ויֵירא אליו ה'

1. כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. כאשר ברא הקב"ה את העולם, נתן בארץ כל הכוח הראוי לה, אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שנברא האדם. כיוון שנברא האדם הכול נראה בעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה. ואז, הניצנים נראו בארץ.

2. כעין זה, לא נתנו השמיים כוחות לארץ עד שבא אדם. כמ"ש, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ. ונסתרו בה כל אלו התולדות ולא נגלו, והשמיים נעצרו ולא המטירו על הארץ. משום שאדם אין לעבוד את האדמה, שלא נמצא ועוד לא נברא, והכול נעכב מלהתגלות בסיבתו. כיוון שנראה אדם, מיד הניצנים נראו בארץ וכל הכוחות שנסתרו התגלו וניתנו בה.

3. עת הזמיר הגיע, שנתקן תיקון של שירות ותשבחות לזמר לפני הקב"ה, מה שלא היה מטרם שנברא האדם. וקול התור נשמע בארצנו, זהו הדיבור של הקב"ה שלא היה נמצא בעולם מטרם שנברא האדם, כיוון שנמצא האדם נמצא הכול.

4. אחר שחטא, הסתלק הכול מהעולם וקוללה הארץ, כמ"ש, ארורה האדמה בעבורך. וכתוב, כי תעבוד את האדמה. וכתוב, וקוץ ודרדר תצמיח לך.

5. בא נוח לעולם ותיקן קרדוּמות ופצירות בעולם, כלומר שתיקן כלים לעבודת האדמה. ע"כ כתוב עליו, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו, מן האדמה אשר אֵרְרָהּ ה', כי ייתן לנו כלים ונפטור מעיצבון ידינו שהיה לנו עד עתה. ואח"כ כתוב, ויֵישת מן היין, וישכר, ויתְגַל בתוך אוהלו. ואח"כ, באו בני העולם וחטאו לפני הקב"ה, והסתלקו כוחות הארץ כבתחילה. כלומר, שכל התיקונים של נוח התבטלו. והיה כך עד שבא אברהם.

6. כיוון שבא אברהם מיד הניצנים נראו בארץ, שנתקנו והתגלו כל כוחות הארץ. עת הזמיר הגיע, בשעה שאמר לו הקב"ה שיימול עצמו. זמיר פירושו כריתה, כריתת העורלה. כיוון שהגיע הזמן ההוא שהברית נמצא באברהם שנימול, אז התקיים בו הכתוב, הניצנים נראו בארץ, והתקיים העולם, והדיבור של הקב"ה היה בהתגלות אליו, וכמ"ש, ויֵירא אליו ה', אחר שנימול.

7. כי מטרם שנימול אברהם לא היה הקב"ה מדבר עימו, אלא מתוך מדרגה תחתונה, הנקראת מַחזה, הנוקבא, בהיותה עוד בהארת השמאל. כמ"ש, דְבַר ה' אל אברם במחזה. והמדרגות העליונות דז"א לא התחברו במדרגה דנוקבא. כיוון שנימול, מיד הניצנים, המדרגות התחתונות, נראו בארץ, שהמדרגה התחתונה, מחזה, הוציאה ותיקנה אותן, כדי שיתחברו בה המדרגות העליונות כולן.

כמו ב' הקווים ימין ושמאל בישסו"ת, שאינם מזדווגים ונכללים זה בזה, אלא ע"י קומת החסדים היוצאת על מ"ן דז"א, המכריע ביניהם וכולל אותם זה בזה. כן זו"ן, לאחר שעלו לישסו"ת לקבל מהם מוחין, נעשה שם ז"א לקו ימין, והנוקבא לקו שמאל. והם נפרדים זה מזה כדרך ב' הקווים ימין ושמאל, עד שעולה אליהם מ"ן ע"י נשמות הצדיקים, ויוצאת קומת חסדים על מ"ן הללו דצדיקים, ומזווג את זו"ן.

ובעת שזו"ן נפרדים זה מזה, נקראת הנוקבא בשם מחזה, כי תרגומה של ראייה הוא מחזה, ומילה של תרגום המובא בפסוק רומז על מוחין דאחוריים. ואלו המוחין דקו שמאל שבנוקבא, מטרם הזיווג עם ז"א, הם מוחין דאחוריים.

