1. הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו.
באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו יתברך, והכף חובה יתבער מן הארץ. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ"ד)
2. תפקיד האומה הישראלית - להכשיר את העולם להזדככות מסוימת, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבודתו יתברך, לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ"א)
3. למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם? כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין, להכריע, ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשוואת הצורה, שהיא הדביקות במידותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחבריי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נוכרים ויותר כנגדו. וכאשר קיבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה. (בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות")
4. עלינו מוטל להיות דוגמה טובה לעולם, משום שאנו מוכשרים יותר מכל האומות, ולא משום שאנו אידיאליסטים יותר מהם, אלא משום שאנו סבלנו מן העריצות יותר מכל האומות. ועל כן אנו מוכנים יותר מהם לבקש תחבולה שתכלה העריצות מן הארץ. (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
5. ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.
המן אמר, שדעתו הוא, שנוכל להצליח לאבד היהודים, מטעם שהם בפירוד בין אדם לחבירו. על כן, הכוח שלנו נגדם, בטח נצליח, כי זה גורם פירוד בין אדם למקום, וממילא ה' לא יעזור להם, כיוון שהם נפרדים ממנו.
לכן הלך מרדכי לתקן את הפגם הזה, כמו שמבואר בהכתוב, נקהלו היהודים וכו' להיקהל ולעמוד על נפשם. היינו על ידי ההתאחדות הצילו את נפשם. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר קמ"ד, "ישנו עם אחד")
6. ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אומנם אינם חולקים. כי הכול מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה, והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.
כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמית, עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים להיפרש מאהבה עצמיות.
ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל, האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה. שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדביקותו יתברך, בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל.
שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאוד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחבריי האומה, קיבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.
ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא. (בעל הסולם, "הערבות", אות י"ט)
7. הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו יתברך, כמו שכתוב: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגויים וגו'".
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות.
כן מוטל על האומה הישראלית, על ידי העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו יתברך כמבואר.
באופן, אשר כל מצווה ומצווה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ')
8. יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסוד הכתוב "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלוקים אמת ולמצוותיו וירשה להם לצאת.
ועל כן כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אומנם, מהיכן יבוא לאומות העולם דעת ורצון כזאת.
תדע, שהוא על ידי הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל. (בעל הסולם, "שופר של משיח")
9. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמו שכתוב ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמו שכתוב בתיקונים, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והרגות והשמידות, בעולם כולו.
ואחר שבעוונותינו הרבים, נעשינו עדי ראייה, לכל האמור בתיקונים. ולא עוד, אלא שמידת הדין, פגעה דווקא בטובים שבנו, כמו שכתוב ז"ל (בבא קמא ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.
הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה, כל אחד ואחד מאיתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צורכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אומות העולם" שבו, שהיא צורכי הגוף.
ויגיע כוח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמיי הארצות" שבנו, יכירו ויידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.
וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז, כל אומות העולם, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.
ויקיימו הכתוב (ישעיהו י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיהו מ"ט): "והביאו בנייך בחוצן, ובנותיך על כתף תינשאנה". וזה שכתוב בספר הזוהר, פרשת נשוא, דף קכ"ד, ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי (בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, ייצאו בו מן הגלות, ברחמים)". (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א)
10. ותדע, שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי.
והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון. (בעל הסולם, "שפחה כי תירש גבירתה")
11. כל מצווה ומצווה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן, שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצויה. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ')
12. הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצנו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקווה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר "מתן תורה".
ואם לא נסדר עצמנו כאמור שם, הרי יש בנו מעמידות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.
והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חבריי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.
וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.
מבמשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים. (בעל הסולם, "הגלות והגאולה")
13. "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והייתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.
ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמיי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להידבק בי. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצווה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כוהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצוות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו יתברך", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו. (בעל הסולם, "הערבות", אות כ"ח)
14. אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואחר כך יהיה הגאולה השלימה, שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', "ומלאה הארץ דעה". שזה עניין מה שכתב, שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואחר כך חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות.
וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות.
ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצווה, אז לא כל האיברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב בתענית, שאז אומרים, שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שווים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.
לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ט, "מקודם יהיה תיקון העולם")
15. עניין של הגאולה, וביאת המשיח המקווה לנו במהירה בימינו אמן, הוא עניין תכלית הגובה של שלימות ההשגה והדעת כמו"ש "ולא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה', כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם", אלא שעם שלימות הדעת נשלמים גם הגופות כמו שכתוב ישעיהו ס"ה, הנער בן מאה שנה ימות וכו' וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם, כמו שכתוב "כי מלאה הארץ דעה את ה'", וכמו"ש "וינהרו אל ה' ואל טובו", והתגברות הדעת הזה הוא עניין התפשטות מלכות המשיח אל כל האומות. (בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ד')
16. היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום, שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו. (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
17. עובדה היא, שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטים וכו'.
כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. ולא יועיל שום עצה לזה, אלא להביא קומוניזם אלטרואיסטי בין לאומי המוסרי בין כל הגויים. (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
18. הקומוניזם האגואיסטי המיוסד על גלי קנאה שנאה, לא יפטרו מהם לעולם, אלא בשעה שלא יהיה להם בורגנים, יפילו שנאתם על ישראל. ואין לטעות כלל, אשר הקומוניזם האגואיסטי ירפא שנאת ישראל מן האומות. ורק הקומוניזם האלטרואיסטי אפשר לצפות ממנו רפואה זו. (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
19. על ישראל מוטל לקבל הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי תחילה לכל האומות, ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה. כי משום שהם סובלים ויסבלו מהעריצות שבמשטרים יותר מכל האומות. והם כמו הלב הניכווה תחילה לאיברים. לפיכך מוכשרים יותר מכולם לקבל המשטר התקין תחילה. (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
20. האומה הישראלית הותקנה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמו שכתוב "ונהרו אליו כל הגויים". (בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות")
21. על ידי עם ישראל שהם מסוגלים יותר מכל העמים להתקרבות ה', ישפיע אחר כך השפע לשאר העמים. (הרב"ש, אגרת י"ח)
22. בנים, חיים ומזונות נמשכים לתחתונים רק מצד העמוד האמצעי, שנקרא בנִי בכורי ישראל. והוא נקרא עץ החיים. הזוהר מבאר עניין בנים, חיים ומזונות. שהעמוד האמצעי, ישראל, משפיע אל השכינה בשביל התחתונים. שהשפעות החיים אל השכינה, הם בני ישראל התחתונים, הממשיכים חייהם מהשכינה, והשפעת סודות התורה בשביל התחתונים נחשבת למזונות השכינה. והתפילה, שהיא זיווגה עם הז"א, ממשיכה בנים, שהם נשמות, בשביל התחתונים, שבה כתוב, ותאמֶר אל יעקב, הבה לי בנים. (זוהר לעם, פרשת בראשית - א', מאמר "תפילה לעני", סעיף 198)
23. נודע שהמאציל התחיל הבריאה ותיקן אותה באופן שבני ישראל יכלו לגמור אותה, כמו שלומדים, עימי אתם בשותפות, אני התחלתי הבריאה ואתם גומרים אותה. ("זוהר לעם, פרשת בראשית - א', מאמר "וייבן ה' אלוקים את הצלע", סעיף 280)
24. אשריהם ישראל מכל העמים שבעולם, שהקב"ה רצה בהם, וקרא שמו בהם, והתפאר בהם, כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, שיעסקו בתורה. משום שאחד באחד מתקשר, ז"א ומלכות. וישראל למטה בעולם הזה הם הקיום שלו, שעל ידי מעשיהם הטובים מעלים מ"ן לזיווגם. והם קיום כל שאר העמים, שבזכות ישראל מתקיימים, וזהו בזמן שעושים רצונו של אדונם. (זוהר לעם, פרשת שלח לך, מאמר "האדם בעולם כעין של מעלה", סעיף 83)
25. עתיד הקב"ה להשלים את ישראל, שיימצאו שלמים בכל, שלא יהיו בהם בעלי מום כלל. משום שיהיה תיקון העולם בעת התחייה, כמו אלו הכלים והלבושים של האדם, שהם תיקון הגוף, ועל כן ישלים אותם. (זוהר לעם, פרשת אמור, מאמר "איש אשר יהיה בו מום", סעיף 50)
26. ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל. וגם ירושלים היא כך בין שאר הארצות, כמו לב בין האיברים. ועל כן היא באמצעו של כל העולם, כמו לב שהוא באמצע האיברים.
וישראל מונהגים בתוך שאר העמים, כמו הלב בתוך האיברים. הלב הוא רך וחלש והוא קיום של כל האיברים, וכל האיברים אינם יודעים מצער וצרה ויגון כלל, אלא הלב, שבו הקיום ובו התבונה. שאר האיברים, אין הצער והיגון קרבים אליהם כלל, כי אין בהם קיום, ואינם יודעים כלום.
