שיעור נשים 13.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
כנס נשים וירטואלי
סביבה טובה
קריין: שלום לכל הנשים בכלי העולמי, זכינו להיות היום בכנס נשים וירטואלי שהנושא שלו הוא "סביבה טובה". בכנס הזה משתתפות נשים מכל העולם והוא עושה לנו איזושהי הכנה של אותה סביבה טובה, הכנה לשבוע הבא לערב האיחוד העולמי ומיד אחריו לכנס הגדול שלנו, הכנס השנתי שיתחיל במדבר וימשיך אחר כך בכנס הגדול ב"גני התערוכה". אז בתוך כל ההתלהבות הזאת אנחנו נכין היום את הכנס.
אני מאוד שמח שיש לנו כנס כזה, ובכלל גם השבוע, גם שבוע הבא, כנס איחוד, אחר כך הכנס הגדול. ובכנס הגדול אנחנו עושים יום מיוחד לנשים, הנשים שלנו הנחמדות, המיוחדות, מאוד נאמנות לדרך ושעושות עבודה כל כך גדולה.
אני היום ניסיתי לענות על השאלה "מה המיוחד בשנת 2019?", ועניתי כך, שנראה לי, לפי חכמת הקבלה, שכמה שאנחנו יותר ויותר מתקדמים, אנחנו יותר עוברים מתיקון של הט' ראשונות, לתיקון המלכות. שבאמת צריכים לתקן את מלכות, ומלכות זה החלק הנשי שבכלי העולמי, זאת האישה שבעולם.
ולכן כמה שאנחנו נכנסים יותר ויותר למסגרת של "דור אחרון" של תיקון העולם, אנחנו יותר ויותר רואים איך שהנשים הן יוצאות מהמסתור, איך שהן ממש מתפשטות בכל המקומות, הן נכנסות לעבודה שלנו. אנחנו רואים שהארגון שלנו רובו נשים, ובעזרת הכוח שלהן והנאמנות שלהן אנחנו מתקדמים.
לכן אני מאוד שמח שיש לנו היום גם כן פגישה בינינו ונקווה מאוד שהשנה אנחנו נראה איך שהאישה, האישה של "בני ברוך", היא יוצאת מהשקט, מלהיות ככה צנועה ולהיות שם נסתרת בתוך הארגון, ויוצאת החוצה ומתעסקת בהפצה, בהשפעה, בהוראה ובכל דבר. אז אני מאוד מקווה שיש לי באמת פגישה עם נשים, ושהפגישות האלה הן יועילו לכן לצאת ולהתחיל להיות יותר אקטיביות.
לפני כחודש, חודש וחצי, דיברתי בצורה ביקורתית קצת על נשים הייתה לזה סיבה אמנם, אבל בכל זאת בחודש האחרון, בזמן האחרון, ממש שיניתי אתדעתי לגמרי מהשתתפות שלהן בכל המסע שלנו ואני מודה להן מאוד. ונקווה שאנחנו נמשיך יחד כולנו ונפיץ את חכמת הקבלה ונביא את עצמנו ואת העולם כולו לתיקון הגדול, הנרצה. אז לחיים לכולם ונמשיך, נתחיל בעצם.
קריין: הקטע הראשון של בעל הסולם הקדמה לתע"ס, אות ד'.
"נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך"... אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו. ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק."
(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ד)
אנחנו במשך שנות הקיום שלנו כאן בעולם הזה, בעצם אלפי שנות הקיום שבאבולוציה, מגיעים סוף סוף למצב בלתי נסבל, כמו שהיום אנחנו רק נמצאים בתחילת הקטע הזה, שהעולם מתחיל לראות את עצמו כריקן, כמאבד את כל הכיוונים. וגם כן אותו דבר עם הילדים, עם המשפחות. מה אנחנו עושים, האגו שלנו לא נותן לנו נכון להתקיים, ומה נעשה? לכן מה שקורה כאן, שדווקא מתגלה חכמת הקבלה. כמו שבעל הסולם אומר לנו, שמגיעה לנו כאיזושהי קרן אור מהעננים השחורים, מעל העננים הוא פורץ ומגיע לעולם שלנו ומאיר לנו ומציל אותנו מהחיים האלו המרים והקשים. ובזה בעצם אנחנו נקווה שהאנושות היא תצליח להתקדם הלאה בצורה יפה וטובה.
ושוב כמו שאני אמרתי, אז אישה כאן צריכה לקבל יותר ויותר תפקיד בולט וחשוב במסגרת שלנו וגם כן במסגרת של כל העולם. אנחנו רואים שמשנה לשנה יותר ויותר נשים נכנסות לכל מיני פרלמנטים ולכל מיני ארגונים שהם מנהלים את העולם, והאישה הופכת להיות כוח מאוד דומיננטי בזה. אז אנחנו מאוד מקווים שגם כן אצלנו בארגון, בהפצה, בכלל בכל דבר, אישה היא תהיה יותר ויותר בולטת וקובעת.
אז דווקא בחושך שיורד לעולם, במצבים כאלו שהעולם לא יודע לאן להתקדם, האישה היא תיקח את המושכות האלה, ותתחיל יותר ויותר לנהל את המערכת שלנו, ויחד עם הגברים היא תקבע יותר את הכיוון הנכון.
קריין: קטע מספר 2 של בעל הסולם "שמעתי" מאמר רכ"ה " להגביה את עצמו".
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
(בעל הסולם. שמעתי. רכ"ה. "להגביה את עצמו")
"האדם נמשך לפי הסביבה", זה דבר מאוד מאוד חשוב, יש כאן סוד של ההתקדמות, איך להינצל מהאגו שלנו, מהטבע שלנו הרע ולשנות את עצמנו. כי אם אני לא יכול לשנות את עצמי, לתקן את עצמי, לטפל בעצמי, להתגבר על עצמי, ואנחנו יודעים כמה שאנחנו לא מסוגלים נגד היצר הרע שלנו, נגד האגו שלנו להתמודד, כי הוא כל הטבע שלנו, ולכן אני לא יכול לטפל ולתקן את עצמי. אבל דרך הסביבה אני כן יכול לתקן את עצמי.
