שיעור בוקר 21.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.11.2012

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/mQlhLb6o?activeTab=downloads&mediaType=video

זוהר לעם, פרשת "אמור", עמ' 25, פסקאות 167-177

אתם מסתכלים עלי, כאילו שואלים איזה כוונות יש לי היום? לכם אין כוונות? כל אחד רוצה להחזיק אותן בפנים.

האמת היא שהכוונה האמיתית, הסופית, זה לגלות את הבורא. לראות בכל מה שאנחנו עכשיו קוראים את הפעולות שלו. אם בכל מילה ומילה, בכל פעולה ופעולה, בכל תכונה, ציור, אנחנו רואים שזה מה שהוא מצייר לנו בתוך הרגש ושכל, אפילו שלא מבינים מה זה, אם אנחנו מודעים שזה בא ממנו, כדי לגלות בנו איזו השפעה, לא חשוב איזה, לא חשוב מה אני מבין, אם אני דרך זה מחזיק אותו כמקור היחידי, אז אני כבר נמצא בצורה האמיתית המכוונת אליו.

אם תפסתי אותו, זאת אומרת, נעלתי את עצמי על זה שאני והבורא נמצאים באיזו מידת קשר, במידה הכי פשוטה, שפשוט זה המקור, אז אני יכול להתחיל לפענח מה יוצא לי מהמקור הזה. אני מתחיל כבר להתפתח מדרגת הדומם, שתפסתי אותו ונדבקתי כמו טיפת זרע ברחם. ועכשיו, אילו צורות השפעה שונות אני מקבל ממנו. ואז אני מתחיל ללמוד מצורות השפעה האלה, צורות השפעה שונות, מאוד מאוד מבולבלות, ואני מייחס אותן למקור אחד, רק בזה אני עובד איתם. בצורה כזאת אני מתפתח כעובר. שאת כל הצורות השונות שבאות אני משייך לבורא, ולמרות שהן שונות הן שייכות אליו. ואז, מאוסף ההשפעות השונות שאני קולט ומשייך אליו, אני בכך אוסף אותן לגוף אחד, למקור אחד. וזה נקרא שמטיפת זרע אני מתחיל לפתח את הנשמה שלי.

ליל שבועות

"167. התורה שצריך לעסוק בלילה של שבועות, היא תשבע"פ, המלכות, כדי שייטהרו יחד, המלכות וישראל בניה, ממעיין של הנחל העמוק, מבינה. ואח"כ ביום השבועות, תושב"כ, ז"א, יתחבר במלכות, ויימצאו יחד בזיווג אחד, למעלה. אז מכריזים עליו ואומרים, ואני זאת בריתי אותם אמר ה'.

168. וע"כ החסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואמרו, נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בב' עולמות. ובלילה ההוא כנ"י מתעטרת עליהם, ובאה להזדווג במלך, ושניהם מתעטרים על ראשיהם של אלו שזכו לזה.

169. בשעה שמתאספים החברים בלילה הזה, באים לתקן תכשיטי כלה, להמשיך מוחין למלכות, כדי שתימצא מחר בתכשיטיה, במוחין, ובתיקוניה, אצל המלך כראוי. אשרי חלקם של החברים, כשישאל המלך מהמלכה, מי תיקן תכשיטיה, והאיר עטרותיה, ושׂם תיקונה. ואין בעולם מי שיודע לתקן תיקוני כלה אלא החברים, אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב.

170. החברים מתקנים בלילה הזה תכשיטים לכלה, למלכות, ומעטרים אותה בעטרות אל המלך. ומי מתקן את המלך, ז"א, בלילה הזה, שיימצא עם הכלה, להזדווג עם המטרוניתא, המלכות? זהו הנהר הקדוש, העמוק מכל הנהרות, אמא עילאה, בינה, המתקנת את ז"א. כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. ולאחר שבינה התקינה את המלך ועיטרה אותו, היא באה לטהר המטרוניתא, ואלו הנמצאים אצלה, החברים העוסקים בתיקוניה.

171. בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, בא לזווג אותו במטרוניתא עליונה. אימו כל אותו הלילה נכנסה לבתי האוצרות והוציאה עטרה עליונה, שמסביב לה שבעים אבני יקר, ועיטרה אותו. הוציאה לבושים של משי, והלבישה אותו, ותיקנה אותו בתיקוני מלכים.

