מערת המכפלה – א'

88. אברהם היה יודע סימן באותה מערת המכפלה. וליבו ורצונו שם היה, משום כי מקודם לכן נכנס לשם וראה את אדם וחוה צְפוּנים שם. ומאין היה יודע, שהם היו, שהרי לא הכירם קודם? אלא ראה צורתו של אדם, והסתכל בה, ונפתח לו שם פתח אחד של גן עדן, והבין, כי הצורה ההיא של אדם עומדת אצלו. כי הבין, שמתוך שהיה בחייו בגן עדן, זכה להיקבר לאחר פטירתו בפתחו של גן עדן.

89. כל מי שמסתכל בצורתו של אדם, לא יימלט לעולם ממיתה, אלא מוכרח למות תכף. כי בשעה שאדם מסתלק מן העולם, הוא רואה את אדה"ר, ובאותו זמן מת. אבל אברהם הסתכל בו, וראה צורתו, והתקיים. וראה אור מאיר בתוך המערה ונר אחד דולק. אז חמד אברהם המקום ההוא למשכנו, וליבו ורצונו היו תמיד במערה.

90. בחכמה עשה אברהם, בשעה שביקש קבר לשרה. כי כשביקש, לא ביקש מיד באותה שעה המערה, ולא אמר שרוצה להיפרד מהם, אלא שאמר, תנו לי אחוזת קבר עימכם, ואֶקְבְּרָה מֵתִי מלפניי. ולא הזכיר לא את עֶפרון ולא את המערה. ועפרון היה שם, כמ"ש, ועפרון יושב בתוך בני חת. ואעפ"כ, לא אמר לו אברהם באותה שעה מאומה.

91. אלא אמר להם, כמ"ש, וידבר אל בני חת. והייתכן שאברהם רצה להיקבר ביניהם, בין הטמאים, או שרצונו היה להתחבר עימהם, עד שאמר להם, תנו לי אחוזת קבר עימכם? אלא בחכמה עשה.

92. ואנו לומדים דרך ארץ, ממה שעשה אברהם. כי משום שתשוקתו ורצונו היו באותה המערה, אע"פ שעפרון היה שם, לא רצה לבקש ממנו מיד, לגלות לו את הרצון שהיה לו במערה. ושאל תחילה מה שלא צריך לו. ולאחרים, ולא לעפרון. אלא שאמר לבני חת, תנו לי אחוזת קבר עימכם.

93. ובני חת אמרו לו בפני עפרון, שְׁמָעֵנו אדונִי, נשיא אלקים אתה בתוכנו. כתוב, ועפרון יׂשב בתוך בני חת. יָשב, כתוב ביוד קמוצה, כי לא כתוב עם נקודות. ואפשר לנקד אותו עם קמץ, שזה מורה, שעוד בתחילת הדיבורים, שאמר אברהם, כבר היה שם עפרון.

אז אמר, שמעוני, ופִגעו לי בעפרון בן צוחר. וייתן לי את מערת המכפלה אשר לו, בכסף מלא ייתננה לי בתוככם לאחוזת קבר. ואם תאמרו משום שכבודי מרובה מכבודכם, אני עושה זה, לבקש מערת המכפלה מעפרון, כי איני חפץ בכם. לא כן, אלא בתוככם. שאמר, ייתננה לי בתוככם, כדי להיקבר בתוככם, כוונתי. כי אני חפץ בכם. ואני עושה זאת, כדי שלא להיפרד מכם.