[יראי אלקים בשמיעה דאודנין]
145. יראי אלקים, הם בשמיעה, התלויה באוזניים, בינה, ששם יראה, יראה עילאה. כמ"ש, ה' שמעתי שִׁמְעֲך יָרֵאתי. כי יראה היא בשמיעה.
146. שלוש תפילות הן. אחת של שחרית, תלויה בראייה. השנייה של מנחה, תלויה ברֵיח. השלישית של מעריב, תלויה בשמיעה. פה, דיבור, הוא מלכות, שבת, הכלולה מכולם, מראייה ומשמיעה ומריח. המלכות נקראת תפילה לעני, כי תפילה היא מלכות, ועני הוא צדיק, יסוד, והוא יום השבת. כי המלכות ליל שבת, והיסוד יום שבת.
147. תפילת חג הפסח היא כיסא הרחמים. כי הפסח קו ימין. תפילת רה"ש היא כיסא הדין, ושָׁם הקב"ה דיין, וכל צבא השמיים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. כמו השערות התלויות אחר האוזניים מימין ומשמאל.
148. וצריך לְפַנות את השערות, אם הן מאחורי האוזניים, כדי לגלות האוזניים, שהם שערי התפילה. כי כמה בעלי הדין סותמים השערים, מחמת עוונות ישראל, והתפילות הן בחוץ, שאין נותנים להן להיכנס בהיכל שלו, שהוא השם אדנ"י.
התפילה קוראת לשערי ההיכל, שיפתחו לה. והבנים למטה, ישראל, קוראים שמע ישראל, שמע ז"א, שנקרא ישראל, את קול התפילה שלך, שעומדת בשער שלך, שהיא מלכות, שער אל ז"א.
149. ואם מְפַנים השערות שמאחורי האוזניים, שהם בעלי הדין, מיד הקב"ה, שנקרא ישראל, דיין אמת, פותח ההיכל שתיכנס תפילתו. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, פתח את ההיכל, אשר היכל הוא בגי' אדנ"י (65), ותיכנס התפילה.
150. ותפילתם של ישראל למעלה, היא מלכות, הנקראת תפילה. ז"א הוא ת"ת, המקבל את התפילה, המלכות. וצריכים ישראל, שלא להעלות את התפילה, המלכות, למעלה, לז"א, עד שיבוערו הדינים מהשער. ויצעקו בתפילה אליו, בעשרה מלכויות ובעשרה זיכרונות ובעשרה שופרות.
151. כי תפילת המנחה היא דין של רה"ש, שהם הדינים של שמאל בלי ימין. ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שהם תשר"ת, תש"ת, תר"ת, להעלות את המלכות בעשרה, שאין השכינה שורה בחסר מֵעשרה. ועליהם כתוב, לא אשחית בעבוּר העשָׂרה.
הדינים של רה"ש, הם שהמלכות במצב הא' שלה, שדבוקה אז בקו שמאל דבינה, בשמאל בלי ימין, שקופאים בה כל האורות, והדינים שולטים בעולם. וכדי להחזיר אותה לימין, למצב הב', צריכים להעלות קול שופר, למעט ג"ר דשמאל, שאז נפרדת המלכות מקו שמאל דבינה, וחוזרת להיות נקודה תחת היסוד.
ובמצב הא' המלכות היא ספירה רביעית לחג"ת, ובמצב הב' כשירדה תחת היסוד, נעשתה לספירה עשירית. כי היסוד הוא תשיעי והמלכות שאחריו היא עשירית.
תפילת המנחה היא דין של רה"ש, כשהמלכות בשמאל בלי ימין, ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שעל ידיהם חוזרת למצב הב'. להעלות את המלכות בעשרה, כלומר להוריד אותה תחת היסוד, ונעשית ספירה עשירית. אבל מקודם לכן, כשהייתה דבוקה בשמאל, הייתה רביעית לחג"ת, תחת הת"ת.
ואחר שנעשתה לעשירית, נבנית במצב הב'. ועל זה כתוב, לא אשחית בעבור העשרה, שאם המלכות נעשתה לנקודה תחת היסוד, ועזבה את קו השמאל, אז התבטלו הדינים ממנה, ומתעוררים הרחמים. ועל זה רומזים עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת.
152. בשברים מתקיים הכתוב, ושַׁבֵּר תְשַׁבר מַצֵבותיהם, אותם העומדים לפני השערים, ואינם נותנים לתפילה להיכנס. בתרועה תופסים את המקטרג בכבלים, כי קולות התרועה דומים לשלשלת. בתקיעה מתקיים הכתוב, והוֹקַע אותם לה' נגד השמש, משום שלא נתנו כבוד למלכה, הנקראת תפילה, להיכנס בשערים שלה.
153. ובשעה שהתפנו הדינים משערי היכל המלך, עולה התפילה בכמה שירות ותשבחות והודאות של התפילה. וכל החיות פותחות כנפיהן לקבל אותה בשמחה. כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות. כולן פרודות למעלה כדי לקבל את התפילה.
154. ואשמע את קול כנפיהם, כדי שישמע המלך, שהמלכה באה, ויפתח לה ההיכל. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, מיד פותח המלך את ההיכל ומקבל אותה בשמחה, ונכנס עימה בהיכלו. שזה בתפילת העמידה. מיד כתוב בחיות, בעוֹמדם תְרַפֶּינה כנפיהן.
155. בעת ההיא הוי"ה בהיכלו, שהוא אדנ"י, ואז הוי"ה אדנ"י הם בשילוב יאהדונה"י. בזמן ההוא, מי שרוצה לבקש בקשתו, יבקש, כמ"ש, שְׁאל אביך ויגֵדְך. וכתוב, שְׁאל ממני ואֶתְנה גויים נחלתך. והבּן שואל מאביו בברכות האמצעיות שבתפילה. בזמן שהוי"ה בהיכלו, כתוב, אז תקרא וה' יַענה.