מוצאי חג שמחת תורה תשע"ט

שיעור ערב 01.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקמ, עמ' 1940,

"ג' העולמות, בריאה יצירה ועשיה", אותיות צ"ב- ק"ז

קריין: תע"ס כרך ו', דף א' תתקמ, עמוד 1940, אות צ"ב.

אות צ"ב

"ונבאר עתה איך ירדו העולמות ונפלו ממקום קדושתן על ידי חטאו של אדם, כי הנה ירדה העשיה והיצירה והבריאה למטה במקום אותם השלשים ספירות שהיו בתחילה חלל וריקם בסוד תחום שבת."

אות צ"ג

"ונמצא כי כל העשר ספירות דעשיה, והארבעה תחתונות דיצירה שהם נקראים רגלי היצירה, נטבעו בתוך מקום הקליפות כנ"ל, שמקומם היה אז שיעור ארבעה עשר ספירות, כנז' אצלנו גם כן בסוד ודי זהב."

די, י"ד. אותן ארבע עשרה ספירות, ד' תחתונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה, שהיו קודם למעלה מחזה דמקום יצירה, הן נפלו למטה ועכשיו הן נמצאות למטה מחזה דיצירה עד הסיום. עשיה ירדה למקום העשיה, וד' תחתונות דיצירה ירדו לד' תחתונות דיצירה. כל העולמות במקומם.

תלמיד: ברוך ה' שכל העולמות במקום.

הרי נפלו.

תלמיד: זה לא טוב?

שנפלו?

תלמיד: חזרו למקומם.

למה זה טוב?

תלמיד: זה לא טוב?

אתה אומר, עכשיו ברוך ה', אין יותר לאן ליפול.

תלמיד: זה נשמע שהם חזרו למקומם.

כן. בינתיים, נראה.

אות צ"ד

ובזה תבין למה בכל הזוהר והתיקונין קורא אל עולם העשיה מקום הקליפות, והוא לסיבה הנ''ל, כי אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא, אלא שירדה אל מקום הקליפות כי אין זה מקום אמתי הראוי אליה."

עשייה ירדה למדור הקליפות, היצירה כאילו לא כל כך במדור הקליפות, כי בכל זאת רק ד' תחתונות שלה שייכות לזה, קצת.

אות צ"ה

"אמנם בחינת הזכר שהוא עולם היצירה לא נפל כולו רק רגליו בלבד כנזכר וזהו סוד ויאסוף רגליו אל המטה שהעלם למעלה מתוך הקליפות."

זאת אומרת שאפשר להעלות את הד' ספירות דיצירה ממקום ד' תחתונות דיצירה יותר למעלה.

אות צ"ו

"גם זה סוד טעם איסור יציאת חוץ לתחום ברגליו אפי' שלא ע"י משא אלא האדם בעצמו ברגליו. והוא כדי שלא יוציא רגליו, שהם ארבעה אחרונות דיצירה עולם הזכר, אל מקום הקליפות, שהם עומדים מחוץ אל תחום שבת כנ"ל. כי ארבעה עשר ספירות הוא מקומם וכל שאר מקום העליון נקרא תחום שבת.

ברור שאפילו לד' תחתונות דיצירה אסור לצאת, תחום שבת נגמר בחזה דיצירה, ורק עד שם אפשר לעבוד עם הכלים, מה שנקרא "לעשות תיקוני שבת".

שאלה: מה זה שהאר"י כותב באות צ"ד "כי אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא, אלא שירדה אל מקום הקליפות כי אין זה מקום אמתי הראוי אליה."?

כל העולמות לא שייכים לקליפות, זה רק המקום ששם ישנם החלקים השבורים, אבל העולמות הם לא החלקים השבורים, אלה מערכות שירדו עקב התנאים החיצוניים לשם.

תלמיד: אם הם ירדו למקום הזה, למה אנחנו אומרים שהם חזרו למקומם?

