האידרא זוטא קדישא

עיניים דז"א

[עיינין דז"א]

135. העיניים שבראש ז"א, הרשעים לא נשמרים מהן. לפעמים ישֵׁנות ולפעמים אינן ישנות. משום זה נקראות כמ"ש, עיניו כיונים. וכמ"ש, ולא תוֹנוּ איש את עמיתו. מלשון הונאה. כי לרשעים נדמה, שהן ישנות, שאינן משגיחות על העולם. ע"כ כתוב, ויאמרו, לא יִראֶה יה, ולא יבין אלקי יעקב. וכתוב, הנוטַע אוזן הלוא ישמע, אם יוצר עין הלוא יביט.

העיניים דז"א הן השגחה בשכר ובעונש. פעם נגלה ופעם נסתר. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, זוכים להשיג השגחתו, והוא ער, כמ"ש, לא ינום ולא יישן. ואם מֵרֵעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת, ואומרים, לא יראה יה, שזה נבחן כשינה.

והעיניים שבראש ז"א, הרשעים לא נשמרים מהן, כי בעת שמרעים מעשיהם, נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין, ואז העיניים נסתרות מהם, ואומרים, לא יראה יה, וע"כ אינם שומרים את עצמם מהן, שאינם מפחדים לחטוא.

כי הרשעים מִתְאנים ע"י העיניים שלהם, כי מחמת חטאם הן נבחנות אליהם כמו ישנות ואינן משגיחות על העולם. שזוהי הונאה, כי רק מעשיהם גרמו להם זאת.

וע"כ נקראות כמ"ש, עיניו כיונים. ולפעמים ישנות ולפעמים אינן ישנות. שלרשעים הן ישנות, כמ"ש, ויאמרו, לא יראה יה. ולצדיקים לא ישנות, כמ"ש, הנוטע אוזן הלוא ישמע, אם יוצר עין הלוא יביט.

136. התיקון שעל העין, הוא השערות המשׂוערות, שבסוף המצח מעל העיניים, בשיעור שלם. מאלו השערות תלויים 1700 בעלי השגחה לעשות מלחמה. ואז עומדות כולן מההשתלשלות שלהן, שמפסיקות את ההשתלשלות שלהן שעל העיניים, לכסות אותן. שהשערות מוגבהות מעל העיניים, והעיניים נפקחות.

מקום השערות הוא על הגלגלתא, להיותה ם' דצל"ם, שאין הי' יוצאת מאויר אשר שם. אבל המצח, ששם מתחילה ל' דצל"ם, ששם יוצאת הי' מאויר בעת גדלות, הוא חלק משערות. עכ"ז נשארו בו שערות מעל לעיניים, כי שערות אלו מדינים דמסך דחיריק דקו אמצעי, שבכוחם מייחד הימין והשמאל, לפתוח הארת החכמה ע"י התכללותה בימין. ולפיכך הן מוכרחות להישאר.

התיקון שעל העין הן השערות, שנשארו בסיום המצח, השערות המשׂוערות בשיעור שלם. הן פועלות בעת השלמות, בעת שכבר יצאה הי' מעיניים, והתגלתה החכמה. אז הן פועלות, לייחד החכמה עם החסדים, שאז העיניים נפקחות, שיכולות להאיר. אבל מטרם שקו האמצעי מייחד עם שערות אלו חכמה וחסדים זה בזה, אינן יכולות להאיר, ונבחנות לישנות ולסגורות. כי חכמה בלי חסדים הוא חושך ולא אור.

מאלו השערות תלויים 1700 בעלי השגחה לעשות מלחמה. שערות אלו עושות מלחמה, לקיים 1700 בעלי השגחה. כי ע"י מסך דחיריק מתקיימות הארות ב' הקווים, אלא הימין מאיר מלמעלה למטה, מפני שיש בו ג"ר, ונבחן לאלף, שכל ספירה כלולה ממאה. וקו השמאל חסר ג"ר, כי מאיר מלמטה למעלה. וע"כ אינו אלא 700, שבע ספירות, שכל אחת כלולה ממאה.