עד כמה שאני נמצא יותר בסביבה, יותר פנימה בתוך הסביבה, עד כמה שאני יותר דבוק לסביבה, והסביבה הזאת כמה שהיא יותר חזקה וכמה שהיא יותר מתקדמת, וכמה שאני פועל יותר כדי לקדם אותה, אז יוצא שאני על ידי זה מתקן את עצמי. אני כאילו לא צריך בעצמי להתקדם, אני מתקן את האוטו, את העגלה, את האמצעי שעל ידו אני מתקדם לדבקות בבורא.
לכן יש לנו כאן אמצעי מאוד מיוחד ויחידי, אנחנו כבר יודעים עד כמה שאנחנו לא מסוגלים לתקן את עצמנו, ולעשות משהו נגד האגו שלנו הפרטי, של כל אחד ואחד. אבל אם אני מגדיל את הסביבה, אם אני מגיע ונכלל בסביבה, אני על ידי זה כאילו קופץ על העגלה ומגיע למטרה. הכול תלוי עד כמה שאני נותן כוח לחברה ועד כמה שאני בעצמי קשור אליה. זה כל הפטנט שלנו והוא מאוד פשוט, לכן העיקר לנו לחזק את הסביבה ואת הקשר איתה ואנחנו כבר יכולים להיות בטוחים שנגיע למטרה.
שאלה: מהי ההשקעה הנכונה בסביבה?
הכול. כמו שבעל הסולם אומר כאן, "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו." זאת אומרת אני לא יכול להיות למעלה מהסביבה. "לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו." אין לו ברירה, אלא הוא תמיד נמצא בתוך הסביבה ועד כמה שהוא מתחבר אליה לפי זה מתקדם. "ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
זאת אומרת, כל הזמן להבין שרק סביבה מקדמת אותי, כמה שאני דוחף אותה קדימה, אני יחד איתה מתקדם. ולדחוף אותם קדימה אני יכול, כי זה לא האגו שלי שעליו אני לא יכול לשלוט, אלא על החברה אני כן יכול.
שאלה: היות שהעשירייה היא הסביבה שבה עלינו לעבוד, כיצד ניתן להעלות את החברות כדי שהן יהיו הדבר החשוב ביותר עבורנו?
אנחנו צריכים כולנו יחד לדבר על האיכות של החברות, עד כמה שהן מסורות, עד כמה שהן נמשכות להיות יחד לחזק זו את זו, עד כמה שאנחנו מרגישות את עצמנו שהעולם זקוק לזה. ובעצם אנחנו נרגיש את עצמנו כמו אימא, כמו אישה שהיא דואגת למשפחה ומרגישה עד כמה שהמשפחה תלויה בה וכמה שהיא דואגת לשלום המשפחה. כך שאנחנו צריכים לחשוב, לדבר בינינו, ולדאוג עבור העולם.
שאלה: כיצד לכלול בתוכי את כל העשירייה כך שהתפילה תהיה מכל העשירייה ושתתקבל על ידי הבורא?
הכול תלוי במידת הקשר שלנו עם הסביבה. כמה שיותר מדברים, כמה שיותר משכנעים את עצמנו, אנחנו בעצמנו משתכנעים. ואז אנחנו קשורים לסביבה והסביבה כבר לפי הדחף שלנו, לפי הדחיפה שלנו, שעל עצמי אני לא יכול ללחוץ בגלל האגו שלי שלא נותן לי את זה, אבל על הסביבה אני כן יכול, בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
קריין: קטע מספר 3 של רב"ש, מתוך רב"ש - א' "מעוז צור ישועתי".
"ענין של אהבת חברים, שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים... זאת אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו."
(רב"ש - א'. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)
לכל אחד מאיתנו יש רצון למטרה. אבל הרצון הזה הוא רצון קטן, והוא רצון מאוד קטן גם בכמות וגם באיכות. זאת אומרת אני לא משתוקק לדברים גבוהים, גדולים, אני לא משתוקק להיות המוביל בעולם ולהשתוקק למעלה לכל מיני דרגות עליונות, זה ככה.
אבל אם אנחנו מתחילים לדבר בחברה, כל אחד ואחד, הוא יכול לקבל מהחברים חיסרון. זה ידוע לנו, דווקא במיוחד בעזרת נשים. כל אישה היא יכולה לקנא באישה אחרת. כמו שבגשמיות אנחנו מקנאות זו בזו, כך גם ברוחניות אדם יכול לקנא בשני. ואז ההיא משתוקקת יותר, ההיא כל כך חרוצה, זאת כל כך רוצה להגיע למטרה, זאת לומדת וזאת מתרגמת וכן הלאה. אני מסתכלת על נשים אחרות ואני רואה עד כמה הן יותר ויותר נמצאות בהתמדה, בהשקעה, בנאמנות לדרך. ואז לפי זה אני מקבלת יותר חשק, יותר רצון, יותר השתוקקות, יותר חיסרון.
לפי זה אני מתחילה עוד יותר להשתוקק, עוד יותר לרצות, זה נקרא "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".1 מה זאת אומרת? על ידי קנאה, תאווה וכבוד, אני יוצא מהעולם שלי לעולם יותר גבוה, לדרגה יותר גבוהה. וכך על ידי זה שאנחנו נמצאות בסביבה ואנחנו מקנאות זו בזו, ורוצות כל אחת להיות יותר טובה מהשנייה, זה טוב, דווקא זה טוב. אנחנו מבינות שהבורא לא ברא סתם את התכונות הללו, אלא כדי שאנחנו נלמד אחת מהשנייה ונתקדם. ונתקדם.
לכן יש לנו מצד אחד היכולת, כמו שדיברנו כבר היום, שאני לא יכול לעבוד על האגו שלי בצורה ישירה, אלא אני יכול להגדיל את הקבוצה שאני נמצא בה, עד כמה שהיא חשובה, עד כמה שחשובה המטרה, ואז אני נמשך למטרה לפי החיסרון של הקבוצה. וכאן מדובר שאני עוד מהקבוצה מקבל חיסרון לעצמי, שעל ידי זה אני עוד יותר נמשך עם הקבוצה יחד למטרה.
