צדיקים ורשעים

השגת המלכות

7. ואלו המשיגים את המלכות שבהיכלות, הם הצדיקים, אשר לא החליפו את כבוד ריבונם באלוהים אחרים, שהם משיגים את המלכות, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. כי עניין האמונה, המלכות, הוא שהמשיג אותה זוכה להתדבק בריבונו, ולירוא ממנו תמיד, ולא יסור לימין ולשמאל.

("שבעה היכלות שבגן עדן", בראשית-ב)

הקב"ה גוזר והצדיק מבטל

140. מי שיודע לקשור הייחוד הזה, אשרי חלקו. הוא אהוב למעלה ואהוב למטה. הקב"ה גוזר והוא מבטל. והאם יעלה על הדעת, שהצדיק יקטרג על רצון ריבונו, כי יבטל רצונו של הקב"ה?

אלא כשהצדיק קושר קשרים ויודע לייחד ייחודים, ומאירים כל פנים, ונמצאת כל השלמות, והכול מתברך כראוי, הרי כל הדינים עוברים ומתבטלים, ולא נמצא שום דין בעולם. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

והפירוש, שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל, הוא ע"י ריבוי אורות, שהצדיק ממשיך ע"י הייחודים שעושה, שהאורות ההם מבטלים את הגזרות והדינים מהעולם.

כל מה שנאמר בצדיק, הוא מה שפועל למטה בעוה"ז. וע"כ כתוב בו, וצדיק יסוד עולם. כי הצדיק הוא קיום העולם.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

הרשעים, מעשי ידיו של הקב"ה

400. כשהקב"ה עושה דין ברשעי עולם, אע"פ שהם חוטאים לפני הקב"ה, ומכעיסים אותו כל היום, אינו רוצה להאביד אותם מהעולם. וכשמסתכל במעשיהם, מתנחם עליהם, על שהם מעשה ידיו, ומאריך אפו להם בעולם.

401. ומשום שהם מעשה ידיו, מקבל נחמה ומתנחם עליהם, ומרחם עליהם. וכשמבקש לעשות בהם דין, נעצב כביכול. כי משום שהם מעשה ידיו, נעצב עליהם.

("ויתעצב אל ליבו", בראשית-ב)

המשבח ריבונו

304. אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה רצה בכבודם, וגילה להם נסתרות העליונים של החכמה. עליהם כתוב, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם.

305. ה' אלקיי, אתה ארוממך, אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן. כמה יש להם לבני אדם להסתכל בכבודו של הקב"ה, ולשבח לכבודו. משום שכל מי שיודע לשבח לריבונו כראוי, הקב"ה עושה לו רצונו. ולא עוד, אלא שמרבה ברכות למעלה ולמטה.

306. וע"כ, מי שיודע לשבח לריבונו, ולייחד את שמו, חביב הוא למעלה, ונחמד למטה, והקב"ה משתבח בו, ועליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאָר.

("שלושה אלה בני נוח", נוח)

בשוב רשע מדרכו

78. שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתם של רשעים, כמ"ש, חי אני נאום ה' אלקים, אם אחפוץ בְּמות הרָשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וְחָיָה. וְחָיָה בשני עולמות, העוה"ז והעוה"ב.

79. אשרי הבנים, שאומרים להם כך, והָשיבוּ וִחְיוּ. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. כי הוא אינו חפץ במיתתם של רשעים, אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו.

("אם אחפוץ במות המת", נוח, זוהר חדש)

הדבק בה' חי

451. ואתם צדיקי אמת קדושים עליונים בני המלך הקדוש, אינכם יונקים מאותו הצד של מט"ט, אלא מאותו מקום קדוש שלמעלה, מהנוקבא דז"א, הנקראת ארץ החיים. עליכם כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

("מאמרים לברית מילה", לך לך)

קטרוג יצר הרע

15. הצדיקים, מה הם עושים? אם בא להיטהר, אפילו יצה"ר הבא לקטרג עליו, נשמתו מסייעת לו. כמ"ש, ויאמר אברם אל לוט, שזה הנשמה אומרת ליצה"ר, אַל נא תהי מריבה ביני ובינֶךָ.

("לך לך מארצך", לך לך, זוהר חדש)

היודעים את ריבונם, נכנסים לשערים עליונים

123. כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא. ובכולם יש בתי דירה לצדיקים, לכל אחד לפי מדרגתו כראוי לו.

136. אשריהם הצדיקים, שצפוּן להם הרבה טוב לעולם ההוא. ואין מקום פנימי כל כך לכל אלו הצדיקים, כמו אותם היודעים סוד ריבונם, ויודעים להידבק בו בכל יום. על אלו כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחַכה לו.

137. למחכה לו, מה פירושו? הדוחקים להבין דבר חכמה, ומחכים לה להבין בירורו של הדבר, ולדעת את ריבונם, אלו הם שריבונם משתבח בהם בכל יום, אלו הם הבאים בין העליונים הקדושים, ואלו נכנסים בכל השערים העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב.

("כמה מקומות יש לצדיקים", חיי שרה)

בכל יום ויום צריך האדם לחזור בתשובה

144. אמרו חכמים, שוב יום אחד לפני מיתתך, כי בכל יום ויום צריך האדם לחזור בתשובה ולמסור רוחו אליו, שייצא באחד. כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי.

("שריפת קודשים", צו)

בעלי תשובה

121. אשריהם בעלי תשובה שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הם קרבים אל הקב"ה. מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם התקרבו אל הקב"ה בכמה שנים. אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים, עד שהיה זקן. וכן דוד, כמ"ש, והמלך דוד זקן בא בימים. אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומתדבק בהקב"ה.

122. במקום שבעלי תשובה עומדים בו, באותו העולם, אין לצדיקים גמורים רשות לעמוד בו. משום שהם קרובים אל המלך יותר מכולם. והם מושכים השפע מלמעלה עם יותר כוונת הלב, ועם כוח גדול ביותר להתקרב אל המלך.

("ואברהם זקן בא בימים", חיי שרה)

עתיד הקב"ה לשמוח עם הצדיקים

39. עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים, להשרות שכינתו עימהם, והכול ישמחו באותה שמחה, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו. עתידים הצדיקים באותו זמן לברוא עולמות ולהחיות מתים.

והרי כתוב, שאין כל חדש תחת השמש? אלא בעוד שהרשעים בעולם וירבו, כל העולם אינו בקיום. וכשהצדיקים בעולם, אז העולם מתקיים. ועתידים להחיות מתים, כמ"ש, עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים.

40. באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלמה.

("סעודת הצדיקים לעת"ל", תולדות)

עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם

40. ביום שישמח ה' במעשיו, עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם, ותתרבה אז החכמה בליבם, כמו שהיו רואים אותו בעין.

