1. אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל העמים וקירב אותם אליו, כמו שכתוב, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. וכתוב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. וישראל מתדבקים בהקב"ה, כמו שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום. (זוהר לעם, פרשת שמות, מאמר "משלחי רגל השור והחמור", סעיף 67)
2. באיזה מקום יקדש אדם את עצמו בקדושה, לכלול עצמו בה? כשהאדם מגיע לכתוב, ה' צבאות, הנזכר אחר קדוש השלישי, נו"ה, שבו עניין, אני ה' מקדשכם. ואנו לאחר ג"פ קדוש אומרים, ה' צבאות בלבד, שאין אנו מכלילים עצמנו שם.
ואחר כך כשהאדם מגיע אל הכתוב, "מלוא כל הארץ כבודו", שאז נמשכת הקדושה למלכות, אז יכלול את עצמו בקדושה, להתקדש למטה, בתוך הכבוד ההוא שלמטה, המלכות. כמו שכתוב, ונקדש בכבודי. ואחר כך יעשה בדרך פרט, בתחילה יכלול את עצמו במלכות, בכבוד שלמטה, בכתוב, "מלוא כל הארץ כבודו", שכולל כל הארץ וכל האומות. ואחר כך יעשה המשכת הקדושה בדרך פרט, לישראל בלבד. שיתקדש הכול ומישראל תתפשט הקדושה לכל העולם. (זוהר לעם, פרשת אמור, מאמר "ונקדשתי בשלוש מדרגות", סעיף 92)
3. רואה אני אותם בני העולם, שאינם מסתכלים ואינם יודעים בכבוד אדונם. כתוב בישראל, אשר הבדלתי אתכם מן העמים, להיות לי. וכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני ה'. ואם הם מתרחקים מהקב"ה, איפה היא הקדושה שלהם, הרי רצונם מתרחק ממנו? והכתוב מכריז ואומר, אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. כי במה נבדלים בני אדם מסוס ומפרד? רק בקדושה שלהם, להימצא שלמים ומצוינים מכל. (זוהר לעם, פרשת תזריע, מאמר "והובא אל הכוהן", סעיף 138)
4. מתוך בני ישראל, משום שהכול אינו נקרא אחד, להיות אחד כראוי, אלא, מתוך בני ישראל. כי בני ישראל עומדים למטה, לפתוח דרכים ולהאיר שבילים ולהדליק הנרות, שהם הספירות העליונות, ולקרב הכול מלמטה למעלה, שיהיה הכול אחד. ומשום זה כתוב, ואתם הדבקים בה'. (זוהר לעם, פרשת תצווה, מאמר "ואתה הַקרֵב אליך", סעיף 39)
5. הקב"ה בחר בישראל לנחלתו ולגורלו, והקריבם אליו. עשה מהם מדרגות ידועות בעולם הזה, האבות, כעין של מעלה, לשכלל כל העולמות כאחד, למעלה ולמטה. כמו שכתוב, השמיים כיסאי והארץ הדום רגליי, לשכלל למעלה ולמטה להיות אחד. (זוהר לעם, פרשת פקודי, מאמר "ויקם משה את המשכן", סעיף 393)
6. ישראל הקדושים, שהם עם אחד בייחוד קדוש, הקב"ה נותן להם עצה להינצל מהכול. (זוהר לעם, פרשת פקודי, מאמר "שׂערה שבתפילין", סעיף 337)
7. אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, כמו שכתוב, אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניס אותם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושיימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם. (זוהר לעם, פרשת תזריע, מאמר "נגעי בתים", סעיף 145)
8. כל עמיי העולם לא רצה בהם הקב"ה, אלא בישראל בלבד. ועשה אותם עם יחיד בעולם. וקרא להם גוי אחד כשמו. והעטיר אותם בכמה עטרות ובכמה מצוות להתעטר בהן. (זוהר לעם, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", סעיף 20)
9. ואלו נקראים בנים של הקב"ה. ומשום זה כתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אשריהם ישראל שלא העמידו דבר זה במקום אחר, שלא רצו שום דבר בעד קדושתם, אלא להידבק בו ממש, בו ולא באחר. ועל כן, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם. (זוהר לעם, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", סעיף 25)
10. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, שעליהם כתוב, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה נבדלים הם ישראל בקדושה מכל, לשמש להקב"ה. כמו שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלוקיכם. (זוהר לעם, פרשת אמור, מאמר "ולא יחלל זרעו בעמיו", סעיף 36)
11. עתיד הקב"ה לטהר את ישראל. במה יטהר אותם? במה שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם. שהם מימי החסד המלבישים וכוללים את הארת השמאל, שמשם באה הטהרה. וכיוון שנטהרים הם מתקדשים, שמתדבקים בקדושת ז"א, שבו המוחין דאו"א, הנקראים קודש.
