שיעור בוקר 06.04.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
"זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים,
פרק "יציאת מצרים", עמ' 163
אנחנו צריכים להתחבר, להשתדל להיות בכוונה החזקה ביותר כדי שהאור המחזיר למוטב ישפיע עלינו וייצור מאתנו את הצורה הנכונה שבה נוכל לגלות את צורת ההשפעה השלמה שנקראת "בורא".
החסד שעשה הקב"ה עִם ישראל
"1. אנוכי ה' אלקיך. אני ירא לשאול. אם אשאל, אני מפחד אולי אענש. ואם לא אשאל, נבוך אני בליבי.
2. זה שהקב"ה מזכיר לישראל בכל מקום, אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. איזה יתרון מלמדנו בזה? הלוא תנאי שלם הוא, שאמר לאברהם, כי גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול. א"כ למה לו להזכיר להם הדבר בכל מקום?
3. כי הקב"ה הִתנה עם אברהם, שיוציא את ישראל מגלות מצרים, ולא שיוציא אותם מתחת שעבוד אלוהים אחרים. כי ודאי כשישראל היו במצרים, נטמאו וטינפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט (49) כוחות הטומאה. והקב"ה הוציא אותם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות.
4. ועוד, שהביא אותם במ"ט שערי בינה, שכנגד שערי טומאה. מה שלא התנה עם אברהם, אלא להוציא אותם ממצרים. והוא עשה טובו וחסדיו עימהם, להוציא אותם ממ"ט שערי טומאה, ולהכניס אותם במ"ט שערי קדושה." אבל הוא גם הכניס אותם קודם למ"ט שערי טומאה, ואחר כך הוציא אותם כנגד זה למ"ט שערי קדושה.
"5. ומשום זה נמצא בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים, להראות לכל בני העולם, החסד שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציא אותם מאלו כוחות הטומאה, והביא אותם לתוך כוחות הטהרה, שהם חמישים שערי בינה.
6. ואנו סופרים אותם מ"ט שערי בינה מיו"ט של פסח עד חג השבועות. ואנו סופרים ימים ושבועות. כי בכל יום הוציא אותנו מכוח הטומאה והביא אותנו כנגדו לכוח הטהרה."
זיכרון יציאת מצרים
"121. בכה רבי שמעון, הרים קולו ונאנח, אמר כבר דֶבק נמצא. אתם חושבים, במה שהתדבק הקב"ה, ושיבח את עצמו כל כך הרבה פעמים ביציאת מצרים? שכתוב, אשר הוצאתיךָ מארץ מצרים. הוציאךָ ה' אלקיך ממצרים. ויוציאךָ ה' אלקיך משם. זָכוֹר את היום הזה, אשר יְצאתם ממצרים. ויוציאךָ בפניו בכוחו הגדול ממצרים. הוציא ה' אתכם מזה. וחמישים פעם נזכרה יציאת מצרים בתורה." כנגד 50 שערי בינה.
"122. עשרה כתרים, ספירות, יש למטה בקליפות, כעין של מעלה בקדושה. וכולם סתומים בשלוש קליפות. שהן בכור פרעה, בכור השפחה, בכור בהמה. ושלושה קשרים קשרו על ג' מדרגות אלו, שבהם עשו, שישראל לא ייצאו משעבודם לעולם.
123. אשריכם אברהם יצחק ויעקב, שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלושת קשרי האמונה שלכם. כמ"ש, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. את אברהם, קשר אחד של אברהם. את יצחק, הקשר השני של יצחק. ואת יעקב, הקשר השלישי השלם של יעקב.
124. כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זיכרון ליציאת מצרים. ועל זה עומדים כולם. ואם זה לא היה, לא הייתה השמירה של הזמנים החגים והשבתות. ומשום זה, לא כלה זיכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות.
דין זה של יציאת מצרים הוא יסוד ושורש התורה, וכל המצוות, וכל האמונה השלמה של ישראל. ולפיכך נזכרת יציאת מצרים הרבה פעמים בתורה."