זאת אומרת הקבוצה מספקת לי כאן שני דברים. מצד אחד, היא מספקת לי את העבודה שאני יכול לעבוד לא על האגו שלי, אלא איך עם הקבוצה להתקדם. ומצד שני, עד כמה שאני עם הקבוצה יכול לקבל מהקבוצה חיסרון ועימו להתקדם.
תראו כמה דברים עקרוניים יש לנו כאן, שבלעדיהם לא נגיע למטרה, אם לא נהיה בקבוצה.
שאלה: מה לעשות אם למרות כל הניסיונות שלי אני לא מקבלת התפעלות מהקבוצה, אפילו להיפך. מהיכן לשאוב כוחות ודוגמה?
מה לעשות? לקבל התפעלות. כל הזמן לדבר עם החברות, כל הזמן להשתדל לראות אותן יותר ויותר מוצלחות, גדולות, להבין שבלעדיהן אני לא אגיע לתיקון הנשמה שלי, שאין לי ברירה, אלא זה מה שהבורא נתן לי. מפני שהבורא נתן לי להיות עם החברות האלו יחד, אני חייבת לראות אותן גדולות מפני שהן מגיעות לי מהבורא. ולא חשוב שנראה לי שהן גדולות או לא, אלא הבורא נתן לי אותן ולכן הן גדולות כמוהו.
שאלה: כיצד לנהוג אם התגלתה שנאה בעשירייה וכתוצאה מכך חברות התחילו לעזוב את העשירייה?
צריכים מהר לתקן את זה. ואם אפשר אז להיפרד יותר וללמוד לבד ואחר כך שוב להתקרב.
שאלה: מה לעשות כאשר העשירייה אדישה אף על פי הניסיונות לעורר אותן ולבקש עבורן?
צריכים לדבר על זה. אין מה לעשות, צריכים לדבר. זה הרצון לקבל שלנו האגואיסטי הוא דורש הרבה שנים כדי להשתכנע שאין לו ברירה והוא חייב תיקונים. זה דבר שאפשר לדבר הרבה הרבה שנים, ובכל זאת אנחנו נגלה עד כמה לא שומעים ולא שומעים, ואולי אחרי עשר וחמש עשרה שנה רק נשמע אולי קצת פעם ראשונה.
שאלה: איך להפוך את קבוצת הנשים לרחם חם שנותן הרבה כוחות לכולן?
אישה חייבת להיות מודאגת, האם היא יכולה להיות אימא של המדרגה הבאה של העולם. שהיא תדחוף את כל האנושות לאותה מדרגה יותר עליונה וכך ממדרגה למדרגה, כל פעם. דווקא כוח האישה עושה את זה. גבר מעביר כוחות, אבל אישה היא מארגנת את העלייה. כמו שאנחנו רואים מחכמת הקבלה, איזה כלים מתקדמים? אלו שנמצאים במלכות. על ידי מה הם מתקדמים? על ידי זה שמגיע להם כוח מהבינה. גם בינה וגם מלכות אלה נשים, "אישה תתאה" ו"אישה עילאה" והגבר רק נותן כוח, אבל את הכול מבצעת האישה.
שאלה: כיצד מתפללים תפילת רבים ומה עלינו לבקש?
תפילת רבים, כמו שמסבירים לנו מקובלים, זו תפילה עבור רבים. שאנחנו מתקדמים בזה שאנחנו מתפללים עבור האחרים. כמו שדיברנו, שאני לא יכול עבור האגו שלי לבקש כי זה לא יעזור, הבקשות שלי הן תמיד יהיו בקשות אגואיסטיות. אבל אם אני מתפלל עבור הקבוצה, אני מעלה את הקבוצה על ידי התפילה שלי ואת עצמי מפני שאני קשור לקבוצה.
קריין: קטע ראשון מתוך בעל הסולם הקדמה לתע"ס, אות ד',
"נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך"... אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו. ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק."
(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ד)
זאת אומרת הבחירה שלנו היא רק חיזוק בסביבה.
קריין: קטע מספר 2,
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו." זאת אומרת אף פעם אני לא יכול להיות יותר למעלה מהסביבה שלי, תמיד בתוכה אני נמצא, למעלה מזה לא ניתן להיות. "לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה," זאת אומרת שכל פעם אני מעלה את הסביבה בעיניי בדרגה יותר גבוהה, מעריך אותם יותר, חושב עליהם יותר טוב. "אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
(בעל הסולם. שמעתי. רכ"ה. "להגביה את עצמו")
אני כך מעלה את עצמי. כמה שאני מעלה את הסביבה בעיניי, כך אני מעלה את עצמי.
שאלה: אני נמצאת בעשירייה מאוד חזקה וכל פעם עולה אצלנו השאלה, איך אנחנו יכולות לעזור לעשיריות אחרות להתחזק? האם בכלל יש לזה מקום? אם כן אז איך לעשות זאת?
כן, זה צריך להיות ורצוי שזה יהיה מטעם העשירייה כולה ולא מטעם אדם פרטי. אני לא הולך עכשיו לטפל באיזה עשיריות באופן פרטי, אלא כל עשירייה שלנו שאנחנו מדברים על זה, אנחנו פונים לאיזו עשירייה או לאיזה גוף וכן הולכים לחזק אותן.
שאלה: איזה הכנה נדרשת מאיתנו, הנשים, לקראת הכנס הגדול? מהו המאמץ הלבבי שעלינו להיות בו? איזה שינוי צריך לקרות בנו?
יש לנו הכנה לכנס הגדול שזו ההכנה בעשיריות. אנחנו צריכים להתחבר בעשיריות שלנו, בכל מקום שנמצאים בעולם, ולא חשוב איפה אנחנו נמצאות. נניח שיש לי עשירייה ואני רואה עכשיו במסכים את בולגריה או אורלנדו או שיקגו או בוגוטה, טורונטו, הרבה עשיריות, אז אנחנו צריכים לחזק את עצמנו ולהיות מוכנות לחיבור כעשירייה. ובזמן הכנס אנחנו כל הזמן נחזק את עצמנו עוד יותר, עד כמה שנהיה צמודות בזמן הכנס, לפי ההצמדה הזאת שאנחנו נמצאים, לפי זה אנחנו עוד יותר נוכל לקלוט אותה עוצמה הרוחנית שיש בכנס הגדול.
