האידרא זוטא קדישא

הסתלקות רבי שמעון

196. אמר רבי אבא, לא גמר רבי שמעון לומר חיים, עד ששככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרמתי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים. אח"כ שמעתי קול אחר, חיים שָׁאל ממךָ.

197. כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו סובבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את רבי שמעון, קודש הקודשים, שהסתלק מהעולם, שהתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.

198. קם רבי אלעזר בנו, ולקח ידיו ונשק אותן. ואני לחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכייה, ורבי אלעזר בנו נפל ג"פ, ולא יכול לפתוח פיו. אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להישאר אחד, ג' גדולים היו בארץ, רבי אלעזר, ואביו רבי שמעון, וזקנו רבי פינחס בן יאיר. ועתה נשאר רבי אלעזר יתום מזקנו ומרבי שמעון אביו, ונשאר אחד בעולם.

עתה, אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילות חיות השדה, ובענפיו ידור עוף השמיים, ומזון לכל בו, נמצא עתה, שהחיות תנדודנה, ועוף השמיים, שישב בענפיו, ישתקע בנקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקיבלו ממנו, ישתו דם.

199. קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה רבי שמעון משגיח עלינו. עתה אין הזמן, אלא להשתדל בכבודו. קמו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחו אותו ממקומו על מיטה העשויה כסולם, כדי להעלות אותו על מיטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלו אותו על מיטתו. ולא שימשו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

200. באו מכים ובעלי מגנים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו לקחת אותו בכוח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא ייקבר שם, אלא שייקבר אצלם. אחר שיצאה המיטה מהבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. היכנסו ובואו והתקבצו להילולה של רבי שמעון, יבוא שלום, ינוחו על משכבותם.

201. כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו כתוב, ואתה לֵך לקֵץ, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.