הציפורניים

268. הציפורניים שבאחורי האצבעות, מאורי האש, והאצבעות בעצמם בפנים היד, מאורי אור. הציפורניים שבאחורי האצבעות הן פנים אחרים, הצריכים להאיר מתוך הנר, המלכות. והפנים האלו נקראים אחוריים. האצבעות שבפנים היד, שהן בלי ציפורניים, אלו הן פנים פנימיים המתכסים, שאין בהם ראייה, חכמה.

וכמ"ש, וראית את אחוריי. שאלו אחורי האצבעות בציפורניהן. וכתוב, ופניי לא ייראו, אלו הן האצבעות בפנים היד, שהן בלי ציפורניים, שהן פנים פנימיים.

269. כשמברכים על הנר, צריכים להראות אחורי האצבעות בציפורניים, הרומזים על ד' מרכבות, שיאירו מתוך נר, הרומז על מלכות. אבל הפנים של האצבעות, אין צריכים להראות אותם שיאירו מתוך נר ההוא, המלכות, כי הם אינם מאירים אלא מתוך נר העליון למעלה למעלה, חכמה דז"א, שהיא מכוסה וגנוזה, שהחכמה שלו אינה מתגלה כלל. והם אינם מאירים מתוך הנר שמתגלה, המלכות, שהחכמה מגולה בה.

וע"כ צריכים להראות אחורי האצבעות בציפורניים שעליהן, להיותן ממשיכות החכמה מהנר, המלכות, והפנים של האצבעות לא צריכים להראות לפני הנר הזה, כי נסתרים הם ומאירים בנסתר, ואין מקבלים חכמה מהנר הזה. כי פנימיות הם ומאירים מפנימיות, עליונים הם ומאירים מעליונים.

האדם הוא מרכבה לזו"ן, והידיים הם חו"ג, הנעשים לחו"ב בעת גדלות, כמ"ש, שׂאו ידיכם קודש. ובכל יד ג' פרקים חב"ד. וג' פרקי ימין הם חב"ד דחכמה, וג' פרקי שמאל הם חב"ד דבינה, אשר הקיבורת המחוברת לכתף היא דעת, והזרוע בינה, ופרק האצבעות חכמה. הרי שהאצבעות של אדם רומזות על חכמה.

ונודע, שאין מדרגה שלא יהיה בה פנים ואחוריים. כי בכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ, אשר הכו"ח וחצי בינה נחשב לפנים של המדרגה, ותחתיהם יש פרסא, שבקטנות מוציאה חצי מדרגה למדרגה שמתחתיה, שהם חצי בינה ותו"מ. ובגדלות יורדת המסך דמלכות מהפרסא למקומה למטה, ומחזירה החצי בינה ותו"מ למדרגה. וע"כ אותם בינה ותו"מ שנפלו בקטנות המדרגה, מכונים אחוריים של מדרגה, גם בעת גדלות אחר שחזרו למדרגה.

וגם מדרגת האצבעות נחלקת לב' חצאים האמורים, פנים ואחוריים. אשר כו"ח וחצי בינה שבהן, הנבחנים לפנים של האצבעות, הם ראשי האצבעות בצד הבשר. ובינה ותו"מ, שנפלו ממדרגה בעת הקטנות וחזרו לעת גדלות, הנבחנים לאחוריים, הם ראשי האצבעות בצד הציפורניים. והציפורניים, פרסא, המבדילה בין כלים דפנים לכלים דאחוריים.

המלכות בדרך כלל נבחנת לאחוריים דז"א. ובדרך פרט, כל הבחינות של האחוריים שבז"א ניתנו למלכות בעניין הנסירה. וע"כ כל בחינה שבאצבעות מקבלת מבחינה שכנגדה. הפנים של האצבעות מקבלת מחכמה דז"א שהיא פנים, ואשר החכמה אינה מתגלה בו. שנאמר, הפנים של האצבעות אין צריכים להראות אותם שיאירו מתוך הנר ההוא, כי אין להם שייכות למלכות.

ונאמר, כי הם אינם מאירים אלא מתוך נר העליון למעלה למעלה, אלא מקבלים מחכמה דז"א, שהיא הבחינה שכנגדן המיוחסת להן. אבל האחוריים של האצבעות מקבלות מחכמה שבמלכות, שהיא הבחינה שכנגדם המיוחסת להם. וכשמברכים על הנר, צריכים להראות אחורי האצבעות בציפורניים, שיאירו מתוך נר, כי הם המקבלים מהנר, המלכות, להיותה הבחינה שכנגדם.

270. וצריך להריח בבשמים, כשיוצאת השבת, משום שהסתלק הרוח מהאדם, שהוא תוספת נשמה של שבת, והנפש של האדם נשארת ערומה מכוח הסתלקות ההיא, שהסתלק הרוח ממנה.

271. כתוב, וַיָרח את ריח בגדיו ויברכהו. הריח הוא קיום של הנפש, משום שנכנס אל הנפש ולא לגוף. וירח את ריח בגדיו, שהם היו הלבושים של אדה"ר, שנתן לו הקב"ה.