וישראל שמתדבקים בהקב"ה, נקראים קודש. שכתוב, קודש ישראל לה', ראשית תבואתו. וכתוב, ואנשי קודש תהיון לי. אשריהם ישראל, שהקב"ה אומר עליהם, והייתם קדושים כי קדוש אני ה'. משום שכתוב, ובו תדבק, וכתוב, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה. (זוהר לעם, פרשת שמיני, מאמר "ונִטמֵתם בם", סעיף 117)
12. אשרי חלקם של ישראל יותר מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה רצה לטהר אותם ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו. כמו שכתוב, כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו. וכתוב, ירכיבהו על במותי ארץ. שהם נאחזים למעלה, בז"א. ועל כן אהבת הקב"ה מתדבקת בהם, כמו שכתוב, אהבתי אתכם אמר ה'.
ומתוך אהבה יתרה שאוהב אותם, נתן להם יום אחד בשנה, לטהר אותם ולזכות אותם מכל עוונותיהם. כמו שכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. כדי שיהיו זכאים בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יימצא בהם חטא. ועל כן ביום הזה מתעטרים ישראל, ושולטים על כל חוקרי הדין ועל כל הרוחות. (זוהר לעם, פרשת אחרי מות, מאמר "ונתן אהרון על שני השעירים גורלות", סעיף 115)
13. יבוא אחד וישתדל באחד. הקב"ה, שהוא אחד, ישתדל באחד, שהוא ישראל. כי אין המלך משתדל אלא במה שראוי לו. ומשום זה כתוב, והוא באחד ומי ישיבנו. שאין הקב"ה שורה ואינו נמצא אלא באחד. והוא באחד, כמי שנתקן בקדושה עליונה להיות אחד, בישראל, אז הוא שורה באחד, ולא בעם אחר. (זוהר לעם, פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", סעיף 22)
14. ישראל עולים מלמטה למעלה, כמו שכתוב, והיה זרעךָ כעפר הארץ. וכתוב, והרביתי את זרעך ככוכבי השמיים. ונמצאו עולים מעפר הארץ לכוכבי השמיים. ואחר כך עולים על הכול, ומתדבקים במקום עליון על הכול. כמו שכתוב, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם. (זוהר לעם, פרשת אמור, מאמר "כל אות של השם השלימות של כל השם", סעיף 70)
15. לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה. אשריהם ישראל שבכל מקום שגלו, השכינה גלתה עימהם. אם כן, כשייצאו ישראל מהגלות, וגם השכינה תצא מהגלות, למי תהיה הגאולה, לישראל או להקב"ה? אלא, לה' הישועה ודאי. מתי? בעת שעל עמך ברכתך סלה, בשעה שהקב"ה משגיח בברכות על ישראל, להוציא אותם מהגלות ולהיטיב להם. אז לה' הישועה ודאי. כי השכינה תצא מהגלות. ועל כן, הקב"ה ישוב עם ישראל מהגלות. כמו שכתוב, ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך. כי ושב, משמע שהוא גם כן ישוב עם ישראל מהגלות. (זוהר לעם, פרשת אמור, מאמר "ולא יחלל זרעו בעמיו", סעיף 37)
16. כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שהשמחה שלהם והתשבחות שלהם אינם אלא בו. כי כל שמחה של ישראל, שאינם משתפים בה את הקב"ה, אינה שמחה. (זוהר לעם, פרשת פנחס, מאמר "ישמח ישראל בעושיו", סעיף 118)
17. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, כי כל שאר העמים ניתנו לשרים ממונים שישלטו עליהם. וישראל הקדושים, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, שלא נתן אותם הקב"ה לא למלאך ולא לשליט אחר, אלא הוא אחז אותם לחלקו. כמו שכתוב, כי חֵלֶק ה' עַמו. וכתוב, כי יעקב בחר לו יה. (זוהר לעם, פרשת האזינו, מאמר "תפוח ושושנה", סעיף 9)
18. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מנהיג אותם, שכך כתוב עליהם, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו. וכתוב, כי לא ייטוש ה' את עמו, בעבור שמו הגדול, משום שזה בזה התדבקו. כי ישראל התדבקו בשמו הגדול. ועל כן לא יעזוב אותם הקב"ה. שבכל מקום שהם שורים, נמצא הקב"ה עימהם. (זוהר לעם, פרשת האזינו, מאמר "כנשר יעיר קינו", סעיף 240)
19. כתוב, והאם רובצת על האפרוחים. ישראל מצפצפים אליה בכמה צפצופים של התפילות, והיא אינה רוצה לרדת אליהם, להאיר מלמעלה למטה, שאינה רוצה לשנות מקטנות, שרובצת ומאירה רק מלמטה למעלה.
מה עושים ישראל? לוקחים עימהם האם, השכינה, וקושרים אותה בקשר של תפילין וכשמגיעים לקריאת שמע, קוראים בניה בשש מילות הייחוד, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, שהם חג"ת נה"י דז"א מגדלות.
והם יורדים אל אימם, השכינה, וקושרים אותם עימה בייחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזהו שכתוב, מועדיי ה' אשר תקראו אותם, שתקראו הו"ק דגדלות דז"א, שיאירו בשכינה, שאז תאיר את החסדים מלמעלה למטה. שזוהי עונתה, זמן הזיווג שלה. כמו שכתוב, הם מועדיי. אשר תקראו אותם במועדיי, בעונה שלי. (זוהר לעם, פרשת כי תצא, מאמר "עשרה שופרות", סעיף 142)
20. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם. ומשום שרצה בהם, קרא להם, בנים בכורים קדושים, אחים. כביכול, ירד לדור עימהם. כמו שכתוב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ורצה לתקן אותם כעין של מעלה, והשכין עליהם שבעה ענני כבוד, ושכינתו הולכת לפניהם. (זוהר לעם, פרשת וילך, מאמר "וילך", סעיף 1)
21. וכל המחנות של יתר העמים מתפזרים ומתחלקים זה מזה. על כן נקראים ישראל, גוי אחד. כי הם בייחוד ובקשר אחד. ועל כן נקראים, הצאן המקושרות, מה שאם כן ליתר העמים. (זוהר לעם, זוהר חדש, שיר השירים, מאמר "הקטורת", סעיף 357)
22. כמו שכתוב, על מה אָבְדה הארץ, ויאמר ה', על עוזבם את תורתי. כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה, נשבר כוחם ועוזם של כל עובדי עבודה זרה. כמו שכתוב, ימינך ה' תרעץ אויב. כל זמן שקולם של ישראל נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (זוהר לעם, פרשת בשלח, מאמר "בשעה שמשה נכנס בתוך הענן", סעיפים 307-305)
23. אמר אויב, ארדוף אשיג. אמר אויב, זהו הממונה הגדול של מצרים. בשעה שניתנה לו הממשלה על ישראל, חשב לכַלות אותם תחת ממשלתו. אלא שזכר הקב"ה הרי העולם, שהם האבות, שהיו מגִנים עליהם. ואין לומר שזה לבד רצה לכלותם, אלא כל אלו השרים הממונים על כל העמים עכו"ם, כשניתנו להם רשות וממשלה על ישראל, רוצים כולם לכלות ישראל תחתם.
