ד' קליפות הסובבות את ד' החיות

[ד' קליפין דסחרין לד' חיון]

263. למעלה בעה"ח, ז"א, אין קליפות. כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. למטה, במט"ט, יש קליפות, שמט"ט, הוא בצורה של עמוד האמצעי, ז"א. כשהקב"ה מחוץ המלכות שלו, שהמלכות בגלות, הוא מתכסה בפָּנים ובכנפיים של העבד שלו, מט"ט. כמ"ש, וירכב על כרוב ויעוף. מט"ט נקרא כרוב ונקרא רכב.

264. הקליפות הסובבות את ד' החיות של מט"ט:

א. תוהו. שעליה כתוב, והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, לא בָרוח ה'.

ב. בוהו. שעליה כתוב, ואחר הרוח רעש, לא בָרעש ה'.

הרי שתי קליפות של האגוז, קליפה ירוקה, תוהו, וקליפה לבנה, בוהו, שהיא אבנים מפוּלמות, קליפה קשה כאבן מפולם. כנגד שתי קליפות אלו, יש מוץ ותבן של החיטה.

265. ג. הקליפה השלישית, הסובבת את ד' החיות של מט"ט, היא דקה. והיא כנגד הסובין של החיטה, כי כאן היא מתדבקת בחיטה, ואין יכולים להפריד אותה משם, עד שטוחנים אותה ברחיים, שהם כנגד השיניים הטוחנות שבפה האדם, שצריך לטחון בהם דברי תורה, עד שיהיו כקמח, כסוֹלֶת נקייה. ובכְבָרה, שהיא שׂפתותיים, מתבררת הפסולת, סובין התורה, עד שתימצא ההלכה כסוֹלת נקייה.

בעת ההיא הלב והמוח וכל איברי הגוף שהנשמה מתפשטת בהם, לוקחים אותה ההלכה, שהיא כסולת נקייה, והנשמה מתפרנסת בה, כמו שהגוף מתפרנס בדברי העולם הגשמי. כי זה לעומת זה עשה אלקים, שיש לחם הגוף, ויש לחם הנשמה. כמ"ש, לכו לַחֲמוּ בלַחֲמי.

266. זוהי הקליפה המתדבקת במוח האגוז, שבזמן שהאגוז רך, נפרדת ממוח האגוז בלי כבדות, וכשהאגוז יבש, קשה לאדם להעביר אותה משם, כי עוד הקושי במקומו עומד. משום זה ציווה הקב"ה לאדם לחזור בתשובה בימי נעוריו, קודם שיזקין בו יצה"ר. כמ"ש, מפני שֵׂיבָה תקום, שפירושו, קודם השׂיבה שלך תקום בתשובה. וקליפה זו היא אש.

ד. הקליפה הרביעית הסובבת את ד' החיות של מט"ט, היא תהום, כמ"ש, וחושך על פני תהום, שהיא החלל שבאגוז, שעליה כתוב, קול דממה דקה, ששם בא המלך. ועליה כתוב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש.

267. אלו ד' קליפות רשומות בד' איברי הגוף:

ברֵיאה, ששם לחות, שממנה נמצאות סִרְכות הריאה, המדביקות כנפי הריאה זו לזו, ומחלישות אותה. ועליה כתוב, רגליה יורדות מוות, שאוֹל צעדיה יתמוכו. ושם רוח חזק מפרק הרים, הדופק בכנפי הריאה של האדם.

וזהו רוח המסעיר גופו של אדם, הקליפה הראשונה, שנקראת ביחזקאל רוח סערה, הרוח שאליהו כפף אותו תחתיו, ועלה בו למעלה. כמ"ש, ויַעַל אליהו בַּסערה השמיים. ורוח זה דופק על הריאה, השותָה כל מיני משקים. ובהם, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זהו קליפה לרוח הקודש. ולשמאל, רוח סערה. עליהם כתוב, לב חכם לימינו ולב כְּסיל לשמאלו.

כתוב, ואֵרֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ומתוכה דמות ארבע חיות. הכתוב מונה ד' קליפות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, נוגה. ואח"כ אומר, שבתוך ד' קליפות אלו, יש ארבע חיות: אריה שור נשר אדם. למה נמצאות ד' חיות הקודש בתוך ד' הקליפות? הרי נאמר, שלמעלה בעה"ח, ז"א דאצילות, אין קליפות על ארבע החיות שלו. למטה, במט"ט, יש קליפות, כי ד' החיות של מט"ט נמצאות בתוך ד' הקליפות.

