כל המאריך באחד
191. כל המאריך באחד, מאריכים לו ימיו ושנותיו, משום שהוא המקום, שכל הימים והשנים של העולם תלויים בו, שתלויים במדרגות הרמוזות באחד, שהן עשר, כח"ב חג"ת נה"י דז"א והמלכות המקבלת מהם. וכולן אחד.
בד' של אחד צריכים להאריך, משום שאותו מקום, המלכות, הוא של הדל"ת, דלות ועוני, ואין לה אור משלה. וצריך האדם להאריך בה, ולהמשיך לה ברכות מאלו ו"ק, שישה בנים עליונים, חג"ת נה"י דז"א, ע"י הצדיק, יסוד דז"א.
192. ואלו ו"ק דז"א, רמוזים בח' של אחד, שמונה, שהם שישה דז"א ושניים מלמעלה חו"ב, הנקראים או"א. להוסיף ולכלול אותם ו"ק דז"א למעלה באו"א, ולתת להם ברכות מאו"א עילאין. כי חסד דעתיק אינו שורה אלא במקום שלם, במקום שנמצא זכר ונוקבא. כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. ביום חתונתו, רק במקום שיש זכר ונוקבא.
193. ע"כ אמרו, שיאריך בד' של אחד, ובלבד שלא יחטוף בח' של אחד, שהם ח' ספירות מחכמה עד יסוד, אלא צריך להמשיך ברכות ממקום עליון מכולם, שזה או"א עילאין, חו"ב, ולהשפיע לאלו שישה בנים חג"ת נה"י דז"א.
אח"כ ימשיך שפעם לבת, המלכות, שאין לה נחלה בבית אביה ואימה, או"א עילאין, אלא הבן הזה, ז"א, יכול לקבל מהם ולהשפיע למלכות. ומכאן, שהבן יורש לאו"א, והבת אינה יורשת, אלא שיש לה מזונות מהבן. אלא שצריכים להאריך בד' הזו, המלכות, עד שימשיך לה השפע מז"א.
194. כמה צריך האדם להאריך בה? כשיעור שימליך אותה למעלה ולמטה ולארבע זוויות של העולם. שהם ו"ק העליונים, כי ארבע זוויות העולם הן חג"ת יסוד, ומעלה ומטה הם נו"ה. כי כולם מתחברים עימה ואינם נפרדים לעולם. וכשהאדם מאריך לכוון את זה בד' של אחד, כל אלו הימים והשנים העליונים, הספירות, מוסרים ברכות על ראשו, והקב"ה קורא לו, כמ"ש, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאָר.
195. כלל כל התורה רמוז בפסוק הזה. וכלל של כל אלו המאמרות, שהעולם נברא בהם, רמוז באחד, שהם ע"ס, הנקראים עשרה מאמרות. כמ"ש, והוא באחד ומי ישיבנו, ונפשו איוותה ויעש. ובהם נברא העולם. וע"כ בעשרה מאמרות נברא העולם. כולם עשרה וכולם אחד.
וכולם כלולים בכתוב הראשון שבתורה, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כי בראשית, חכמה, הכוללת עימה גם כתר. ברא, בינה. את, חו"ג. השמיים, ת"ת. ואת, נו"ה. ו' של ואת, יסוד. הארץ, מלכות.