ביאת המשיח

96. רבי שמעון נשא את ידיו ובכה, ואמר, אוי למי שייקָרה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שייקרה ויוכל להימצא באותו זמן. אוי למי שייקרה באותו זמן, משום שכאשר יבוא הקב"ה לפקוד את האיילה, השכינה, יסתכל מיהם העומדים עימה, ובכל אלו הנמצאים עימה, ויסתכל בכל המעשים של כל אחד, ולא יהיה נמצא צדיק, כמ"ש, ואביט ואין עוזר. וכמה צרות על צרות יהיו לישראל.

97. אשרי מי שייקרה ויימצא באותו זמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך. ועל הזמן ההוא כתוב, וצְרַפתים כצְרוֹף את הכסף ובְחַנתים כבְחוֹן את הזהב.

98. אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתייעצו יחד עליהם, ומעוררים כמה גזרות רעות, וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבואנה צרות על צרות, והאחרונה משכיחה את הראשונה, אז ייראה עמוד האש עומד מלמעלה למטה ארבעים יום. וכל העמים שבעולם יראו אותו.

99. בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מגן העדן, ממקום שנקרא קן ציפור, ויתגלה בארץ הגליל. וביום שהמשיח ייצא לשם, יתרגז כל העולם, וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות ובבקעות שבאבנים, ולא יחשבו להינצל. ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צוּרים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדַר גאונו בקוּמוֹ לַערוֹץ הארץ.

100. מפני פחד ה', זהו הרוגז של כל העולם. ומהדר גאונו, זהו משיח. בקומו לערוץ הארץ, הוא כאשר יקום המשיח, ויתגלה בארץ הגליל, משום שהוא המקום הראשון שנחרב בארץ הקודש ע"י אשור, שמשום זה יתגלה שם תחילה לכל מקום, ומשם יעורר מלחמות על כל העולם.

101. ואחר ארבעים יום, שהעמוד יקום מארץ לשמיים לעיני כל העולם והמשיח יתגלה, יקום מצד מזרח כוכב אחד המלהט בכל הצבעים. ושבעה כוכבים אחרים סובבים לכוכב ההוא. ויעשו עימו מלחמה בכל הצדדים, ג"פ ביום, עד שבעים יום. וכל בני העולם רואים.

102. ואותו כוכב יעשה עימהם מלחמה בלפידי אש הלוהטים ומנוצצים לכל צד, ומכה בהם עד שבולע אותם בכל ערב. וביום חוזר ומוציא אותם. והם עושים מלחמה לעיני כל העולם. וכך בכל יום, עד שבעים יום. לאחר שבעים יום, ייגנז הכוכב ההוא, וייגנז משיח, עד 12 חודשים. ויחזור עמוד האש כמקודם לכן. ובו ייגנז המשיח, והעמוד ההוא אינו נראה.

103. לאחר 12 חודשים, יעלו את המשיח בתוך העמוד ההוא אל הרקיע, ושם יקבל כוח ועטרת המלכות. וכשיורד לארץ, ייראה שוב אותו עמוד האש, כמקודם לכן, לעיני כל העולם. ואח"כ יתגלה המשיח, וייקבצו אליו עמים רבים, ויעשה מלחמות בכל העולם.

ובזמן ההוא יתעורר הקב"ה בגבורתו לכל עמי העולם, ומלך המשיח יהיה נודע בכל העולם, וכל מלכי העולם יתעוררו להתחבר יחד, לעשות עימו מלחמה.

104. וכמה מפָּרִיצֵי ישראל יתהפכו לחזור אל הגויים, ויבואו עימהם לעשות מלחמה על מלך המשיח. אז ייחשך כל העולם 15 יום. ורבים מעם ישראל ימותו בחושך הזה. וע"כ כתוב, הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים.

105. כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שַלֵח תשַלח את האם ואת הבנים תיקח לָך. פסוק זה הוא אחד ממצוות התורה הגנוזים, ויש בו סודות תורה גנוזים, בל"ב (32) שבילים של התורה.

106. בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותות וניסים אחרים יתעוררו בעולם. בגן העדן התחתון יש מקום אחד גנוז ונעלם, שלא נודע. והוא מרוקם בכמה גוונים. ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים, ואין מי שייכנס בהם, מלבד המשיח, העומד תמיד בגן העדן.

107. וכל הגן מסובב ממרכבות רבות של הצדיקים, משיח עומד עליהם, ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות הצדיקים אשר שם. ובראשי חודשים ובימים טובים ובשבתות נכנס המשיח במקום ההוא, שבו גנוזים אלף היכלות נחמדים, להשתעשע בכל ההיכלות האלו.