זו ממש אינדוקציה רוחנית, כמו מגנט שמשפיע מחוצה לו. אז יש כאן כנס גדול, יהיו אלפי אנשים בישראל, ומי שנמצא עכשיו, נניח שיש לנו בסאו פאולו קבוצה קטנה, חמודה מאוד, או לוס אנג'לס, לא חשוב איפה. באלמטה יש לנו גם הרבה נשים, מונטריי, נירנברג יפה מאוד, אני ממש שמח לראות את זה. אז כמה שנהיה יותר צמודים זה לזה, בקבוצה הקטנה שלי, נניח קבוצת וילנוס זו קבוצה גדולה אבל בכל זאת, כמה שהם יהיו יותר צמודים, אז הם יקבלו יותר השפעה מהכנס שלנו בישראל. ככה זה יהיה.
שאלה: האם ניתן לדרוש מהעשירייה אחריות, ערבות? או שרק אני עצמי צריכה להיות דוגמה ולקיים כל מה שבכוחותיי?
אני חייבת לקיים את כל מה שצריך ולהיות בזה דוגמה לעשירייה. ואני רואה שזה אפשרי, אני רואה את החברות שלנו סופיה, ריגה, חרקוב, וינה, אלה קבוצות ממש יפות.
קריין: יש בדיוק על הנושא הזה. קטע מספר 4 מתוך כתבי רב"ש א', "מה לדרוש מאסיפת חברים".
"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מענין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהשיג ע"י החברה בטחון וכח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלימות."
(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
כן זה העיקר. עד כמה שאני נותן לחברה חיזוק, אני מקבל מהחברה לפחות פי 10, זה יכול להיות הרבה יותר אפילו, אבל לפחות פי 10.
אנחנו צריכים להבין, יש לי רצון קטן, אין לי התמדה, אני די עצלן, אני מבולבל, יש לי כל מיני כאלו דברים. לכן אם אני משקיע בחברה ורוצה להפטר מכל התכונות השליליות הללו, אני כן מצליח. אני מזמין כוח פי 10 יותר ממה שאני משקיע. אני משתמש בחברה כמו בהגברה, כמו במכשיר ההגברה, ואז אני מחזיר אותו כוח כמה שהשקעתי פי 10 פעמים. ואחר כך אנחנו נלמד זה יכול להיות פי 100 ופי 1000.
שאלה: האם העשירייה זו המדרגה הבאה שלי? איך העשירייה משמשת לי כלי עזר כדי לעלות אליה?
העשירייה היא הדרגה הבאה שלי. זאת אומרת שאם אני עכשיו לבד, על ידי זה שאני נכלל בעשירייה, אני מעלה את עצמי כבר לדרגה רוחנית, כי אני הופך להיות כלול מתוך העשרה. וזה שאני כלול מתוך העשרה, אני בזה כבר נמצא ביכולת לקלוט את האור העליון. זאת אומרת, אפילו ההתכללות הראשונה שלי עם הסביבה, ההתכללות הזאת הופכת אותי להיות, לכלי לאור העליון.
שאלה: מה הכוונה לחיות דרך העשירייה?
לחיות דרך העשירייה זה נקרא שאני רואה את החיים הרוחניים שלי שהם נמצאים בעשירייה. עד כמה שאני נכלל בעשירייה אני נכלל בנשמה שלי. עד כמה שאני מעריך את העשירייה, אני מעריך את הבורא שיתגלה אחר כך בעשירייה שלי. זאת אומרת, אנחנו צריכים רק להבין שכל הדחייה, כל היצר הרע, כל לשון הרע שיש לי על העשירייה, שאני לא רוצה אותם, שאני שוכח מהם, כל זה למה? מפני שאני לא רוצה פגישה עם הבורא. כי הוא מתגלה בתוך העשירייה. היחס לעשירייה, לחברות שבעשירייה או לבורא, זה אותו דבר. תחשבו על זה טוב ויהיה לכן יותר קל להתגבר ולהיות באמת קשורות זו לזו.
שאלה: האם אני צריכה ליידע את העשירייה על פעולות הפצה שאני עושה על מנת להיות בכוונה נכונה?
כן. צריכים ממש להשתדל לשכנע את החברות לפעולות הנכונות, כדי שעל ידן אנחנו כן נוכל להתקדם.
שאלה: אם מתגלות דעות הפוכות בעשירייה, האם בכל זאת ניתן לייצר חיבור? האם ניתן ליצר תפילה באמצעות הדעות והתפיסות ההפוכות הללו?
זה לא חשוב שיש לנו תפיסות הפוכות, אלא אנחנו רוצות אותה מטרה, אז אנחנו מתכוונות לאותה המטרה. ובאמת אנחנו לא צריכות להיות דומות זו לזו. אתן למדתן מה זה נקרא עשר ספירות, פרצוף. שם לכל ספירה יש אופי שונה לגמרי מחברתה, לגמרי שונה. ולמרות האופי השונה, כולן מכוונות להגיע לכתר, לבורא אחד. ולכן אנחנו לא צריכות להסכים זו עם זו ולהיות ממש באותה מחשבה ובאותו רצון, אלא באותה המטרה. וכל אחת פועלת מתוך הלב שלה, מתוך הרצון שלה.
שאלה: מדוע כאשר אנו מגדילים את חשיבות הסביבה, קורה לפעמים שאני מרגישה שלא מגיעה לי הסביבה הזאת ואני לא מגיעה לרמה שלה?
זה טוב, זו דווקא הכרה טובה. אבל צריכים גם על זה להתגבר ולהמשיך.
שאלה: איך מקבלים תענוג על מנת להשפיע? זה תענוג שמתקבל ברצון לקבל שלי, בכוונה שלי או הפכיות ביניהם?
