chevron_rightBand 1
chevron_rightIntroduction of The Book of Zohar
Die Rose
Die Rose (Spiegel der Leiter)
Die Blumenknospen
Wer erschuf diese – (Mi bara ele)
Wer erschuf diese von Elijahu
Die Mutter leiht ihrer Tochter ihre Kleider
Die Buchstaben von Rav Hamnuna Saba
Die Weisheit, auf der die Welt steht
Schloss (Manula) und Schlüssel (Miftecha)
BeHibaraam (Als sie erschaffen wurden) – beAvraham (in Abraham)
Die Vision von Rabbi Chija
Ihr seid Meine Partner
Der Eseltreiber
Zwei Punkte
Während der Brautnacht
Himmel und Erde
Unter all den Weisen der Nationen der Welt gibt es keinen wie Dich
Wer ist diese?
Sich an Feiertagen erfreuen und den Armen nicht geben
Tora und Gebet
Rabbi Shimons Aufbruch aus der Höhle
Die Gebote der Tora: Das erste Gebot
Das Zweite Gebot
Das dritte Gebot
Das vierte Gebot
Das fünfte Gebot
Das sechste Gebot
Das siebte Gebot
Das achte Gebot
Das neunte Gebot
Das zehnte Gebot
Das elfte Gebot
Das zwölfte Gebot
Das dreizehnte Gebot
Das vierzehnte Gebot
Allgemeine Erklärung aller vierzehn Gebote, und wie sie sich in die sieben Schöpfungstage einteilen
Erklärung der Einteilung der vierzehn Gebote in den zehn Äußerungen
chevron_rightBand 2
chevron_rightBereschit - 1
Er schnitzte eine Schnitzerei in das Obere Licht
Die Helligkeit des Firmamentes
Taamim, Nekudot [Punkte] und Otiot [Buchstaben]
Und das Land war wüst und leer [Tohu – Chaos] - 1
Es werde Licht
Let There Be a Firmament
Lasst die Wasser sich versammeln
Die Erde lasse Grass hervor sprießen
Let there Be Lights - 1
Die beiden großen Lichter - 1
Die Namen Mazpaz, Mazpaz erklären
Die beiden großen Lichter - 2
Illuminationen vom Licht und Illuminationen vom Feuer
Three Lights
Moses and Jacob
Das Buch Sohar. Lass uns den Menschen machen - 1
Ich, Ich bin Er
Lasst uns einen Menschen nach unserem Ebenbild, uns ähnlich machen - 2
Ein Gebet für die Armen
Das Buch Sohar. Der Schleuderstein
Erschafft Welten und zerstört sie
Fünf Arten gemischter Vielzahl
Moses und zwei Messiasse
Echte (pure) Marmorsteine
Ein Fluss kommt aus Eden
Und setzte ihn in den Garten von Eden
Götzendienst, Blutvergießen, Inzest
Und der Herr Gott formte jedes Tier des Feldes
Und der Herr Gott bildete die Rippe
Moses‘ Hewel
Bad Mixtures
Die Korrektur der unteren Welt aus der oberen Welt.
Und das Land war ungeformt [Tohu] und wüst [Bohu] - 2
Three Letters Tov [Tet-Vav-Bet]
Die Korrektur von Panim be Panim de SoN
Die Stimme des Herrn ist über den Wassern
Gegenüber dem Rahmen
Bet Reshit
The Hidden Light
Wenn mein Bund nicht Tag und Nacht ist - 1
Das trennende und vereinende Firmament
Diese Wasser konzipierten und zeugten Dunkelheit
Wenn Mein Bund Nicht Tag und Nacht ist - 2
Es seien Lichter - 2
Es sollen wimmeln die Wasser
Und Gott erschuf große Seeungeheuer
Lasst uns machen einen Mann - 3
Denn nicht hatte regnen lassen der Ewige, Gott
Und der Herr befahl dem Menschen
Und die Schlange war hinterlistig
Und der Ewige setzte ein Zeichen für Kain
Die Sünde kauert vor der Tür gen
Asa und Asasel
Dies ist das Buch der Generationen von Adam
Nicht soll mein Geist walten in dem Menschen für immer – in ihrem Wahn wird er auch Fleisch
chevron_rightBereschit - 2
Seven Palaces in the Garden of Eden
Seven Sections of the Upper and Lower Earth
Seven Sections of the Upper Earth
Seven Halls of the Upper Earth
Preface to the Seven Halls
Seven Halls of AVI of Beria
Let There Be Light - 1
And There Was Evening and There Was Morning
Let There Be Light - 2
Let There Be a Firmament
Let the Earth Put Forth Grass
Lights without Vav
Let the Waters Swarm
Let Us Make Man
And God Saw All that He Had Done
And the Heaven and the Earth Were Completed
And on the Seventh Day God Completed
Which God Has Created to Do
Sukkah [Hut] of Peace
And the Lord God Built the Rib
And the Lord God Formed the Man
Baal and Asherah
Reconciliation and Receiving Permission
One Who Sets Out on the Road
Voice and Speech
The Address of the LORD to My Lord
A Rising Flame
The World Was Divided into Forty-Five Colors and Kinds of Light
And They Heard the Voice of the Lord God Walking in the Garden
And the Children of Israel Were Stripped of Their Ornaments from Mount Horev
And They Sewed Fig Leaves
And He Drove Out the Man
And the Man Knew Eve
If You Do Well
When Cain Killed Abel
This Is the Book of the Generations of Adam
He Created Them Male and Female
And Enoch Walked with God
And the Lord Saw that the Wickedness of Man Was Great in the Earth
And He Was Saddened in His Heart
My Spirit Shall Not Abide
The Fallen Ones Were in the Earth
I Will Blot Out Man
Come, Behold the Works of the Lord, Who Has Wrought Desolations in the Earth
chevron_rightNoach
Noah and the Ark
Go See the Works
Good Is a Man Who Is Gracious and Lends
Drink Water from Your Cistern
And the Earth Became Corrupt
Had He Not Sinned, He Would Not Have Begotten Offspring
And God Saw the Earth
The Lord Has Done What He Devised
For After Seven More Days
And Noah Begot Three Sons
The Judgment of Hell
The End of All Flesh
Shrill Your Voice, Poor of Anatot
That Jew
The Offering
I Lifted Up My Hands in Prayer
And I Bring a Flood of Water - 1
I Said, “I Will Not See the Lord”
And I Bring the Flood of Water - 2
And I Will Establish My Covenant
And He Healed the Ruined Altar of the Lord
Come You and All Your Household
The Earth Is the Lord's, and All that Fills It
The Wicked Perish from the World
The Difference between Moses and the Rest of the World
And Noah Went into the Ark
And Lifted Up the Ark
And He Blotted Out the Universe that Was Upon the Face of the Ground
And God Remembered Noah
And Noah Built an Altar
And the Lord Smelled the Sweet Fragrance
And God Blessed Noah
And the Fear of You and the Dread of You
I Have Set My Bow in the Cloud
This Stone, which I Have Set Up as a Pillar
The Sons of Noah Who Came Out of the Ark Were...
These Three Sons of Noah
And Noah Began and Planted a Vineyard
Bat-Sheba and Uriah
He Was a Mighty Hunter before the Lord
And the House, While It Was Being Built
A City and a Tower
The Gate of the Inner Court
And the Lord said, “Behold, They Are One People”
chevron_rightLech Lecha
Listen to Me, You Stubborn-Hearted
On What Does the World Stand?
And the Lord Said unto Abram
And They Went Forth with Them from Ur of the Chaldees
Go Forth to Correct Yourself
And I Will Make You a Great Nation - 1
But From the Wicked Their Light Is Withheld
And I Will Make You a Great Nation – 2
And Abram Went, as the Lord Had Spoken to Him
And Abram Took Sarai
And Abram Passed Through the Land
Three Degrees NRN
And Abram Went Down to Egypt
And It Came to Pass, When Abram Came to Egypt
The Creator Plays with the Souls of the Righteous
And the Lord Plagued Pharaoh
At Night My Soul Longs for You
NRN
And He Went on His Journeys
And There Was Strife between the Herdsmen of Abram's Cattle and the Herdsmen of Lot’s Cattle
And the Lord Said to Abram, After Lot Had Separated
Like an Apple Tree among the Trees of the Forest
And It Came to Pass in the Days of Amraphel
O God, Do Not Keep Silent
Melchizedek King of Salem
After These Things
The Word of the Lord Came Unto Abram in a Vision
Rabbi Hiya Went to See Rabbi Elazar
Bless the Lord, You His Angels
And Abram Said, “What Will You Give Me?”
For Who Is God, Save the Lord? And Who Is a Rock, Save Our God?
מחזה שד"י, מחזה סתם
The Creator Makes Couplings
Night and Midnight
A Small Hey and a Big Hey
Sayings for the Brit Milah [Circumcision]
chevron_rightBand 3
chevron_rightWaJera
And the Lord Appeared to Him
Man’s Soul Rises from the Earth to the Firmament
The Soul at the Time of Its Demise
When Rabbi Eliezer Was Sickened
And Behold, Three Men - 1
Who Shall Ascend the Mountain of the Lord
Behold, Three Men - 2
And He Said, “I Will Surely Return” - 1
And Sarah Will Have a Son
Her Husband Is Known in the Gates
And He Said, “I Will Surely Return” - 2
And the Men Rose Up from There
Do I Hide from Abraham?
I Will Go Down and See
And Abraham Will Surely Become a Great Nation
If As the Outcry That Has Come to Me, They Have Done
Would You Indeed Sweep Away the Righteous with the Wicked?
And the Two Angels Came to Sodom
The Garden of Eden and Hell
And the Lord Rained on Sodom
But His Wife Looked Back
A Land without Scarcity
And Lot Went Up from Zoar
Ammon and Moab
And He Said, “She Is My Sister”
Standing to His Right to Accuse Him
And Shall Behead the Heifer There in the Valley
Rosh Hashanah and Yom Kippur
And the Lord Visited Sarah
And the Lord Did to Sarah
Your Wife Shall Be as a Fruitful Vine
The Calculation of the Time of the Messiah
The Son of Hagar the Egyptian
The Signs of the Messiah
And God Tested Abraham
And Saw the Place from Afar
Abraham, Abraham
In All Their Affliction He Was Afflicted
chevron_rightChaje Sara
They Carried – And Cast Him into the Sea
And Dumah Rises and Calculates
A King Who Becomes Servant to a Field
One Who Diminishes Himself
And the Life of Sarah Was
And the Cows Took the Straight Way
And I Will Put Enmity between You and the Woman
Your Eyes Have Seen My Golem
To Mourn for Sarah and to Weep for Her
Dumah Takes Them in According to the Calculation, and Takes Them Out According to the Calculation
And Sarah Died in Kiriat Arba
The Serpent of the Firmament
Types of Witchcraft – in Women
The Cave of Machpelah - 1
Four Hundred Shekels
The Cave of Machpelah - 2
And Abraham Was Old, Advanced in Days
The Righteous Have Several Places
Eden Dripping on the Garden
About the Revival of the Dead
You Will Not Take a Wife from the Daughters of the Canaanites
בתורה כל החיים
Behold, Rebecca Came Out
Prayer, Outcry, Tear
And Isaac Brought Her into the Tent
And Abraham Took Another Wife
Unto the Sons of the Concubines – Abraham Gave Gifts
Who Gave Jacob for a Spoil?
chevron_rightToldot
These Are the Generations of Isaac
And Isaac Was Forty Years Old
And Isaac Pleaded
And the Children Struggled
The Meal of the Righteous in the Future
Association of the Quality of Mercy with Judgment
And the Children Struggled Together within Her
The Gathering of the Exiles and the Revival of the Dead
And the Boys Grew – for He Had a Taste for Game
For He Had a Taste for Game
And Jacob Cooked a Stew
And There Was a Famine in the Land
She Is My Sister
And Abimelech Commanded
And He Called the Name of It Rehoboth
And His Eyes Became Too Weak to See
He Called for Esau and Said, “I Do Not Know the Day of My Death”
The Best Garments of Esau
In My Distress I Called… and He Answered Me
The Blessings
chevron_rightWajeze
And Jacob Went Out from Beer-Sheba – 1
Seven Havalim
The Brightness of the Illuminating Mirror
SAM and a Woman of Harlotry
And Jacob Went Out from Beer-Sheba – 2
Arise, O Lord
And Jacob Went Out from Beer-Sheba - 3
Prophecy, Vision, and Dream
And Behold, the Lord Stood Above It
And Jacob Awoke and Said, “How Awful Is This Place”
And Behold a Ladder Was Set On the Earth
And Jacob Made a Vow
Rabbi Hiya Said to Elijah
And He Looked, and Behold a Well in the Field
And Jacob Went Out from Beer-Sheba
I Will Serve You Seven Years
Upper Righteous and Lower Righteous
Four Knots
And the Lord Saw that Leah Was Hated
The Tribes
This Time Will I Praise – She Called His Name Judah
His Thought Was of Rachel
And Found Mandrakes in the Field
When Rachel Had Borne Joseph
Maidens of Song
Each Set Is Only in Three
Remembering and Visiting
Death and the Shadow of Death
Then God Remembered Rachel
Name Me Your Wages
The Rods - 1
And Jacob Took Him Rods of Poplar
Blessings Are Upon the Head of the Righteous
I Have Not Seen the Righteous Forsaken
And God Placed Them in the Firmament of the Heavens
Two Firmaments: Beginning and End
The Trees of the Lord Have Their Fill
The Rods - 2
The Lord Lives, and Blessed Be My Rock
He Does Not Withdraw His Eyes from the Righteous
The Offerings of My Bread
The Idols
And the Angels of God Met Him
chevron_rightWajischlach
And Jacob Sent Messengers
I Have Resided with Laban
The Prayer of the Righteous
And Jacob Was Left Alone
And a Man Struggled with Him
Let Me Go for the Dawn Has Broken
The Sinew of the Thigh-Vein
And Bowed Down to the Earth
And Embraced Him, and Fell on His Neck
Please My Lord Pass Over before His Servant
And Built Him a House
You Shall Not Plow With an Ox and a Donkey
Put Away the Foreign Gods
And He Built There an Altar
And God Went Up from Him
Jacob – Israel
Every Beginning Is Hard
If Thou Faint in the Day of Adversity
As Her Soul Departed
And Jacob Set Up a Pillar
And Reuben Went and Lay with Bilhah. Now the Sons of Jacob Were Twelve
Who Is This Coming Up from the Desert?
These Are the Generations of Esau
These Are the Kings
Jacob, Israel, and Yeshurun
Fear Not, Worm of Jacob
Midnight and the Morning Prayer
Who Found the Seas in the Desert
I Will Thank the Lord with All My Heart
You Are My Hiding Place
chevron_rightWajeschew
And Jacob Sat
These Are the Generations of Jacob
For He Pays a Man According to His Work
He Shall Not Go in to the Veil
Behold, My Servant Will Be Enlightened
And Israel Loved Joseph
Joseph Dreamed a Dream
His Brothers Went to Graze
Jerusalem that Is Built
And A Man Found Him
I Seek My Brothers
There Is Anger and There Is Anger
The Pit Was Empty, Without Water
Zion and Jerusalem
And He Called His Name Er
Come to Your Brother's Wife and Mary Her
What He Did Was Bad in the Eyes of the Lord
She Removed Her Widow's Garments
Joseph Was Brought Down to Egypt
The Lord Was with Joseph
His Master's Wife Cast Her Eyes
As She Spoke to Joseph Day after Day
His Sin Waters the King of Egypt and the Baker
Let a Double Portion of Your Spirit Be Upon Me
Create for Me a Pure Heart, O God
chevron_rightMikez
Man Puts an End to Darkness
And It Came to Pass at the End
His Spirit Was Troubled
They Quickly Brought Him Out of the Pit
After God Has Informed You of All This
Now Jacob Saw that There Was Grain in Egypt
And Joseph Was the Governor
And Joseph Knew His Brothers
And Joseph Remembered the Dreams
And He Put Them All Together in Prison
He Took Simeon from Them
And the Men Were Afraid because They Were Brought into Joseph's House
And Saw Benjamin
The Morning Was Light
Two Sons Were Born to Joseph Before the Year of the Famine Came
chevron_rightWajigasch
Then Judah Approached
Nefesh, Ruach, Neshama
For the Kings Assembled
Beautiful in Elevation
Sixty Breaths
And You Shall Eat and Be Satisfied, and Bless
Then Joseph Could Not Refrain Himself
And He Fell upon His Brother Benjamin’s Neck and Wept
And the Voice Was Heard in Pharaoh's House
Take Wagons from the Land of Egypt
And Joseph Prepared His Merkava [Chariot/Assembly]
Why Have You Brought Harm?
chevron_rightWajechi
Jacob Lived in the Land of Egypt
And the Time Drew Near that Israel Must Die, and He Called His Son Joseph
And He Called His Son Joseph – 1
Behold, Your Father Is Ill
At Evening Time There Shall Be Light
And He Said unto Jacob
And Israel Grew Stronger, and Sat upon the Bed
The Names Are Called “Hand”
Appeared to Me at Luz
I Will Make You Fruitful, and Multiply You
And Now Your Two Sons, Who Were Born
Rachel Died on Me on the Way
And Israel Saw the Sons of Joseph - 1
Whom God Has Given Me by This
And the Eyes of Israel Were Dimmed with Age
Jacob Lived
Two Camels
Mine Is the Silver, and Mine the Gold
The Time for Israel to Die Drew Near - 1
Rabbi Yitzhak Sat and Was Sad
When His Time Comes to Depart from the World
The Mother of the Children Is Happy
My Mother's Sons Were Angry with Me
Your Covenant with Death Will Be Atoned
Woe unto an Evil Wicked
The Tzelem
Four Species
A Lily and a Rose
And the Days for Israel to Die Drew Near - 2
And He Called His Son, Joseph – 2
And Solomon's Wisdom Excelled
And When I Lied Down with My Fathers
And Israel Bowed Down Upon the Bed's Head
The World Is Judged Four Times a Year
When the Sun Was Setting
And Israel Saw Joseph's Sons - 2
And He Blessed Joseph
And Hezekiah Turned His Face to the Wall
The Redeeming Angel – 1
Do Not Remember the Iniquities of Our Forefathers against Us
Serve the Lord with Fear
May My Prayer Be Counted as Incense
The Terrible Mountain
Three Watches [parts of the night]
The Redeeming Angel – 2
Three Colors
The Strength of the King Loves Justice
Praise, You Servants of the Lord
And He Blessed Them on That Day
Your Eyes Saw My Unformed Substance
What Is the Measure of My Days
All the Blessings—to This Degree
The Sound of the Rolling Wheel
Be Gathered, that I May Tell You
Reuben, You Are My Firstborn
Asher, His Bread Shall Be Fat - 1
Reckless as Water, You Shall Not Have Preeminence
Shimon and Levi Are Brothers
The Nations of the World Count by the Sun, and Israel by the Moon
Judah, You, Your Brothers Shall Thank You
He Ties His Foal to the Vine – 1
Do Not Fret Because of Evildoers
A Small Aleph
He Ties His Foal to the Vine - 2
Out of the Eater, Out Came Food
Two Corrections of the Females
Corrects in Twelve in Two Worlds
Zebulun Will Dwell by the shore of the seas
I Have Adjured, You, O Daughters of Jerusalem
Issachar Is a Strong-Boned Donkey
Dan Shall Judge His People
Gad, Regiments Will Come Forth from Him
Put Me like a Seal Over Your Heart
Three Souls
Asher, His Bread Shall Be Rich - 2
Naphtali Is a Doe Let Loose
Thought, Speech, Voice
Joseph Is a Fruitful Bough
Benjamin Is a Wolf; He Will Prey
This Is What Their Father Said to Them
And Jacob Concluded Charging His Sons
He Perished and Was Gathered to His Peoples
Mourning-Egypt
Cry Aloud with Your Voice, O Daughter of Gallim
Silver Counted for Nothing in the Days of Solomon
A Cup of Blessing
The Barn of the Lycium
Jacob’s Embalming
And Placed Inside a Coffin in Egypt
chevron_rightBand 4
chevron_rightSchmot
These Are the Names
The Word of the Lord Came - 1
Come with Me from Lebanon, My Bride - 1
Do Not Eat the Bread of an Evil-Eyed Man
Three Are They Who Repel the Shechina
They Came Each with His Household - 1
The Wheels of the Holy Merkava [Chariot/Assembly]
With Jacob; They Came Each Man with His Household
The Word of the Lord Came Expressly - 2
Come with Me from Lebanon, My Brid - 2
Seventy Souls
Who Send Out Freely the Ox and the Donkey
And a New King Arose - 1
The Vision of Egypt
The Coming of the Messiah
And a New King Arose - 2
The Morning Star
Righteous to Whom It Happens according to the Deeds of the Wicked
And There Went a Man of the House of Levi
She Hid Him Three Months
And His Sister Stood from Afar
And the Daughter of Pharaoh Came Down
He Looked This Way and That
He Sat Down by a Well
Come from the Four Winds, O Wind
The Well of Moses and Jacob
I Am Black, and Beautiful
Run Away, My Beloved
Why Exile and Why to Egypt?
He neither Ate Bread nor Drank Water
Twelve Mountains of Persimmon
Eighteen Mountains of Persimmon
I Went Down into the Garden of Nut Trees
One Opposite the Other
The Sons of Israel, the Sons of Jacob
They Came Each Man with His Household - 2
The Dead Know the Affliction of the Living
While the King Sat at His Table
Israel Compared to the Rest of the Nations
Under a Slave When He Becomes King
Until the Day Breaks
And He Said unto His People
Their Valiant Ones Cry Outside
Two Tears to the Deep of the Great Sea
Let Us Deal Wisely
Against All the Gods of Egypt, I Will Execute Judgments
The Song of Songs that Is for Solomon
And There Went a Man
The King of Egypt Died
Two Tears to the Great Sea
Does the Lord Have a Sword?
And the Children of Israel Sighed
Sigh, Cry, and Outcry
My Beloved Is Mine and I Am His, He Pastures among the Roses
Moses Was Pasturing
In a Flame of Fire Out of the Midst of a Bush
chevron_rightWajera
And I Appeared—In God Almighty [Shadai], and My Name Is HaVaYaH, I Am Not Known to Them
Visible Colors and Invisible Colors
Four Foundations: Fire, Wind, Water, Dust
I Will Bring, I Will Deliver, I Will Redeem, I Will Take
General and Individual
But They Did Not Listen to Moses for Shortness of Breath
Voice and Speech
Be Afraid of the Sword
These Are the Heads of Their Fathers’ Houses
Know This Day and Take It to Your Heart
Midnight and Midday
A Sea Monster Lies between the Niles
The Flaming Sword that Turned Every Way
Take Your Rod
And They May Become Blood
And Take It to Your Heart
And the Nile Shall Swarm with Frogs
He Was Seven Years in Building It
Ways—Paths—Pleasantness—and Peace
Behold, the Hand of the Lord
And I Will Make You a Great Nation
And Sarai Was Barren
chevron_rightBo
If There Is an Angel as Mediator for Him
There Was a Day When… Satan Also Came among Them
The Sea Monsters
And the Lord Will Pass Through … and when He Sees the Blood on the Lintel and on the Two Mezuzahs [Doorposts]
And It Came to Pass at Midnight
All Things Have I Seen
And He Smelled the Smell of His Garments
This Month Shall Be to You
A Lamb for a Household This month shall be to you
Sourdough and Leaven
Matzot [unleavened bread] of Judgment
Praising the Exodus from Egypt
The Passover Sacrifice
Sanctify to Me Every Firstborn
For He Will Give His Angels Charge over You
For You Saw No Manner of Image
Every Firstborn of an Ass You Shall Redeem with a Lamb
The Tefillin [Phylacteries]
chevron_rightBeschalach
And Elisha Passed Over to Shunem
There Were Three Deaths
And God Led the People Around
And the Lord Walks Before Them by Day
And He Took Six Hundred Select Chariots
And Pharaoh Drew Near
The Lord Will Fight for You, and You will Keep Silent
Why Are You Yelling Out to Me?
Lift Up Your Staff
And He Removed the Wheel of His Chariots
And the Angel of God Went
And ... Went, And It Came, And ... Stretched
And Israel Saw the Great Hand
Then Moses ... Will Sing
The Lord Is My Strength and Song
The Lord Is a Man of War
Pharaoh's Merkavot [chariots/structures] and His Army
Your Right Hand, O Lord, Majestic in Power
When Moses Entered the Cloud
In Your Great Excellence, You Overthrow Those Who Rise Against You
The Enemy Said, “I Will Pursue”
Who Is Like You among the Gods
You Stretched Out Your Right Hand, the Earth Swallowed Them
Building a Temple Below
And They Found No Water
And He Said, “If You Will Hear and Listen to the Voice of the Lord”
The Story of the Manna
The Creator Demands the Glory of the Righteous
Tzur and Sela [both words mean “rock”]
Is the Lord among Us
Then Amalek Came
And They Saw the God of Israel
And Moses Built an Altar
chevron_rightJitro/Jetro/Jethro
And Jethro Heard
And Her Two Sons
Then Jethro, Moses' Father-In-Law, Came
This Is the Book
You Will Behold the Secret of the Se’arot [Hair]
And You Will Behold the Secret of the Forehead
And You Will Behold the Secret of the Eyes
And You Will Behold the Secret of the Face
You Will Behold the Secret of the Lips
You Will Behold the Secret of the Eyes
You Will Behold the Secret of the Lines in the Palms
You Will Behold the Secret of Secrets
On the Third Month
And Moses Went Up to God
Thus You Shall Say to the House of Jacob
On Eagles' Wings
And It Came to Pass on the Third Day
There Were Voices and Lightning Flashes
And All the People Saw the Voices
And God Spoke
The Tablets Were the Work of God
I Am the Lord Your God - 1
You Shall Not Have
You Shall Not Make for Yourself
You Shall Not Bow Down to Them
You Shall Not Take
Remember the Sabbath Day, to Keep It Holy – 1
Honor Your Father
You Shall Not Make with Me
I Am the Lord Your God - 2
You Shall Not Take the Name of the Lord In Vain
Remember the Sabbath Day to Keep It Holy - 2
Two Gemstones
Honor Your Father and Your Mother
You Shall Not Kill; You Shall Not Commit Adultery...
chevron_rightMischpatim
These Are the Ordinances
If You Buy a Hebrew Slave
The Old Man [The Grandfather]
If Men Struggle
Returning a Loss
Setting Aside Cities of Refuge
Mem-Tet and Mot [rod/pole]
Redeeming a Hebrew Slave
Doubled-Edged Sword
A Vow and an Oath
Barn and Winery
Watching Through the Windows
You Shall Not Follow the Masses in Doing Evil
Keep Away from a False Matter
The Order of Judgments in Laws of Torts [damages]
Written in the Signs of the Creator and His Shechina
A Spirit that Ascends and Descends Each Night
Two Messiahs
Concerning Tithing
You Shall Be Holy Men unto Me
Administer Justice in the Morning
The Rooms of the Tabernacle
And in All the Things That I Have Said to You Be Watchful
Any Man of Israel Who Was Circumcised Should Be Seen
The Creator Is Called ADNI
Neshikin [Kisses]
Behold, I Am Sending an Angel before You
You Are Not To Boil a Kid [Young Goat] in Its Mother's Milk
And unto Moses He Said, “Go Up to the Lord”
And upon the Nobles of the Sons of Israel
chevron_rightBand 5
chevron_rightTruma
Who Is She Who Looks Forth Like the Dawn
When the Creator Created the World
How Great Is Your Goodness, which You Have Hidden
A Persimmon and a Sedan Chair
From the Trees of Lebanon Are the Six Days of Creation
And They Shall Take a Donation for Me - 1
Three Colors in a Flame
Gold and Silver and Bronze - 1
Evening and Morning and Noon
The Watchman Says, “Morning Comes”
A Bed, a Table, a Chair, and a Lamp
Hear O Israel, Blessed Be the Name of the Glory of His Kingdom Forever and Ever
They Will Take a Donation for Me - 2
As They
Bless the Blessed Lord
The Heavens Are Telling the Glory of God
Rejoice [in the Lord] You Righteous
To David, when He Changed His Demeanor
A Prayer for Moses
Sing to the Lord a New Song
A Psalm, a Song for the Sabbath Day
The Soul of Every Living Thing
And You, O Lord, Be Not Far Off
Gold and Silver and Bronze – 2
Who Has Awakened One from the East
God, You Are My God, I Shall Seek You
And They Will Take a Donation for Me - 3
Opening and Light Cover over the Holy Land
Nefesh, Ruach, and Neshama
A Song of Ascents. They Who Trust in the Lord
The Song of Songs, which Is Solomon's
From Every Man Whose Heart Moves Him
Kisses
This Is the Donation
Moses, Aaron, and Samuel
Gold and Silver and Bronze – 3
Let There Be Light
And the Lord Gave Solomon Wisdom
Azure - 1
And Behold, It Was Very Good
Hell’s Judgment
There Is a Place in the World Where No One Dies
Bezalel Knew How to Join Letters
Azure - 2
You Shall Make a Table - 1
And You Shall Eat and Be Satisfied, and Bless
You Shall Make a Table – 2
Time to Do for the Lord
A Time of Good Will
Wisdom Strengthens the Wise
Soul Food
The Middle of the World
A Cup of Blessing
Menorah, Shekalim, This Month
And They Shall Make an Ark
See and Make in Their Pattern
Three Names Included Together
The Letters
Hear O Israel
To You It Was Shown to Know – 1
And I Was Beside Him an Amon [Apprentice]
To You It Was Shown to Know – 2
The Tefillin
And You Shall Love the Lord Your God
You Shall Make the Tabernacle with Ten Curtains
With All Your Heart, and with All Your Soul, and with All Your Might
The Righteous are the Face of the Shechina
Let Me Go, for the Dawn Has Risen
If the Lord Does Not Build a House
In a Multitude of People Is a King's Glory
Wherever Letters Were Added, It Is a Subtraction
Seven Firmaments
Lift Up a Song for Him Who Rides through the Prairies
For a Candle Is a Mitzva and Torah Is Light
207 on the Right, 103 on the Left
Light Is Sown Regularly
Light, Water, and Firmament
Cain and Abel, Seth, Enoch, and Mahalalel
The Meaning of the Blessing for the Food
The Seven Blessings of the Bride
וכל בנייך לימודי ה'
And You Shall Make the Boards
The Lord Is My Shepherd; I Shall Not Want
Man’s Nourishments Are as Hard as the Tearing of the Red Sea
Couplings Are as Hard for the Creator as the Tearing of the Red Sea
The Stars
Three Watches of the Night
I Will Thank the Lord with All My Heart
The Whole of the Soul Shall Praise the Lord
Moses Did Not Die
Circumcision, Redemption, and Wed Him with a Woman
Until Jacob, a Person Died without Illness
Until Hezekiah There Was No Sick Who Was Cured
Happy Are You, O Land Whose King Is of Nobility
Mated Hochma in His Trails
Who Has Measured Water in His Step
Riding on a Cherub and Shall Fly
The Hooks of the Pillars
chevron_rightSifra DeTzniuta
Introduction to Sifra DeTzniuta
Chapter Two
Chapter Three
Chapter Four
Chapter Five
chevron_rightTezawe
And You Shall Command
The Meaning of the Letters of the Holy Name
And You, Bring ... Near You
And in the Course of Days
Giving a Part to the Sitra Achra
Leave off the Man whose Breath Is in His Nostrils
Matzot and the Omer Count
The Bird, too, Has Found a Home
Bread of the First Crop
And in the Desert Where You Saw
Blow the Horn [Shofar] on the New Moon
The Kingdom of Heaven Is Distinguished in Two Points
Two He-Goats
On the Tenth of This Seventh Month
Four Kinds
You Shall Dwell in Sukkot [tabernacles]
Blessed Be the Name of the Lord
He Knows What Is in the Darkness
chevron_rightKi Tisa
Then Shall They Give Every Man a Ransom for His Soul
Half a Shekel
The Rite of the Sun
Truthful Lips Will Be Established Forever
All Those Who Are Angered At You Will Be Shamed and Dishonored
The Exile Continues
At the End of Days
What Are You Doing Here, Elijah
Moses, Aaron, and Miriam
Now Let Me Alone
The Calf
Jewels from Mount Horeb
chevron_rightWejakel
And Moses Assembled
Three Watches
The Angel of Death Is among the Women
Who Has Ascended into Heaven and Descended?
Whoever Is of a Generous Heart, Let Him Bring It
In the Work of Creation, He Set Conditions to All of Them
Jonah Who Went Down to the Ship
A Book Above and a Book Below
Two Out of a Hundred
The Intention of the Prayer
The Ascent of the Prayer
The Fire on Sabbath Eve
What Is Sabbath
An Added Neshama [Soul]
The Keeping on the Sabbath
The Sabbath Prayer
The Meaning of the Book of Torah
The Meaning of the Sabbath
Illuminations of the Fire
The Nails
Smelling the Myrtle
The Upper Spirit
The Firmaments of Assiya
The Firmaments over the Garden of Eden
The Firmament over Malchut
Bezalel Made the Ark
chevron_rightNeed Not Enter the Ark
The Path of the Righteous Is as the Light of Dawn
But on the Tenth of the Seventh Month
One Who Eats Without a Prayer
The Four Corrections of the Prayer
You Shall Fear Your God
The Meaning of the Word Shema
Mentioning the Exodus from Egypt
Then Those Who Feared the Lord Spoke
Above the Firmament
They Made the Ornament
Your Eyes Are On the Field which They Reap
His Heart Was Merry
The Incense
You Shall Make an Altar as a Place for Burning Incense
In Sadness You Will Bear Children
The Revival of the Dead
chevron_rightPekudei
All the Rivers Flow into the Sea
How Great Is Your Goodness, which You Have Concealed for Those Who Fear You
And a Throne Is Established Through Mercy
These Are the Accounts of the Tabernacle – 1
aBeautiful Boughs, the Joy of the Whole Earth
These Are the Accounts of the Tabernacle – 2
And He Will Be the Faith of Your Times
Bezalel, His Name Caused
When the Wicked Sprout Up Like Grass
42 Offerings of Balak
All the Gold that Is Made for the Work
And He Turned Back and Saw Them
Gold from Below Upward, and Silver from Above Downward
Calculation and a Number
If the Lord Does Not Build the House
The 1,775
Each Sequence Is in Three
45 Kinds of Color of Light
Bronze Mountains
Holy Garments
A Breast Piece and an Ephod
Lift Up Your Eyes Above
Praise the Lord from the Heavens
The Mountain of the Lord's House Shall Be Established at the Top of the Mountains
At Times He Praises Himself, At Times He Lowers
The Measuring Cord and the Measuring Reed
The Name Mem-Bet and AB
He Asked Life of You
And They Brought the Tabernacle to Moses - 1
There Are Capturing Fortresses
The Letters of HaVaYaH as the Letters of ADNI
And Moses Established the Tabernacle - 1
She Fell Off the Camel
The Waste of Gold
The Calf
A Red Cow
The Hair in the Tefillin
And They Brought the Tabernacle to Moses - 2
The Law of the Burnt Offering
And Moses Established the Tabernacle - 2
Though I Have Fallen, I Shall Rise
When They Went, They Went
The Tabernacle and the Temple
Six Degrees of the Sitra Achra
Palaces of Kedusha
The Palace of the Sapphire Pavement, Yesod
The Palace of the Object of the Heaven, Hod
The Palace of Noga, Netzah
The Palace of Merit, Gevura
The Palace of Love, Hesed
The Palace of Desire, Tifferet
The Palace of Holy of Holies
The Seven Palaces of the Sitra Achra
The First Palace of the Sitra Achra—an Empty Hole, Corresponding to the Satan of Evil Inclination
The Second Palace of the Sitra Achra, Pit, Corresponding to the Impure One of the Evil Inclination
The Third Palace of the Sitra Achra, Dumah, Corresponding to the Enemy of the Evil Inclination
The Fourth Palace of the Sitra Achra Is Demerit, Corresponding to the Miry Clay, and Corresponding to the Stumbling Stone
The Fifth Palace of the Sitra Achra, Sheol, Corresponding to the Name, Uncircumcised
The Sixth Palace, Evil, Corresponding to the Name, Shadow of Death
The Seventh Palace of the Sitra Achra, Wine Yeast
Dust from the Ground
The End of All Flesh
The Palace of the Meaning of the Offering
chevron_rightBand 6
chevron_rightWajikra
The Lord Called unto Moses
I Have Come into My Garden
Eat, Friends; Drink, Drink Abundantly, O Beloved
The Buds Have Appeared On the Earth
Why Was There No Man When I Came
An Offering for the Lord
Great Is the Lord
One Who Did Not Marry a Woman Is Flawed
If His Offering Is a Burnt Offering
She Has Fallen; She Will Not Rise Again
The Sound of the Shofar [Horn] Grew Louder and Louder
Moses’ Voice
If a Priest's Daughter Is Married to a Strange Man
Israel Provide for Their Father in Heaven
How Good and How Pleasant
And If a Man Shall Take His Sister
And God Came to Abimelech
Serve the Lord with Gladness
In the Abundance of Your Mercy Will I Come into Your House
If His Offering Is a Burnt Offering
Blessed Be the Lord Out of Zion
Seven Firmaments and Seven Lands
The Meaning of the Four Letters HaVaYaH
Ten Names
Ten, Ten a Pan
Peace Offerings
Behold, Bless the Lord, All You Servants of the Lord
Lift Up Your Hands to the Sanctuary
If a Soul Should Sin
Neither Have We Been False to Your Covenant
The Waters of Noah
The Creator Sentences and the Righteous Revokes
From the Side of Ima Emerge Klipot, Investigators of Judgment and Law
The Four Periods of the Year
The Nakedness of Your Mother Shall You Not Uncover
He Shall Restore That Which He Took
The Righteous Shall Flourish Like the Palm-Tree
And a Slanderer Separates the Champion
There Are Places in Hell
A River of Fire
The Six Combinations of Yod-Hey-Vav
Tell Me, You Whom My Soul Loves
If the Anointed Priest Should Sin
Blowing the Shofar [a ram’s horn]
Lilith Was with Man in the Beginning
She Who Nurses Her Child
Women Rule the World
שתי נשים היו נמצאות בעולם
The Great Sanhedrin and the Small Sanhedrin
I Acknowledged My Sin unto You
Rachel Weeps for Her Children
I Will Save You from Afar
I Will Give You Thanks Forever because You Have Done It
O God, You Are My God; I Shall Seek You Earnestly
The Morning Doe
Watchman, What of the Night
When the Morning Stars Sang Together
The Morning Was Light
As Long as Moses Exists
When a Ruler Sins
A Flame Under the Wings of the Rooster
Or Make His Sin Known to Him
The Lord Has Sworn by His Right Hand
Four Kinds
If a Soul Is Unfaithful
Nefesh, Ruach, Neshama
The Skies Shall Pour Down Righteousness
My Heart Is for the Governors of Israel
chevron_rightZaw
This Is the Law of the Burnt-Offering - 1
Turtledoves and Young Pigeons
How High Does the Dvekut [adhesion] of the Priests, Levites, and Israel Rise?
This Is the Law of the Burnt-Offering - 2
Offering, Sin, and Blame
A Perpetual Fire Shall Burn on the Altar
The Smoke of the Altar-Wood
Remission of Work
NRN of Regular Days and NRN of the Sabbath
Isaac’s Fire
Two Altars
The Name El [God]
Ze [“this” (male form)] Zot [“this” (female form)]
Zion and Jerusalem
The Act Above Awakens by the Act Below
The Four Species and Hoshana Rabbah [Great Supplication, 7th day of Sukkot]
Three Degrees on the Offering
Who Lays the Beams of His Upper Chambers in the Water
The Fire of the Altar Crouches like a Lion
Burning of Holies
The Oil of the Incense
Two Fires
This Is the Anointing of Aaron
For with You Is the Source of Life
All Came from the Dust
And He has founded His Association over the Earth
I Have Put My Words in Your Mouth
The Connection between Torah and Prophets
The Fragrance
Faith at Night
chevron_rightSchmini
Man Was Created in the Torah
Zion and Jerusalem
Several Messengers Does the Creator Have
On the Eighth Day
And Aaron Took Elisheba
Drink No Wine or Strong Drink
And God Created the Great Sea Monsters
Raisin Cakes and Apples
Kept Wine
A Man Who Takes Bribes
Oil and Wine
Written Torah and Oral Torah
And His Throne Will Be Established in Mercy
This Is the Animal
That You Should Be Defiled by Them
Fish and Grasshoppers Do Not Require Slaughtering
chevron_rightTasria
On My Bed at Night
A Woman of Valor, Who Can Find
A Woman Who Inseminates First, Delivers a Male Child
The Earth Is Full of Your Possessions
Man Walks as a Mere Figure
Delivers a Male Child
She Shall Remain In the Blood of Purification for Thirty-Three Days
If She Bears a Female Child
Circumcision and Foreskin
There Is No Rock Such as Our God
A Star that Struck another Star Three Times
And He Took One of His Ribs
He Who Robs His Father and His Mother
Let Me Go, For the Dawn Is Breaking
Look Not upon Me, that I Am Swarthy
The Earth Is the Lord's, And All It Contains
Pangs of Love
There Is a Righteous Man Who Perishes in His Righteousness
And Breathed into His Nostrils the Breath of Life
The Plague of Leprosy
She Eats, and Wipes Her Mouth
Wisdom Excels over Folly
Adam, Man
Holy, Pure
A Reddish-White Plague
He Shall Be Brought Unto the Priest
And Be Holy
Infected Houses
Who Builds His House without Righteousness - 1
And He Shall Break Down the House
Affliction and the Spirit of Impurity Are Opposites
White Color and Red Color
She Seeks Wool and Linen
Who Builds His House without Righteousness - 2
Say You Are My Sister
chevron_rightMezora
That You May Know There Is a Judgment
When the Night Grows Dark
Judgments of Body and Soul
One Who Slanders
