אהי"ה אשר אהי"ה
164. הרי כתוב, ויאמר אלקים אל משה, אהי"ה אשר אהי"ה. ומה פירושו?
165. השם אהי"ה זה הכלל, או"א עילאין, ג"ר דבינה, שהם תמיד כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים חכמה לעולם. כי הי' הסותמת באויר שלהם, ואינה יוצאת מהם, וכלולים בראש א"א. כי להיותם בג"ר דבינה, בח"ח, נחשבים כמו שלא יצאו מראש א"א. אז הם נקראים אהי"ה, שהוא כלל הכול, והוא סתום ואינו מתגלה.
166. אחרי שיוצאת ממנו ההתחלה לגילוי המוחין, ואותו הנהר, ישסו"ת, התעבר עם זו"ן, להמשיך הכול, אז הוא נקרא, אשר אהי"ה. אהי"ה, אני עתיד להמשיך ולהוליד הכול, עתה אני הוא כלל הכול, כלל של כל פרט, של כל מדרגה. אשר אהי"ה, שאמא, בינה, התעברה ומוכנה להוציא כל הפרטים ולגלות שֵׁם העליון, הוי"ה.
אחרי או"א עילאין, נאצלים ויוצאים ישסו"ת, ז"ת דבינה, ובהם הי' יוצאת מאויר, ובינה ותו"מ שלהם, שנפלו לזו"ן, חוזרים למדרגתם, לבינה. וגם לוקחים עימהם את זו"ן ומעלים אותם לבינה, שבזה נבחנים זו"ן כמו שהתעברו בבינה.
ישסו"ת, שבהם יוצאת הי' מאויר, ומתגלה אור החכמה, הם בבחינת ההתחלה לגילוי המוחין. בינה ותו"מ שלהם המשיכו את זו"ן לבינה, שזה נבחן שהבינה התעברה עם זו"ן, להמשיך הכול, זו"ן. אז היא נקראת, אשר אהי"ה, שפירושו, אני עתיד להמשיך ולהוליד הכול, שנעשתה בזה מוכנה להוליד כל המוחין דזו"ן. עתה אני הוא כלל הכול, כי נעשתה בזה מוכשרת להוציא כל המדרגות של זו"ן ושל בי"ע. להוציא כל הפרטים ולגלות שֵׁם העליון, השם הוי"ה, שהוא השם של ז"א בגדלות.
167. אח"כ רצה משה לדעת פרטוּת הדבר, עצם תיקון המוחין בישסו"ת בג' קווים, שמשם יצאו ונאצלו המוחין דז"א. עד שהקב"ה פירש לו ואמר, כה תאמר לבני ישראל, אהי"ה שְׁלחַני אליכם. השם אהי"ה הוא הפרטוּת של ישסו"ת. וע"כ לא כתוב כאן, אשר אהי"ה. אשר, פירושו, שההיכל, שהוא בינה, בקשר בעדן, שהוא חכמה. אשר, לשון אושר. אהי"ה, פירושו, שמוכנה להוליד.
ע"י עליית המלכות במקום בינה דראש א"א, יצאה הבינה מראש דא"א לגוף, כמ"ש, ונהר, שהוא בינה, יוצא מעדן, חכמה, ראש דא"א. העיבור של זו"ן בבינה הוא בזמן שהמלכות חוזרת ויורדת מבינה למקומה, ובינה ותו"מ שלה חוזרים אליה, אשר אז גם הראש דא"א מחזיר אליו הבינה ותו"מ שיצאו ממנו, והבינה, ישסו"ת, חוזרת לעדן. וע"כ נקראת אז אשר, מלשון אושר והצלחה, מחמת שחזרה לראש א"א, שהוא עדן.
אשר, פירושו, שההיכל, שהוא בינה, בקשר בעדן, שהוא חכמה. שההיכל, ישסו"ת, חזר ונקשר בעדן, בראש דא"א. שהבינה נמצאת אז בזיווג עליון עם או"א עילאין. וע"כ נקראת אשר, שזהו כל הצלחתה. אמנם אח"כ, לעת לידה, חוזרים ויוצאים ישסו"ת מראש דא"א, ונפרדים מהזיווג עם או"א עילאין. ואז נקראת הבינה אהי"ה סתם, בלי אשר, משום שנפרדה מעדן.
168. איך ירד ממדרגה למדרגה, להודיע הסוד של השם הקדוש למשה. בתחילה, אהי"ה, הכלל של הכול, וסתום שלא נגלה כלל, שהם או"א עילאין. כמ"ש, ואהי"ה אצלו אָמוֹן. וכתוב, לא יָדע אנוֹש עֶרכה, ולא תימצא בארץ החיים. הרי שהחכמה, או"א עילאין, הם סתומים. וכתוב עליהם, לא ידע אנוש ערכה. כי החכמה נעלמת בהם ואינה ידועה כלל.
ואח"כ האצילו או"א עילאין את הנהר, אמא עילאה, והתעברה ועתידה להוליד. וכתוב, אשר אהי"ה, שפירושו, אני מוכן להוליד ולתקן הכול. אח"כ התחילה להוליד. ואז לא כתוב, אשר, משום שבשעת הלידה נפרד הזיווג העליון. אלא כתוב, אהי"ה, שעתה יוציא ויוליד וייתקן הכול.
169. אחרי שיצא הכול, ונתקן כל אחד במקומו, כלומר, אחרי שנולד ז"א ובא למטה במקומו, עזב כל השמות, ואמר, הוי"ה. זהו פרט, פרטות מדרגת ז"א, שלא בחיבור עם אמא. וזהו המוחין דז"א הנקראים קיום. ובשעה ההיא ידע משה סוד השם הקדוש הסתום והגלוי, והתדבק מה שלא התדבקו שאר בני העולם כמוהו.