ועשית שולחן – ב'

503. ועשית שולחן עצי שיטים. שולחן עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם. ושולחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק. ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם, כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה. ומהשולחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השולחנות שבעולם, שהם מתברכים בגללו.

504. שולחן, של כל אדם, צריך להיות כך לפניו בשעה שמברך את הקב"ה, כדי שתשרה עליו ברכה מלמעלה. ולא יהיה נראה ריק, כי הברכות שלמעלה אינן שורות במקום ריק, כמ"ש, הגידי לי מה יש לך בבית.

505. שולחן, שלא נאמרו עליו דברי תורה, עליו כתוב, כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. ואסור לברך על השולחן הזה, משום שיש שולחן ויש שולחן.

יש שולחן ערוך לפני הקב"ה למעלה, המלכות, העומד תמיד שיסודרו בו דברי תורה, ושתיכללנה בו אותיות של דברי תורה, והוא מלקט אותן אל הקב"ה, וכולל כולן בתוכו, ונשלם בהן, ושמח, ויש לו שמחה. ועל שולחן זה כתוב, זה השולחן אשר לפני ה'. לפני ה', שהיא המלכות, ולא, מלפני ה', שהוא למעלה מז"א, בינה.

506. ויש שולחן אחר, שאין בו חלק של התורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, שהוא מלכות הקליפות. שולחן ההוא נקרא, קיא צואה. והוא בלי מקום, שאין לו חלק בצד הקדושה כלום. משום זה, שולחן שלא נאמרו עליו דברי תורה, הוא שולחן של קיא צואה, הוא שולחן של אל אחר. אין בשולחן הזה חלק באל עליון.

507. שולחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח אותו לחלקו. ולא עוד, אלא סוּרְי"א, שר הממונה, לוקח כל אלו הדברים, ושם צורתו של השולחן ההוא לפני הקב"ה. וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על השולחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש. זה משמע מהכתוב, זה השולחן אשר לפני ה', שהתעטר לפני ה'. שולחנו של אדם עומד לטהר את האדם מכל חטאיו.

508. אשרי מי שנמצאים על שולחנו דברי תורה וחילק לעניים מהשולחן ההוא. כשמעלים השולחן מלפני האדם, שני מלאכים קדושים מזדמנים, מימין ומשמאל. אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך אותו לפניו, ערוך יהיה השולחן הזה בברכות עליונות, ושמן וגדלות עליון, ישרה עליו הקב"ה.

ומלאך אחד אומר, זהו שולחן של המלך הקדוש, שפלוני ערך לפניו, שעליונים ותחתונים מברכים אותו, ערוך יהיה השולחן הזה לפני עתיק יומין, בעוה"ז ובעוה"ב.

509. כשהיו מסלקים לפניו השולחן, היה מכסה אותו, והיה אומר, סלקו את השולחן בצניעות, שלא יהיה בבושה לפני שלוחי המלך. שולחנו של אדם מזכה אותו לעוה"ב, ומזכה אותו במזון לעוה"ז, ומזכה אותו להיות נודע לטוב לפני עתיק יומין, ומזכה אותו להוסיף כוח וגדלות במקום שצריך. אשרי חלקו של האדם ההוא בעוה"ז ובעוה"ב.

510. כתוב, ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויִראו, והנה עם נביאים ניבא. ויאמר העם איש אל רעהו, הגם שאול בנביאים? הרי שאול היה בחיר ה' קודם לכן, כמ"ש, הראיתם אשר בחר בו ה'. לא כתוב, אשר בוחר בו, אלא אשר בחר בו, כלומר קודם לכן. ובשעה שבא ונכנס בין הנביאים והתנבא ביניהם, למה תמהו?

511. כשהקב"ה בחר בו, לא בחר בו אלא למלוכה. אבל לנבואה, לא. כי שניים אלו יחד לא נמסרו לאדם בעולם, חוץ ממשה נאמן העליון, שזכה לנבואה ולמלוכה יחד.

512. הלוא שמואל זכה לשניהם, לנבואה ולמלוכה? אינו כן. לנבואה זכה, כמ"ש, ויידע כל ישראל מדן ועד באר שבע, כי נאמן שמואל לנביא, לנביא ולא למלך. נביא ודיין היה. שאם היה מלך, לא שאלו ישראל מלך. אבל הוא לא היה אלא נביא נאמן, והיה דן דיניהם של ישראל, כמ"ש, ושפט את ישראל. וע"כ, כשהיה שאול בנבואה תמהו עליו.