Two Live Birds
Happy Are All Who Support Her
The King’s Best Man, the Mistress’ Bridesmaid
And If a Woman Has a Discharge of Her Blood
In a Day of Goodness, Be in Good
Set Me as A Seal Upon Your Heart
Many Waters Cannot Quench Love
Hear, Lord, with Righteousness
There Are Two Spirits
Jacob Went on His Way
The First One Came Out Red
Two Fawns of a Doe
chevron_rightAcharei Mot
После смерти двух сыновей Аарона - 1
Яаков, который искупил Авраама
Nadav and Avihu
All the Streams Go to the Sea
And Let Him Not Come to the Holy Place at All Times
Therefore Maidens Love You
For I Will Appear in the Cloud upon the Ark-Cover
With Their Faces One to Another
Behold, How Good and How Pleasant
After the Death of the Two Sons of Aaron – 2
Behold, It Is the Bed of Solomon
The Tongue of Disciples
The Full Moon
Souls, before They Come to the World
While the King Sits at His Table
And Behold, a Well in the Field
Twelve and This
Set a Table Before Me
And Aaron Shall Cast Lots upon the Two Goats
An Appointed Man
Two Goats
A Goat to Azazel
Cold Water on a Weary Soul
The Poets, Heyman, Yedutun, and Asaf
HaVaYaH Punctuated as Elokim
EKYEH Asher EKYEH [I Am that I Am]
The Order of Writing the Name HaVaYaH
As Is Done Below, So It Is Done Above
And I Will Remember My Covenant with Jacob
A Blocked Aleph inside a Vav
Yod Begins with Her Engravings
You Will Be Purified before the Lord
My Soul, I Long for You at Night
As the Deer Yearns
The Voice of the Lord Makes the Deer Calve
Seventy Sounds of the Woman in Labor
Nefesh and Ruach [Soul and Spirit]
A Small City
Righteous and Saved
You Will Torment Your Souls
From the Depths I Have Called You, O Lord
Ten Kinds of Hochma
One Who Calls Up the Dead – 1
NRN
One Who Calls Up the Dead – 2
Tamar
The Work of Egypt
And You Came and Defiled My Land
The Creator, the Torah, and Israel
It Is Forbidden to Teach Torah to One Who Was Not Circumcised
Four Keys
An Apple and a Lily
A Burden with Which His Mother Chastened Him
He Will Roar Mightily Against His Dwelling Place
Do Not Uncover the Nakedness of Your Mother
He Will Not See in You the Nakedness of Anything
A Man with an Inscription in His Face
Bet-Sheba
Two Female Spirits
Lilit and Naamah
Seth
Hesed Came and Separated Them from One Another
The Lord Is One and His Name, “One”
Upper Ima Is a Wife; Lower Ima Is a Bride
Israel Are the Creator’s Brothers
The Holy Name Is Engraved in Certain Manners
The Nakedness of a Woman and Her Daughter
A Woman ... During Her Menstrual Impurity – 1
An Egg of Truth
A Woman during Her Menstrual Impurity – 2
Kinds of Tuma’a [Impurity]
The Filth of the Nails
Bring Atonement upon Me
And It Shall Come To Pass that from New Moon to New Moon
Cast Your Burden on the Lord
chevron_rightKdoschim
קדושים תהיו
Oh Land of Buzzing Wings
Every One of You Shall Fear His Mother and His Father
A Son Will Honor His Father
The Firstborn Son
You Shall Indeed Set a King Over You
Adam HaRishon Did Not Have Anything from This World
The Woman Whom You Gave to Be with Me
It Is Forbidden to Look at the Beauty of the Woman
Turn Your Eyes from Me
It Is Forbidden to Look Where the Creator Loathes
I Am the Lord Your God from the Land of Egypt
The Wages of a Hired Worker Shall Not Remain with You
You Shall Not … Put a Stumbling Block Before the Blind
In Righteousness Shall You Judge Your Neighbor
You Shall Indeed Admonish Your Neighbor
Crossbreed and Mixture
All Its Fruit Shall Be Holy, an Offering of Praise to the Lord.
Arise Before the Gray Head
For the Lord Knows the Way of the Righteous
chevron_rightEmor
The Sons of Aaron
When a Person Is About to Go to That World
Descending on the Head, Descending on the Beard
The Meaning of the Lampstand
And to His Virgin Sister
They Shall Not Make Any Bald Place
Seven Days He Shall Fill
To You, Lord, Belongs Righteousness
And He Shall Take a Wife in Her Virginity
He Has Given Food to Those Who Fear Him
Nor Shall He Profane His Semen among His People
He Shall Take as His Wife a Virgin from His Own People
A Man in Whom There Is a Flaw
Lord, You Preserve Man and Beast
It Is Forbidden to Teach Torah to One Who Is Uncircumcised
It Shall Remain Seven Days with Its Mother
Each Letter of the Name, the Wholeness of the Entire Name
Him and His Son
There Is Grain in Egypt
The Right Must Be Raised Above the Left
And I Was Sanctified, in Three Degrees
The Festivals of the Lord
Holy Assemblies
The Third Meal of a Sabbath on the Eve of a Good Day
Two Bloods—One of Passover and One of the Circumcision
A Coupling on Passover Night
Four Cups
Hallel During Passover
Why There Are No Seven Days on Shavuot
The Omer Count and the Festival of Shavuot
The Festival of Shavuot - 1
The Omer Count
The Night of Shavuot
The Omer Count and the Festival of Shavuot
The Festival of Shavuot - 2
Blowing the Shofar [festive horn]
Rosh Hashanah
Yom HaKippurim [Day of Atonement]
Fifteen Days
MAN, Well, Clouds of Glory
The Festival of Sukkot
Image and Likeness
The Eighth of the Assembly
Speaking on Shabbat [Sabbath]
One Who Torments Himself on Shabbat
And the Son of an Israelite Woman Went Out
Whoever Curses His God
A Lily and a Rose
The Sin of the Tree of Knowledge
chevron_rightBеChar
That Which Goes Up On Its Firewood upon the Altar All Night
Then the Land Shall Have a Sabbath for the Lord
The Burden of the Kingdom of Heaven
His Master Shall Pierce His Ear
Shmita and Yovel [Jubilee]
Blowing the Shofar [horn] on the Jubilee
Unifying the Creator and His Divinity
And If You Say, ‘What Shall We Eat on the Seventh Year?’
צדקה תציל ממוות
לעולם בהם תעבודו
Incarnation
Change of Name, Change of Place, Change of Act
For unto Me Are the Children of Israel Servants
The Meaning of Slave and the Meaning of Son
chevron_rightBeChukotai
Remember What Balak Counseled
And God Came unto Balaam
It Pleased the Lord to Bless Israel
If You Walk in My Statutes
I Will Give Your Rains in Their Season
Alms for the Poor
I Will Give Peace in the Land
And I Will Set My Tabernacle among You
And Moses Took the Tent
My Beloved Is Like a Gazelle
Justice in Its Judgments
Seven Times More for Your Sins
For Your Transgressions Was Your Mother Sent Away
These Are the Words of the Covenant
I Will Not Reject Them, Neither Will I Abhor Them
A Son Honors His Father
chevron_rightBand 7
chevron_rightBamidbar (Çölde)
The Count and the Calculation
Be Joyful with Jerusalem
The Banners
The Lord Is My Light and My Salvation
Into Your Hand I Commit My Spirit
Solomon’s Bed Is between North and South
The Sign of Unification
The Intention of the Prayer
chevron_rightNaso
At Midnight
At Night, His Song Is with Me
Unfaithfulness Against the Lord
Repentance
The Adulteress
The Tree of Life and the Tree of Knowledge
The Mixed Multitude
Why Have I Come and There Is No Man?
Death and the Beating of the Grave
The Hermit
Grow Long, and Passed a Razor
Holy, Pure
The Holy Idra Rabah - Introduction of the Idra Rabah
The Holy Idra Rabah - These Are the Kings
The Holy Idra Rabah - The Correction of ZA
The Holy Idra Rabah - The Form of Adam
The Holy Idra Rabah - The Order of Emanation of the Nukva
The Holy Idra Rabah - A Clean Cover
The Holy Idra Rabah - The Seven Kings of Nukva Who Died
The Holy Idra Rabah - The Arms of the Male
The Holy Idra Rabah - The Sowing Off
The Holy Idra Rabah - Cain and Abel
The Holy Idra Rabah - Upper Ones Below, and Lower Ones Above
The Holy Idra Rabah - General and Particular, Particular and General
The Holy Idra Rabah - The Whole of Man [Adam]
The Holy Idra Rabah - The Departure of the Three Friends
The Holy Idra Rabah - Elijah
Fear, Humbleness, and Hassidut
A Priest without a Mate Is Forbidden in the Work
Thus Shall You Bless
Say to Them
When the Priest Raises His Hands
So They Shall Put My Name
And He Counted It to Him as Righteousness
And the Lord Blessed Abraham with Everything
Moses Had Finished
One President a Day
The Blessing of the Priests
chevron_rightBechaalotcha
As a Bridegroom Coming Out of His Huppah [Wedding Canopy]
Happy Is the People that Knows the Joyful Shout
And the Ark Rested in the Seventh Month
When You Mount the Candles
Issachar and Zebulun
The Well, Which the Princes Dug
The Name AB Letters
The Name AB Names
The Inner Altar and the Menorah [The Seven-Candle Lamp at the Temple]
One Who Comes from the Side of Din Should Not Grow Hair
"This Is What Applies to the Levites"
Passover in Its Time and Second Passover
The Second Passover
Everything that Comes by Fire, You Shall Take through the Fire
And the Waters Were Made Sweet
The Raven and the Dove
On the Day that the Tabernacle Was Erected
The Banners
The Second Banner
The Third Banner
The Fourth Banner
The Letters of the Nun
Haman as the Seed of Gad
Please Kill Me At Once
God Has Not Empowered Him to Eat From Them
Gather unto Me Seventy Men
The Holy Name of Eleven Letters
chevron_rightSchlach Lecha
Send Out Men
The Name of the Ruler from Midnight Onward
The Moon Shines Only When the Sun Sets
Zelophehad Was Gathering Wood
What Happens to the Children of Man and What Happens to the Beasts
Joshua and Caleb
How Is It Written, “and Died,” Before the World Was Created
Three Worlds to the Creator
Go Up into the Negev
The Spies
Man in the World Is Such as Above
This World Is as the Upper Ones
The Head of the Seminary
What Is the Connection between Tam and Tamim
The Cave of Machpelah
Reading the Torah
The Crown of the Messiah
Flying Letters
A Wellspring of Water
All Your Males Shall Be Seen
Pillars and Eagles
A Loving Doe
One Who Is Not Rewarded in This Place
The Judgment of One Man in the Garden of Eden
The Halls of the Female Souls
The Halls of Male Souls
One Who Is Small Is Great
The Dead of the Desert
Three Voices Are Never Lost
Joseph Will Put His Hand on Your Eyes
The Garments of That World
The Construction of Man’s Body
Women Are Light-Minded
Pillars and Wheels
Half of Them toward the Eastern Sea
Male and Female Spirits that Ascend
The Man’s Call
Two Tears, One for Sagdon and One for Gilba
The First Harm-Doer
Folds His Hands and Consumes His Own Flesh
Boiling Tears
The Alphabet and the Names
Ascending and Descending Souls
His Reward Is with Him, and His Work Before Him
Of the First of Your Dough, a Portion
The Birth of Moses
The Tzitzit
chevron_rightKorach
And Korah Took
The Elect Men of the Assembly
Holy, Pure
O God, the God of the Spirits
Take the Fire-Pan
Do Not Cut Off the Tribe of the Families of the Kohathites
Whatever Your Hand Finds To Do with Your Strength, That Do
That Levite, He Did the Service
Home Values
Confiscating His Assets to a Priest
Two Out of a Hundred
Setting Apart a Tithing [Ten Percent]
Giving Thanks
At the Command of the Lord They Will Camp
chevron_rightChukat
This Is the Statute of the Law - 1
A Man Removed His Shoe
This Is the Statute of the Law - 2
A Red Heifer
Who Sends Forth Springs in the Streams
Moses, Aaron, and Miriam
Turning, Turning Goes the Wind
Wisdom with an Inheritance Is Good
Aaron Will Be Gathered to His People
And the People Spoke Against God and Moses
The Well
Fear Him Not
chevron_rightBalak
The Bird
Sihon and Og
He Showed Me Joshua the High Priest
The Members of the Seminary Gathered to Review His Judgment
Satan Will Rebuke You
The Child
And He Sent Angels [Messengers] to Balaam
And Dawned on Them from Seir
The Earth Feared and Was Still
Lord, You Are My God; I Will Exalt You
And They Killed Balaam, Son of Beor, With a Sword
Him Who Hears the Words of God
Tzalia, Who Caused Balaam to Fall
A Prayer for Moses, a Prayer for David, a Prayer for the Poor
Four Ways: Poor, Hassidim [Pious], Servant‎s, Those Who Sanctify the Creator
Even the Bird Has Found a Home
If You Do Not Know for You, O Most Beautiful Among Women
Thus Says the Lord
Come and Curse This People for Me
Do Not Fear, My Servant Jacob
Balak – Ba Lack, Balaam – Bal Am
Lodge Here Tonight
Who Are Those People with You?
To Him Who Alone Does Great Wonders
Song – Male, Singing – Female
The Shouts of the Donkey That Says Singing
A Fountain of Gardens
When You Besiege a City for Many Days
And He Saw the Women and the Children
What Have I Done to You? How Have I Wearied You?
From the Hills I Behold Him, and I Will Take a Step Outside
Rosh [head] Geza [stem], and Trail
Lord, in the Morning You Shall Hear My Voice
The Son of Rabbi Yosi from Peki'in
The Lord Puts to Death and Brings to Life
The Lord Has Chastened Me Severely
Our Father Died in the Desert
Because of Eleven Things, Afflictions Come
The Eye of David and the Eye of Balaam
Evil Eyed
And God Came to Balaam Was an Appointee
The Mare Saw the Angel of the Lord - 1
Aza and Azael, Falls Down with Eyes Wide Open
And the Mare Saw the Angel of the Lord - 2
Balak Took Balaam
Aza and Azael
At the Time of the Messiah King
chevron_rightPinchas
Hear, My Son, Your Father’s Reproof
Friends Are Listening to Your Voice
A Complete Righteous and an Incomplete Righteous
Keep My Soul for I Am Pious
The Hey that Was Added in Joseph and the Yod in Pinhas
Keeper of the Covenant
Garments of That World
From Rosh Hashanah to the Last Day of the Festival
The Rainbow
Levirate and Incarnation
Before the Giving of the Torah, They Were Dependent on Luck
And Wine Makes Man's Heart Glad ... The Stork, Her Home Is Fir Trees
A Spirit Passes through Him and He Is Gone
Why the Righteous Is Caught for the Iniquity of the Generation
The Pulse of the Sick One in Exile in Edom
All the Nations Do Not Move; Only Israel
Let Israel Rejoice in Those who Make Him
Three Craftsmen: Heaven, Earth, and Water
Three Participants: the Creator, His Father, and His Mother
Behold, I Give Him My Covenant of Peace
Whatsoever You Find that You Can Do by Your Hand, That Do
Your Eyes Are Pools in Heshbon
In the Evening She Went in and In the Morning She Returned
A Third Temple Is Not Written in the Torah
Why Israel Are More in Sorrow than the Rest of the Nations
Israel Who Did Not Eat Carcasses and None Kosher, Why Are They Weak?
The Name of the Stricken Man of Israel
The Revival of the Dead
In Your Hand I Commit My Spirit
Two Mirrors
I and He [VeHu (Vav-Hey-Vav)]
Three Times Did David Become a Servant
David Became Poor, a Hassid, and a Servant
The Intimations of Elazar, Yosi, Yehuda, Yudai, Aba, and Rabbi Shimon and His Friends
Thank the Leader, Sing, O Righteous, Praise with a Tune, a Song, and a Blessing
The Merkava of Matat
Smoke and the Smell of Incense
Three Prayers
The Offerings - 1
Delight in the Lord
“And He Came upon a Place” Are Words of Conciliation
The One Lamb You Shall Offer in the Morning
Ezekiel’s Merkava
Four Klipot Surrounding the Four Animals
Voice and Speech
The Shema Reading, the Tzitzit, Tefillin, and the Straps
The Kneeling and the Standing Upright
At Times They Are Silent, at Times They Murmur
And Their Legs Were Straight Legs
Sight, Hearing, Smell, and Speech
Rainbow, Tefillin, Tzitzit, Azure, white, and the Shema Reading
The Work of the Merkava and a Prayer
Who Says a Praise for David Every Day
I Ate My Honeycomb with My Honey, I Drank My Wine
And It Came to Pass One Day that the Sons of God Came
A Righteous Suffers; a Wicked Prospers
Rosh Hashanah - 1
Protrusion of the Liver, Gall, Trachea, Gullet, and Shofar
Liver and Heart
Spleen and Gall
The Goat to Azazel, the Liver, and the Heart
The Lily - 1
The Eagle
A Big Eagle and King Solomon
The Lily - 2
Internal Organs
Internal Organs (Mirrors of the Sulam [Ladder])
Seven Firmaments
Netzah and Hod
Shabbat Said, “And to Me You Have Given No Mate”
Ayin of Shema, Dalet of Ehad, the Name Ayin
The Straps and the Knot of the Hand Tefillin
And Pinhas Saw, and Took a Spear in His Hand
Mem Vav Tav, a Sign of the Angel of Death
Take from among You a Donation, and Not from the Mixed Multitude
Mem from Mavet [Death] Flying in the Air
The Yod with which Pinhas Was Rewarded, the Yod of Shadai
Israel Are Organs of the Shechina
Let Us Make Man in Our Image, After Our Own Likeness
Yod-Shin Is Hochma
Everything that the God Will Do Will Be
By Lot
The Offerings - 2
An Added Nefesh, Added Ruach, and Added Neshama
Evening Prayer
Moses and Two Messiahs, and the Bow and Malchut
I Have Gathered My Myrrh with My Perfume; Drink and Be Drunken, O Beloved
One Who Slights Breadcrumbs
As an Olive and As an Egg
Twelve Hallahs
Ten Things to Do on the Sabbath Table
Three Are the Ones Who Cause Harm to Themselves
Three Letters Yod in HaVaYaH Filled with SAG
As a Flame Tied to an Ember
Semolina for a Meal-Offering
Mingled with Beaten Oil
Zarka, Makaf, Shofar, Going to Segolta
Bring Atonement upon Me
The Moon Diminished Herself
HaVaYot in the Middle
A Goat to Azazel
And on Your New Moons
The Morning Deer
Passover
Rebuke the Animal of the Reeds
Four Redemptions
A Bird’s Nest - 1
Four Portions of the Tefillin and the Shema Reading
The Showbread, which Is Twelve Faces
My Bread, which Is Presented unto Me for Offerings Made by Fire
Semolina, Regular Flour, and Waste
The Festival of Shavuot [Weeks] - 1
You Shall Certainly Let the Mother Go
Israel Know How to Hunt Good Game
A Bird’s Nest - 2
Moses’ Bride
You Shall Present an Offering by Fire
And on the Day of First Fruits
Yom Kippur [The Day of Atonement]
The Festival of Sukkot [Feast of Tabernacles] - 1
The Eighth of the Assembly
Explanations of Malchut
Explaining the Holy Names and Appellations
The Shema Reading and the Tefillin
Two Orders of the Four Portions of the Tefillin
The Feast of Weeks [Shavuot] - 2
Rosh Hashanah [Beginning of the Year] - 2
Sukkot [The Feast of Tabernacles] - 2
The Pouring of Water
chevron_rightMatot
The World Behaves Only in Two Colors
chevron_rightBand 8
chevron_rightWaEtchanan
VaEtchanan
And You Shall Contemplate It Day and Night
Midnight
Covering One’s Eyes so as Not to Look at the Shechina
You Have Begun to Show
The Voice of Words
But You, Stand Here with Me
Garments of Skin
The Four Portions of the Tefillin
Upper Unification and Lower Unification
The Fear
The Love
The Mezuzah
Hear and “Blessed Be the Name of His Kingship Forever and Ever”
The Four Portions of the Head Tefillin and the Hand Tefillin
Our God, Your God
Water that Is Spilled before the Door
Who Dwell in the Heavens
They Have Forsaken Me
They Who Were Lost in the Land of Assyria
The Lord Will Guard Your Going Out and Your Coming In
And You Will Love the Lord Your God
All My Bones Shall Say
At First, the Evil Inclination Is Like a Guest
The Ten Commandments Are Implied in the Portion Shema
For He Is Your Life and the Length of Your Days
The Wise Will Inherit Honor
Face-to-Face
And You Shall Teach Them Diligently to Your Children
The Four Compartments of the Tefillin
Curse Meroz
It Is Still High Day
From the Rosh of Atzilut to the Revival of the Dead
chevron_rightEkev
The Intention in the Blessing
Visions of the Ladder
The Landlord Slices and the Guest Blesses
The Child
Ten Things to Do in a Meal
Seven Letters Zayin
And the Likeness of Their Faces Was as the Face of a Man
chevron_rightSchoftim
He Puts Down One, and lifts Up Another
Four Deaths to SAM
By the Evidence of Two Shall a Matter Be Decided
You Shall Do unto Him as He Had Intended to Do
Great Sanhedrin and Small Sanhedrin
chevron_rightKi Teze
Giving a Bad Name
If a man finds a young woman who is a virgin
She Shall Be His Wife
Ten and Not Nine
And I Will Remove the Spirit of Impurity from the Land
He Shall Bring Happiness to His Wife
Give Him His Wages on the Same Day
Fearing Sin Comes Before His Wisdom
There Is No Commandment Where Ten Sefirot Are Not Included
Fish and Grasshoppers Do Not Require Slaughtering
Your Nest Is Set in the Rock
The Son of the Fallen
The Whale
The Betrothed Young Woman Cried Out, But There Was No One to Save Her
A Crown on His Head and a Handsome Tree Before Him
Speak to the Rock
Moses the King’s Son
A Vision in a Mirror, Imagination and a Dream
Forty Minus One
The Yivum and the Halitza
To Make Any Matter Binding, a Man Would Take Off His Shoe
One Who Does Hesed with His Maker
Obliterating the Descendants of Amalek
Prohibition to Begin on Monday and on Wednesday
A Handmaid Who Inherits Her Mistress
Elijah, Do Not Delay Coming Down
Passover, Leaven, and Matza
The Head and Hand Tefillin
Ten Shofars
Rosh Hashanah, Passover, Shavuot, sukkot
chevron_rightWajelech
And Moses Went
Moses, Aaron, and Miriam
Moses Is the Dominion of the Sun; Joshua Is the Dominion of the Moon
From the Ends of the Earth We Hear Songs
Three Are in a Testimony
Song, Singing
For I Call Out the Name of the Lord; Give Greatness to Our God!
Answering “Amen”
Gates of the Garden of Eden and Gates of Hell
The Singing of the Well
chevron_rightHaAsinu
Give Ear, O Heavens
Give Ear, the Heavens; Hear, Heavens
An Apple and a Rose
Seven Firmaments and Seven Planets
Moses Revealed on the Day When He Departed from the World
The Holy Idra Zuta - On the day when Rabbi Shimon wanted to depart from the world
The Holy Idra Zuta - The nine blazing lights from the corrections of Atik
The Holy Idra Zuta - The Galgalta of Atik
The Holy Idra Zuta - The Three Roshim of Atik
The Holy Idra Zuta - The Manner of Division of the Se’arot
The Holy Idra Zuta - Atik Is in Three, in Two, and It Is One
The Holy Idra Zuta - The Metzah of the Ratzon of AA
The Holy Idra Zuta - Three Meals on Shabbat
The Holy Idra Zuta - HS of AA and Hochma that Was Revealed
The Holy Idra Zuta - RADLA Expanded One Control that Was Incorporated in the Metzah
The Holy Idra Zuta - Opening of the Eyes
The Holy Idra Zuta - The Hotem [Nose] of AA
The Holy Idra Zuta - Two Hochmot: Concealed and Revealed
The Holy Idra Zuta - The Hair of the Dikna [dear] of AA
The Holy Idra Zuta - How the Hochma of the Thirty-Two Trails Was Emanated
The Holy Idra Zuta - The Expansion of Hochma of the Thirty-Two Trails to the Lower Ones
The Holy Idra Zuta - Upper Eden, Lower Eden
The Holy Idra Zuta - Why It Is called “Hochma of the Thirty-Two Trails”
The Holy Idra Zuta - AVI that Are HB
The Holy Idra Zuta - Daat Is ZA that Unites HB, which Are AVI
The Holy Idra Zuta - The Inheritance and Two Crowns in HBD of ZA
The Holy Idra Zuta - The Hidden Daat, the Daat that Shines in the Rosh, the Expanding Daat
The Holy Idra Zuta - The Coupling of ZON that Are Called Justice and Sentence
The Holy Idra Zuta - ZA
The Holy Idra Zuta - How ZA Is Emanated from AVI
The Holy Idra Zuta - Galgalta of ZA
The Holy Idra Zuta - HBD of ZA
The Holy Idra Zuta - Se’arot, Bundles of Hair and Locks of Hair of the Rosh of ZA
The Holy Idra Zuta - The Manner of Division of the Se’arot of ZA
The Holy Idra Zuta - The Locks in Each and Every One of HBD
The Holy Idra Zuta - The Metzah of ZA
The Holy Idra Zuta - The Einayim of ZA
The Holy Idra Zuta - The Hotem [Nose] of ZA
The Holy Idra Zuta - The Oznayim [Ears] of ZA
The Holy Idra Zuta - The Light of the Face of ZA
The Holy Idra Zuta - The Nine Corrections of the Dikna of ZA
The Holy Idra Zuta - The Peh of ZA
The Holy Idra Zuta - Aleph-Het-Hey-Ayin Gimel-Yod-Kaf-Kof
The Holy Idra Zuta - The Structure of the Posterior of the Nukva of ZA
The Holy Idra Zuta - The Structure of Face-to-Face of the Nukva of ZA
The Holy Idra Zuta - GAR of Lights and NHY of Vessels of Haya of ZA
The Holy Idra Zuta - The Coupling of ZON Face-to-Face
The Holy Idra Zuta - The Departure of Rabbi Shimon
Holy, Holy, Holy of Holies
A Righteous Who Must Depart Must Reveal Hochma
For I Proclaim the Name of the Lord
The Wicked Seemingly Make a Flaw Above
And This, too, “Is This How You Reword the Lord?
The Letter Hey of BeHibaraam
Can a Woman Forget Her Nursing Child?
Remember the Days of Old
As an Eagle Stirs Up Its Nest
If They Were Wise, They Would Understand This
What Is the Reason that This Is How Moses Reproved Them?
From the Book of Kartana the Physician
chevron_rightBand 9
chevron_rightNeuer Zohar, Bereschit
Let There Be Light - 1
Let There Be a Firmament - 1
Yod of HaVaYaH
The Hey of HaVaYaH
The Bottom Hey of HaVaYaH
The Letter Vav of HaVaYaH
The Right Line of the Vav of HaVaYaH
The Left Line of Vav of HaVaYaH
The Middle Line of Vav of HaVaYaH
Netzah and Hod in the Vav
The Sefira Yesod in Vav
The Shape of the Letter Hey in the Name HaVaYaH
The Shape of the Letter Vav in the Name HaVaYaH
Let the Water under the Heaven Be Gathered into One Place
Let the Earth Bring Forth Grass - 1
Let There Be Lights in the Firmament of the Heaven
Ten Sefirot of Blocking
The Firmament of the Heaven
Synopsis of the Explained Thus Far regarding Yod-Hey Vav-Hey
She Who Had Borne Seven Is Miserable
Kingdom and Kingship
The Meaning of One
The Name AHVH
Anyone Who Prolongs in the EhaD
And God Called the Light “Day”
I Will Wipe Out the Man
The Tree of Knowledge and Shet
Adam and Cain and Seven Lands
The Creation of the World
The Abyss
Hewn Her Seven Pillars
They Stand Together
The Garden of Eden, the Tree of Life, and the Tree of Knowledge
The World Was Created with HBD
Why the Heaven Were Created in Tevuna, and the Earth in Hochma
By Wisdom a House Is Built
The Lord Bought Me at the Beginning of His Way
That Torah that Was Created in Forty Days
There Are Three Watches in the Night
The Noetic Soul and the Speaking Soul
The Continual Burnt Offering that Was Ordained at Mount Sinai
Let There Be Light - 2
Let There Be a Firmament - 2
Let the Earth Put Forth a Living Soul
Let the Water … Be Gathered
Let the Earth Bring Forth Grass - 2
Let There Be Lights
Go Forth and See, Daughters of Zion
Let Us Make Man
And the Lord God Made
A Garden in Eden
Three Watches
The Tree of Knowledge
And They Heard the Sound of the Lord
When Rabbi Shimon Fell Ill
The Cherubim and the Blaze of the Turning Sword
He Will Strike Your Head
קניתי איש את ה'
Cain, Abel, and Seth [Shet]
Enoch [Hanoch] Son of Jared [Yered]
And the Sons of the Gods Saw
chevron_rightNeuer Zohar, Noach
New Zohar, Noah
He Will Strike Your Head
The Ark Is the Body
In the Lands of the Living
Two Fawns of a Doe
On Your Walls, Jerusalem, I Have Appointed Guards
These Are the Generations of Noah
The Generation of the Flood
Solomon Had a Vineyard
I Take No Pleasure in the Death of the Wicked
Man of the Earth
יין ושיכר אל תֵשְׁת
And the Lord
Noah Did Not Ask for Mercy on the World
And He Sent Out the Raven
The Last Exile Has No End and Time
chevron_rightNeuer Zohar, Lech Lecha
Go Forth from Your Land
And Abram Heard that His Brother Had Been Taken Captive – 1
Open for Me a Door to Repentance
And Abram Heard that His Brother Had Been Taken Captive – 2
Sixty Mighty Ones Around It
Your Reward Shall Be Very Great
What Are the Tribes for the Next World
As in the Days When You Came Out of Egypt, I Will Show Him Wonders
chevron_rightNeuer Zohar, WaJera
Abraham Will Surely Become
chevron_rightNeuer Zohar, Toldot
Some of That Red, Red Thing
Seven Upper Days
chevron_rightNeuer Zohar, Wajeze
Who May Dwell, Corresponding to the Ten Commandments
And He Came to a Place
A Rod of Moist Poplar and Of Almond and Chestnut
Foundation Stone
And Behold, A Ladder Was Set Up on the Earth
The Land on which You Lie
chevron_rightNeuer Zohar, Wajeschew
The Selling of Joseph
chevron_rightNeuer Zohar, Beschalach
The War against Amalek
A Serpent on a Rock
chevron_rightNeuer Zohar, Jitro
Why the Exodus from Egypt is mentioned Fifty Times
And You Will Behold
The Four Colors of the Eye
White Eyes
Red Eyes
Green Eyes
Lion, Ox, Eagle, Man - 1
The Seven Days of Creation
Lion, Ox, Eagle, Man - 2
The Colors of the Eyes
The Incarnation of Adam HaRishon in Abraham, Isaac, and Jacob
Black Eyes
God Fearing in Hearing with the Ears
The Capillaries of the Hair
Three Worlds: Thought, Speech, Action
The Lines on the Forehead - 1
And When She Could No Longer Hide Him
The Secrets of the Eyes
The Lines on the Forehead - 2
A Thousand Children Who Pass Away from the World from Rosh Hashanah to Rosh Hashanah
The Shapes of the Nose
A Branch of Planet Shabtai [Saturn] and Two Bare Spirits and Souls
When I Was Made in Secret
Adam HaRishon Gave David Seventy Years
The Beauty of Jacob Is Like the Beauty of Adam HaRishon
Ezekiel’s Merkava
And I Saw Visions of God
By the River Kvar
Stormy Wind
The HASHMAL
Four Animals Inside the HASHMAL
Their Leg Was a Straight Leg
The Face of a Man
Wherever the Spirit Would Go, They Would Go
And the Image of the Animals, Their Look Was Like Embers of Fire
A Glow to the Fire
And the Animals Ran Back and Forth
Matat
When They Went, They Went on Their Four Quarters
And Their Backs and Their Height
And Their Backs Were Full of Eyes
When the Animals Went, the Wheels Went
When Those Went, These Went
And the Likeness on the Heads of the Animal Was a Firmament
The Wings
I Saw What Appeared Like HASHMAL
Voice and Speech
HaVaYaH Elokim Elokeicha Elokeinu
chevron_rightNeuer Zohar, Truma
The Order of the Morning Prayer
Bowing [face down]
Forty Days and Forty Nights
Two Drops of Gemstones on the Beard
Goes to the South and Turns to the North
Greenish Gold, Closed Gold, Bottom Gold
The Mercy Seat and the Two Cherubim
chevron_rightNeuer Zohar, Zaw
Burnt Offering
chevron_rightBand 10
chevron_rightNeuer Zohar, Ki Tisa
Half a Shekel
He Nursed Him with Honey from a Rock
A Firstborn Bull—He Has Majesty
The Ten Commandments Corresponding to the Ten Sefirot
Three Pilgrimages and Rosh Hashanah
Explaining the Psalm “The Heavens Tell”
chevron_rightNeuer Zohar, Acharei
The Garden of Eden, Hell, and the Intention in the Shema Reading
The Oath of the Soul before She Comes to the World
Elimelech and Naomi, Machlon and Kilayon, Ruth and Orpa
Jacob Who Redeemed Abraham
Hananiah, Mishael, and Azariah
The Night is Three Watches
If You Come Across a Bird’s Nest along the Way‎
Midnight
Why They Die before Their Time
The Names Mem-Bet and AB, and the Fifty Gates of Bina in the Shema Reading and 248 Words
The Three Meals on Shabbat [Sabbath]
Anterior [Face] Downwards and Posterior [Back] Upwards
The Three Meals on Shabbat
Happy Is He Who Minds the Poor
He Was Saved from the Judgment of Hell Thanks to His Son
Eighteen Thousand Worlds
chevron_rightNeuer Zohar, BeChar
To Bequeath Those Who Love Me with Substance
Who Does Righteousness at All Times
Why Nourishments for Disciples of the Wise Are Not Awakening
The First Ten in the House of Assembly
chevron_rightNeuer Zohar, Naso
The Blessing of the Priests
chevron_rightNeuer Zoharת Chukat
They Journeyed from Mount Hor
And [the Lord] Sent the Seraph Serpents
The Singing of the Well
And Bring Down a Present for the Man
I Led Them with Cords of Kindness, with Bands Of Love
To the Conductor on Roses
chevron_rightNeuer Zohar, Balak
The Creator’s Delights with the Righteous in the Garden of Eden
The Treasury of the Souls
Behold, a People Has Come Out of Egypt
הנה כיסה את עין הארץ
I Will Give a Man in Exchange for You
Heal Me, and I Will Be Healed; Save Me, and I Will Be Saved
Do Not Fear, My Servant Jacob
Tohu and Bohu [Chaos], Darkness, and Spirit
I Will See Him, But Not Now; I Will Behold Him, But Not Near
A Star Shall Come Out of Jacob
chevron_rightNeuer Zohar, Matot
The Behaves through Only Two Colors: Hesed and Judgment
chevron_rightNeuer Zohar, WaEtchanan
The Measuring Line
chevron_rightNeuer Zohar, Ki Teze
When You Go Out to War Against Your Enemies
One Who Dies without Sons Comes to the World a Second Time
Levirate Marriage
The Halitza
chevron_rightNeuer Zohar, Ki Tawo
Promises and Comforts in the Curses in Deuteronomy
If Men Strive
Joseph Was Given of His Own
Shabbat Has the Letters of Shin Bat
Forty-Two Journeys
And of the Fruit of the Tree
chevron_rightNew Zohar, Shir Hashirim
The Four Spirits in the Kisses
The Four Big Letters at the Beginning of the Books
Do Not Let Your Mouth Cause Your Flesh to Sin
Making the Earth Is as the Making of Man
The Outer Altar Always Craves the Inner Altar
Before the Evil Days Come
ADNI, Tzevaot [Hosts], HaVaYaH, EKYEH
I See, and Behold, a Lamp of Gold, Seven, and Seven Spouts
A Song Is Marked as 1,006
And the House, When It Was Being Built, Was Built with Stone Completed at the Quarry
He Who Continually Goes Forth Weeping
The Lord Will Open to You His Good Treasure
Shir [Song] Male, Shira [Singing] Nukva
Peace at Home and Peace of Both Sides
And I Saw the Animals, and Behold, a Wheel Was on the Earth
Cain, Abel, and Shet
Het Tet Returned Tet-Het
Kiss Me … for Your Love Is Better than Wine
The Decorations of the Bride
The Kisses
Four Directions Join Together in the Kisses
One Who Sees Grapes in a Dream
Love of Lovers
The Fragrance
The Tefillin that the Creator Wears, Good Days, and Intermediate Days
It Is Forbidden to Wear Tefillin on Intermediate Days
Three Smells
The King Has Brought Me into His Chambers
The Four Chambers from which the Garden of Eden Is Nourished
The First Chamber
I Will Be that which I Will Be
Taamim, Dots, Letters
The Second Room from which the Garden of Eden Is Nourished
The Thirty-Two Paths of Wisdom, Ten Utterances, and Twenty-Two Letters
The Third Chamber from which the Garden of Eden Is Nourished
The Three Names Elokim
The Fourth Chamber from which the Garden of Eden Is Nourished
Twenty-Two Letters and MANTZEPACH
Explaining the Writings According to the Alphabet of Aleph-Tav Bet-Shin
Why the Lord Chose David
The Incense
Draw Me, by the Letters of the Holy Name
The Throne Stands on Four Pillars
The Seventy Appointees Surrounding the Throne
The Division of the Alphabet into Ten and Twelve
The Name Mem-Bet and the Name Ayin-Bet
Two Lights, Black and White, Unite Together
Adam HaRishon in the Garden of Eden
Adam and Enoch [Hanoch]
I Am Black, and Lovely
The Falling and Rising of Malchut
I Am Dark for Those Outside; and to the Internal Ones, Let Him Kiss Me
I Am Black from the Side of the Lower Ones, and Lovely from the Side of the Angels
Yod Vav Zayin in which There Is No White
A Small city, and a Great King Comes to It
Keeper of the Vineyards
Tell Me, You Whom My Soul Loves
The Wisdom that One Should Know
The Diminution of the Moon
Elijah, Tell Me, You Whom My Soul Loves
The Letter Hey
My Mare Among the Chariots of Pharaoh
Dalet, final Mem, Open to Hey, Hey
HaVaYaH Elokim in Heaven and On Earth
Taamim, Dots, and Letters
chevron_rightNew Zohar, Midrash Ruth
Midrash Ruth
NRN and Neshama to Neshama, and the Beastly Nefesh-Ruach
Blessed Is He Who Teaches the poor
One Is Not Judged According to His Affliction
And the Lord Answered Job from the Storm
When the Morning Stars Sing Together
He Shakes the Earth from Its Place
He Says to the Snow, “Fall on the Earth”
A Bundle Where Seventy-Two Names Are Sealed
Seven Pillars, Seven Firmaments, Seven Stars, Seven Lands
As the Sun at Its Fullest Strength
Jacob Who Redeemed Abraham
Hananiah, Mishael, and Azariah
The Sound of the Crying of the Fawn
And a Man from Bethlehem Went
The Rest of the Prophets from Afar, and Moses from Up Close
A Bird’s Nest
And It Came to Pass, In the Days When the Judges Judged
There Are 248 Words in the Shema Reading
He Crushes Me with a Tempest
Machlon and Kilayon, Orpa and Ruth
They Took for Themselves Moabite Women
Ruach and Neshama, Neshama to Neshama, and the Ruach [Spirit] of Tuma’a [Impurity]
As There Is a Name in Holiness, So There Is a Name in Impurity
Ruth and Orpa
Whose Fire Is in Zion, and Whose Furnace Is in Jerusalem
Seven Sections of Hell
When the Creator Expelled Adam HaRishon from the Garden of Eden
When the Creator Created Adam HaRishon
Prayer, Outcry, Tear
The Vision of Rabbi Kruspadai
She Heard
A Small City, a Great King
There Was a Famine in the Days of David for Three Years‎
Aza, Azael, and Naamah
There Are More Sorcerers among Women
And I Dwelled in Nob, which Came for the Deed of Nob
Look, Your Sister-In-Law Has Gone Back to Her People and to Her Gods
A Foreigner Who Engages in Torah Is Like an Uneducated High Priest
Priests, Levites, Israel, about the Offering
And Placed a Throne for the King’s Mother
The Proselyte Is Checked
A Certain Woman of the Wives of the Sons of the Prophets‎
NRNHY and Nefesh-Ruach of the Left
The Vision of Ben Geim
When a Person Passes Away from the World
The Serpent’s Filth Did Not Stop until Solomon
And They Two Walked - 1
The Tablets and the Writing
And They Two Walked - 2
And They Two Walked Are Soul and Body
As There is HaVaYaH in ZA, so There Is in Adam
He Who Dies without Sons
Who Is Elijah
The Commandment of a Mezuza
Naomi Had a Relative, from Here It Should Have Started
Ruth and Naomi Are Standing in High Degrees
Enoch Is the Boy Matat
Let Me Go to the Field, a Field of Holy Apples
You Who Tremble at His word
A Good Name and a Bad Name
At Mealtime, Boaz Said to Her
Great Is the Power of the Blessing over the Food
Ten Things before the Blessing over the Food
A Cup of Blessing and the Blessing of the Summoning
Midnight
The Night is Three Watches
A Near Redeemer and a Far Redeemer
The Letters that Came to Create the World with Them
This Is the Testimony
The Commandment of Levirate Marriage
Seven Blessings
Man’s Soul Is a Deposit in His Hands
Twice, Three Times with a Man
The Commandment to Be Fruitful and Multiply
No Grave Is for Nothing
The Ten Martyrs [Slain of the Kingdom]
And the Women Her Neighbors Gave It a Name
As Long as the Body Is Not Buried, the Soul Does Not Rest
Four Hollow Windows, and One in the Middle
chevron_rightNew Zohar, Eicha
How Lonely Sits the City
A Day of Tumult and Trampling
I Will Put Enmity
And He Drove Out the Man
And Placed Him in the Garden of Eden
And the Woman Saw
A Voice Is Heard in Ramah
He Will Roar Mightily Against His Fold
Remember Your Creator in the Days of Your Youth
The Ten Martyrs
chevron_rightBand 11
Pesach
Shavuot
Rosh Hashana
Yom Kipurim
Sukkot
chevron_rightBand 12
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
chevron_rightVol. 13
Tikuney Zohar
Bibliothekchevron_right
Rashbi/Sohar für Alle/Band 4/Mischpatim
chevron_right
The Old Man [The Grandfather]
 