108. לִפְנַי ולִפְנים מכל אלו אלף היכלות נחמדים, יש מקום אחד נעלם וגנוז, שאינו נודע כלל, ונקרא עדן. ואין מי שיכול להשיג אותו. והמשיח נגנז בחוץ, סביב לאותו מקום, עד שנגלה לו מקום אחד, שנקרא קן ציפור. והוא מקום שמכריזה עליו הציפור הזו, המתעוררת בגן עדן בכל יום.

ג' חכמות הן:

א. חכמה עליונה דאו"י, שחכמה זו נסתמה מששת ימי בראשית. וע"כ אין בה שום ידיעה ומושג אפילו למשיח. ועליה נאמר, שיש מקום אחד נעלם וגנוז, שאינו נודע כלל, ונקרא עדן. ואין מי שיכול להשיג אותו. והמשיח נגנז בחוץ, סביב לאותו מקום.

ב. בינה שחזרה ונעשתה חכמה, שמחכמה זו נמשכים כל המוחין, ובה עצמה אין השגה, אלא רק למשיח בלבד. ועליה נאמר, יש מקום אחד גנוז ונעלם, שלא נודע. והוא מרוקם בכמה גוונים. ובו גנוזים אלף היכלות נחמדים, ואין מי שייכנס בהם, מלבד המשיח.

ג. חכמה שבמלכות. חכמה זו לבדה מושגת אל הצדיקים הגדולים שבעולם. והיא רק מכללות ג' קווים שבה. וקו שמאל שבה, שורש כל החכמה שבה, נקרא קן ציפור.

ציפור, שֵם החכמה שבמלכות. קן, המקום שמשם נגלה החכמה. ועליה נאמר, עד שנגלה לו מקום אחד, שנקרא קן ציפור. והוא מקום שמכריזה עליו הציפור הזו, המתעוררת בגן עדן בכל יום. שהשפעת החכמה בייחוד נקראת כרוז, ולא דיבור, משום הדינים הנמשכים ממנה. כי החכמה אינה מתגלה, אלא בגזר הדין. וכשמתלבשת בחסדים, מתגלה החכמה לצדיקים שבגן עדן בכל יום.

109. ובמקום ההוא, שנקרא, קן ציפור, מרוקמות בבגד הכבוד של המלכה, צורות של כל העמים שנאספו על ישראל להרע להם. נכנס המשיח במקום ההוא, נושא עיניו, ורואה את האבות, שנכנסו בבית אלקים החָרב, עד שרואה את רחל שדמעתה על לחייה. והקב"ה מנחם אותה ואינה רוצה לקבל תנחומים, כמ"ש, מיאנה להינחם על בניה. אז המשיח מרים קולו ובוכה ומזדעזע כל גן העדן. וכל אלו הצדיקים שהם שם, גועים ובוכים עימו.

110. געה ובכה פעם שנייה, והזדעזע הרקיע שעל הגן, ו-1500 ריבוא (15,000,000) מחנות מלאכים עליונים, עד שמגיע המשיח לכיסא העליון. אז רומז הקב"ה לאותה ציפור, ונכנסת אל הקן שלה, ויושבת אצל המשיח, וקוראת מה שקוראת, ומתעורר מה שמתעורר.

יש ב' מיני קול:

א. מבחינת המסך דמלכות, שאינו ממותק בבינה. שנאמר, משיח מרים קולו ובוכה. וכיוון שהוא ממדה"ד, מזדעזע כל גן העדן, אפילו בקו ימין שבגן עדן.

ב. שכבר מסך המלכות ממותק בבינה, שאז יוצא הסיום החדש דצ"ב, הנקרא רקיע. והוא הבכייה השנייה, שנאמר, געה ובכה פעם שנייה, וע"כ לא הזדעזע כל הגן אלא קו שמאל, וחצי השמאלי דקו האמצעי, המכונה 1500 ריבוא. אלף נקראים, מטעם היותם חכמה. ריבוא, להיותם מלובשים בחסדים.

ואז עולה משיח אל הבינה, שנאמר, עד שמגיע המשיח לכיסא העליון, בינה. אז רומז הקב"ה לאותה ציפור, ונכנסת אל הקן שלה, כלומר, שהקב"ה ממשיך לה הארת החכמה, ונבחן שהציפור, המוחין דחכמה, חוזרת אל הקן שלה, ויושבת אצל המשיח, כדי להשפיע בו החכמה. ואז, קוראת מה שקוראת, כדי להמשיך החכמה, בקול דבינה, ומתעורר מה שמתעורר, שמתעורר המוחין דחכמה.