ועל כן אלו העמים, שהם תחת שליטתם של אלו הממונים, כולם גוזרים גזרות לכלות את ישראל. אלא הקב"ה זוכר הרי העולם, האבות, ומגן עליהם. וכשראה משה את זה, התחיל לשבח את הקב"ה. ואמר, מי כמוך באלים ה'. (זוהר לעם, פרשת בשלח, מאמר "אמר אויב ארדוף", סעיפים 314-313)
24. כל מי שנימול ונרשם בשם הקדוש, נותנים אותו בדברים הגלויים שבתורה, שמודיעים לו בראשי אותיות, בראשי פרקים, ונותנים עליו הזהירות החמורה של מצוות התורה. ולא יותר, עד שמתעלה במדרגה אחרת. כמו שכתוב, מגיד דבריו ליעקב. אבל, חוקיו ומשפטיו לישראל, שהוא במדרגה עליונה יותר. חוקיו ומשפטיו לישראל, שהם סודות התורה, וחוקי התורה, ונסתרות התורה. שלא צריכים לגלות זה, אלא למי שהוא במדרגה עליונה יותר כראוי.
וכמו שלישראל כך, שאין מגלים התורה, אלא למי שהוא במדרגה עליונה, לעמים עכו"ם על אחת כמה וכמה. וכל מי שלא נימול, ונותנים לו אפילו אות קטנה שבתורה, הוא כאילו החריב העולם, ומשקר בשמו של הקב"ה. כי הכול תלוי במילה. וזה בזה נקשר, התורה נקשרת במילה.
כתוב, וזאת התורה, אשר שם משה לפני בני ישראל. לפני בני ישראל שם, אבל לשאר העמים לא שם. משום זה כתוב, דבר אל בני ישראל, וכתוב, ואל בני ישראל תאמר. וכן כולם רק לישראל. (זוהר לעם, פרשת אחרי מות, מאמר "אסור ללמד תורה לשאינו נימול", סעיפים 302-300)
25. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם מכל העמים עכו"ם. ומתוך אהבתו עליהם, נתן להם חוקי אמת, נטע בהם עץ החיים, ז"א, והשרה השכינה ביניהם. משום שישראל רשומים ברושם קדוש בבשר שלהם, וניכרים שהם שלו, מבני היכלו. (זוהר לעם, פרשת אחרי מות, מאמר "ותבואו ותטמאו את ארצי", סעיף 295)
26. צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. המלך שלמה הוא ז"א, אימו היא בינה.
אז היא שמחה בכל בני המלך, שהם כל אלו הבאים מצד ישראל. כי אינם מתחברים עם זיווג ז"א ומלכות, שאינם עומדים עימהם, חוץ מישראל, שהם בני הבית ומשמשים אותם, שהם מעלים מ"ן על ידי תורתם ותפילתם המעוררים אל הזיווג. לכן, הברכות היוצאות מזיווג ז"א ומלכות הן של ישראל.
וישראל לוקחים הכול, כל הברכות היוצאות מהארת הזיווג של ז"א ומלכות, ושולחים חלק מהן לשאר העמים, ומאותו החלק ניזונים כל שאר העמים. מבין צדדי חלקם של הממונים על שאר העמים, יוצא שביל אחד דק מאוד, שמשם נמשך חלקם של החיצוניים ואומות העולם, ומשם מתחלק לכמה צדדים. וזה שאנו קוראים לו תמצית, היוצאת מצד הארץ הקדושה, המלכות.
ועל כן, כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל. שארץ ישראל היא מלכות. ובין למעלה ובין למטה, כל אלו שאר העמים עכו"ם, אינם ניזונים אלא מהתמצית ההיא. ואפילו הספירות התחתונות שותות מאותה התמצית. (זוהר לעם, פרשת בלק, מאמר "ותֵרֶא האתון את מלאך ה", סעיפים 441-439)
27. מזיווג ז"א ומלכות יוצאות הארות גדולות, מכוח ייחוד ג' הקווים, וישראל לוקחים הכול, משום שהם דבוקים בקו אמצעי. מה שאם כן אומות העולם וכל החיצוניים, הדבוקים בקו שמאל בלי ימין, אינם יכולים לקבל מהארות הזיווג הזה.