וטרם שאברהם העלה מ"ן לזו"ן במצוות המילה, שז"א לא היה בזיווג עם הנוקבא, אלא שהיו נפרדים זה מזה, היות שז"א בקו ימין והנוקבא בקו שמאל, והם במחלוקת זה עם זה. כיוון שהעלה מ"ן ע"י מצוות מילה, מיד הניצנים נראו בארץ, המסך שעליהם נעשה זיווג דהכאה, המוציא קומת החסדים בקו אמצעי, המכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.

בחינות המסך הללו מכונות הניצנים שהם נראו בארץ, בנוקבא, בכוח המ"ן, מצוות המילה. שכוחות המסך הללו יצאו ונגלו בנוקבא, והיא תיקנה את עצמה על ידיהם במסך מתוקן לזיווג. להוציא קומת החסדים, המזווג אותה עם הזו"ן.

8. עת הזמיר הגיע. עת כריתת הענפים הרעים הגיעה, הענפים של עורלה, כי קליפה זו שלטה מטרם שנימול. והייתה, כמ"ש, ונִרגן מפריד אַלוף.

וקול התור נשמע בארצנו. זהו קול היוצא מתוך אותה הפנימית שבכולם. קול, ז"א. הפנימית שבכולם, אמא, שז"א נאצל ויוצא ממנה. ואותו הקול, ז"א, נשמע בארצנו, הנוקבא. שז"א הזדווג עם הנוקבא ע"י המ"ן ממצוות המילה. וזהו קול החותך המילה לדיבור, שיש בו חיתוך הדיבור, ועושה לה את השלמות.

ז"א נקרא קול, והנוקבא נקראת דיבור, וז"א מתקן את הנוקבא ועושה אותה בכל השלמות.

9. כל עוד שלא נימול אברהם היה עליו מדרגת הנוקבא. מכיוון שנימול, כתוב, ויירא אליו ה'.

10. ויירא אליו ה', שנראה לאותה המדרגה שדיברה עימו. כלומר, ז"א, הוי"ה, נראה אליו, לנוקבא. מה שלא היה מטרם שנימול, שאז הייתה נפרדת מז"א. ועתה נגלה הקול, ז"א, והתחבר בדיבור, הנוקבא, בעת שדיבר עם אברהם. שאברהם מקבל עתה מזיווג זו"ן והיה מרכבה לשניהם. וע"כ כתוב כאן, ויירא אליו הוי"ה, הרומז על זיווג זו"ן יחד.

11. והוא יושב פתח האוהל. והוא, הנוקבא, יושב פתח האוהל, נעשית לפתח לכל המדרגות. ויירא אליו ה', זהו שהקול, ז"א, נשמע והתחבר בדיבור, מלכות, ונגלה בו.

12. והוא יושב פתח האוהל. והוא, זה עולם העליון, אמא, העומד להאיר עליו, על הנוקבא, הנקראת פתח האוהל, שנעשית פתח לאורות. כחום היום, שהאיר הימין, חסד, מדרגה שאברהם התחבר בה.

כחום היום, בשעה שהתקרבה מדרגה למדרגה בתשוקה, מז"א לנוקבא, נאמר עליהם כחום היום.

13. עד שלא נימול אברהם, היה סתום, שלא היה יכול לקבל אורות העליונים. כיוון שנימול, נגלה הכול, שכל האורות נגלו אליו. כי נפתח מסתימתו, והשכינה שרתה עליו בשלמות.

והוא יושב פתח האוהל כחום היום. והוא, עולם העליון, בינה, השורה על עולם התחתון, הנוקבא. כחום היום, בשעה שתשוקתו של צדיק אחד, יסוד דז"א, לשרות בעולם התחתון, הנוקבא. בשעה שיש זיווג זו"ן, אז המוחין של הבינה שורים בנוקבא.

