368. ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. משום שהם כולם כאחד בייחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם.
("ויאמר ה', הן עם אחד", נוח)
278. כאשר מתחברים כולם כאחד, בכוחו של העליון, ז"א, אז נקרא, והוי"ה, שפירושו הכול בכלל אחד, ז"א ונוקבא ושבעים המלאכים שמתחתיה.
("וה' המטיר על סדום", ויירא)
284. כי בכל מקום שאדם מתפלל תפילתו, יכלול את עצמו בין הרבים בתוך כלל הרבים.
285. ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. שאמרה, איני רוצה להיות מצוינת למעלה, אלא להכניס את ראשי בין הרבים, ולא לצאת מן הכלל. וכן צריך האדם להיכלל בכלל הרבים, ולא להתייחד בפני עצמו, כדי שלא יביטו עליו המקטרגים, להזכיר את חטאיו.
("זכירה ופקידה", וייצא)
11. ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. מה אומרת? אלא בשעה שהדין תלוי על העולם, לא ייפרד אדם מן הכלל לבדו, ולא יצוין למעלה, ולא יידעו אותו לבדו. כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אלו שנודעו ונרשמו לבדם, אע"פ שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה.
וע"כ, אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואיני רוצה להיפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה.
("ויעבור אלישע אֶל שׁוּנֵם", בשלח)
39. ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.
("וייקחו לי תרומה", תרומה)
43. ובשעה שישראל באים לבית הכנסת ומתפללים תפילתם, כשמגיעים לברכת גָאל ישראל, ומקרבים גאולה לתפילה, ואינם מפסיקים באמצע, שבזה גורמים שיסוד, שנקרא גאולה, יתקרב אל המלכות, שנקראת תפילה, אז הצבע הלבן, נצח, עולה על ראש החדר, המלכות, ונעשה לו כתר.
44. וכרוז יוצא ואומר, אשריכם עם קדוש שעושים טוב, שגורמים ייחוד היסוד, שנקרא טוב, לפני הקב"ה. כמ"ש, והטוֹב בעיניך עשיתי. שקירב גאולה לתפילה, שבשעה ההיא שמגיעים לתהילות לאל עליון, שאז עולה הצבע ההוא, נצח, על ראש החדר, מתעורר הצדיק הזה, יסוד דז"א, להתחבר במקום שצריך, באהבה, בחביבות, בשמחה וברצון.
וכל האיברים, כל הספירות, מתחברים בחשק אחד אלו באלו, עליונים בתחתונים. וכל הנרות, כל המדרגות, מאירים ומתלהטים, וכולם נמצאים בחיבור אחד בצדיק הזה שנקרא טוב, כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. וזה מחבר את כולם בחיבור אחד. אז הכול בלחש למעלה ולמטה, בנשיקין של רצון, והדבר נמצא בחיבור של החדר, כלומר בחיבוק.
("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)
36. אִכלו רֵעים שְׁתו ושִכרו דודים. אלו הם ו"ק דז"א. שתו ושכרו מהיין המרווה הכול, מהארת החכמה. כל אלו שלמטה, המלאכים והנשמות שבבריאה, כיוון שו"ק דז"א מתברכים, כולם שלמטה מתברכים.
37. אכלו רעים, למעלה. שתו ושכרו דודים, למטה. למעלה זה מקום עליון, שהם באחדות ובשמחה, שאינם מתפרדים זה מזה לעולם, כלומר או"א עילאין הנקראים רֵעים, כמ"ש, ונהר יוצא מעֵדן. ועדן שהוא אבא, ונהר שהוא אמא, אינם נפרדים לעולם, ולעולם הם נמצאים ברצון באחדות ובשמחה. שתו ושכרו דודים, הם אלו שלמטה הנקראים דודים, כלומר זו"ן, המתחברים לזמנים ידועים, בשעת התפילה, ובשבתות וביו"ט, ולא מתחברים תמיד כמו או"א עילאין.
("אִכלו רֵעים שְׁתו ושִׁכרו דודים", ויקרא)
497. אחר שהשלימו כל אומן ואומן את עבודתם, אמר להם הקב"ה, אומנות אחת יש לי לעשות, שתהיה בה שותפות לכולנו. התחברו כולכם יחד, לעשות בו כל אחד מחלקו. ואני אשתתף עימכם, לתת לו מחלק שלי. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וביארו חכמים, שאין אדם אלא ישראל. כמ"ש, ואַתן צׂאני צאן מַרעיתי אדם אתם, אתם אדם ולא עכו"ם. ומשום זה כתוב, ישמח ישראל בעושָׂיו.
("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)
209. כי שֵׁם ה' אקרא. סופו של הפסוק מקשר קשר האמונה, במה שכתוב, הוא, כמ"ש, צדיק וישר הוא. כלומר, הוא הכול. הוא אחד בלי פירוד. שאם תאמר, כל אלו השמות שבפסוק, רבים הם, חזר ואמר, הוא, שכולם עולים ומתקשרים ומתאחדים באחד. והוא הכול. הוא היה והוא הווה והוא יהיה, והוא אחד. ע"כ מתקשרים הדברים, ומתאחדים הדברים הקדושים של שם הקב"ה.
("כי שֵׁם ה' אקרא", האזינו)
153. כל הנשיקות של האהבה, אינן אלא שיהיו כלל אחד, להתכלל זה בזה בלי פירוד. ומשום זה הנשיקות האלו, בכל וכל הן, להיעשות הכול בכלל אחד: אותיות באותיות, עולמות בעולמות, מדרגות במדרגות, אישה בבעלה, שיהיו הכול אחד.
("ח' ט' חזרו ט"ח", שיר השירים, זוהר חדש)
363. רבים כלולים בשם אלקים, והוא כולו שֵׁם אחד. כי כיוון שהשם הראשון, הוי"ה, ז"א, משך לשם האחרון, אלקים, מלכות, אז הכול הוא חיבור אחד לכל המדרגות העליונות, דז"א. והתחתונות, דמלכות, מתקשרות זו בזו, שיהיו כולם קשר אחד, וחיבור אחד, וייחוד אחד.
("מושְׁכֵני, באותיות השם הקדוש", שיר השירים, זוהר חדש)
87. כתוב בשׁוּנַמית, ותאמר בתוך עמי אנוכי יושבת. מכאן, שאדם צריך להכניס ראשו לתוך רבים, ולא יהיה נרשם לבדו.
("וילך איש מבית לחם", מדרש רות, זוהר חדש)
290. נגילה ונִשמחה בָּך, נזכירה דודיך מיַין. כיוון שנתחבר יחד בשמחה שלנו, ניתֵן חלק לכל אחד מהשמחה שלנו, ונרווה אותם, כמ"ש, יזכור כל מנחותיך. מיַין, מהשמחה שלנו מצד היין, הארת החכמה, המשמח הכול.
("כ"ב אותיות ומנצפ"ך", שיר השירים, זוהר חדש)