אחר כך הם יחזרו, זה עוד לא עכשיו, כי מה שאנחנו לומדים עכשיו, כל העולמות ירדו למקומם, עשייה במקום עשיה, יצירה במקום יצירה, בריאה במקום בריאה.

תלמיד: אז אם זה במקומם אז זה מקומם, אז זה כן המקום האמיתי?

זה המקום האמיתי שלהם מנקודות דס"ג. שאנחנו אז חילקנו את המקום, למעלה מפרסא בנקודות דס"ג עולם האצילות, למטה שני שליש תתאין דתפארת זה בריאה, נה"י זה יצירה, ומלכות זה עשיה, של נקודות דס"ג. נקודות דס"ג זה מקום של העולמות.

אות צ"ז

"ולכן כונתינו ביום שבת להעלות העולמות אל מקומם האמתי כבראשונה, ולא להורידם למטה חוץ לתחום שבת," זאת אומרת, להעלות אותם עד החזה דיצירה, למעלה ממקום הקליפות. "וזהו סוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ועל כן אין לצאת בשבת מחוץ לתחום, כי הוא יוצא אל מקום הקליפות, במקום ששם עומדת העשיה בימי החול עתה אחר חטאו של אדם, וכמבואר אצלנו במשנת הקיטע יוצא בק"ב שלו, וגם בתקונין לעיל"

בשבת העולמות עולים ובחול הם יורדים, יש עליות וירידות של העולמות, ובהתאם לזה הנשמות שנמצאות בתוך העולמות. "מי שטרח בערב שבת" שזה כל שבוע הימים, "יאכל בשבת", זאת אומרת, יכול לעלות יחד עם העולמות ולזכות להארה עליונה.

אות צ"ח

"והנה כל ירידת העולמות במדרגה הזאת הוא בימי החול," שמגיע למלכות דעשיה, לסיום. "אבל בערב שבת מתחילים לעלות. וכן הם הולכים ועולין מדרגה אחר מדרגה עד מנחת שבת, כמבואר אצלנו במקומו. ואמנם הדבר בקיצור הוא כך, כי מסוף שעה חמישית של יום הששי, מתחילין העולמות עליה אחר עליה, עד שנמצא, כי בחזרת תפלת מוסף דיום שבת, העולמות הם במצב שהיו בעת שנברא אדם הראשון שהוא הבחינה הראשונה משלשה בחינות הנ"ל. אשר ששה תחתונות דעשיה הם במקום שהם ששה ראשונות דיצירה בימי החול." מקום היצירה "ונמצאים ארבעה עשר ספירות אחרונות שהם ארבעה אחרונות דיצירה ועשר ספירות דעשיה פנויים וריקנים."

זאת אומרת, המקום של די, י"ד הספירות, הוא פנוי, ד' דיצירה וי' ספירות דעשיה. העולמות עולים משם. זה במוסף שבת, אבל אחר כך עד המנחה זו עוד עלייה.

אות צ"ט

"ודע כי כן הענין בתפלת מנחה של ימים טובים כמבואר אצלינו כי תפלת מוסף דשבת ותפלת מנחה דיום טוב שוין הן בענין עלית העולמות. ונמצא כי מה שהיה נעשה אז כשנברא אדם שהיה קודם חצי יום הששי, נעשה עתה בתפלת מוסף דשבת. ולא עוד, אלא שעתה בתפלת המוסף נעשה על ידי מעשה התחתונים בתפלתם, אבל אז היה עולים מאליהם אותה העליה כנ''ל בלתי מעשה התחתונים כי הרי עדיין לא היה נברא אדם. ולא עוד אלא שאז היו עולים שתי בחינות: פנימיות, וחצוניות העולמות לגמרי," זאת אומרת, גם מקום העולמות היה עולה יחד עם הפנימיות, עם העולם עצמו. אנחנו לא מבינים את זה, כי אנחנו לא מרגישים את מקום העולמות. אלה כלים יותר עליונים מאיתנו, ששייכים לס"ג, אבל ככה זה. "אבל עתה במוסף שבת אינו עולה רק בחינת פנימיות העולמות בלבד אבל חצוניות העולמות נשאר במקומו, ואין להם עליה כלל אפילו בשבת. כי אם גם החיצוניות היה עולה, היינו רואים בעינינו עלית העולמות איך עולים ממה שהיו בחול, אבל עלית פנימיות העולמות אינו ניכר ונראה לעין אעפ"י שעולה, וזכור זה. ועיין בשער הכונות בדרוש סדר חילוק תפלת שחרית דימי החול, כי שם נתבאר גם כן הדרושים האלו."