("סעודת הצדיקים לעת"ל", תולדות)

סעודה לצדיקים

41. עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעת"ל, כמ"ש, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. וזהו ניזונים. וזהו נהנים. הצדיקים שלא זכו כל כך, נהנים מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך. אבל הצדיקים שזכו, ניזונים, עד שישיגו השגה שלמה.

("סעודת הצדיקים לעת"ל", תולדות)

שלמות ורצון ותשוקה אל הקב"ה, ע"י נשמות הצדיקים

730. שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך, רשָפיהָ רִשׁפֵּי אש. אין לכנ"י, הנוקבא, שלמות ורצון ותשוקה אל הקב"ה, אלא ע"י נשמות הצדיקים, שהם מעוררים נביעת המים התחתונים בנוקבא, נגד המים העליונים דז"א, שמעלים מ"ן לנוקבא, שבשעה ההיא שלמות הרצון והתשוקה הן בדבקות אחד לעשות פירות.

731. אחר שהתדבקו זו"ן זה בזה, והיא קיבלה תשוקה לז"א, היא אומרת, שימני כחותם על ליבך. דרכו של חותם, כיוון שהתדבק במקום אחד, אע"פ שהוסר משם, הרי נשאר רשימתו באותו מקום, ואינה סרה ממנו, וכל הרשימה וכל הצורה שלו נשארו שם.

כך אמרה כנ"י, הנוקבא, הנה התדבקתי בך. אע"פ שאסור ממך ואלך בגלות, שימני כחותם על ליבך, כדי שתישאר כל צורתי בך, כאותו חותם המשאיר כל צורתו באותו מקום שהתדבק בו.

("שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך", ויחי)

היא מעוררת את האהבה ורודפת אחריו

739. בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה ורודפת אחריו, כמ"ש, שימני כחותם על ליבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפוּן באוצרות המלך.

("שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך", ויחי)

רשע וטוב לו, צדיק ורע לו

86. הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד. כי אם היה עושה כך, לא היה העולם יכול להתקיים. אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים. ועם הרשעים מאריך אפו עוד יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה בעוה"ז ובעוה"ב. משום זה מאריך אפו להם תמיד. או מטעם, שייצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוציא גזע ושורש טוב בעולם.

87. אבל הקב"ה מדקדק תמיד עם הצדיקים בכל מעשיהם שעושים, משום שיודע, שלא יטו לימין או לשמאל. וע"כ הוא מנסה אותם. ולא בשביל עצמו הקב"ה מנסה אותם, שהרי יודע יצרם וכוח אמונתם, ואינו צריך לנסות אותם. אלא שמנסה אותם, כדי להרים ראשם בזכות הניסיונות.

("אמר שומר בא בוקר", תרומה)

הקב"ה רוצה בנשמה ולא בגוף

89. ה' צדיק יבחן. מהו הטעם? משום שכאשר הקב"ה חפץ בצדיקים, רוצה בנשמה ולא בגוף. כי הנשמה דומה לנשמה העליונה, השכינה. והגוף אינו ראוי להתאחד למעלה עם השכינה. ואע"פ שצורת הגוף היא בסוד העליון, שנמשך מהשכינה, מלכות, מ"מ אינו ראוי להתאחד עימה.

90. בשעה שהקב"ה חפץ בנשמתו של אדם להאיר אותה, הוא מכה את הגוף, כדי שתשלוט הנשמה. כי כל עוד שהנשמה עם הגוף הם שווים, אין הנשמה יכולה לשלוט. וכשהגוף נשבר, הנשמה שולטת.

("אמר שומר בא בוקר", תרומה)

המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות

90. ה' צדיק יבחן, פירושו, שמחזק אותו.

91. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו. המדרגה, שכל הנשמות תלויות בה, המלכות, שנאה נפשו של אותו רשע, כי אינו רוצה אותה להתדבק בה, בעוה"ז, ואינו רוצה אותה בעוה"ב. נפש ה' שנאה רשע ואוהב חמס. ומשום זה כתוב, ה' צדיק יבחן, כי אהב אותו.

("אמר שומר בא בוקר", תרומה)

הכול הולך אחר המחשבה וההרהור

176. בנֵי עליון, קדושים עליונים, ברוכי העולם בעלי מוח האגוז, הֵיאספו לדעת, כי ציפור יורדת בכל יום, מתעוררת בגן, שלהבת אש בכנפיה. בידה ג' מניפות, יָעים, חדות כחרב, מַפתחות האוצרות ביד ימינה.

זוהר מזמין רק אותם האנשים, שזכו אל המדרגות חו"ב תו"מ: בני עליון, בינה. קדושים עליונים, חכמה. ברוכים דעולם, ת"ת. מוח האגוז, מלכות. ואומר להם, היאספו לדעת ולהשכיל בכרוז של הציפור, שמכריזה בכל יום בגן עדן. כי הם ראויים להבין דבריה, ולא אחרים, שעוד לא זכו לאלו המדרגות.

177. קוראת בכוח לצדיקים שבגן עדן, מי מכם שפניו מאירים, שזכה לחכמה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו, שנכנס ויצא והתחזק בעה"ח, שזכה לג' קווים: נכנס בקו ימין, ויצא בקו שמאל, והתחזק בעה"ח, קו אמצעי. הגיע בענפיו, חג"ת נה"י דז"א, ונאחז בשורשיו, ג"ר דז"א. אוכל מפירותיו המתוקים מדבש, הארת החכמה שבנוקבא דז"א, שזה פרי מתוק שלו. הנותן חיים לנפש ורפואה לעצמו, הגוף שלו. ומכריזה ואומרת, מי הוא הזוכה לכל זה?

178. מי שנשמר מהרהור רע, מהרהור המשקר בעה"ח, מהרהור המטַמא את הנהר והנחל, מקורו של ישראל, מהרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, אין לו קיום כלל.

181. הרהור טוב העולה למעלה, נאחז בעה"ח, קו אמצעי, ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו. כל הקדושות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחל חיים לנפשו ורפואה לעצמו. עליו כתוב, והיה כעץ שתוּל על מים ועל יוּבַל ישלח שורשיו.

182. כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה וההרהור. כמ"ש, והתקדשתם והייתם קדושים. משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב.

("ההרהור שלו היה ברחל", וייצא)

אוי לרשעים שאינם מעריכים את התורה

341. אוי לרשעי עולם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים בדברי תורה, וכשהם מסתכלים בה, הנה משום שאין בהם תבונה, דברי תורה דומים בעיניהם, כאילו הכול היה דברים ריקים ואין בהם תועלת. והכול הוא משום שהם ריקים מדעת ומתבונה, כי כל הדברים שבתורה כולם הם דברים עליונים ומכובדים. ובכל דבר שכתוב בה, יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישתוו לה.

342. וכל הטיפשים אטומי הלב, כשרואים דברי תורה, לא די להם שאינם יודעים, אלא עוד שאומרים, שהדברים נשחתים, דברים שאין בהם תועלת. אוי להם, כאשר ידרוש מהם הקב"ה על כלימתה של התורה, וייענשו בעונש הראוי למורד בריבונו.