הזקן

[הסבא]

15. מיהו נחש הפורח באוויר, והולך בפירוד, ובין כך ובין כך יש מנוחה לנמלה אחת, השוכבת בין שיניו. מתחיל בחיבור, ומסיים בפירוד. ומיהו נשר, המקנן באילן שלא היה. בניו שנגזלו אינם מהבריות, כי נבראו במקום שלא נבראו. כשעולים יורדים, וכשיורדים עולים. שניים שהם אחד ואחד שהם שלושה. מיהי עלמה יפה שאין לה עיניים, והגוף נסתר ונגלה, היא יוצאת בבוקר ומתכסה ביום. מתקשטת בקישוטים שלא היו.

המוחין דשמאל המתגלים ע"י יציאת י' מאויר בנקודת השורוק, מכונים, שפורחים באוויר. ואז המלכות בלי זיווג עם ז"א, וכל עוד היותם בלי ימין, יש יניקה לס"א, והנחש פורח באוויר, יונק מהקדושה. וכשבא קו האמצעי וע"י המסך דחיריק ממעט את השמאל, שלא יאיר מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד, שע"י זה מחבר אותו עם הימין, אז נפרד הנחש מהקדושה, כי אין לו עוד מה לינוק.

והדינים האלו של מסך דחיריק, הדוחים את הנחש מלינוק מקו שמאל, הם מדינים דצ"ב, שבאו מכוח עליית המסך לבינה. והנחש נאחז בדינים אלו. והארס, שבין שיני הנחש, שבו הוא ממית בני אדם, הוא מדינים דצ"א, ממלכות בלבד. והארס הזה מכונה נמלה.

ובעת שיש כוח לנחש להיאחז בדינים דצ"ב, העולים עד הבינה, הוא עוזב את הדינים דצ"א, שאינם אלא במלכות. וע"כ יש מנוחה, לאותה הנמלה, ששוכבת בין שיניו, שהיא מדינים דצ"א.

וכשהמלכות בזיווג עם ז"א ומאיר בה קו השמאל, אם הנחש מתקרב אז לינוק מהשמאל, תכף נפרד הזיווג ואין לו מה לינוק. כלומר, שמתחל לינוק מחיבור ז"א עם הנוקבא, ומסיים בפירוד, שתכף נפרד הזיווג.

הבינה נקראת נשר, ואין בה דין, אלא הוא רחמן על בניו, זו"ן, ומקבלת אליה את הדינים של המלכות, ומתמעטת ע"י זה לו"ק, כדי להשפיע מוחין לזו"ן. כי לעת גדלות חוזרים ויורדים הדינים מהבינה למלכות והבינה חוזרת לג"ר ומשפיעה מוחין לזו"ן.

מוחין דו"ק מכונים אילן. שהנשר, בינה, מקננת שם מחמת שקיבלה הדינים של המלכות, אבל האילן הזה הוא כמו שלא היה. כי אח"כ לעת גדלות יורדים הדינים מבינה, ונגלה שלא היה שום דין בבינה.

וכשישראל בגלות, נגזלו הבנים, זו"ן, מהאם, בינה, שהס"א יונקת מהדינים שבזו"ן. אמנם הדינים ההם באים מהבינה מעת שהיא בקטנות, מחמת עליית המלכות אליה. וכיוון שהדינים דבינה הם באילן שלא היו, מכ"ש הדינים שבזו"ן המתקבלים ממנה. שהם כלא היו. ואלו הדינים הנמשכים מהבינה מכונים ברא, או בריאה.

ולכן נאמר, בניו שנגזלו, שהס"א יונקת מהדינים שבהם, שבכוח זה גוזלים את השפע, בעת הגלות. ואינם מהבריות, שאין בהם הדינים דבריאה, כי נבראו בדינים דבינה, כמ"ש, בראשית ברא, במקום שלא נבראו, כלומר, שהמקום עצמו, בינה, אינה בחינת בריאה. כי הדינים שבה הם באילן שלא היה, מכ"ש זו"ן, המקבלים ממנה. ונמצא שכל אחיזת הס"א בזו"ן, בזמן הגלות, היא שלא בצדק.

כשקו אמצעי מכריע בין ימין ושמאל, מתקן את השמאל שיאיר רק מלמטה למעלה, והימין מלמעלה למטה. שהארות הימין, שקודם לכן היו מאירות בעלייה מלמטה למעלה, שהיו בו"ק, מאירות עתה בירידה מלמעלה למטה.

והארות השמאל, שהיו מאירות קודם לכן מלמעלה למטה בירידה, מאירות עתה בדרך עלייה מלמטה למעלה. שע"י זה נעשו ב' הקווים ימין ושמאל לאחד, שניים שהם אחד. ואחד שהם שלושה, שקו האמצעי, שהוא אחד, יורש כל ג' הקווים ונעשה שלושה.

והנה המלכות, אחר שהתמעטה וירדה למֵחזה ולמטה דז"א, אין לה עוד חכמה מעצמה. והיא עלמה יפה שאין לה עיניים, כי החכמה נקראת עיניים. והחכמה שיש לה היא מקבלת מז"א, והגוף נסתר ונגלה, שפעם היא מכוסה מהארת חכמה, ופעם מגולה בה החכמה.

היא יוצאת בבוקר ומתכסה ביום. שיוצאת להאיר בחכמה בזיווג בחשכת הבוקר, וביום היא בשליטת ז"א, והחכמה מתכסה בה, כמו בז"א. מתקשטת בקישוטים שלא היו, שהקישוטים נמשכים לה מדינים ומקטנות דבינה. וכיוון שהדינים דבינה הם באילן שלא היה, הרי גם הקישוטים ההם בבחינת שלא היו.

20. פתח הזקן ואמר, ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. ה' לי בעזרי. טוב לחסות בה'. כמה טובים ונעימים ויקרים ועליונים דברי תורה, ואני איך אומר לפני ריבון, שלא שמעתי מפיהם עד עתה אפילו מילה אחת? אבל יש לי לומר, כי אין בושה כלל לומר דברי תורה לפני הכול.

21. התעטף אותו הזקן. פתח ואמר, ובת כוהן כי תהיה לאיש זָר, היא בתרומת הקודשים לא תאכֵל. פסוק זה נסמך על פסוק אחר, ובת כוהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזֶרע אין לה, ושָׁבָה אל בית אביה כִּנעוּריהָ, מִלֶחם אביה תאכֵל. דברי תורה דברים סתומים הם, שיש סודות לכל דבר ודבר.

22. כמה הם דברי החכמה הסתומים בכל דבר ודבר שבתורה והם נודעים לחכמים היודעים דרכי התורה. כי התורה אינם דברי חלומות, שנמסרו למי שפותר אותם, והולכים אחר הפה של הפותר אותם.

ועכ"ז צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם. ואם דברי חלומות צריכים לפתור אותם לפי דרכיהם, הרי דברי תורה, שהם שעשועים של המלך הקדוש, על אחת כמה וכמה, שצריכים ללכת בהם בדרך אמת, שכתוב, כי ישרים דרכי ה'.

23. ובת כוהן, זו נשמה עליונה, בתו של אברהם אבינו, הראשון לגֵרים, חסד, והוא מושך לנשמה הזו ממקום עליון, בינה. יש כוהן שנקרא איש כוהן, ולא כוהן ממש. ועד"ז, יש כוהן, ויש סגן, ויש כוהן גדול, ויש כוהן שאינו גדול. כוהן סתם הוא גדול ועליון, יותר מאיש כוהן. וע"כ יש מדרגות נר"ן בנשמה. מכוהן גדול היא נשמה. מכוהן סתם הוא רוח. מאיש כוהן היא נפש.

24. ובת כוהן כי תהיה לאיש זר. זוהי הנשמה הקדושה, שנמשכה ממקום עליון, בינה. ונכנסת לתוך הסתום של עה"ח, ז"א. וכשהרוח של הכוהן העליון, חסד דז"א, נושב ונותן נשמות, שמלביש את הנשמות בחסד ונותן אותן באילן הזה, ז"א, פורחות משם הנשמות ונכנסות באוצר אחד, מלכות.

25. אוי לעולם, שבני אדם אינם יודעים להישמר, שהם מושכים המשכת הנשמה לתוך גוף בעת זיווגם עם היצה"ר, שהוא איש זר. ובת כוהן, שהיא הנשמה, פורחת למטה ומוצאת גוף באיש זר. ומשום שזה רצון אדונה נכנסת לשם ונכנעת, ואינה יכולה לשלוט, ואינה נשלמת בעוה"ז, כשיוצאת ממנו. היא, כמ"ש, בתרומת הקודשים לא תאכֵל, כשאר כל הנשמות, שנשלמו בעוה"ז.

26. ובת כוהן כי תהיה לאיש זר. הנשמה הקדושה נכלמת, כי תהיה לאיש זר, כלומר נמשכת על גֵר שהתגייר, ופורחת עליו מגן עדן בדרך סתום, על הגוף, שנבנה מהעורלה הטמאה, כי אבותיו לא נימולו. זהו, לאיש זר.

27. בעמוד העומד לשקול עליו, בתוך האוויר הנושב, יש מאזניים בצד ימין ובצד שמאל. בצד ימין מאזני צדק. ובצד שמאל מאזני מִרמה. מאזניים אלו אינם שקטים לעולם, והנשמות עולות ויורדות, באות וחוזרות דרך מאזניים אלו. ויש נשמות עשוקות, כששולט אדם דס"א באדם דקדושה, כמ''ש, עת אשר שלט האדם באדם לְרַע לו.

קו האמצעי מכריע ומקיים ב' הקווים ימין ושמאל, מבדיל ביניהם, אשר קו ימין מאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל יאיר מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה. העמוד האמצעי מקיים ב' האורות ימין ושמאל, ושוקל אותם כמו במאזניים, שהארת קו הימין מושכת למטה לתחתונים, והארת קו השמאל מעלה למעלה, וע"י זה עומד לשון המאזניים באמצע, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא לשניהם יחד, כל אחד לפי דרכו.

עמוד עומד לשקול עליו, בתוך האוויר הנושב, כי הארת השמאל מתגלה ע"י יציאת י' מאויר, בנקודת השורוק. וכשהעמוד האמצעי מאיר במלכות, נעשות שם שתי בחינות מאזניים:

א. מאזני צדק, כמשקל העמוד האמצעי, למשוך הארת הימין מלמעלה למטה, והארת השמאל רק מלמטה למעלה.

ב. מאזני מרמה, אחיזת ס"א, המושכים הארת השמאל מלמעלה למטה.

ומטעם שני מאזניים אלו, נקראת המלכות עצה"ד טו"ר. ואם הנשמה מקבלת ממאזני מרמה, אז נעשקת בידי הס"א, ונופלת לידיה, והן הנקראות, הנשמות העשוקות. ואז כתוב, עת אשר שלט אדם באדם לרע לו, שאדם דס"א שולט באדם דקדושה, אבל הוא לרע לו.

28. אבל נשמה זו שהייתה לס"א, הנקרא איש זר, ונעשקה על ידו, היא לרע לו, לאיש הזר ההוא. והיא, בתרומת הקודשים לא תאכֵל, כשאר הנשמות, עד שהקב"ה יתקן אותה, כמ"ש, ובת כוהן כי תהיה לאיש זר, יהיה כך, שבתרומת הקודשים לא תאכל.

29. איך נעשקות הנשמות? בעוה"ז הכול מתנהג ע"י עצה"ד טו"ר, המלכות. וכשבני העולם מתנהגים בצד הטוב, בהכרעת קו האמצעי, המאזניים עומדים ומכריעים לצד הטוב. וכשמתנהגים כצד הרע, שממשיכים הארת השמאל מלמעלה למטה, מכריעים המאזניים לצד הס"א. וכל הנשמות, שהיו בשעה ההיא במאזניים, עושק אותן הס"א ולוקח אותן.

30. אבל לרַע לו, לס"א. כי אלו הנשמות מכניעות כל מה שמוצאות מצד הרע, ומְכַלוֹת אותו. הסימן לזה, הוא הארון הקדוש, שנעשק ע"י הפלישׁתים ושלטו בו, לרע להם.

31. מה נעשה מאלו הנשמות העשוקות? נעשו מהם חסידי אוה"ע וממזרים תלמידי חכמים. וממזרים תלמידי חכמים קודמים לכוהן גדול עַם הארץ. והם חשובים יותר בעולם, אע"פ שהכוהן הגדול נכנס לִפְנַי ולִפְנים בקודש הקודשים.

32. כתוב על הנשמות העשוקות, וכי ימכור איש את בתו לאָמה, לא תצא כצאת העבדים, אִם רָעה בעיני אדונֶיה. ריבונו של עולם, מי לא יירא ממך, שאתה מושל על כל מלכי העולם, כמ"ש, מי לא יִירָאֲך מֶלך הגויים כי לךָ יָאָתָה?

33. כמה הם בני אדם בעולם, שמשתבשים וטועים בפסוק הזה. וכולם אומרים אותו, אבל הפסוק אינו מתיישר בפיהם. האם הקב"ה נקרא מלך הגויים, האם לא מלך ישראל הוא? וכן הוא נקרא, כמ"ש, בהַנְחֵל עליון גויים. וכתוב, כי חֵלֶק ה' עַמו. וע"כ נקרא מלך ישראל. ואם הוא נקרא מלך הגויים, הרי זה שבח להם, שהקב"ה מולך עליהם, ולא כמו שאומרים, שנמסרו למשמשים ולממונים שלו.

34. ועוד, סוף הפסוק, שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכוּתם מֵאֵין כמוךָ. כל זה שבח הוא לשאר העמים, ופלא הוא, איך אינם מתעלים בפסוק הזה לגובה הרקיע? הרי הפסוק נותן לחכמיהם ולמלכותם איזה יחס אל הקב"ה, שצריך משום זה לומר, שהקב"ה גדול מהם.

אלא הקב"ה מעוור עיניהם, ואינם יודעים בו כלל. שזהו מה שאנו אומרים, שכולם אַיִן, ואֶפס, ותוהו. כמ''ש, כל הגויים כאַין נגדוֹ, מאֶפֶס ותוהו נחשבו לו. והרי עיקר עליון גדול ומכובד שׂם אותם הפסוק הזה, שכתוב, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. וכתוב, מָלך אלקים על גויים.

36. כל השמות וכל כינויי השמות שיש להקב"ה, כולם מתפשטים לדרכם, וכולם מתלבשים אלו באלו, וכולם מתחלקים לדרכים ולשבילים ידועים, חוץ משם אחד, הברור מכל שאר השמות, שהוריש לעם היחידי, הברור מכל שאר העמים. והוא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כמ"ש, כי חֵלק ה' עַמו. וכתוב, ואתם הדבקים בהוי"ה, שדבוקים בשם הזה ממש, יותר מבכל שאר השמות.

37. ושם אחד מכל השמות שלו, שהתפשט לכמה דרכים ושבילים, נקרא אלקים. והוריש השם הזה, ונֶחְלק לתחתונים שבעוה"ז. ונחלק השם הזה למשמשים ולממונים המנהיגים שאר העמים. כמ"ש, ויבוא אלקים אל בלעם לילה. וכתוב, ויבוא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה.

וכך כל ממונה, שהוריש אותם הקב"ה לשאר העמים, כלולים בשם הזה. ואפילו עבודה זרה נקראת בשם הזה. והשם הזה מָלך על גויים, ולא השם ההוא, שמָלך על ישראל, שֵם הוי"ה, שהוא יחידי לעם היחידי, לעם ישראל, לעם הקדוש.

38. מי לא יירָאך מלך הגויים. אין להעמיד הכתוב על דרך, שזה השם, אלקים, שמָלך על גויים, כי בו שורים יראה ודין. לא כך ולא על זה כתוב. כי אם כך, אפילו עבודה זרה היא בכלל הזה של הכתוב, מי לא ייראך, שגם עבודה זרה נקראת אלקים.

39. מי לא ייראך מלך הגויים. מלך הגויים, לא כתוב על הקב"ה. אלא הפירוש הוא, מיהו מלך הגויים שלא ייראך, ולא יפחד ממך, ולא יזדעזע ממך? ודומה כמו שהיה כתוב, מי מלך הגויים שלא ייראך.

כעין זה הכתוב, הללויה, הַללו עבדֵי ה', הַללו את שם ה'. מי ששומע אותו, אינו יודע מה כתוב. כיוון שכתוב, הללויה, כתוב ג"כ, הללו עבדי ה', שהיה צריך לכתוב, עבדי ה' הללו את שם ה'. ועם זה הכרח, שאע"פ שכתוב מקודם, הללויה, וסובב על עבדי ה', אף כאן, אע"פ שכתוב מקודם, מי לא ייראך, סובב הוא על מלך הגויים. ודומה, כמו שהיה כתוב, מי ממלך הגויים שלא ייראך, והכול כתוב כמו שהיה צריך.

40. כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. מאין כמוך, היא המילה שהתפשטה ביניהם בחכמה שלהם. וכולם מודים על זה. כאשר רואים בחכמה שלהם מעשיך וגבורותיך, מתפשטת מילה זו ביניהם, ואומרים, מאין כמוך. בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם, מאין כמוך אומרים, ומתפשט ביניהם.

41. ותאמר לאברהם, גָרֵש האָמה הזאת ואת בְּנה. רצתה שׂרה לפַנות עבודה זרה מהבית. וע"כ כתוב, כל אשר תאמר אליך שרה, שְׁמע בקולה. אָמה היא עבודה זרה.

כאן כתוב, כי ימכור איש את בתו, הנשמה הבאה בגלגולים על מעשים רעים שבעולם. לאָמה, הצד האחר, שבגלגול הרע של המאזניים, שחָזרו למאזני מרמה, והיא נעשקה ע"י הס"א. להוציא אותה משם, לא תצא כצאת העבדים, שהם כל הנשמות הנעשקות. אלא מתעטרת בעטרה על ראשה.

42. הנשמות שכאן הן נשמות של ילדים קטנים, היונקים מכוחן של האימהות שלהם. והקב"ה רואה, שאם יתקיימו בעולם, יבאישו ריחם וייחָמצו כחומץ הזה, ע"כ מלקט אותם כשהם קטנים בעוד שנותנים ריח טוב.

43. הקב"ה עוזב אותם להיעשק ביד אותה האמה, לילית. וכיוון שניתנו ברשותה, היא שׂמֵחה בילד, עושקת אותו, ומוציאה אותו מהעולם בעוד שהוא יונק מכוחה של אימו.

44. ואלו הנשמות לא יעשו טוב בעולם. שכתוב, אִם רעה בעיני אדוניה. כי האיש הזה ייחמץ בה לאחר זמן, אם יתקיים בה. נשמה זו נעשקת, ואחרת אינה נעשקת. ועל אלו כתוב, ואֶראה את כל העשוקים. וזהו שכתוב, אם רעה בעיני אדוניה.

45. אם רעה בעיני אדוניה, אשר לא יְעָדה והֶפְדָה, לעם נוכרי לא ימשול למוכְרה בבִגדוֹ בה. כתוב, אשר לא יעדה. המילה, לא, כתובה עם א'. האם בצד האחר נתן אותה הקב"ה מיום שהייתה? לא. כי עתה בגלגולי המאזניים, לו יעדה. לו עם ו', מה שלא היה קודם לכן.

46. כתוב, והֶפְדה. פודה אותה הקב"ה עתה, בעוד שמעלה ריח טוב, מטרם שתחמץ, ומעלה אותה לגובהי מרומים אל הישיבה שלו. האם כיוון שנעשקה בידי הצד האחר, נותן אותה לחסידי שאר העמים ולממזרים תלמידי חכמים?

בא הכתוב ומוכיח, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה בבִגדוֹ בה, שעשק אותה בעושק גלגול המאזניים. אלא ייתן אותה לישראל ולא לאחר. וכשיוצאת מהמאזניים, לא תצא כצאת העבדים, אלא מתעטרת בעטרה בגובה על ראשה.

47. והצד ההוא לא בא בילד ההוא, אין לו שליטה בנשמתו. אלא לוקח אותה ושמח עימה, והיא פורחת מידיו ונכנסת במקום של הס"א. וס"א פוקדת את הילד, ושמחה עימו וצוחקת בו, ומתאווה לבשר ההוא, עד שאח"כ לוקח הקב"ה נשמתו, והיא לוקחת גופו. ואח"כ הכול ברשות הקב"ה.

48. לא תצא כצאת העבדים. מהו כצאת העבדים? אלא בשעה שיוצאת מהמאזניים והצד ההוא בשמחה, רושם אותה הקב"ה וחותם אותה בטבעת אחת, ופורשׂ עליה לבוש כבוד שלו, והוא השם הקדוש, אלוה. וזהו שכתוב, בבִגדו בה, בלבוש כבוד של המלך. ואז היא שמורה, שלא תהיה נמסרת לעם נוכרי, לחסידי אוה"ע ולממזרים תלמידי חכמים, אלא לישראל בלבד.

49. וזהו שכתוב, כימֵי אלוה יִשמְרֵני. כלומר לבוש הכבוד, שנקרא אלוה. ועל זה כתוב, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה בבגדו בה, כלומר בעוד שלבוש כבוד של המלך בה. כיוון שבִגדו בה, ע"כ כתוב, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה.

50. מהי הרשות, שהקב"ה נותן לס"א לעשוק הנשמה? כל בני העולם הם ברשות המלך הקדוש, שכולם יש להם זמן לחיות בעוה"ז, עד שהוא רוצה להעלות אותם מהעולם, ואין רשות לס"א לפגוע בהם לפני הזמן. ואין לאותה נשמה זמן קצוב לחיות בו. וע"כ הס"א צוחקת בה ושמחה בה ומוציאה אותה מהעולם. נמצא, שבזה שלא ניתן לה זמן, ניתנה רשות לס"א לעשוק אותה.

51. בזמן שרצה הקב"ה לברוא העולם, עלה ברצון לפניו, וצייר כל הנשמות העתידות להינתן בבני אדם אח"כ. וכולן הצטיירו לפניו בצורה ההיא ממש, שעתידות להיות אח"כ בבני אדם, וראה כל אחת ואחת.

52. ויש מהן שעתידות להרע דרכיהן בעולם. ובשעה שהגיע זמנן לרדת לעולם, קרא הקב"ה לנשמה ההיא, אמר לה, לכי בואי במקום פלוני בגוף פלוני. השיבה לפניו, ריבון העולם, די לי עוה"ז, שאני יושבת בו, ולא אלך לעולם אחר, שיעבדו בי ואהיה מלוכלכת ביניהם. אמר לה הקב"ה, מיום שנבראת על זה נבראת, להיות בעולם ההוא בגוף. כיוון שהנשמה רואה כך, יורדת בְּעל כורחה ונכנסת שם בגוף.

53. התורה, שנותנת עצה לכל העולם, שרואָה כך, מזהירה לבני העולם ואומרת, ראו כמה מרחם הקב"ה עליכם. מרגלית טובה שהייתה לו, הנשמה, מכר אותה בחינם שתעבדו בה בעוה"ז.

54. וכי ימכור איש, זה הקב"ה. את בתו, זוהי הנשמה הקדושה. לאָמה, להיות אמה משועבדת ביניכם בעוה"ז. בבקשה מכם, שבשעה שיגיע זמנה לצאת מעוה"ז, לא תצא כצאת העבדים, לא תצא מטונפת בעוונות, תצא בת חורין ברורה ונקייה, כדי שישמח בה אדונה, וישתבח בה, וייתן לה שכר טוב בצַחצָחות שבגן עדן. כמ"ש, והשׂביע בצחצחות נפשךָ. כשתצא הנשמה ברורה ונקייה.

55. אבל אם רעה בעיני אדוניה, כשיוצאת מלוכלכת בטינופת של עבירות, ואינה נראית לפניו כראוי, אוי לגוף, שאובד מהנשמה ההיא לעולם. כי כשהנשמות עולות ברורות ויוצאות נקיות מעוה"ז, כל נשמה נכנסת בסֵפר שבחֵמֶת המלך. חֵמֶת הוא כיס עור שמניחים בו ספרים ושטרות וניירות. וכולן נקובות בשמות. ואמר, זוהי הנשמה של פלוני, תהיה נועדת לגוף ההוא שעזבה. ואז כתוב, אשר לוֹ יִעדה.

56. וכשיוצאת רעה בעיני אדוניה, כי נטמאה בעוונות ובטינופת של חטאים, אז לא יעדה. עם א' כתוב. ואבד הגוף ההוא ממנה, והיא לא נועדת לו. חוץ מהנשמה ההיא שאדונה רוצה בה, שהגוף חזר בו בתשובה. אז כתוב, והֶפדה, כמ"ש, פָּדה נפשוֹ מעַבוֹר בשָׁחת.

והפדה, סובב על האדם, שהעצה שלו היא, שיִפדה אותה וישוב בתשובה. ולשני צדדים כתוב, והפדה:

על הקב"ה, והפדה מגיהינום.

על האדם, והפדה בתשובה.

לאחר שחזר בתשובה, פודה אותם הקב"ה מדרך הגיהינום.

57. לעם נוכרי לא ימשול למוכרה. מיהו עם נוכרי? נכלמת הנשמה, כשיוצאת מהעולם, והאדם נטה מהדרך עימה, היא מבקשת לעלות למעלה לתוך המחנות הקדושים. כי מחנות קדושים עומדים בדרך של גן העדן, ומחנות נוכרים, מלאכי חבלה, עומדים בדרך של הגיהינום.

58. זכתה הנשמה ושמירה של פרישׂת לבוש כבוד, השם אלוה, עליה. כמה מחנות קדושים נועדים לה להתחבר עימה ולהביא אותה לגן העדן. לא זכתה, כמה מחנות נוכרים נועדים להביא אותה אל הגיהינום.

ואלו המחנות של מלאכי חבלה עתידים לעשות בה נקמות. לזה בא הכתוב והורה, לעם נוכרי לא ימשול למוכרה. אלו הם מלאכי החבלה. בבִגדו בה, הוא לבוש השמירה, השם אלוה, שהקב"ה פורשׂ עליה ועושה לה שמירה, שלא ישלוט בה עם נוכרי.

59. כמה יש לאדם להיזהר שלא יטה דרכיו בעוה"ז. שאם זכה האדם בעוה"ז, ושומר את הנשמה כראוי, הקב"ה רוצה בו, ומשתבח בו בכל יום בפמליה שלו. ואומר, ראו הבן הקדוש שיש לי בעולם ההוא. כך וכך עשה, כך וכך מעשיו מתוקנים.