זה לא כל כך שייך לנו, גם לא לעבודה שלנו. אבל זה מעניין לדעת שבהתחלה היה קשר בין העולמות למקום העולמות, ואחר כך הקשר הזה, אחרי חטא האדם הראשון הוא כבר נפסק בצורה כזאת שיש עלייה או ירידת המקום יחד עם העולם, ורק העולם נמצא בעליות וירידות.

אות ק'

"ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום הששי כשנכנס לג"ע, נעשה עתה על ידי מעשה התחתונים בחזרת תפלת מנחה של שבת, שהיא תכלית העליה, שאין כח עוד בתחתונים להעלות העולמות יותר מעליה זו. הלא היא, כי ז"א עולה עד דיקנא דא"א כמבואר במקומו, וכן כיוצא בזה, עד שנמצא כי ששה אחרונות דעשיה הם במקום ששה ראשונות דבריאה של עתה."

בכל זאת הזנב נמצא למטה מפרסא.

אות ק"א

"ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה בעולם האצילות בשום זמן כלל ועיקר. ובשער המצות במצות שביעית נתבאר סיבת ירידת העולמות שהיתה לברר הבירורין של המלכים שירדו שם, וע"ש."

זה כל העניין של עליות וירידות, שכמו על ידי בוכנה, שמעלה משהו ושוב מעלה משהו, כך כל פעם המערכת הזאת מבררת את הכלים שבורים.

אות ק"ב

"ואם כן עתה תראה כמה גרם חטאו של אדם להוריד העולמות ירידה עמוקה כזו, כי אי אפשר לנו עתה להעלות העולמות אפי' במנחה של שבת," יותר למעלה, לאצילות "אלא כמו שהיו אז בתוספת שבת בין הערבים. ובפרט בכל החילוקים הנז', שאז הי' נעשה מעצמו, והיה עולה גם חיצוניות העולמות, משא"כ עתה כנזכר והרי זה קלקול אחד גדול שגרם בכל ארבע עולמות אבי"ע."

אות ק"ג

"עוד גרם קלקול שני בבחינת עצמו, כי בתחילה היתה מעלתו גדולה עד מאד כי אפילו בשעה שנברא בלבד, היתה מעלתו גדולה ממעלת מטטרו"ן עתה, כי הנה מטטרו"ן הוא ביצירה לבד, ואדם הראשון היה אז ראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז"א דאצילות עתה, וסיום פרקין תתאין דרגליו, שהם בשש תחתונות דעשיה, היו אז במקום שש ראשונות דיצירה של עכשיו," עד חזה דיצירה היה נגמר הכול.

שאלה: מה זה ה"מטט"?

מטט, ככה זה נקרא. יש איזה כוח שנמצא בעולם היצירה שנקרא "מטט".

תלמיד: ומה הוא עושה?

לא יודע, לא חשוב לי עכשיו. אני לומד מה שהאר"י נותן.

תלמיד: האר"י כותב, "היתה מעלתו גדולה עד מאוד".

תרשום בצד שאתה רוצה להכיר אותו. אחר כך נדבר. קודם כל פעם ראשונה שקוראים לומדים ככה את התמונה הכללית, אחר כך נכנסים לפרטים יותר ויותר.