תענוג בעל מנת להשפיע מקבלים באותו היחס המשותף שיש ביני לחֶברה. השטח הזה המשותף ביני לחברה, זה הכלי הרוחני שלי, שם אני מקבל תענוג בעל מנת להשפיע. שם מתגלה הבורא.
קריין: קטע מספר 5 מדבר בכיוון הזה. מתוך כתבי רב"ש כרך ב' אגרת מ'.
"ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות."
(רב"ש - ב'. אגרת מ')
וככה אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אם אנחנו חושבים עבור החברים, אנחנו בהכרח עוזרים להם לצאת מהרצון לקבל שלהם. קחו את זה בחשבון. אם אתן חושבות על איזו חברה, אתן בזה עוזרות לה לצאת מהאגו שלה ואז היא מתעלה מעל המקום שלה. וככה זה כל אחד עבור כולם.
וכך אנחנו יכולים להעלות את החברה שלנו, את העשירייה שלנו. אין כאן שום בעיה, רק קצת להתחיל לעבוד בצורה נכונה עם האגו שלנו ועם החיבור שבינינו. הבורא הביא אותנו לחברה, הוא רוצה שאנחנו נתחבר ושאנחנו נעלה את עצמנו אליו. אז בואו אנחנו נשתדל לעשות.
שאלה: האם יש אפשרות לרכוש את תכונת ההשפעה על ידי משחק?
כן. אבל אנחנו צריכים לשחק זה עם זה כאילו שאנחנו נמצאות בקשר יפה, כאילו שאנחנו אוהבות זו את זו, כאילו שאנחנו נמצאות בדאגה הדדית, הכול כאילו. אבל מתוך ה"כאילו" אנחנו מושכות את המאור המחזיר למוטב, וכן אנחנו באות לכאלו תכונות.
שאלה: מה הכוונה ליצור תנאים למקום שחבר יוכל בו ללמוד ולהתחבר?
אנחנו צריכים לארגן את העשירייה שלנו ובכלל את המקום שהוא יהיה לנו כמו בבית. שיהיה לנו הכול כדי שאנחנו נוכל שם להתקיים.
קריין: קטע מספר 6, מתוך כתבי רב"ש א' "סדר ישיבת התוועדות".
"כתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך."
(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)
"ברוב עם הדרת המלך", זאת אומרת עד כמה שיהיו הרבה קבוצות, בכמה שהכמות שלנו בכל העולם תגדל, באותה המידה יהיה לנו יותר קל לעלות ממדרגה למדרגה, עד שנגיע למצב שהבורא כבר יתחיל להתגלות בנו.
קריין: כן. קטע מספר 7 גם בהמשך של הכמות והאיכות. בעל הסולם אגרת י"ג.
"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי מאור החיים."
(בעל הסולם. אגרת י"ג)
זה שאנחנו מזלזלים אחד בשני גורם לנו עצירה בדרך, האטה בדרך. אנחנו צריכים כמה שיותר, אפילו שאנחנו לא מרגישים את זה ולא מזהים את זה, אבל כמה שאנחנו מעלים בינינו את החברה ואת החברים, לפי זה אנחנו מעלים את עצמנו ומקדמים את עצמנו למטרה. וזה לא חשוב אם אנחנו מרגישים את זה או לא, העיקר שאנחנו רוצים שכך יהיה. ואז האור העליון פועל לפי זה ומעלה אותנו.
שאלה: כיצד ביכולתי לקלוט את הרצונות של החברות בעשירייה שלי?
זה לא תלוי בהן, אלא זה תלוי בי. בכמה שאני מבטלת יותר את עצמי כדי לדחוף אותן קדימה, כדי לטפל בהן, אני בזה קונה מהן את הרצונות שלהן.
שאלה: אם הבורא הוא כוח האהבה והשפעה ואנחנו צריכים לעשות נחת רוח לבורא, איך בדיוק עושים נחת רוח לכוח?
להיות בדיוק כמוהו. על ידי זה שאני דומה לו, אני מגביר את הכוח שלו עד כדי כך שהוא יכול להתגלות. הבורא נסתר. זה כמו בפיתוח של תמונות בפוטו שאנחנו מפתחים אותן. אם אני מבטא את עצמי כך שאני מייצר את כוח ההשפעה והאהבה אז אני מגלה אותו. זה מה שקורה. הוא נסתר אבל אני מגלה אותו. במידה שאני משתדל שיהיה כוח השפעה ואהבה בעולמנו, בזה אני נותן לו מקום להתגלות.
יש לי שטח שנקרא רצון לקבל. נגיד שכף היד שלי זה הרצון לקבל. אם אני על הרצון לקבל הזה מביא קצת רצון להשפיע, אני מתחיל לגלות כאן את הבורא. הרצון להשפיע שלי הוא מזמין את הבורא להתגלות. הרצון להשפיע שלי כאן נקרא אור חוזר, והיד שלי זה הרצון לקבל שלי, ואז בזה אני הופך את השטח של הרצון לקבל למקום שהבורא יכול להתגלות, במידה שאני מביא לשטח הזה רצון להשפיע ממני. זה מה שקורה.
שאלה: מהי עשירייה חזקה? האם זה מתבטא באופן כלשהו בצורה גשמית?
עשירייה חזקה זה כמה שהיא חזקה כאחד, "כאיש אחד בלב אחד". זאת אומרת, עד כמה שהם שונים, ועד כמה שהם ממש רחוקים זה מזה בדעות, ברצונות, בכוונות, בכל דבר, אבל הם הופכים להיות לאחד, היא נקראת עשירייה חזקה. זאת אומרת, חוזק זה נקרא, עד כמה שהם שונים ועד כמה שמעל זה הם כאחד.
קריין: קטע מספר 8 מדבר על זה.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."
(בעל הסולם. אגרת ד')
תלמיד: הכלל הוא "ואהבת לרעך כמוך", מהי אותה אהבה לעצמנו, "לרעך כמוך", שצריכה להביא אותנו לאהבת הזולת?
זו אותה האהבה, "ואהבת לרעך כמוך".
תלמיד: "כמוך" זה כמוני? לאהוב אחרים כמו את עצמי?