343. כתוב בתורה, כי לא דבר ריק הוא. ואם הוא ריק, אך מכם הוא ריק. כי התורה כולה מלאה מכל האבנים הטובות, והמרגליות היקרות, מכל טוב שבעולם.

("המקלות", וייצא)

כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו היא

344. שלמה המלך אמר, אם חָכַמתָ, חָכַמתָ לָך. כי כשיתחכם האדם בתורה, התועלת שלו היא, ולא של התורה, כי בתורה אינו יכול להוסיף אפילו אות אחת. ולַצְתָ לבדך תישא, כי לא ייגרע כלום, משום זה, מהשבח של תורה. והליצנות שלו לבדו היא, ונשאר בה, לאבדו מעוה"ז ומעוה"ב.

("המקלות", וייצא)

דרכו של אדם צדיק

8. ע"כ הקדים עצמו היצה"ר להתחבר עם האדם מיום שנולד בו, כדי שיאמין לו. וכשיבוא אח"כ היצה"ט, אין האדם יכול להאמין לו, ודבריו דומים עליו למשׂא. כעין זה רשע ערום, הוא מי שמקדים עצמו לטעון דבריו לפני הדיין, מטרם שיבוא חברו, בעל הדין. כמ"ש, צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרוֹ.

10. וע"כ, כל דיין, המקבל דבריו של בעל דין, מטרם שיבוא חברו, דומה כאילו מקבל עליו אל אחר להאמין בו. אלא, כמ"ש, ובא רעהו וחקרו, כלומר, אחר שיבוא רעהו, אז ישמע טענותיו.

וזהו דרכו של אדם צדיק.

("ויישב יעקב", ויישב)

צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו

10. צדיק הוא מי שלא האמין לאותו רשע ערום, יצה"ר, משום שהקדים טענותיו מטרם שיבוא חברו, יצה"ט. שמקיים הכתוב, ובא רעהו וחקרו. ובדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעוה"ב.

11. אבל צדיק, שיָרֵא את ריבונו, כמה רעות הוא סובל בעוה"ז, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצה"ר. והקב"ה מציל אותו מכולם. כמ"ש, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. לא כתוב, רבות רעות לצדיק, אלא, רבות רעות צדיק. שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מיצה"ר. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי חלקו.

("ויישב יעקב", ויישב)

המתקרב לתורה נקרא טוב

9. כשהאדם מתקרב לתורה, הנקראת טוב, כמ"ש, טוב לי תורת פיךָ, אז מתקרב אל הקב"ה, הנקרא טוב. ואז מתקרב להיות צדיק, הנקרא טוב.

וכשהוא צדיק, שורה עליו השכינה, ומלמדת אותו סודות עליונים בתורה, משום שהשכינה אינה מזדווגת אלא בטוב, שהוא צדיק. וצדיק וצדק, שצדק הוא השכינה, הולכים יחד.

("מכירת יוסף", ויישב, זוהר חדש)

הצדיקים עושים שלום למעלה

32. רוצה ה' את יראיו, את המייחלים לחסדו. כמה חפץ הקב"ה בצדיקים, משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א, ועושים שלום למטה, בזו"ן, ומביאים את הכלה לבעלה. ומשום זה חפץ הקב"ה באלו המתייראים אותו ועושים רצונו.

כי ע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן, מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א, ונעשה זיווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן. והכלה, הנוקבא, הם מביאים לבעלה, ז"א, להזדווג. ומשום זה הקב"ה, ז"א, חפץ בהם. כי זולתם לא היה שלום, זיווג, לא למעלה באו"א, ולא למטה בזו"ן.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

רוצה ה' את יראיו

33. המייחלים לחסדו הם העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מייחלים לחסדו.

בזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי. יומם יצווה ה' חסדו, משום שבלילה שירו עימי.

ע"כ כתוב, רוצה ה' את יראיו, ולא כתוב, ביראיו. שלא לבד שחפץ בהם עצמם, אלא, כמי שמַפנה את רצונו לאחר, וחפץ להתפייס עימו. כי, רוצה, הוא גם לשון ריצוי ופיוס. וע"כ כתוב, רוצה ה' את יראיו, כלומר, שמְרצה ומפייס אותם. ולא כתוב, ביראיו, שהיה משמע שחפץ בהם עצמם, ולא היה משמע, שגם מרצה ומפייס אותם.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

רצון הלב

53. את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם. שכל העולם וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה, אלא ברצון הלב, כשעולה ברצון האדם. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך. אשריהם הצדיקים, שממשיכים ברצון ליבם מע"ט, להטיב לעצמם ולכל העולם. והם יודעים להתדבק בעת שלום, בעת שיש זיווג העליון, שנקרא שלום. ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן, והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל, יסוד, להאיר בעיתו, בנוקבא.

54. אוי להם לרשעים שאינם יודעים עת שלום של המעשה, ואינם משגיחים לעשות מעשיהם בעולם על תיקון הנצרך לעולם, ולתקן המעשה במדרגה הראויה לו, שאינם מעלים מ"ן ע"י מעשיהם לזיווג עליון, שהוא עת שלום.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

לעולם לא יפתח אדם פיו לרע

57. לעולם אל יפתח אדם פיו לרע, כי הוא אינו יודע מי מקבל הדבר, וכשאדם אינו יודע, הוא נכשל בה. והצדיקים כשפותחים פיהם, כולם שלום.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

צדיק וצדק

408. כשהברכות נמשכות מלמעלה מהעומק הזה, מבינה, מקבל אותן כולן שמיים, ז"א, וממנו נמשכות למטה עד שמגיעות לצדיקים, צדיק וצדק, ברית העולם, הנוקבא. וממנה מתברכים כל הצבאות וכל המחנות למיניהם, שהם התחתונים שבבי"ע.

("המלאך הגואל", ויחי)

כרוז לחזור למוטב

78. שלושים יום טרם שבא כוח לעם בארץ, או מטרם שבא משבר לעם בארץ, מכריזים דבר זה בעולם. ולפעמים נמסר הדבר בפי הילד. ולפעמים לאנשים האלו שאין בהם דעת. ולפעמים נמסר הדבר בפי העופות והם מכריזים בעולם, ואין מי שיקשיב אליהם. וכשהעם צדיקים, נמסר הדבר ההוא אל הראשים צדיקי העולם, כדי שיודיעו לעם וישובו לאדונם.

("וַיָקָם מלך חדש", שמות)

הקב"ה משתעשע עם הצדיקים

98. בחצות לילה, רבי חייא ורבי יוסי ראו איילה אחת, שעברה לפניהם והייתה צועקת, והרימה קולות. שמעו קול אחד המכריז ואומר, נֵעוֹרים קומו, ישֵנים התעוררו. עולמות, היכונו לפני אדוניכם. כי אדוניכם יוצא לגן עדן, שהוא היכלו, המלכות, להשתעשע עם הצדיקים.