שאלה: אפשר לשאול על אות ק' לפני זה, באותו דף למעלה?

אנחנו בק"ג, אבל בסדר, אות ק'.

אות ק'

"ומה שהיה נעשה כשנברא אדם אחר חצי יום הששי כשנכנס לג"ע," שכבר כשנברא הוא היה בעולם האצילות שנקרא "גן עדן". "נעשה עתה על ידי מעשה התחתונים" עתה, "בחזרת תפלת מנחה של שבת," ואז זה היה אצלו שנולד כך ונמצא שם. "שהיא תכלית העליה," מנחה דשבת בזמננו. "שאין כח עוד בתחתונים" היינו בנו, "להעלות העולמות יותר מעליה זו. הלא היא, כי ז"א עולה עד דיקנא דא"א כמבואר במקומו, וכן כיוצא בזה, עד שנמצא כי ששה אחרונות דעשיה הם במקום ששה ראשונות דבריאה של עתה." זאת אומרת, כך זה היה בזמן שאדם הראשון נולד. נולד ונכנס לפני הקידוש בעליה השנייה, ורק הרגלים שלו נמצאו מחוצה לאצילות, לגן עדן.

שאלה: האר"י כותב פה ש"בחזרת תפלת מנחה של שבת, שהיא תכלית העלייה". מה זה אומר תכלית העלייה הזאת?

אין יותר מזה. עד הגובה הזה אפשר שיעלה.

תלמיד: ואיך קורה מה שאחרי זה?

לא יודע, עכשיו על זה לא מדברים. חשבתי שאתם סוף סוף לומדים איך צריכים ללמוד.

אות ק"א

"ואין בנו עוד כח להעלות עוד שש אחרונות דעשיה בעולם האצילות בשום זמן כלל ועיקר. ובשער המצות במצות שביעית נתבאר סיבת ירידת העולמות שהיתה לברר הבירורין של המלכים שירדו שם, וע"ש." זה עניין של עליות וירידות העולמות. ככה הם פועלים.

אות ק"ב

"ואם כן עתה תראה כמה גרם חטאו של אדם להוריד העולמות ירידה עמוקה כזו, כי אי אפשר לנו עתה להעלות העולמות אפי' במנחה של שבת, אלא כמו שהיו אז בתוספת שבת בין הערבים." זו גם בעיה כאן, גם כתוב אצלי, שאז כאילו כולם עלו. יש מקומות שכתוב שכל העולמות עלו לאצילות. "ובפרט בכל החילוקים הנז', שאז הי' נעשה מעצמו," כל העליות האלה, "והיה עולה גם חיצוניות העולמות, משא"כ עתה כנזכר והרי זה קלקול אחד גדול שגרם בכל ארבע עולמות אבי"ע." שאחרי החטא שלו כבר לא יכולים לעלות למעלה לאצילות את כל החלקים.

אות ק"ג

"עוד גרם קלקול שני בבחינת עצמו, כי בתחילה היתה מעלתו גדולה עד מאד כי אפילו בשעה שנברא בלבד," עוד לפני העליות, "היתה מעלתו גדולה ממעלת מטטרו"ן עתה, כי הנה מטטרו"ן הוא ביצירה לבד, ואדם הראשון היה אז ראשו בעולם הבריאה שהיה במקום ז"א דאצילות עתה, וסיום פרקין תתאין דרגליו," דאדם הראשון, "הם בשש תחתונות דעשיה," נמצאים, "היו אז במקום שש ראשונות" דמקום "דיצירה של עכשיו, ומכ"ש בשתי הבחינות האחרות: שניה ושלישית, אשר אז אפילו רגליו היו תוך עולם האצילות," זאת הקושיה. "וגם היה עוד יכול לעלות עליות גדולות למאד ע"י תפלותיו ביום שבת אם לא היה חוטא כנ"ל."