111. עד שמתוך כיסא הקדוש, בינה, נקרא ג"פ, ג' הקווים בזה אחר זה, אותו קן ציפור והמשיח. וכולם עולים למעלה, לבינה, והקב"ה משׁביע אותם, להעביר מלכות הרשעה מן העולם ע"י המשיח, ולנקום נקמת ישראל, ולהמשיך כל הטוב, שעתיד הקב"ה לעשות לעמו. וחוזרים אותו קן ציפור והמשיח למקומם, וחוזר המשיח ונגנז בקן ציפור, כמקודם.

עד עתה ביאר ספר הזוהר בחינת המשיח בזמן הגלות. ואומר ששורשו הוא מסביבת העדן, ששם נגנז תחילה. וכשנתקנו העולמות, וקן ציפור, המלכות מבחינת החכמה ומבחינת גזר הדין, נגנז המשיח בו. ובשבתות וביו"ט עולה המשיח עם קן ציפור לבינה, ומקבלים ג' קווים דבינה.

ומכאן ואילך מתחיל לבאר סדר התגלות המשיח, כשבא לגאול את ישראל. כי אינו ראוי לגאול את ישראל בטרם שימשיך הג"ר דג"ר, המכונות נשמה, חיה, יחידה, החסרים בקן ציפור וחסרים לעצמו. שמתוך שישראל אינם ראויים לגאולה, בכל פעם שימשיך קו השמאל, נמשכים לעולם דינים קשים ומרים. כי אין אור שלא יהיה נמשך בג' קווים.

ועתה מתחיל לבאר סדר הגילוי של אור נשמה מג"ר דג"ר. ואח"כ מבאר סדר הגילוי של אור החיה. ואח"כ, סדר הגילוי של אור היחידה. ואח"כ מבאר סדר התגלות המשיח לתחתונים.

112. בזמן שיתעורר הקב"ה לתקן העולמות, שיאירו אותיות השם בשלמות, יו"ד, חכמה, תאיר בה"ר, בינה. וא"ו, ת"ת, יאיר בה"ת, מלכות. ויהיה י"ה בשלמות אחת עם ו"ה. כלומר, יתעורר כוכב אחד נורא, ת"ת, במסך דחיריק שבו, באמצע הרקיע, להיותו קו אמצעי. כעין ארגמן, שכולל כל הצבעים, כך הוא כולל כל ג' הקווים. לוהט ונוצץ ביום. באור החסדים, הנקרא יום. לעיניהם של כל העולם. גם באור החכמה, המכונה עיניים.

113. ותקום שלהבת אש אחת מצד צפון, מקו שמאל. שבשעה שממשיך החכמה מלמעלה למטה, נהפך אורו לשלהבת אש בתוך הרקיע. ויעמדו זה כנגד זה ארבעים יום. כי השלהבת, שהיא מקו שמאל, מפרידה עצמה מכל אחת שבחו"ב תו"מ שבקו האמצעי. שכל אחת כלולה מע"ס, והן ארבעים. וייבהלו כל בני העולם לסוף ארבעים יום. בספירה הסופית, מלכות דמלכות.

הכוכב והשלהבת יעשו מלחמה לעיני כל. ותתפשט השלהבת בשריפת אש בתוך הרקיע מצד צפון. כלומר, שתתפשט להמשיך חכמה מקו שמאל גם במלכות דמלכות, שעוד לא נמתקה במדה"ר, שמשם מקבל הקו האמצעי, הכוכב, את המסך לנקודת החיריק שלו. ונמצא בזה, שחושבת לבלוע את הכוכב לגמרי. שתבטל את המסך שלו, ויתבטל הקו האמצעי. וכמה שליטים ומלכים ואומות ועמים, ייבהלו מהתגברות השלהבת.

114. אז יעלה הכוכב לצד דרום, קו ימין ואור החסד. ויחזרו החסדים להאיר בעולם, שבזה ישלוט על השלהבת, והשלהבת תיבלע מעט מעט ברקיע מפני הכוכב, עד שלא תיראה כלל. אז יעשה הכוכב אורחות ברקיע בי"ב (12) גבולים, שימתיק המסך במדה"ר, שנקרא אורַח.

וכשג' קווים שבו ייכללו בכל אחת מחו"ב תו"מ, הנה ג"פ ארבע הוא י"ב אורחות. ויעמדו אלו האורות ברקיע 12 יום. כי אפילו המלכות עצמה אינה מאירה אלא רק בג' קווים חג"ת. אבל מלכות שבה אינה מאירה. וע"כ אינם אלא י"ב אורות. ובזה נשלם המשיח בנשמה דג"ר.

115. כשירצה להמשיך הארתם למלכות, לאחר 12 יום, יחרדו כל בני העולם ממדה"ד שבמלכות, וייחשך השמש בחצי היום, כמו שחשך ביום שנחרב ביהמ"ק, עד שלא יהיו נראים שמיים וארץ. ויתעורר קול אחד ברעם ובזיקים ממדה"ד שבמלכות, ותתחלחל הארץ מאותו הקול, וכמה צבאות ומחנות ימותו מחמתו.