60. וכשהנשמה הזאת יוצאת מעוה"ז זכּה, נקייה וברורה, הקב"ה מאיר לה בכמה אורות, בכל יום קורא עליה, זוהי הנשמה של פלוני בני, שמירה תהיה לגוף ההוא שעזבה.

61. ואִם לִבְנוֹ ייעָדֶנה כמשפט הבָּנות יַעשה לה. מהו כמשפט הבנות? בתוך הסלע החזק, עולם הבריאה, ברקיע הנסתר, העליון מכל הרקיעים אשר שׁם, יש היכל אהבה, העומד תחת קודש קודשים של הבריאה. שׁם אוצרות נסתרות, ושׁם הן כל הנשיקין של אהבת המלך. והנשמות, שהן אהובות המלך, נכנסות לשם.

62. כיוון שהמלך נכנס בהיכל, כתוב, ויישק יעקב לרחל, ששׁם זיווג דנשיקין, והקב"ה מוצא שם את הנשמה הקדושה ההיא, מיד מקדים ונושק לה, ומחבק אותה, ומעלה אותה עימו ומשתעשע בה.

63. כמשפט הבנות יעשה לה. כמו שהאב עושה לבתו, שחביבה לו, שנושק לה ומחבק אותה ונותן לה מתנות. כך עושה הקב"ה אל הנשמה הזכה בכל יום.

64. וכתוב, יעשה למחכֵּה לוֹ. כמו שהבת, הנשמה, השלימה העשיה בעוה"ז. כך הקב"ה משלים לה עשיה אחרת בעוה"ב. שכתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו. וכאן כתוב, יעשה לה. שאף, יעשה, שכאן הוא כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.

65. אִם אַחרת ייקח לו. מה פירוש, אם אחרת? האם נשמה אחרת הכין הקב"ה להשיב לצדיקים בעוה"ז, ואין זו אותה הנשמה, שהשלימה בעוה"ז רצון אדונה? א"כ אין הבטחה כלל לצדיקים?

66. וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנָה. פסוק זה העמידו החברים בחורבן ביהמ"ק, וישוב העפר על הארץ כשהיה. כאן הוא, כמ"ש, והכְּנַעני אז בארץ. כשהיה ודאי. שאחרי החורבן חזרה הארץ לרשות קליפת כנען, כמו שהיה בתחילה.

והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. והרוח תשוב, זוהי השכינה, שהיא הרוח הקדוש. בעת שראתה השכינה, באלו עשרה מסעות שנסעה, שישראל אינם רוצים לשוב בתשובה לפני הקב"ה, והס"א שולטת על הארץ הקדושה, הסתלקה השכינה ושבה אל האלקים.

67. רוח של אדם צדיק מתעטר בצורה בגן העדן התחתון. ובכל השבתות והמועדים וראשי החודשים, מתעטרים הרוחות ופושטים צורתם מגן העדן התחתון, ועולים למעלה לגן העדן העליון. וכמו שעשה הקב"ה בנשמה הקדושה למעלה, כך עושה עם הרוח הזה, שלמטה בגן העדן התחתון, שעלה לפניו. ואמר, זהו הרוח של גוף פלוני. מיד מעטר הקב"ה הרוח הזה בכמה עטרות, ומשתעשע בו.

68. ואין הקב"ה עוזב בשביל הרוח הזה את מה שעושה לנשמה. אלא, שְׁאֵרָה כְּסוּתה ועוֹנָתה לא יגרע. אלו הם שלושה שמות עליונים, שעין לא ראתה אלקים זולתך, שהוא בינה.

69. וכולם הם בעוה"ב, בינה, ונמשכו משם. שְׁאֵרה, הוא המשכה של התנוצצות ואור, או"ח ואו"י, המאיר בדרך סתום. הוא מָזון, הזן את הכול, ונקרא הוי"ה בניקוד אלקים, שהוא שֵם הבינה. שארה בהיפוך האותיות הוא, אשר ה'. אשר היא בינה, ה"ר דהוי"ה. וזהו שכתוב, מאשֵר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ, כי ממנה נמשך המזון.

70. כְּסוּתה, היא הפרישׂה, שפורש עליה המלך, כלומר לבוש כבוד של השם אלוה. זוהי המשכה אחרת המאירה ושומרת את הנשמה תמיד. וזהו שכתוב, בבִגדו בה, תמיד, שלא נעדר ממנה.

71. עוֹנָתה, היא המשכה מעוה"ב, בינה, שבה הכול, הוי"ה צבאות, השם שבנה"י דבינה, המאיר בכל האורות הסתומים העליונים של עה"ח, שבו העונה הנסתרת, שמשם היא יוצאת. וכל זה בעידון ובהשתוקקות של עוה"ב, בינה.

72. שלושה אלו לא יגרע ממנה, כשהיא זכתה כראוי. ואם אינה כראוי, גורעים ממנה אלו שלושה, שלא נעשית לה עטרה, אפילו מאחד מהם. כתוב, ואם שלוש אלה לא יעשה לה, כלומר שלא זכתה בהם, ויצאה חינם אין כסף. תצא ממנו, ודוחים אותה החוצה. אין כסף, אין לה כיסוף, השתוקקות, ואין לה עידון כלל.

73. עד כאן הוכיחה התורה, שכל העצות תלויות בה, ונותנת עצה טובה לבני אדם. מכאן והלאה, נחזור לדברים הראשונים, בשמירה העליונה שפורשׂ הקב"ה על הנשמה, כדי שלא תהיה לעם נוכרי, כי בִגדוֹ בה, ושמירה הוא לה תמיד.

74. ואִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנה. איך אפשר לומר, בנו של הקב"ה? ואיך אפשר שתהיה בחינת אב ובן במדרגות העליונות? אלא שיש עניין זריעת הפּוֹלים ביום השלג לנ"ב גוונים.

יום השלג, הוא דינים דדכורא, הנמשכים משליטת קו שמאל. זריעה, פירושו, הכנת העלמת אור, שבסופה מתהפך ההעלם לגילוי גדול, שהוא כמו זריעת חיטים טובים בקרקע, שנעלמים ונרקבים שם, אבל סופם לחזור ולצמוח מאה שערים.

פולים הוא לשון נפילה, והוא הזריעה, עליית המלכות לבינה, שגרמה לנפילת בינה ותו"מ מכל המדרגות למדרגה שמתחתיה. נ"ב גוונים, הוא רמז לבחינת בן שהוא אותיות נ"ב.

יום השלג, הוא יום שליטת קו שמאל שהדינים שלו מכונים שלג. שנזרעו פולים לנ"ב גוונים, שאז ע"י קו האמצעי, עלתה מלכות לבינה, ובינה ותו"מ שלה נפלו לז"א, וכן עלתה המלכות לבינה דזו"ן, ובינה ותו"מ שלהם נפלו לנשמות הצדיקים. וע"י העלם זה יצאו כל המוחין של זו"ן ובי"ע.

וע"כ זה מכונה זריעת פולים. זריעה, מפני שההעלם נעשה אח"כ בעת גדלות לגילוי גדול. פולים, ע"ש נפילת חצאי המדרגות התחתונות מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. ועלייה זו של המלכות לבינה, עשתה קשר בין בינה וז"א, שחו"ב דבינה נעשו לבחינת או"א לז"א, וז"א נעשה לבן אליהם.

נ"ב גוונים, רומז על בן, שע"י זריעת הפולים נעשה קשר בין המדרגות, שחו"ב דעליון נעשו לאו"א, והתחתון נעשה לב"ן, וע"כ כמו שז"א נעשה ע"י זה בן לחכמה ולבינה, כך נעשה הצדיק בן לז"א. ובזה מתבאר הכתוב, ואם לבנו ייעדנה. שהצדיק התחתון נבחן לב"ן אל הקב"ה, כמו ז"א לבינה.

76. כל מי שזכה ל-13 שנים והלאה, נקרא בן לכנ"י, המלכות. וכל בן עשרים ומעלה, שזוכה בהם, נקרא בן אל הקב"ה, ז"א, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.

יש שני מיני ג"ר. ג"ר הנמשכים מישסו"ת, והם מוחין דנשמה לזו"ן. ורק זו"ן הקטנים המלבישים לז"א מחזה ולמטה, מקבלים ג"ר אלו. אבל ז"א עצמו עדיין נשאר בו"ק חסר ג"ר. עד שנמשכים לו הג"ר דאו"א עילאין, שאז גם ז"א עצמו משיג ג"ר. והם מוחין דחיה. לזו"ן הקטנים מספיק ג"ר דישסו"ת, שנבחנים שניהם למלכות, להיותם מלבישים במקום מחזה ולמטה דז"א, שמקום זה שייך כולו למלכות.

וכן הוא בתחתונים, שאם אדם משיג מוחין דנשמה, הוא מקבל אותם מזו"ן הקטנים, שמקבלים מישסו"ת. ואם אדם משיג מוחין דחיה, הוא מקבל אותם מז"א עצמו. וכשהוא בן 13 שנה ומעלה, מקבל מוחין דנשמה. וכשהוא בן עשרים ומעלה, מקבל מוחין דחיה.

לכן כל מי שזכה ל-13 שנים והלאה, נקרא בן לכנ"י. כי אז מקבל מוחין דנשמה מזו"ן הקטנים, ששניהם הם כנ"י, מלכות. ע"כ נקרא בן אליה. אבל לא לז"א עצמו. בן עשרים שנים ולמעלה נקרא בן להקב"ה, כי אז מקבל מוחין דחיה מז"א עצמו, המקבל מאו"א עילאין. וע"כ נקרא בן לז"א, להקב"ה.

77. כשהגיע דוד ל-13 שנים, וזכה ביום שנכנס ל-14, כתוב, ה' אמר אליי, בני אתה, אני היום יְלִדְתיך. כי קודם לכן לא היה בן אליו, שלא שרתה עליו הנשמה העליונה, כי היה בשנות העורלה. ומשום זה כתוב, אני היום ילדתיך. אני, ולא הצד האחר, כמו שהיה עד עתה. אבל עתה אני לבדי. ושלמה, בעשרים שנים זכה למוחין דחיה, ונעשה על ידיהם בן להקב"ה, לז"א.

78. ואִם לִבנו ייעדנה. מ-13 שנים והלאה, שאז יוצא מרשות הצד האחר שהזדמן לו. כתוב, כמשפט הבּנות יעשה לה. בכל יום רואה הקב"ה את הילד ההוא, העומד ברשות העורלה, והוא יוצא ממנה, ונמשך לבית הספר ושובר אותה, והולך לבית הכנסת ושובר אותה.

מה עושה הקב"ה לנשמה ההיא? הוא מכניס אותה אל חדרו, ונותן לה מתנות ומנחות רבות, ומקשט אותה בקישוטים עליונים, עד הזמן שמביא אותה לחופה בבן ההוא, שמלביש אותה בו, מ-13 שנים ומעלה.

79. אִם אחרת ייקח לו. ביום השבת, בשעה שהתקדש היום, יוצאות נשמות מתוך עה"ח, ז"א, ואלו הנשמות נושבות לתחתונים, ונחים התחתונים בהן כל יום השבת. שהן נשמה יתֵרה, שצדיקים משיגים ביום השבת. ואחרי שיוצאת השבת, חוזרות ועולות כל הנשמות ומתעטרות בעטרות קדושות למעלה.

אף כאן, הקב"ה מזמין לאדם ביום השבת נשמה יתרה. וזו נשמה אחרת, שעליה כתוב, ואם אחרת ייקח לו. ואע"פ שהזדמנה לו נשמה זו, שארה וכסותה ועונתה של הנשמה הראשונה, שהיה לו בתחילה, לא יגרע.

81. בכל מקום שנאמרים דברי תורה, הקב"ה וכנ"י, המלכות, הם שם, ומקשיבים להם. ואז, בעץ של טו"ר, המלכות, הצד של הטוב מתגבר ומתעלה למעלה, והקב"ה וכנ"י מתעטרים בטוב והם בעליו של הטוב ההוא, ועליהם כתוב, אל תמנע טוב מבעליו.

83. ה' אלקיי גדלת מאוד, הוד והדר לבשת. ה' אלקיי, תחילת האמונה, עליית המחשבה, חכמה, ועוה"ב, בינה, והם אחד בלא פירוד. כי או"א, חו"ב, אינם נפרדים. גדלת, זהו התחלה לז"ת, יום הראשון, ספירה ראשונה, חסד, והם ימים עתיקים, כלומר שמקבלת מספירות דעתיק, והיא ימין. מאוד, זה שמאל, גבורה.

84. הוד והדר לבשת. אלו שני ענפי ערבוֹת, נו"ה. עה"ח, ת"ת, לא עלה להיות במניין, משום אותו מאוד, שמאל, שכל הענפים שלמטה שבכללם ענף מר אחד, ס"מ, נכללים בשמאל. וע"כ נחבא עה"ח, ולא רצה להיות במניין הזה, עד שחזר כבתחילה, ושיבח באופן אחר.

85. עוטֶה אור כשַׂלְמָה, נוטה שמיים כיריעה, המְקָרֶה במים עליותיו. עוטה אור כשלמה, זוהי התחלה של היום הראשון, חסד. נוטה שמיים, הוא ת"ת, הנקרא שמיים. כאן נכלל שמאל, גבורה. ולא כתוב, מאוד, כי נכלל השמאל בימין, שיהיה מאיר בכלל השמיים, ת"ת.

המקָרה במים עליותיו, כאן יצא בחדווה עה"ח, נהר היוצא מעדן, ת"ת, והשתרשו במימיו שני ענפי ערבוֹת, נו"ה, שגדלים במימיו. עליותיו, הם ענפי הערבות, נו"ה.

86. כתוב, ועל יוּבַל ישַלַח שורשיו. וכתוב, נָהָר פלגיו ישַמחוּ עיר האלקים. פלגיו, הם שורשיו, נו"ה. נקראים, עליותיו, שורשיו, פלגיו, כולם השתרשו במים של הנהר, ת"ת.

87. השָׂם עבים רְכוּבוֹ. עבים, מיכאל וגבריאל. המהלֵך על כנפי רוח, לתת רפואה לעולם. זה רפאל. מכאן והלאה, עושֶה מלאכיו רוחות, מְשׁרתיו אש לוהט.

88. אם אחרת ייקח לו. כמה גלגולים ישָנים כאן, שלא נגלו עד עתה, וכולם אמת כראוי, כי אין לנטות מדרך אמת, אפילו כמלוא חוט השערה. בתחילה יש להעיר, נשמות הגֵרים כולם, פורחות מגן העדן בדרך סתום, ומתלבשות בגרים. כשמסתלקות מעוה"ז, הנשמות, שהרוויחו הגרים מגן עדן, לאיזה מקום הן חוזרות? מי מעלה אותן בחזרה למקום שיצאו משם, לגן עדן?

89. מי שלוקח ואוחז בתחילה בנכסי הגר, שאין לו יורשים, זוכה בהם. אף כאן, כל אלו הנשמות הקדושות העליונות, שהקב"ה הזמין אותן לבוא למטה, כולן יוצאות בשבת וביו"ט ובר"ח, להשתעשע בגן עדן, ופוגשות באלו נשמות הגרים.

מי מאלו הנשמות, שאוחזת בהן, זוכה בהן, ומתלבשות בהן ועולות. וכולן עומדות בלבוש הזה, ויורדות לגן העדן בלבוש הזה. משום שבגן העדן אינם עומדים שם אלא בלבוש, כל אלו הנמצאים שם. ונמצא, שאותן הנשמות מעלות את נשמות הגרים בחזרה לגן העדן.

90. הייתכן שבגלל הלבוש של נשמות הגרים, גורעים לנשמות האלו מכל העונג, שהיה להן בתחילה? על זה כתוב, אם אחרת ייקח לו שְׁאֵרה כְּסוּתה ועוֹנָתה לא יגרע. בגן העדן עומדות בלבוש הזה, שקדמו לאחוז בהם וזכו בהם. כלומר, הלבוש מנשמות הגרים. וכשעולים למעלה, מתפשטות ממנו, כי שם למעלה אין עומדים בלבוש.

92. כל אלו הנשמות הקדושות, כשיורדות לעוה"ז, כדי שכל אחת תשרה על מקומה הראוי לה, בבני אדם, כולן יורדות ומתלבשות באלו נשמות הגרים. וכך נכנסות בזרע הקדוש. ובמלבוש הזה עומדות להשתעבד מהם בעוה"ז, במצוות ובמע"ט. וכשנשאבים המלבושים מדברי עוה"ז, מהמצוות, אלו הנשמות הקדושות ניזונות מהריח, שמריחות מִלבושיהן האלו.

המלבושים מנשמות הגרים נעשו אמצעיים בין הנשמות ובין הגוף. והמצוות, שאדם עושה, מגיעות למלבושים, והנשמות מקבלות מזונות מהריח, שמריחות מהמלבושים. שהנשמות עצמן גבוהות ואינן משתעבדות ממעשה הגוף, אלא המלבושים שלהן משתעבדים במעשה המצוות, והנשמות מקבלות מריח המלבושים.

93. הקב"ה, כל הדברים הסתומים שעושה, הכניס אותם בתורה הקדושה, והכול נמצא בתורה. ודבר סתום מגלה אותו התורה, ומיד מתלבשת בלבוש אחר, ומסתתרת שם, ואינה מתגלה. והחכמים, מלאים עיניים, אע"פ שהדבר ההוא הסתתר בלבוש שלו, הם רואים אותו מתוך הלבוש. ובשעה שהתגלה הדבר ההוא, מטרם שנכנס בחזרה ללבושו, מטילים בו פקיחת עיניים. ואע"פ שנעלם מיד, אינו אובד עוד מעיניהם.

94. בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הגר, שהזרע הקדוש, ישראל, יהיו נזהרים בו. ואח"ז יצא הדבר הסתום מנרתיקו, מהכיסוי שלו. ולאחר שנגלה, חזר מיד לנרתיקו, ומתלבש שם.

95. כיוון שהזהיר על הגר בכל אלו המקומות, יצא הדבר מנרתיקו, והתגלה, ואמר, ואתם יְדעתם את נפש הגֵר, מתוך שהנשמות מלובשות בו. ומיד נכנס לנרתיק וחוזר ללבושו ומסתתר, כמ"ש, כי גֵרים הייתם בארץ מצרים. שהוא טעם צדדי.

והכתוב חושב, שמשום שהתלבש מיד, לא היה מי שישגיח בה. בנפש הגר הזו, יודעת הנשמה בדברי עוה"ז, ונהנית מהם. להיותה אמצעית בין הנשמה ובין הגוף. וע"כ כתוב, ואתם ידעתם את נפש הגר.

96. ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. ענן זה, הוא כמ"ש, את קשתי נתתי בענן. הקשת הזו, המלכות, שמקבלת ג' גוונים לבן אדום ירוק, שהם לבושיה, מג' קווים דז"א, פשטה את לבושיה, ונתנה אותם למשה. ובלבוש ההוא עלה משה אל ההר, וממנו ראה מה שראה, ונהנה מכל.

97. כמה הם בני העולם בבלבול הדעת, ואינם רואים בתורה בדרך אמת, והתורה קוראת להם בכל יום באהבה אליה, ואינם רוצים להחזיר ראשם, להקשיב אליה.

98. כי בתורה יוצא דבר מנרתיקו, ונראה מעט, ומיד מסתתר. ובזמן שמתגלה מתוך הנרתיק ומסתתר מיד, אין התורה עושה זה, אלא לאלו שיודעים בה ונודעים בה.

99. הדבר דומה לאהובה, יפת מראה ויפת תואר, המסתתרת בהיכלה. ויש לה אוהב, שבני אדם אינם יודעים בו, אלא הוא מסתתר. האוהב ההוא, מתוך האהבה שאוהב אותה, עובר תמיד בשער ביתה, נושא עיניו לכל צד. היא, יודעת שאוהבה סובב תמיד שער ביתה.

היא פותחת פתח קטן בהיכלה, ומגלה פניה אל אהובה. ומיד חוזרת ומתכסה. כל אלו שהיו עם האוהב, לא ראו ולא הסתכלו. רק האוהב לבדו, שמֵעיו וליבו ונפשו הולכים אחריה, ויודע שמשום האהבה, שהיא אוהבת אותו, מתגלה אליו רגע אחד, לעורר האהבה אליו.

כך הוא דבר תורה, אינה מתגלה אלא לאוהבה. יודעת התורה שחכם לב ההוא, סובב שער ביתה בכל יום. מה עושה? גילתה פניה אליו מתוך ההיכל, ורמזה לו רמז. ומיד חזרה למקומה, והסתתרה. כל אלו משם, לא ידעו ולא הסתכלו. אלא הוא לבדו, ומעיו וליבו ונפשו הולכים אחריה. וע"כ התורה מתגלה ומתכסה והולכת באהבה אל אוהבה, לעורר עימו האהבה.

100. דרך התורה כך היא. בתחילה, כשמתחילה להתגלות לאדם, רומזת אליו ברמז. אם יודע, טוב. ואם אינו יודע, שולחת אצלו וקוראת לו פתי. והתורה אמרה לאותו ששלחה אליו, אמוֹר לפתי ההוא, שיתקרב לכאן ואדבר עימו. כמ"ש, מי פתי יסור הנה חסר לב. האדם מתקרב אצלה, מתחילה לדבר עימו מאחורי הפרוכת, שפורשׂת אליו דברים לפי דרכיו, עד שיסתכל מעט מעט. וזהו דְרוּש.

101. אח"כ היא מדברת עימו מאחורי סדין דק דברי חידה, וזוהי הגדה. ואחרי שנעשה רגיל אצלה, היא מתגלה אליו פב"פ, ומדברת עימו כל הסודות הסתומים, וכל הדרכים הסתומות, שהיו חבויים בליבה מימים ראשונים. אז הוא אדם מושל, בעל תורה, אדון הבית, שהרי גילתה לו כל הסודות שלה, ולא הרחיקה ולא כיסתה ממנו כלום.

102. אמרה לו התורה, ראית דבר רמז, שרמזתי לך בתחילה, כך וכך סודות היו בו, כך וכך הוא. אז רואֶה שעל אלו מילים שבתורה, אין להוסיף ואין לגרוע מהן. ואז פְּשט המקרא הוא כמו שהוא, שלא להוסיף ולא לגרוע אפילו אות אחת. וע"כ בני אדם צריכים להיזהר ולרדוף אחר התורה, להיות מהאוהבים שלה.

103. אם אחרת ייקח לו. הגלגולים שמתגלגלים בפסוק הזה, כמה גדולים ועליונים הם. שהרי כל הנשמות באות בגלגול. ובני אדם אינם יודעים דרכיו של הקב"ה, ואיך עומדים המאזניים, ואיך בני אדם נידונים בכל יום ובכל זמן. ואיך הנשמות באות בדין, מטרם שבאות לעוה"ז. ואיך באות בדין, לאחר שיוצאות מעוה"ז.

104. כמה גלגולים וכמה מעשים סתומים עושה הקב"ה עם כמה נשמות ערומות, שאין להן לבוש מתורה וממצוות. וכמה רוחות ערומים הולכים בעולם ההוא, שאינם נכנסים למחיצתו של המלך. וכמה עולמות מתהפכים להם, שמשתנים בשבילם סדרי המדרגות, הנקראות עולמות.

והעולם מתהפך בכמה פליאות סתומות. ובני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים. ואיך מתגלגלות נשמות כאבן בכף הקֶלַע, כמ"ש, ואת נֶפש אויביךָ יקַלעֶנה בתוך כף הקלע.

105. כל הנשמות יוצאות מהעץ הגדול והחזק, שהוא נהר היוצא מעדן, ז"א. וכל הרוחות יוצאים מעץ אחר קטן, המלכות. נשמה יוצאת מלמעלה, ורוח מלמטה, ומתחברים יחד כעין זכר ונוקבא. ואז מאירים אור עליון. ובחיבור שניהם נקרא נר, ראשי תיבות נשמה רוח, שכתוב, נר ה' נִשמת אדם.

106. נשמה ורוח הם זכר ונוקבא, להאיר יחדיו. זה בלא זה אינם מאירים. וכשמתחברים יחדיו נקרא הכול נר. ואז התעטפה הנשמה ברוח, כדי לעמוד למעלה בגן העדן העליון בהיכל הנסתר, כמ"ש, כי רוח מלפניי יעטוף, שעוטף אחרים. שלמעלה בגן העדן העליון, בהיכל נסתר, מתעטפת ומתלבשת הנשמה ברוח.

107. וכיוון שבהיכל הזה יש נשמה ורוח, הנפש אינה באה לשם, אלא הנשמה מתלבשת שם ברוח. וכשיורדת לגן העדן התחתון, היא מתלבשת ברוח אחר, בנשמות הגרים. ובכולם הנשמה שורה בעוה"ז, ומתלבשת בהם, הן ברוח שלה והן בנשמות הגרים.

108. הרוח ההוא היוצא מעוה"ז, שלא גדל ולא התפשט בעוה"ז, שאין לו בנים, הולך בגלגול ואינו מוצא מנוחה, ובא בגלגול בעולם כאבן בכף הקלע, עד שיימצא גואל שיגאל אותו, יָבָם שמייבֵּם את אשתו, ומביא אותו באותו הכלי ממש, שהיה משתמש בו והיו דבוקות בו תמיד רוחו ונפשו, והייתה בת זוגו רוח ברוח, באשתו. והגואל ההוא בונה אותו כבתחילה, שמביא אותו בבן שנולד מהיְבָמָה, שהיא אשתו, וחוזר לחיי עוה"ז כבתחילה.

109. והרוח שעזב הבעל אצל אשתו בביאה הראשונה, מתדבק בכלי ההוא, באשתו, שאינו נעדר ממנה לעולם אפילו לאחר מיתתו, אינו אובד. כי אין דבר בעולם אפילו קטן, שאין לו מקום ומעמד, להסתתר ולבוא לשם, ואינו אובד לעולם.

ומשום זה, הרוח שעזב בכלי הוא שָׁם, ורודף אחר השורש והיסוד שלו, שמשם יצא, כלומר אחר הבעל המת בלי בנים, ומביא אותו ובונה אותו במקומו, במקום הרוח שהוא בת זוגו, שיצאה עימו, באשתו, ונבנה שם כבתחילה. וזוהי עתה ברייה חדשה בעולם, רוח חדש וגוף חדש.

110. והרוח שבבן הנולד הוא מה שהיה, כלומר האיש עצמו, ולא הרוח שעזב אצלה בביאה הראשונה, שהוא רק חלק ממנו. אבל לא נבנה בבן הנולד, אלא בכוח הרוח האחר שעזב באשתו.

בניין זה שנבנה, בבן הנולד מהייבּום, לא נבנה אלא בכוח הרוח האחר, שעזב שם בכלי ההוא, באשתו בביאה הראשונה. וכשהתחיל להיבנות רוח זה, מושך אחריו את הרוח שהלך ערום, בלי בנים, ומושך אותו אצלו. ונעשו שָׁם שני רוחות שהם אחד. אח"כ נעשה זה רוח וזה נשמה, ושניהם אחד.

111. אם זכה להיטהר כראוי, נעשו שניהם אחד, שהתלבשה בהם נשמה אחרת עליונה. כמו שיש לשאר בני העולם, רוח, שהנשמות זוכות בו, אלו שמקדימות ואוחזות בו, כלומר נשמות הגרים, ועוד רוח אחר מלמעלה, והנשמה הקדושה מתלבשת בהם בשניהם. אף כך, גם משלו ממש יש שני רוחות, רוח עצמו ורוח שעזב באשתו בביאה ראשונה, כדי שתתלבש בהם הנשמה העליונה.

112. הרי יש לזה גוף אחר שנבנה עתה מחדש, ע"י הייבום, מה נעשה מהגוף הראשון שעזב? או זה לריק או זה לריק? לפי שׂכלו של האדם, הגוף הראשון הזה, שלא נשלם תחילה, אבד, משום שלא זכה. א"כ, בחינם עסק במצוות התורה, ואפילו אם עסק רק באחת מהן. והרי אנו יודעים, שאפילו הריקים שבישראל, מלאים כולם מצוות כרימון. והגוף הזה, אע"פ שלא נשלם להתרבות ולזכות ולגדול בעולם, הרי מצוות אחרות שבתורה שמר, ולא אבדו ממנו. האם לחינם היה?

113. חברים, פיקחו עיניכם, אתם סבורים ויודעים, שכל אלו הגופים מצוינים הם בציונים בחינם, שאין להם קיום לעולם. ואינו כן, וחלילה לנו להסתכל בדברים כאלו.

114. מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו. מיהו בעולם שיוכל לדבר, הגבורות שעושה הקב"ה תמיד בעולם? הגוף הראשון שעזב, אינו אבד, ולעת"ל יהיה לו קיום. כי כבר קיבל עונשו בכמה אופנים, והקב"ה אינו מקפח שׂכר כל ברייה שברא, חוץ מאלו שיצאו מהאמונה שלו, ולא היה בהם טוב מעולם. וחוץ מאלו שלא כרעו בברכת מוֹדים, בתפילת שמונה עשרה, שהקב"ה עושה מהם בריות אחרות, משום שלא ייבנה הגוף ההוא בצורת בן אדם, ולא יקום לעולם. אבל אלו שמתו בלי בנים, אינו כן.

115. אם הרוח ההוא זכה להיתקן בעוה"ז בגוף האחר, מה עושה הקב"ה? הגואל שגאל אותו, היָבָם, הרוח ההוא שלו שהכניס לשם, ושיתף ועירב באותו רוח שהיה בכלי ההוא, שעזב בה אחיו בביאה הראשונה, ודאי אינו אבד.

שהרי שלושה רוחות שָׁם. ראשון, רוח שהיה בכלי ההוא ונשאר שם, שעזב בה אחיו המת בביאה ראשונה. שני, רוח של אחיו המת עצמו שנמשך לשם, שהיה ערום בלי בנים. ושלישי, רוח שהכניס לשם אותו הגואל, היבם, והתערב בהם. להיות בשלושה רוחות אי אפשר, ומה נעשה?

116. אלא כך הן גבורות עליונות שעושה הקב"ה. רוח שהכניס לשם אותו הגואל, בו מתלבשת הנשמה, במקום הלבוש מנשמות הגרים. ורוח של המת, הערום בלי בנים, שחזר לשם להיבנות מחדש, יהיה לבוש לנשמה העליונה.

ורוח שהיה בתחילה, שנשאר בכלי, הרוח שעזב בה בעלה המת בביאה הראשונה, פרח משם. והקב"ה מזמין מקום בתוך החלון שבסלע, שלאחר כתפיו של גן העדן. והרוח ההוא נסתר שם, והוא עולה לגוף הראשון של המת בלי בנים, שהיה לו בתחילה. וברוח ההוא יקום הגוף ההוא לתחיית המתים. וזהו אחד שהם שניים.

117. אבל הגוף ההוא, עד שלא יקום לתחייה, עונשו גדול, כי משום שלא זכה להתגדל בבנים, מורידים אותו לתוך אדמה הסמוכה לארץ אַרְקָא. ששבע ארצות יש: ארץ, אדמה, גיא, נְשִׁייה, צִייה, ארקא, תבל. ונידון שם. ואח"כ מעלים אותו לתבל הזה, שאנו נמצאים בו. עתה יורד בחזרה לאדמה. ועתה עולה. הנה עולה והנה יורד, אין לו מנוחה, חוץ מאשר בשבתות ובימים טובים ובראשי חודשים.

118. ואלו הם הישֵנים באדמַת עפר. אדמת נקרא ע"ש שהוא מאדָמָה. עפר נקרא ע"ש שהוא מתֵבֵל. ועל אלו כתוב, ורבּים מישֵני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרָפוּת ולדִרְאון עולם.

אם הרוח הערום זכה, הרוח של המת בלי בנים, כי חזר לעוה"ז כבתחילה, בבן הנולד מהייבום, הוא זכאי להיתקן. כי הרוח שעזב בביאה הראשונה באשתו, ושהסתתר בסלע, ייתקן בגוף הראשון, שהניח המת בלי בנים. ועל אלו כתוב, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות. כלומר, כל אלו שלא זכו להיתקן.

119. ואלו הן גבורות עליונות של המלך העליון הקדוש, שלא אובד כלום, אפילו הבל פֶה יש לו מקום ומעמד. והקב"ה עושה ממנו מה שעושה. ואפילו מילה של אדם, ואפילו קול, אינם לריק, ומקום ומעמד יש לכל.

120. זה שנבנה עתה, המת בלי בנים, שהתגלגל בבן הנולד מהייבום, ויצאה לעולם ברייה חדשה, אין לו בת זוג. ועל זה אינם מכריזים על בת זוגו קודם שנולד, כי בת זוגו אבדה ממנו. בת הזוג שהייתה לו נעשית אימו, ואחיו נעשה אביו.

123. צְאֶנה וראֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. מי יכול לראות במלך שלמה, המלך שהשלום שלו, ז"א, והרי הוא סתום מכל צבאות מרומים שלמעלה בבינה, במקום שכתוב עליו, עין לא ראתה אלקים זולתךָ? א"כ איך כתוב, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה? ועוד, הרי הכבוד שלו, כל המלאכים העליונים שואלים ואומרים, איפה מקום כבודו, ההסתר? ומהו השבח של צאנה וראינה?

124. אלא, צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, כתוב, בעטרה, ולא כתוב, ובעטרה. שכל מי שרואה עטרה, המלכות, רואה הנועם של המלך שהשלום שלו. שעיטרה לו אימו, מלכות המקיפה את ז"א. נקראת בת, ונקראת אחות, ונקראת אֵם. והיא הכול, והכול הוא בה. מי שיסתכל ויידע במלכות, יידע חכמה עליונה.

125. הכלי שהיה למטה, היְבָמה שהייתה מקודם אשתו של המת בלי בנים, והייתה למטה ממנו, איך ייעשה אותו הכלי למעלה, שיהיה אימו? בעלה, המת בלי בנים, שהיה למעלה ממנה, איך התהפך והיה למטה, שנעשה בנה?

בת זוגו נעשתה לאימו. אחיו הוא אביו. אם אביו של הראשונה, של אשתו, היה גואל אותו, כלומר היה מייבם את אשתו, היה יפה. אבל אחיו, שיהיה אביו? וכי אין זו פליאה? ודאי עולם הפוך הוא, עליונים למטה ותחתונים למעלה.

126. מי שהוא במקום האור, אינו יכול להסתכל ולראות בחושך. אבל הקב"ה אינו כן, יודע מה בחושך, אע"פ שהאור שורה עימו. מתוך האור מסתכל בחושך, ויודע כל מה שיש שם.

127. כאן יש להקדים בתחילה דבר אחד, שאמרו הראשונים באלו מראות הלילה. מי שבא על אימו בחלום יצפה לבינה, כמ"ש, כי אִם לַבִּינה תקרא. אִם, משום שהיא אֵם, ע"כ יצפה לבינה, יפה הוא. אלא שהיה לו לכתוב כך, שמי שראה את אימו בחלום, יזכה לבינה. אבל מי שבא על אימו, למה זה?

128. משום שהתהפך ועלה מלמטה למעלה. בן היה תחילה, כלומר למטה ממנה. כיוון שעלה למעלה, שבא עליה, התהפך האילן, והוא נעשה מעולם העליון, ושולט עליה, וזוכה לבינה.

129. בתחילה, כשעלה אדם ל-13 שנים, כתוב, ה' אמר אליי, בני אתה, אני היום יְלִדְתיך. שנעשה בן אל המלכות, והמלכות היא אימו. ואז הוא למטה ממנה. כיוון שעלה עליה, שנעשה בעלה, זהו מעולם העליון, ז"א. כי עלה למדרגת יוסף, יסוד דז"א, זכה לבינה, כמו ז"א, שיש לו מוחין דבינה.

130. אף כך הכלי הזה, אשת המת. בתחילה היה בעלה המת במדרגת יוסף, יסוד דז"א, הבעל של האילן התחתון, מלכות, שנשמעת לרצונו, ושולט עליה. כי כל נקבה עומדת בצורת הנוקבא, האילן התחתון, מלכות.

כיוון שלא רצה להתקיים במדרגת יוסף, ולא התקיים לשמש בו, ולהרבות בעולם ולעשות תולדות ומת בלי בנים, אז ירד למטה, שהתגלגל בבן הנולד מהייבום, והיא, אשתו, נעשית אימו. והגואל, היָבם, ירש ירושת יוסף שהיה אחיו בתחילה, וירד למטה, שהתגלגל בבן הנולד.

131. כיוון שירד למטה, התקיים בו הכתוב, ה' אמר אליי, בני אתה, אני היום ילדתיך. שנעשה בן אליה, התהפך האילן, מה שהיה למטה, והוא היה שולט עליה, כבעל על אשתו. כיוון שירד למטה, שהתגלגל בבן הנולד מהייבום, ההוא שירש ירושת מקום יוסף, אחיו היבם, נקרא אביו. והכול הוא על תיקונו כראוי.

132. בתחילה היה מעולם הזכר, יוסף, ונעקר משם, ועתה הוא מעולם הנקבה, המלכות. ומה שהיה שולט עליה, שולטת עתה היא עליו, והוחזר להיות בעולם הנקבה. וע"כ אין לו בת זוג כלל, ואין מכריזים עליו על נקבה, כמו שמכריזים על כל אדם בטרם שנולד, בת פלוני לפלוני. כי הוחזר לעולם הנקבה.