יש כאן הרבה שאלות, אם לא היה חוטא אז מה היה בכלל סדר העליות, סדר התפילות, סדר התיקונים. כי סך הכול אם לא היה חוטא, איך היה מתקן? איך היה עולה? היה עולה אז בצורה שעל מה היו התפילות? איזה בירורים היו? איך אפשר לברר?

אתם יכולים להגיד, אבל מה עם ל"ב האבן? האדם הראשון נולד מהול, איך היה עולה? איפה כל הרצון לקבל שלו המקולקל? איפה ל"ב האבן? איפה בכלל העניין של המלכות עצמה האמתית שתתגלה רק בסוף התיקונים? "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".¹ איך היה עולה, איך היה מיתקן? מה היה לו עוד לעלות? הוא בירר לעצמו את בחינת המהול שלו, עלה לאצילות וזהו. זה לא מובן, יש כאן הרבה שאלות.

אות ק"ד

"ונמצא כי אפילו בחינת גופו בלבד של אז, היה תופס שלשה עולמות בי"ע, בהיותם באותה המדרגה, העליונה, מלבד בחינת הנשמה והרוח והנפש אשר לו, כמו שנבאר בלשון המאמר בסוד זיהרא עילאה."

בחינת גופו הכוונה עם הרגלים, עם הגרון, עם הראש, עם כל החלקים.

אות ק"ה

"ובזה תבין מה שביארנו במאמר חז"ל, שאמרו שתא אלפי שני הוי עלמא וכו', ששם ביארנו, כי אורך שיעור קומתו של אדם בבחינת הגוף, היה אוחז שלשה עולמות בי"ע בהיותם במדרגה עליונה, כנזכר, ואחר שחטא, בחינת גופו שהיתה תחילה משש אחרונות דיצירה הנקראים גן עדן כנ"ל," כי הראש שלו היה תופס את עולם הבריאה, וגרונו ד' ראשונות דיצירה, אז למטה מגרון זה הגוף, היתר עולם היצירה. כי "גופו שהיתה תחילה משש אחרונות דיצירה הנקראים גן עדן כנ"ל," למה נקרא גן עדן? איפה היה גופו? למטה, בו' ראשונות דבריאה. למה הוא קורא לזה גן עדן? שאלתי את הרב"ש, כתוב ככה שהוא אמר, אין לזה גדר קבוע, לגן עדן. זאת אומרת, כל המקום שנמצא בכוח השפעה הוא נקרא "גן עדן". "היה אח"כ מא"י התחתונה החומרית, בזה העולם התחתון דעשיה." יש כאן הרבה שאלות.

אות ק"ו

"ואע"פ שתמצא בדברי חז"ל, שאדם הראשון ממקום כפרתו נברא מעפר בית המקדש אין זה בית המקדש התחתון רק העליון, שהוא בשש אחרונות דיצירה כנ"ל. וזמ"ש במאמר הזה של הזוהר, אלא מעפרא דבי מקדשא דלעילא וכו', כמו שנבאר בע"ה." שש אחרונות דיצירה היו אז בשש ראשונות דבריאה.

אות ק"ז

"ואמנם מטטרו"ן עתה הוא יותר גרוע במעלה מאדם הראשון הא'," מאדם הראשון לפני החטא. "ולכן נודיע ענין מטטרו"ן. דע, כי אעפ"י שאמרו בתיקונין, כי מטטרו"ן הוא בעולם היצירה, הענין הוא כי גופו שהם ו"ק שלו הם בעולם היצירה, ולכן מכנים אותו בשם יצירה, אבל האמת הוא כי ראש מטטרו"ן הוא בבריאה, וגופו ביצירה, ורגליו בעשיה, ונמצא שיעור קומתו בג' עולמות בי"ע. אמנם הוא בהיותם עתה אחר נפילתם, אבל גופו דאדם מראשו עד רגליו היה אוחז שלשה העולמות הנזכר בהיותם למעלה כפי מעלתם, כנזכר, ואין ספק כי הפרש גדול לאין קץ יש ביניהם." בין האדם למטט.