ועל כן כללות הארת כל הזיווג מקבלים ישראל, להיותם דבוקים בקו האמצעי, הכולל הכול, ומשום שהם העלו מ"ן וגרמו לזיווג הזה. (זוהר לעם, פרשת בלק, מאמר "ותֵרֶא האתון את מלאך ה", סעיף 441)
28. כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל, כי רק ישראל נבחרו מכל העולם להידבק בקו האמצעי, ועל כן הם לוקחים כל הארת הזיווג, ושאר כל העולם רק תמצית, דרך שביל דק, הנקרא משעול הכרמים. שהוא שביל משׂרי שאר העמים המתברכים ממנו, כי שרי אומות העולם נקראים כרמים. ואותו שביל דק מקו שמאל, שהם מתברכים ממנו, נקרא משעול הכרמים. (זוהר לעם, פרשת בלק, מאמר "ותֵרֶא האתון את מלאך ה", סעיף 441)
29. בטרם שיודיע לשרי האומות, בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה והורגים אותם. אבל עשה, שהזמין אותם ולא רצו. והם נתנו לו מנחות ומתנות, כדי שישראל יקבלו אותה. וכולן קיבל אותן משה, לתת לישראל. כמו שכתוב, עליית לַמרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. משום זה ירשו ישראל התורה בלא ערעור ובלא קטרוג כלל.
עֶדיָם של בני ישראל הן המנחות והמתנות שקיבלו משרי האומות. ומשום זה לא שלט עליהם מוות, ולא סטרא אחרא, ולא די להם שקיבלו התורה בלי ערעור כלל, אלא שקיבלו גם מנחות ומתנות מכולם. (זוהר לעם, פרשת בלק, מאמר "וזָרח משֵׂעיר לָמוֹ", סעיפים 151-150)
30. כך הקב"ה, רופא חכם, וידע, אם ייתן התורה לישראל ברכו ה' מלאכיו עושי דברו, לשמוע בקול דברו. אשריהם ישראל מכל שאר אומות העולם, שהקב"ה בחר בהם מכל שאר העמים. ועשה אותם לחלקו ולנחלתו. ועל כן נתן להם התורה הקדושה, משום שכולם היו ברצון אחד על הר סיני, והקדימו עשייה לשמיעה. שאמרו נעשה קודם לנשמע.
כיוון שהקדימו עשייה לשמיעה, קרא הקב"ה למלאכים. אמר להם, עד כאן הייתם לפני יחידים בעולם, מכאן ואילך הנה בניי בארץ חברים עימכם לכל דבר, אין לכם רשות לקדש את שמי, עד שישראל יתחברו עימכם בארץ. וכולכם יחד תהיו חברים לקדש את שמי, משום שהקדימו עשייה לשמיעה, כמו המלאכים העליונים עושים ברקיע, כמו שכתוב, ברכו ה' מלאכיו עושי דברו מתחילה, ואחר כך כתוב, לשמוע בקול דברו.
ברכו ה' מלאכיו. אלו הם הצדיקים בארץ, שהם נחשבים לפני הקב"ה כמו המלאכים העליונים ברקיע, משום שהם גיבורי כוח, שמתגברים על יצרם, כגיבור המתגבר על שונאיו. לשמוע בקול דברו, שזוכים בכל יום לשמוע קול ממרום ובכל שעה שצריכים.
מי יוכל לעמוד עימהם, עם אלו הקדושים העליונים? אשריהם היכולים לעמוד לפניהם. אשריהם היכולים להינצל מהם. השגחתו של הקב"ה עליהם בכל יום. איך אנו יכולים לעמוד לפניהם? ועל כן כתוב, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. וכתוב, אשרי אדם עוז לו בך. (זוהר לעם, פרשת לך לך, מאמר "ברכו ה' מלאכיו", סעיפים 318-315)
31. וכאשר הלבנה מתמלאת עם ברכות למעלה כראוי, באים ישראל ויונקים ממנה לבדם. ועל כן כתוב, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. עצרת היא אוסף. כי כל מה שנאסף מהברכות העליונות, אינם יונקים ממנה עמים אחרים, חוץ מישראל לבדו. ומשום זה כתוב, עצרת תהיה לכם. לכם, ולא לשאר עמים. לכם, ולא לשאר ממונים.
