היושבִי בשמיים
111. שיר המעלות. אליך נשאתי את עיניי, היושבִי בשמיים. שיר זה, לא כתוב מי אמר אותו. אלא בכל מקום שהוא סתום ולא נזכר מי אמר אותו, רוח הקודש, מלכות, אמר אותו על ישראל בגלות. היושבי בשמיים, האם לא היה צריך לומר היושב?
112. אלא מי שרוצה להתפלל תפילתו לפני המלך הקדוש, צריך לבקש מהעמוקה מכל, מבינה, שתשפיע ברכות למטה. כמ"ש, שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'. ואותה י' היתרה, בכתוב, היושבי בשמיים, היא העמוקה מכל, בינה, ומזו צריך לבקש בקשתו, להשפיע ברכות למקום שנקרא שמיים, ז"א, שייזונו ממנו הכול.
וע"כ כתוב, היושבי בשמיים. בשמיים ממש, בז"א. כי כשהברכות נוזלות ונמשכות מאותו המקום העמוק מכל, בינה, ומתיישבות במקום שנקרא שמיים, בז"א, נמצאות אז הברכות בעליונים ובתחתונים.
113. כעיני עבדים אל יד אדוניהם. כעיני עבדים, הם שאר שרי העמים, שבעים השרים העליונים, שאינם ניזונים אלא משיורי נוף האילן, ז"א, שישראל מתדבקים בו. וכשישראל לוקחים ברכות מהמקום ההוא, כולם מתברכים מישראל.
114. כעיני שפחה אל יד גבירְתָה. זוהי השפחה, שהרג הקב"ה הכוח שלה במצרים, שכתוב, עד בכור השפחה. כי אין הכוח שלה נמצא אלא כשנמשך מתמצית השפע של ארץ ישראל, המלכות, וארץ ישראל נקראת גבירתה של השפחה.
ועל זה כתוב, תחת שלוש רגזה ארץ, שהיא ארץ ישראל, המלכות. תחת עבד כי ימלוך, אלו הם העבדים, שבעים שרי האומות, שזה נאמר בעת שניתנה ממשלה לאחד מהם. כמ"ש, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, משעבוד השרים של האומות. ושפחה כי תירש גבירתה, זוהי השפחה, שכתוב עליה, עד בכור השפחה.
115. מצד שפחה זו יצאו כמה רוחות חוקרי דין, שמקטרגים כנגד ישראל, ובאים לקטרג עליהם. והקב"ה עשה שמירה לישראל, כמו אב הרוצה לשמור את בנו מכל מקרה. אמר הקב"ה לישראל, כמה מקטרגים מוכנים כנגדכם, עִסקו בעבודתי, ואני אהיה שומר אתכם מבחוץ. אתם תהיו נתונים בבתיכם מבפנים ותהיו ישנים במיטותיכם, ואני אהיה שומר עליכם מבחוץ ומסביב למיטותיכם.
116. בשעה שאלו המינים הרעים מתקרבים לפתחו של אדם, נושאים ראשם ומסתכלים בשם הקדוש שד"י, הנראה מבחוץ, המתעטר בעטרותיו, הממשיך כל המוחין אל המלכות, השולט על כולם. ממנו יראים ובורחים, ואינם מתקרבים לפתחו של האדם.
117. א"כ, ירשום האדם שם שד"י בפתח הבית, ולא יותר. למה צריכים כל הפרשה שבמזוזה? כי שם שד"י, יסוד, אינו מתעטר אלא באלו האותיות כולן הרשומות ברשימת המלך, הנכתבות במזוזה, המוחין, הנמשכים ע"י אותו השם.
וכשנכתבת כל הפרשה, אז מתעטר שם זה בעטרותיו. והמלך, ז"א, יוצא בכל צבאותיו, כולם רשומים ברשימת המלך, המלכות, אז מפחדים מפניו ובורחים מפניו. כי אחר שמתגלה ע"י שם שד"י כל המוחין אל המלכות, אז מתהפך החלל להיות מזוזה.
118. והיה, של הכתוב, והיה אם שמוע, הוא שם קדוש. הוי"ה, מלמטה למעלה. כי כתוב תחילה ו"ה ואח"כ י"ה. שזה מורה על החכמה שבקו שמאל, שאינה מאירה אלא מלמטה למעלה. וע"כ נרשם השם שד"י מבחוץ, כנגד. והי"ה מבפנים ושד"י מבחוץ.
כי השם שד"י מגביל את החכמה שבשם והי"ה, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה, כדי שיהיה האדם נשמר מכל הצדדים, מבפנים ומבחוץ. כמה צבאות קדושים מוכנים, בשעה שאדם מניח מזוזה לפתחו. כולם מכריזים ואומרים, זה השער לה' צדיקים יבואו בו.
119. אשרי חלקם של ישראל, כי אז ניכרים ישראל שהם בני המלך הקדוש, כי כולם רשומים ממנו. רשומים בגופם, ברושם הקדוש של ברית מילה. רשומים בלבושם, בעיטוף של מצווה.
רשומים בראשם בבתים של התפילין, שהם שם של אדונם. רשומים בידיהם, ברצועות של קדושה. רשומים בנעליהם, בנעל של מצווה, בקורבן פסח, כמ"ש, נעליכם ברגליכם, ובחליצה.
רשומים בשדה, בזריעה ובקצירה. רשומים בבתיהם, במזוזה בפתח. בכל דבר הם רשומים, שהם בני המלך העליון. אשרי חלקם.