שאלה: מהם השערים של הבינה?
"שערים" זה נקרא שאדם משער בלבו עד כמה תכונת ההשפעה, במידה שהוא מסוגל לתאר לעצמו מהי, שהיא חשובה ובהגדלת חשיבות תכונת ההשפעה יש חמישים מדרגות שנקראות חמישים שערים. אחרי יציאת מצרים, זאת אומרת כשאני מתחיל לעבוד בחיבור, אז במידה שאני מצליח בחיבור, כשאני מצרף לחיבור מ"ט שערי טומאה עד למ"ט שערי קדושה, זה נקרא שאני מגיע לשבועות, לחג מתן תורה, מכך זה נקרא שיצאתי ממצרים, מתעלה מעל מ"ט שערי טומאה. הוא עדיין לא מתקן אותם לחיבור בינינו אבל כבר מתעלה מעל הפערים בינינו.
שאלה: כתוב "דין של יציאת מצרים זה כל התורה", למה יציאת מצרים היא בדין ולא ברחמים?
דין זה נקרא כלים שבהם אני קיים ומעל הכלים האלה עד כמה שמאיר עליהם האור, אני אוכל להיות למעלה מהם ולהתחיל להרגיש רוחניות, שהיא לא שורה בתוך הכלי עצמו כביכול אלא נמצאת למעלה ממנו, וכך אני מגלה את הרוחניות. אז תמיד דין נשאר ולמעלה מזה יש את מידת הרחמים. בין שניהם אני עומד בהשגה, שיש לי עביות שנותנת לי גובה מדרגה, עוצמת הכלי, את החוזק שלו, הכוח שלו, ויחד עם זאת, כנגד זה יש לי רחמים, מידת ההשפעה, עד כמה שאני מתעלה מעל עצמי, מעל הדין, ושורה במידת הרחמים. אי אפשר אחד ללא שני. לכן עד שלא מגיעים למ"ט שערי טומאה אי אפשר לצאת ממצרים.
שאלה: מה חסר לנו כדי שנוכל לצאת ממצרים?
קצת מזל. מזל זה "נוזל", כשטיפות האור נוזלות מלמעלה. אין משהו חסר, צריך חיבור וסבלנות.
שאלה: אז לא מגיעים אף פעם לאיזו אחיזה במשהו, תמיד נשארים ככה באוויר?
אחיזה באוויר נקראת הצלחה. זו תפיסה חדשה, התפיסה הרוחנית שאנחנו מגיעים אליה. להיות מונח באוויר זו הצלחה. זה כלים רוחניים, דברנו על כך בשעה ראשונה היום.
שאלה: אני מגלה שאני לגמרי עבד פרעה. זאת אומרת, בבסיס אני עבד פרעה, גם כל מה שאני עושה מסביב זה לצורך זה ולא נראה שיש איזה מדד אחר למדוד לפיו.
איך הגעת לזה? לא חשבת ככה. פעם גרת בעיר יפה, בעיר נופש, הכול היה יפה, הכול היה טוב, ים יפה, אניות יפות לבנות. הרים מצד אחד, מצד שני הרי אדום, מדבר סיני, איזה יופי ממש, הכול פסטורלי, תמונה מהתנ"ך. אפילו רואים מרחוק את סעודיה, מה היה חסר עוד? וחשבת שאתה בסדר גמור, עכשיו הגעת למצב שאתה רואה שאתה לא בסדר גמור. זאת אומרת שיש לך תפיסת מציאות מוגבלת, מעוותת ממש, וזה מגיע על ידי השפעת האור עליך. היום אתה שומע את הדברים כבר אחרת ממה ששמעת לפני נניח, שנה שנתיים, ואפילו אולי לפני חודש, כך מתקדמים, אין מה לעשות.
שאלה: אבל כביכול אין תמונה מתוקנת שאפשר לראות ולצפות אליה.