137. הכסות שעל העיניים נאחזות בה גבות, שערות קטנות, ונקראים שניהם עפעפיים או כסות העין. 1400 רבבות בעלי מגן נאחזים בהם, והם נקראים כסות העיניים. וכל אלו הנקראים עיני ה', הם הארת החכמה, המכונה עיניים, כי כח"ב תו"מ דראש נקראים גלגלתא, עיניים, אוזן, חוטם, פה. וכל אלו הנקראים עיני ה' אינם נפקחים ואינם מתעוררים, חוץ מאשר בזמן שאלו הכסותים של הגבות שעל העיניים מחלקים התחתונים מהעליונים, שהחלק התחתון נחלק מהחלק העליון.

ובשעה שנחלקו הגבות התחתונות מהעליונות, ונותנות מקום להשגיח, נפקחות העיניים, ונראות כמי שהתעורר משנתו. מסתובבות העיניים ורואות העין הפקוחה דא"א, ומתרחצות בלבן שלו. וכשמתרחצות בלבן, נכנעים כל בעלי הדין של ישראל, ומשום זה כתוב, עוּרה למה תישן ה'.

בעת שהי' יוצאת מאויר, ובינה ותו"מ, שנפלו מהמדרגה, חוזרים למדרגה, יוצא קו שמאל במדרגה מע"ס כח"ב תו"מ, נקודת השורוק. ואז אין השמאל רוצה להתייחד עם הימין. ומחמת זה נמשכת כסות המעלימה את החכמה שבשמאל שלא תוכל להאיר. וזו כסות העיניים. שמטרם שאור החכמה, המכונה עיניים, מתייחד עם החסדים, עולה כסות על כל ע"ס שבעיניים, ומכסה הארתו.

אלא אח"כ, אחר ביאת קו האמצעי, שעם המסך דחיריק שבו, כופה את קו השמאל שיתייחד עם החסדים דימין, ע"י זה שממעט השמאל מג"ר, אז מתייחדת החכמה עם החסדים והעיניים נפקחות. ומיעוט הג"ר דשמאל, שנעשה ע"י קו האמצעי, בקע גם את הכסות, המכסה את השמאל, שהג"ר דכסות, שהתרוממו למעלה, מורים על הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל. והו"ק דכסות, שנשארו למטה, מורים על ו"ק דחכמה, שנשארו בעיניים. וזו פתיחת העיניים.

השערות, הנאחזות בכסות העיניים, מורות על דינים דמסך דחיריק של קו האמצעי, הפועלים שם לבקוע הכסות ולפקוח העיניים. 1400 רבבות בעלי מגן נאחזים בהם, כי ג' קווים הם 3000 ריבוא. וכיוון שהשמאל שולט בלי ימין, אין שם אלא קו שמאל וחצי השמאל דקו האמצעי, שהם 1500 ריבוא. אלא מטעם החיסרון של המלכות, משום שעלתה ונכללה בבינה, נבחנים ל-1400 ריבוא. והם נקראים כסות העיניים, ששליטה זו של צד השמאל בלי ימין הנבחנת ל-1400 ריבוא, היא הנעשית כסות על העיניים, להעלים את החכמה.

וכל אלו הנקראים עיני ה', שהם הארת החכמה, המכונה עיניים, אינם נפקחים ואינם מתעוררים, חוץ מאשר בזמן שאלו הכסותים של הגבות שעל העיניים מחלקים התחתונים מהעליונים, שהחלק התחתון נחלק מהחלק העליון. הכסות סוגרת את העיניים עד שבא קו האמצעי, וממעט את הג"ר דשמאל, בכוח המסך דחיריק, שהוא השערות שבכסות. ועם הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל, נבקעת הכסות, והג"ר שבו עולים למעלה, והו"ק שבו יורדים למטה.

