קבלתי, כשבא משה רע"ה לכתוב, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" (יב, ג), התחילו ידיו מרתתין, כי איך אפשר שהעניו יאמר על עצמו שהוא עניו, ולא עוד, אלא שזו מידה חשובה, וזה תרתי דסתרי, כי אם יש לו מידה חשובה, אין לך גאות גדולה מזו. ומחמת הרתת הזה, התגללו והזדעזעו האותיות, ע' נ' ו'. ונפל מעט דיו מהקולמוס, לכן לא הספיק לו לתת היוד במלת עניו מחמת הנ"ל. וזה סוד שאמרו חז"ל, (עי' שמ"ר פמ"ז) שמאותה טיפה נעשו לו קרני הוד. כמ"ש (שמות לד ל) "וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו". וכשנמצא עובד ה' בכל הדורות שיהיו, בין איש ובין אשה ואפילו עבד או שפחה, שמוצא אותה טיפת דיו, זוכה לגילוי רעיא מהימנא ע"ה, בלבושו הגשמי פנים אל פנים, ומוסר לו הסוד של בחינת מ"ה וזוכה למדרגות עניוות האמיתי.