וכדי להסביר לנו עניין ד' הקליפות הללו, הוא משווה אותן לד' קליפות: תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח אלקים, שבמעשה בראשית, ולד' של אליהו, שהם: רוח גדולה וחזק מפרק הרים, רעש, אש, קול דממה דקה. ולד' הקליפות של חיטה, מוץ תבן סובין מוּרסָן. ולד' הקליפות של אגוז שבתוכם ד' מוחין דאגוז. כי המוח שבאגוז מפוצל לד' חלקים. ומביא כל אלו ההשוואות, כדי שיבוא זה וילמד על זה.

ואלו הד' שבמעשה בראשית, והד' של יחזקאל, והד' של אליהו, הם כמו שבתחילת אצילות העולמות יצאו ד' בחינות: צ"א, המסך דצ"א, צ"ב, והמסך דצ"ב. כן בכל פרט, הנבררים מז' המלכים דנקודים, יוצאים בהם אלו ד' בחינות. והם הד' של מעשה בראשית, והד' של יחזקאל, והד' של אליהו.

צ"א, נקרא במעשה בראשית תוהו, ביחזקאל הוא נקרא רוח סערה, באליהו רוח גדולה וחזק מפרק הרים, בחיטה מוץ, ובאגוז ירוק.

המסך דצ"א, נקרא במעשה בראשית בוהו, ביחזקאל ענן גדול, באליהו רעש, בחיטה תבן, ובאגוז קליפה לבנה.

צ"ב, נקרא במעשה בראשית חושך, ביחזקאל אש מתלקחת, באליהו אש, בחיטה סובין, ובאגוז קליפה המתדבקת במוח.

המסך דצ"ב, נקרא במעשה בראשית תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ביחזקאל נוגה וחשמל, באליהו קול דממה דקה, ששם בא המלך, בחיטה מורסן, פסולת הקמח הדקה מאוד, ובאגוז חלל האגוז.

הרי שתי קליפות של האגוז, קליפה ירוקה, תוהו, וקליפה לבנה, בוהו, שהיא אבנים מפוּלמות, קליפה קשה כאבן מפולם. כנגד שתי קליפות אלו, יש מוץ ותבן של החיטה. כי הם קליפות דצ"א ומסך דצ"א, שאין להם שום מגע בט"ר, וע"כ אין למוץ ולתבן שום מגע עם המוח, שהוא החיטה.

קליפה שלישית, מצ"ב, שכבר המלכות עלתה לבינה, ונמתקה במדה"ר, ע"כ היא דקה, להיותה ממותקת. והיא כנגד הסובין של החיטה, כי כאן היא מתדבקת בחיטה, כי כאן עלתה המלכות לבינה, ונחקקה משום זה בכל ט"ר, שהם מוח החיטה.

ונבחן שהדינים שלה התדבקו בעצם החיטה. ואין יכולים להפריד אותה משם, עד שטוחנים אותה ברחיים, ובכְבָרה מתברר הפסולת, סובין התורה, עד שתימצא ההלכה סולת נקייה. שצריכים להעלות מ"ן להמשיך הארת ע"ב ס"ג דא"ק, להוריד את המלכות מבינה למקומה, שאז מתגלים הג"ר דבינה, שהם סולת נקייה.

ובזמן שהאגוז רך, שאור החסדים, המכונים מים, מאירים בה, נפרדת ממוח האגוז בלי כבדות. אבל אם אין לה חסדים, כשהאגוז יבש, קשה להוריד המלכות מהבינה. אמנם המשכת החסדים אינה נעשית אלא במסך דצ"ב, שהיא הקליפה הרביעית.

הקליפה הרביעית היא תהום, החלל שבאגוז, שעליה כתוב, קול דממה דקה, ששם בא המלך. כי היא המסך דצ"ב, ששם כבר נמשכים חסדים, ואז אפשר להוריד המלכות מבינה, שיתגלו הג"ר, המלך, ארבע חיות הקודש, המכונים ארבעה מוחין דאגוז.

ד' קליפות הן ד' מדרגות, המכונות גילוי הג"ר. כי בצ"א נעלמו כל האורות, והמסך, הנקרא בוהו, המשיך חסדים על צ"א. ושם עוד אין התחלה לקיום העולמות. עד שבאה הקליפה השלישית מעליית המלכות לבינה, ונעשה התחלה ואפשרות ליציאת ג"ר.

ואח"כ, כשיצא המסך דצ"ב בחסדים, שנקרא קול דממה דקה, אז אפשר להוריד המלכות מבינה ולגלות הג"ר, בג' הקווים והמלכות המקבלת אותם, המכונים ארבע חיות. הרי שד' הקליפות הן ד' מדרגות, עד שמתגלות החיות. וע"כ הן מלובשות זו בזו, עד שבפנימיותן מתגלות ועומדות ארבע חיות.