116. והיום ההוא, המלכות, יגרום שתתעורר בעיר רומי הגדולה, שהיא בינה דקליפות, שלהבת אש, שהיא מהדינים שבשמאל. באותו קול שיתעורר בכל העולם, מהדינים שבמלכות. כלומר, שאלו ב' מיני דינים יתחברו יחד. וישרוף הרבה מגדלים והרבה היכלות. וכמה מגדלים ייפלו וכמה רוזנים ושרים ייפלו ביום ההוא. וכל הדינים יתקבצו עליה להרע. וכל בני העולם לא יוכלו להינצל. וכל זה הוא הכנה להשתלמות המשיח באור החיה דג"ר, כנודע, שהאחוריים קודמים לַפָּנים.

117. מהיום ההוא עד 12 חודש. כלומר, עד שיתוקנו הארת י"ב גבולים גם במלכות, כי בז"א נקראים 12 יום, ובמלכות נקראים 12 חודש. יתייעצו כל המלכים, ויגזרו כמה גזרות, וכמה שְׁמָדות על ישראל, ויצליחו בהן. אשרי הוא מי שייקרה שם, בימות המשיח, אשרי הוא מי שלא ייקרה שם, שיינצל מהדינים הללו, וכל העולם יהיו במבוכה גדולה.

118. לסוף 12 חודש, אחר שיתוקנו י"ב האורות במלכות, יקום שבט מישראל, שזהו מלך המשיח, שיתעורר בתוך גן עדן, וכל הצדיקים יעטרו אותו שם, ויחגרו אותו כלי זין באותיות רשומות של כלי השם הקדוש.

119. וקול יתפוצץ בענפי העצים שבגן, וקורא בכוח, ואמר, התעוררו קדושים עליונים, קומו מפני המשיח, הנה הזמן להתחבר אישה בבעלה, ת"ת ומלכות. ובעלה, ת"ת, רוצה לנקום בשבילה נקמות בעולם, ולהקים אותה ולנער אותה מעפר.

120. אז יקומו כולם, ויחגרו אותו כלי זֵינו כמקודם. אברהם מימינו, יצחק משמאלו, יעקב מלפניו, משה רועה הנאמן, מעל כל אלו הצדיקים, הולך ורוקד בגן עדן. ובזה נִשלם המשיח באור החיה דג"ר.

121. כיוון שהמשיח נתקן ע"י הצדיקים בגן עדן, ייכנס כמקודם במקום קן ציפור, ורואה שם צורת חורבן ביהמ"ק, ואת כל הצדיקים שנהרגו בו. אז לוקח משם עשרה לבושים, הנקראים עשרה לבושי קנאה, ויהיה נגנז שם ארבעים יום, שאינו מתגלה כלל.

122. לסוף ארבעים יום, יתעורר קול אחד, ויקרא מתוך כיסא העליון, בינה, את קן ציפור עם מלך המשיח, שנגנז בו. ואז מעלים אותו למעלה. והקב"ה רואה את מלך המשיח, שמתלבש בלבושי נקם וחוגר כלי זינו, לוקח אותו ונושק אותו על ראשו.

123. אז נרעדים 390 רקיעים, ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם, שהיה גנוז מששת ימי בראשית, והוציא מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד מפותח וחקוק בשמות הקדושים. בעטרה זו התעטר הקב"ה, כשעברו ישראל את הים, לקבל נקמה מכל רכבי פרעה ופרשיו, והעטיר את הכתר למלך המשיח.

כי המסך הממותק בבינה מכונה רקיע. ולהיותו נמשך מבינה, יש בו ד' בחינות חו"ב תו"מ, שבכל אחת מאה ספירות. אמנם כיוון שהמלכות חסרה מהם, ע"כ אין בהם אלא 390 רקיעים. ועשרה רקיעים שבמלכות נגנזו מששת ימי בראשית, כלומר, מעת שנתקן התיקון דצ"ב.

ונאמר, אז נרעדים 390 רקיעים. כלומר, מחמת שהגיע התיקון למלכות דמדה"ד, ומפחדים מפני דיני המלכות. ורומז הקב"ה לרקיע אחד מהם, שהיה גנוז מששת ימי בראשית, לרקיע המלכות דמדה"ד, שנגנזה מששת ימי בראשית. והוציא מהיכל אחד שברקיע ההוא כתר אחד.

כי חיסרון של מלכות שבכלים גורם חיסרון של אור הכתר באורות. ועתה שנתקנה המלכות, חזר אור הכתר לרקיע. ובעת קריעת ים סוף, שרצה הקב"ה להטביע קליפת מצרים, באופן שלא יוסיפו ישראל לראות אותם עוד עד עולם, התעטר הקב"ה במלכות במדה"ד הזו.