כל שאר האיברים אינם קרובים אל המלך, שהוא החכמה והתבונה, השורים במוח, אלא הלב. ושאר איברים רחוקים ממנו, ואינם יודעים ממנו כלל. כך ישראל קרובים אל המלך הקדוש, ושאר העמים רחוקים ממנו. (זוהר לעם, פרשת פנחס, מאמר "למה ישראל בצער יותר משאר העמים", סעיפים 153-152)
27. כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, התחברות האח, ז"א, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה. משום זה אמרה לו, איכה תרעה, איכה תרביץ. איכה תרעה את עצמך. איכה תרביץ את העדרים האלו של יעקב. שמן ששון מחברך, אלו הם האבות העליונים, שהתחברו בך בתחילה.
ישראל שהם אחים ורֵעים לז"א, מושכים אותו שמן ששון על ראשיהם בתפילתם. שמן ששון, אלו הם י"ב נהרות אפרסמון הטהור המאירים בה, מי"ב בחינות שבז"א. ואז שמחה בעולמות, רצון בעולמות, והכעס מסתלק מהעולם. (זוהר לעם, זוהר חדש, פרשת חוקת, מאמר "למנצח על שושנים", סעיפים 108-107)
28. והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. אלו הם הממונים של כל העמים, העולים והיורדים בסולם הזה. וכאשר ישראל חוטאים, נשפל הסולם, ואלו הממונים עולים. וכשישראל מטיבים מעשיהם, מתעלה הסולם, וכל הממונים יורדים למטה, והממשלה שלהם מתבטלת. הכול תלוי בסולם הזה. כאן ראה יעקב בחלומו, הממשלה של עשיו, והממשלה של שאר כל העמים. (זוהר לעם, פרשת ויצא, מאמר "נבואה מראֶה וחלום", סעיף 53)
29. פתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב"ה עימהם, מכל אומות העולם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו.
ולא הם בלבד, אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו משום ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בגלל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב"ה, למעלה ולמטה.
בשעה שישראל כשרים, כיסא הכבוד שלמעלה, מלכות, מתעלה למעלה למעלה, בכמה שמחות, בכמה אהבה, ומתחברים העולמות, ז"א ומלכות, בשמחה. וכולם מתברכים מעומק הנחלים, בינה, וכל העולמות מושקים ומתברכים ומתקדשים בכמה ברכות, בכמה קדושות, והקב"ה שמח עימהם בשמחה בשלימות. (זוהר לעם, זוהר חדש, שיר השירים, מאמר "הלוך ילך ובָכה", סעיפים 100-99)
30. וזהו ההפרש מנשמת ישראל לאומות העולם. כי ישראל נמשכים מכלים דפנים, שראויים לקבל אורות שלמים גם מטרם גמר התיקון. אבל אומות העולם נמשכות מכלים החיצוניים, שלא יוכלו לקבל שלימות מטרם גמר התיקון. ועל דרך זה נחלקו העולמות לפנימיות ולחיצוניות. וארץ ישראל הם כלים דפנים מבחינת העולם, וחוץ לארץ הם כלים של חיצוניות.
ועל כן אין שלימות בחוץ לארץ מטרם גמר התיקון. כי אז כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ. וכן, ומלאה הארץ דעה את ה'. אבל מטרם גמר התיקון, אין שלימות, אלא רק בכלים דפנים מהעולם בלבד, שהם ארץ ישראל.
והקב"ה לבדו שולט על ארץ ישראל. כי ארץ ישראל, להיותה מכלים דפנים, קיבלה תיקון גם בזמן הזה, כמו שכתוב, ארץ אשר עיניי ה' אלוקיך בה. והשכינה מתגלה בה. מה שאם כן בחוץ לארץ, כי ניתנה לשליטת ע' (70) שרים, שגם הם בחינת חיצוניות מהקדושה, שנמשכים מכלים החיצוניים, שאין להם שום שלימות מטרם גמר התיקון. ולפיכך עוד לא התקיים הכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, אלא בארץ ישראל לבד.
על כן, כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, בארץ ישראל, כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה, שיהיה נשמר מלעורר הזיווג בחיצוניות הנוקבא, במקום שלמטה מחזה. כי אז הוא מפריד הנוקבא מז"א, והשפע הולך לחוץ לארץ, אל ע' שרים של אומות העולם, שהם בעלי הכלים החיצוניים, המתאווים לאותו השפע.