99. אמר רבי חייא, עתה חצות לילה ממש. וקול זה ששמענו, יוצא ומחלחל האיילה של מעלה, המלכות, ושל מטה. כמ"ש, קול ה' יחוֹלֵל אַיילוֹת. אשרי חלקנו, שזכינו לשמוע את זה.

100. בשעה שהקב"ה נגלה על הגן, מתאסף כל הגן, כל הצדיקים שבגן, ואינו נפרד מעדן, החכמה. ומהעדן הזה יוצאים מעיינות, הארת החכמה, לכמה אורחות ושבילים להשגת הצדיקים. והגן הזה נקרא צרור החיים, ששם מתעדנים הצדיקים מהארת עוה"ב. ובשעה ההיא הקב"ה מתגלה אליהם.

("ויהי בחצי הלילה", בוא)

רחמי הקב"ה על הרשעים

231. אם על רשעים מגיעים רחמיו, כש"כ על צדיקים. אלא מי צריך רפואה? אלו שהם בעלי כאבים. ומיהם בעלי כאבים? אלו הם הרשעים. והם הצריכים רפואה ורחמים, שהקב"ה מרחם עליהם, שלא ייעזבו ממנו, והוא אינו מסתלק מהם, וישובו לפניו בתשובה. כשהקב"ה מקרב, מקרב בימין. וכשהוא דוחה, דוחה בשמאל. ובשעה שדוחה, הימין מקרב. מצד זה דוחה, ומצד זה מקרב. והקב"ה אינו עוזב רחמיו מהם.

("הזקן", משפטים)

ההולך ברע בלא תועלת

232. כתוב, וילך שובָב בדרך ליבו. וכתוב אחריו, דרכיו ראיתי ואֶרפָּאֵהו ואַנחֵהו ואשלֵם ניחומים לו ולאבליו. אע"פ שהרשעים עושים בזדון והולכים בדרך ליבם, ואחרים עושים בהם התראה, ואינם רוצים להקשיב להם, עכ"ז, בשעה שחוזרים בתשובה ולוקחים הדרך הטובה של תשובה, הרי רפואה מוכנה לפניהם.

233. האם מדבר הכתוב על חיים או על מתים? כי תחילת הכתוב אינו סופו, וסופו אינו כתחילתו. תחילת הכתוב מראה על חיים, שכתוב, וילך שובב. וסופו מראה על מתים, שכתוב, ואשלם ניחומים לו ולאבליו. אלא מדבר, בעוד שאדם בחיים, וכך הוא, וילך שובב בדרך ליבו, משום שיצה"ר שבו חזק ומתגבר בו. וע"כ הולך שובב ואינו רוצה לשוב בתשובה.

234. הקב"ה רואה דרכיו, שהולך ברע בלא תועלת. אומר הקב"ה, אני צריך לאחוז אותו בידו. שכתוב, דרכיו ראיתי, שהולך בחושך, אני רוצה לתת לו רפואה כמ"ש, וארפאהו. הקב"ה מביא בליבו דרך התשובה והרפואה לנשמתו. ואנחהו, הוא כמ"ש, לֵך נְחֵה את העם. הקב"ה מנהיג אותו בדרך הישר, כמי שאוחז בידו של אחר ומוציא אותו מתוך החושך.

("הזקן", משפטים)

רשע נקרא מת, בעל תשובה נקרא חי

235. ואשלם ניחומים לו ולאבליו. הרי נראה שמת הוא? כן ודאי שהוא מת ועומד בחיים, שכיוון שהוא רשע, נקרא מת. מהו, ואשלם ניחומים לו ולאבליו? אלא הקב"ה עושה חסד עם בני אדם, שכיוון שנכנס לשנת 13 והלאה, נותן עימו שני מלאכים, ששומרים אותו מימינו ומשמאלו.

236. כשהאדם הולך בדרך הישר, הם שמחים בו, ומחזקים אותו בשמחה, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורתו של המלך. וכשהולך בדרך עקום, הם מתאבלים עליו ועוברים ממנו. כיוון שהחזיק בו הקב"ה, והנהיג אותו בדרך הישר, אז כתוב, ואשלם ניחומים לו ולאבליו.

ואשלם ניחומים לו, בתחילה, שהוא מתנחם על מה שעשה בתחילה, ועל מה שעשה עתה, וחוזר בתשובה. ואח"כ, ולאבליו, שהם המלאכים, שהיו מתאבלים עליו כשעברו ממנו, ועתה שחזרו אליו, הרי ניחומים לכל הצדדים, הן שמתנחם על מעשיו והן שמתנחם על צרותיו ואבלו.

237. ועתה הוא חי ודאי. חי בכל הצדדים, אוחז בעה"ח. ולכן נקרא בעל תשובה. כי כנ"י, המלכות, נקראת ג"כ תשובה. כי תשובה היא אותיות תשוב ו' לגבי ה'. ו' היא עה"ח, ז"א, ה' היא המלכות. וע"כ נקראת המלכות תשובה. והוא נקרא בעל תשובה, בעלה של המלכות, שמשפיע לה. ע"כ אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים.

("הזקן", משפטים)

צורת הצדיק

49. אמר רבי שמעון, אני מעיד עליי שמיים וארץ, שבשעה ההיא מוסרים לו צורת הצדיק ההיא, כי אין צדיק בעוה"ז, שאין צורתו חקוקה למעלה תחת ידו של הממונה הזה. ומוסרים בידו של הצדיק שבעים מפתחות, שכל אוצרות אדונו בהם, שזה ז"ת דחכמה, אז המלך מברך לצורת צדיק, בכל הברכות שבירך את אברהם, כשעשה נפשות הרשעים, כמ"ש, את הנפש אשר עשו בחרן.

50. והקב"ה רמז לד' מחנות מלאכים עליונים, ולוקחים הצורה ההיא והולכים עימה, והוא נכנס לשבעים עולמות גנוזים, שלא זכה בהם אדם אחר זולתו, כי אלו הגנוזים הם לאותם שעושים נפשות הרשעים. ואם בני אדם היו יודעים כמה תועלת וזכות זוכים בגללם כשמזכים אותם בתשובה, היו הולכים אחריהם ורודפים אותם, כמי שרודף אחר החיים.

("שלושה צבעים בתוך שלהבת", תרומה)

הצדיקים הם פני השכינה

680. כשהאדם רואה את הצדיקים או הכשרים שבדור, ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה. ונקראים פני השכינה, משום שהשכינה מסתתרת בתוכם. השכינה בהם בסתר, והם בגלוי. משום שהקרבים אל השכינה נקראים פנים שלה. ומי הם הקרבים אליה? הם אלו שהיא מיתקנת עימהם, להיראות אל מלך העליון, ז"א. הם המעלים מ"ן לייחד הקב"ה ושכינתו.