ועל כן ישראל מרצים את הקב"ה במים, שמנסכים על המזבח. כדי לתת לממונים של האומות חלק מהברכות, שיתעסקו בו ולא יתערבו אחר כך בשמחתם של ישראל, כאשר יינקו ישראל הברכות העליונות. ועל יום זה כתוב, דודי לי ואני לו. שאחר אינו מתערב עימנו.
משל למלך, שהזמין את אוהבו לסעודה, שהוא עושה ביום מסוים, כדי שאוהב המלך יידע שהמלך רוצה בו. אמר המלך, עתה אני רוצה לשמוח עם אוהבי לבדו, ואני מתיירא, שאני אהיה בתוך הסעודה עם אוהבי, יבואו כל אלו השוטרים הממונים, וישבו עימנו אל השולחן, לסעוד סעודת השמחה עם אוהבי ביחד.
מה עשה האוהב, הוא הקדים תבשילים של ירקות ובשר שור, והקריב לאכול לפני אותם השוטרים הממונים, ואחר כך ישב המלך עם אוהבו, לאותה הסעודה העליונה מכל מעדני עולם. ובעוד שהוא עם המלך לבדו, שואל ממנו כל צרכיו, והוא נותן לו, והמלך שמח עם אוהבו לבדו, וזרים לא יתערבו ביניהם. כך ישראל עם הקב"ה. משום זה כתוב, ביום השמיני עצרת תהיה לכם. (זוהר לעם, פרשת נח, מאמר "אותו היהודי", סעיפים 110-108)
32. עוד לא היה יום, מיום שנברא העולם, שהקב"ה היה צריך להיות עם ישראל, כבאותו הזמן שבלעם רצה לכלות שונאיהם של ישראל מהעולם. ועל זה אמר הקב"ה, בלעם רצה לכלות אתכם מהעולם, אבל אני לא אעשה כך, אלא כמו שכתוב, כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הידחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה. אילו יבואו כל עמיי העולם, לא יוכלו לכלות אתכם מהעולם. לבן בא בתחילה ורצה לעקור את יעקב לבדו מהעולם. בא הקב"ה והגן עליו, בא פרעה ורצה לכלות אותם מהעולם. בא הקב"ה והגן עליהם, בא המן ורצה לכלות אותם מהעולם. בא הקב"ה והשיב הכול על ראשו. וכן בכל דור ודור הקב"ה מגן תמיד על ישראל. (זוהר לעם, זוהר חדש, פרשת בלק, מאמר "אל תירא עבדי יעקב", סעיפים 57-56)
33. אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט, הכרח החיים והקיבוץ, מילויי הרצונות הטבעיים הנוחים, על ידי קיבוץ שיש להם קשורים אמיצים זה לזה, והרצון הזה אינו צריך להיות מתעורר על ידי סיבות לימודיות וחינוכיות.
אבל קישור של כנסת ישראל, בנוי הוא ביותר על מאויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאוד, גם בליבו של כל יחיד וכל שכן בחיי הציבור כולו. (הראי"ה קוק, "אורות")
34. אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה, מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו"ם. ומשום זה נקראת התורה עוז, כמו שכתוב, ה' עוז לעמו ייתן.
ובשעה שישראל אינם עוסקים בתורה, מתחזק השמאל, ומתחזק כוחם של העמים עכו"ם, שיונקים מהשמאל, ושולטים על ישראל, וגוזרים עליהם גזרות שאינם יכולים לעמוד בהם. ועל זה גלו בני ישראל והתפזרו בין האומות. (זוהר לעם, פרשת בשלח, מאמר "בשעה שמשה נכנס בתוך הענן", סעיפים 306-305)
35. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם, ורצה להתדבק בהם, ולהתקשר עימהם, ועשה אותם עם יחיד בעולם, כמו שכתוב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. והם רצו בו והתקשרו בו, כמו שכתוב, כי יעקב בחר לו יה. וכתוב, כי חלק ה' עימו. ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל. (זוהר לעם, פרשת תרומה, מאמר "מי זאת הנִשקפה כמו שחר", סעיף 1)