שומעים, פעם ראשונה זה למלאות את האוזן. נראה לי שהחלק הזה של תע"ס הוא הכי מעניין, הכי דינאמי, ככה חי.

שאלה: שמעתי בבוקר שפרצוף אדם הראשון מכיר את הבורא, הוא במודעות מסוימת, הוא מודע לבורא?

מה זה הוא אני לא יודע, אני לא מכיר אותו. מה זה האדם הראשון? זו מציאות כזאת שמסתובבת שם באיזה שהם עולמות?

תלמיד: אני רוצה לשאול אם קיים מצב שהוא פשוט לא היה מודע לזה שיש יום השבת? לי זה נראה כמו איזה מלכודת.

אנחנו מדברים על המציאות הזאת כאילו שהיא כמו שאנחנו. בכלל זו הנטייה שיש בנו להתלבש במה שאנחנו מדברים. כמו שאתה מדבר על איזה אוטו, אז אתה כאילו אומר שהאוטו עצבני, יש כזה מושג. לכן האדם הראשון זו מערכת, הוא נברא על ידי הבורא ונולד מהול, זאת אומרת אין לו יצר הרע, הוא נמצא בתוך העולמות, שהעולמות הם גם כמסננת אחת גדולה, מורכבת, שמסננת את האור העליון. האור העליון עובר דרכה לפרצוף הפנימי הזה שנברא עכשיו שהוא נקרא "אדם בלייעל", שאין לו שום קשר אלינו ואין לו רגש פנימי ממש משלו, אין לו בחירה חופשית. עדיין לא.

כמו שאתה רואה בילדים, בתינוקות, אתה רואה איך שהם מתנהגים, אתה רואה איך שהם גדלים. יש להם אינסטינקטים, נטיות טבעיות, ואין כלום חוץ מזה. זאת אומרת, התגובה שלהם היא תגובה טבעית, אוטומטית בוא נגיד, כמו חיות שיש בהן איזה שינוי אחת מהשניה. אתה לוקח סוסים, כל סוס יש לו את האופי שלו, אבל יש לו אופי ולפי האופי הזה הוא מתנהג, לא יכול לשנות אותו. מה שאין כן בני האדם הם יכולים לשנות את עצמם. אנחנו לא מדברים על בני אדם שברחוב שהם גם כמו חיות, אלא אנחנו מדברים על זה שרוצים לשנות את עצמם, ואז הם כבר נקראים בני אדם, לא כבהמות נדמו, כי הם רוצים להדמות לאותו האדם הראשון.

ואז משתדלים למצוא אותו המרכיב שנקרא בחירה חופשית, ולהדבק בו. שלא חשוב לי כל מה שיש חוץ מהבחירה החופשית, העיקר הנקודה הזאת, ההבחן הזה. ואם אני אהיה דבוק בו אז אני אוכל לפתח אותו להיות ממש בן עולם הבא. יותר ויותר לעלות. עד כמה שישתמש בבחירה החופשית.

תלמיד: והאדם הראשון הוא גם ניסה לקחת בחירה חופשית?

לא. האדם הראשון לא היה לו שום הבחן או הבנה וכלום, זו מערכת, זו בהמה. אלא על ידי שנפל ונשבר, והיה חייב כך לעשות כי לא הייתה לו בחירה חופשית, אבל על ידי שנפל ונשבר אז כל החלק הזה שלו שהיה בקדושה, בעל מנת להשפיע, התערב עם חלק שנמצא תחתיו, רצונות על מנת לקבל, ואז מהערבוביה הזאת אפשר להקים מערכת שזה נקרא "אדם הדומה לבורא". זה תיקון של אדם הראשון.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-01_lesson_bs-tes-16_n2_p3_0CPAuJtg.mp4

---

1. "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים קי"ח.)↩