום אפשרות אחרת. רק מתוך הכלי הזה שאנחנו בונים בינינו ומאיתנו מתכוונים אליו, מכוונים אליו, רק בזה אנחנו יכולים למדוד, לשקול את הכלי הרוחני שלנו.
שאלה: בעל הסולם כותב בתחילת הדברים שעבדות עד מסירות נפש מלאה חייבת לקרות מתוך ייראה. מה קשור יראה ומסירות נפש?
אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מאוד מאוד מתרגשים ונהנים מזה שהבורא מתלבש בנו וקובע בנו את כל הפעולות, כל המחשבות, כל הכוונות עד כדי כך שאנחנו רוצים לתת לו כמה שיותר מקום. לפנות לו, בפנים בתוכנו, כל מה שרק אפשר רק שימלא, ימלא, ימלא עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר אותנו, זה מה שאנחנו רוצים. ובזה יש לנו עבודה למעלה מהאגו שלנו, שזו עבודת המלכות לקבל את כל ההשפעה של הכתר.
שאלה: האם מסירות הנפש שלי נמדדת בהתנגדות שלי כלפי העשירייה?
מסירות הנפש שלך נמדדת בכמה שאתה מתנגד להתנגדות שלך כלפי העשירייה.
שאלה: בעל הסולם כותב במקום נוסף שאדם לא יתבלבל שהוא צריך להגיע שחסר לו רק דבר אחד, שזה אמונה בה'. וגם פה מדבר על זה שצריך להגיע למסירות נפש. ואני באמת לא מצליח להבדיל בין שתי המטרות האלה. מה ההבדל בין אמונה לבין מסירות נפש?
מסירות נפש זה הכיוון שלנו איך אנחנו צריכים להיות בביטול. ואמונה זה כבר האור העליון שמתלבש בביטול שלנו. אז יש הבדל במצב, נושא, פעולה ותוצאה.
שאלה: דיברת על זה שבמסירות נפש יש כמה שלבים. השלב הראשון הוא כשאנחנו מבטלים את עצמנו, מתחברים עם החברים ונמצאים במצב הזה של הדבקות. והמדרגה הבאה, השנייה. אם כך בשביל מה להשתמש באגו, ברצון לקבל, מה מחייב אותי לעשות את זה?
את כל הדברים האלה אנחנו לומדים כבר בפעולות ב"תלמוד עשר הספירות".
שאלה: איך להיות בטוחים כשאנחנו מנסים להגיע למסירות נפש שזה לא יהפוך לקליפה, שאנחנו לא נהנה מהייסורים כאילו לטובת עצמנו?
אנחנו נהנים מייסורים רק בתנאי שהם מכוונים אותנו יותר נכון לבורא. נגיד כמו שאנחנו מודים לכאבים שיש לנו בזמן שאנחנו חולים, כי הכאבים האלה בזמן החולי מכוונים אותנו לטפל נכון במחלה. ולכן הבורא מלווה את כל התופעות האלה בהרגשת הייסורים, כי אם לא הייסורים לא היינו מגיעים לתיקונים, אנחנו צריכים את הייסורים האלו. ויש לנו בזה גם הרבה ייסורים שאנחנו לא מבינים בשביל מה אנחנו צריכים אותם. כמה ייסורים יש לנו מלידה של הילדים, מכל מיני דברים, בזה שנפטרים מהחיים האלו.
האדם עובר הרבה מאוד ייסורים ולייסורים האלו יש מטרה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד אותם ולראות איך אנחנו מטפלים בהם. הכול קשור לכדאיות, למטרה, למסירות נפש, מה שעכשיו אנחנו לומדים, כי ביחס הנכון אליהם אנחנו יכולים לבטל את כל הייסורים. אבל האם כדאי? אנחנו עוד נדבר על זה.
שאלה: מה ההבדל בין מסירות נפש לבין עבדות?
אלה שתי דרגות, עבדות זה נקרא שאין לי ברירה ואני נכנס לקשר כזה עם העליון. שיכול להיות שבעיניי הוא לא העליון, אבל אני צריך להיות כלפיו בעבדות. "מסירות נפש" נקרא שאני בעצמי בונה קשר שלי עם העליון בגלל שאני מחשיב אותו כעליון ורוצה ומחפש באיזה תנאים, תכונות אני יכול להיות כלפיו במסירות נפש, עוד נעבוד על זה.
שאלה: מה הקשר בין מסירות נפש והשפעה?