ובשעה שנחלקו הגבות התחתונות מהעליונות, ונותנים מקום להשגיח, כי בזה שהתמעטו הג"ר דשמאל והגבות העליונות הסתלקו למעלה ונפרדו מהתחתונות, נמצאת החכמה מתייחדת בחסדים. ואז הארת החכמה, המכונה עיניים, משגיחה בהנהגה. נפקחות העיניים, ונראות כמי שהתעורר משנתו, כי מטרם שבא קו אמצעי, הייתה הכסות מכסה העיניים, ונבחן זה לשינה. ועתה, כשנפקחו, נבחן זה כמו שמקיץ משנתו. וכשהן נפקחות, מקבלות אז חסדים מהעין הפקוחה דעתיק.

138. ארבעה צבעים נראים בעיניים דז"א, לבן אדום ירוק שחור, כנגד חו"ב תו"מ. מאלו מאירים ד' בתים של התפילין, המאירים בחללי המוח: הפרשות הן המוחין וג"ר, הבתים הם חללי המוחין וו"ק. הארות עיניים הן ו"ק, ע"כ משפיעות לבתים.

שבעה הם שנקראים עיני ה', שהן שבע ספירות חג"ת נה"י שבעַין, לבן חסד, אדום גבורה, ירוק ת"ת הכולל נה"י, שחור מלכות. והראייה יוצאת מהצבע השחור שבעין, המלכות, כמ"ש, על אבן אחת שבעה עיניים. והם גוונים הלוהטים מבחינתם. ששבע בחינות חג"ת נהי"מ, היוצאות מהשחור שבעין, עליהן כתוב, על אבן אחת, מלכות, שבעה עיניים, שבע בחינות המלכות.

139. מגוון אדום שבעיניים יוצאות שבע עיניים אחרות, בעלי השגחה לדין. כי גוון אדום, הוא קו השמאל, דין. והן נקראות, עיני ה' משוטטות בכל הארץ. כמ"ש, ה', עיניו משוטטות בכל הארץ. משוטטות, בלשון נקבה, ולא משוטטים, בלשון זכר, מפני שכולן דין.

מגוון ירוק שבעין יוצאות שבע עיניים אחרות, העומדות לגלות המעשים של האדם, בין טוב ובין רע, כמ"ש, כי עיניו על דרכי איש. ואלו נקראות, עיני ה' משוטטים. כמ"ש, עיני ה' הֵמה משוטטים בכל הארץ. משוטטים, בלשון זכר, ולא משוטטות, בלשון נקבה, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע. כי גוון ירוק, הוא קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל, חסד ודין, ע"כ הוא בלשון זכר, כי חסד מאיר באור הזכר.

מגוון לבן שבעין יוצאים כל הרחמים, וכל הטוב, הנמצא בעולם להטיב לישראל, שאז מתרחצים כל אלו שלושה גוונים, אדום ירוק ושחור, בגוון הלבן, רחמים, כדי לרחם עליהם.

140. אלו ד' גוונים מתערבים זה בזה, ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו, חוץ מגוון לבן, שהכול כלולים בו, כשצריכים אליו, והוא מכסה על הכול. כל הצבעים שלמטה, הגשמיים, כל בני העולם אינם יכולים להחזיר את השחור והאדום והירוק למראה לבן. וכאן בהשגחה אחת, כל ג' הגוונים שחור אדום ירוק מתאחדים ומתרחצים בגוון לבן, חוזרים להיות לבן, חסד.