133. והגוף הראשון שעזב, המת בלי בנים, אם היו יודעים ומסתכלים בני העולם, הצער שיש לו בעת שנעקר מעולם הזכר ומוחזר לעולם הנקבה, היו יודעים שאין צער בעולם כצער ההוא. בת זוגו אין לו, משום שאינו עומד במקום הזכר.

אין מכריזים עליו על נקבה, משום שהוא מעולם הנקבה. ואם יש לו בת זוג, הוא ברחמים ע"י תפילה נפגש עם נקבה, שעד עתה לא היה לה בן זוג. כמו שלומדים, אולי יקדמנו אחֵר ברחמים. כי המת בלי בנים, נקרא אחר. והכול הוא על תיקונו.

134. ובת כוהן, כי תהיה אלמנה וגרושה וזֶרע אין לה, ושָׁבה אל בית אביה כנעוריה. ובת כוהן, הנשמה. אלמנה, מהגוף הראשון של המת בלי בנים. וגרושה, שאינה נכנסת לפרגוד המלך.

כי כל אלו שאינם עומדים בעולם הזכר, אין להם חלק בו. הוא הסתלק ועקר את עצמו מעולם הזכר, אין לו חלק במלך, ז"א. וע"כ היא גרושה וזרע אין לה, כי אם היה לה זרע, לא הייתה נעקרת מעולם הזכר, ולא הייתה יורדת לעולם הנקבה.

135. ושבה אל בית אביה כנעוריה. בית אביה זהו עולם הנקבה. כי העולם ההוא נקרא בית אביה. והכלי ההוא, אשתו, שהיה מתוקן להשתמש בו, התהפך, והוא ירד למטה, והכלי ההוא עלה למעלה. כנעוריה, כזמן שכתוב, אני היום ילדתיךָ, שנעשה בן אל הנקבה, המלכות. ילדתיך, ישוב לימי עלומיו, כמו שהיה מי"ג שנים ומעלה.

136. אם זכתה להיתקן, כיוון ששבה אל בית אביה, כתוב, מלֶחֶם אביה תאכֵל, תתענג מהעונג של עולם הנקבה, שאוכלים מלחם אבירים היורד מלמעלה, מז"א. אבל להסתכל וליהנות במה שנהנים שאר הצדיקים אינה יכולה, משום שהיא זרה שם. שכתוב עליה, כל זָר לא יאכל קוֹדש. מפני שקודש הוא בעולם הזכר. אבל אוכלת תרומה, מפני שהיא יושבת בעולם הנקבה.

137. משום שהיא מעולם הנקבה, אינה אוכלת אותו אלא בלילה. שאז שליטת הנוקבא, המלכות, כמ"ש, ובא השֶמש וטָהֵר, ואחַר יאכל מִן הקודשים כי לַחמוֹ הוא. כי קודש שהוא מעולם הזכר, אינו נאכל אלא ביום, שאז שליטת הזכר, ז"א, משום זה כתוב, קוֹדש ישראל לה', ראשית תבואתו. ונקרא ראשית, כי התחלה עליונה של כל עולם הזכר הוא קודש, או"א עילאין, מוחין דז"א. ומה שעלה מהקודש הוא ישראל, ז"א. ומשום זה כתוב, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו.

138. כשהרוחות פוקדים, בבית הקברות, משהחשיך עד חצות לילה, למתים בלא בנים, אינם פוקדים, כי אינם זוכים לעולם הקודש, כמ"ש, וכל זר לא יאכל קודש. ואין לרוחות שלהם שפע להשפיע לגוף בבית הקברות. ואם לא זכה הרוח ההוא להיתקן כראוי, כיוון שחזר בגלגול, אפילו בעולם הנקבה, אינו אוכל בתרומה, ונקרא זר אפילו לעולם התחתון, עולם הנקבה, ואינו אוכל בה.

139. הגואל הזה, היבם, כשבא ונכנס אל הכלי, היבמה, הביא והדביק רוחו בכלי ההוא, ואין אובד כלום אפילו הבל פה.

140. שאר האנשים שבעולם, הנפטרים ממנו, שעזבו רוח באישה שהייתה להם, והביאו לשם רוח בביאה הראשונה. מה נעשה מהרוח ההוא? ואם נישאת האישה ההיא, מה נעשה מהרוח שעזב בה בעלה הראשון, שהרי איש אחר בא עליה?

141. להתקיים רוח עם רוח אי אפשר, שהרי זה שבא עליה עתה, הכניס בה רוח, וכן הראשון שהסתלק הכניס בה רוח. הראשון שהסתלק היו לו בנים. וזה של עתה אינו גואל. וע"כ הרוח שעזב בה הראשון בכלי ההוא, ובא האחר הזה והביא בה רוח גם הוא, ודאי שאינם יכולים שניהם להתקיים יחד בגוף של האישה. אי אפשר שאבד, כי שום דבר אינו אובד, וא"כ מה נעשה ממנו?

142. אף כן, אם היא לא נישאת, מה נעשה מהרוח שעזב בה בעלה? הרי לא אבד. כל זה צריך לגלות עתה.

143. ה' לא גָבה ליבי, ולא רָמוּ עיניי, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. דוד המלך אמר זה, משום שהיה מלך עליון, ושליט על כל המלכים העליונים, ועל השליטים שיש ממזרח עד מערב, שהיו מפחדים מגבורתו, ולא עלה על ליבו לסור מהדרך, ותמיד השפיל ליבו לפני אדונו. וכשהיה עוסק בתורה, היה מתגבר כארי, ועיניו תמיד היו מושפלות לארץ מפחד אדונו. וכשהיה הולך בין העם, לא הייתה בו גסות הרוח כלל.

144. ועל זה כתוב, לא גבה ליבי, אע"פ שאני מלך ושליט על כל שאר מלכי העולם. ולא רָמו עיניי, בזמן שאני עומד לפניך עוסק בתורה. ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני, בשעה שאני הולך בין העם. ואם דוד המלך אמר כן, שאר בני העולם על אחת כמה וכמה.

145. שאר האנשים שנפטרו מהעולם, ועזבו רוח בכלי שהיו משתמשים בו, כלומר בנשותיהם, ונישאת ובא אחר, והכניס בכלי ההוא רוח אחר. מה נעשה מהרוח הראשון?

146. כמה גבוהות הגבורות, שעושה המלך הקדוש, ומי יכול לספור אותן. כשהבעל השני הזה בא ומכניס רוח בכלי ההוא, באישה, הרוח הראשון של הבעל הראשון, מקטרג ברוח הזה שנכנס, ואינם מתיישבים יחד.

147. ומשום כך, אישה אינה מתיישבת כראוי עם בעל שני, משום שרוחו של הראשון דופק בה, ואז היא זוכרת אותו תמיד, ובוכה עליו או נאנחת עליו, כי הרוח שלו דופק במעֵיה כנחש, ומקטרג על הרוח האחר, שנכנס בה מהבעל השני. עד זמן רב מקטרגים זה בזה.

148. ואם העביר, זה שנכנס מהבעל השני, לאותו הרוח שהיה ראשון מהבעל הראשון, זה הראשון יוצא והולך לו. ולפעמים הראשון דוחה את השני, ונעשה לו מקטרג, עד שמוציא אותו מהעולם.

ומשניים והלאה, כלומר אחר שמתו שני בעליה, לא ייקח אדם את האישה ההיא, כי מלאך המוות התחזק בה. ובני העולם אינם יודעים, כי הרוח הזה של הבעל הראשון, כיוון שהתחזק וניצח הרוח האחר השני ודחה אותו מהעולם, מכאן והלאה לא יתערב איש אחר עימה.

149. הייתכן שהבעל השני מת שלא בדין, ולא דנו אותו מלמעלה, אלא הרוח של הבעל הראשון דחה אותו? אלא, הכול הוא בדין, כי דנים למעלה, שינצח פלוני לפלוני, או שלא יקטרג פלוני על פלוני. ומי שלוקח אלמנה, דומה כמי שנכנס לים בלי חבלים, כשנושבים רוחות חזקים, ואינו יודע אם יעבור בשלום או שיטבע בתוך התהומות.

150. ואם זה שנכנס עתה, כלומר הרוח השני, התחזק וניצח את הרוח הראשון, הראשון יוצא משם והולך לו. לאיזה מקום הלך לו, ומה נעשה ממנו? שאלות אלו באותן 400 שאלות, שהיו שואלים על מגדל הפורח באוויר. ולא השיב עליהם אדם, עד שבא שלמה המלך ובירר כל אחת על תיקונה.

152. הרוח שיצא לאן הלך? דוחים אדם מפני אדם, בכמה דרכים סתומות נדחים. הרוח הראשון שנדחה מפני השני לאן הלך? הרוח ההוא יוצא והולך ומשוטט בעולם, ולא ידוע. והולך אל הקבר של האדם ההוא, ומשם משוטט בעולם, ונראה בחלום לבני אדם, ורואים בחלום הצורה של האדם ההוא. ומודיע להם דברים לפי דרכו של הרוח הראשון שנמשך ממנו, כמו שהוא בעולם ההוא, כן משוטט זה ומודיע בעוה"ז.

153. וכך הולך ומשוטט בעולם, ופוקד תמיד לקבר ההוא, עד שהרוחות פוקדים בקברים של הגופים, שאז בא גם הרוח עצמו של הבעל הראשון אל הקבר לפקוד את גופו. ואז הרוח הזה, שהוא רק חלק מהרוח העיקרי, מתחבר ברוח העיקרי שלו, ומתלבש בו והולך לו. וכשהרוח נכנס למקומו, הוא מתפשט ממנו. ויש לו מקום באלו היכלות שבגן עדן או בחוץ, לפי דרכיו של כל אחד ואחד. ושם מסתתר.

154. וכשהרוחות פוקדים את עוה"ז, הנה המתים שנזקקים אל החיים, אינם נזקקים אלא בהמשכת הרוח שהבעל עוזב באשתו בביאה הראשונה, ובו מתלבש הרוח האחר העיקרי. הייתכן א"כ, שתועלת היא לרוח, ואישה זו עושה תועלת לכל, שע"י הרוח שעזב בה בעלה, מזדקק הרוח אל החיים?

לא, כי אם לא הייתה נישאת לאחר, והרוח הראשון לא היה נדחה מפני האיש האחר, הבעל השני, תועלת אחרת הייתה לו באופן אחר, ולא היה מתייגע בעולם כמו שהוא מתייגע, ולא היה מזדקק אל החיים שבעוה"ז, כמו שהוא משוטט כאן וכאן.

155. א"כ, האם הזיווג השני של האישה לא היה מלמעלה, כי נדחה איש מפני איש? אלא, היא בת זוגו ממש של הבעל השני, והראשון אינו בן זוגה ממש. וע"כ השני הזה שלו היא, וכשמגיע זמנו ולוקח אותה, נדחה הראשון מפניו. כי לא נדחה הרוח הראשון שהיה באישה, אלא מפני השני, שהוא בן זוגה. הרי שהזיווג השני הוא מלמעלה.

156. וכל אלו הבעלים השניים, הנדחים מפני הבעלים הראשונים, הראשונים היו בני זוגה של האישה, ולא אלו. ומשום זה אין להם קיום עימהן, ונדחה הרוח השני מפני הרוח הראשון. ומשום זה, מי שלוקח אלמנה, קוראים עליו, ולא ידע כי בנפשו הוא. שלא ידוע, אם היא בת זוגו ממש או לא.

157. אלמנה שלא נישאת, אע"פ שבא בן זוגה, והיא אינה רוצה להינשא, הקב"ה אינו מכריח אותה מהדין, והקב"ה מזמין לאיש ההוא אישה אחרת. והאלמנה אינה נכנסת לדין בזה בעולם ההוא, אע"פ שאין לה בן, כי אישה אינה מצוּוה על פרייה ורבייה.

158. אישה שלא נישאת פעם שנייה, הרוח שעזב בה בעלה בביאה הראשונה, יושב באישה 12 חודשים. ובכל לילה יוצא, ופוקד את הנפש, וחוזר למקומו. לאחר 12 חודשים, שהסתלק הדין של בעלה, כי כל אלו 12 חודשים הרוח מושפל בעצבות כל היום.

לאחר 12 חודשים יוצא מהאישה, והולך ועומד בשער גן העדן, ופוקד בעוה"ז את הכלי, האישה, שיצא ממנו. וכשהאישה מסתלקת מהעולם, יוצא הרוח ההוא ומתלבש ברוח של האישה, וזוכָה בו אצל בעלה, ומאירים שניהם כראוי, בחיבור אחד.

159. יש לגלות הדרכים הסתומות של ריבון העולם, שבני אדם אינם יודעים בהן. וכולם הולכים בדרך אמת, כמ"ש, כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים ייכשלו בם. ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים, כמה עליונים הם מעשי הקב"ה וכמה משונים הם. ובני עולם אינם יודעים, וכולם בדרך אמת, שאינם סרים לימין ולשמאל.

160. אלו המגולגלים שגורשו בגירושים מהעולם ההוא ואין להם בת זוג. מי הן אותן הנשים, בנות זוג, שמזדווגים עימהן בעוה"ז? שהרי לכל אדם יש בת זוג חוץ מזה המגולגל.

161. כמה הן גדולות וחשובות הגבורות שלו. מי שמגרש אשתו הראשונה, המזבח מוריד עליו דמעות. כל הנשים שבעולם עומדות בצורה של המזבח הזה, המלכות, שכל אישה יש לה שורש במלכות.

וע"כ הן יורשות שבע ברכות, שכולן הן מכנ"י, המלכות. ואם הוא מגרש את אשתו הראשונה, חוזרת האבן של המזבח העליון, השורש של האישה שהוא במלכות, למיעוט ולגירעון, מהטעם שמתחברות הגרושות יחד. שכמו שגורשה מבעלה, כן גורשה משורשה שבמלכות.

162. וזהו שכתוב, וכָתב לה ספר כְּריתוּת, ונתן בידה, ושילחהּ מביתו. ויצאה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר. כיוון שכתוב, והלכה והייתה לאיש, שאינו אותו שגירש אותה, למה כתוב, אחר? אלא אחר כתוב, ואחר קוראים לו. כמ"ש, ומעפר אחֵר יצְמָחו. הרי שהמגולגל נקרא אחר.

והגרושות מתחברות יחד, גרוש שבעולם ההוא, האיש המגולגל, שאין לו בת זוג, שגורש מעולם ההוא לעוה"ז, שלקח הגרושה שבעוה"ז, מבעלה. ומה שהאישה הזו הייתה בצורה עליונה, במלכות, השתעבדה עתה לצורה תחתונה, למגולגל, שאין לו בת זוג, שלקח אותה לאישה. וקוראים לו אחר, משום שהתדבק באל אחר, ע"כ חזר והתגלגל לעוה"ז.

163. וקוראים לו אחרון. כמ"ש, ואחרון על עפר יקום. הרי שהמגולגל נקרא אחרון. וכאן כתוב, ושְׂנֵאָהּ האיש האחרון, או כי ימות האיש האחרון. למה אחרון? האם לא היה צריך לכתוב, שני? ואין הכתוב בא לאסור, שלא תזדווג לעשרה בזה אחר זה. כי האם לבעל הזה תזדווג ולא לאחר? ולמה תהיה אסורה לאחר? וא"כ למה נקרא אחרון?

164. אלא זהו האחֵר, והוא אחר והוא אחרון. כי עתה האבן מתגלגלת בכף הקלע. המגולגל בכף הקלע, שחזר שנית לעולם, נקרא אחר ואחרון, ביחס הגוף הראשון שמת. ומשום שאין לו בת זוג, לקח הגרושה. וע"כ מכנה אותו הכתוב, אחר ואחרון.

למה נקרא אחר ביחס הגוף הראשון שמת? הרי כל הבניין, הגוף הראשון, נפל וחזר לעפר, והוא כמו שלא היה, והמגולגל הוא היה מה שהיה הגוף הראשון, ולא אחר. ולמה קוראים לו אחר? וכן למה נקרא אחרון? האם אחרון הוא? אם מיישר דרכיו ומיתקן, יפה, שהוא אחרון ואינו מתגלגל עוד. אבל אם לא, הרי הוא חוזר ומתגלגל ויהיה נטוע כבתחילה, למה נקרא אחרון?

165. כתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב, מלאך הטוב. מאוד, מלאך המוות. והקב"ה מזמין את תיקוניו לכל, עד שאפילו מלאך המוות חוזר להיות טוב מאוד.

166. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ז"א המשקה את המלכות. נהר זה אינו שוקט לעולם מלהפרות ולהרבות ולעשות פירות. ואל אחר הסתָרֵס ואין לו תאווה לעולם, ואינו מפרה ואינו עושה פירות. כי אם היה עושה פירות, היה מעכיר את כל העולם.

167. משום זה, האדם שגרם לצד הרע שיתרבה בעולם, אינו רואה פני השכינה לעולם. האדם ההוא המתגלגל בגלגול, אם הוא עבר והתדבק באל אחר, שאינו עושה פירות ואינו מרבה בעולם, משום זה נקרא אחר. והשם של הס"א, גרם לו. שאע"פ שמת, המתגלגל נקרא אחר, כמו הס"א.

168. אחרון נקרא, כי מראשון והלאה אחרון קוראים לו. שני הוא, ומיד נקרא בתורה אחרון. וכך קורא לו הקב"ה, אחרון, כדי שייתקן בגלגול זה להיות אחרון, ולא ישוב להתגלגל יותר. השלישי ג"כ נקרא אחרון. וכן בכל פעם שמתגלגל מהראשון והלאה, נקרא אחרון. וכך צריכים לקרוא לו אחרון, כי אם היה נקרא מיד שני, ניתן פתחון פה, שיחזור עוד ויתגלגל כבתחילה, והבניין ההוא של עתה יחרב.

169. זה לנו מבית שני, שנקרא אחרון, כמ"ש, גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. כי מהראשון והלאה נקרא אחרון, כדי שלא יהיה פתחון פה, שהבניין ההוא ייפול, ויחזרו לבנות אותו כבתחילה.

170. אף כן זה, המתגלגל, קוראים לו אחרון, כמו לבית שני. ומשום זה כתוב, לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחהּ, לשוב לְקַחתה להיות לו לאישה, אחרי אשר הוּטַמָאָה. למה כתוב, לא יוכל? האם לא צריך היה לכתוב, לא ייקחנה? כיוון שאישה התדבקה באחר, וירדה להשתעבד במדרגה תחתונה של הס"א, אין הקב"ה רוצה, שהוא הראשון, יירד ממדרגתו, לתת פירות ולהתדבק במדרגה שאינה שלו.

171. אם האישה ההיא לא נישאת, אפילו אם היא תזנה בכל האנשים שבעולם, אם בעלה רוצה, יוכל לשוב אליה. אבל אם התדבקה בנישואים לאחר, זו לא תוכל לשוב למדרגה הקודמת, שהייתה לה בתחילה. וע"כ כתוב, לא יוכל, לא יוכל ודאי לשוב למדרגה ההיא לעולם.

172. כתוב, אחרי אשר הוּטַמָאָה. ולמדנו, שהוטמאה בליבו. א"כ, הייתכן שאפילו אם תתרחק ותזנה בלא נישואים, תהיה אסורה? אלא כיוון שהתדבקה באחר, הרי קיבלה עליה החלק של הצד ההוא הרע. ובעלה הראשון, שהוא מהצד האחר הטוב, הרי לטוב לא יהיה בה חלק לעולם, ולא ירבה כלל למקום ההוא. וע"כ, אם שילח אותה האיש האחרון, או כי ימות האיש האחרון, היא אסורה לראשון. אבל לשאר בני אדם מותרת, אולי תמצא מקום כבתחילה, ואחרון יקום שיזדווג עימה.

173. מי שיש לו בנים מהאישה הראשונה, ומכניס האישה הזו לתוך ביתו, ביום ההוא הוא מתדבק בחרב הקשה המתהפכת, משום ב' טעמים:

א. כי כבר דחתה שני אנשים החוצה, ועתה הוא השלישי.

ב. הכלי שהשתתף בה אחר, איך יבוא הוא לתת בו הרוח שלו, וישתתף עימה, ויתדבק בה? לא משום שהיא אסורה, אבל ודאי שותפות רעה הוא לעצמו.

174. רבי לְוִיטַס היה צוחק ומתלוצץ על אישה זו, כשראה מי שהיה מזדווג עימה. והיה אומר, כתוב, ותִשׂחק ליום אחרון, מי שמתדבקת באיש אחרון, היא צחוק אח"כ.

175. עתה יש לחזור ולעיין על מקום אחד, גדול ועליון, שהיה בעולם, וגזע, ושורש אמת. והוא, עוֹבֵד אבי ישי אבי דוד. כי נאמר, שהמגולגל הוא אחרון, ועובד היה גלגול של מַחְלוֹן, המת בלי בנים. ואיך יצא שורש אמת מהמקום הזה?

176. אלא, עובד נתקן בתיקון העליון, והשורש של האילן שהתהפך, שאשתו נעשית אימו, החזיר על תיקונו, והתעלה בו ונתקן כראוי. וע"כ נקרא עובד, לשון עבדות, מה שלא זכו כן שאר בני העולם.

177. בא עובד, עָבד ועָדר את עיקר ושורש האילן, ויצא מהפָנים המרים, וחזר ותיקן בנוף האילן, המלכות. בא ישי בנו, וחיזק אותו ותיקן אותו, ונאחז בענפיו של אילן אחר עליון, ז"א, וחיבר אילן באילן, והסתבכו זה בזה. כיוון שבא דוד, מצא האילנות, ז"א ומלכות, מסתבכים ונאחזים זה בזה. אז ירש ממשלה בארץ. ועובד גרם את זה.

179. עובד זה נתקן ויצא מתוך השדה הרע של בורות רעים. בא ישי בנו והתקין ועָדר האילן. עכ"ז עובד התקין האילן. כשבא דוד המלך, נשאר באילן התחתון של הנקבה, המלכות, והיה צריך לקבל חיים מאחר, כי מעצמו לא היו לו חיים. ואם זה שנתקן והתקין הכול, היה כך. הרי שאר בני העולם הבאים בגלגול, שאינם יכולים להיתקן כך, על אחת כמה וכמה.

180. בכל הצדדים הוא פונה לגלגול. פֶּרֶץ היה גלגול עֵר, בועז היה גלגול יהודה, עובד היה גלגול מַחלון. ובכולם יצא האילן מצד הרע והתדבק אח"כ בצד הטוב. בתחילה כתוב, ויהי עֵר בכוֹר יהודה רַע. מחלון ג"כ היה רע, ולא כל כך. אבל באלו התבער הרע, ויצא הטוב אח"כ. כאן עמד האילן התחתון, המלכות, על תיקונו. וכמ"ש, מָלך אלקים על גויים.

181. בתחילת הכול, מהעיקר והיסוד העליון, השתרשו המדרגות, ראובן שמעון לוי יהודה, חג"ת ומלכות. כמ"ש ביהודה, הפעם אודה את ה'. וכתוב, ותעמוד מִלֶדֶת. וזהו כמ"ש, רוֹני עקָרה לא יָלָדָה. כי כשנולד יהודה, יצאה הנוקבא, המלכות, דבוקה בזכר, ז"א, ולא היו על תיקונם פב"פ, ולא הייתה המלכות מוכשרת להוליד. כיוון שניסר אותה הקב"ה, שהפריד אותה מאחורי הזכר, והתקין אותה, אז נעשתה מוכשרת להתעבר ולהוליד.

182. ותעמוד מלדת. אין זה כתוב על לאה, נוקבא דז"א שלמעלה מחזה, אלא על רחל, שמבכה על בניה, שהשתרשה ביהודה, נוקבא שלמטה מחזה, אותיות יה"ו ד"ה. ותעמוד מלדת, כי עוד לא נתקנה.

183. בתחילה הצורה שלמעלה הייתה הכול, שאפילו רחל עלתה והייתה למעלה מחזה.

ראובן אותיות אור בן. זהו שכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, שהוא ימין, חסד דז"א.

שמעון, שמאל, אור עם פסולת של זהב, כי שמעון אותיות שָׁם עָוֹן, שמאל, גבורה דז"א.

לוי, חיבור שני הצדדים, קו האמצעי, ת"ת דז"א.

אחר שיצאו חג"ת דז"א שלמעלה מחזה, יצאה הנוקבא רחל. ויהודה, הנוקבא, מתדבקת בזכר, חג"ת דז"א. יה"ו זכר, חג"ת, ד"ה זוהי הנוקבא, רחל, שהייתה עם הזכר.

184. למה הנוקבא מרומזת באותיות ד"ה? ד' נקראת הנוקבא, בעת שדבקות הרע עימה, כשהיא בשמאל בלבד, והיא דבוקה באחורי הזכר. דל"ת פירושו שהיא ענייה וצריכה לשוב בגלגול, כלומר, הגלגולים מיהודה עד דוד המלך, לבער רע, ולבלות בעפר, ולצמוח אח"כ בצד הטוב, ע"י בניין או"א מחדש, כמ"ש, וייבן ה' אלקים את הצלע, ולצאת מעניות לעשירות. ואז נקראת ה', וע"כ יהודה אותיות יה"ו ד"ה, יה"ו חג"ת דזכר, ד' ה' הם הנוקבא בשני המצבים שלה, המתחברת עם הזכר.

186. יהודה אתה יוֹדוּך אחיך, ידך בעורף אויביך. שאנו אומרים, ברוּך אתה, כשהיסוד דז"א משפיע חסדים למלכות, הוא נקרא, ברוך, והמלכות נקראת, אתה. כי השם אתה רומז על חסדים.

לכל הבנים לא אמר יעקב, אתה, אלא למקום שצריך. כי המלכות נמשכת מצד שמאל, ששם מאירה החכמה בלי חסדים, והיא צריכה השם, אתה, שהוא חסדים, להלביש בו החכמה. כי בלי חסדים אין החכמה מאירה והיא חושך. זהו שאמר ליהודה, אתה.

187. יודוך אחיך. כולם יודו לך על השם הזה, ודאי, אתה יודוך אחיך, על השם הזה הסתלק ונכנע צד האחר. כי כשנזכר השם יהודה, יוצאת הס"א עימה בד' של יהודה, הרומזת על המצב הראשון שלה, שנמשכת משמאל בלבד, ששם יונקת הס"א, מחמת החיסרון של חסדים שבימין.

כיוון שאומרים, אתה, שהוא המשכת החסדים מימין, אז יש לה ממשלה וגדוּלה, והס"א נכנעת, ואינה נראית שם. ודאי בשם הזה נרשמת ונבררת מהס"א, כי כשמתלבשת בחסדים, מתרחקת הס"א ממנה. וזהו ההתעלות והממשלה של המלכות, ושבירה ורע לצד האחר. כיוון שיודוך אחיך על השם, אתה, אז ידך בעורף אויביך, מיד הס"א נכנע לך. והשם הזה גרם.

188. השם, אתה, אומרים למקום אחר עליון, שכתוב, אתה כוהן לְעולם, שהוא בימין העליון, בחכמה.

189. אתה כוהן. כאן נקשרת כוס של ברכה, המלכות, הנקראת אתה, בימין, החסד, שנקרא כוהן, בלא פירוד כלל. ומשום זה, אתה כוהן לעולם, כי כאן נקשרת הכוס, המלכות, כראוי. וע"כ קיים, לעולם.

יום השלג, עת שהמלכות נאחזת בקו שמאל בלבד, שאז היא מלאה דינים, המכונים קרח ושלג. וזה נמשך עד שבא קו האמצעי, ז"א, ומעלה המסך דמלכות אל הבינה, שזה נקרא זריעת הפולים. ואז מתגלים החסדים, והארת החכמה שבשמאל שבבניין המלכות, מתלבשת בחסדים האלו. וזה, אתה.

ואז מסתלקים דיני השלג, והחכמה מאירה בכל השלמות. וזה רמז הכתוב, אתה כוהן לעולם. כי אחר שאתה, המלכות, נקשרת בחסדים, כוהן, ע"י זריעת הפולים של קו האמצעי, אז הוא מתקיים לעולם.

190. על זה כתוב, יהודה אתה, לאתה הזה יודוך אחיך. שלא כתוב, יהודה יודוך אחיך. אלא על השם, אתה, יודו אחיו. אתה, מקום המלכות צריך השם הזה, להיותה בדינים בשלג ובקרח מצד השמאל. ולא אחר. שמדרגה אחרת אינה צריכה אותו, שרק המלכות נמשכת משמאל ונבנית כולה ממנו, ולא אחרת.

191. יהודה הוא האב הראשון, של עֵר ואוֹנָן. והאב השני של פֶּרֶץ וזָרַח, שהם גלגולי ער ואונן. ולא היה בו חילוף לעולם. שלא התחלפה המדרגה, שהאח נעשה לאב. שהמת בלי בנים מתגלגל בבן הנולד מאחיו היָבם, ואחיו נעשה אביו, שזה ירידת המדרגה ופגם. אבל ביהודה לא היו חילוף וירידת מדרגה, כי הוא היה גם האב הראשון של ער ואונן, המגולגלים בפֶּרץ ובזָרח.

ומשום כך פֶּרץ התגבר בגבורתו, כמ"ש, מה פרצתָ עליך פָּרֶץ. שלא הייתה בו ירידת מדרגה. מה שלא היה כן לכל בני העולם הבאים בגלגול, שיש להם ירידה, שהאח נעשה אביו. וע"כ בניינו של דוד, מתחיל החשבון מפֶּרץ ולא מבועז, שהיה בו שינוי, כי לא היה האב הראשון של המגולגל, שהוא מַחְלוֹן.

192. ועל זה הרוויח יהודה השם הזה, שנקרא אתה. קם על בירורו בפעם הראשונה, בעֵר ובאוֹנָן, ובפעם השנייה, בפֶּרץ ובזָרח, ולא השתנה לעולם. ובניו של יהודה וזרעוֹ, מודים ואומרים, כי אתה אבינו. שלא נעשתה להם ירידה, שהאח ייעשה לאב.

משא"כ לשאר בני הגלגול לעולם. שאר בני הגלגול, שני אבות ושתי אימהות, יש להם אופן לבניין שלו. כי נוסף לאביו הראשון, נעשה גם אחיו לאביו, ויש לו שני אבות. וכן שתי אימהות. שנוסף לאימו הראשונה, נעשתה גם אשתו לאימו.

193. בועז, נראה שהיה בו שינוי כשהוליד את עובד, כי עובד בשינוי, שהוא אביו השני. אלא אינו כן. אִבְצָן הוא בועז. ונקרא בועז, מפני שהוא האב הראשון שלא עשה שינוי. שיהודה, האב הראשון, התגלגל בו.

הייתכן שהוא היה, ואינו גלגול יהודה? אלא ודאי בעת שהתעורר למעשה של הייבום, היה בו מי שהוא עָז כאריה וכלביא, יהודה. וע"כ נקרא בועז, מלשון בו עז, שהוא יהודה. והיה זה, כדי שלא יהיה שינוי בדוד. ומשום שהתגלגל בו יהודה, חזר הדבר לשורש הראשון, כדי שיהיו כולם מאב אחד, ושלשלת אחת. והכול אחד, ולא היה שינוי בגלגול הזרע של דוד. וע"כ, אתה, מראש ועד סוף בלא שינוי כלל.

194. אשרי חלקו של דוד, שנִברר כך, ועלה משאר שורשי בני אדם בארץ.

195. יודוך כל בני העולם, היה צריך לומר. מה הטעם, שאומר, אחֶיך? אלא דרך כל בני העולם, אינם מיַיבמים לגלגול המת בלי בנים, אלא מצד האחים, והאח מזדמן לייבום. ואתה, בעצמך הזדמנת לייבום. וכאן כל אחיך יודוך, שלא השתלשלה מהם, ולא מאחד מהם, שלשלת המלוכה, אלא אתה לבדך. אתה, מראש ועד סוף אתה עשית, וממך יצאו כל השלשלת והגזע של אריה.

196. בניך בני אריה, שלא עברו לשינוי על אחיך. ולא התחלפו, לא לטלה ולא לשור ולא לגדי. כי י"ב צורות בי"ב מזלות, כנגד י"ב שבטים. ובני יהודה כולם היו בצורת אריה. אלא אריה התחיל לבנות ואריה השלים הבניין.

כל השלשלת שלך בני אריה הם, שאם היה בא גלגול מצד אחיך בבניך, היו מתחלפות כל הצורות והיו מתערבות אלו באלו. ועל זה, יודוך אחיך, שלא היה אחד מהם בגלגול בתוך השלשלת של בניך. הרם ידך, שלא היה בך ערבוב אחד מהם.

197. מטֶרֶף בנִי עליתָ, כָּרַע רָבץ כאריה וכלביא, מי יְקִימֶנו. מטרף בני עלית, שלא היה טרף ומזון לאחֵר על שולחנך. כרע, במיתת ער. רבץ, במיתת אונן. ואח"כ התגבר, כארי, להקים את פרץ. וכלביא, להקים את זרח. מי יקימנו, כמ"ש, ולא יָסַף עוד לדעתהּ, שפירושו, לא פסק.

וזהו, מי יקימנו. מי הוא שאמר, שאישה זו אסורה, מי הוא שיאמר, כיוון שהשלימה דרכיה, אינה נצרכת לך יותר, שיְבָמה זו, כיוון שהשלימה דרכיה, אינה נצרכה לך יותר וראוי לפרושׁ ממנה? אבל מי יקימנו, ודאי משם והלאה היא שלו. כי הוציאה מי שמכשכש במעֵיה. הרוח של בעלה הראשון, שעזב בה בביאה הראשונה, והוא מכשכש במעיה. ועתה הוציאה אותו.

198. אחיו של האדם, למה מייבם את אשתו? ועוד יהודה, שהוא אביו, למה ייבם את אשתו? ולמה לא אדם זר, שאינו קרוב? אלא ההוא שמכשכש במעיה של היבמה, הרוח שעזב בה בעלה המת, רואה, שמי שהוא שומר אותו, הקרוב שלו, מקטרג עליו קטרוגים בכל הצדדים. ואם היה אדם זר, היה דוחה אותו. אבל אינו רוצה לדחות את קרובו, לכן רוצה לצאת משם.

כיוון שיוצא מזמין את הרוח האחר, העיקרי של המת, ובאים שניהם להיכנס במעי האישה כבתחילה, עד שהוא נבנה כבתחילה, שמתגלגל בטיפה הזרעית של היבם. שזה היה בכוח הקטרוג החזק, שקטרג על אחיו, שע"כ החליט לצאת ממנה. ומשם והלאה מותרת לו האישה הזו, כי כבר יצא הרוח המקטרג ממנה. וע"כ צריך הקרוב לייבם אותה. כי אדם זר שאינו קרוב, היה הרוח דוחה אותו.

199. אשרי חלקו של יהודה. בתחילה היה גור ואח"כ אריה, שהתגבר והתפשט בכוחו כאריה. וסיים בלביא. כל שאר בני העולם אינם כך. וע"כ יהודה, אתה.

200. ראובן, שמעון, לוי הם חג"ת. יהודה, מלכות, התחבר עימהם. יששכר, זבולון שתי ירכיים, נו"ה, המקום שיונקים ממנו נביאי אמת. יששכר ירך ימין, נצח. כמ"ש, ומבּנֵי יששכר יודעי בינה לַעיתים, שהנצח ממשיך אור הבינה אל המלכות, הנקראת עיתים. וכתוב, שְׂמח זבולון בצאתֶךָ, שההוד הוא סיום חג"ת נ"ה, שהוא שיעור התפשטות אור הבינה, שממנו ולמטה נבחן ליציאה מהמדרגות.

ובשיעור גדול, יש שבע ספירות חג"ת נהי"מ. ואז כתוב, זבולון לחוף ימים ישכון, והוא לחוף אוניות. כלומר, עד המלכות, הנקראת ים, ונקראת אונייה. שוכן עד המלכות, משום הכתוב, ויַרכָתו על צידון, ששיעור הירך שלו, הוד, מתפשט עד המלכות, שנקראת צידון.

201. בנימין, יסוד, נשאר למעלה בין הירכיים. ואע"פ שיוסף הוא יסוד, יוסף הייתה צורתו בארץ, שהיא המלכות, ולהשתמש בעוה"ז, שהוא המלכות, ועימו השתמש משה, כמ"ש, וייקח משה את עצמוֹת יוסף עימו. בנימין התעלה למעלה ביסוד דז"א, ובנימין צדיק העולם, יסוד.

202. מהברכיים ומטה יש עוד שני פרקים, דן ונפתלי, גד ואשר. ביָרך השמאלית: דן בפרק האמצעי של הרגל, נפתלי בפרק התחתון של הרגל. משום זה כתוב, נפתלי איילה שלוּחה, שהוא קל ברגליו.

ביָרך ימין: גד בפרק האמצעי, כמ"ש, והוא יָגוּד עָקֵב, עד הפרק של העקב, ואשר בפרק התחתון, כלומר בפרק העקב, כמ"ש, וטובל בשֶמן רגלוֹ. וכתוב, ברזל ונחושת מִנְעָלֶיך.