14. מיד אחר שנעשה זיווג זו"ן, כתוב, ויישא עיניו, ויַרְא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו. אברהם יצחק ויעקב, חג"ת דז"א, העומדים על אותה המדרגה, הנוקבא, שמהם היא יונקת וניזונה.

15. אז, וירא וַיָרָץ לקראתם, כי תשוקתה של המדרגה התחתונה, הנוקבא, להתחבר בחג"ת, והחדווה שלה היא להימשך אחריהם. ולפי זה, וירא וירץ, חל על הנוקבא, שרצתה להתחבר בהם. וישתַחוּ ארצה, כדי להיעשות ולהיתקן לכיסא בעדם, שהנוקבא נעשית לכיסא לחג"ת דז"א שישרו עליה, כמו אדם היושב על כיסא.

16. עשה הקב"ה את דוד המלך, הנוקבא, לרגל אחד מכיסא העליון, כמו האבות. כיסא העליון, בינה. האבות, חג"ת, ג' רגלי הכיסא. ז"א תיקן את הנוקבא, דוד המלך, שתהיה לרגל רביעי לכיסא. ונמצאת הנוקבא במדרגה אחת עם האבות, חג"ת, כי נתקנה לרגל הכיסא כמוהם.

ואע"פ שהיא כיסא אל האבות, ואיך נתקנה במדרגה אחת עם האבות להשלים ד' רגלי הכיסא? הוא רק בזמן שהתחברה עימהם להיות רגל אחת להיתקן בכיסא העליון. ומשום זה קיבל דוד המלך מלכות על ישראל בחברון שבע שנים כדי להתחבר בחג"ת.

מתחילה נבנית הנוקבא, שני המאורות הגדולים, בקומה שווה עם ז"א מאחוריו, ואז שניהם משמשים בכתר אחד, בינה. ז"א מקבל ימין והנוקבא צד שמאל של בינה. ואז נחשבים זו"ן לד' רגליים שלה והיא נקראת כיסא העליון. חג"ת דז"א הם ג' רגלי הכיסא, והנוקבא היא רגל רביעי. באופן ששניהם שווים זה לזה.

אמנם אלו המוחין נחשבים לנוקבא רק למוחין דאחוריים, וכדי להיבנות במוחין דפָנים היא מתמעטת למאור הקטן, ואז יכולה לקבל מז"א מוחין דפנים. ומבחינה זו היא נעשית כיסא אל ז"א מתחתיו. באופן שיש שני זמנים לנוקבא: בתחילה בקומה שווה לז"א, ואח"כ מתמעטת ונעשית קטנה ממנו.

בזמן של מוחין דפנים, היא קטנה ממנו ונבחנת לכיסא אל החג"ת דז"א. אבל בזמן של מוחין דאחוריים, שהתחברה עם חג"ת דז"א בקומה שווה, הרי היא אז רגל אחת להיתקן בכיסא העליון, בשווה עם חג"ת דז"א. כי שניהם משמשים אז בשווה בכיסא העליון, בינה. ולולא קיבלה הנוקבא מקודם את המוחין דאחוריים בשני המאורות הגדולים, לא הייתה יכולה לקבל אח"כ מוחין דפנים.

מלכות דחברון היא מוחין דאחוריים ומלכות דכל ישראל היא מוחין דפנים. ואם לא קיבל דוד המלך את מלכות דחברון מקודם, המוחין דאחוריים, לא היה ראוי לקבל כלל את מלכות כל ישראל, המוחין דפנים. שצריכה להתחבר מקודם בקומה שווה עם החג"ת מאחוריים, ולולא זה לא היה יכול לקבל המלכות השלמה שהיא מוחין דפנים.

17. ויירא אליו ה' באלוני ממרא. באלוני ממרא ולא במקום אחר, משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה. כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם שיימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו. אמר לו עָנֵר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך.

18. אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו אותך הכשׂדים בכבשן האש. ואותו הרעב שעבר על העולם, שכתוב, ויהי רעב בארץ ויירד אברם מצריימה. ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם. והקב"ה הצילך מכולם ואיש לא יכול לעשות לך רעה. קום עשה מצוות ריבונך. אמר הקב"ה לממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך, איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך, באלוני ממרא.