חייבת להיות אהבה לזולת כמו אהבה לעצמו. ככה זה.
קריין: קטע מספר 9 גם נוגע בזה. מתוך הראי"ה קוק, "אורות קודש".
"צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו, ככה תגדל שמחתו וככה יזכה יותר להארת האור האלוהי."
(הראי"ה קוק. אורות הקודש ג', דף 147)
קריין: קטע מספר 10 מ"דגל מחנה אפרים".
"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה."
(דגל מחנה אפרים. פרשת שלח)
אנחנו רואים מכאן שהכול תלוי בכמה אנחנו מבטלים את עצמנו ונכללים בקבוצה, והקבוצה הופכת להיות שכינה. "שכינה" זה נקרא מקום לגילוי הבורא. ושם אנחנו כבר מתחילים לגלות את העולם העליון, את מצבנו הנצחי, וכך מתקדמים. שוב, הכול סביב אותו העיקרון הפשוט שאין כאן שום דבר חוץ ממאמץ הקטן שאנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, רק למצוא את הנקודה שאמנם שהיא כואבת, אבל אני לא צריך ללכת נגד הכוח.
אני לא צריך להרוג את עצמי, אני לא צריך להרוס את עצמי, אני לא צריך לעבוד נגד האגו שלי, נגד הרצון לקבל שלי. לא. אני צריך רק להתכלל בסביבה, אני צריך רק להגדיל את הסביבה, אני ארצה להתכלל בסביבה, ועד כמה שאני נכלל בה, אני בזה נכלל בנשמה שלי וכך אני מגלה את הכול. תנסו לעשות את זה, תראו עד כמה שזה פשוט. יש כאן איזה קושי פסיכולוגי, לא יותר מזה. אבל יש לכן חברות, הן הנשמה שלכן. תתכללו בהן ותגלו את העולם העליון. ממש כך.
תלמיד: אני תמיד מנסה להשתתף בכל האירועים של הקבוצה אבל תמיד ברגע האחרון האגו שלי מתגבר עליי ואני נשארת בבית. אני מרגישה שזה מגיע מהבורא והוא ממש זורק אותי מהדרך. למה הוא עושה את זה ואיך אני יכולה להתגבר על האגו שלי?
אותו דבר קורה לי ואני אגיד לך מה צריך לעשות. צריך בכל זאת להשתדל שהחברות יבואו וייקחו אותך, יעזרו לך, יוציאו אותך מהמסתור, מהבית, לישיבה, לחברה, להתאספות שלהן. את צריכה לבקש מהן תמיכה כי כתוב שאדם לא יכול להציל את עצמו מבית האסירים אלא רק החברה יכולה. אז את צריכה להשתדל לבקש מהן שהן לא יעזבו אותך.
תלמיד: אני מבחינה בחוסר קשר בעשירייה שלי. כיצד ביכולתי להגיע למצב שאני תמיד אבין שהבעיה נמצאת בי?
הבעיה היא לא בך ולא בעשירייה ולא באף אחד, אלא ביניכן, בחוסר קשר ביניכם ואותו צריכים לעשות. את צריכה יותר להתקרב לעשירייה והעשירייה בעצמה צריכה יותר להתקרב אליך. תעשו כאלה תרגילים כלפי כל אחת ואחת מהחברות, ותראו עד כמה שזה קל. ואתן תתחילו להרגיש את הרוחניות. יותר מתקרבים, פחות מתקרבים, יותר מתקרבים, פחות מתקרבים. זה כמו נשימה, זה כמו דופק, זה ככה זה יהיה, יותר, פחות, יותר, פחות וכל פעם אתם תתחילו להרגיש שבזה אתם מרגישים את החיים. וכך תתחילו להרגיש שאתם מתקדמים, עוד יותר ועוד יותר בהרגשה הרוחנית.
תלמיד: בעשיריות קורה לעתים קרובות שכשלוש, ארבע חברות עובדות באופן פעיל ואחרות לא. האם עלינו לדאוג מכך או שפשוט להבין שכל אחד הוא בעל תפקיד שונה ועוצמתו באה לידי ביטוי באופן שונה?
כן. זה באמת כך. כולם שונות אבל תמיכה הדדית צריכה להיות.
אני רואה עכשיו [במסכים] קבוצות די גדולות. תראו כמה יש מווילנוס, בניו יורק, בשרון, בפתח תקווה האולם מלא, סופיה, אודסה. בנות, תראו כמה אתן. אתן מלא, הרבה יותר מהגברים.
קריין: לא מורגש שחסרים גברים בכלל.
כן, לא חסרים, בשביל מה צריכים גברים? תהיו כמו האמזונות. רק להתקרב זו אל זו. תתחילו לעבוד בצורה אחת כמו האגרוף שלי, אחד. אישה אחת, שהיא תהפוך את כל העולם. היום אני כבר דיברתי על זה. 2019, זו שנה מאוד מאוד מיוחדת, היא יכולה ממש לתת כיוון חדש לעולם.
אישה, אם תעלה לגובה שלה, והיום מאפשרים לה לעשות את זה, ובכלל גם הגברים נותנים לאישה להתקדם, הם מרגישים שהם כבר בעצמם לא מסוגלים, אנחנו רואים את זה, בכל מקום שאישה רוצה, היא פורצת ונכנסת ובונה את הכול. תתחילו אתם לנהל את הכול, כולל את כל העבודה בבני ברוך. כל הפעילות שלנו, כל מה שאתן רוצות, בבקשה. אנחנו מאוד זקוקים לכן.
תלמיד: כיצד על הנשים להתחזק כדי לחזק את הגברים ולעורר אותם לפעולה?
כמו בבית, מי מנהל את הבית? אישה. מי מסדר את הכול בבית? אישה. בלי אישה לא יהיה יסוד לכל האנושות. אתן באמת צריכות רק להרגיש שאתן לא מסתתרות אחרי הגברים אלא יוצאות קדימה ופועלות.
כמה נשים יש בחיפה. מאיפה יש להן כל כך הרבה אני לא מבין.
קריין: תמיד אנחנו רואים רק את הגברים, גם הם הרבה, אבל פה הרבה יותר.