אלו ד' קליפות רשומות בד' איברי הגוף, ריאה לב כבד וטחול. ריאה, קליפה עליונה, המסך דצ"ב, הסְרָכות שבריאה. כי הלחות שבריאה, ששותה כל מיני משקים, הוא בינה, אשר רוח סערה דצ"א דופק עליהם, ומתערבת המלכות דרוח סערה בבינה, ונעשה בבינה סרכות, מסכים דצ"ב. כמ"ש, רגליה יורדות מוות. שבסיום שלה יש מלכות דמנעולא, שממנה המוות. אבל הסרכות עצמן ממותקות בבינה.

ומפרש כיצד נעשו הסרכות. ואומר, ושם רוח חזק מפרק הרים, הדופק בכנפי הריאה של האדם. וזהו רוח המסעיר גופו של אדם. שהוא רוח סערה, המלכות דצ"א. ורוח זה דופק על הריאה, השותה כל מיני משקים, ומתערב במים דבינה ונעשו סְרָכות.

ובהם, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, המסך דצ"ב, שזהו קליפה לרוח הקודש. ואחר שהוסרה קליפה זו, מתגלה רוח הקודש, הג"ר. ומקום הקליפה של מלכות דצ"א, שנקראת רוח סערה, בלב. הלב שלשמאלה של הריאה, ששוכן בו רוח סערה דצ"א. עליהם כתוב, לב חכם לימינו, שמקבל מסך דצ"ב, שהוא, ורוח אלקים מרחפת, מהריאה שלימין הלב. ולב כסיל לשמאלו, שיש בו רוח סערה, שאינו ראוי לקבל אור.

268. דוד הסיר רוח סערה מליבו והרגו. כמ"ש, וליבי חלל בקרבי. כי הסיר את רוח הסערה ונשאר בלב חלל במקומו. ומשום זה זכה שינַשב רוח צפונית, הארת חכמה שמשמאל, בכינור שלו, המלכות. וכתוב בו, כה אמר ה', מארבע רוחות בואי הרוח. והיה מנגן בכינור בארבעה מיני ניגונים, בשיר פשוט י', בשיר כפול י"ה, בשיר משולש יה"ו, בשיר מרובע י"ה ו"ה. שביחד עשר אותיות. שדוד עשה כנגדן עשרה מיני תהילים. ועולים לע"ב (72) פנים, ע"ב אורות, כחשבון עשר אותיות אלו של הוי"ה בריבוע.

269. ומתי עולים לע"ב מיני ניגון, שהם ג"ר מהשם ע"ב? כשעוברת שליטתם של עוון משחית אף וחֵמה, שבהם דופק רוח סערה, המלכות דצ"א, בד' צדדים, העולים י' כתרים, בד' אותיות הוי"ה, שבשיר כפול משולש ומרובע הם י' אותיות, ועולים בחשבון ע"ב. ואז הם מכניעים ע"ב אומות, שהם ע' (70) אומות, ואדום וישמעאל, כמ"ש, וּבַאֲבוד רשעים רינה. כי כשנאבדות ד' הקליפות, עוון משחית אף חמה, מתגלות הג"ר, רינה, שהם ע"ב מיני ניגון.

270. כי מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, ד' חיות המרכבה, שולטים על ד' יסודות טובים של האדם, מים אש רוח עפר, חו"ג תו"מ, שלכל אחד ד' פנים, אריה שור נשר אדם. עוון משחית אף חֵמה, תלויים על מרה לבנה, הריאה שעושים בה סִרְכָה, ועל מרה אדומה שבכבד שמתאדם במאדים.

ובמרה ירוקה הנאחזת בכבד, שהיא חרבו של מלאך המוות, שכתוב בה, ואחריתה מרה כלַעֲנה, חדה כחרב פיות. ובמרה שחורה, שהיא לילית, כוכב לכת שבתאי, שליטת הטחול, שהוא עצבות, שאול תחתית, עניוּת וחושך בכי והספד ורעבון.

ד' יסודות טובים של האדם, מים אש רוח עפר, הם ד' החיות, מיכאל גבריאל נוריאל רפאל, שבפנימיות ד' הקליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, נוגה. וכמו שד' החיות מלובשות בפנימיות ד' קליפות אלו, כך ד' יסודות שבאדם מלובשים בד' קליפות, עוון משחית אף חֵמה. עוון כנגד נוגה, משחית כנגד אש מתלקחת, אף כנגד רוח סערה, חמה כנגד ענן גדול.

ומיכאל גבריאל נוריאל רפאל, שולטים על ד' יסודות טובים של האדם, מים אש רוח עפר, שארבעת היסודות הם ד' חיות באדם, כמו ד' המלאכים. שלכל אחד ד' פנים. כמו ד' החיות שלמעלה, שלכל אחת ד' פנים. וכמו שהחיות של מעלה מלובשות בד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, נוגה, כך ד' חיות שבאדם, אש רוח מים עפר, מלובשים בד' קליפות, עוון משחית אף וחמה.