ועתה שמלכות זו נתקנה, ונגלה אור הכתר שבה, נטל אותה הקב"ה והעטיר את הכתר למלך המשיח. ובזה נשלם מלך המשיח באור היחידה דג"ר, אבל רק בו"ק דיחידה.

124. כיוון שמשיח התעטר ונתקן בכל אלו התיקונים, לקח אותו הקב"ה ונישק אותו כמקודם. מי ראה המרכבות הקדושות ומחנות המלאכים העליונים, שסובבים אותו ונותנים לו מתנות ומחמדים רבים, והוא יתעטר מכולם.

125. נכנס בהיכל אחד, ורואה כל המלאכים העליונים, הנקראים אבלי ציון. הם הבוכים על חורבן ביהמ"ק ובוכים תמיד, והם נותנים לו לבוש מלכות אָדום, לעשות נקמות. אז הקב"ה גונז אותו באותו קן ציפור, ונסתר שם שלושים יום. שהוא הכנה לקבלת ג"ר דיחידה.

126. לאחר שלושים יום, שנעלם באותו קן ציפור, יירד מעוטר בכל התיקונים מלמעלה ומלמטה, כמה מחנות קדושים סביבו, ויראו כל העולם אור אחד תלוי מן הרקיע לארץ. ויעמוד שבעה ימים, חג"ת נהי"מ שבמלכות, שמאיר אפילו במלכות שבמלכות. וכל בני העולם יתמהו וייבהלו ולא יידעו כלל. חוץ מאלו החכמים שיודעים בסודות אלו. אשרי חלקם.

127. וכל אלו שבעת הימים יתעטר בארץ, במלכות, באותו קן ציפור, כמ"ש, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, שסובב על מלך המשיח, המתעטר בקן ציפור, במקום קבורת רחל, העומד בפרשת דרכים. ומתוך שהמשיח מעוטר גם באור מלכות דמלכות, הראוי לקיבוץ גלויות, ע"כ יבשר לה זה, וינחם אותה. ואז תקבל תנחומים. משא"כ מקודם לכן כתוב, מיאנה להינחם על בניה כי איננו. והיא תקום ותנשק את המשיח.

128. אח"כ יקום אור מקבורת רחל, ויִשְׁרֶה בעיר האילנות, יריחו. וע"כ כתוב, בכל עץ, שזהו יריחו, עיר התמרים, אשר יהושוע לא יכול לתקן אותה לגמרי. וע"כ אמר, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובָנָה את העיר הזאת, את יריחו. להיותה נמשכת ממדה"ד שבמלכות דמלכות. ועתה המשיח יתקן אותה באור שבעת הימים. וכתוב, או על הארץ, שזו ירושלים, חיצוניות המלכות. ויהיה גנוז באותו האור בקן ציפור 12 חודשים.

129. לאחר 12 חודשים יהיה אותו האור זקוף בין שמיים וארץ, וישרה בארץ הגליל, ששם הייתה התחלת גלות אשור של ישראל. ושם יתגלה המשיח מאותו האור של קן ציפור. ושב למקומו. ובאותו יום תרעד כל הארץ כמקודם, מסוף השמיים עד סוף השמיים. ואז יראו כל העולם, שנגלה מלך המשיח בארץ הגליל.

130. ויתקבצו אליו כל אלו שעסקו בתורה, שנקראים בנים. והם מעטים בעולם, ובזכות תינוקות של בית רבן, יתחזק כוחו של משיח. וזהו האפרוחים שבכתוב. ואם לא יימצאו אלה, הנה היונקים, שיושבים בחיק אימותיהם ויונקים, כלומר הביצים שבכתוב. כי בשביל אלו שורה השכינה עם ישראל בגלות.

131. כי מעטים חכמים, הנקראים בנים, בעת ההיא. וכמ"ש, האם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. כי בנים אינם נמצאים אז, ולכן לא תיקח האם, השכינה. והמשיח יתעכב עד 12 חודשים אחרים. ואח"כ יבוא בעלה, ז"א, ויקים אותה מעפר, כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת.

132. ביום ההוא יתחיל מלך המשיח, ויקבץ הגלות מסוף העולם עד סוף העולם, כמ"ש, אם יהיה נידַחךָ בקצה השמיים, משם יקבֶּצך ה' אלקיך ומשם ייקָחך. מהיום ההוא, כל האותות והניסים והגבורות, שעשה הקב"ה במצרים, יעשה לישראל, כמ"ש, כימי צאתךָ מארץ מצרים אַראנו נפלאות.