("הצדיקים הם פני השכינה", תרומה)

אשרי הצדיקים היודעים סודות התורה

120. אשריהם הצדיקים היודעים סודות התורה ומתדבקים בתורה, ומקיימים הפסוק שכתוב, והגית בו יומם ולילה. ובגללה יזכו לחיי עוה"ב. כמ"ש, כי הוא חייך ואורך ימיך.

("העגל", כי תישא)

נחת רוח

22. אין נחת להקב"ה, עד שנכנס לגן עדן להשתעשע עם נשמות הצדיקים.

23. וכל אלו נשמות הצדיקים, פותחים ואומרים, שׂאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגיבור. ובשעה שנשמות הצדיקים, שהם בארץ, חוזרות לגופיהם, אז מחזקים אותן כל אלו המלאכים, ואומרים, הנה בָּרכו את ה', כל עבדי ה'.

("שלוש אשמורות", ויקהל)

דמות כמראה אדם

443. דמות כמראה אדם. כתוב, דמות, ולמה כתוב עוד, כמראה? אלא, דמות אדם, הוא סוד עליון בכבוד עליון, ז"א בהוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45), שהוא צורת אדם, היושב על הכיסא, מלכות. וזה שהתווסף כמראה, לכלול אלו צורות שבדברי החכמה, המכונות ראייה או מראה, שהחכמה נקראת כך. והם סודות החכמה, העולים ומתעטרים למעלה בז"א. ואח"כ הם עומדים בצורת אדם, בצורה שהצדיקים מעטרים אותם. ובכולם משתעשע הקב"ה בעטרותיו.

("וממעל לרקיע", ויקהל)

עתידים הצדיקים להראות פניהם לפני כל העולם

444. ואתם חברים, הרי הקב"ה משתעשע עתה באלו המילים המתעטרות בדרך ההיא, שאמרתם. והרי קיימתם צורת אדם לפני אדונכם בצורותיכם הקדושות. כי אני, בשעה שראיתי אתכם והסתכלתי בצורתכם, ראיתי בכם שאתם רשומים באדם, וידעתי שהצורה שלכם מזומנת למעלה. וכך עתידים הצדיקים לעת"ל להיות ניכר לעיני כל, ולהראות צורת פניהם הקדושה לפני כל העולם. כמ"ש, כל רואיהם יכירום. כי הם זרע בירך ה'.

445. בתוך כך ראה רבי שמעון את רבי יוסי, שהיה מהרהר בדברי העולם. אמר לו, יוסי, קום השלם צורתך, כי אות אחת חסרה בך. שמשום שהרהר בדברי העולם, קרא לו יוסי, ולא רבי יוסי. קם רבי יוסי, ושמח בדברי תורה, וקם לפניו. הסתכל בו רבי שמעון, אמר לו, רבי יוסי, עתה, שלם אתה לפני עתיק יומין, וצורתך שלמה.

("וממעל לרקיע", ויקהל)

הצדיקים נקראים כלי ה'

455. כתוב, וצָמִית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים.

וצמית, לשון נקי. שאם חשקך להתדבק באדם לקיים זרע בעולם, והלכת אל הכלים, אלו הם הצדיקים, שנקראים כלי ה', כמ"ש, היבָּרוּ נושאי כלי ה', שעתידים הצדיקים, שיביאו אותם כל העולם מתנה למלך המשיח. והם כלי ה', כלים שהקב"ה נהנה מהם. אלו הם כלים שבורים, שבורים הם בעוה"ז, כדי לקיים התורה. והשימוש שהקב"ה משתמש בהם, אינו משתמש אלא מתוך כלים ההם. וכאשר תתדבק בהם, אז כתוב, ושתית.

("עינייך בשדה אשר יקצוֹרוּן", ויקהל)

ההיכל השישי

702. ההיכל השישי עומד על כל ההיכלות התחתונים. בהיכל זה יש מאה אחרים, העומדים מחוץ להיכל, הנקראים יתדות, כמו אלו האחרים. והם מאה לצד ימין, ומאה אחרים לצד שמאל.

703. ב' ממונים עליונים יש בצד ימין, וב' ממונים אחרים לצד שמאל. בימין מלכיאל שְׁמַעְיָהאל. בשמאל מִסַרְסָנִיה צַפְצָפִיָה. אלו הם יתדות עליונים מימין ומשמאל.

704. הם עומדים ומזומנים בעולם. בזמן שמגיע זמנו של הצדיק להסתלק מהעולם, וניתנה רשות לס"א, אז אלו הארבעה עומדים להזדמן שם, כדי שתצא נשמתו בנשיקה, ולא תצטער בשליטת הס"א. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שריבונם מקדים עליהם שליטתם של הארבעה, שיהיו נשמרים בעוה"ז ובעוה"ב.

705. מההיכל הזה מתחילים כל הסודות וכל המדרגות העליונות והתחתונות להתחבר. כדי שיימצא הכול, למעלה ולמטה, בשלמות, שיהיה הכול אחד וחיבור אחד, לייחד השם הקדוש כראוי ולהשתלם, שתאיר שפע העליון בתחתון, והארות הנרות יאירו כאחד, שלא יסורו זה מזה. ואז מושפע ונמשך מי שנמשך, שלא נודע ולא נגלה, כדי שיתקרב ויתייחד זה עם זה, להיות הכול בייחוד השלם כראוי.

("היכל הרצון ת"ת", פקודי)

לדעת את דרכי הקב"ה

706. אשרי חלקו של מי שיודע בסודות ריבונו, לדעת אותו כראוי, שהם אוכלים החלק שלהם בעוה"ז ובעוה"ב. על זה כתוב, הנה עבדיי יאכֵלו. אשריהם הצדיקים, שעוסקים בתורה יום ולילה, משום שהם יודעים דרכי הקב"ה, ויודעים לייחד ייחוד הקדוש כראוי. כי כל היודע לייחד השם הקדוש בשלמות כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב.

("היכל הרצון ת"ת", פקודי)

הצדיקים - מרכבה קדושה להגן על העולם

42. זכוֹר רחמיך ה' וחסדיך, כי מעולם הֵמה. זכור רחמיך, זה יעקב. וחסדיך, זה אברהם. כי מעולם המה, שמעולם לקח אותם הקב"ה, והעלה אותם למעלה, ועשה מהם מרכבה קדושה להגן על העולם. ומשום שהם מהעולם, הוא זוכר אותם, להגן ולרחם על העולם. כעין זה לוקח הקב"ה צדיקים מהעולם, ומעלה אותם למעלה, להגן על העולם.

("ויהי ביום השמיני", שמיני)

הקב"ה רוצה בכבוד הצדיקים

391. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שהקב"ה רוצה בכבודם, ומגלה להם סודות עליונים של שמו הקדוש, שלא גילה למלאכים העליונים הקדושים. וע"כ יכול משה להתעטר בין המלאכים הקדושים, וכולם לא יכלו להתקרב אליו כאש שורפת וגחלי אש, משום שהזכיר השמות הקדושים, שהמלאכים לא ידעו אותם.