זה שתי מדרגות, כבר אמרתי את זה בשאלה הקודמת, שאם אני מבטל את עצמי זו מדרגה אחת, ואם אני מוסר את עצמי לעבדות זו מדרגה אחרת יותר גבוהה.
קריין: כותב רב"ש בקטע מספר 5.
"בענין מסירות נפש, שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, האדם צריך לצייר לעצמו את ענין מסירות נפש, כמו שמצאנו אצל רבי עקיבא, שאמר לתלמידיו, כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה "בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו. ועכשיו, שבא לידי, לא אקיימנה".
ובודאי אחר רצון להשפיע כזה, כשאדם אומר, שהוא רוצה לקבל טוב ועונג, מטעם שזוהי מטרת הבריאה, בטח שאין כוונתו אלא רק להיות מקבל בעל מנת להשפיע לה'."
(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)
שאלה: איך במסירות נפש לא להפוך למתייסרים כאלה שגאים בייסורים שהם חווים?
זה קליפה, שאתה עושה את זה על מנת לקבל. ברוחניות הכול השפעה, להשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע. ובהשפעה, סימן של השפעה שאתה נמצא בשמחה. לא יכול להיות צער ברוחניות, זה רק בקליפה, רק בעל מנת לקבל יש לך צער.
שאלה: איך לברר את תכונת הפחד או היראה בתוך מסירות הנפש?
כמה שעדיין יש רצון לקבל לא מכוסה בצמצום, מסך ואור חוזר, אז הוא נמצא בהרגשת הפחד, מה יהיה לי, מה יהיה איתי. עדיין אין מסירות נפש. "מסירות נפש" זה נקרא שכבר אין לך שום מחשבה על עצמך, אתה כביכול לא קיים. קיים רק בורא ואתה נמצא בו כטיפת זרע, ואחר כך אתה תתחיל לקבל יותר ויותר עביות, תגדל בתוך הבורא, נגיד מלכות בתוך בינה תגדל יותר, וגם על זה תתחיל לוותר על עצמך, שכל הגדילה שלך תהיה כדי לעשות לו נחת רוח, וכך יותר ויותר.
שאלה: מה אנחנו צריכים לבנות בתוך הערבות שלנו שיעזור לנו, שיחזיק אותנו במסירות נפש?
אמרת נכון, הערבות שבנינו, שאנחנו דואגים לה, תעזור לנו להיות במסירות נפש כל אחד כלפי האחרים בקבוצה, וכל הקבוצה בסך הכול כלפי הבורא, וכך אנחנו נלמד מה זה נקרא מסירות נפש, מהיחסים בינינו ליחסים לבורא.
שאלה: האם הוספת תשוקה ליראה זה עוזר לנו להשיג מסירות נפש?
תשוקה ליראה, כן, ודאי שבזה אנחנו עולים בדרגות של מסירות נפש.
שאלה: איזה תכונות מפריעות למסירות נפש ואיזה תכונות מסייעות?
הרצון לקבל בכללות מפריע למסירות נפש, זה מצד אחד, ומצד שני הוא עוזר לך לגדל את המסירות נפש על פניו.
שאלה: מהי הפעולה של מחשבת הבריאה או במחשבת הבריאה, דרכה הבורא מעיר באדם רצון להשפיע לכוח העליון בצורה ללא תנאים?
בצורה ללא תנאים זה כמו שאתה רוצה שהבורא יעשה ללא תנאים כך גם אתה תקבל את צורת ההשפעה ללא תנאים. ככה זה יהיה.
שאלה: האם יש משהו כבר במחשבת הבריאה עצמה שדרכו הבורא מעיר באדם את הרצון הזה להשפיע?
בלי מאמץ מצד האדם זה יכול להיות רק בתנאי שהבורא מעורר אותנו על ידי ייסורים ואז כשאנחנו עושים איזה פעולות מתוך הייסורים הוא מאיר לשם ומביא אותנו למסירות נפש. ודאי שהבורא פועל בכול, אבל רצוי שאנחנו נתעורר גם בהשתתפות משלנו. כמו שכותב בעל הסולם "שלא ידח ממנו נידח", ו"הכול מתגלגל לשורשו" וכן הלאה אבל רצוי שאנחנו נעשה את מה שמוטל עלינו כמה שאפשר.
שאלה: האם תוכל בבקשה להסביר, מה רבי עקיבא מנסה לומר?