133. כל אלו הדברים תמצא בל"ב שבילי החכמה של השם הקדוש. וכל עוד שניסים אלו לא יתעוררו בעולם, לא יהיה נשלם השם הקדוש, ולא תתעורר האהבה, כמ"ש, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

בצבאות, זהו מלך המשיח. או באיילות השדה, אלו שאר הצבאות והמחנות שלמטה. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, זהו ימינו של הקב"ה, ספירת החסד, שנקראת אהבה. עד שתחפץ, השכינה שבגלות ששוכבת לעפר, שיהיה רצון המלך בה. צדיק יהיה, מי שיזכה לאותו הדור. צדיק הוא בעוה"ז, צדיק הוא בעוה"ב.

134. רבי שמעון הרים את ידיו בתפילה לפני הקב"ה והתפלל תפילתו. לאחר שהתפלל תפילתו באו רבי אלעזר בנו ורבי אבא וישבו לפניו. בעוד שהיו יושבים לפניו, ראו אור אחד של היום שחשך, וצינור, קילוח אחד של אש לוהט, נשקע בתוך הים של טבריה, וכל המקום ההוא הזדעזע.

135. אמר רבי שמעון, ודאי שעתה הוא הזמן, שהקב"ה זוכר את בניו, ומוריד שתי דמעות לתוך הים הגדול. וכשיורדות, פוגעות בצינור הזה של אש לוהט, וישקעו זה בזה יחד בים.

136. הרי ביארנו בעניין האותיות של השם הקדוש, בעניין ההתעוררות של הקב"ה, אל בניו. אבל עתה יש לי לגלות, מה שלא ניתן רשות לאדם אחר לגלות, אלא זכות של הדור הזה תקיים העולם עד שיבוא מלך המשיח. אוי מי יקום אז, מי יכול לסבול, במה שאני רואה שהגלות תימשך.

137. ה' אלקינו בְּעָלוּנוּ אדונים זולתך, לבד בךָ נזכיר שמֶךָ. בפסוק הזה יש סוד עליון באמונה. ה' אלקינו, זוהי ההתחלה של סודות העליונים, חו"ב, שמשם כל האורה יוצאת להדליק את כל הנרות. כלומר, שכל המוחין דזו"ן ובי"ע יוצאים מחו"ב הללו, הנקראים הוי"ה אלקינו. ושם תלויה כל האמונה, הנוקבא. כמ"ש, וייבן ה' אלקים, חו"ב, את הצלע, הנוקבא, הנקראת אמונה.

138. בעלונו אדונים זולתך. כי אין מי שישלוט על עם ישראל אלא רק השם העליון הזה, ה' אלקינו. ועתה בגלות שולט עליו צד האחר.

139. לבד בךָ נזכיר שמך. השם הקדוש, הנוקבא, היא כלל של כ"ב (22) אותיות, וע"כ היא נקראת אֶת, שרומז על כ"ב האותיות מא' עד ת'. וכנ"י, הנוקבא, אינה מתברכת אלא מתוך השם, בךָ, ז"א, שכולל בתוכו ג"כ כ"ב אותיות, כמספר ב"ך (22), כמ"ש, אשר נשבעת להם בָך. וכמ"ש, בךָ יברך ישראל. וכמ"ש, כי בךָ ארוץ גדוד. שכל אלו רומזים על ז"א.

ובזמן שהשלמות נמצאת, לא היו נפרדים ז"א ונוקבא זה מזו, ואסור להפריד אותם זה מזו, אישה מבעלה, לא בהרהורים ולא בהזכרה, כדי שלא להראות פירוד. ועתה, בגלות, נמצא פירוד, כי מתוך הצרות הבאות עלינו בכל עת ועת, אנו עושים בזה פירוד, להזכיר שם הנוקבא לחוץ מבעלה, ז"א, משום שהיא שוכבת לעפר.

הנהגת העולם היא תמיד ע"י הנוקבא. וכשמחוברת עם בעלה ז"א, יש לה ממנו כל עונג וכל טוב להשפיע לעולם. ואז נבחן שהתחתונים, הזכאים לשפע הזה, גורמים זיווג הנוקבא עם בעלה ז"א. אבל בזמן הגלות, כשאין התחתונים ראויים לשפע הגדול, אלא מקבלים מהנהגת הנוקבא צרות ועינויים קשים, נבחן שאנו התחתונים עושים פירוד בין ז"א לנוקבא, והנוקבא היא לבדה, מחוץ לז"א, והיא שוכבת לעפר.

כי בהיותה בלי זיווג עימו, נמשכים ממנה כל הדינים הקשים לעולם, שמחמת זה היא שפלה ומושפלת עד עפר. וכמ"ש, לבד בך נזכיר שמך. אשר שמך, הנוקבא, תהיה מחוברת בך, ז"א. ואז יהיה בעולם כל השלמות והטוב.

