כי יום מהומה ומבוסה

9. פתחו בני בבל ואמרו, איכה ישבה בדד הָעיר. כתוב, כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה'. כי יום אחד יש להקב"ה, שהוא אהוב נפשו, הכלול מכל שאר הימים, שישה ימים כלולים בו והוא כלל כולם. שהוא היסוד שששת ימים, חג"ת נה"י דז"א, כלולים בו. ועל שהתרבו העוונות, הסתלק למעלה, לבית העולם של החיים, לז"א הדבוק בבינה.

10. אז מתחת לשולי המשכן, סוף המלכות, קם היום המר, יום הבכייה, יום הצער, יום שנקרא מהומה ומבוסה ומבוכה, הס"א, ונכנס בתוך המשכן, והשחית וטימא. והאדון של המשכן, המלכות, הלך וברח וגורש ממושבו להר שמבחוץ, ולהר החרב, והמשכן נחרב.

11. אח"כ, ירד אותו היום העליון, היסוד, שהסתלק, שאל על משכנו, והנה נחרב. נכנס והביט על אדון המשכן, המלכה אהובת נפשו, והיא מגורשת וברחה, וכל בניינה הוסתר. אז התחיל לגעות געייה אחר געייה כנהימת התרנגול, על נקבתו. כמ"ש, מְקַרְקַר קיר. מקרקר, שנוהם כתרנגול. קיר, פירושו ריבון, שליט.

12/1. ושׁוֹעַ אל ההר, עושה שוועה וצועק אל ההר, שהמלכה ברחה לשם. שעושה שוועה וצועק וקורא בנהימת בכייה, איכה. איכה אהובת נפשי, איכה יונתי תמתי, איכה יחידה שלי שהתייחדה עימי בייחוד. איכה שהייתה לוקחת בכל יום כ"ה (25) אותיות הייחוד, שבכתוב, שמע ישראל. שע"ש זה נקראת כׂה.

12/2. אחותי בתי אימי, לאן הלכת, לאן את פונה ללכת. אנו, בני בבל, השומעים בכל יום הקרקור הזה של אדוננו, לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לספוד, לנו ראוי לפתוח איכה. איכה ישבה בדד העיר.