וילך אברם, כאשר דיבר אליו ה'

49. לא כתוב וייצא אברם, כאשר דיבר אליו ה', אלא, וילך, כמ"ש, לך לך. משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן. שכתוב, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. וע"כ, כתוב עתה, וילך.

50. וילך אברם, כאשר דיבר אליו ה', כפי שהבטיח לו בכל ההבטחות. וילך איתו לוט, שהתחבר עימו, כדי ללמוד ממעשיו. ועכ"ז לא למד כל כך. אשריהם הצדיקים הלומדים דרכיו של הקב"ה, כדי ללכת בהם, ולירוא מאותו יום הדין, שעתיד האדם לתת דין וחשבון לפני הקב"ה.

51. ביום שנשלמו ימיו של האדם לצאת מהעולם, שהגוף נשבר והנפש צריכה לפרוש ממנו, ניתן רשות לאדם לראות מה שלא היה יכול לראות בעת ששלט הגוף, ומשיג דבר על בוריו.

52. ואז עומדים עליו שלושה שליחים, ומחשבים ימיו וחטאיו, וכל מה שעשה בעוה"ז. והוא מודה על הכול בפיו. ואח"כ חותם על דין וחשבון בידו. כמ"ש, ביד כל אדם יחתום.

53. ובידו כולם חתומים, כל מעשיו וחטאיו, לדון אותו בעוה"ז, על ראשונים ועל אחרונים, על חדשים ועל ישנים, אף אחד מהם אינו נשכח, כמ"ש, לדעת כל אנשי מעשהו. וכמו שכל אלו המעשים שעשה בעוה"ז, היה בגוף וברוח יחד, כן הוא נותן חשבון עליהם כשהוא בגוף וברוח יחד, מטרם שנפטר מהעולם.

54. כמו שהרשעים הם קשי עורף בעוה"ז, כן אפילו בשעה שעומדים לצאת מעוה"ז, מקשים עורף. משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעוה"ז דרכיו של הקב"ה, כדי ללכת בהם. והרשע, אע"פ שמסתכל באלו הצדיקים, הוא מקשה עורפו, ואינו רוצה ללמוד מהם.

55. ומשום זה יש לו לצדיק לאחוז בו. ואע"פ שהרשע מקשה עורפו, לא יעזוב אותו. ויש לו להחזיק אותו בידו ולא ירפה ממנו, כי אם ירפה ממנו, ילך ויחריב העולם.

56. כמו אלישע, שדחה לגֵיחזי, כן באברהם, כל זמן שהיה לוט עימו, לא התחבר עם הרשעים. כיוון שנפרד ממנו, כתוב, ולוט ישב בערי הכיכר ויֶאהַל עד סדום, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. הרי שהתחבר עם הרשעים.

57. וכתוב, וילך אברם, כאשר דיבר אליו ה'. ולא כתוב, וייצא אברם. משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן. אבל בסוף הפסוק כתוב, בצאתו מחרן. האם הדיבור נסמך גם על היציאה, אע"פ שכבר יצא? בצאתו מחרן כתוב. אבל עיקר היציאה היא היציאה מארץ מולדתו, שזה היה מקודם לכן. משא"כ היציאה מחרן, באה עתה עם הדיבור לך לך, וייתכן לומר כאן, בצאתו מחרן.