ציון וירושלים

11. יברכךָ ה' מציון ורְאה בטוּב ירושלים כל ימי חייך, וראה בנים לבניך, שלום על ישראל.

מציון, יסוד המלכות, יוצאות ברכות לכל. כמ"ש, כי שָׁם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם. כיוון שציון, יסוד המלכות, מתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, המלכות, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים, מתברך כל העם.

12. כל ימי חייך. שלא תיראה קשת בימיך, כמו לרבי שמעון, שלא נראתה הקשת בימיו. כי הקשת מורה על דינים. כמ"ש, וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך. שבכל ימי חייך תראה בטוב המלכות ולא יהיו בה דינים. וראה בנים לבניך, שיהיו יראי חטא, חסידים קדושים. אז, שלום על ישראל. על ראש ז"א, שנקרא ישראל, בעת שיש לו ג"ר, ראש, שלא יחסר כלום. כי ישראל אותיות, לי ראש. ושלום על ראש ז"א, כל זמן שצדיקים נמצאים בעולם.

13. עטֶרֶת זקֵנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים הם חג"ת דז"א, בני בנים הם נה"י, כמ"ש, וכל בנייך לימודי ה', סובב על נה"י.

וכתוב, בני ציון היקרים, נה"י דז"א המתחברים עם ציון, יסוד המלכות. כמ"ש, ותפארת בנים אבותם.

הבנים שהם חג"ת, מתעטרים באבות שהם חו"ב. הבנים, חג"ת, מתעטרים ומוּשְׁקים משיקוי הנחל, הבינה, רק בזמן שהאבות, חו"ב, מתעטרים ומתברכים מהכתר. כמ"ש, ותפארת בנים אבותם.