כי בשעה שחטאו ישראל, והיו מקטרים בתוך הארץ לאלוהים אחרים, שעוררו זיווג בכלים החיצוניים של הנוקבא, והמשיכו השפע מלמעלה למטה, שאז הולך השפע לאלוהים אחרים. ואז שלטו שאר האומות, כי השפע הגיע לע' שרים שלהן. ועל כן יונקים כולם מהשכינה, שהתקרבה אליהם, כי הכלים החיצוניים של השכינה קרובים לאומות העולם, כי רק הן מקבלות מהם. (זוהר לעם, פרשת לך לך, מאמר "וה' אמר אל אברם אחרי היפרד לוט", סעיף 191)
31. כמו רימה ותולֵעה שעולים על הגוף, כך בשעה שישראל הם רָעים, אומות העולם בני עשיו וישמעאל, הנקראים רימה ותולעה, שולטים עליהם, והגוף נבקע, שייהרגו ישראל. ועל זה כתוב, אך בשרו עליו יכאב ונפשו, השכינה, עליו תאבל. מהו, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל? בשרו של ישראל יכאב עליהם, ונפשו על ישראל תאבל. ואז היא משתוקקת לנשמה עליונה, שנקראת נעמי, בינה. (זוהר לעם, מדרש רות, מאמר "ותלכנה שתיהם הם נפש וגוף", סעיף 418)
32. כשהים מעלה גליו ברוגז, והגלים עולים לשטוף העולם, כשמגיעים ורואים את חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחוריהם, ושוקטים, ואינם יכולים לשלוט ולשטוף העולם.
כעין זה, ישראל, חול הים. וכששאר העמים, שהם גלי הים, בעלי הרוגז, בעלי הדינים קשים, רואים שישראל מתקשרים בהקב"ה, חוזרים לאחוריהם ונשברים לפניהם, ואינם יכולים לשלוט בעולם. (זוהר לעם, פרשת פקודי, מאמר "חשבון ומספר", סעיפים 94-93)
33. וכנגד פסוק זה, מאמר "חשבון ומספר", הוא הפסוק שבשה"ש, אל תראוני שאני שחרחורת, משום שהתלבשתי בדין לדון העולם. אז היא נבחנת לשחרחורת. ואומרת לבניה הקרֵבים אליה לתוך הבית, אל תראוני שאני שחרחורת, ודאי אם עסקתם בתורה שנתתי לכם, אל תִירָאו. ואם לא עסקתם תגרמו לי לנטור בשבילכם את אומות העולם שתתפזרו שם, כמו שכתוב, אשר בני אימי ניחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים.
ועל זה העירו, אם נגזר דין על ישראל, הרי כשחזרו בתשובה, הקב"ה מוריד אותו הדין על האומות האחרות. ואם אינם חוזרים, יורדים בין האומות. והם אוכלים אותם עצם ובשר. (זוהר לעם, זוהר חדש, פרשת חוקת, מאמר "למנצח על שושנים", סעיף 97)
34. אילו אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה, לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם. אבל ישראל גורמים לשאר העמים להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם.
אם לא היו ממשיכים ישראל במעשים רעים לצד האחר בארץ ישראל, לא היו שולטים שאר עמים עכו"ם בארץ ישראל, ולא הוגלו מן הארץ. ועל זה כתוב, כי דלוֹנוּ מאוד, שאין לנו מעשים טובים כראוי. (זוהר לעם, פרשת ויחי, מאמר "אל תזכור לנו עוונות ראשונים", סעיפים 413-412)
35. ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלוקיך. כמה מאושרים ישראל, שהקב"ה רצה בהם, וקרב אותם אליו מכל העמים, ובזכות ישראל הוא נותן מזונות ושובע לכל העולם. ואם לא ישראל, לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם. ועתה, שישראל בגלות, על אחת כמה וכמה שכל העולם מקבלים מזונות ושובע כפליים, כדי שהתמצית מהם יספיק לישראל.
בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היה יורד להם מזון ממקום עליון, והם נתנו חלק תמצית לעמים עכו"ם, והעמים כולם ניזונו מתמצית. ועתה, שישראל בגלות, התהפך הדבר באופן אחר, שהמזון מגיע לאומות העולם, וישראל מקבלים מהם תמצית.