עד כדי כך. בנות, כל הכבוד.
תלמיד: האישה, מהות נשית שהופכת להיות מובילה את האנושות. האם החלק הגברי באנושות יקבל זאת ויתמוך? כיצד האישה יכולה לתרום לזה?
אנחנו רואים את זה בעולם, שאישה, אם היא רוצה, היא נכנסת לממשלה, היא נכנסת בכל המקומות, הגברים נותנים לה מקום. הגיע הזמן. זה לא בגלל שמישהו רוצה או לא רוצה. זו הרגשה כזאת, והיא באה בעולם. זו השפעה מלמעלה, זו השגחה עליונה שיורדת מלמעלה, המלכות צריכה להתגלות. המלכות צריכה להתחיל להשפיע על הכול. לכן האישה מתחילה להיות יותר בעלת פעולה. זה הזמן. הגענו לזה.
והגברים לא יתערבו בזה, לא יהיה בהם כוח כמו שהיה קודם, את המאצ'ואיזם הזה, את כל ה"אני אמלוך", " אני גבר" או לא, זה כבר אין היום. היום לא מתגאים בזה. לכן תראה מה שקורה עם הגברים. זה לא תלוי בהם ואין מה לדבר מי כן ומי לא מהם, או גברים יותר מנשים או נשים יותר מגברים. פשוט כך ההשגחה העליונה מסדרת אותנו. ולכן אין בזה שום בושה ושום דבר, אלא ללכת עם זרם הזמן של 2019, לפחות בבני ברוך.
בואו אנחנו נוציא את הנשים מהמסתור וניתן להן מקום להתגלות ולהוביל את הכול.
שאלה: אנחנו רוצים להתחבר ולאהוב את החברים כדי להגיע לאהבת הבורא. אנחנו מבקשים כוח לאהוב אבל הלב מתנגד. מדוע עכשיו אחרי שנים של בקשות, הלב והפה פתאום לא מסכימים?
אין מקרה, אלא כך הבורא מסדר לנו את הרצונות ולכן אנחנו כולנו צריכים ללכת קדימה. אני חושב שאם הנשים עכשיו יתחברו קצת ויעשו צעד קדימה, הגברים ילכו אחריהן ויתמכו בהן. ממש כך. כמו שכתוב ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצריים". מ"מצריים", זאת אומרת מהרצון לקבל, מהעולם הזה, מהאגו שלנו איך אנחנו יוצאים? דווקא על ידי הנשים, דווקא בזכות נשים.
שאלה: מה הכוונה "להתכלל בחברות"?
הכוונה היא שאנחנו כולנו מתחברות כדי שתהיה לנו מטרה אחת.
שאלה: איך ליצור את הקשר הנכון בינינו שיש בו מקום לבורא?
רק עשירייה שמסדרת כך שעד כמה שהן מחוברות בקשר, הן בונות מקום שיתגלה ביניהן הבורא.
שאלה: בקטע של רב"ש נאמר שכאשר אנחנו אוהבים את החבר ועוזרים לו לצאת מהאגו, והוא רואה זאת, הוא מתחיל לאהוב ומפסיק לחשוב על עצמו. האם עזרה לחברה היא למשוך יחד את המאור, או שצריך להיות משהו נוסף?
לא. עזרה. וחוץ מזה צריכים להבין שכשאני עוזר לחבר, אני מגלה בזה את היחס שלי לבורא, כמו שכתוב שאחרי כל חבר עומד הבורא. ולכן אני ממש צריך להתייחס כך לחבר כמו לבורא. זלזול חס ושלום זה כלפי הבורא, עזרה זה שאני מתייחס יפה לבורא.
כל היחסים שלנו בין אחד לשני, אנחנו צריכים להבין שזה לא לשני אלא לבורא. כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, שחוץ מאדם יש רק בורא. ובכלל מה שאנחנו רואים מסביבנו כל כך הרבה נשים, חברות, זה הכול העתקה מהנשמה שלי. בסך הכול אין בעולם אלא נשמה אחת וזאת הנשמה שלי. ומה שלך ושלו? אתם נמצאים בי כחלקים ממני. ולכן אני חושב רק איך אני מתייחס לבורא, וזה קובע את היחס שלי לכל החלקים, לכל חלקי הנשמה שלי שהם החברים, החברות.
שאלה: בקבלה מגדירים את הבורא כמערכת כוח, כי הוא קבוע ואינו משתנה. איך תפילה מהנבראים יכולה להשפיע על המערכת ולבצע שינוי? באיזה אופן המערכת נשארת קבועה?
המערכת היא עשר ספירות, ה‑ו‑י‑ה, היא לא משתנה. רק היחס שלי אליה משתנה יותר ויותר בצורת ההשפעה למעלה מעצמי ולהתחבר עם הסביבה. עד כמה שאני כמלכות נמשך יותר בחיבור עם תשעת החברים בזה אני נכנס בהם, זה נקרא שאני נמצא בדרגה יותר גבוהה. מלכות שמגיעה כבר לכתר, זה נקרא שהיא מגיעה לגמר ההתפתחות שלה, לסוף התיקונים, דרגה 125.
שאלה: אני רואה שהחברות שלי כבר מתוקנות וגדולות, הן הסביבה החשובה עבורי, אך אני מבינה שאני אף פעם לא אגיע לדרגתן.
אין דבר כזה. את יכולה להיות כמוהן. לא חשוב באיזו דרגה נמצאות החברות שלך, אבל ברגע שאת מבטלת את עצמך כלפיהן עד הסוף, את נמצאת בדרגה הכי גבוהה. לא חשוב באיזו דרגה הן נמצאות.
תלמידה: איך אני יכולה לעזור להן במשהו?
לעזור בכל מה שרק אפשר. כי רק נדמה לך שאת עוזרת להן. האדם צריך להבין שמה שהוא רואה, הוא רואה את זה כביכול שכך זה נראה לו. אבל באמת אין כאן הוא ואין כאן הם, יש רק תיקון הנשמה.
שאלה: העבודה המשותפת בהכנה לכנס מעוררת מחלוקות, שליטה וחוסר הבנה. מה לעשות?