172. אח"כ נכנסה אימו לבית הכלה, וראתה עלמות שמתקנות עטרות ולבושים ותכשיטים לתקן אותה. אמרה להם, הרי תיקנתי בית טבילה במקום שבו מים נובעים, וכל הריחות והבשמים סביב אלו המים, לטהר את הכלה שלי. תבוא הכלה, המטרוניתא של בני, ועלמותיה, ויטהרו עצמן במקום ההוא, שתיקנתי בית טבילה של מים חיים אשר עימי. אח"כ, הַתְקֵנה אותה בתכשיטיה, הלבשנה אותה בלבושיה, והעטרנה אותה בעטרותיה. מחר כשיבוא בני להזדווג במטרוניתא, יתקין היכל לכולם, ויימצא משכנו עימכם יחד.

173. כעין זה, כך המלך הקדוש, והמטרוניתא, המלכות, והחברים, וכן אמא עילאה, בינה, המתקנת הכול. נמצא שהמלך העליון, ז"א, והמטרוניתא, והחברים, משכנם יחד, ואינם נפרדים לעולם.
כמ"ש, ה' מי יגור באוהלך מי ישכון בהר קודשך, הולך תמים ופועל צדק. אלו הם המתקנים את המטרוניתא בתכשיטיה ובלבושיה ובעטרותיה. וכל אחד נקרא פועל צדק. כי המלכות נקראת צדק."

שאלה: מה לעשות כשאתה לא יודע אם הכוונה שלך היא נכונה בזמן הקריאה ספר ה"זוהר"? כיצד להבטיח חיבור נכון על ידי בקשה? האם עלי לבקש הבהרה כדי להבטיח שהבקשה נכונה, שאני מבקש את החיבור הנכון?

הכוונות שלנו זה העיקר. זאת אומרת, יחס של האדם למי אני, מה אני, איפה אני נמצא, מה עלי לעשות, למה כדאי להגיע, וכן הלאה. זה הכל, הכל במחשבה מתברר. ובירור, כמו שאנחנו עושים נניח בפעולות שבעולם הזה, יש בכל מיני רמות. או ברמה קטנה, שאני מברר משהו קטן. או ברמה יותר גבוהה, ואז שם הבירור הוא יותר רחב, רב גווני, יכול להיות צבעים, יכול להיות טעמים. בדרגה יותר גבוהה זה יכול להיות צבעים וטעמים וגם ריחות. יכול להיות עוד יותר גבוה, ושם זה כבר קשר עם המקור, תוצאות, סיבות, וכן הלאה.

זאת אומרת, הכל נובע מעד כמה אני יכול לברר את עצמי. דרגת הבירור שלי קובעת את הדרגה הרוחנית שלי. קודם כל, כשאני מתחיל לברר, הבירור צריך להיות כמו שדברנו היום הרבה פעמים, שכל מה שקורה מגיע ממקור אחד, זה דבר אחד, "אין עוד מלבדו" (ראה שרטוט מס' 1). דבר שני, כל מה שקורה לי אני רוצה לברר בצורה אובייקטיבית, בלתי תלותית, בירור אובייקטיבי. אם זה כך, אז אני צריך לשאוף למצב שנקרא "צמצום". שהפעולות שלי יהיו פעולות אובייקטיביות, בלתי תלותיות. אני יכל להרגיש אותן, אבל אני מרגיש אותן מפני שאני רוצה לברר אותן. אין לי מכשיר אחר. אם היה לי איזה מכשיר לידי, איזו קופסה שעל ידה אני בודק איזו תופעה, אז הייתי בודק. אבל הקופסה זה אני, ואני צריך לבדוק את התופעות על ידי הקופסה שלי בצורה אובייקטיבית.

זאת אומרת, אני צריך לעשות צמצום. צמצום, זה אמנם אני שבודק, אבל בכל הבדיקות שלי אני לא משייך את התופעות האלה אלי. זאת אומרת, אני לא מכניס לשם כל מיני הפרעות משלי, עיוותים. מפני שהעיוותים האלה זה היצר הרע, כשאני משייך אותן אלי.

אם אני עושה את כל הדברים האלה, אז איך אני ניגש אליהם? איך אני ניגש אליהם כדי לבצע אותם? כדי שהבירור יהיה אובייקטיבי, שהכל זה באין עוד מלבדו, כי למעשה צמצום ובירור אובייקטיבי זה אותו דבר, אחד דורש את השני. איך אני עושה את זה?

אני משתדל להדביק אותי עם הקבוצה (ראה שרטוט מס' 1). שהלימוד שלי יהיה יחד איתם, בכיוון שאנחנו דבוקים יחד כדי לברר את המטרה. מפני שאם אנחנו מגיעים אל המטרה, כשנגיע אל המטרה, אז אנחנו בטוח נהיה באיחוד. לכן מה שאני עושה עכשיו, אני משתדל כל הזמן להיות באיחוד, למעלה מעצמי, בצורה אובייקטיבית. זה הכל. ואז אני לא מפספס את המטרה.

