"וביום שביעי שבת וינפש" (שמות לא יז). פירוש, וינפש כמו ויתפעל ויקבר, וינפש, מלשון פעול ונפעל, כי אינו פועל יוצא או פועל עומד כמו ישבות או שבת.
וזה יורה עניין נכבד, כי בכל ששת ימי המעשה כתוב, (בראשית א ב) "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". שזה בחינת דבר הפועל, כי עד מקום הזה היה עניין הכבוד בבחינת פועל, ובשעה שאינו פועל לא היה נרגש הכבוד האלקי, אבל בזה היום קנה העולם, ברכה וקדושה יתירה באין ערך. שאפילו בלי שום פעולה יהיה נמשך השפע האלקי, כי בזה היא בחינת נפש חיה המנענע את הגוף, הגם שהנפש בעצמו אינו כלל בעל תנועה ודו"ק.
שזה ערך המעולה שבצורות, וזה עניין, ... בעולם כמלך על כסאו בלי שום תנועה, ועל כל זה יוכר כבוד ההנהגה בכל המדינה, בחכמתו ובינתו ותפארתו. וזה סוד, "וינפש", כי הרוח קבל צורת נפש, ואין צריך עוד לשום פעולה ודו"ק.
וזה עניין, "ביום השביעי שבת". בשביתה הזאת אין חלילה הפסקת השפע, אלא אדרבה, "וינפש". כי קנה צורת נפש, וממקומה משפיע כל טוב לעולם לכל הדבק בה, ואין צורך לשום פעולה חדשה, אלא להדבק בה. והבן, שזה דוגמת הנפש בגוף, אשר כח הנפשי החיוני אינו מקבל לעולם שום צורה חדשה, וכל זמן שהגוף דבוק בנפשו, הרי מושך שפע החיים ממנה, והשפע פוסק ביום הפרדו במשהו ממנה, והבן.
מה שאין כן בששת ימי המלאכה, טרם שנתגלה צורת הנפש, לא היתה מציאות ההשפעה מתגלה בפעולת הרוח אלוקי כל פעם בצורה חדשה.
וזה עניין, (שבועות כ:, ר"ה כז.) "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע". פירוש, שעד יום השבת, לא היה שום מציאות להבין, שיהיה אפשרות להמשכות השפע בדרך הדביקות לחוד, בלי שום פעולה ותנועה חדשה, ובברכה וקדושה של שבת נעשה חדשות, סוד כח נפשי, אשר בדביקות לחוד נמשך השפע, שזה עניין יחוד שאין למעלה הימנו, שהנוקבא במנוחה ממשיכה עוד, ממש כדכר בפעולתו. והמה בדיבור אחד.