140. כשהנוקבא מחוץ לבעלה, נבחן שאנו מזכירים את השם הזה בפירוד, משום שאנו רחוקים ממך, וגרמנו שאחרים שולטים בנו. ושמך, הנוקבא, בפירוד מהשם בך, ז"א. וזהו בימי הגלות.

141. משום שהגלות הראשונה הייתה מהבית הראשון, ה"ר של הוי"ה, בינה. וכנגד שבעים שנים שלה, ז"ת חג"ת נהי"מ, הייתה הגלות של הבית הראשון שבעים שנים, שכל ספירה כוללת עשר, והם שבעים. ואלו שבעים שנים לא נמצאת האֵם, ג"ר דבינה, רובצת עליהם. והיו נפרדים מן השם העליון, ה"ר דהוי"ה. ואז יו"ד דהוי"ה, העליון של הבינה, הסתלק למעלה לא"ס. והבית הראשון העליון, הקדוש, בינה, אינו נובע מעיין מים חיים, כי המקור שלה, יו"ד דהוי"ה, חכמה, הסתלק.

142. ה"ר דהוי"ה, היא שבעים שנים בגלות, משום שהיא נקראת שבע שנים, כמ"ש על הבית הראשון, ויבנהו שבע שנים. והאם מלכות בבל שלטה למעלה בעניין שבעים שנים, שהם בינה? לא. אלא בזמן שהיה ביהמ"ק קיים, האור והנביעה של אמא עילאה, בינה, היה מאיר ויורד למטה. כיוון שחטאו ישראל ונחרב ביהמ"ק ומלכות בבל הייתה מושלת, התכסה וחָשַך האור ההוא, והתחתונים הקדושים לא היו מאירים.

143. וכיוון שהתחתונים לא היו מאירים, משום ממשלת מלכות בבל, הסתלק אור הבינה, ואותו מעיין העליון, חכמה, שהיה נובע אל הבינה, יו"ד דהוי"ה, הסתלק למעלה בא"ס. אז אלו שבעים שנים של הבינה לא היו מאירים, משום הארה ההיא של האות י' שנמנעת להאיר אל האות ה'. וזה היה ודאי גלות של שבעים שנים של הבינה, בית ראשון.

144. כיוון שהוסרה ממשלת בבל, והתחילה ה"ת דהוי"ה להאיר, לא חזרו ישראל כולם להיטהר, להיות סגולה שלמה כמקודם, אלא מעט מעט חזרו מגלות בבל לארץ ישראל. וכיוון שלא נמצאה שלמות, אז י' העליונה דהוי"ה, לא ירדה להאיר כל כך, כמו שהייתה מאירה קודם, אלא מעט מעט בלי סדר, כי ישראל לא היו טהורים כראוי כמקודם. וע"כ מעיין העליון, י' דהוי"ה, לא היה נובע ולא האיר, אלא שחזר להאיר מעט מעט מתוך הדוחק של השם.

145. וע"כ התגרו בישראל מלחמות רבות עד שהחושך יכסה ארץ, וה"ת, הנוקבא, חשכה ונפלה לארץ. ומעיין העליון, י' דהוי"ה, הסתלק כמקודם, משום שמלכות אֱדום התחזקה, וישראל חזרו לסורם.

146. וע"כ נחרבה ה"ת, שהיא בית שני. וכל י"ב השבטים של ה"ת, כמספר המחנות של ישראל, י"ב שבטי יה, הם בגלות של מלכות אדום. ומעיין העליון, ו' דהוי"ה, ז"א, הסתלק מאותו מעיין שמשפיע אליו, מיסוד דז"א, כמ"ש, הצדיק אבד. זהו היסוד שאיבד אותה הנביעה של מקור העליון, שהיה נוזל ומושך מלמעלה.

147. ואז היה פירוד בה"ת, בית שני, שנפרדה מן ו' דהוי"ה, ז"א, ובאה בגלות אדום, בכל אלו י"ב שבטים והמחנות של ישראל. י"ב שבטים עולים למספר גדול. ומשום שעניין האות ה' היה בכל המספר הזה, ע"כ נמשכה הגלות זמן רב.

148. סוד הסודות לחכמי לב נמסר. עשרה שבטים הם אלף שנים, שני שבטים מאתיים שנה. כי י"ב אורות של הנוקבא, הנקראים שבטים, נמשכים מבינה, שספירותיה מאות, וע"כ הם י"ב מאות (1200).