אז יש לי קבוצה, יש לי ספר ה"זוהר", יש לי איזו הבנה מה זה נקרא להיות יחד, ואני מתקדם. מפני שאותה קבוצה זה כמו איזו זכוכית מגדלת (ראה שרטוט מס' 1), שמציירת לי מושג, מה זה אחד, מה זה נקרא להיות אחד, מקור אחד. ושאני מקבל את זה מהבורא. למרות שבקבוצה יש המון אנשים, בלבולים, והכל משתנה, אם אני משתדל לראות את הקבוצה כגוף אחד, וכל הזמן עובד על זה, אז זה עוזר לי להתאים את עצמי למקור אחד, לבורא.

שרטוט מס' 1

ספירת העומר וחג השבועות

"174. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. מצווה לספור ספירת העומר, כי ישראל, אע"פ שנטהרו לעשות הפסח ויצאו מטומאתם, עוד לא היו שלמים וטהורים כראוי, וע"כ אין הלל שלם בימי פסח, כי עד עתה עוד לא נשלמו כראוי.

175. בדומה לאישה שיוצאת מטומאתה. וכיוון שיצאה, משם והלאה ספרה לה שבעת ימים. אף כאן, ישראל, כשיצאו ממצרים, יצאו מהטומאה, ועשו פסח, לאכול על השולחן, המלכות, של אביהם. משם והלאה יעשו חשבון לקרב אישה לבעלה, שתתחבר עימו. ואלו הם חמישים ימים של טהרה, לבוא לעוה"ב, בינה, שיש לה חמישים שערים, ולקבל התורה ולקרב אישה לבעלה, לחבר המלכות עם ז"א.

176. ומשום שאלו הימים הם ימים של עולם הזכר, ז"א, נמסרה הספירה לגברים בלבד. וע"כ הספירה בעמידה, אבל דברי עולם התחתון, מלכות, בישיבה. וזו התפילה שבעמידה, שמונה עשרה. והתפילה שבישיבה, מברכת יוצר אור עד שמונה עשרה.

177. ואלו חמישים יום, מ"ט (49) יום הם, כלל הפנים של התורה. כי יש בתורה מ"ט פנים טהורים. כי ביום החמישים הוא התורה ממש. ואלו הם חמישים יום שבהם שמיטה ויובֵל, שבע שמיטות ויובל אחד. איך יש כאן חמישים? והלוא הם מ"ט, שאין אנו סופרים יום החמישים. אלא אחד נסתר, והעולם נסמך עליו, וביום החמישים, בשבועות, מתגלה הנסתר ומתכסה בו. כמלך הבא לבית ידידו, ונמצא שם.

ביאור הדברים:

א. ז"א נקרא תורה. שורשו מג"ר, חב"ד דישסו"ת, שהם בינה. כי עלה לשם בקו האמצעי, הנקרא דעת, והכריע בין ב' הקווים חו"ב דישסו"ת, ונשאר שם. ואח"כ נמשכים ג' קווים אלו מג"ר דישסו"ת לז"א שלמטה. ת"ת ונה"י דישסו"ת, ז"ת דישסו"ת, מתלבשים בז"א, ומוציאים בו ע"ס: מחצי ת"ת דישסו"ת נמשך הכתר דז"א ומנה"י דישסו"ת נמשכות ט"ת חב"ד חג"ת נה"י דז"א.

שאע"פ שעצם שורשו דז"א הוא בדעת של ג"ר דישסו"ת, עכ"ז אין לו חלק מחזה ולמעלה דישסו"ת, משום שהפרסא שבחזה דישסו"ת מפסיקה ביניהם, כי הדינים בפרסא בעליית המלכות לשם, והם פועלים מפרסא ולמטה, אבל לא מפרסא ולמעלה, כי אין דינים ועוביות יכולים להתעלות למעלה ממקום מציאותם.

ונמצא הפרש גדול מאוד בין למעלה מפרסא דישסו"ת, שאין שם אחיזה לדינים כלל, ובין למטה מפרסא דישסו"ת, שכבר יש שם אחיזה לדינים. וכיוון שז"א למטה מפרסא דישסו"ת יש בו אחיזה לדינים, ואינו יכול לקבל מהשפע שלמעלה מפרסא, הטהור מכל דין, שפרסא בחזה דישסו"ת מצמצמת ז"א שלא יוכל לקבל מחצי פרצוף דישסו"ת העליון. ופרסא דישסו"ת הוא השער החמישים דבינה, שאפילו משה לא השיג אותו. כי משה הוא ז"א וגם ז"א אינו משיג אותו.