("השם הקדוש נחקק בבחינות ידועות", אחרי מות)

קדושת צדיקים

255. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. אשר כולם קדושים. הגוף שלהם קדוש, הנפש שלהם קדושה, הרוח שלהם קדוש, הנשמה שלהם קודש קודשים.

("נר"ן", אחרי מות)

בשעה שהעולם צריך רחמים

258. שלושה מדורים עשה הקב"ה לצדיקים, לנר"ן שלהם אחר פטירתם. אחד, לנפשות הצדיקים, שלא הסתלקו מהעוה"ז, ונמצאות בעוה"ז. כי נפש הנפטר אינה מסתלקת מהעוה"ז, וכשהעולם צריך רחמים, ואלו בני האדם החיים יושבים בצער, הן מתפללות תפילה עליהם, והולכות ומודיעות הדבר לישֵׁני חברון, האבות, והן מתעוררות ועולות לגן עדן הארץ, ששם רוחות הצדיקים מתלבשים בעטרות של אור, ומתייעצות בהם, וגוזרות גזרה, והקב"ה עושה רצונן, ומרחם על העולם.

259. ואלו נפשות הצדיקים נמצאות בעוה"ז להגן על בני האדם החיים. וזו נקראת נפש. וזו אינה מסתלקת מהעוה"ז, ונמצאת בעוה"ז להסתכל ולדעת ולהגן על הדור. המתים יודעים בצער העולם, ועונשם של הרשעים בארץ הוא בנפש הזאת, כמ"ש, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה.

260. המדור השני הוא גן עדן שבארץ. בו עשה הקב"ה מדורים עליונים מכובדים, שהם כעין העוה"ז וכעין עולם העליון. כלומר, שכלולים ממלכות ומבינה. כי גן הוא מלכות, ועדן הוא בינה. וההיכלות הם ג"כ בשני אופנים, כמו המדורים, שאין להם חשבון. ואילנות ועשבים וריחות עולים בכל יום. ובמקום ההוא שורה הרוח של אלו הצדיקים, והוא המדור שהרוח ההוא שורה בו. וכל רוח ורוח מתלבש בלבוש כבוד, כעין העוה"ז, וכעין עולם העליון.

261. המדור השלישי הוא המדור העליון הקדוש, הנקרא צרור החיים, גן העדן העליון. שם מתעדנת המדרגה העליונה הקדושה, שנקראת נשמה, שזו מתדבקת להתענג בעדן העליון. עליה כתוב, אז תתענַג על ה' והרכבתיך על בָּמותֵי ארץ. שגן העדן העליון נקרא במותי ארץ.

262. בשעה שהעולם צריך לרחמים, הנפש של הצדיקים הזכאים, שנמצאת בעולם להגן עליו, עולה והולכת ומשוטטת בעולם ומודיעה לרוח, והרוח עולה ומתעטר ומודיע לנשמה, והנשמה להקב"ה. ואז מרחם הקב"ה על העולם. ואז יורד מלמעלה למטה, הנשמה מודיעה לרוח, והרוח מודיע לנפש.

264. ובשעה שהעולם צריך רחמים, והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים, ובוכים על קבריהם, והם ראויים להודיע להם, משום ששׂמים הרצון שלהם להתדבק נפש בנפש. אז מתעוררות נפשות הצדיקים, ומתאספות והולכות ומשוטטות לישני חברון, ומודיעות להם צער העולם. וכולן עולות לפתח גן העדן ומודיעות לרוח, ואלו הרוחות המתעטרים בגן עדן, מלאכים עליונים הולכים ביניהם, וכולם מודיעים לנשמה, והנשמה מודיעה להקב"ה. וכולם מבקשים רחמים על החיים. והקב"ה מרחם בשבילם על העולם.

("נר"ן", אחרי מות)

צדיקים הזוכים לאור העתיק

411. לעת מצוא, בשעה שנוזלים ונמשכים הנהרות, שהם אורות הבינה, והאבות, חג"ת, מקבלים, והכול מתברכים. שעל זה יתפלל כל חסיד. רק לשטף מים רבים. שטף מים רבים, זהו עומק המעיינות והנהרות, שהוא עתיקא קדישא, שמשם נמשכים האורות והמעיינות לבינה. שמי יזכה לו, ומי יזכה להתקרב ולעלות שם. זהו שכתוב בו, רק לשטף מים רבים, אליו לא יגיעו. כי אינם זוכים ואינם יכולים לקבל מעתיקא.

412. כתוב, אחת שָׁאלתי מאת ה' אותה אבקש, שִׁבְתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה'. אשריהם הצדיקים, שכמה אוצרות עליונים צפוּנים להם בעולם ההוא, בבינה, שהקב"ה משתעשע בהם באלו העולמות, שעליהם ביקש דוד, לחזות בנועם ה', בהארת עתיקא הנמשכת בבינה. רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, מורה על אורות דעתיקא, שאי אפשר להשיג. אלא שיש צדיקים, שזוכים גם לזה. מכאן נשמע, שיש צדיקים שזוכים לאור עתיקא, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתךָ, יעשה לִמחכה לו. יעשה, רומז על עתיקא, מטעם שחיים נמשכים ממזל, מדיקנא דעתיקא. הרי שיכולים לקבל ולמשוך שפע גם מעתיקא קדישא.

("השלך על ה' יְהבְךָ", אחרי מות)

התקדשות בקדושת המלך

4. אשריהם הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב"ה, ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל. ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה. ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך, בנים קדושים.

("קדוֹשים תהיו", קדושים)

אנשי ביתו של המלך

30. כתוב, טרף נתן ליראיו, יזכור לעולם בריתו. טרף נתן ליראיו, אלו הם הצדיקים, יראי הקב"ה. כי כל מי שירא אותו, נקרא מאנשי ביתו של המלך. ועליו כתוב, אשרי איש ירא את ה'.

("טרף נתן ליראיו", אמור)

צדיק אחד עליון

32. מי שמשתדל בתורה להשתתף עימה בלילה, זוכה לטרף הזה, כמ"ש, יזכור לעולם בריתו. כי התורה נקראת ברית. ולא עוד, אלא שצדיק אחד עליון יש להקב"ה, יסוד דז"א, והאיש הזה משתתף עימו להשפיע למלכות. ויורשים שניהם את כנ"י. כמ"ש, צדיקים יירשו אָרץ. הצדיק העוסק בתורה בלילה, והצדיק העליון, יירשו המלכות, ארץ.

