41. אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות באלו ההנאה והמנוחה והמרגוע? מי שהוא איש צדיק תמים. זאת המנוחה למעלה, היא כמ"ש, את האלקים התהלך נוח, למעלה, ולא למטה.
42. אלה תולדות נוח. כתוב, לא יהיה בךָ אֵל זר, ולא תשתחווה לאל נֵכר. לא יהיה בך אל זר, זה יצה"ר. ולא תשתחווה לאל נכר, שלא תבעל ארמית.
43. לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נוח לכעוס. שכל הכועס, כאילו עובד עבודת אלילים. כך הוא דרכו של יצה"ר, היום אומר לך, עשה כך, ומחר אומר לך, עבוד עבודה זרה, והולך ועובד.
44. כעס תלמיד חכם הוא גדול מכולם, בדברים שהם כנגד הקב"ה, שאמרה תורה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס.
והרב אצל תלמיד, כדי שיהיה מצוי בכבודו ובמוראו, מותר לכעוס. ואצל שאר העם, למען יהיה מוראו עליהם לשם שמיים, מותר. ושאר אנשים אסור, שאין הכעסנות שלהם ליראת שמיים.
45. מידת הצדיק, קשֶׁה לכעוס ונוח לִרְצות. וזו המידה גדולה מכולם. ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נוח, נוח בדעתו, נוח בדיבורו, נוח במהלכו. ומי עושה זה? איש צדיק. וכשמת, אומרים עליו, אם עניו, אם חסיד. תמים היה בדורותיו, ובמה יזכה? שכתוב, את האלקים התהלך נוח, למעלה על כל המעלות.
46. ויוֹלֶד נוח שלושה בנים. אלו שלוש הַנְהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, הנקראת שֵׁם. והנהגת התאווה והיצה"ר, המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות, הנקראת חם. והנהגת היצה"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליַפּות מעשיו בתורה וביראת השם, הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליך אותו בדרך חיים.
47. ומי מעכב ומפסידו, כמ"ש, ותישָׁחת הארץ לפני האלקים. זהו הגולם, המפסיד והמשחית את הכול. ועליו אמר שלמה בחוכמתו, משחית נפשו הוא יַעשֶׂנה. הגולם יעשה אותה מושחתת.
48. אלה תולדות נוח. כתוב, ויינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל ליבו. אין כמידת בשר ודם מידותיו של הקב"ה. מידת בשר ודם, עושה מה שעושה, ואח"כ מתחרט ומתעצב ממנו. אף הקב"ה יכול כן?
49. כתוב, רְאֵה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע. והזהיר את האדם ואמר, ובחרת בחיים למען תִחְיה. ואם הוא הולך בדרך רע, הוא בעוונו ימות. כמ"ש, עוונותיו יִלְכדונו את הרָשע. וכתוב, ויַרְא ה' כי רבּה רעת האדם. אמר הקב"ה, אני רואה כי כולם רשעים, ואם יִכלו ברעתם, הרי יׂאבד עולמי. כיוון שראה את נוח ובניו, שהיו צדיקים ותישאר פליטה בעולם, התנחם ושמח.
50. ויינחם, לשון נחמה. רואה את הרע ורואה את הטוב, ומתנחם עם הטוב. ויתעצב אל ליבו, מידת רחמנותו של הקב"ה, כי אע"פ שהתנחם לקח עיצבון על אבדת הרשעים, שאע"פ שהיו רשעים, אינו חפץ במיתתם, ולא הייתה שמחה לפניו.
51. כתוב, ונׂח מצא חן בעיני ה'. כי נח בהיפוך חן. ופתח הפסוק בתולדותיו תחילה, כדי להראות לעולם, כמו שהוא היה צדיק, אף תולדותיו היו צדיקים, וראויים שיתיישב העולם מהם.
52. ומאין לנו שהיו צדיקים? כיוון שנכנסו לתיבה, ראו בצערו של עולם, והצטערו, ומנעו עצמם מפרייה ומרבייה. ואע"פ שיצאו, יצאו כמו כן. עד שראה הקב"ה מעשיהם, ואמר, לא תוהו בראתי עולמי, ואתם פרו ורבו, הזדווגו לנשותיכם, ועשו פרייה ורבייה. באותה שעה בירך אותם, כמ"ש, ויברך אלקים את נוח ואת בניו.
53. אלה תולדות נוח. רבי פינחס פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנָה. בני האלקים, בני גדולי הדור. ומלמד שבנות האדם היו טובות מראה, שכתוב כאן, כי טובות הנה, וכתוב שם, טובת מראה מאוד. והיו הולכות ערומות, ואנשים הולכים ערומים, ואלו ואלו רואים את ערוותם, ונואפים אלו את אלו. ולמה נקראו בני האלקים? שהיו גיבורים גדולים ענקים.
54. אמר רבי יהושוע, פעם אחת נפגשתי בהר סלע עֵיטָם. ומצאתי בשני צידי הסלע שני אנשים, ושולטים בשני פּיות, זה למעלה מזה. והיו מדברים זה עם זה, עליי, בוא ונעביר אותו מהעולם. קרא להם האיש הגדול ההוא, מהשדים של אִגֶרת בת מָחֲלַת, ושמו יוסף השד.
אמר להם, על רבי יהושוע, הלוא זהו רב גדול ועליון של הדור, שבגזֵרת פיו הוכרחתי לעבור מיישוב הארץ, למִדבר, וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע.
55. בעוד שהייתי הולך, מצאתי האם של אלו האנשים. אמרה עלינו לבתה הקטנה, אלו הם חגבים קטנים, שכוחם בפיהם. הביאי אותם אליי, ואעשה מהם תבשיל מטעמים לאחייך. מטרם שבאה אלינו קרה לנו נס, ונעשה לפנינו נהר מים רבים. שמעתי שהייתה אומרת, אימי אימי, המטעמים רבי הכלכלה, עברו מאיתנו. וברחתי מהן, וניצלתי.