באופן שבשלושה פרקים של ירך ימין: יששכר בפרק העליון, גד באמצעי, ואשר בתחתון. ובשלושה פרקים של ירך שמאל: זבולון בפרק העליון, דן באמצעי, נפתלי בתחתון.

כל אלו י"ב השבטים הם צורות עליונות בצורה שלמעלה. ומשום שהיו בריות ממש בעוה"ז, נתקנה בהם השכינה, באלו י"ב פרקים, י"ב המשכות, שנמשכו מישראל ממש, ז"א, כמ''ש, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. ההמשכות של ישראל נקראות אל"ה, להתפשט בהם השם מ"י, שיהיה הבניין כראוי, שיהיה ישראל בכלל השם אלקים: אל"ה הוא ישראל בכלל, מ"י מחבר עימו אל"ה, ויהיה הבניין שלם על תיקונו, שֵם אחד ממש.

בעת השפעת הקטנות, עולה המלכות למקום בינה שבכל מדרגה, שאז נבקעת כל מדרגה לשתיים, כי המלכות שעלתה למקום בינה, סיימה שם המדרגה מתחת לחכמה, ולא נשאר בכל מדרגה אלא ב"ס כו"ח. וג"ס, בינה ותו"מ שבכל מדרגה, נפלו למדרגה שמתחתיה.

ואלו חמש ספירות כח"ב תו"מ, הן חמש האותיות של השם אלקים, שב' אותיות מ"י של אלקים, כו"ח, נשארו במדרגה, וג' אותיות אל"ה, בינה ותו"מ, נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. באופן, שב' אותיות מ"י נשארו בבינה, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיה, לזו"ן. וכן בזו"ן נשארו ב' אותיות מ"י של מדרגתם, וג' אותיות אל"ה נפלו למדרגה שמתחתיהם, לנשמות הצדיקים.

ולעת גדלות, חוזרת המלכות ויורדת ממקום בינה למקומה עצמה, ומתבטל מסך המלכות שבקע כל מדרגה, ואז עולות בחזרה, כל חצאי המדרגות התחתונות שנפלו ממדרגתן, ומתחברות עם העליונות, כלומר שחוזרות למדרגתן. ואותיות אל"ה דבינה, שנפלו לזו"ן, חוזרות ועולות לבינה, ומתחברות לאחת עם ב' אותיות מ"י שנשארו בה. ונשלם השם אלקים בחמישה כלים כח"ב תו"מ, עם חמישה אורות נרנח"י.

וכיוון שאותיות אל"ה דבינה היו בזו"ן, כשעולות, לוקחות עימהן גם זו"ן, שהיו מלובשות שם. וזו"ן מקבלים שם מוחין דבינה. ועד"ז כשעולות אל"ה דזו"ן, שהיו נפולות בנשמות הצדיקים, ומתחברות בב' אותיות מ"י דזו"ן, ונשלם בהם השם אלקים, לוקחות עימהן גם נשמות הצדיקים, שהיו לבושות בהן, והנשמות מקבלות שם המוחין דזו"ן.

ויש בזה ב' בניינים:

בניין א', חזרַת אל"ה למ"י, שנשלם בזה השם אלקים, שזה נקודת השורוק.

בניין ב', עליית קו אמצעי למ"ן במסך שבו, הממעט הג"ר דג"ר ומלביש החכמה בחסדים, שזה נקודת החיריק.

203. הממונה של עשיו אמר ליעקב, כי שָׂריתָ עִם אלקים, למעלה, שעלה עם אותיות אל"ה דזו"ן ונכלל בשם אלקים, אשר התחבר ונשלם שם בתיקון הראשון בבניין הראשון, בבניין של נקודת השורוק.

204. וע"כ אין כלָיה לישראל לעולם ולעולמי עולמים. ואם היו כָּלים, השם הזה אלקים, לא היה, כי ג' אותיות אל"ה מאלקים מלובשות בנשמות ישראל. כמ"ש, והכריתו את שׁמנוּ מן הארץ, ומה תעשה לשׁמך הגדול. כלומר השם גדול הזה, הבניין הראשון, השם הראשון, אלקים. שהיה נחסר מאותיות אל"ה, המלובשות בנשמות ישראל.

ועתה, שישראל בגלות, כביכול כל הבניין נפל, שחסרות אותיות אל"ה מבניין השם. לעת"ל, כשיגאל הקב"ה את בניו מהגלות, מ"י ואל"ה, שהיו בפירוד בגלות, יתחברו יחד, והשם אלקים יהיה שלם על תיקונו. והעולם יתבשם. כמ"ש, מי אֵלֶה כעָב תְעופֶינה וכַיוֹנים אל ארובותיהם.

205. משום שהוא שֵם אחד, לא כתוב, מי ואלה כעב תעופינה, אלא מי אלה, שם אחד בלא פירוד, השם אלקים. שבגלות הסתלק מ"י למעלה, במלכות, והסתלקה האם, מלכות, מהבנים, מישראל. והבנים נפלו, והשם אלקים, שהיה שלם, השם הגדול הראשון, נפל. כי נחסרו ממנו אותיות אל"ה, המלובשות בישראל.

206. ואנו מתפללים ומקדשים בבתי כנסת על השם אלקים, שיהיה נבנה כמו שהיה. ואומרים, יתגדַל ויתקדַש שְׁמֵיה רַבָּא. אמן יהא שמיה רבא מבורך. מיהו שמו הגדול? הראשון מכל, השם אלקים, שנשלם בבניין הראשון. משום שאין לו בניין אלא עימנו, כי מ"י לא יהיה נבנה מעולם אלא באותיות אל"ה, המלובשות בנשמות ישראל. וע"כ בזמן ההוא, מי אלה כעב תעופינה. ויראו כל העולם שהשם העליון נתקן על תיקונו.

207. ואם שמו הגדול אלקים נתקן ונבנה על תיקונו, הרי ישראל מושלים על הכול, וכל שאר השמות חוזרים ובאים על תיקונם. וישראל שולטים על הכול, כי כולם תלויים בשמו הגדול הראשון לכל בניינים, השם אלקים.

כי על ידו מתגלה הארת החכמה, ואור החכמה מכניע כל הקליפות. וע"כ שולטים ישראל על כל. וכן כל השמות מקבלים ממנו חכמה, ונשלמים על ידו אחר הבניין השני. כי בהיותו בבניין הראשון הוא חסר חסדים ואינו יכול להאיר, ובבניין השני משיג חסדים.

208. כשברא הקב"ה, בינה, את העולמות, זו"ן, השם הזה נבנה הראשון לכל הבניינים, הראשון לכל בחינות ג"ר, להיותו ג"ר דרוח. שכתוב, שְׂאוּ מָרום עיניכם וראו, מי ברא אלֶה. ברא, שׁמו אלקים על תיקונו. וכשברא אל"ה, ברא אותו בכל הכוחות הראויים לו, להיות שׁמו על תיקונו כראוי. שהלביש אותו בחסדים. כמ''ש, המוציא במִספר צְבאם.

209. מהו במִספר? בן אחד, המאיר מסוף העולם עד סוף העולם, יש להקב"ה. והוא אילן גדול וחזק, יסוד דז"א. ראשו מגיע לגובה השמיים, ז"א, ובסופו מתפשטים שורשיו ומשתרשים בעפר הקדוש, המלכות. כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ. ושׁמו מִספר, ותלוי בשמיים העליונים, ז"א, וחמישה רקיעים תלויים בשמיים, חג"ת נ"ה, עד המִספר הזה, שהוא הרקיע השישי, יסוד.

וכולם, כל הרקיעים, מקבלים השם הזה, מִספר, בזכות היסוד. כמ"ש, השמיים מסַפרים. משום המספר הזה, כל השמיים, שהם חמישה רקיעים, מרוויחים השם הזה בזכותו. ועל זה, המוציא במספר צבאם. שאם לא המספר הזה, לא היו נמצאים צבאות ותולדות לעולם. כי היסוד מוליד תולדות.

210. ועל זה כתוב, מי מָנָה עֲפר יעקב ומִסְפָּר את רובע ישראל. שניים הם, שמָנוּ הצאן, ובאו בחשבון על ידיהם, משום שלא שלט בהם עין הרע. מי מנה עפר יעקב. הרי אחד שעושה חשבון. ומספר את רובע ישראל, זהו המונה האחר.

211. על שניים אלו אינו שולט עין הרע, כי מי מנה עפר יעקב, אלו הן אבנים הקדושות, אבנים חזקות, שמהן יוצאים מים לעולם. ועל זה כתוב, והיה זרְעךָ כעפר הארץ. כמו עפר, שהעולם מתברך בזכותו, כך, והתברכו בזרעךָ כל גויי הארץ, כעפר הארץ ממש.

אבנים, הן מדרגות המלכות, שנקראת אבן. וכשהמלכות היא בשליטת השמאל בלא ימין, האבנים מתקשות מאוד, ואז הן מְפוּלמות. והן מונחות על התהום, שמחמת דינים דשמאל הן סותמות מוצא המים, שהם חסדים. וכדי שהעולם יוכל להתקיים, הן מתנקבות ע"י המסך דצ"א. ויוצאים המים דרך הנקבים, וע"י זה מתקיים העולם.

בשליטת המסך דצ"א נקראת המלכות עפר, שעל זה כתוב, והיה זרעך כעפר הארץ. וע"כ היא המונה הראשון, שעליה כתוב, מי מנה עפר יעקב. ומספר, שהוא המונה השני, מנה להרביץ כל אלו הנוקבאות, מרגליות עליונות, מדרגות הבינה, של המיטה ששכב עליה יעקב, המלכות.

ומספר, הוא יסוד, שהוא הנושא של המסך דצ"ב, המעלה את המלכות לבינה, שמשום העלאה זו נעשית הבינה האם הרובצת על הבנים, ונקראת הבינה בשם מרגלית עליונה. שע"י זה נמתקת המלכות, שהיא המיטה, ששכב עליה ישראל.

212. משם והלאה, אחרי שנתקן היסוד, להיות מונה בכוח המסך דצ"ב, הוא מונה לכל. כי המונה הראשון נגנז, מפני שהוא היסוד, טוב עין. כמ"ש, מונה מִספר לכוכבים. שעל ידו עוברים כולם בחשבון. ולעת"ל כתוב, עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

ואין אנו יודעים אם הוא המונה הראשון או השני. אלא משום שבזמן ההוא יהיה הכול בייחוד בלא פירוד, הכול יהיה ע"י מונה אחד, המונה הראשון, כי אז יתוקן המסך דצ"א, והמסך דצ"ב יתבטל. כי לא יהיה עוד שום דין במלכות, שתהיה צריכה להתמתק בבינה. וע"כ לא נשאר כי אם המונה הראשון, שעליו כתוב, מי מנה עפר יעקב.

213. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. בשעה שיתעורר הקב"ה להחיות המתים, אותם שבאו בגלגול, שהם שני גופים ברוח אחד, גוף המת וגוף המתגלגל, שלשניהם רק רוח אחד. שני אבות, אב של המת ואב של הגוף המתגלגל. וכן שתי אימהות. כמה גלגולים מתגלגלים עד שיתוקן. אבל, מי מנה עפר יעקב, שהוא המונה הראשון, הוא יתקן הכול, כל הגופים המגולגלים, ולא יאבד כלום, והכול יקום לתחייה.

214. ורבּים מישֵני אדמת עפר יקיצו. מהי אדמת העפר? כשהחברים הסתכלו באלו האותיות השטות באוויר, והן אע"ד פמת"ר, שפירושן, אדמ"ת עפ"ר. השטות באוויר, כלומר, שיש להן קומת רוח. אם מכוח המסך דצ"א, אז נקראות עפר. ואם ע"י המסך דצ"ב, אז נקראות אדמַת. כי הבינה נקראת אָדום, והמלכות הממותקת בה נקראת אדמת.

215. ושַבֵּח אני את המתים שכבר מתו. שהן האותיות אדמת עפר. הן המתים מבחינת עפר, והן המתים מבחינת אדמת. וקול מתעורר ומודיע כן בבניין השני, שהוא גוף המגולגל. והוא המתקן גם גוף המת, שהוא מבחינת עפר. וגם גוף עצמו, שהוא בחינת אדמת. והוא שאומר, ושבח אני את המתים, שמתקן אותם.

עפר, הוא העפר הראשון, גוף המת. אדמת, הוא השני שנתקן, שהוא גוף המגולגל. אשר עיקר הראשון הוא פסולת אצלו. כי גוף המת בלי בנים, שהוא עיקר, הוא פסולת אצל גוף שהתגלגל, שהוא המתקן אותו. וע"כ כתוב, ושבח אני את המתים, כלומר שמתקן אותם.

216. ישֵני אדמת עפר כולם יקיצו. אלו שנתקנו, יהיו לחיי עולם התחתון, המלכות. כי לא זכו להיות בעולם העליון, אלא שירדו לעולם דנוקבא. ואלה שלא זכו להיתקן, יהיו לחרָפוֹת לדִרְאון עולם. משום שהצד האחר יעבור מהעולם, הקב"ה ישאיר את אלו שהיו מהנביעה של הצד ההוא, להתמיה בהם כל בני עולם. כמ"ש, לחרפות לדראון עולם.

217. כל זה גרם אדם, שלא רצה להפרות ולהרבות בעולם, ולא רצה לקיים הברית הקדושה.

218. כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית ייצא לחופשי חינם. כל זכר עומד בצורת עולם הזכר, ז"א. וכל נקבה עומדת בצורת עולם הנקבה, המלכות. בעוד שהוא עבד של הקב"ה, הוא מתדבק בשש השנים הקדמוניות, חג"ת נה"י דז"א. ואם עוקר את עצמו מעבודתו, עוקר אותו הקב"ה מאלו שש שנים של עולם הזכר, חג"ת נה"י דז"א, ונמסר לאדם, שהוא מו"ק, חג"ת נה"י, ועובד אותו שש שנים, ונעקר משש שנים שלמעלה, דז"א.

219. אח"כ יורד משם ונמסר בעולם הנקבה. הוא לא רצה לעמוד בזכר, יורד ועומד בנוקבא, המלכות. באה הנוקבא, הספירה השביעית, ולוקחת אותו, שעליה כתוב, ובשביעית ייצא לחופשי חינם. מכאן והלאה הוא מעולם הנוקבא.

220. לא רצה לעמוד בה ובגאולה שלה, כמ"ש, אהבתי את אדונִי, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי. יורד למטה, ומתדבק למטה, ונאחז בצד האחר. מכאן והלאה הוא נעקר מעולם הזכר ומעולם הנקבה, כי התאחד בעבדים מצד האחר.

221. כיוון שנאחז בס"א, הוא צריך פגם, ולעשות בו רשימו של פגם. כמ''ש, ורָצע אדוניו את אוזנו במַרצֵע. כי כל פגם הוא מצד האחר. ואז, כמ"ש, ועבָדוֹ לעולם, עד היובֵל, שנקרא עולם. ומיובל והלאה חוזר להתגלגל, וחוזר לעולם כבתחילה, ומתדבק בעולם הנקבה, ולא יותר. זכה, עושה תולדות בעולם הנקבה, המלכות. והוא זכאי, כשהוא נתקן וזכה לכך.

222. ואם לא זכה אפילו בגלגול היובל, הרי הוא כמו שלא היה. שחזר בגלגול, ולא השלים ימיו להינשא בעולם, ולעשות תולדות. כתוב, אם בגַפּוֹ יבוא בגפו ייצא. אם יחידי נכנס בעולם ההוא בלי תולדות, ולא רצה להשתדל בזה, ויצא מעוה"ז יחידי בלא זרע, הולך כאבן בכף הקלע, עד המקום ההוא של הסלע החזק, שהוא מאחורי כתפיו של גן העדן.

ונכנס לשם, ומיד נושב הרוח היחידי, שעזב את הנוקבא. ובא לשם הרוח, הנשאר בנוקבא מבעלה הראשון. והולך יחידי, כנחש שאינו מתחבר באחר בדרך. כי הוא נפרד משני רוחות שבאישה והלך יחידי. והוא נושב ברוח הזה של המת בלי בנים, שבא עתה לשם, כלומר הוא דוחה אותו משם, כדי שיבוא להתגלגל וייתקן.

223. ומיד יוצא מהמקום של הסלע החזק, לבדו בלי נקבה, והולך ומשוטט בעולם, עד שמוצא גואל להשיב אותו לעוה"ז להיתקן. וזהו, אם בגפו יבוא בגפו ייצא, בלי נוקבא. זה שלא רצה לשאת אישה שיהיו לו תולדות. וכיוון שאין לו בת זוג, מוכרח לשאת אישה גרושה.

224. אבל אם בעל אישה הוא. שנשא אישה והשתדל בה, ולא יכול להוליד בנים, ההוא אינו מגורש, כמו האחר, אינו בא יחידי ואינו יוצא יחידי, אלא אם בעל אישה הוא, הקב"ה אינו מקפח שכר כל ברייה. ואע"פ שלא זכה בבנים, כתוב, ויצאה אשתו עימו.

ושניהם באים בגלגול, וזוכים להתחבר יחד כבתחילה. והוא אינו לוקח אישה גרושה, כמו האחר שאין לו בת זוג, אלא לוקח אותה האישה שהשתדל בה בתחילה ולא זכו לבנים. עתה יזכו יחד, אם הם מתקנים מעשיהם. ועל זה כתוב, ויצאה אשתו עימו.

225. אם אדוניו ייתן לו אישה וילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה תהיה לאדוניה, והוא ייצא בגפו. הכתוב חוזר לאותו שיצא יחידי בלי נוקבא. ויגאל אותו המקום שנקרא שביעית, המלכות.

שביעית נקראת אדוניו, אדון כל הארץ. אם אדוניו זה מרחם עליו, ומחזיר אותו לעוה"ז כמו שהיה, ונותן לו האישה ההיא, אשר המזבח מוריד עליו דמעות, כלומר אישה גרושה, ומתחברים יחד, וילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה תהיה לאדונה, למלכות הקדושה.

226. כי אם חזר בתשובה ותיקן אותו המקום שפגם בחייו, הוא מתקבל לפני המלך הקדוש, הוא לוקח אותו ומתקן אותו על תיקונו אח"כ. וזה נקרא בעל תשובה. כי ירש מושבו של המקום ההוא, של הנהר הנמשך ויוצא, המלכות, כי נהר הנמשך ויוצא הוא יסוד, ומושבו הוא המלכות. ומתקן את עצמו ממה שהיה בתחילה. כיוון שנתקן ושב בתשובה, הוא עולה על תיקונו. שאין דבר בעולם ואין מפתח בעולם שלא ישבור, אותו השב בתשובה.

227. ייצא בגפו. גפו פירושו שבח והתעלות. המקום שבעלי תשובה עולים, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם. ומשום זה, כיוון ששב בתשובה, הקב"ה מקבל אותו מיד.

228. אין דבר בעולם העומד לפני תשובה. ואת כולם הקב"ה ודאי מקבל. ואם שב בתשובה, הרי מזומנת לו דרך החיים. ואע"פ שפגם מה שפגם, הכול נתקן, והכול חוזר על תיקונו.

כי אפילו במה שיש בו שבועה, הקב"ה מקבל אותו, כמ"ש, חי אני נאום ה', כי אִם יהיה כוֹנְיָהו בן יהויקים מלך יהודה, חותָם על יד ימיני, כי משם אֶתְקֶנְךָ. וכתוב, כִּתבוּ את האיש הזה ערירי. ואחרי ששב בתשובה, כתוב, ובנֵי יְכוֹנְיָה אַסיר, שְׁאַלתיאל בְּנו. מכאן, שהתשובה שוברת כמה גזרות ודינים וכמה שרשראות של ברזל, ואין מי שעומד לפני תשובה.

229. על זה כתוב, ויָצאו ורָאו בפִגרֵי האנשים הפושעים בי. פשעו בי, אינו כתוב, אלא, הפושעים בי. אותם שלא רצו לשוב בתשובה ולהתנחם על מה שעשו. אבל אם התנחמו ועשו תשובה, מקבל אותם הקב"ה.

230. משום זה אדם זה, אע"פ שפָשע בו, ופגם במקום שלא צריך, ושב לפניו, הוא מקבל אותו ומרחם עליו. כי הקב"ה הוא מלא רחמים, ומתמלא רחמים על כל מעשיו. כמ"ש, ורחמיו על כל מעשיו.

אפילו על בהמות ועל עופות מגיעים רחמיו. אם עליהם מגיעים רחמיו, כש"כ על בני אדם, היודעים ונודעים לשבּח לאדונם, שמגיעים עליהם רחמיו, ושורים עליהם. ועל זה אמר דוד, רחמיך רבּים ה', כמשפטיך חַיֵיני.

231. אם על רשעים מגיעים רחמיו, כש"כ על צדיקים. אלא מי צריך רפואה? אלו שהם בעלי כאבים. ומיהם בעלי כאבים? אלו הם הרשעים. והם הצריכים רפואה ורחמים, שהקב"ה מרחם עליהם, שלא ייעזבו ממנו, והוא אינו מסתלק מהם, וישובו לפניו בתשובה. כשהקב"ה מקרב, מקרב בימין. וכשהוא דוחה, דוחה בשמאל. ובשעה שדוחה, הימין מקרב. מצד זה דוחה, ומצד זה מקרב. והקב"ה אינו עוזב רחמיו מהם.

232. כתוב, וילך שובָב בדרך ליבו. וכתוב אחריו, דרכיו ראיתי ואֶרפָּאֵהו ואַנחֵהו ואשלֵם ניחומים לו ולאבליו. אע"פ שהרשעים עושים בזדון והולכים בדרך ליבם, ואחרים עושים בהם התראה, ואינם רוצים להקשיב להם, עכ"ז, בשעה שחוזרים בתשובה ולוקחים הדרך הטובה של תשובה, הרי רפואה מוכנה לפניהם.

233. האם מדבר הכתוב על חיים או על מתים? כי תחילת הכתוב אינו סופו, וסופו אינו כתחילתו. תחילת הכתוב מראה על חיים, שכתוב, וילך שובב. וסופו מראה על מתים, שכתוב, ואשלם ניחומים לו ולאבליו. אלא מדבר, בעוד שאדם בחיים, וכך הוא, וילך שובב בדרך ליבו, משום שיצה"ר שבו חזק ומתגבר בו. וע"כ הולך שובב ואינו רוצה לשוב בתשובה.

234. הקב"ה רואה דרכיו, שהולך ברע בלא תועלת. אומר הקב"ה, אני צריך לאחוז אותו בידו. שכתוב, דרכיו ראיתי, שהולך בחושך, אני רוצה לתת לו רפואה כמ"ש, וארפאהו. הקב"ה מביא בליבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, הוא כמ"ש, לֵך נְחֵה את העם. הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציא אותו מתוך החושך.

235. ואשלם ניחומים לו ולאבליו. הרי נראה שמת הוא? כן ודאי שהוא מת ועומד בחיים, שכיוון שהוא רשע, נקרא מת. מהו, ואשלם ניחומים לו ולאבליו? אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם, שכיוון שנכנס לשנת 13 והלאה, נותן עימו שני מלאכים, ששומרים אותו מימינו ומשמאלו.

236. כשהאדם הולך בדרך הישר, הם שמחים בו, ומחזקים אותו בשמחה, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום, הם מתאבלים עליו ועוברים ממנו. כיוון שהחזיק בו הקב"ה, והנהיג אותו בדרך הישר, אז כתוב, ואשלם ניחומים לו ולאבליו.

ואשלם ניחומים לו, בתחילה, שהוא מתנחם על מה שעשה בתחילה, ועל מה שעשה עתה, וחוזר בתשובה. ואח"כ, ולאבליו, שהם המלאכים, שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו, הרי ניחומים לכל הצדדים, הן שמתנחם על מעשיו והן שמתנחם על צרותיו ואבלו.

237. ועתה הוא חי ודאי. חי בכל הצדדים, אוחז בעה"ח. ולכן נקרא בעל תשובה. כי כנ"י, המלכות, נקראת ג"כ תשובה. כי תשובה היא אותיות תשוב ו' לגבי ה'. ו' היא עה"ח, ז"א, ה' היא המלכות. וע"כ נקראת המלכות תשובה. והוא נקרא בעל תשובה, בעלה של המלכות, שמשפיע לה. ע"כ אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים.

238. דוד המלך אמר, לךָ לבדך חטאתי והרַע בעיניך עשיתי. יש חטאים, שהאדם חוטא להקב"ה ולבני אדם. ויש חטאים, שהאדם חוטא לבני אדם ולא להקב"ה. ויש חטאים, שחוטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם. דוד המלך חטא להקב"ה לבדו ולא לבני אדם. וע"כ אמר, לך לבדך חטאתי.

239. האם לא חטָא דוד, בחטא ההוא של בת שבע? הרי מי שבא על ערווה אסורה על בעלה, האם אינו נמצא חוטא לחברו וחוטא להקב"ה? אינו כן, אלא, החטא ההוא היה בהיתר. ודוד לקח את שלו, כי גט היה לה מבעלה עד שהלך למלחמה.

כי כך היה המנהג של כל ישראל, שנתנו גט על זמן לנשותיהם, כל היוצא לצבא. וכך עשה אוריה לבת שבע. ולאחר שעבר הזמן והייתה מותרת לכל, לקח אותה דוד. ובהיתר עשה כל מה שעשה.

240. כי אם היה באיסור, לא היה הקב"ה עוזב אותה אצלו. שכתוב לעדוּת, וינַחם דוד את בת שבע אשתו. שזו עדות, שהיא אשתו. ודאי אשתו ובת זוגו הייתה, שהיא מוכנה לו מיום שנברא העולם. הרי עדות, שלא חָטא דוד החטא של בת שבע.

241. ומהו החטא, שחטא להקב"ה לבדו ולא לאחר? שהרג את אוריה בחרב בנֵי עַמוֹן, ולא הרג אותו בשעה שאמר לו, ואדונִי יואב, שהרי דוד היה אדונו. והכתוב מוכיח, כמ"ש, אלה שמות הגיבורים אשר לדוד. ולא אשר ליואב. ונמצא, שהוא מורד במלכות. והמורד במלכות חייב מיתה. ולא הרג אותו בשעה ההיא, אלא הרג אותו בחרב בני עמון.

242. ולא נמצא איתו דבר, כמ"ש, רק בִדבַר אוּרִיה החִיתי. המילה, רק, באה למעֵט, בדבר אוריה חָטא, ולא חָטא באוריה עצמו. והקב"ה אמר, ואותו הרגתָ בחֶרב בני עמון. וכל חרב מבני עמון, היה חקוק בו נחש עקום, צורה של דרקון, שהוא עבודה זרה שלהם. אמר הקב"ה, נתת כוח לשִיקוץ ההוא. משום שבשעה שהרגו בני עמון את אוריה, ורבים מבני ישראל עימו, התגבר בשעה ההיא חרב בני עמון, וכמה התחזק כוח העבודה הזרה ההיא, השיקוץ.

243. הייתכן שאוריה לא היה צדיק, כיוון שכתוב עליו, אוריה החיתי? לא, היה צדיק. אלא שֵם מקוֹמו היה חיתי. כמ''ש, ויִפתח הגלעדי, שע"ש מקומו נקרא כך, וכן אוריה החיתי.

244. וע"כ כתוב, בדבר אוריה החיתי, ולא באוריה עצמו. כי כבר היה חייב מיתה מטעם שהוא מורד במלכות. ודוד גרם, ששיקוץ בני עמון התגבר על מחנה אלקים של מחנה דוד, שהיה ממש הצורה של מעלה, של צבאות המלכות העליונה.

ובשעה שפגם דוד המחנה הזה שלו, פגם למעלה מחנה אחר. וע"כ אמר דוד, לך לבדך חטאתי. לבדך, ולא לאחר היה החטא ההוא, שחטא לו. וזה שכתוב, בדבר אוריה. וזהו שכתוב, בחרב בני עמון. שהחטא לא היה באוריה עצמו, אלא בדבר אוריה, מה שנתן כוח לחרב בני עמון.

245. כתוב, כי ה', עיניו משוטטות בכל הארץ. אלו הן נקבות. וכתוב, עיני ה' הֵמה משוטטים. אלו הם זכרים. כי יש בהם בחינת זכר ונקבה. דוד אמר, והרַע בעיניך עשיתי. הלוא, לפני עיניך, היה צריך לומר? אלא, אמר דוד, במקום שחטאתי, בעיניך היה, כי הייתי יודע, שעיניך מוכנים ועומדים לפניי, ולא החשבתי אותם. הרי החטא שחטאתי ועשיתי, היה בעיניך.

246. למען תִצדק בדוברֶך תִזכה בשופטֶך. ולא יהיה לו פתחון פה לומר לפניך, בחָנֵני ה' ונַסֵני. כל אומן כשמדבר, מדבר באומנותו. דוד היה הבדחן של המלך, ואע"פ שהיה בצער, כיוון שהיה לפני המלך, חזר לבדחנות שלו כמו שהיה, כדי לשמח את המלך.

247. אמר, ריבון העולם, אני אמרתי, בחנֵני ה' ונסֵני, ואתה אמרת שלא אוכל לעמוד בניסיונך. הרי חטאתי למען תצדק בדוברך, ויהיה דברך אמת, כי אם לא חטאתי, היה הדבר שלי אמת והדבר שלך בריק. עתה חטאתי, כדי שדברך יהיה אמת, נתתי מקום להצדיק דברך, משום זה עשיתי, למען תצדק בדוברך תזכה בשופטך. כי חזר דוד לאומנותו, ואמר בתוך צערו דברי בדחנות אל המלך.

248. לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, כי אמר, וליבי חָלַל בקִרבִּי. כך הוא, אבל אמר דוד, בלב יש שני היכלות, באחד דם ובאחד רוח. האחד המלא דם, הוא משכן ליצה"ר. וליבי אינו כך, כי ריק הוא, ולא נתתי משכן לדם הרע להשכין בו היצה"ר. וליבי ודאי חלל הוא בלא שוכן רע. וכיוון שכך, לא היה דוד ראוי לחטא שחטא. אלא כדי לתת פתחון פה לרשעים, שיאמרו, דוד המלך חטא וחזר בתשובה ומחל לו הקב"ה, כש"כ שאר בני אדם. ועל זה אמר דוד, אלַמְדָה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.

249. ודוד עולה במעלה הזיתים, עולה ובוכה, וראש לו חָפוּי והוא הולך יחף. למה? אלא עשה עצמו נזוף, כדי לקבל עונש, והעם היו רחוקים ממנו ד' אמות. אשרי העבד שכך עובד לאדונו, ונודע בחטאו, כדי לשוב ממנו בתשובה שלמה.

250. מה שעשה לו שִׁמְעִי בן גֵרָא היה יותר, מכל הצרות שעברו עליו עד היום ההוא, ודוד לא השיב כנגדו דבר. כי היה יפה לו, ובזה התכפרו עוונותיו.

251. שִׁמְעִי תלמיד חכם היה, וחכמה רבה הייתה בו. למה יצא אל דוד ועשה לו מה שעשה? אלא ממקום אחר היה הדבר, והכניס לו דבר זה בליבו. וכל זה עשה לתועלת לדוד. כי ההוא שעשה לו שמעי, גרם לו לחזור בתשובה שלמה, ושבר ליבו בשבירה רבה, ושפך דמעות רבות מתוך ליבו לפני הקב"ה. וע"כ אמר, כי ה' אמר לוֹ קַלֵל. ידע שממקום אחר עליון ירד הדבר.

252. שני ציוויים ציווה דוד לשלמה בנו, אחד של יואב, ואחד של שמעי, עם שאר הציוויים שציווה אותו. של יואב, שכתוב, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צְרוּיה. דבר סתום היה, שאפילו שלמה לא היה לו לדעת. אלא, משום שידעו אחרים, נודע לשלמה. ע"כ אמר, וגם אתה ידעת. מה שלא היה ראוי לו לדעת.

253. של שמעי, שכתוב, והנה עימך שמעי בן גרא. והנה עימך, שהוא מוכן לך תמיד, כי רבּוֹ היה. ומשום זה לא אמר על יואב, והנה עימך יואב. אבל שמעי זה, שנמצא עימו תמיד, אמר, והנה עימך.

254. ויִשלח המלך, ויִקרא לשִׁמְעי, ויאמר לו, בנֵה לךָ בית בירושלים. איפה החכמה של שלמה המלך בזה? אלא הכול בחכמה עשה, ולכל הצדדים השגיח, כי חכם היה שמעי, ואמר שלמה, אני רוצה שתתרבה התורה בארץ ע"י שמעי, ולא ייצא לחוץ.

255. הסתכל שלמה בחכמה, שכתוב, יוֹצֵא יָצוֹא ומְקלל. יוצא יצוא פעמיים, יציאה אחת שיצא מבית המדרש לקלל את דוד. ויציאה אחת שיצא מירושלים אל עבדיו, שהוא מת עליה. יציאה אחת אל המלך, ויציאה אחת אל עבדיו. וכל זה ראה שלמה והסתכל ברוח הקדוש ביציאה השנייה. וע"כ אמר, והיה ביום צאתך, ידע שביציאה ימות.

256. וילך דוד ואנשיו בדרך, ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו, הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועִיפַּר בעפר. אמר שלמה, אצל אבי היה בעפר, אצל שמעי יהיה במים. שניהם דן שלמה, שיהיה נידון בעפר ובמים כמו סוטה, למי שהשׂטין הדרך אצל אביו.

257. כתוב, והוא קיללני קללה נמרצת. וכתוב, ואשָׁבע לו בה' לאמוֹר, אִם אמיתְךָ בחָרֶב. מהו בחרב? האם שׁוטה היה שמעי? שלא הבין, שאילו נשבע לו כך, שלא יאמר אח"כ, בחרב לא, אבל בחנית או בחץ כן.

258. אלא שני דברים כאן:

א. שאמר הילד, בנו של הדג הגדול, שקשקשיו עולים עד גובה העננים, השבועה של דוד המלך, כשהיה רוצה להישבע, הוציא החרב שלו, ששָׁם היה חָרות השֵם הנחקק, ושָׁם נשבע. וכך עשה לשמעי, שכתוב, ואשׁבע לו בה' לאמור, אם אמיתך בחרב. שבועה זו הייתה בחרב.

ב. ודבר אחר דן שלמה. אמר, בקללה בא אל אבא, שהוא דברים, הרי גם אני בדברים אליו, ובשם המפורש הרג אותו ולא בחרב. ומשום זה עשה שלמה כך.

259. כיוון שנשבע לו דוד, למה הרג אותו? האם השבועה הזו הייתה בעלילה, כי הלב והפה לא היו שווים? אלא ודאי דוד לא הרג אותו. ידוע, שכל איברי הגוף מקבלים הכול, והלב אינו מקבל אפילו כחוט השערה.

דוד המלך היה הלב של ישראל, וקיבל מה שלא היה ראוי לו שיקבל, מה ששמעי סיקל באבנים ועיפר בעפר. ומשום זה כתוב, וידעתָ את אשר תעשה לו. ועוד, כי האילן, מלכות, גרם לו להיות נוקם ונוטר כנחש.

260. כתוב, כי לא תחפוץ זבח ואֶתֵנה, עולָה לא תִרצה, זבחי אלקים רוח נִשבָּרה. כי לא תחפוץ זבח, האם הקב"ה אינו רוצה שיקריבו לפניו קורבן, והרי הוא תיקן לרשעים שיקריבו קורבן, ויתכפרו להם עוונותיהם?

אלא דוד, לפני שם אלקים, מדה"ד, אמר זה, וקורבן אינם מקריבים לשֵם אלקים, אלא לשֵם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כי לדין קשה, מדה"ד, אינם מקריבים קורבן. כמ"ש, אדם כי יקריב מכם קורבן להוי"ה. להוי"ה ולא לשֵם אלקים. וכן כתוב, וכי תקריב קורבן מִנחה להוי"ה. זֶבח תודָה להוי"ה. זֶבח שְׁלָמים להוי"ה. ולא כתוב השם אלקים.

261. כיוון שדוד המלך אמר לשֵם אלקים, צריך לכתוב, כי לא תחפוץ זבח ואֶתֵנה, עולָה לא תִרצה. כי לשם זה אינם מקריבים אלא רוח נשברה, כמ"ש, זִבחֵי אלקים רוח נִשבָּרה.

קורבן של אלקים, הוא עצבות ושבירת הלב. ומשום זה, מי שחלם חלום רע, הוא צריך להראות עצבות, כי הוא עומד במידת אלקים, וזבח של מדה"ד צריך להיות עצבות ורוח נשברה. והעצבות ההיא מועילה לחלום הרע, ואין הדין שולט עליו. כי זבח, הראוי למדה"ד, הקריב לפניו.

262. לב נִשבר ונִדכֶּה אלקים לא תִבזֶה. לא תבזה. משמע שיש לב, שהוא מבזה? כן, לב גאה, לב שהוא בגסות הרוח, הוא הלב שהוא מבזה. אבל, לב נשבר ונדכה, אלקים לא תבזה.