513. כיוון שזכה שאול למלוכה, למה זכה בנבואה? אלא שניהם לא זכה יחד, ומשום שהמלוכה מתיישבת רק על התעוררות רוח הקודש ולא בנבואה, ע"כ היה בהתעוררות הנבואה קודם לכן. אבל כשעלה למלוכה, לא הייתה בו נבואה, אלא התעוררות של רוח תבונה, לדון דין אמת, התעוררה עליו, שכך ראוי למלך. ובעוד שהיה בין הנביאים, שרתה עליו הנבואה. ואחר שנפרד מהם, לא הייתה בו נבואה.

515. ועשית שולחן. שולחן זה למטה, לשים עליו לחם האפייה. מי חשוב יותר, לחם או שולחן? שהרי הכול אינו אחד. הרי השולחן מסודר אל הלחם. והשולחן למטה והלחם עליו. אלא השולחן הוא עיקר בעריכתו, לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם. מהשולחן, המלכות, יוצא מזון לעולם, כמו שניתן בו מלמעלה.

516. לחם הוא פרי ומזון, היוצא משולחן, להראות שמשולחן זה יוצאים פירות ותולדות ומזון לעולם. אם לא היה נמצא כרם, לא היו נמצאים ענבים, שהם הפירות היוצאים ממנו. אם לא היה אילן, לא היו נמצאים בעולם פירות. משום זה שולחן הוא עיקר, והמזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים.

517. והכוהנים היו מלקטים פירות השולחן מערב שבת לערב שבת, להראות שהמזון העליון יוצא מהשולחן ההוא. ומשום הלחם ההוא, שהיו מלקטים הכוהנים, התברך כל מזון, שהיו אוכלים ושותים, שלא יקטרג בהם יצה"ר, כי יצה"ר אינו נמצא אלא מתוך אכילה ושתייה. כמ"ש, פן אשׂבע וכיחשתי, ואמרתי מי ה'. שמתוך אכילה ושתייה, מתרבה היצה"ר במעיו של אדם.

518. לחם זה, מזון היוצא מהשולחן, מברך את המזון של הכוהנים, שלא יימצא מקטרג עליהם לקטרג, ושיעבדו בלב שלם אל הקב"ה. וזה נצרך לכוהנים יותר מלכל העולם. ומשום זה שולחן הוא העיקר, המלכות, ופירות ומזון היוצאים ממנו, הוא הלחם ההוא, לחם הפנים.

519. שולחן זה, צריכה המערכה שלו להיתקן בצד צפון, שמאל. כמ"ש, והשולחן תיתן על צלע צפון. משום שמשם תחילת השמחה. כי השמאל מקבל תמיד מהימין בתחילה, ואח"כ מתעורר ומשפיע אל הנוקבא, השולחן. ואח"כ מתקרב הימין אל הנוקבא, והיא מתדבקת בו.

520. הזוהר מביא ראָיה ואומר, מים הם מימין, חסדים, חדווה. מיד נותן הימין את המים לשמאל, ומתדבקים בו המים ומשמחים אותו, שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים של הימין, ואחר שנכלל בימין, מעורר את הנוקבא בשמחה ההיא. שמשפיע לה חכמה הנכללת בחסדים. וזוהי נטילת ידיים. כי מי שנוטל מים בכלי, נוטל ביד ימין, ונותן ליד שמאל. והראשון השופך הוא השמאל על יד ימין, ולא שהמים באים משמאל אל הימין, שהרי השמאל קיבל המים מיד ימין.

521. ומשום זה המים, חסדים, אינם נמצאים אלא בשמאל, כדי להיכלל ולהשתלם בחכמה שבשמאל. כיוון שנלקחו המים לשמאל, הרי הם מתעוררים ומושפעים אל הנוקבא. וזהו גבורות גשמים. כי אע"פ שהמים הם חסדים מימין, עכ"ז אינם באים אלא משמאל, שהוא גבורה.

ומשום זה כתוב, והשולחן תיתן על צלע צפון. כי מהצד ההוא נמצאים פירות יותר מימין, ע"י שהתעורר תחילה בשמחה שלו, של השמאל. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ, וימינו תחבקני.