רבי עקיבא דרך אגב לא היה שייך לעם ישראל, הוא הגיע מאומה אחרת ונעשה הגדול ביותר, החכם ביותר בכל עם ישראל. עד היום רבי עקיבא, במשך אלפי שנה שעברו מאז, זו דמות שמה שהוא אמר זה קדוש לכולם. הוא אמר כך, אני כל החיים למדתי איך להגיע לעשות נחת רוח לבורא בדרגת מסירות נפש ועכשיו כשתפסו אותי הרומאים ורצו להביא אותי לחורבן, לסרוק ממש את הבשר והעור שלי במסרקות ברזל, אני לא חוזר על מה שאמרתי כל השנים ואני מוכן לקבל את המוות הנוראי הזה בצורת מסירות נפש. ואז הרומאים הרגו אותו בצורה כזאת, משהו נורא.
לכן הוא אמר, מה שכל השנים למדתי, עכשיו אני יכול לקיים. אנחנו לא מבינים את הדברים האלה, אלה מצבים מיוחדים מאוד מאוד גבוהים.
שאלה: האם העבודה במסירות נפש היא תמיד נגד הרצון לקבל, או שהרצון לקבל יכול גם לעזור בזה?
תמיד נגד הרצון לקבל, ובזה נקרא שהרצון לקבל עוזר.
קריין: כותב רב"ש באגרת ס"ה, קטע מס' 6
"מוכרח האדם להחליט בעצמו שרוצה שה' יתן לו רצון להבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמים.
וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל - בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו."
(הרב"ש. אגרת ס"ה)
אלה מילים שהן מאוד לעניין, מה שהוא אומר "תפילה שלמה" זה נקרא שהוא מתפלל שהבורא ייתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו. זאת התפילה השלמה.
שאלה: כשאימא מציעה אוכל שהוכן באופן אידיאלי אבל לא טעים לי, אני יודע שהיא רוצה שאני אטעם ואהנה מזה. כשאני מקריב את ההנאה שלי ואני מתחיל לאכול לשם הנאת האם, האם אז אני מגיע לאותו תענוג אמיתי שאתה מדבר עליו?
אתה צריך לשנות את הטעמים שלך כדי שמה שאמא נותנת יהיה לך טעים, ולא שאתה תעשה את זה נגד הטעמים שלך, כי זה לא נקרא שאתה מקבל, שאתה נהנה. אתה צריך לשנות את הרצון שלך, זה מה שאנחנו עושים. מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ליהנות לנבראים, ואם אתה כל הזמן רק תבטל את הרצון לקבל שלך, תשפיע ותשפיע, לא יישאר לך כלום, במה תהנה מהבורא? אתה צריך ליהנות ממנו בצורה אינסופית, זאת אומרת להיות כמוהו, בהשפעה אינסופית, לעשות את הרצון לקבל שלך שהוא יעבוד בצורת ההשפעה בלי שום הגבלה.
שאלה: האם אני צריך לבקש על החברים שיהיו במסירות נפש?
ודאי.
שאלה: או לראות אותם שהם כבר בזה?
יכול להיות, אבל לפחות לבקש שכולם יהיו במסירות נפש, להתפלל עבור כולם, כן. אם אתה רוצה לקבל דרגה רוחנית אתה צריך להתפלל עבור האחרים שהם יקבלו את הדרגה הזאת, ואז כתוצאה מהתפילה שלך גם אתה תקבל, ככה זה עובד ברוחניות. לא להתפלל לבורא בצורה ישירה "אני רוצה לקבל תיקונים, אני רוצה להשפיע, אני רוצה לאהוב את כולם", לא, אתה תתפלל עבור האחרים שהם יהיו בזה, ואתה משייך את עצמך גם כן אליהם כשאתה בסוף הרשימה הזאת, ואז תצליח. זו גם כן מסירות נפש.
שאלה: מתי הסבל בהשפעה הופך להיות לתענוג, מתי יהיה לנו תענוג מלהשפיע לעשירייה ולא לסבול מזה?
כשאתה משייך את הסבל לרצון לקבל, ואת התענוג לרצון להשפיע, ויודע לחלק את עצמך לשתי הפעולות הללו, אז אתה מתחיל ליהנות מפעולת ההשפעה.
שאלה: האם אפשר לחשוב שמסירות נפש היא מצב בסיסי כמו קטנות, וכל המצבים שאנחנו מרגישים סביב זה הם רק הכנה לכך?
מסירות נפש היא מהמצב שאנחנו נמצאים כטיפת זרע בתוך הרחם של העליון ועד גמר התיקון. כל הדרגות האלה הן דרגות חלקיות במסירות הנפש, במשהו, בעוד קצת ועוד קצת, אבל בכל אחת ואחת מהן אנחנו נמצאים בדבקות לעליון, ולכן במידה הזאת זו מסירות נפש.
שאלה: האם אדם יכול להתפלל בדיעבד? כלומר שנכשל שבחר בטובתו על פני טובת העשירייה, ולבקש בדיעבד תיקון, זה שווה משהו?
זה גם כן שווה. אם הוא לא רואה נכון לעכשיו שיתפלל בדיעבד, כן.
שאלה: מה זה אומר "היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו" האם זה אומר להיות מרוצה גם בזה שאני מקבל את הירידות?
ודאי, מה השאלה? אם "אין עוד מלבדו" אז כל מה שקורה במציאות, בעולמי, בכל מה שאני מרגיש, אני צריך להיות שמח כי זה מה שאני מקבל מהבורא. ומה שאני מקבל מהבורא, זאת אומרת שאני מקבל את הדבר הכי טוב שיכול להיות להתקדמות שלי. אומנם זה לא כל כך נעים, זה שייך כבר למידת התיקון שלי, של הרצונות שלי, אבל בטוח שאני נמצא כל רגע במצב הכי אופטימאלי להתקדמות לגמר התיקון.
שאלה: האם כל פעולות מסירות הנפש מטרתן להביא אותנו לכוונה הנכונה?
בכלל, כל הפעולות שלנו הן כדי להביא אותנו לכוונה נכונה, גם הפעולות שלנו וגם כאילו לא שלנו, ה"כול עושה ה' למענהו". אנחנו רק לא מבינים את זה, אבל הכול נעשה בצורה שמקרבת אותנו לתיקון. רק אנחנו רוצים שזה יהיה בכל זאת בהשתתפות המכסימלית האפשרית ההכרתית מצידנו.
שאלה: האם אנחנו יכולים להחליף מילים "מסירות נפש" ב"אהבה חלוטה", כמו שאנחנו מתארים את האהבה בחכמת הקבלה?
כן, אפשר, אתה צודק. תחליפו אם זה יהיה יותר טוב.
קריין: קטע מספר 7, אומר בעל הסולם ב"שמעתי".
"הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.
וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, במחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה."
(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ז. "להכריע ביגיעה")
זאת אומרת, הוא צריך להשתדל כל פעם להוסיף ולהוסיף במסירות נפש, אפילו שלא בטוח אם הוא נמצא בזה עכשיו או לא.
שאלה: יש לי קצת בלבול, הדבקות עולה רק מהצמצום או שזוהי פעולה מוקדמת יותר שהיא לא תלויה בצמצום?
דביקות מגיעה אחרי הצמצום ואחרי עוד פעולות שאחרי הצמצום. יש לנו צמצום, גילוי הרשימות, מסך עם הרשימות שעושה פעולת אור חוזר, מרגישים את הבורא בכמה שאנחנו יכולים להשתוות עימו, ואז מקבלים את גילוי הבורא באור חוזר כדי להיות דומים לו, ואז נוצר תנאי לדבקות בתוך הפעולה ההדדית הזאת. מצד הנברא מגיע אור חוזר, מצד הבורא אור ישר, ומתלבשות שתי ההשפעות הללו "אני לדודי ודודי לי" יחד, ומזה נוצרת הדבקות. המהות הפנימית של המפגש הזה של שתי השפעות מביאה לנו דבקות.
שאלה: מה זה המצב הזה שאתה עושה עבודה במסירות, אבל היא בניגוד לדעת רבו ולדעת הבורא?
אם אתה עושה את זה בניגוד לדעת רבו ולדעת הבורא, זו קליפה.
שאלה: איך לא לבלבל מסירות נפש עם למטה מהדעת?
למטה מהדעת זה כשאתה נכנס לדתיות, שאתה לא עושה שום ביקורת על כלום, סוגר את עצמך והולך לפי מה שמכתיבים לך, ללא שכל, ללא רגש, ללא ביקורת, ללא כלום. כך כתוב, לכן אתה עושה. אין כאן שום אפשרות להשפיע, כי השפעה יכולה להיות רק מרצון של הנברא. אין לי מה להוסיף, המבין יבין.
שאלה: מסירות נפש היא מגיעה כשכר על החיבור בינינו, כשכר מהבורא על המאמצים בחיבור, כלומר, זה הבורא שנותן אותה?
כן. ככה זה.
קריין: קטע מס' 8, מתוך ליקוטי תפילות.
"ותזכני ברחמיך, להתפלל במסירות נפש באמת, ואזכה לבטל כל ישותי וגשמיותי, ולא אתפלל בשביל תועלת עצמי כלל, רק אזכה להתבטל לגמרי בשעת התפילה, כאילו אינני בעולם כלל, וכל כוונתי בתפילה יהיה רק לשמך באמת, להעלות השכינה מהגלות, לגלות אלוהותך בעולם."
("לקוטי תפילות". תפילה ט"ו)
זה כבר מהספר שנקרא "לקוטי תפילות", שאין בזה ממש על מסירות נפש עצמה, אלא בכלל על היחס שלנו שצריך להיות כלפי דרכנו והכוח העליון.
אנחנו בזה בעצם פחות או יותר הכרנו את המצב של מסירות נפש שאליו אנחנו צריכים להגיע. זו המטרה העיקרית שלנו, להגיע למצב של מסירות נפש. כל הדרגות הרוחניות הן דרגות של מסירות נפש, מאפס ועד מאה אחוז.
אז בואו נבין מה עומד לפנינו ונתחיל לממש את זה כלפי הקבוצה, כלפי החברים קודם כל, ואחר כך מתוך החברים יחד כולנו כלפי הבורא. אין בזה שום דבר מבולבל כזה, יש שתי דרגות, אני, קבוצה, בורא. אז אני כלפי הקבוצה לומד איך אפשר להיות במסירות נפש, ואחר כך יחד כולנו אם אנחנו מתארגנים בינינו, איך אנחנו יכולים לעשות פעולת מסירות נפש כלפי הבורא. זה לא מסובך, הכול נמצא בהישג ידנו. אז נשתדל ונצליח.
(קליפ על צוות כתבים)
אני עובד עם הצוות הזה, גברים, נשים, מאוד מסורים, מאוד חכמים, בעלי ניסיון. עם כל אחד אני עובד כבר יותר מ-10, 15, אפילו יותר מ-20 שנה, ואני מאוד מתפעל מהם כמה הם יותר ויותר מתקרבים להיות כתבים טובים, נכונים, מרגישים יותר, מבינים אותי זה מה שחשוב. לפחות שלוש פעמים בשבוע אנחנו נפגשים, וכך בשיחה בינינו מבררים מה עוד אפשר להבין ממה שקורה בעולם, ומה אפשר להעביר לעולם ברשתות שלנו, ואז אני רואה כמה החומר הזה נספג וכמה הוא יוצא לכולם.
אומנם אני לפי האופי שלי אף פעם לא מרוצה, אני חושב שכך זה גם צריך להיות, מצד אחד. מצד שני אני מאוד מרוצה בכל זאת ממה שקורה לנו, ושאנחנו בכל המצבים האלה הקשים משתדלים לייצר יציאה לאנושות ולהכין את החומר. אומנם האנושות עדיין לא כל כך רוצה לספוג את המסר הזה, להבין אותו ולהשתמש בו, אבל יבוא הזמן שבכל זאת יצטרכו את זה. אני רק רוצה לאחל לכל הכתבים הצלחה גדולה, זו תהיה ההצלחה שלנו.
קריין: ואנחנו מזמינים גם את מי שרוצה, חברים וחברות שלנו אם יש לכם יכולות בכתיבה, בעריכה, בהפצה, ואתם רוצים להצטרף, להתכלל בצוות, תפנו ל- boardworldkli וממש נשמח להרחיב. וכמובן לצפות בשידור חי בישיבות הכתבים ביום ראשון, שלישי וחמישי ב10:30 בבוקר.
אני אשמח מאוד שיצטרפו עוד ועוד אנשים לפחות בשמיעה פסיבית, ולאט לאט אתם תראו שיש לכם במה להוסיף. בכל זאת כל אחד מאיתנו במשהו נמצא באינטרנט ובכל מיני רשתות אחרות.
אני רוצה לבקש סליחה למי שנמצא עם סימן שאלה ולא קיבל ממני רשות לשאול, והיו היום כאלה הרבה. אני מאוד מרוצה, ממש מאוד מאוד מרוצה מזה שאתם שואלים ויש לכם עניין לשאול בכל מיני פרטים על נושא כל כך גדול "מסירות נפש", שזו כל הכניסה שלנו לרוחניות. כל העבודה שלנו ברוחניות, כל היחס שלנו דרך הקבוצה, החברים לבורא, הכול זה נקרא "מסירות נפש", כל הרצון שלי שאנחנו נמסור לעל מנת להשפיע.
(סוף השיעור)
-
"מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" (תנא דבי אליהו רבה, פרק כה, א(.↩