כתוב, בכֹה תבכה בלילה ודמעתה על לחייה. לסוף י"ב שבטים של הגלות, לסוף 1200, הלילה נחשך לישראל, עד שיתעורר הו' לזמן 66 שנים. כי ו' במילואו, כפי שנשמע במבטא הוא ו"ו, אשר ו' ראשונה, ת"ת שספירותיו עשיריות, והם שישים. והו' השנייה, יסוד שספירותיו יחידות, והם שש. ולכן הו' דהוי"ה הם 66.

149. לסוף י"ב שבטים, 1200 שנים של הגלות, ולסוף 66 שנים בחשכת הלילה, הגלות, אז, כמ"ש, וזכרתי את בריתי יעקב, ת"ת. זוהי התעוררות האות ו', ת"ת, ו' דהוי"ה, הנפש, הפנימיות של בית יעקב, שהוא הנוקבא, הנקראת בית של יעקב.

וזה כמ"ש, כל הנפש הבאה ליעקב מצריימה שישים ושש, ו', הנפש של בית שני, ה"ת. ו' היא שישים ושש. שישים להתעוררותו של יעקב, ת"ת. ושש להתעוררותו של יוסף, יסוד. וע"כ ו"ו במילוי, רומז על ת"ת ויסוד, שהם שניים בחיבור אחד, כי יסוד ות"ת נחשבים כאחד. וע"כ מרומזים בשני ווים שבמילוי ו"ו, שהם אות אחת.

150. משם והלאה יעורר הקב"ה הניסים והאותות, ויתעוררו על ישראל הצרות. ואז כתוב, ואף את בריתי יצחק. כי יצחק, גבורה ודין. ואח"כ, כשיערוך מלך המשיח מלחמות בכל העולם בִּימִינוֹ של הקב"ה, בחסד, כמ"ש, ימינך ה' נאדרִי בכוח, אז כתוב, ואף את בריתי אברהם אזכור, כי אברהם, חסד. ואח"כ כתוב, והארץ אזכור. זוהי ה"ת דהוי"ה, הנוקבא, שנקראת ארץ. בזמן ההוא כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

151. לסוף 66 שנים אחרות, שביחד עם 66 שנים אלה הם 132 שנים, ייראו האותיות בשם הקדוש מפותחות בשלמות ה-66, למעלה בת"ת, ולמטה בנוקבא, כראוי. וזהו ה"ה עליונה ותחתונה, שיש במילואה של ה"ת. כמו ו"ו, שיש במילוי ו', אשר ו' העליונה משפיעה שישים לה"ר, וו' התחתונה משפיעה שש לה"ת.

וכל אלו השבילים, 32 שנים מ-132, הכלולים באות ו"ה ו"ה, אשר ו"ה הראשונות הן פעמיים שישים, וו"ה השניות הן פעמיים שש, שהם יחד 132. הנה מספר 32 שבהן רומז אל השלמות של 132, שנעשה בהן הכנה לקבל ל"ב (32) שבילים של החכמה מן הי' דהוי"ה.

152. לסוף 132 שנים אחרות, כי אותן 132 שנשלמו בת"ת ובנוקבא, ו"ה דהוי"ה, צריכים ג"כ שיאירו בחו"ב, י"ה דהוי"ה, אז יקוים הכתוב, לאחוז בכנפות הארץ, ויינערו רשעים ממנה. ותטוהר הארץ הקדושה, והקב"ה יחַיה המתים שבארץ הקדושה, ויקומו מחנות מחנות בארץ הגליל.

153. ואז תתוקן הסתימה שבמעיין העליון של הוי"ה, באות י', חכמה. ויתקיימו ל"ב שבילים שבחכמה בשלמות, להשפיע אותם למטה, ויתקיימו כל האותיות של השם הקדוש י"ה ו"ה בשלמות.

154. עד הזמן שיהיה נוזל וימשוך מעיין העליון, האות י' בחיבור האותיות ה"ו, בינה ות"ת, בתוך ה"ת דהוי"ה, הנוקבא. וזהו לסוף השלמת 144 שנים אחרות, שהם 132 שלישיים עם י"ב שבטים שבנוקבא. ויקוצו שאר המתים שבשאר הארצות, מֵתי חוץ לארץ.

155. שיימצא כל זה במספר 408, פעמיים 132 ו-144. ויתיישב העולם ויבושׂם, ויעבור צד האחר מן העולם. וה"ת, הנוקבא, תתמלא ממעיין העליון, הי' דהוי"ה, החכמה. ותתעטר ותאיר בשלמות, כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.

156. עד שיהיה שבת לה', ללקוט נפשות בתענוג הקדושה, להמשיך נפשות יתרות בזיווג העליון, בכל האלף השביעי, שכולו שבת. וזוהי התעוררות הרוחות הקדושים של עם ישראל, להתלבש אחר השבת, אחר האלף השביעי, בגופות אחרים קדושים, להיקרא קדושים. כמ"ש, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו.