mlt_o_rav_2020-07-04_seuda_n1_t1593838156p

שיחה 04.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סעודת בוקר – שיחה עם רב

קריין: נתחיל את הסעודה שלנו עם קטע מקור ונמשיך אחר כך לאכול ביחד בכוונה משותפת לחיבור, לעשות נחת רוח. אחר כך גם מתוכננים לנו להרמת לחיים מחברים מרחבי הכלי.

הקטע הראשון.

"צריכים תמיד לעורר את הדבר הנשכח מהלב. והיא הדבר הנחוץ לתקן את הלב, שהיא אהבת חברים, שתכליתו הוא להגיע לידי אהבת הזולת. שדבר זה לא נעים להלב, המכונה "אהבה עצמית". לכן כשיש איזו אסיפה של חברים, צריכים לזכור להעלות על השולחן את השאלה. דהיינו, שכל אחד ישאל לעצמו, כמה כבר אנו התקדמנו באהבת הזולת. וכמה פעולות עשינו, בכדי להביא לנו התקדמות בענין זה."

(הרב"ש, מאמר 13, "לפעמים מכנים את הרוחניות בשם נשמה", 1984)

קריין: קטע 2, תוך מאמר מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם של הרב"ש.

"אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדביקות החברה בלבד."

(הרב"ש, מאמר 17, "מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם", 1987)

קריין: זה קצת כמו שאמרת על הנשים. יכול להיות גם אצלנו דבר כזה, שאנחנו מקבלים השפעה בלי עבודה? מה זה לקבל השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד?

ודאי שדבקות בחברים היא מספקת. איך יכול להיות שילד נולד במאה העשרים ואחת, בזמננו והוא מתאים לזה? הוא מקבל את זה מתוך זה שנולד בין הנשמות שכבר נמצאות סביבו ונותנות לו את האאורה הזאת, ההשפעה הזאת הכללית וכך הוא עובד. ולכן אנחנו ממש רואים עד כמה שכל ילד וילד שנולד וגדל, אנחנו רואים שהם כבר שייכים לדור הבא. שהם לא מסכימים איתנו, וזה נכון שלא מסכימים, כי אנחנו כבר דינוזאורים וככה זה צריך להיות.

וזה הכול מדבקות בחברה, כי הם שייכים לחברה הבאה. הם רק נמצאים אצלנו גופנית, אבל הנשמה שלהם כבר שייכת לדור שלהם, שעוד לא התגלה בעולם הזה ממש בפועל, הם כולם קטנים.

קריין: קטע מס' 3.

"אהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש, מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א'", 1984)

זה מאוד חשוב לנו להיות גאים עבור החברה, למה הגענו, מי מטפל בנו, הבורא. עד כמה שהמשימה שלנו היא גדולה, היא גבוהה, מיוחדת. תתארו לעצמכם שאתם קבוצה שמבינה מה שקורה בעולם יותר מאחרים. גם בזה להתגאות. זה הכול מלמעלה הרי מתגלגל, ואומר על זה שאנחנו נמצאים בזה. זה בכל זאת מיוחד, רק אנחנו קיבלנו את זה לא כדי להתגאות, אלא כדי לראות את העבודה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו מודעים לזה ואנחנו מודים על זה ונקווה שאנחנו נזכה לבצע אותה נכון ובזה לשמח את הבורא ולהיות דבוקים בו.

לחיים בני ברוך, לחיים!

שאלה: אני רואה שמאז שעברנו למציאות וירטואלית הכול משתנה כל כך מהר ומה שהיה רלוונטי לפני דקה כבר לא רלוונטי לרגע הזה ובכלל כל החיים הקודמים שלנו בכלל כאילו הבורא מנפץ לנו את כל הפסלים. אז איך להשתחרר מכל ההרגלים הקודמים ודווקא להתמסר עכשיו עוד יותר לעשירייה, לבורא, כדי שתהיה יכולת להיכנס לתוך המציאות החדשה שאליה אתה מוביל אותנו?

האמת אני לא מבין על מה בדיוק אתה שואל. תן דוגמה.

תלמיד: למשל היינו רגילים בסעודות לשבת ביחד.

אז אנחנו עכשיו יושבים בסעודות יחד. מה לעשות? אם הבורא נותן לנו תנאים כאלה אז אנחנו נקיים ככה. או שאתה תהיה כמו מיני החרדים שעושים הפגנות בבתי כנסת ואחר כך יוצאים ניזוקים מזה. אין ברירה, אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה שהם מגיעים מהבורא, ואני אגיד לך, שהרב"ש היה מאוד מדייק בזה.

תלמיד: ברור לי. אני לא אומר לעשות משהו נגד מה שהחליטו, אלא איך לקבל בהכנעה את כל המצב החדש הזה?

אני לא מקבל אותו בהכנעה, אני מקבל אותו בשמחה. אני רוצה לראות בו סימנים של העתיד, שמקדמים אותנו לחברה העתידה שאנחנו לאט לאט צריכים להתברג בה, לקבל פורמט חדש. אז אני לא רואה בזה הגבלות. זה כמו שאתה עובד במכניקה ואתה נגיד מעבד על המחרטה כל דבר שאתה עושה, אתה מוריד ומוריד ומוריד כל מיני דברים מהברזל עד שהוא מקבל צורה חדשה.

ככה אותו הדבר, מורידים מאיתנו כל מיני דברים שאין בהם צורך לרוחניות ואז אנחנו מתקדמים כך בצורה יותר נכונה לרוחניות. אני לא רואה בהגבלות האלה שום דבר מיותר. לכן אמרתי כבר מזמן שהדברים האלה הם לא נגמרים. מה יהיה אני לא יודע, ואם כן אז אני לא רוצה כל כך להגיד. הדברים האלה הם כדי לבנות מאיתנו מציאות חדשה, אנושות חדשה, נקבל אותם בהבנה ונמשיך.

בית הספר והתנהגות הילדים והמשפחות, הכול יקבל מציאות חדשה.

שאלה: אז איך דווקא לקחת את המצב הזה?

כרצוי.

תלמיד: כן. להפוך להיות עשירייה, לשמוח מכל השינויים?

אז מה?

תלמיד: איך לעשות את זה? אני רואה שאתה ממש קורן מהמצב הזה, אתה כל כך נהנה ממנו, אנחנו גם רוצים להיות ככה.

אני יודע. לפי הבהמה שלי אני הייתי בורח לכל הכיוונים, אבל לאן אני יכול לברוח? אני לא יכול. לפי התפקיד, ככה זה. הכול יהיה בסדר. העיקר לקבל את כל הדברים האלה שהם מפרמטים אותנו, שאנחנו מקבלים מזה צורה חדשה, לאנושות חדשה, למצב של המשיח.

קריין: קטע מקור, קטע מס' 4.

"ע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.

כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש, מאמר 30, "מה לדרוש מאסיפת חברים", 1988)

(סוף השיחה)