("טרף נתן ליראיו", אמור)

גילוי פנים בפנים ועין בעין

329. אשריהם הצדיקים, שהתגלו להם כל אלו הדברים הקדושים הנאמרים ברוח הקודש העליון, רוח, שכל הקדושים העליונים נכללו בו. שהם דברים שעליונים ותחתונים מקשיבים להם. אשרי לכם, היושבים על כיסא הדין, קוצרי השדה, אשר תדעו דברים אלו ותסתכלו בהם, ותדעו את אדוניכם פב"פ, עין בעין. ובדברים אלו תזכו לעוה"ב. כמ"ש, וידעתָ היום והשֵׁבותָ אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים. הוי"ה, עתיק יומין, הוא האלקים, ז"א, והכול הוא אחד.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

בעולם הזה כולם שווים

42. כיוון שידע הקב"ה, שאדם עתיד לחטוא לפניו, ושיגזור עליו מיתה, למה ברא אותו? והרי התורה הייתה אלפיים שנה קודם שנברא העולם, לפני חטאו של אדה"ר. וכתוב בתורה, אדם כי ימות באוהל. איש כי ימות. וַיָמָת. ויחי, פלוני, וימת. מה רצה הקב"ה מהאדם בעוה"ז, שאפילו אם עוסק בתורה יומם ולילה, ימות. ואם אינו עוסק בתורה, ימות. ודרך אחת לכולם, חוץ ממה שהחוטא נפרד מהעולם ההוא. אבל בעוה"ז כולם שווים, כמ"ש, כטוב כחוטא.

("קודם שנברא העולם, איך כתוב וַיָמָת", שלח לך)

לא נמצא פירוד בבני אמונה

62. אלו שהם בני אמונה, שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם, ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד, ולא נמצא בהם פירוד.

אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה, המלכות, בפירוד מז"א, כי פוגמים בזיווג ז"א ומלכות, שהם תושב"כ ותשבע"פ, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש אחד.

("המרגלים", שלח לך)

צדיקים קשורים בצרור החיים

57. צדיקים, הזוכים להתקשר בצרור החיים, ביסוד דז"א, זוכים לראות בכבוד המלך העליון הקדוש, כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. והמדור שלהם יותר עליון מכל המלאכים הקדושים ומכל מדרגותיהם, כי מקום עליון זה, אין העליונים והתחתונים זוכים לראות אותו. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך, שהוא עדן העליון.

("ייאסף אהרון אל עמיו", חוקת)

צדיקים מבטלים גזרות

68. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. ואע"פ שהם במקום אחר, בעולם אחר עליון, זכותם עומדת בעוה"ז לדורי דורות. ובשעה שישראל חוזרים בתשובה לפני הקב"ה, וגזרה נגזרת עליהם, אז קורא הקב"ה את הצדיקים העומדים לפניו למעלה, ומודיע להם. והם מבטלים הגזרה ההיא, והקב"ה מרחם על ישראל. אשריהם הצדיקים, שעליהם כתוב, ונָחֲךָ ה' תמיד.

("ייאסף אהרון אל עמיו", חוקת)

עניין חשיבות החברה

91. אדם היושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצוות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום שיושבים בו אנשים טובים בעלי תורה, בעלי מצוות. כי התורה נקראת עץ. כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. ואדם הוא עץ, כמ"ש, כי האדם עץ השדה, והמצוות שבתורה, דומות לפירות.

וכתוב בו, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכָרָתָּ. אותו תשחית מעוה"ז, וכָרָתָּ מעוה"ב. ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצוות, וייטע את עצמו במקום אחר בין צדיקים. ויצליח בתורה ומצוות.

("כי רוח עברה בו ואיננו", פינחס)

דרכם של צדיקים

123. ההולך בדרך, צריך להיות עימו מי שידבר עימו בדברי תורה. וכך דרכם של צדיקים, הולך ואור, הולך ועימו דברי תורה, כמ"ש, ותורה אור. עד נכון היום, עד שתשתתף עימו השכינה, ולא תזוז ממנו. כי בכל מקום שיש דברי תורה, השכינה שם. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך.

("ויהי בימי שְׁפוט השופטים", מדרש רות, זוהר חדש)

לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה

186. לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה. אמנם סיחוֹן ועוֹג חיזקו ג"כ את ליבם. אך הם חיזקו את ליבם כנגד ישראל, אבל כנגד הקב"ה לא חיזקו את ליבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב.

187. פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו. ובכל אלו הכתרים ובכל אלו הידיעות של הס"א הסתכל. ובכל הצד שלהם לא ראה שתהיה גאולה לישראל, ולא הייתה תלויה באחד מהכתרים שלהם.

ועוד, כי בכל הכוחות העליונים של הס"א קשרו קשר על ישראל, שלא יוכלו לצאת מתחת ידיהם. ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א. וע"כ היה מחזק את ליבו.

188. לא חיזק פרעה את ליבו אלא על השם הוי"ה. כי כשהיה אומר משה, כה אמר הוי"ה, חיזק את ליבו. כי בכל החכמה שלו לא מצא שהשם הזה ישלוט בארץ, וע"כ אמר פרעה, מי הוי"ה אשר אשמע בקולו? ואח"כ, כשחשב לשוב, אמר, הוי"ה הצדיק. אח"כ אמר, חטאתי להוי"ה. הפֶּה הזה שאמר, מי הוי"ה, אמר, חטאתי להוי"ה.

("וירא ישראל את היד הגדולה", בשלח)

הצדיקים נתפסים בעוונות הרשעים

189. אמר איוב, אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכַלֶה. אחת היא, כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאימהּ, המלכות. ובזו דן הקב"ה דיניו למטה, ודן דיניו למעלה בכל.

190. כשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר, שהוא המלכות, כתוב, תם ורשע הוא מכלה, משום שהצדיקים נתפסים בעוונות הרשעים, כמ"ש, ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רב. שפירושו, קח הרב שבהם. וע"כ אמר איוב דבר זה, תם ורשע הוא מכלה. ולא פירש איוב, שהכוונה על הצדיקים, הנתפסים בעוונות הרשעים.

אחת היא, זו כנ"י בגלות מצרים, שבשבילה הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות. כמ"ש, תם ורשע הוא מכלה. שהרי גם תמימים היו שם, שלא שִעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם.

191. איוב לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים. אמר איוב, א"כ כל הפנים שווים, תם ורשע הוא מכלה. פרעה התקיף את ישראל, ואמר, מי ה' אשר אשמע בקולו. ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום, תם ורשע הוא מכלה. כמ"ש, היָרֵא את דבר ה' מעבדֵי פרעה, זהו איוב. כי היה בזמן יציאת מצרים.

("וירא ישראל את היד הגדולה", בשלח)

לרדוף אחר הצדיק

38. וייקחו לי תרומה מאת כל איש. ממי שנקרא איש, שהתגבר על יצרו. וכתוב, אשר יידבנוּ ליבו. שירצה בו הקב"ה. כמ"ש, לךָ אָמר ליבי. צוּר לבבי. וטוֹב לב. וייטַב ליבו. כולם הלב של הקב"ה, הרצון שלו. אף כאן, אשר יידבנו ליבו, הוא הלב של הקב"ה. לכן כתוב, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו, תיקחו את תרומתי. ממנו תיקחו את תרומתי, כי שם נמצא הקב"ה, ששורה בו. ולא במקום אחר.

39. ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

הצדיק חייב לקנות את הרשע

40. אף כך הצדיק ההוא צריך לרדוף אחר הרשע, ולקנות אותו בשכר מלא, כדי שיעביר ממנו הזוהמה ההיא, ולהכניע הס"א. ויעשה אותו, כי נחשב לו כאילו הוא ברא אותו. וזהו שבח, שיתעלה בו כבוד הקב"ה יותר משבח אחר. וההתעלות הזו היא יתֵרה מכל, משום שהיא גרמה להכניע הס"א, ולהעלות כבוד הקב"ה.

41. כל מי שאוחז ביד הרשע, והשתדל בו שיעזוב דרך הרע, הוא עולה בג' עליות, מה שלא עלה כך אדם אחר. גורם להכניע את הס"א, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, וגורם לקיים כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל אדם זה כתוב, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעוה"ז, וזוכה לעוה"ב. כל בעלי הדין לא יכלו לדון אותו בעוה"ז ובעוה"ב. נכנס בי"ב שערים שברקיע, ואין מי שימחה בידו.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

438. צדיק, יצה"ט שופטו. רשע, יצה"ר שופטו. בינוני, זה וזה שופטו. מי שהוא מעה"ח, שנמשך מז"א, אין לו דין כלל, אין לו יצה"ר. וזהו צדיק גמור, וזהו צדיק וטוב לו. ואין טוב אלא תורה, כמ"ש, כי לֶקח טוֹב נתתי לכם, תורתי אל תעזוֹבוּ. וצדיק ורע לו, הוא מעצה"ד טו"ר, המלכות. ונקרא צדיק, למרות שרע לו, שהוא היצה"ר, אלא משום שיצה"ט שולט עליו, נקרא צדיק ורע לו, שרע הוא תחת רשותו.

439. רשע וטוב לו. התורה נקראת טוב. נקרא רשע, משום שעלה להיות ראש ביצה"ר שלו, והטוב הוא תחת רשותו, כעבד תחת רבו. ואע"פ שרשע מכתיר את הצדיק, וצדיק גמור יכול להעניש אותו, כתוב, גם עֲנוש לצדיק לא טוב, כי משום הטוב ההוא שהוא תחת רגליו של הרשע, אין להעניש אותו, אולי יחזור בתשובה ויתגבר על יצרו, והיצה"ר יהיה עפר תחת רגליו.

("מִדְבַר שֶקֶר תִרחק", משפטים)

רשע, צדיק, שכינה

440. שמצד הרשע וטוב לו, השכינה שוכבת, כמ''ש, ותְגַל מַרְגְלותיו ותִשכב. זהו שכתוב, ושִׁפחה כי תירש גבירתה. שפחה היא נקבה של יצה"ר. יצה"ר הוא זכר, עליו כתוב, וכבודי לאחֵר לא אֶתן. וכתוב, והזָר הקָרֵב יומת. כי יצה"ר נקרא אחר ונקרא זר.

442. ומצד הצדיק ורע לו, השכינה היא עטרה על ראש האדם, והשפחה, היצה"ר, נכנעת תחת גבירתה. ומצד הצדיק הגמור, אין זָר ואין יצה"ר. ומצד הרשע הגמור, אין לו חלק בשכינה, כי אין חלק לאדם בשכינה, אלא מצד הטוב.

("מִדְבַר שֶקֶר תִרחק", משפטים)

מחלותיהם של צדיקים

110. בני העולם, הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם, במחלות ובנגעים, ובזכותו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כתוב, והוא מחוֹלָל מפשעינו מדוכָּא מעוונותינו, מוּסר שלומנו עליו ובַחֲבורתו נִרפָּא לנו. ובחבורתו, הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו לכל איברי הגוף.

111. ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. כי נוח לס"א יותר מהכול, שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב את כל העולם, ואינו משגיח בהם, מרוב שמחה ששולט על הצדיק. והצדיק המתייסר על הדור, זוכה לממשלה עליונה בעוה"ז ובעוה"ב. ואם יש צדיק וטוב לו, זהו משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.

112. אם שני הצדיקים, שהאחד, צדיק ורע לו, והשני, צדיק וטוב לו, לא היו בזמן אחד, יפה. שע"כ, צדיק וטוב לו, משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם. וצדיק ורע לו, משום שהקב"ה דואג לכפר על העולם. אבל מה אם יש שני צדיקים בזמן אחד, שלזה יש מחלות ונגעים, ולזה יש כל טוב שבעולם?

בצדיק אחד מהם או שניים די על כפרת הדור. שהקב"ה אינו צריך להכות כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת, כדי לתת רפואה לכל איברי הגוף, אף כאן בצדיק אחד די.

113. ואם המחלה הִתקיפה את כל האיברים, אז צריכים להקיז דם משתי הזרועות. אף כך, אם התרבו עוונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים, כדי לתת רפואה לכל הדור. אבל בזמן שאינם מרובים כל כך, אז רק צדיק אחד מוכה, ושאר הצדיקים הם בשלום, כי העולם אינו צריך שיהיו מוכים כולם. ואם נרפא העם, נרפאים ג"כ הצדיקים.

ולפעמים נמצאים הצדיקים במחלות בכל ימיהם, כדי להגן על הדור, בזמן שהעוונות כבדים יותר. מתו הצדיקים, הרי נרפא הכול, והתכפר.

("הדופק של אותו החולה בגלות אדום", פינחס)

אהובו של המלך

86. מכאן והלאה, אם תבקשו בקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב"ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשריהם העם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא להם לקרב אותם אליו.

87. אז העם הקדוש צריכים להתחבר ולבוא לבית הכנסת. וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד. הראשון הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. כמ"ש, ומשחריי ימצאונני. זה עולֶה במעלה עליונה.

והרי לומדים, שבשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. א"כ איך ייתכן, שהאחד ההוא שהקדים, התחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק?

88. אלא, בדומה למלך, ששלח לכל בני העיר, שיימצאו עימו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם האדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את עצמי מהם, והרי הם באים אחריי לפקודת המלך.

אז היה טוב בעיני המלך, וישב שם עימו, ודיבר עימו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך באו כל העם והתרצה המלך עימהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהיראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך.

89. אף כאן, כיוון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכה עליהם שם. מיד מתחברת השכינה עימו, ויושבים בחיבור אחד, ועושה היכרות עימו, ומושיבה אותו במדרגת צדיק.

ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, כתוב, מדוע באתי ואין איש? ואין עשרה, אינו כתוב, אלא, ואין איש. כלומר, אחד, שיתחבר עימי להיות אצלי. כמ"ש, איש האלקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק.

("אמר שומר בא בוקר", תרומה)