263. הֵטִיבה ברצונךָ את ציון. מהו הטיבה? הלוא נראה שיש בה טוב, ועתה למה צריך להתפלל, הֵטיבה על הטוב ההוא? ודאי שצריך להתפלל הֵטיבה, כי מיום שהקב"ה השתדל בבניין ביהמ"ק למעלה עד עתה, ההטבה של הרצון לא שׁרתה על הבניין ההוא. וע"כ לא השתכלל.

כי בשעה שהרצון של מעלה יתעורר, ייטיב וידליק האורות של הבניין והמעשה, עד שאפילו המלאכים של מעלה לא יוכלו להסתכל בביהמ"ק, ולא בבניין. ואז ישתכלל ביהמ"ק וכל מלאכתו. ועל זה התפלל, הטיבה ברצונך את ציון.

264. תבנה חומות ירושלים. האם מיום שהשתדל בבניין ביהמ"ק, עד עתה עוד לא בנה אותן? ואם חומות ירושלים לא בנה עד עתה, ביהמ"ק, על אחת כמה וכמה שלא בנה. ואיך אמר, הטיבה ברצונך את ציון, שהוא ביהמ"ק? הרי בתחילה בונים החומות, ואח"כ ביהמ"ק.

אלא כל מעשיו של הקב"ה אינם כמעשה בני אדם. בני אדם, כשבונים ביהמ"ק למטה, בתחילה עושים חומות העיר, ולבסוף ביהמ"ק. חומות העיר בתחילה, כדי להגן עליהם, ואח"כ בניין הבית. הקב"ה בונה ביהמ"ק בתחילה, ולבסוף, כאשר הוריד אותו מהשמיים ומושיב אותו על מקומו, אז יבנה חומות ירושלים. וע"כ אמר דוד, הטיבה ברצונך את ציון בתחילה, ואח"כ תבנה חומות ירושלים.

265. כל המעשים שעושה הקב"ה, בתחילה מקדים זה שבחוץ, ואח"כ עושה המוח שבפְנים. האם כאן אינו כן, כי הקדים בניין ביהמ"ק לבניין החומות, שהן בחוץ? כל אלו המעשים שעושה הקב"ה ומקדים ההוא שבחוץ, הנה במחשבה מקדים את המוח שבפנים. ובמעשה מקדים ההוא שבחוץ.

כי כל קליפה, כלומר מה שבחוץ, היא מצד האחר. והמוח נמשך מהמוח, מצד הקדושה. ותמיד מקדים הצד האחר, ומתרבה וגדל ושומר הפרי. כיוון שהתבשל הפרי, זורקים הקליפה החוצה. ויכין רשע וצדיק ילבש. וזורקים הקליפה ומברכים לצדיקו של עולם.

266. אבל בבניין ביהמ"ק לעת"ל, שהצד האחר עובר מהעולם, אינו צריך להקדים את ההוא שבחוץ. כי המוח והקליפה שניהם שלו. וע"כ מקדים המוח, שכתוב בתחילה, הטיבה ברצונך את ציון. ואח"כ, תבנה חומות ירושלים. כי חומה שבחוץ, הקליפה, היא שלו ממש, כמ''ש, ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב. אני ולא צד הרע.

267. ישראל הם המוח העליון של העולם, ישראל עלו במחשבה תחילה. כי במחשבה קדמה הפנימיות לקליפה. העמים עכו"ם, הקליפה של ישראל, הקדימו במעשה, כי במעשה הקליפה קדמה לפרי, כמ''ש, ואלה המלכים אשר מלכוּ בארץ אֱדום, לפני מְלוֹך מֶלך לבנֵי ישראל.

ועתיד הקב"ה להקדים המוח בלא קליפה, שכתוב, קוֹדש ישראל לה' ראשית תבואתו. שהמוח קודם לקליפה. ואע"פ שהמוח יקום בלא קליפה, מיהו שיושיט ידו לאכול ממנו, שכתוב, כל אוכליו יֶאשָׁמו, רָעה תבוא אליהם נאום ה'.

268. בזמן ההוא כתוב, אז תחפוץ זבחי צדק. כי אז יתחבר הכול בחיבור אחד, ויהיה השם שלם בכל תיקונו. ואז הקורבן יהיה שלם להוי"ה אלקים. כי עתה אלקים אינו מתחבר אל הקורבן. כי אם היה מתחבר בו, כמה אלוהים אחרים יעלו אוזניים להתחבר שם, ויינְקו מהקדושה. אבל בזמן ההוא, כתוב, כי גדול אתה ועושה נפלאות, אתה אלקים לבדך ואין אלוהים אחר.

269. בזמן ההוא כתוב, רְאו עתה, כי אני אני הוא, ואין אלוהים עימדי. למה כתוב, עתה? אלא, זה לא היה קודם לכן, ובזמן ההוא יהיה. אמר הקב"ה, עתה ראו, מה שלא יכולתם לראות קודם לכן.

270. כי אני אני. למה פעמיים? לדייק, שאין שָׁם אלקים אלא הוא. כי כמה פעמים שכתוב, אני, פעם אחת, והיה שָׁם צד האחר, אבל עתה, אני אני הוא ואין אלוהים עימדי. כי כל צד האחר עבר.

271. אני אמית ואחַייה. עד עתה היה המוות ע"י צד האחר. מכאן והלאה, אני אמית ואחייה. בזמן תחיית המתים, כל אלו שלא טעמו טעם המוות מהקב"ה, יהיה להם המוות, ויקים אותם מיד לתחייה. למה נעשה המוות ע"י הקב"ה? כדי שלא יישאר מהזוהמה כלום בעולם, ויהיה עולם חדש במעשה ידיו של הקב"ה.

272. ואִם אמוֹר יאמַר העבד, אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי. אז פוגם אותו בפגם, כמ"ש, ורָצע אדוניו את אוזנו במרצע. אם בגפו יבוא, לבדו, יפה הוא. אבל לומדים, שכל העולם עומד על סנפיר אחד של לווייתן.

273. בשעה שנמצא הלווייתן זכר ונוקבא, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סירס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה, היו מעכירים את העולם. וע"כ אינו עושה תולדות. וזהו, אם בגפו יבוא, אם בא תחת הגף ההוא של לווייתן, שאינו עושה תולדות, וכיוון שכך, בגפו ייצא, הוא נדחה שם, ואינו נכנס למחיצתו של המלך כלל, ונדחה ומסתלק מהעולם ההוא. בגפו ייצא, בגפו ייצא ודאי.

274. כתוב, ערירים ימותו. ערירים כולל זכר ונוקבא. בזכר בא, ובנוקבא יצא. בא בזה ויצא בזה. וזהו המקום שהתדבק בו בעולם ההוא, במלכות. כי הקב"ה אינו רוצה שיבוא לפניו מי שסירס עצמו בעוה"ז.

275. ולא היו מקריבים לפניו מסורס, והוציאו אותו שלא יוקרב לפניו, וציווה ואמר, ובארצכם לא תעשו. וכן לדורי דורות אסור לסרס בריות שברא הקב"ה בעולם. כי כל סירוס הוא מצד האחר.

276. ואם הוא השתדל, ונשא אישה, ולא עשה תולדות, ולא רצה, ואע"פ שיש לו אישה, או היא אינה רוצה, ובא לעולם ההוא בלא בנים, כתוב, אם בעל אישה הוא, ולא השגיחו לפועַל ידיו של הקב"ה להוליד בנים, ויצאה אשתו עימו. הוא בא בגף של הזכר, והיא בגף של הנקבה, המלכות. וכל אחד כמ"ש, בגפו יבוא בגפו ייצא.

277. אם אדוניו ייתן לו אישה. אם אדוניו, אדון כל הארץ, מלכות. ייתן לו אישה, שאין ברשותו של אדם לשאת אישה, אלא הכול במאזניים לעלות, לפי משקל הזכויות כך הוא עולה. וע"כ ייתן לו אישה, כי הוא אינו ברשותו. ומיהי? ההיא שאינה שלו, שאינה בת זוגו, ואינה מוכנה לו. היא אישה שהייתה מוכנה לאחֵר, והקדים ההוא ברחמים, ונשא אותה. זו ניתנה לו, שלא הייתה ראויה לו.

278. והקב"ה רואה מרחוק, ורואה שהאישה ההיא מוכנה להוציא תולדות בעולם, ואחרי שהקדים ההוא ברחמים, ניתנה לו, ועשה פירות, וזָרע זֶרע באישה שאינה שלו. משום זה, כמ"ש האישה וילדיה תהיה לאדוניה, והוא ייצא בגפו. איזה עני מסכן, כמה השתדל לריק, עמל והשתדל לעשות פירות בגן שאינו שלו, ויצא ריקם.

279. זה העני המסכן שהשתדל לריק. למה? אם בגלל שזָרע בגן אחר שאינו שלו, יפה. אבל כאן הקב"ה נתן לו את הגן ההוא לזרוע בו, שהרי הוא לא לקח אותה מעצמו.

280. כל דבר הקב"ה עושה בדין, ואין דבר ריק. זה שהקב"ה נותן אישה, ועושה בה פירות ותולדות, אין זה כשאר בני הגלגול. ואינו דומה, מי שמשתדל בעוה"ז להרבות האילן ואינו יכול, למי שלא רצה להשתדל להרבות, ועָקר והִפיל עלים מהאילן והמעיט הפירות שלו.

281. זה שאדוניו ייתן לו אישה, כדי לעשות פירות, הוא השתדל בתחילה להרבות האילן, ולא יכול. זכויות כל כך אין לו, שאם היה זכאי כראוי, לא היה חוזר בגלגול. כי כתוב, ונתתי לכם בביתי ובחומותיי יד ושֵם טוב מבּנים ומבנות.

ועתה שלא זכה, הקב"ה רואה שהשתדל להוליד בנים ולא יכול, זהו, אדוניו ייתן לו אישה. וכיוון שריחם עליו הקב"ה ונתן לו אישה ברחמים, הקב"ה לוקח את שלו בתחילה, ולוקח מה שהוא גרע את המעיין ההוא קודם לכן. ומשום זה כתוב, האישה וילדיה תהיה לאדוניה. ואח"כ יחזור וישתדל על עצמו, להשלים את חסרונו.

282. אמר לעצמו אותו הזקן, זקן זקן, אתה אמרת על זה, שהשתדל לריק להוליד בנים, ולא השגחת עליך, שאתה הולך ריק, במה שאמרת, שהרי פסוק רודף אחריך, הסותר את כל הבניין שבנית עד עתה, ואתה חושב שאתה משוטט בים לרצונך. ומה הוא הפסוק, שכתוב, ואם אמוֹר יאמר העבד, אהבתי את אדונִי את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי? הרי שחוזר וזוכה אותם, ולא השתדל לריק.

283. זקן זקן עייף בלא כוח. מה תעשה? חשבת שלא יהיה מי שירדוף אחריך. הרי פסוק זה רודף אחריך, ויצא מאחורי הכותל כאיילה בשדה. כלומר, שלא זכר אותו קודם ונזכר בו פתאום, וכמו מדלג דילוגים אחריך. י"ג (13) דילוגים דילג אחריך והשיג אותך, י"ג דילוגים שהם י"ג מילים שבכתוב, ואם אמור יאמר, עד המילה חופשי, ולא עד בכלל.

מה תעשה זקן? עתה יש לך להתגבר בכוחך, כי גיבור חזק היית עד היום. זקן זקן, זכור יום השלג כשזרענו פולים, והיו כמה גיבורים אנשי חיל כנגדך, ואתה לבדך ניצחת י"ג גיבורים אנשי חיל, שכל אחד מהם הרג אריה מטרם שיאכל.

זריעת פולים ביום השלג, היא עליית המלכות לבינה, שמחמת זה נפלו בינה ותו"מ מכל המדרגות, החל מבינה שיצאה מראש דא"א, עד סוף המדרגות. ביום השלג, במוחין דשמאל, הבאים עם נקודת השורוק. וע"י עליית המלכות לבינה בנקודת החולם, נחלקו הע"ס לי"ג ספירות, כי נעשו פעמיים חג"ת.

לכן נאמר, יום השלג כשזרענו פולים. שהעלה מ"ן לעליית המלכות בבינה, כדי לבטל הדינים דשלג. והיו כמה גיבורים אנשי חיל כנגדך, כלומר התחלקות הספירות לי"ג. שכל אחד מהם הרג אריה מטרם שיאכל, שמחמת הדינים של יום השלג, התבטלו החסדים, המכונים אריה, הנבחן להריגה, כדי שיוכלו לקבל אור החכמה מקו השמאל. והמשכת האורות מכונה אכילה.

ואתה לבדך ניצחת י"ג גיבורים, כי העלה מ"ן לעליית המלכות לבינה. ואז התמעטו י"ג הגיבורים מקו שמאל, והתחברו עם החסדים שבקו ימין, המכונים אריה. ולא הרגו אותו יותר.

284. אם אלו י"ג גיבורים ניצחת, אלו י"ג מילים שבכתוב, אם אמור יאמר העבד, שאין בהן כוח אלא רק מילים, על אחת כמה וכמה. כתוב, אמור יאמר, כי דרכו של הקב"ה לעשות דין ומשפט לכל. כשהגיע הזמן של האישה ההיא, שלקח אותה העבד למצוא בן זוגה, הקב"ה הורג את העבד הזה שלקח אותה ואינה בת זוגו, ולוקח אותה בן זוגה, והעבד יוצא מעוה"ז בגפו יחידי.

285. ואם אמור יאמר העבד. ואם אמר בתחילת שש שנים, יאמר בסופם של שש שנים, מטרם שנכנסה השנה השביעית. כי אם אמר, כשהוא אפילו יום אחד בשנה השביעית, דבריו בטלים. וכתוב העבד, מהטעם שיאמר בעוד שהוא עבד, בשנה השישית. אמר בתחילת שש שנים, ולא אמר בסוף שש שנים, לא כלום הוא. ומשום זה כתוב פעמיים, אם אמור יאמר.

286. כאן, בעוד שהעבד עם האישה הזו, הוא מרבה תפילות ובקשות בכל יום למלך הקדוש. כמו שהייתה תחילת לקיחתה ע"י רחמים, כך הוא הסוף ברחמים. וזהו, אמור יאמר. אמור, בתחילה כשהקדים ברחמים. יאמר, בסוף כשיבקש שלא יהיה נדחה מפני בן זוגה, ותתקבל תפילתו ברחמים.

ומה יאמר? אהבתי את אדונִי. שמשום זה, מחמת רוב התפילות, אוהב את הקב"ה, מתקן את מעשיו. ואמר, אהבתי את אדוני, את אשתי, ואת בניי, לא אצא חופשי. והקב"ה מקבל אותו בתשובה ההיא, וברוב התפילות האלו.

287. הקב"ה, שהיה מוכן להחזיר אותו בגלגול, לסבול עונשים בעוה"ז על מה שעשה, אינו מחזיר אותו לעוה"ז. ומה עושה הקב"ה? מקרב אותו לב"ד של ישיבת הרקיע. ודנים אותו, ומוסרים אותו לבית ההכאות, ורושם אותו הקב"ה במרצע, איך נמסר לבית העונשים, ופוגם אותו, להיות תחת ממשלת העורלה עד זמן ידוע, ואח"כ גואל אותו.

288. אם בזמן שעושים לו פגם במרצע, הגיע היובֵל. ואפילו יום אחד ליובל, נחשב כמו שהיה נמצא כל הזמן עד יובל. כך נענש ולא יותר. בא היובל, ונגאל, ומכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה.

289. שִמעוּ הָרים את ריב ה' והאיתנים מוֹסדֵי אָרץ. אמר לעצמו, איזה זקן, עד עתה היית במעמקי הים, ועתה דילגת בהרים חזקים לעשות עימהם מלחמה. אלא ודאי עד עתה היית בים החזק, אבל מטרם שהלכת במעמקי הים, פגשת באלו הרים החזקים שבתוך הים. עתה יש לך לעשות מלחמה במעמקי הים ובהרים האלו.

290. זקן עייף בלא כוח, מי נתן אותך בזה? היית בשלום ורצית בכל זה? אתה עשית זה, אתה תסבול. עתה אין לך אלא לעשות מלחמה, ולנצח הכול, ולא לחזור לאחור. התחזק בכוחך, אֱזוֹר מותניך, ולא תפחד לשבור אלו ההרים, שלא יתקיפו אותך. אמור להם, הרים רמים, הרים חזקים, איך אתם מתחזקים?

291. שני פסוקים כתובים:

א. קום ריב את ההרים ותִשמענה הגבעות קולך.

ב. שִמעו הָרים את ריב ה'.

יש הרים רמים למעלה למעלה, חג"ת. לאלו כתוב, שִמעו הרים את ריב ה'. ויש הרים תחתונים למטה, נה"י. לאלו כתוב, קום ריב את ההרים. כי רודף מריבות יש אליהם, שיש בהם דינים.

292. זקן, הרי כתוב, ותשמענה הגבעות קולך. הגבעות שלמטה, למה אתה עושה אותן הרים? אלא כלפי ההרים הרמים נקראות גבעות, וכשהן בפני עצמן נקראות הרים.

293. והאיתנים מוֹסדֵי ארץ. הרים הם שלושה עליונים למעלה על ראשם של האיתנים, חג"ת. ואיתנים הם שלושה למטה מהם, נה"י. וכולם אחד. הרים למעלה. ועליהם אמר דוד, אשא עיניי אל ההרים. ואלו שלושה ראשונים, חג"ת. והאיתנים מוסדי ארץ, שלושה אחרונים שלמטה מהם, שני סומכים של הבית, נו"ה, ואחד חדוות הבית, יסוד. ואלו נקראים מוסדי ארץ, איתנים הם, חזקים.

294. אמר לעצמו, זקן זקן, הרי ידעת, מי שעושה מלחמה, אם אינו יודע להישמר, לא ינצח מלחמות. צריך להכות בידו, ולהישמר במחשבתו, אשר מה שיחשוב האחר, יחשוב הוא, וישמור עצמו. ויד ימין נועדת תמיד להכות. ומחשבותיו והיד השמאלית נועדות לקבל ולהישמר, המחשבות להישמר, ויד שמאלית מקבלת הכאות מהאחר. והימין הוא לכל דבר.

295. עתה אמרת, והאיתנים מוסדי ארץ. איתנים למטה, נה"י. הרים למעלה, חג"ת. הישמר זקן, כי מחשבה אחרת כנגדך, כמ"ש, משכיל לאיתן האזרחי. זהו אברהם סָבָא, שנקרא איתן. ואם אברהם הוא איתן, יצחק ויעקב ג"כ נקראים איתנים. האבות הם חג"ת. הרי שחג"ת איתנים. קום זקן, כי ידעת שרעיון זה מכה לרעיונך.

296. ויישא מְשָׁלוֹ ויאמר, איתן מושבך. איתן, זה בוקר של אברהם. שכתוב, הבוקר אור, שזהו העמוד, יסוד. כל העולם, מלכות, עומד עליו. האור שלו יורש מאברהם, שהוא חסד. נקרא נהר היוצא מעדן, שהוא יסוד. הרי שיסוד נקרא איתן. אמר לעצמו, איזה זקן זקן, הרי רעיון אחד כנגדך, ואינך יודע להישמר, איך עושים מלחמה. זקן, איפה גבורתך? ודאי לא לגיבורים המלחמה.

297. כתוב, משכיל לאיתן האזרחי. וכתוב, משכיל לדוד. נהר היוצא מעדן, יסוד, אל דוד, מלכות, להודיע לו מאלו הדברים הסתומים העליונים. וע"כ נקרא היסוד משכיל. ואם משכיל הוא נהר היוצא מעדן, יסוד, שהוא למטה, בנה"י, אז איתן האזרחי, יהיה אברהם, למעלה, בחג"ת.

ואע"פ שאני זקן, על הרעיון הזה אני מכה. אלא איתן האזרחי שתי מדרגות, בוקר אור. אור, אברהם, חסד. בוקר, נהר, יסוד. אף כאן, איתן האזרחי. אזרח הוא אברהם. איתן, נהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד.

298. עתה זקן קום עמוד על מרכבתך, כי עתה תיפול ולא תוכל לקום. הרי שלמה המלך בא בצבאותיו, במרכבותיו, בגיבוריו ובפרשיו. ובאים לקראתך. קום צא מהשדה, שלא ימצאו אותך שם.

כתוב, וייקהלו אל המלך שלמה, כל איש ישראל ביֶרַח האיתנים בֶּחג, הוא החודש השביעי. ירַח שנולדו בו האיתנים, האבות, איתני עולם. זהו ירח תשרי, שהא"ב חזר בו למפרע מלמטה למעלה, בסדר תשר"ק. כי סדר אותיות תשרי הן למפרע. הרי שהאיתנים הם האבות, חג"ת.

299. ועוד, מדבריך, איתן האזרחי הן ב' מדרגות, יפה שתצא מהשדה ולא תימצא שם. כי אילו היה כתוב, משכיל איתן האזרחי, היה טוב. כמו שאמרת, שהן ב' מדרגות. עתה שכתוב, משכיל לאיתן האזרחי, אין מלחמתך שווה כלום, כי משמע שהן מדרגה אחת ולא שתיים. ותצא מהשדה בהכרח, ולא תיראה שם.

300. איזה זקן עני ומסכן, איך תצא מהשדה? א"כ, שינצחו אותך ותברח מהשדה. כל בני העולם ירדפו אחריך. ולא יהיו לך פנים להראות לאדם לעולם. כאן נשבע אני שלא אצא מהשדה. וכאן אראה פב"פ עם שלמה המלך וכל איש ישראל, הגיבורים, הפרשים והמרכבות שלו. הקב"ה יעזור לך, זקן, כי עייף בלא כוח אתה. קום זקן, התגבר בכוחך והתחזק, כי עד היום הזה היית גיבור אמיץ בגיבורים.

301. משכיל לאיתן האזרחי. אילו כתוב, משכיל לדוד, היה הפירוש, שהוא יסוד, המשפיע למלכות, הנקרא דוד. אבל כתוב, משכיל לאיתן. יש משכיל ויש משכיל. יש משכיל למעלה ויש משכיל למטה. משכיל לאיתן, כי בזמן שנהר, יסוד, קם בהשתוקקות, כל האיברים שמחים ומתחברים עימו.

ואם הוא עולה עד שהמוח העליון, חסד שנעשה לחכמה, מתרצה לו ושמח לקראתו, אז, משכיל לאיתן האזרחי. שמשכיל את היסוד ומודיע לו, ע"י אברהם אוהבו, שהוא חסד שעלה ונעשה חכמה, כל מה שצריך, והמוח העליון ההוא, חכמה, הוא משכיל לאיתן, יסוד.

וכאשר דוד המלך, מלכות, נתקן בהשתוקקות אל היסוד, היסוד משכיל לדוד, כמו שהמוח העליון משכיל ליסוד. וע"כ, יש משכיל ויש משכיל.

302. בירח האיתנים. שנולדו בירח הזה, איתנים. כי הבניין שלמטה, נה"י, הוא כעין שלמעלה, חג"ת. וע"כ נולדו בו הרים ואיתנים. ההרים, חג"ת, סתומים, שהחכמה נסתמה בהם ואינה מאירה. איתנים, הם ירכיים, נו"ה, חזקים כנחושת, ואיתן ביניהם, יסוד, המשפיע הארת החכמה.

303. קום זקן, הכה לכל הצדדים. בשעה שעלה משה לקבל התורה, מסר לו הקב"ה שבעים מפתחות התורה, שהן שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שבכל אחת ע"ס, והן שבעים. כשהגיע ל-59, יסוד דיסוד, היה מפתח אחד גנוז וסתום, מלכות שביסוד, שנקרא עטרת יסוד, שלא מסר לו.

התחנן לפניו, אמר לו, משה, כל המפתחות העליונים והתחתונים תלויים במפתח הזה. כי העטרה הוא המסך דצ"ב, שבו נתקנו כל פרצופי ו"ק שבחמשת פרצופי האצילות, והוא המפתח של כל המוחין.

אמר לפניו, ריבון העולם, מה שמו? אמר לו, איתן, וכל האיתנים תלויים בו, כי נה"י שמחזה ולמטה, הנקראים איתנים, הם פרצוף ו"ק דגוף. וחג"ת שמחזה ולמעלה הם ג"ר דגוף. וע"כ שולט בהם המפתחא, עטרת יסוד, ובו מתקיימים נה"י, שהם מחוץ לגוף של תושב"כ, ז"א, כי מחזה ולמטה נבחן שהוא מחוץ לגוף, חג"ת.

ז"א מודיע אותו, זוהי השפעת הדעת, ומשכיל אותו. ועטרת יסוד הוא העיקר והמפתח של תושב"כ, ז"א. כי לולא המסך של עטרת יסוד, צ"ב, לא היה ז"א ראוי לקבל ג"ר.

304. וכשנתקנת אליו תשבע"פ, המלכות, אז עטרת יסוד, נעשה למפתח שלה, ליסוד המלכות. ואז נקרא היסוד משכיל לדוד, המלכות. ומשום שיורש אותו תשבע"פ, המלכות, ונעשה ליסוד שלה, הנקרא רש"ת המאירה מלמטה למעלה, וע"כ האותיות בה למפרע. וע"כ נקרא אז היסוד שלה תשר"י, שהאותיות הן למפרע בדרך תשר"ק. הוא תש"ר, אבל משום שהוא השם הקדוש, מלכות, חתם בו הקב"ה אות י' משמו. ונקראת משום זה תשרי.

במזבח, המלכות, חתם ביסוד שלה ה' דהוי"ה, ה' של הרש"ת עד חצי המזבח. באה דבורה, המלכות, חתם בה ו'. וזהו שכתוב, ותָשַׁר דבורה. וביסוד המלכות, החותָם של השם הקדוש שחתם בו. כי האותיות רש"ת הן שם יסוד המלכות. וז"א חתם שמו יה"ו באותיות רש"ת אלו, בג' מקומות: כאן בתשר"י אות י', ברש"ת המזבח אות ה', בוַתָשר דבורה ו'.

305. צריכים לדעת המפתח, עטרת יסוד, שפותח בתשבע"פ, הנתקן ליסוד שלה. וזהו שאנו אומרים, תַניא, שהוא אותיות איתן. ואז כתוב, איתן מושבךָ. כי המלכות נקראת מושב, וכשמקבלת מעטרת יסוד, כתוב בה, איתן מושבך.

ונקראת ברייתא, שפירושו מחוץ לגוף, ז"א. כי ברייתא מלשון לבר, חיצוניות. איתנים שבתושב"כ, ז"א, הם תַנָאים בתשבע"פ, המלכות. שהם עמודים סומכים מחוץ לגוף, שהם נה"י. נה"י אצל תושב"כ, ז"א, נקראים איתנים, אצל תשבע"פ נקראים תנאים. כי איתן הוא אצל תושב"כ, תניא אצל תשבע"פ.

306. חברים, אני בשדה. שלמה המלך והגיבורים האמיצים שלו, יבוא וימצא זקן אחד עייף בלא כוח, חזק, גיבור, מנצח מלחמות. אני יודע שיבוא, ועומד מאחורי הסלע שבשדה. והוא מסתכל בי, איך גבורתי נמצאת בשדה. לבדו מסתכל בי. הוא איש השלום בעל השלום, והולך לו. עתה זקן, גבורתך עליך, ואתה לבדך בשדה, חזור למקומך והתר כלי זין שלך מעליך.

307. שִמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדֵי ארץ. ארץ, המלכות. והאיתנים מוסדי ארץ, כי מהאיתנים, שהם נה"י, ניזונה המלכות. ומהם מקבלת השפע שלה בכל יום. וע"כ הם מוסדי ארץ.

308. כי ריב לה' עִם עַמו. מי יכול לעמוד בריב של הקב"ה בישראל? שמעו הרים את ריב ה', זה ריב אחד. קום ריב את ההרים, הוא ריב שני. שניצח בהם הקב"ה, כל אלו ריבים עִם ישראל וכל אלו תוכחות, כולם הם, כאָב המוכיח את בנו.

309. בשעה שבא לנצח, כתוב ביעקב, וריב לה' עִם יהודה ולפקוֹד על יעקב. הריב הוא כמ"ש, בבטן עקַב את אחִיו. על דבר זה באה התוכחה וכל אלו המריבות. האם אין זה דבר גדול, בבטן עקב את אחיו? זה אינו דבר קטן מה שעשה בבטן. והאם רמאות עשה בבטן? כן ודאי.

310. בכל דחה יעקב את עשיו, כדי שלא יהיה לו שום חלק בקדושה. עשיו לא התרעם, אלא מֵאחד שהם שניים, שכתוב, ויַעְקְבֵני זה פעמיים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח בִּרְכתי. זה, רומז על אחד השווה לשניים, אחד שיצא לשניים. והוא, בְּכֹרַתי, שהתהפכו האותיות והיה בִּרכתי. זה פעמיים, פירושו, אחד שהשתווה לשניים.

311. ולא ידע עשיו מה שעשה לו בבטן, אבל השר הממונה שלו היה יודע. והקב"ה הרעים את השמיים וצבאם לקול הזה, של קטרוגו של שׂרו של עשיו, כי ברכה ובכורה לא תבע הממונה שלו, ולא אמר. כי ברכה הייתה לו לתבוע ולא תבע. אחווה הוא תבע ודאי, כמ''ש, ומִבשרךָ לא תתעלָם. ולא רצה יעקב לתת לו לאכול, עד שלקח ממנו הבכורה שלו.

312. מהי הבכורה שלקח? לקח ממנו הבכורה שלמעלה ושלמטה, קדושת הבכורה של מעלה, להקריב קורבנות, ובכורה של מטה, לקבל פי שניים. בכֹרה כתוב חסר ו'. אז עָקַב את אחיו ודאי, שעשה אותו עָקֵב. והשליך אותו לאחור, כלומר שהקדים אותו, שיצא תחילה לעוה"ז. אמר יעקב לעשיו, קבל אתה עוה"ז תחילה, ואני אח"כ.

313. ואחרי כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעָקֵב עשיו. ידו אוחזת בעָקֵב, שהוא עשיו. כי עשיו נקרא עָקֵב, משעה שעקב אותו אחיו, ומיום שנברא העולם, קרא לו הקב"ה, עָקֵב. כי עשיו בחינת נחש, שכתוב בו, הוא יְשׁוּפְךָ ראש ואתה תְשׁוּפֶנו עָקֵב. אתה, שנקראת עָקֵב, תשופנו תחילה. ולבסוף הוא ישוף ראשך מעליך. ראשו הוא ס"מ, שמכה בעוה"ז.

314. וע"כ, בבטן עָקַב את אחיו, ששם עליו להיות עקב. ולקח עשיו את עוה"ז תחילה. כמ''ש, ואלה המלכים אשר מלכוּ בארץ אדום, לפני מְלוך מֶלך לבנֵי ישראל. וזה שאמר שלמה המלך, נַחלָה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. באחרית העולם לא תבורך.

315. וע"כ, בבטן עקב את אחִיו ובאוֹנו שָׂרה את אלקים. מהו, ובאונו? כך ביארו, בכוחו ובגבורתו כראוי. אבל אינו כן. בירורו של הדבר הוא, שיעקב היה צורה עליונה וגוף קדוש, שלא היה גוף מיום שהיה אדה"ר, כמו הגוף של יעקב והיופי שלו. יופיו של אדה"ר, היופי ההוא ממש היה לו ליעקב, וצורתו של יעקב הייתה צורתו של אדה"ר ממש.

316. אדה"ר, בשעה שבא הנחש והוא התפתה על ידו, הנחש היה יכול לו. משום שלא היה כוח ועוצמה לאדה"ר, שעוד לא נולד מי שהוא כוח ועוצמה שלו. כוח ועוצמה של אדה"ר, הוא שֵׁת, שהיה בצוּרת אדה"ר ממש, שכתוב, ויוֹלֶד בדמוּתו כצלמוֹ, ויקרא את שמו שת. בדמותו כצלמו, שנולד מהול. וכשבא הממונה של עשיו אל יעקב, כבר נולד כוח ועוצמה של יעקב, שהוא יוסף. זהו, ובאונו שׂרה את אלקים, שהוא יוסף, שהיה אונו.

317. קול של אישה, שקול הנחש יכול להיאחז בה, ככלב בכלבה, מיהו? אין בכל הקולות של הנשים שבעולם, שקול הנחש יוכל להתדבק בה, ולהיאחז בה, ולהשתתף בה, אלא בשתי נשים: מי שאינה שומרת טוּמאת נידתה, וימי ליבּוּנה כראוי, או שמקדימה יום אחד לטבול. ומי שמאחרת העונה שלה, כדי לעשות צער לבעלה, אלא אם הבעל אינו מקפיד ואינו משגיח על זה.

318. אלו הן שתי נשים. כי כמו שמקדימות לטבול לפני הזמן, כך הן מאחרות אצל הקול של הנחש עד שמתדבק קול בקול. וכמו שמאחרת העונה שלה לעשות צער לבעלה בעיכוב של מצווה, כך מקדים הקול של הנחש, להתדבק בקול של האישה. ואלו הן שתי נשים, שהקול של הנחש נאחז בקול שלהן ככלב בכלבה. טומאה הולכת אחר טומאה, מין אחר מינו.

319. מה נוגע לנו, אם נאחז קול בקול או לא? כך נאבדים בני העולם בלא דעת. הקול הזה של האישה, כשמתערב ומשתתף עם הקול של הנחש, בשעה שֶׁלילית החייבת והמרשעת יוצאת מתוך האֵיפָה שלה ומשוטטת בעולם, אם פוגשת באלו שני קולות, הקול של הנחש והקול של האישה, והאישה לילית מתחממת בהם והם בה, וכיוון שמתחממת, נעשה רוח והולכות עימה עד שהרוח משוטט ונכנס במעֵיה של האישה ההיא.

320. והילד שהיא מולידה, כשבאה המרשעת לילית ופוקדת את הרוח, שבא מהחיבור הרע של קול הנחש, הדופק בה, והרוח מצחק עם הילד עד שבאה המרשעת לילית, כאישה הפוקדת בן של אישה אחרת, ומפטפטת עימו ומצחקת עימו עד שבאה אימו. כך עושה הרוח הזה.

ופעמים רבות הרוח הוא שליח של המרשעת לילית והורג אותו. הכוח של הרוח עושק אותו. וע"כ פעמיים אמר שלמה, ואין להם מְנחם, מלילית המרשעת ומהרוח.

קול ודיבור ביחד, ג"ר. קול בחוסר דיבור, ו"ק בלי ראש. הדינים, הגורמים לו להיות ו"ק, הם ממסך דצ"ב או ממסך דצ"א. וזה ההפרש מקול האישה לקול הנחש. כי קול האישה הוא דוגמת הקול של מלכות שלמעלה, המקבלת מז"א בעלה, והוא מצ"ב. וקול הנחש הוא מצ"א.

קול האישה שמוּר ע"י ז"א, והוא מצ"ב. קול הנחש מצ"א, ואין לו שליטה עליה, חוץ משתי נשים, המרחיקות בעליהן ע"י הֶקדם טבילה, שמביאה טומאה על בעלה, או שמאחרת העונה שלה ומצערת בעלה. ומתוך שנעשה פירוד בין אישה לבעלה, מפסידים השמירה של ז"א מלמעלה, וקול הנחש יכול להתדבק בהן.

ועכ"ז אין קול הנחש יכול להתחבר עם קול האישה, אלא באמצעות הקליפה לילית, נקבה דס"א, והנחש. לכן נאמר, שאם פוגשת לילית באלו שני קולות, מתחממת בהם, וכיוון שמתחממת, נעשה רוח, שהרוח הזה הוא זוהמת הנחש. וכיוון שנולד ויצא משני הקולות של האישה ושל הנחש, יש בו תערובות משני הדינים, מצ"א ומצ"ב. וע"כ יש לו השתוות עם בן האישה מצד צ"ב כמוהו. ויש לו כוח להרוג אותו עם כוח הדין דצ"א.

322. חַטָאת רובץ, הוא הנחש שעליו כתוב, לַפֶּתח חטאת רובץ, לפתח המלכות, עומד על הפתח ככלב. בזמן שהקול האחרון יוצא, שאישה הכורעת ללדת, נותנת לפני הלידה, הוא מדלג מהפתח ועובר משם והולך אחר האישה. משום שהקב"ה שולח מַפתח לפתוח את הרחם שלה, הקול פורח והמפתח בא.

והנחש הולך אחר הקול היוצא לעולם, והולך עד ההר שבבטן, היסוד, כי נה"י נקראים הרים תחתונים. נושך שם ופותח את הרחם שלה. ודופק שם, עד הזמן שהיא תתנקה מהזוהמה של נשיכות הנחש הרע. והקב"ה מסבּב סיבות ועושה מעשים כראוי.

הנשמות נולדות מנוקבא דז"א. ומטרם שנולדות ויוצאות בעולם הבריאה, הן צריכות לעיבור בתנה"י דנוקבא, בבטן. ומקבלות שם הארת החכמה ע"י הנוקבא, שמקבלת חכמה משליטת קו השמאל ומשפיעה לנשמות. הנוקבא שבאה תחת שליטת קו השמאל קופאת ונסתמים כל פתחיה ושעריה.