ד' הגוונים שבעין הם ג' קווים, לבן אדום ירוק, ומלכות, המקבלת ג' הקווים, שהיא מראה שחור. ג' קווים צריכים זה לזה, שאין שלמות לאחד בלי חיבור עם חברו. כי קו ימין בלי התכללות משמאל, הוא ו"ק חסר ג"ר. וקו שמאל בלי ימין, הוא חושך ואינו יכול להאיר כלל. ושניהם ימין ושמאל אינם יכולים להתכלל זה בזה בלי התכללות מקו אמצעי, הממעט ג"ר דשמאל ומייחד אותו עם הימין. וקו אמצעי, אין לו אלא האור של ימין ושמאל, מה שמקבל ע"י שמייחד אותם, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

הרי שכל קו שואל אור מחברו, להתכלל בו, הלבן מהאדום, והאדום מהלבן, ושניהם מהירוק. ולכן נאמר, אלו ד' גוונים מתערבים זה בזה, ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו. כי אין שלמות לאחד, זולת ע"י התכללותו עם חברו. ונבחן ששואל אור ממנו, כדי לקיים שליטתו.

אמנם מראה לבן, קו ימין, הוא עיקר האור, שיכול להאיר בלי הקווים האחרים עכ"פ בו"ק. משא"כ הקווים האחרים, בלי קו ימין, חסד, הם חשוכים לגמרי. ולכן נאמר, חוץ מגוון לבן, שהכול כלולים בו. שכולם צריכים אליו, והוא אינו צריך אליהם, כי יכול עכ"פ להאיר בו"ק, בלי התכללות עם אחרים.

141. הגבות אינן שקטות, חוץ מאשר כשגווני הלבן רוצים להשגיח, משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח. ואם הן אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. וע"כ כתוב, והחיות רָצוֹא וָשוֹב.

עם יציאת קו השמאל, יוצאות הגבות, הכסותים, ומכסות את העיניים, מטעם שאין השמאל יכול להאיר בלי חסדים שמימין. גם יציאת קו האמצעי ממעטת ג"ר דשמאל, שעם זה בוקעת הכסות, והחצי העליון שלה עולה למעלה, ואז נפקחות העיניים. ואם הגבות אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל, שאם הגבות אינן נפקחות ע"י קו האמצעי, הרי הגבות מכסות העיניים ואינן יכולות להשגיח.

ואין החכמה מאירה, אלא בשעת נסיעת ג' קווים, ביציאתם לשלוט בזה אחר זה, תחילה קו הימין, אח"כ קו השמאל, אח"כ קו האמצעי. וכן חוזר חלילה. אבל אם הם נחים, נפסקת החכמה ואינם משפיעים אלא רק חסדים.

הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, כי הארת החכמה מכונה ראיית העיניים, אשר אינה מאירה אלא רק בשעת נסיעת ג' קווים. ולפיכך כשמתחילה יציאת קו השמאל, נמשכת הכסות ומכסה העיניים. וכשיוצא קו האמצעי, הוא בוקע הכסות ומרים מחציתה למעלה. ואח"כ חוזר חלילה.

כשמגיע זמן יציאת קו השמאל, מתכסות העיניים ונסגרות. ואח"כ כשמגיע זמן יציאת קו האמצעי, חוזרות ונפקחות. וכך כל משך הזמן של הארת החכמה, נוסעים ג' הקווים בזה אחר זה, וחוזרים חלילה. ואם הם נחים, נפסקת החכמה, שנקראת ראיית העיניים, ומתחיל אור החסדים.

הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. כלומר, כל זמן שהעין המפקחת עומדת עליהן להשפיע בהן הראייה, הן נפקחות ונסגרות נסגרות ונפקחות, בכוח נסיעת ג' הקווים, שאינה נפסקת בעת הארת החכמה.

הגבות אינן שקטות, חוץ מאשר כשגווני הלבן רוצים להשגיח, כי כל משך זמן הארת החכמה, אין נסיעת ג' קווים נפסקת חוץ מכשרוצה להשפיע גוון לבן, חסדים, אז נפסקה הנסיעה. ואינן שקטות שעה אחת שלמה, לעמוד בקו אחד, בשמאל לבדו, או בימין לבדו. כי ג' קווים מכונים ג' שעות.