522. שולחנו של אדם צריך להימצא בנקיות, שלא יקרב הגוף לאכול מזונו, אלא בנקיות עצמו. וע"כ צריך האדם לפַנות עצמו תחילה, מטרם שיאכל המזון של השולחן הטהור. כי מזון שהכין לו, רוצה בו הקב"ה, כדי שלא יקרב אל שולחן של קיא צואה, שמס"א. והס"א לא יקבל ממזון של השולחן הזה כלום.

523. לאחר שהאדם אכל והתענג, צריך לתת חלק תמצית לקליפות. והוא מים אחרונים, זוהמה של הידיים, שצריך לתת לצד ההוא, שהוא החלק שנצרך לו. וע"כ הם ודאי חובה, שהם חוב ושורים במקום חוב, הקליפות, שהוא חיוב על האדם לתת לו החלק הזה. וע"כ אין צריך לברך כלל על מים אחרונים, כי הברכה אינה בצד ההוא.

524. ומשום זה צריך האדם להיזהר, שלא לתת המזון שעל שולחנו לקיא צואה. וכש"כ במעיו, שצריכים להיות נקיים. וכש"כ שהוא טוב לאדם לבריאות ולתיקון גופו. וע"כ השולחן הוא לאכול עליו בטהרה.

525. שולחן זה העומד בביהמ"ק, כדי שיימצא בו מזון ולהוציא ממנו מזון. ע"כ אפילו רגע אחד אינו צריך להימצא ריק. השולחן האחר, של הס"א, הוא שולחן של ריקנות, ולא צריך לתת לו מקום במקום קדוש.

וע"כ שולחן של ביהמ"ק, אפילו רגע אחד לא יעמוד בלי מזון. וצריך שלא יימצא מקום גירעון, כי הברכה שלמעלה אינה נמצאת במקום גירעון וחיסרון. זהו השולחן לפני הקב"ה. והשולחן שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה, ג"כ אינו צריך להיות ריק, כי אין ברכה במקום ריק.

526. הלחם שעל השולחן, המלכות, של הקב"ה, הם י"ב (12). הלחם הוא הפנים, י"ב פנים שבז"א, חו"ג תו"מ, ד' פני החיות, אריה שור נשר אדם. וכל אחת כלולה מג' פנים, אריה שור נשר. והם י"ב פנים. וע"כ נקרא לחם הפנים, כי המזון והכלכלה של העולם, המלכות, באים מאלו פנים עליונים של ז"א. ומשום זה, הלחם הזה הוא פנימיות הכול, מזון המלכות, והוא בסוד העליון, דז"א.

527. לחם הפנים שבביהמ"ק הוא מאכל של אלו הפנים שבמלכות, כלומר, שנמשך מהמזון שלה, שמקבלת מי"ב פנים דז"א. המזון והכלכלה היוצאים לעולם, באים מהם ושורים על שולחן שבביהמ"ק.

ומשום שהשולחן, המלכות, מקבל מזון וכלכלה מאלו פנים העליונים, מי"ב פנים דז"א, ומלכות מוציאה מזון וכלכלה מאלו פנים הפנימיים דז"א, והמזון שמוציאה הוא הלחם שבביהמ"ק, ע"כ נקרא לחם הפנים. לחם חם נקרב על השולחן וחם נלקח משם. כמ"ש, לשׂום לחם חוֹם, ביום הילקחו. ומשום השולחן הזה, יש לאדם לשמור סודות שולחנו בכל אלו האופנים שאמרנו.

528. הקב"ה ברא את האדם בחכמה ועשה אותו באומנות רבה, ונפח בו נשמת חיים, לדעת ולהסתכל בסודות החכמה, לדעת בכבוד אדונו, כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הכבוד שלמטה, הכיסא הקדוש, המלכות, לא נתקן למעלה, אלא מתוך התיקונים של בני העוה"ז.

529. כשבני אדם צדיקים וחסידים, ויודעים לתקן תיקונים בשביל הכבוד, המלכות, זהו שכתוב, ולכבודי בראתיו. בשביל כבודי הזה, שיתקנו אותו בעמודים חזקים, חג"ת, ולקשט אותו בתיקונים ובקישוטים שלמטה, שיעלו מ"ן מלמטה, להמשיך לו מוחין, המכונים קישוטים, כדי שכבודי יתעלה בזכות הצדיקים שבארץ.