אני לא מבין את זה, אתן צריכות לסדר את זה. איזו שליטה? חוסר הבנה? צריך להתכלל נכון בעבודה וכמה שאפשר זה יסתדר. הכול תלוי ברוח הטובה.
שאלה: אנחנו מתכננות פעולות שונות כדי להביא את הכלי הנשי לכנס כאישה אחת. מה החשיבות של השתתפות הנשים בפעולת ההכנה לכנס?
קודם כל ביום השני של הכנס יש לנו יום מיוחד שזה יום האישה, ויהיו שם הרבה מאוד פעולות של נשים. חוץ מזה 60% - 70% מבאי הכנס, משתתפות נשים, יותר מחצי. אנחנו מאוד מעוניינים שהפעם בכנס הזה השנה האישה תיקח חלק פעיל בהשתתפות, בניהול, בלארח את מי שבא. בקיצור שהנשים יהיו ממש המובילות.
שאלה: איך נתרגם באמת את האיחוד הגדול הזה הכול כך יפה שרואים עכשיו על המסכים, גם לכמות? כי אנחנו רוצים להזמין את כל העם לכנס הזה.
אנחנו מזמינים כל אחד שרוצה לבוא גם מישראל וגם מחו"ל. אנחנו מבינים שלבוא מחו"ל זה לא פשוט, זה קשה ומאוד יקר, אז כמה שבאות, באות. בכל זאת נשתדל לסדר את השידור שלנו, את כול מה שיש כך שתהיה בכל מקום הרגשה כביכול שהן נמצאות יחד איתנו.
תלמיד: אני מדבר על הזמנה של נשים מבחוץ, לאו דווקא משלנו.
ודאי. אנחנו נחכה לכולן. אני מדבר עכשיו לנשים מהקבוצות בחו"ל. בבקשה. תנסו להגיע אלינו, שכולן יבואו, אנחנו נשמח מאוד.
אבל אם לא, אתן צריכות להתארגן בעשיריות, לארגן את המקום שבו תהיו כל הזמן במשך הכנס. ואז כמו שאנחנו נמצאים כאן בכנס, אתן עושות את הכנס במקום שלכן כמו בכנס וירטואלי, תכינו ארוחות וכל מה שצריך להיות, כדי שאתן ממש תרגישו את עצמכן יושבות איתנו באותו מתחם, באותו הלב, באותה הנשמה.
שאלה: כיצד פעולת הפצה משותפת יכולה לקרב בינינו הנשים?
אין יותר מה שמקרב בינינו אלא פעולת הפצה. כי בפעולת ההפצה אנחנו פועלים כדי לגלות לכולם את הבורא בעולם. ולכן פעולת ההפצה היא הכי חשובה. חוץ מזה שהיא מקשרת בינינו ובינינו לבורא. כי כל אדם שאנחנו מושכים ומעבירים לו את השיטה לגילוי הבורא, זה בעצם עוד שטח שהבורא יכול להתגלות. ולכן אנחנו אישית מושכים עלינו את המאור המחזיר למוטב בפעולות ההפצה יותר מכל דבר אחר, וזה מקשר בינינו כי אנחנו עושים את הפעולות האלו.
אמרתי את זה לא פעם אחת, שמה שאני הרווחתי בחיים שלי, זה רק על ידי זה שאני עוסק בהפצה. וגם כותב בעל הסולם, שאדם מרוויח משני מקרים. אני שומע מנשים הרבה פעמים, "איך אני מגיעה לרוחניות, אין לי כוח ואני לא מסוגלת". אז תשמעו מה שאומר בעל הסולם. אדם מגיע לרוחניות, מממש את עצמו, מתקן את הנשמה על ידי שתי פעולות. פעולה אחת, שהוא מביא את עצמו לתיקון. ופעולה שנייה, שהוא גורם תיקון לאחרים.
לכן אם אתן מפיצות את חכמת הקבלה ברבים, אתן מקרבות את הנשמה שלכן לתיקון. פשוט. אז אפשר לא ללמוד ואפשר לא לתקן את עצמה ואפילו לא להשתתף בעשירייה, אבל אם את עושה הפצה טובה ונכונה, את מתקנת את הנשמה דרך האחרים, אלו שאת מביאה לתיקון.
קריין: צריך לציין שבשבוע הבא תהיה לנו תחנה אחרונה ומאוד חשובה של ערב איחוד לבבי וחם לפני הכנס הגדול. כמובן שכל הנשים מוזמנות לבוא ולהביא את הגברים מהקבוצות. השאלה שלי, איך צריך להתכונן לערב כזה מרגש שיהיה בשבוע הבא?
גם אני חושב על זה וחושב איך אני אתכונן לזה, כי זה קשה. אנחנו נמצאים עכשיו בשיעור שעה ורבע ואני מרגיש שאני סחוט. אתן כל כך דורשות כוחות, וכל כך שאבתן ממני, כאילו ינקו ממני את כל הכוחות. יש לכן כוח טוב, אני ממש בלי כוחות וזה סימן שזה נכנס בכן.
תמשיכו עכשיו יפה להתחבר יותר ויותר לקראת הכנס. מי שלא בא, שיכין מקום לעבור את הכנס בצורה כזאת כמו שאתן יושבות עכשיו, ואנחנו נתקדם.
2019 תהיה שנה מאוד טובה לנשים להתקדם בחיבור ביניכן ואני ממליץ לכן לא לפספס. לא לאבד את ההזדמנות. תכתבו ותכינו את עצמכן לפגישה הבאה בעוד שבוע ימים. אתן יכולות לכתוב שאלות לקראת הפגישה הזאת ובכלל גם על מה שהיה היום, על מה שרציתן לשאול ולא יכולתן וכן הלאה. תכתבו על כל דבר. אנחנו נתקן את עצמנו עד שנגיע יחד להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד" גם הגברים וגם הנשים, ושיהיה לנו טוב בנשמה אחת יחד עם הבורא.
שלום לכן, אני אוהב אתכן. כל טוב.
(סוף השיעור)
-
"הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א])↩