ונאמר בזוהר, כשצריכה ללדת היא סתומה מכל הצדדים, להיותה קפואה מחמת שליטת השמאל, והקב"ה מרחם עליה, ומזמין לה נחש אחד, שנושך בערוותה ופותח אותה, ומולידה מיד. כי אז הקב"ה, קו אמצעי, מעלה בחזרה את המלכות לבינה, וממעט קו השמאל, ומייחד אותו עם הימין, ומשפיע לה חסדים, ואז היא נפתחת ומולידה.

וכיוון שהמלכות עולה למקום בינה, הנוקבא חוזרת לו"ק, ונופלים בינה ותו"מ של הנוקבא לעולם הבריאה, והנחש קונה כוח לינוק מנה"י דנוקבא. כי בעת שיש לה ג"ר, נמצאים תנה"י שלה באצילות, ואין הקליפות יכולות לינוק מהנוקבא, כי באצילות כתוב, לא יְגוּרךָ רָע.

אבל כשנפלו לבריאה, כבר יכולים לינוק ממנה. ונבחן, מה שהעלה הקב"ה את המלכות לבינה, כדי לייחד הקווים זה בזה, ולפתוח את הרחם שלה, זו הזמנת הנחש לנשוך בנה"י שלה, לינוק מהם. שפתיחת הרחם ויניקת הנחש באות כאחת. אמנם הקב"ה עשה כך מתוך הכרח, כדי שהנוקבא תוכל ללדת.

חטאת רובץ, שהוא הנחש, שעומד מחוץ לאצילות, ככלב העומד מחוץ לבית. ואין לו כוח לינוק משהו מהנוקבא שבאצילות. בזמן שהקול האחרון יוצא, הקול האחרון משבעים קולות של הכורעת ללדת רגע לפני הלידה. הוא מדלג מעל הפתח, והולך אחר הנוקבא עצמה להתדבק בה. משום שהקב"ה שולח מפתח, מסך דחיריק, שעליו יוצאת קומת החסדים הפותחת את רחמה, המעלה את מלכות דנוקבא לבינה דנוקבא, לת"ת, ותנה"י שמחזה ולמטה שלה נופלים לבריאה.

והקול האחרון פורח והמפתח בא, שהתנה"י שלה נופלים לעולם הבריאה, אז הנחש הולך אחר הקול ומתדבק בו, והולך עד ההר שבבטן, יסוד, ויונק שם, שזה מכונה, נושך בערוותה, כי כשתנה"י דנוקבא הם בבריאה, יכול לינוק מהם. עד שמחזירה התנה"י שלה מבריאה לאצילות, שחוזרת וממשיכה ג"ר, שאז נטהרת מנשיכת הנחש, מיניקתו, כי אין לו כוח לינוק מאצילות.

323. כל יניקת הנחש באה, משום שנדחתה הבטן, תנה"י דנוקבא, שנפלו לעולם הבריאה. ודאי שהנחש נדחה מהבטן ואין לו חלק בה, כי אח"כ חוזרת וממשיכה ג"ר. ואותם תנה"י שנפלו לבריאה, חוזרים לאצילות.

וכן הוא נדחה מהבטן שלמטה של שאר הנשים שבעולם, כי הנשים למטה הם ענפי הנוקבא העליונה, שאע"פ שעושה להם צער, לא ניתנה לו רשות לשלוט עליהם. וניתנה לו בטן, שהוא שולט עליה, בטן של סוטָה, משום שבבטן הזו עושה נקמות כרצונו, והבטן ההיא הקב"ה נתן לו, כדי שלא יהיה נדחה לגמרי.

324. כתוב, וייוותר יעקב לבדו, וייאבק איש עימו. וכתוב, וירְא כי לא יכול לו, וייגע בכף ירכו. הירך ההיא הרוויח הס"א מיעקב, והירך ההיא הייתה בחולשתה עד שבא שמואל. חולשתה, שלא המשיך אור הנבואה. כשבא שמואל, לקח הירך ההיא, והעביר אותה מס"א, וחטף אותה ממנו. ומהזמן ההוא הוסר ממנו, ואין לו חלק בקדושה כלל.

325. הקב"ה אינו מקפח הס"א ואינו דוחה אותו מכל, משום שלקח שמואל הירך שלו, ונותן לו ירך ובטן של הסוטָה, תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו. ע"כ שתיהן נתן הקב"ה לס"א, שיהיה מקום הקדושה פנוי מכל טומאה.

326. הכול לא הֵרע לו, אלא מה שגזלו ממנו הירך, שהוא יגע ועמל עליה, והרוויח אותה, והוציאו אותה מידו. וע"כ השליך אליו הקב"ה עצם של הסוטה. כמי שזורק עצם לכלב, ואומר לו, קבל את זה לחלקך. ובזה שׂבע ושמח.

327. כל אלו המרכבות והחברה שלו, רוצים תמיד ירך והולכים בהשתוקקות אחריו. ומשום זה אלו ברכי החכמים העייפים מס"א, שכל השתוקקותם לירך, ומכ"ש ירך של חכמים. וכל דבר הוחזר למקומו, והקב"ה אינו גורע כלום מכל מה שצריך, ואינו רוצה שיתקרב לקדושה חוץ מעמו וגורלו, חלקו ונחלתו.

כמו שעושה הקב"ה למעלה, כך עושים ישראל למטה, וכך צריך לעשות. וכך אסור לישראל ללמד תורה לעכו"ם, שכתוב, מַגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי. כי צריכים להרחיק אותם מקדושה.

328. וע"כ דחה אותו יעקב ודחה אותו שמואל, שלא יהיה לו חלק בקדושה. ועל זה כל נטירת שנאה לישראל, בדומה לכלב, שחטף עוף טהור מהשוק והביא אותו. ומטרם שהספיק לשבור אותו, בא אדם אחד וחטף אותו ממנו. אח"כ נתן לו עצם אחת נגרר בלא תועלת.

329. כך שׂרוֹ של עשיו, הוציאו אותו מבטן, חטפו ממנו ירך, ואח"כ נתנו לו עצם אחת, בטן וירך של הסוטה. זהו העצם, שנתנו לחלקו ולגורלו וערַב לו. ומשום זה כל הדינים של הקב"ה, הם דינים של אמת, ובני אדם אינם יודעים ואינם משגיחים אל הקב"ה. הכול הוא בדרך אמת. הס"א הסיתה את עצמה מבעלה. אף כן האישה, שהיא כמותה בארץ, הסוטה, נמסרת לה.

330. מי שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו בעולם, אז אוהב אותו ומתדבק בו, ועושה עימו חסד. אבל הס"א אינו כך. כיוון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה, ועושה כמעשיו ומתדבק בו, הוא רוצה לכלות אותו ולהוציא אותו מהעולם. אישה זו עשתה כמעשיו והתדבקה בו, רְאה מה שעשה בה, שכתוב, וצָבתה בִטנה ונָפלָה ירֵכה.

הקב"ה אינו כך, מי שעוזב את הס"א ומתדבק בהקב"ה, אוהב אותו ועושה לו כל החסד שבעולם.

331. כתוב, מה יתרון לאדם בכל עמָלוֹ, שיעמול תחת השמש? אילו היה כתוב, בעמלו שיעמול, יפה, כי נשאר עמל שיש בו יתרון. אבל כיוון שכתוב, בכל עמלו, האם לא נשאר כלום שיש בו יתרון?

332. יש אדם בעולם שעוסק תמיד ברע ולהרע, ואינו עוסק בטוב אפילו רגע אחד. וע"כ כתוב, עמָלוֹ, ולא כתוב יְגיעוֹ. כי עמלו פירושו במעשים רעים. כמ"ש, ולא ראה עמָל בישראל. אבל יגיעו, מורה על מע"ט, כמ"ש, ואת יְגיע כפיי רָאה אלקים. אבל עמלו, כתוב, עמל וכעס, כי השתדלותו הוא תמיד לרע. וע"כ אמר שלמה, מה יתרון לאדם בכל עמלו, שיעמול תחת השמש? תחת השמש מורה על הס"א, הנמצא תחת השמש.

333. בשעה שהאדם הזה עוסק ברע, כתוב, לא נין לו ולא נכד בעמו. כי הקב"ה רוצה שלא יעשה תולדות. שאם היה עושה תולדות, היה מעכיר את העולם. וע"כ כתוב, מה יתרון לאדם בכל עמלו. ומי שאינו עוסק לעשות תולדות, מתדבק בצד הזה של האדם הרע ונכנס תחת כנפיו.

334. רות אמרה, ופָרשׂתָ כנפיך על אמָתך, כדי להזדווג עם הצדיק לעשות תולדות. והקב"ה פורשׂ כנפיו על אדם, כדי שיִפרה ויִרבה בעולם. אבל למי שאינו רוצה לעשות תולדות, כמ"ש, בגפו יבוא, בגף של האדם הרע, ההולך ערירי כנחש הזה ההולך יחידי. בגפו ייצא, מי שלא השתדל לעשות תולדות.

335. ריב שעשה הקב"ה, שכתוב, קום ריב את ההרים. ההרים שלמטה, נה"י. ריב, משום שבהם תלוי כל העוון שעושים ישראל לאביהם שבשמיים. משום שישראל היו יודעים השימוש, כלומר ההשבעות של כל המלאכים שבשמיים. ולא היה חסר להם אפילו אחד מהם והשימוש שלהם.

336. ובשני צדדים היו זונים אחריהם:

א. שהיו יודעים להמשיך הכוחות של הכוכבים והמזלות בארץ,

ב. שהיו יודעים להשׁביע אותם בכל מה שצריכים.

ועל זה רצה הקב"ה לעשות בהרים ריב ודין, כי כל המלאכים והשרים העליונים מקבלים כוחם מנה"י אלו, הנקראים הרים. וכיוון שבהם יהיו ריב ודין, וייחלשו אורותיהם, כל המלאכים והשרים שבבי"ע נופלים, כי לא תהיה בהם תועלת מחמת שפסק כוחם.

כתוב, ותִשמענה הגבעות קולך. גבעות, הן אימהות, שבעה היכלות שבבריאה, שהן מדרגות, הנקראות בכתוב, בתוּלות אחריה, שבע הנערות המשמשות למלכוּת. שכך היו עושים ישראל עד שהשתתפו במדרגות התחתונות.

337. הרבה התקיפו ישראל לס"א ביָרך הזה. מרדכי היה מראה לאותו רשע המן ירך שלו. ועל זה היה כועס, שהוא דבר הראוי לו, שהרוויח אותו מיעקב. ומרדכי הכעיס אותו עימו, שהראה לו שכבר חטפו אותו ממנו. כתוב, ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול, החמודות אשר איתה בבית. באלו הלבושים שלו גזל יעקב אותו, והוציא אותו מכל הברכות שלו ומהבכורה.

338. משום זה תואנה מצאו המרכבות של ס"א לחכמים, והוא החיכוך שלהן שמחככות בבגדי חכמים תמיד, לירכיים ולבגדיהם. כי אלו שני דברים היו של הס"א. וכל כעסן של מרכבות הס"א הוא מפני שגזלו אותם ממנו. ע"כ אין להן תואנה אלא לחכמים.

ומשום זה אלו הבגדים של חכמים, שבָּלו, הוא מהחיכוך שלהם, ואלו הברכיים שעייפו, מהם הוא ודאי. ומשלהם היו. וע"כ לוקחים תואנה מחכמים, וממה שהוא מהם. ומבקשים מחכמים, משום שהם הכלל של יושב האוהלים יעקב. וע"כ אין עלילה בלי סיבה. וע"כ אין דבר בלא דין ומשפט, וכל דבר חוזר למקומו.

339. שלמה אמר, ושבְתִי אני, ואֶראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כוח ואין להם מנחם. מאיזה מקום חזר שלמה?

340. בכל יום היה שלמה משכים בבוקר, והיה שׂם פניו לצד מזרח, ת"ת וקו אמצעי. ואח"כ חזר לצד דרום, חסד וקו ימין. ואח"כ חזר לצד צפון, גבורה וקו שמאל. עמד שם, השפיל עיניו וזקף את ראשו.

341. בשעה ההיא עמוד האש ועמוד הענן היו באים. על עמוד הענן בא נשר אחד, גדול וחזק. כנף הימין היה על עמוד האש, וגוף וכנף השמאל על עמוד הענן. והיה מביא שני עלים בפיו. באו עמוד הענן ועמוד האש והנשר ההוא עליהם, ומשתחווים לפני שלמה המלך.

342. בא הנשר והרכין לפניו ונתן לו עלים אלו. לקח אותם שלמה המלך והיה מריח בהם, והיה יודע בהם סימן, ואמר, זה של נופל, וזה של גלוי עיניים. בשעה שהיו שני עלים, היה יודע, ששניהם, נופל וגלוי עיניים, רוצים להודיע לו דברים.

343. חתם את הכיסא שלו בחותם, שהיה חקוק בו השם הקדוש. ולקח טבעת, שהיה חקוק עליה השם הקדוש, ועלה לעלייה, ורכב על אותו הנשר, והלך לו. והנשר היה מתעלה לגובה העננים, ובכל מקום שעבר, חשך האור. החכמים, שהיו באותו מקום שחשך האור, היו יודעים ואומרים, שלמה המלך הולך ועובר כאן. ולא יודעים לאיזה מקום הולך. הכסילים שהיו שם היו אומרים, עננים הם שהולכים ומחשיכים העולם.

344. הנשר הגביה עוּף עימו, ופָּרח 400 פרסאות, עד שהגיע להרי חושך. ושָׁם הוא תַרְמוּד במִדבר בהרים. ירד שָׁם, נשא את ראשו, ראה הרי החושך, והיה יודע כל מה שצריך. יודע שלשם צריך להיכנס. היה רוכב על הנשר כמקודם, ופרח ונכנס לתוך ההרים עד אותו מקום ששָׁם הזית. קרא בכוח ואמר, ה' רָמָה ידך בל יֶחֱזָיוּן.

345. נכנס לשם עַד שהתקרב למקום של הזית, שׂם לפניהם את הטבעת, והתקרב, ושָׁם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות הזרות שרצה לדעת. כיוון שאמרו לו כל מה שרצה, אז היה רוכב על אותו הנשר ושב למקומו.

כיוון שישב על כיסאו, התיישב בדעתו, והיה מדבר בדעתו דברי החכמה המכובדת. אמר, ושָׁבְתי אני ואראה. שבתי, מאותה הדרך, שבתי מאותה החכמה. והתיישבה בליבי ובדעתי. ואז, ואראה את כל העשוקים.

הזקן מבאר סדר קבלת חכמה, ששלמה המלך, החכם מכל האדם, המשיך אותם בכל יום. וגילוי החכמה הוא רק במלכות, שנקראת חכמה תתאה, וזמן שליטתה בלילה. ע"כ שלמה משכים בבוקר, כשעוד היה חושך. וייחד תחילה ג' קווים, דרום צפון מזרח, זה בזה.

ותחילה ייחד את ג' הקווים שבקו האמצעי, שלצד מזרח, והמשיך שם החכמה, המכונה ראייה. חזר לצד דרום, קו ימין, והמשיך שם החכמה, ראייה. ואח''כ חזר לצד צפון, קו השמאל, מקור יציאת החכמה.

עמד שם, לקבל חכמה, שמִסיבת הכרעת קו האמצעי את ב' הקווים, נעלמו הג"ר דחכמה, ונשארו רק הו"ק דחכמה. השפיל העיניים, חכמה, שלא לקבל מג"ר דחכמה. וזקף ראשו, המשיך בחינת ראש, רק ראש מו"ק דחכמה. ועד כאן ביאר הזקן בדרך כלל. ועתה מבאר הפרטים הנוהגים בקבלת החכמה מצד השמאל.

מקום יציאת אור החכמה הוא בבינה, אחר שחזרה להיות חכמה בשורוק, קו שמאל שלה. אבל מקום גילוי החכמה הוא במלכות, שע"כ נקראת חכמה תתאה. וגילוי הוא בב' קווים ימין ושמאל שבמלכות, הנקראים, עמוד הענן ועמוד האש. והבינה נקראת נשר גדול וחזק. כי נשר סתם הוא ז"א.

בשעה שמשך הו"ק דחכמה, עמוד האש ועמוד הענן היו באים, ב' קווים ימין ושמאל שבמלכות, שבהם מקום גילוי החכמה. על עמוד הענן בא נשר אחד גדול וחזק, בינה. כי מבינה ממשיכים החכמה אל המלכות, שבבינה מקום היציאה ובמלכות מקום הגילוי. וע"כ צריכים לשתיהן, לנשר, בינה, ולעמוד הענן ולעמוד האש שבמלכות, ששם מקום הגילוי.

כנף ימין, קו ימין של הבינה, הייתה נסמכת על עמוד האש. שהוא קו שמאל של הנוקבא, ששם גם הדינים דנוקבא, המכונים אש, הנמשכים ממסך דחיריק של קו האמצעי, שדינים אלו גרמו לכניעת קו שמאל וייחודו עם הימין.

ונמצא, שהימין דבינה קיבל כוח שליטתו ע"י עמוד האש הזה. וע"כ אומר הזקן שהימין נסמך על עמוד האש. והכנף השמאלי, קו שמאל דבינה, מקום יציאת החכמה, נסמך על עמוד הענן, קו ימין דמלכות, חסדים, כי חכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים.

קו השמאל, שמשם יוצאת החכמה, נחלק על ב' בחינות: נופל וגלוי עיניים. מכוח המסך דחיריק, שעל ידו קו האמצעי מייחד ב' הקווים, נעלמים ג"ר דחכמה ונשארו רק ו"ק דחכמה. ומתוך שהסתלקו ג"ר דחכמה מקו השמאל, נופלים ממנו ג' הכלים התחתונים נה"י. ונשארו הכלים דחב"ד חג"ת בקו שמאל חסרים נה"י.

אורות עליונים גורמים לנפילת הכלים התחתונים, מטעם הערך ההופכי שבין כלים לאורות. ואם לא נפלו נה"י דכלים ע"י קו האמצעי, לא הייתה יכולה החכמה להאיר, מטעם חוסר חסדים. ע"כ נה"י שנפלו מקו שמאל, מכונה נופל. וחב"ד חג"ת שנשארו בקו שמאל עם האורות דו"ק דחכמה, המתוקנים בחסדים ע"י הייחוד עם הימין, נקראים גלוי עיניים. כי בהם התגלתה החכמה, הנקראת עיניים.

והנשר היה מביא שני עלים בפיו. שהם ב' הבחינות שבקו השמאל דבינה, נופל וגלוי עיניים. באו עמוד הענן ועמוד האש והנשר ההוא עליהם, ומשתחווים לפני שלמה המלך. כי הרכנת הראש מכונה השתחוויה. וכיוון שנשאו שני עלים, נופל וגלוי עיניים, כבר חסרו מג"ר דחכמה, שנקרא ראש, ונבחן זה, שהשפילו את ראשם והשתחוו, כדי לתקן החכמה לפני שלמה.

לקח שלמה המלך העָלים והיה מריח בהם, שהמשיך חכמה, כי המשכת החכמה מכונה ריח. והיה יודע בהם סימן, כמה מותר להמשיך החכמה וכמה אסור. ואמר, זה של נופל, ג''ר דחכמה, אסור להמשיך, וזה של גלוי עיניים, ו"ק דחכמה, מותר.

והנה בתחילה לא היה מתוקן הנופל כלל, אלא היה בנפילה ובפגם. ואח"כ נתקן גם הנופל, כי הנפילה שבו הוכרה לתיקון, שלולא הנופל שגרם קו האמצעי, לא הייתה החכמה שבו"ק יכולה להאיר, מפאת חוסר חסדים. וע"כ שׁרה התיקון גם על נופל. וגם נופל היה מודיע לו דברי חכמה, כמו גלוי עיניים, כי האירו זה בזה.

שלמה עלה והתלבש בעצם קו השמאל דבינה, במקום החושך, שפירושו הארת חכמה בלא חסדים, שהוא חושך ולא אור. אבל שם היא יציאת החכמה. ואח"כ שבא לקו האמצעי, מלביש החכמה בחסדים, ואז חזרה החכמה להיות אור.

ומטרם שהלך שלמה למקום החושך שבקו שמאל, היה מתיירא, שלא ייכשל שם בהמשכת חכמה מלמעלה למטה, בחינת החטא דעצה"ד. לכן חתם את הכיסא שלו בחותם, שהיה חקוק בו השם הקדוש. שהשם הקדוש היה שומר המלכות, שלא תקבל החכמה מלמעלה למטה. ולקח טבעת, שהיה חקוק עליה השם הקדוש. המוחין מכונים טבעת, בעת שהשם הקדוש שורה עליהם, ושומר אותם, שלא ימשיכו חכמה מלמעלה למטה.

ועלה לעלייה, לבינה, כי המלכות נקראת בית, ובינה נקראת עלייה. ורכב על אותו הנשר, והלך לו. כלומר, שהתלבש בבינה הנקראת נשר. והנשר היה מתעלה לגובה העננים, שהמשיך חכמה בקו השמאל, שהמשכה זו גורמת חושך. ובכל מקום שעבר, חשך האור, מחמת הארת השמאל.

החכמים, שהיו באותו מקום שחשך האור, היו יודעים ואומרים, שלמה המלך הולך ועובר כאן. היו מכירים שהחושך בא מכוח הארת השמאל. הכסילים שהיו שם היו אומרים, עננים הם שהולכים ומחשיכים העולם. היו חושבים שזהו מקרה, ועננים גרמו זה.

הנשר הגביה עוף עימו, ופרח 400 פרסאות. כלומר שייחד את חו"ג תו"מ שלו, שהם ג' קווים והמלכות המקבלת. ומשום שהם מבינה, שספירותיה מאות, הם 400. ומשום שהמקור שלהם הוא הפרסא, מסך דצ"ב, ע"כ נקראים 400 פרסאות.

ייחוד ג' הקווים הוא בשני אופנים: תחילה מייחד קו האמצעי את ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה תחת שליטת קו ימין, שאז מושפעים רק חסדים, אלא שהם בהתכללות החכמה. ואח"כ מייחד ב' הקווים זה בזה תחת שליטת השמאל, שאז מושפע אור החכמה.

האופן הראשון, שייחד הקווים תחת שליטת קו ימין, נבחן שהגיע להרי חושך מחמת התכללות החכמה בחסדים. אבל עוד לא בא להרי חושך ממש, ששם שליטת השמאל, ושם הוא תַרְמוּד במדבר בהרים. כמ''ש, וילך שלמה וייבן את תַדְמוֹר במדבר, שהוא ייחוד ב' קווים זה בזה תחת שליטת הימין.

וע"כ יכול שלמה לבנות אותה, אע"פ שהייתה במדבר בארץ לא זרועה. שמשום התכללות השמאל, הייתה שם מדבר. ומשום שעיקרו הוא חסדים, היה יכול לעשות אותה מקום יישוב.

וירד שם, שירד מהבינה לארץ, שהמשיך האור הזה מלמעלה למטה, מטעם שהוא אור החסדים. נשא את ראשו, שהמשיך ג"ר, וראה הרי החושך, שראה אותם מרחוק, כי מחמת התכללות החכמה בחסדים ראה אותם, אבל לא נכנס בהם, מחמת שהיה תחת שליטת הימין, חסדים. והייתה לו הספקה שלמה מאור החסדים להשלמת הג"ר. והיה משיג, שראוי כבר להיכנס להרי חושך עצמם, תחת שליטת השמאל.

והיה רוכב על הנשר כמקודם, שחזר ועלה לבינה, ועשה שם הייחוד של האופן השני, שייחד ב' הקווים ימין ושמאל תחת שליטת השמאל, שנכנס אל הרי חושך עצמם, שהם בקו שמאל. עד אותו מקום ששם הזית. כוח מסך דצ"א, המכונה זית, הגנוז בהרי חושך. קרא ואמר, ה' רמה ידך, שהתפלל, שכוח הדין הזה יהיה מכוסה וגנוז שם.

שנכנס בהרי חושך עד מקום של הזית, שׂם לפניהם את הטבעת שחקוק עליה השם הקדוש, שהוא לשמירה שלא ייכשל להמשיך החכמה מלמעלה למטה. ושָׁם היה יודע כל מה שרצה מאלו החכמות הזרות שרצה לדעת. החכמה הנמשכת באיסור מלמעלה למטה, נקראת חכמה זרה. ומהרי חושך קיבל גם חכמה זו, אע"פ שלא המשיך אותה בעצמו.

כיוון שאמרו לו כל מה שרצה, שב למקומו, שיצא מקו שמאל ושב למקומו לקו האמצעי. והמשיך אור הדעת מקו האמצעי. והחכמה שקיבל מקודם, כשהיה בקו שמאל, הייתה מאירה עתה בדעת שלו.

ובשעה ההיא אמר, ושבתי אני ואראה. שבתי, מאותה הדרך, הדרך שעשה בקו שמאל, שבתי מאותה החכמה, שחזר מאותה החכמה שקיבל שם, ובא לתוך הארת הדעת. והחכמה שקיבל שם, נכללה בו והתיישבה בליבו ובדעתו. ואז, ואראה את כל העשוקים, כי כל העשוקים הם מחמת התדבקותם בקו שמאל, ואינם רוצים ללכת בדרך קו האמצעי.

346. ואראה את כל העשוקים. הייתכן, שכל העשוקים, שהיו בעולם, ראה שלמה המלך? אלא עשוקים הם הילדים שמתים על ברכי אימהות שלהם, שהם עשוקים מכמה צדדים, עשוקים במקום עליון של מעלה, מצד הרוח שלהם, ועשוקים מלמטה מצד הגוף.

347. אין עשוק כמו אלו העשוקים, שהיה עושק בתחילה, שחטא, או שמחמת עוונו נענש מדור שלישי לרביעי, שנעשק קשה מחמת עוון. כי הילדים מתים בלי חטא, וע"כ אינם נעשקים קשה, מה שאינו כן אלו שחטאו, או אביהם זקנם חטאו. כמ"ש, פוקד עוון אבות על בנים על שילֵשים ועל ריבֵּעים.

348. איך היה עושק, מה היה עוונו? שלמה המלך צעק ואמר, אדם עשוּק בדם נפֶש, עַד בוֹר ינוס, אַל יתמכו בו. כיוון שעשוק מחמת עוון דם נפש ששפך, הוא או בנו או בן בנו יהיו נעשקים במאזניים ע"י הס"א, שכתוב, עד בור ינוס אל יתמכו בו. עד בור של הס"א, רק ינוס ממקום הקדושה, ואל יתמכו בו בעוה"ז. כיוון שעשוק בעוון דם נפש, הוא או זרעו יהיו עשוקים מס"א.

349. יש עשוק משאר עשוקים, עשוק מחמת עוון של לא תעשוק, שעבר אביו או זקנו. כמ"ש, לא תעשוק את רֵעך. והוא עבר ועשק, משלמים לו מידה כנגד מידה, שהוא עשוק בבניו ע"י הס"א. ומשום זה אמר שלמה, את כל העשוקים. אמר, אני עומד ויודע בכל אלו עשוקים בכל צד שעשק, ולא שראה כל העשוקים שבעולם.

350. למה הם עשוקים? כמ"ש, אשר נעשים תחת השמש. אשר נעשים? אשר גָרים, היה צריך לכתוב. ואם עשיה היא לשבח, הרי היא למעלה מהשמש, ששם מקום השבח והתיקונים. למה כתוב תחת השמש?

351. ודאי שנעשים. אלא כיוון שעשוקים שם מהרוח שלהם, למה באים לעוה"ז בגלגול? כי עשיה היא בגוף, שהוא בעולם עשיה. אלא הרוחות ודאי נעשים, שנעשים ברוח ובגוף בעוה"ז.

וכיוון שהשתכלל הגוף שלהם, והרוח נעשה והתלבש בגוף זך ונקי בלא לכלוך של עוונות, בעוה"ז, אז נעשק הגוף כמו שנעשק הרוח. וזהו הגוף, שהס"א נהנית בו יותר מכל. ויש שם רוחות עשוקים אחרים בכמה מינים, שלא נעשו בגופים, שלא התגלגלו לעוה"ז, אבל אלו הם העשוקים שנעשו בגופים. ע"כ כתוב, אשר נעשים.

352. יש אחרים אשר נעשו, שבני אדם הטריחו את ריבונם. והם, מי שעשק אשת חברו בסתר או בגלוי, ואותו הילד שנולד מהם, עשוק הוא, בלא רצון אדונם, ובלא ידיעת בעל האישה. אלו המעשים הם עשוקים, והטריחו את הקב"ה לעשות להם גוף ולצייר להם צורה. אלו הם עשוקים אשר נעשו, אשר ודאי נעשו הגופים שלהם באונס. משום זה אמר שלמה המלך, ואראה את כל העשוקים, בכל מיני עשוקים אני עומד ויודע, אלו אשר נעשו בעשיה.

353. כמו אלו, הם העשוקים שכבר נעשו בעורלה, שלָקח והִרבה והגדיל הגוף. ועשה אותו. וכשנעשה בן 13 שנה, עושקים אותו ממנו ולוקחים אותו. הרי עשוקים אשר נעשים. ועל הכול עמד שלמה המלך, ואמר, אני עומד ויודע על כל העשוקים אשר נעשים.

354. והנה דִמעת העשוקים. הכול שופכים דמעות עם טענה לפני הקב"ה. אלו שופכים דמעות, כי העורלה, הס"א, הִרבה וגידל אותם עד 13 שנים. ואח"כ עושקים אותם מהעורלה, והקב"ה לוקח אותם. הרי לך עשוקים, אשר נעשו כבר.

355. בן 13 שנה ויום, שעבר עבירה שעונשה מיתה, הורגים אותו. להם יש טענה, ועתידים לומר, ריבון העולם, תינוק בן יומו שחטא, האם דנים אותו בדין? אני בן יומו הייתי, כי אחר 13 שנים קורא לי הקב"ה בן, כמ''ש, ה' אמר אליי, בני אתה, אני היום יְלִדְתיך. ריבון העולם, האם לילד בן יום עושים דין? הרי דמעת אלו העשוקים ואין להם מנחם.

356. ויש עשוק אחר, שנקרא ממזר. כשנפטר מהעולם, מבדילים אותו מיד מקהילת העם הקדוש. הממזר ההוא העני והמסכן, שופך דמעות לפני הקב"ה וטוען לפניו, ריבון העולם, אם אבותיי חטאו, אני איזה חוב עשיתי? הרי מעשיי היו כשרים לפניך. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. וכן לכל אלו עשוקים יש להם טענה לפני הקב"ה, ומהטענה ההיא אין להם מנחם, ואין מי שישיב מילה על ליבם.

357. ומה שכתוב, והנה דמעת העשוקים, הם, אלו שמתו בחיק אימם, אלו עושים לשפוך דמעות לכל בני העולם, משום שאין דמעות יוצאות מהלב כמו אלו דמעות, כי כל בני העולם תמהים ואומרים, הרי דינים של הקב"ה אמת הם, ועל דרך אמת הולכים. אלו ילדים מסכנים שלא חטאו למה מתו? איפה דין אמת שעושה ריבון העולם? ואם בעוונות אבותם הסתלקו מהעולם, למה? ודאי אין להם מנחם.

358. הדמעה ההיא שלהם בעולם ההוא, הם מגִנים על החיים. יש מקום מתוקן בעולם ההוא, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, והקב"ה אוהב אותם ומתדבק בהם, ומתקן בהם הישיבה העליונה שלו. ועליהם כתוב, מפי עולְלים ויונקים ייסדתָ עוז. ולמה עולים שם? הוא כמ"ש, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. וכן יש מקום אחר לבעלי תשובה.

359. עשרה דברים נבראו בערב שבת. הַכְּתב והמכתב והלוחות. כמ"ש, הלוחות מעשה אלקים. וכתוב, המכתב, מכתב אלקים הוא. מהי הראיה מכאן, שהיה בערב שבת? בכל מעשה בראשית לא כתוב שֵם מלא, אלא כתוב אלקים, בכל מה שנברא. עד שכל המלאכה השתכללה בערב שבת ונקרא הוי"ה אלקים, שם מלא.

360. אע"פ שבשם אלקים נברא הכול, לא השתכלל בעשיה כל מה שנברא עד ערב שבת. בשעה ההיא השתכלל הכול בעשיה, כמ"ש, מלאכתו אשר עשה. וכתוב, מִכּל מלאכתו אשר עשה, כלומר, שעמדה במעשה. וע"כ כתוב, והלוחות מעשה אלקים. כאשר השתכלל העולם בשם אלקים במעשה בערב שבת, ולא אח"כ, שכתוב, הוי"ה אלקים. ובזה השתכלל העולם ועמד על קיומו.

361. בשעה ששבר משה את הלוחות, שכתוב, וישַבֵּר אותם תחת ההר, צף הים, האוקיינוס, ממקומו, ועלה להטביע העולם. מיד, וייקח את העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויִטחן עַד אשר דָק, ויִיזֶר על פני המים.

קם משה על מי אוקיינוס ואמר, מים מים, מה אתם רוצים? אמרו, הרי לא התקיים העולם אלא על התורה שבלוחות. ועל התורה ששיקרו בה ישראל ועשו עגל הזהב, אנו רוצים לשטוף את העולם.

362. מיד אמר להם, הנה כל מה שעשו בעוון העגל מסוּר לכם, ולא די כל אלו האלפים שנפלו מהם? מיד, וייזר על פני המים. ועוד לא היו שוככים המים, עד שלקח מים ממימי אוקיינוס והשקה אותם. מיד שקע האוקיינוס במקומו.

363. הרי במדבר לא היו מים, ובהכרח שלקח ממימי אוקיינוס. הייתכן שלבאר של מרים השליך האפר? חס ושלום שישליך שם משה הזיכרון הרע הזה, ולשתות אח"כ. ועוד, שעד עתה עוד לא הייתה להם באר, עד שבאו למִדבר מַתָנה. כמ''ש, באר חפרוּהָ שׂרים, וממִדבר מַתָנה. משם ירשו הבאר.

364. מהו חרות על הלוחות? חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכויות, חירות מכל. חירות הוא החותם של עוה"ב, שבו חירות בכל מיני חירות. ואם לא נשברו הלוחות, כל מה שבא אח"כ לעולם לא היה בא, והיו ישראל בצורת מלאכים עליונים שלמעלה.

וע"כ כתוב, והלוחות מעשה אלקים הֵמה. שאין לומר, שלאחר שהשתכלל העולם ונזכר שֵם מלא הוי"ה אלקים, היו הלוחות, אלא משעה שהשתכלל העולם בשם אלקים, מטרם שבא השבת.

365. מעשה אלקים הֵמה. מהו המה? הפוֹך המ"ה ותמצא מה"ה, שפירושו מב' צדדים, מב' אותיות ה' דהוי"ה, בינה ומלכות. אחד במעשה, ה"ת, מלכות. ואחד מחירות של מעלה, ה"ר, בינה, רשוּם למעלה, בבינה, לשמור הכול.

והמכתב מכתב אלקים הוא, כלומר אש שחורה על אש לבנה. מכתב אלקים הוא. הוא, בינה הנקראת הוא. חירות, כי היובֵל, בינה, נקרא חירות, ועושה חירות לכל העולם.

366. עד כאן דבריי, מכאן והלאה תדעו, שצד הרע לא ישלוט עליכם. ואני הזקן עומד לפניכם להעיר דברים אלו. קמו החברים, כמי שהעיר משנתו והשתטחו לפניו, ולא יכלו לדבר.

367. שׂימֵני כחותָם על ליבך כחותם על זרועך, כי עזה כמוות אהבה קשה כשאוֹל קנאה. שימני כחותם, בשעה שהתדבקה כנ"י, המלכות, בבעלה, ז"א, אמרה, שימני כחותם. כיוון שהתדבקתי בך, כל צורתי תהיה חקוקה בך. ואע"פ שאלך כאן או כאן, תמצא צורתי חקוקה בך, ותזכור אותי.

368. וכחותם על זרועך, הוא כמ"ש, שׂמאלו תחת לראשי וימינוֹ תחבקני. שתהיה צורתי חקוקה שם, ובכך אהיה מתדבקת בך לעולם ולא אשכח ממך. כי עזה כמוות אהבה, בגבורה חזקה, כאותו מקום ששורה בו המוות. אהבה הוא מקום שנקרא אהבת עולם.

369. קשה כשאול קנאה. כמו אצל האהבה. כי השמות אהבה קנאה באים מצד השמאל. רְשָׁפיהָ רִשפֵּי אש, רשפים הם אבנים ומרגליות טובות, שנולדו מהאש הזה, שהן מדרגות עליונות, משלהבת היוצאת מעולם העליון, מקו שמאל דבינה, ונאחזת בכנ"י, שתהיה הכול ייחוד אחד.ואמרו אל הזקן, ואנו, הרי אהבה ורשפי שלהבת הלב אחריך. יהי רצון שהצורה שלנו תהיה חקוקה בליבך, כמו שצורתך חקוקה בליבנו.