530. משום זה כתוב, בראתיו, כעין כבוד העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. שחכמה זו נקראת ל"ב (32) נתיבות החכמה. וכבוד בגי' ל"ב. שהתיקונים האלו בו, שיש בו בריאה לצד שמאל, קו השמאל שבבינה, שממנו נמשך החכמה. וע"כ, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון, בינה, שיש באדם גם בריאה. ועל זה כתוב, בראתיו, והוא נשמה.

531. בכבוד העליון, בינה, יש יצירה, אור החסדים, ורוח, הנמשך מקו ימין שבבינה. ע"כ כתוב, יצרתיו, שנתן תיקון באדם, שיהיה בארץ כעין כבוד העליון, בינה. בכבוד העליון יש עשיה, המלכות, הנפש. וע"כ גם באדם כתוב, עשיתיו, שיהיה כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון, המלכות.

ויש להבין, הייתכן שאדם התחתון ישפיע נר"ן אל המלכות דאצילות? והלוא הוא להיפך, שאין משהו לאדם התחתון, אם לא יקבל זה מהמלכות? והעניין, שאי אפשר שאדם התחתון יקבל משהו מהמלכות, מטרם שיתגדלו על ידו כל המדרגות העליונות. ולא עוד אלא שעיקר ההמשכה שהמשיך האדם נשארת בעליונים, ולאדם אין מגיע אלא ענף ממנה.

ולפי זה נמצא, בעת שהאדם ממשיך נר"ן מבינה, שהם נר"ן דנשמה, נר"ן האלו מושפעים תחילה מבינה אל המלכות, ושם הם נשארים מבחינת עיקר האור, ורק ג' ענפי נר"ן משפיעה המלכות אל האדם. הרי שאדם התחתון השפיע את שורשי נר"ן דנשמה שלו אל המלכות.

ונאמר, שיהיה האדם בארץ כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון. כלומר, שהאדם הוא כמו כבוד העליון, הבינה, שהשפיעה הנר"ן אל כבוד התחתון, המלכות. כי לולא האדם, שהמשיך אותם הנר"ן, לא היה לבינה מה להשפיע אל המלכות. ולא עוד, אלא שאותם הנר"ן, שהבינה השפיעה אל המלכות, הם ממש של האדם, שהוא המשיך אותם, והם השורשים של נר"ן שלו ממש, שנשארו במלכות. וע"כ נבחן, שהאדם השפיע אותם אל המלכות.

וע"כ אמר הקב"ה, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון. שעשה בו תיקונים, שיוכל להמשיך את הנר"ן דנשמה מכבוד עליון, שבזה מושפעים ונשארים בשורשם בכבוד התחתון, שע"י זה מיתקנת כבוד התחתון.

532. מאין לנו שבכבוד העליון, בינה, יש בי"ע? כי כתוב בו, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום. יוצר אור, הרי יצירה. ובורא חושך, הרי בריאה, שלהיותו צד שמאל דבינה, יש שם חושך מטרם שמתדבק בקו הימין. עושה שלום, הרי עשיה.

כי יצירה היא ז"א שבבינה, קו האמצעי, שע"י העשיה שבו, ששם המסך דחיריק, הוא עושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל. וזהו כבוד העליון, שמתקן ומברך ומספק כל צרכיו לכבוד התחתון, מלכות.

533. כעין כבוד העליון, ברא אדם בארץ, שיתקן את הכבוד הזה, המלכות, שתהיה כלולה מכל הצדדים. כי בכבוד העליון יש בי"ע, ובאדם למטה יש בי"ע. ובזה יהיה כלול הכבוד הזה, מלכות, מלמעלה ומלמטה, מבינה ומהאדם, ויהיה שלם מכל הצדדים. אשרי האדם שזכה במעשיו להיות כמו זה.

534. ועל זה כתוב, בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. כמו שמכבוד העליון לא נמנע שמן המשחה הקדוש, שפע מאבא, המיועד לעוה"ב, בינה, כך לאדם, שמעשיו מתלבנים תמיד, לא יימנע ממנו תמיד שמן המשחה, שפע אבא.

535. במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון, שפע מאבא? בשולחן שלו. כמו שהוא מעדן על שולחנו נפשות העניים. כמ"ש, ונפש נענָה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'. כי אף הקב"ה מרווה אותו בכל אלו העידונים של שמן משחת קודש העליון, הנוזל ונמשך תמיד לכבוד העליון, כמ"ש, ונפש נענה תשביע. וכתוב אחריו, אז תתענג על ה'.