זה יהיה אגואיסטי, זה יהיה בתוך הכלים דקבלה. כל הבעיה היא שאנחנו צריכים לבלבל את הריכוז שלנו, שלא נהיה מרוכזים ברצון לקבל שבו אנחנו נראה את ההתקדמות שלנו. חייבים לצאת מהרצון לקבל. ולכן ההעברה הזאת מאוד קשה, היא באה עם כאב פנימי שאתה שובר כל הזמן, תנועה, מקום, אתה שובר את כל ההבחנות האלה הבסיסיות שבחיים שלך, הן נעלמות, אתה נכנס לעוות, לכאב ממש בעצמות. זו דרכנו, אין מה לעשות.
אם אני, המפונק והחלש, יכול, אז ודאי שאתה יכול.
שאלה: למה במאמץ הזה להתמוסס בחברה, לרכך את הלב, שזה המעבר שאתה כל הזמן מצביע עליו, תפיסת המציאות היא חיצונית, אבל אם אתה רוצה באמת לעלות, לברוח ממצרים, זה נעשה בהתכללות עם החברים, בכניסה לתוך החברה?
כי שם אתה בונה את תפיסת המציאות החדשה, כשאתה לא מתייחס באופן אישי למציאות אלא בחיבור עם האחרים שזאת תפיסה לגמרי חדשה. אם אני מחובר עם האחרים, עם החברים, ואני מסתכל קדימה מתוך נקודת החיבור, אני רואה עולם עליון, אז כבר זהו, אני לא צריך שום דבר חוץ מזה. אני צריך רק להשיג את החיבור בינינו, ומתוך החיבור, רק במידה בה אנחנו מגדילים אותו כך אנחנו עולים במדרגות. מגיעים למדרגה הרוחנית הראשונה, שאנחנו מחוברים.
שאלה: במאמצים האלה, שממש משתדלים ומתמידים, אין כביכול פידבק תחושתי. אתה נעלם ומהר מאוד או שאתה נרדם או שכביכול אי אפשר להתמיד בזה, אין בזה הרגשה של המשכיות.
זה טוב, כי עוזרים לך מהשמיים, נותנים לך את הרגשת ההתנתקות מהמציאות הגשמית, כדי שאתה תתרגל לזה. יש בזה עניין של הרגל, עד כמה שאני מסוגל בכלים החדשים, להיות מונח באוויר ללא שום הרגשה בשכל וברגש, במוח ובלב, אלא למעלה מהם, כשאני מרגיש שאין לי שום דבר בהם ואין לי על מה לסמוך.
שאלה: אפשר ממש להיכנס ולהמשיך את זה?
ממש מיד, לא. כי אפילו עכשיו בשאלה אתה רוצה להיכנס לתאוצה.
תלמיד: בפריצה.
באינרציה. כמו שאתה הסתכלת על העולם הגשמי, האגואיסטי, ככה אתה רוצה להיכנס ולחוות משהו בעולם האלטרואיסטי. אין דבר כזה. כאן אתה תצטרך להיכנס לכמה תאונות כך שתאבד את הריכוז, תאבד את ההכרה הקודמת, תאבד את הביטחון שלך לגמרי כי הוא היה מבוסס על מה שהרגשת בכלים דקבלה. כל מה שהיה לך קודם שעל זה התבססת במוח והלב שלך, שבהם הרגשת והבנת, כל זה לא עובד, פשוט כמו לידה חדשה.
שאלה: במה כן נאחזים?
נאחזים בלמעלה מהדעת.
שאלה: בתוך הדעת אין לזה אחיזה?
לא, אין.
שאלה: אז דרך הזולת לחפש כל הזמן את הלב של החברים?
דרך הזולת תהיה לך אחיזה, כן. עד כמה שאתה תתמוסס בהם, תעלם בהם, ותמצא את היסוד החדש, כך תהיה לך אחיזה בכלים החדשים. לכן יציאת מצרים נקראת "לידה". זאת תפיסת המציאות באמת, אין בזה כלום יותר מזה. כמו עכשיו. והעיקר הוא כל הזמן להיות מודעים לכך שאני חי בתפיסת המציאות ואני יכול לשנות אותה ולהביא עולם חדש. אין לי שום בעיה, אני יכול לשנות כל פעם את המצב. לשנות את העולם.