272. כשחטא אדם, הוסר ממנו לבוש הכבוד, שהתלבש בו בתחילה, כשהכניס אותו הקב"ה לגן עדן. ואחר שחטא הלביש אותו בלבוש אחר. הלבוש הראשון, שאדם התלבש בו תחילה בגן עדן, היה מאלו המרכבות, הנקראות אחוריים, שהם הלבושים, הנקראים לבושי ציפורן.

273. וכשהיה בגן עדן, כל אלו המרכבות וכל אלו המחנות הקדושים, כולם היו סובבים את אדם, ונשמר מהכול. ולא היה יכול דבר רע להתקרב אליו. כיוון שחטא והוסרו ממנו אלו הלבושים של ציפורן, היה מתיירא מדברים רעים ומרוחות רעים, והסתלקו ממנו אלו מחנות הקדושים, שהיו סובבים ושומרים אותו. ולא נשארו מאלו הלבושים, אלא אלו ציפורניים שבראשי האצבעות, וזוהמה דס"א מקיפה הציפורניים מסביב להם.

הציפורניים הם הפרסא המבדילה בין הכלים דפָנים לכלים דאחוריים. והיא דבוקה על הכלים דאחוריים, להיותה שורש הארתם. כי כל הארתם באה מכוח שהפרסא הורידה המלכות המסיימת ממנה אל מקומה, שע"י זה עלו הכלים דבינה ותו"מ ממקום נפילתם אל מדרגתם, ונעשו שם לשמאל ולכלים דאחוריים. הרי שהפרסא שורש אל הארתם. וע"כ היא דבוקה בהם, כמו שהציפורניים דבוקים על ראשי האצבעות.

וכמו שהפרסא היא שורש לכלים דאחוריים, כך היא שורש להארת המדרגה התחתונה. כי בעת שעולים הכלים דאחוריים, בינה ותו"מ, למדרגתם, הם לוקחים עימהם יחד גם את המדרגה התחתונה, ומעלים אותה עימהם למדרגתם. ונמצא שהפרסא נעשתה לשורש גם אל מדרגה תחתונה, כמו שהיא שורש לכלים דאחוריים. וע"כ הפרסא דבוקה גם בכלים של המדרגה התחתונה.

הנשמות אדם וחוה הם ממדרגה תחתונה אל זו"ן, להיותם משתלשלים ויוצאים מהם. ונמצא, שבעת שהפרסא דזו"ן העלתה את הכלים דבינה ותו"מ שלהם, שהיו נפולים בנשמות אדם וחוה, עלו עימהם גם נשמות אדם וחוה למקום המלכות דאצילות, גן עדן. כמ"ש, וייקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן.

ונמצא, שאותה הפרסא דמלכות דאצילות, הדבוקה על הכלים דאחוריים, שהם בינה ותו"מ שלה, דבוקה ג"כ על אדם, שהיא שורש אליו, כמו שהיא שורש אל הכלים דאחוריים.

והלבוש הראשון, שאדם התלבש בו תחילה בגן עדן, היה מאלו המרכבות, הנקראות אחוריים, שהם הלבושים, הנקראים לבושי ציפורן. כי כמו שהציפורניים דבוקות על הכלים דאחוריים של המלכות, כך היו מלבישות כל קומתו של אדה"ר, משום שהציפורניים היו שורש להארתם.

הלבוש הזה היה חשוב מאוד, להיותו בחינת הפרסא דמלכות דאצילות, שעל הכלים דאחוריים שלה. וכיוון שחטא והוסרו ממנו אלו הלבושים של ציפורן, היה מתיירא מדברים רעים ומרוחות רעים, והסתלקו ממנו אלו מחנות הקדושים, שהיו סובבים ושומרים אותו. ולא נשארו מאלו הלבושים, אלא אלו ציפורניים שבראשי האצבעות.

כי אחר החטא אבד הנשמה מאצילות, שהגיעה לו מכוח הפרסא, וממילא אבד גם הלבוש של ציפורן הבא מפרסא, וכפי השיעור הקטן שנשאר בו מנשמתו הגבוהה, נשאר בו ג"כ חלק ממלבוש הציפורן, שהוא השיוּר של הציפורניים שעל ראשי האצבעות.

ומתוך שהציפורניים הן מבחינת כלים דאחוריים, יש כוח לס"א להתדבק בהם ולינוק מהם. וזה החלק של הציפורניים, שאינו דבוק בבשר האצבע, ששם נמצאת תמיד זוהמה, ס"א, היונקת משם. וע"כ אסור לגדל אותם עד שייצאו למעלה מבשר האצבע.

274. ומשום זה אין צריך האדם לגדל הציפורניים שיש בהם זוהמה. כי כמו שהם גדלים, כך גדל עליו כוח הדין, מכוח הקליפות היונקים מציפורניים העודפים על הבשר.

וידאג על זה כל יום, וצריך לחתוך אותם. ולא ישליך אותם, כדי שלא לנהוג ביזיון במקום ההוא, היות ששורשם ממקום גבוה, כי האדם ההוא יכול להיות ניזוק מזה. והכול הוא כעין של מעלה.

כי בכל הכלים דאחוריים למעלה סובב עליהם ס"א. וע"כ גם בציפורניים מקיפה הזוהמה את הציפורניים, להיותן נמשכות מאחוריים, ולא צריכות להיות במקום העולם, במקום יישוב.