עוון משחית אף חמה, תלויים על מרה לבנה, הריאה שעושים בה סִרְכָה. כי בריאה שוכנת קליפת נוגה, המסך דצ"ב, אשר באדם נקראת עוון, שממנו הסרכות שבריאה.

ועל מרה אדומה שבכבד שמתאדם במאדים. שהוא כנגד הקליפה של אש מתלקחת מצ"ב, שאין הדינים שבה מחמת עצמה, אלא מחמת התערבותה במלכות. וע"כ נקראת אש מתלקחת, שמתלקחת מאש אחרת, שהאדמימות באה לה מחמת אודם אחר. ובאדם נקראת קליפה זו משחית.

ובמרה ירוקה הנאחזת בכבד, שהיא חרבו של מלאך המוות. שהוא כנגד הקליפה דרוח סערה, הנמשכת ממלכות דצ"א, שממנה באה המיתה. ובאדם נקראת קליפה זו בשם אף.

ובמרה שחורה, שליטת הטחול, שהוא עצבות, שאול תחתית, עניות וחושך בכי והספד ורעבון. הקליפה דענן גדול, הנמשכת ממסך דצ"א. שבאדם היא נקראת חֵמה.

ובד' קליפות אלו, עוון משחית אף וחמה, מלובשים ד' יסודות אש רוח מים עפר, שהם ד' חיות שבאדם.

271. כשעוברות ד' הקליפות מהאדם, שולט עליו עה"ח בע"ב פנים מהארת המלכות, שהם הוי"ה בריבוע כזה: י', י"ה, יה"ו, י"ה ו"ה, שבגי' ע"ב, שנמצאות עשר אותיות, התלויות מד' רוחות, ד' אותיות הוי"ה, שכתוב בהן, כה אמר ה', מארבע רוחות בואי הרוח.

זהו רוחו של משיח, שכתוב בו, ונחה עליו רוח ה', רוח המלכות. כשהוי"ה, ז"א, מנשב באוזן ימנית של הלב, ששם חכמה מצד החסד, שבו הרוצה להחכים יַדרים בחכמה. וחסד נושב בבינה, ואח"כ בז"א, ואח"כ במלכות.

כי כשנושב בחכמה הוא י'. בבינה הוא ה'. בת"ת הוא ו'. במלכות הוא ה'. והוי"ה, ז"א, דופק בכל ד"ס אלו, ונעשה ד' צירופים. כשדופק בחכמה הוא י', וכשדופק בבינה הוא י"ה, וכשדופק בת"ת הוא יה"ו, וכשדופק במלכות הוא י"ה ו"ה, שעולות עשר אותיות, כנגד ע"ס. וחשבון שלהן ע"ב, שהיא חכמה, מחשבה של הלב.

272. יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה (45), הוא ז"א. הימין שלו מים ויד גדולה, חסד וקו ימין. השמאל שלו אש ויד חזקה, גבורה וקו שמאל. בעמוד האמצעי שביניהם יד רמה, ת"ת, קו האמצעי, רוח הקודש. וכולו הוא בן י"ה, שיש לו מוחין דג"ר מן י"ה.

273. כתוב, אל אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת יֵלֵכו, כי רוח החיה, באופנים. ברוח מתנהגים מים ואש. כי הרוח אוחז בשניהם, ודופק בעורקי המוח, שהוא מים וחכמה. ובעורקי הלב, שהוא אש ובינה. ומקום הרוח הוא בכנפי ריאה.

274. בכל איבר מהגוף נמצאים אלו הארבעה, שהם גלגלי ים של התורה, שהיא מים, וגלגלי רקיע, שהוא אש. כולם עולים ויורדים באיבר. המים, ימין וחסד, יורדים. האש, שמאל וגבורה, עולה. כי השמאל אינו מאיר אלא רק מלמטה למעלה. והרוח, ת"ת, קו האמצעי, מקומו באמצע בין הרקיע והים, שמאל וימין. הכלי של הרוח, ת"ת, הוא הארץ, עפר, השכינה.

275. וכמו העופות, שכנפיהם פתוחות לקבל רוח כדי לעוף בו, כך כל איברי הגוף פתוחים בכמה מקורות, בכמה פרקים, בכמה עורקים, בכמה חדרי הלב וחדרי המוח, לקבל את הרוח, קו האמצעי. כי אם לא היה נושב בחדרי הלב, הייתה האש שבלב, קו השמאל, שורף כל הגוף.

כי לולא קו האמצעי, רוח, היה מייחד הימין והשמאל זה בזה, היו הדינים דצד שמאל, האש שבלב, שורפים הגוף. כי הארת השמאל בלי ימין היא דינים קשים ומרים. וכמה סולמות, מדרגות, וחדרים מעורקים של קנה הלב והריאה, מיתקנים כולם אצלו. אצל הרוח, קו אמצעי.