"125. למה לא היה הדין של מצרים ביום? כתוב, היום אתם יוצאים. וכתוב, הוציאךָ ה' אלקיך ממצרים לילה. אלא עיקר הגאולה של ישראל לא היה אלא בלילה, במלכות. שהלילה פתח קשרים ועשה נקמות, והיום הוציא אותם ביד רמה. כמ"ש, יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, ומצרים מְקַבְּרים את אשר היכה ה' בהם כל בכור. זה היה כדי לפרסם הנס."
תפיסה חדשה באה על פני תפיסה ישנה. בפער ביניהן, בין שתי הגישות, אנחנו מתחילים להבין את הכול. אנחנו לא מודדים את עצמנו כלפי עולם אין סוף, אלא כלפי המדרגה התחתונה, ראשונה, שניה, שלישית, עד 125, תמיד זה ככה. כשרבי שמעון נופל, הוא נופל ל"שמעון מן השוק" אז אתה כל הזמן קשור למדרגה תחתונה ונופל אליה. בצורה כזאת, בחבטות האלה שאתה מקבל, פתאום העולם שלך, ההסתכלות שלך, המציאות הזו שפתאום נפלת אליה כמו בסרט, זה כביכול שלא היית אף פעם ברוחניות, ולפעמים אתה כן נזכר בזה לעומת זה. אבל הנפילות הן כאלה שאתה נופל לפרשה כזאת שזה ממש גשמיות.
ואז אתה מתחיל שוב לאכול את עצמך "איפה הייתי ומה עשיתי ולמה כן ולמה לא וזה כך וזה אחרת" וכן הלאה, ומתחיל שוב כל הסיבוב. אז לא להיבהל "נפלתי? נפלתי" העיקר להחזיק כמה שאפשר. סבלנות.
"126. עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, הבינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות?
זהו רבי שמעון, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את המדרגות העליונות. וכתוב, יֵירָאה כל זכוּרךָ את פנֵי האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רבי שמעון, שמי שהוא זכר מהזיכרונות, כלומר, שהוא בחינת זכר ממוחין העליונים הנקראים זיכרונות, שהם מוחין דאו"א, צריך להיראות לפניו.
127. וה' היכה כל בכור. כל בכור סתם, שאינו אומר בכורי מצרים, משום שסובב גם על ד' מדרגות הקליפות שהמצרים נאחזים בהן. והכול היה כמו אלו שמתו. שנעשה במדרגות הקליפות, כמו בבכורי מצרים שמתו.
אלו קושרי הקשרים, שהיו משתמשים בכשפיהם באלו הכתרים, מהם היו משתמשים בעליונים ומהם בתחתונים. ואע"פ שכולם הם תחתונים, עם זה היו משתמשים גם בעליונים. וכל ארץ מצרים הייתה מלאה כשפים, כמ"ש, כי אין בית אשר אין שָׁם מת."
אפשר לציין, שאם במערכת הקדושה כמה שיותר גבוה זה יותר קדוש, אז במערכת הקליפה זה הפוך, כמה שיותר נמוך זה יותר קדוש. כדאי לחשוב על זה. הייתי אומר שרואים את זה מאד גם בעולם שלנו, אפילו בערכים אצל בני האדם, בערכים של המדינות, בתרבות, בחינוך, בכל דבר, עד כמה שהכול יורד מאד מבחינת הדרישה, מהמדרגה, זו ירידה כללית. כך זה בקליפה. ברוחניות זה מאוד מורגש והעליה בקליפה זה ירידה. אנחנו רואים את זה גם בעולם הזה, יש אנשים שמתגאים בזה שהם כל כך רעים, כמו דאעש נניח, שם יש גאווה בזה.
(סוף השיעור)