משל למלך שהכין סעודה לבני ביתו, כל זמן שהם עושים רצונו, אוכלים בסעודה עם המלך, ונותנים לכלבים חלק של עצמות לגרור. בשעה שבני ביתו אינם עושים רצונו של המלך, נותן כל הסעודה לכלבים, ונותן לבני ביתו העצמות.
כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, הנה על שולחן המלך הם אוכלים, וכל הסעודה הוכנה בשבילם, ומהשמחה שלהם הם נותנים העצמות, שהוא תמצית, לעכו"ם.
וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של אדונם, הולכים בגלות, והסעודה ניתנה לכלבים, ולהם ניתנה התמצית. כמו שכתוב, ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים. כי אוכלים התמצית מהתועבה שלהם, ממזונם המאוס. אוי לבן מלך, שיושב ומצפה לשולחנו של העבד, שמה שנשאר משולחנו הוא אוכל. (זוהר לעם, פרשת תרומה, מאמר "ועשית שולחן", סעיפים 488-485)
36. ישראל, זה עץ החיים, ז"א. ומשום שבני ישראל יתדבקו בעץ החיים, יהיו להם חיים, ויקומו מעפר, ויתקיימו בעולם, ויהיו לעם אחד לעבוד את הקב"ה. (זוהר לעם, פרשת וישלח, מאמר "אל תיראי תולעת יעקב", סעיף 254)
37. לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבֵי בה. הארץ, זוהי ארץ הקדושה של ישראל, שעומדת להיות מושקית מה', ולהתברך ממנו מתחילה. ואחר כך ממנה מושקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, אלו שאר הארצות, השותים ממנו. (זוהר לעם, פרשת וארא, מאמר "ואֵרָא באל שד"י ושמי הוי"ה לא נודעתי להם", סעיף 15)
38. העם הזה נוצר ובא בשביל כל התבל, להכשרת עתידה. (הראי"ה קוק, "חדריו")
39. ישראל מביאים אורה לעולם שנאמר (ישעיהו ס') "והלכו גויים לאורך". (מדרש רבה, "שיר השירים")
40. עיקר הבריאה והבחירה, ותיקון וקלקול העולם, הכול תלוי בישראל. (רבי יצחק אייזיק חבר, "שיח יצחק")
41. ישראל בתור אומה מיוחדת, ברוכה בעומק קדושתה ושאיפתה האלוקית, משפיע הוא על כל ההיקף של כל העמים כולם, לעדן את הנשמה הלאומית שבכל עם, ולקרב את העמים כולם בכוחו למעמד יותר נשגב ויותר אצילי. (הראי"ה קוק, "אורות")
42. לית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת. (הראי"ה קוק, "תלחש לי סוד ההוויה")
43. ישראל הן סגולתו של הקב"ה, שנאמר, להיות לו לעם סגולה. (מדרש תנאים, "דברים")
44. השם ישראל הוא "לי - ראש", שיראה אדם את עצמו שהוא ראש וראשית הבריאה, ואת תעודתו למשוך את כל באי העולם תחת כנפי השכינה. (רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב, "שם משמואל")
45. בישראל שורה סוד האחדות של העולם. (הראי"ה קוק, "אורות הקודש")
46. צריך שתדע שאע"פ שישראל מצד עצמם כבר הם נבחרים ומקודשים, ומעוטרים בעטרות ה', הנה עד שהעולם כולו בכל חלקיו אינו נתקן, גם ישראל אינם מגיעים לתכלית מעלתם, אומנם כשכבר יתגלה מלכותו יתברך בעולמו וישלוט הטוב ויכפה הרע כראוי אז יירשו ישראל מעלתם בשלימות. (הרמח"ל, מאמר "החכמה")
47. תחיית האומה היא הייסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו, שתבוא אחריה. (הראי"ה קוק, "אורות התשובה")
48. כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית לתת לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרִשעה וההתקוממות לא תפעל עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקִרבה אז יתבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותיהפך לגנאי גמור. (הראי"ה קוק, "עין איה")
49. כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכוח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ואלוהיך קדוש ישראל, אלוהי כל הארץ יקרא. (הראי"ה קוק, "אורות")
50. האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני, והשכלי, עם העולם החומרי, המעשי, הטכני, והחברותי, מתבטאת בעולם על ידי ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו, הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית. (הראי"ה קוק, "אורות הקודש")
51. גדולה היא אמונתי, שכל רעש עולמי הזה, של שעת מעבר עולם, שאנו חיים בו, לא בא בעיקרו כי אם בשביל ישראל. קרואים אנו כעת לתפקיד גדול וקדוש, למלאותו ברצון ודעה, לבנות את עצמנו ואת כל העולם ההרוס עימנו יחד. (הראי"ה קוק, "אגרות הראי"ה")
52. בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ה' מלא בה, ואי אפשר לרוח אדם, שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל הכוחות באומה: עורו וקומו על תפקידכם. (הראי"ה קוק, "אורות")
53. עבודת ה' הנתונה בידי ישראל, תכליתו היא - התרוממות כל האנושות, שאי אפשר שתתרומם אלא על ידי התרוממות עם ישראל שתתקיים הברכה בו בעצמו, ושיוכל עי"כ להביא ברכה גם לעולם. (הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו")
54. אנו קרואים לאחד את העולם, וקודם שנאחד את העולם החי החומרי, הננו קרואים לגלות את התכנית של האחדות הרוחנית, שהוא סודנו העצמי. (הראי"ה קוק, "אגרות")
55. תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה. (הראי"ה קוק, "אגרות")
56. ישראל מביאין אורה לעולם. (שיר השירים רבה)
57. יש בחינת ממוצע בין כללות העולמות לבורא והוא נפש הישראלי שהיא גבוהה מאוד בשורשה והיא חלק אלוקי ממש והיא הממוצע והמחבר בין כללות כל העולמות לבורא. ועל ידה נמשך השפע והחיות והקיום לכל העולמות כולם, ועל כן בישראל תלוי הכול. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")
58. ישראל המה המקבלים בראש וראשונה את כל ההשפעה, ומאיתם יתחלק לכל העולמות. ועל כן נקראים ישראל "לי-ראש", כלומר, שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה, ואחר כך לשאר באי עולם. (רבי יעקב הכוהן שפירא, "באר מים חיים")
59. כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם, ישראל עלו במחשבה תחילה שצפה השי"ת שיהיו בעולם אומה הישראלית, ושעל ידי גודל תשוקתם להידבק בבוראם, ורוב חשקם וכלות נפשם, בזה יעלו מיין נוקבין ועל ידי זה יורידו השפעה לכל העולמות שתכלית כוונת הבריאה הייתה שלא תרד שום השפעה, רק על ידי אתערותא דלתתא והעלאת המיין נוקבין שמעוררים הכנסת ישראל, ועל ידי שהם מעלים מיין נוקבין מתעלים על ידי זה כל העולמות ומוסיפים תשוקה להידבק לשורשם, וזה הוא עיקר שעשועים להשי"ת, שישראל מזככים עצמם ממעמקי הגשמיות ומשתוקקים להידבק בבוראם. (רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, "מאור ושמש")
60. בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכוח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש". הכול תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכין כל הברואים אחריהם. (רבי יהודה אריה ליב אלתר, "שפת אמת")
61. תעודת ישראל, להיות לאור עולם, להוציא את כל יושבי תבל מחשכת הבערות והבלי הדעות הכוזבות, שהביאו גם להפסד סדר העולם החומרי וגם לשקיעת הרוח האנושי. ועל כן בחר אדון כל המעשים בעמו ישראל להיות העם, אשר על ידו תתגלה אמיתות אחדות השי"ת בעולם, ותתאמת ההשגחה הפרטית, שהיא היא הידיעה היותר מועילה להיישרת הדרכים והדעות של כל המין האנושי. (הראי"ה קוק, מאמר "תעודת ישראל ולאומיותו")
62. כוונת הבריאה הייתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו יתברך, כאמרם ז"ל בזוהר הקדוש, שהיה אדם הראשון אומר לכל הנבראים, בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל העניין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם. (רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב, "שם משמואל")
63. עם בני ישראל, טוב להם שיהיו נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת, ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה ולהשיג יותר. שהעליון צריך לתחתון ממנו והתחתון צריך לעליון ממנו, כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת, ואז יתאחדו גם כן שורשכם. וזהו והייתם לי סגולה, היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה, כשתהיו למטה באחדות אחד. (רבי משה חיים אפרים, "דגל מחנה אפרים")
64. כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חידוש רוחנו, כל הדעות יתיישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה בתוקף ובגלוי, ועל פי יסודה יחל מחדש בנייננו בארץ ישראל. החורבן העכשווי הוא הכנת תחייה חדשה לשם ה' אשר יהיה הולך ומתגלה. (הראי"ה קוק, "אורות")