ומטעם זה השער החמישים, הוא ת"ת דישסו"ת, הנעשה כתר לז"א, הפרסא שבחזה. ואפשר לומר שהוא חצי עד החזה, י"ה דישסו"ת שלמעלה מפרסא, פרצוף שלם, חב"ד וחו"ג וחצי ת"ת. כי בעת שיתבטלו הדינים דפרסא, וייפתח שער החמישים, אז תהיה לז"א אחיזה בכל החצי העליון דישסו"ת. וע"כ נחשב כל החצי העליון דישסו"ת לשער החמישים.

ב. ואלו חמישים יום, מ"ט (49) יום הם, כלל הפנים של התורה. כי יש בתורה מ"ט פנים טהורים. כי ביום החמישים הוא התורה ממש. כי מחזה ולמעלה דישסו"ת נחשב לג"ר, י"ה. מחזה ולמטה נחשב לז"ת דישסו"ת, ו"ה. כיוון שז"א מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, אין לו אלא ז"ת, חג"ת נהי"מ דישסו"ת, חסר ג"ר, ע"כ יש בו אחיזה לקליפות, מכוח הפרסא דישסו"ת. לכן יש בתורה, בז"א, מ"ט פנים טהורים ומ"ט פנים טמאים, זה לעומת זה. אבל השער החמישים, ת"ת דישסו"ת, או כל חצי פרצוף שמחזה ולמעלה, שָׁם עצם התורה, שאין כנגדה שום קליפה, ואין בה אחיזה לדינים ולקליפות, ושָׁם עצם שורשו של ז"א, שנקרא תורה. כי הוא הדעת דישסו"ת.

ואלו הם חמישים יום שבהם שמיטה ויובֵל. כי ז"ת דישסו"ת, הן שמיטה, מחמת עליית המלכות לפרסא דישסו"ת שמחזה ולמטה, וע"כ אין נחשבת שם בינה, יובל, וע"כ הן שבע שמיטות שהם מ"ט יום. ורק שער החמישים שלמעלה מפרסא הוא יובל, שנת החמישים.

ג. ויש לספור חמישים יום ולא רק מ"ט. כי השער החמישים נסתר ואין בו השגה, מטעם המלכות שעלתה לפרסא, שאין ז"א יכול לקבל מת"ת דישסו"ת שמחזה ולמעלה. ואי אפשר שיתגלה לגמרי, מחמת שהעולם, המלכות, נסמכת שם בפרסא, כי מקבלת ע"י עלייתה לשם, את המיתוק של הבינה, מדה"ר. כי ת"ת היא בינה דגוף, ולולא זה לא היה העולם מתקיים.

והנסתר, השער החמישים, מתגלה מצד אחד, ומצד אחד עודו מתכסה, כי לא יוכל להתגלות כולו עד גמה"ת, שאז כאשר תתוקן המלכות דצ"א, ותוכל לקבל אור העליון, אז לא יהיה צורך עוד במיתוק המלכות בבינה, בעניין הפרסא, והפרסא, המכסה את השער החמישים, תתבטל כולה. ואז תהיה השגה שלמה לכל אחד בשער החמישים. אבל מטרם זה הוא נפתח רק בדרך עליות המדרגות. וגם בזה יש ב' בחינות:

א. בימי שלמה, שהיו זו"ן בקביעות במקום או"א עילאין.

ב. בכל שאר הדורות, שזו"ן הם מחזה ולמטה דישסו"ת בקביעות.

ד. אע"פ שיש עליות המדרגות בשבתות, במועדים, ובעת התפילה, עכ"ז עמידות הפרצופים בקביעותם לא משתנות. בקביעות ז"א מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, וע"כ יש לז"א בקביעות רק ו"ק, ז"ת בחוסר ג"ר. אלא מעליות המדרגות יכול ז"א לעלות עד הראש דא"א, ג' מדרגות ממעל לו. ועכ"ז גם אז נשאר מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, כמו בקביעות, משום שגם הפרצופים שממעל לו עלו ג' מדרגות, כמו ז"א. כשעלה ז"א לישסו"ת שמחזה ולמעלה, עלו מקודם לכן ישסו"ת לאו"א. ואו"א לא"א וכדומה עד"ז. ונמצא אע"פ שז"א עלה לישסו"ת הוא מלביש רק מחזה ולמטה שלהם, מפני שמחזה ולמעלה שלהם עלו לאו"א.

וכן כשז"א עולה לאו"א עילאין, נמצא בהכרח שמקודם עלו ישסו"ת לא"א, ואו"א לעתיק. באופן שאע"פ שז"א עלה למקום או"א, מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי מחזה ולמעלה דישסו"ת כבר הם במקום א"א.

וכן כשז"א עולה לא"א, מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי בהכרח כבר עלו מחזה ולמעלה דישסו"ת למקום עתיק. ואו"א למקום הטעמים דס"ג דא"ק. ונמצא שאע"פ שז"א עלה לראש א"א, עודו מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, כמו בקביעות."

(סוף השיעור)