142. כתוב, עיניך תִראינה ירושלים נָווה שאנן. וכתוב, תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. כי ירושלים, המלכות, צריכה שתהיינה בה עיני ה', חכמה. כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות, בחכמה תתאה. כמ"ש, צֶדק ילין בה. וצדק הוא דינים, הנמשכים מהארת החכמה דשמאל, המאירה במלכות.

ומשום זה כתוב, ירושלים, ולא ציון. כי ציון היא פנימיות דמלכות, הארת החסדים. כמ"ש, ציון במשפט תיפָּדה. שהכול רחמים, כי צדק הוא דין דשמאל ונוהג בירושלים, ומשפט הוא רחמים דז"א ונוהג בציון.

143. עיניך תראינה ירושלים. כתוב, עינך, לשון יחיד, שמורה על עין של עתיקא קדישא הסתום מכל, ששתי עיניים שלו חוזרות לאחת, משום שהן לבן בתוך לבן. וזה יהיה לעת"ל.

אבל עתה כתוב, עיני ה' אלקיך בה, שתי עיניים, שהן לטוב ולרע, כמו שראוי להיות. משום זה אינן מתקיימות כך בקיום תמיד, אלא לעתיד תחזורנה להיות עין אחת. כי שם עינך תראינה ירושלים, עין אחת, שהיא כולה לטוב, כולה ברחמים, עין דעתיקא. כמ"ש, וברחמים גדולים אקבְּצךָ.

144. תמיד עיני ה' אלקיך בה מֵרֵשית השנה. כתוב, מרשית, חסר א'. רשית חסר א' היא ה"ת, המלכות. כי רשית הוא לשון רש ודל.

ולמעלה כתוב, השליך משמיים ארץ תפארת ישראל. מהו הטעם, שהשליך משמיים ארץ? כלומר, מהו הטעם שהמלכות הנקראת ארץ, הושלכה מז"א, שנקרא שמיים? משום שכתוב, אלביש שמיים קַדְרות. שהעיניים הן בקדרות, שהתכסו בגוון שחור. אשר אז נפרדת המלכות מז"א, שאין לה מה לקבל ממנו.

145. מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה' בירושלים? מרשית השנה, מבינה, שנקראת ראשית, בלי אל"ף, משום שהיא דין, כי הדין נאחז מצד שמאל שלה, אע"פ שאינה דין ממש. ועד אחרית שנה, המלכות.

146. א' לבדה נקראת ראשון, זכר. כי באל"ף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א' זו במקום אחר, נקרא המקום ראשית. ולא שהתחברה, אלא שמתגלה בו ומאירה בו, ואז נקרא ראשית. ואפילו בראשית ההיא אינה משגיחה בירושלים, כי אם הייתה מקבלת מראשית זו, הייתה מאירה תמיד, ולא היה זיווגה נפסק. אבל כתוב, מרשית, בלי א', וע"כ זיווגה נפסק. ולעוה"ב כתוב, ראשון לציון הנה הִינָם, אשר א', שנקראת ראשון, תאיר לציון, מלכות.

ג' מיני חכמה נמצאים באצילות:

א. חו"ס דא"א, שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה.

ב. חכמה דימין, או"א עילאין, שמקבלים מחו"ס. ונקראים ראשית, להורות שהא' מאירה בהם. וחו"ס נקראת ראשון, זכר, ואו"א נקראים ראשית, נקבה, המקבלת ממנו. כי ראשון וראשית הם זכר ונוקבא. ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים.

ג. בינה שחזרה לחכמה, בינה ותו"מ שיצאה מראש, מחכמה, וחזרה לראש, אשר אז קו שמאל שלה נעשה לחכמה. והיא החכמה שמאירה לז"'א ולמלכות. אבל ב' החכמות הראשונות, שנקראות ראשון וראשית, אינן מאירות. ומתוך שחכמה דשמאל, יש בה דינים, ע"כ נקראת רשית בלי א'. להורות שחסרה בה הארת חו"ס, שנקראת א'.