צֶדק בדיניו
[צדק בדינוי]
42. מוּסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוֹץ בתוכחתו. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רצה להוכיח אותם ולהנהיג אותם בדרך הישר, כרַחֵם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט שלו תמיד בידו, להנהיג אותו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל.
כמ"ש, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאָב את בן יִרצה. ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט.
43. אהבתי אתכם אמר ה', ומתוך אהבתו נמצא השרביט תמיד בידו להנהיג לנו. ואת עשיו שנאתי, משום זה העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו חלק בי, נפשי קצה בו.
אבל אתם, אהבתי אתכם. ומשום זה, מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו. ואל תקוץ, כמי שבורח מפני הקוצים. כי אלו המלכים המשעבדים את ישראל, הם כקוצים בגופו.
44. בשעה שצדק, מלכות מצד הדין שבה, מתעורר בדיניו, כמה רוחות מתעוררים מימין ומשמאל, כמה שרביטים יוצאים, מהם שרביטי אש, שרביטי גחלים, שרביטי שלהבת. כולם יוצאים ומתעוררים בעולם, ומכים בני אדם.
תחתיהם יש ממונים אחרים בעלי חבלה, ממונים של ארבעים חסר אחת. הם משוטטים ויורדים ומכים ועולים ולוקחים רשות, ונכנסים לנקב תהום הגדול, וצובעים ומטפסים, ואש שורפת מתחברת בהם, ויוצאות גחלים בוערות ומשוטטות ויורדות, ונמצאות כנגד בני אדם. וע"כ כתוב, ויָסַפתי ליַסְרה אתכם. אתן לבעלי הדין תוספת על הדין שלהם.
יש במלכות ב' בחינות דינים, מב' הנקודות מנעולא ומפתחא. ותחילה מתעוררים במלכות דינים דמנעולא, שהם מלכות דצ"א, הבלתי ממותקת בבינה, דינים קשים. ואח"כ, ע"י עליית המלכות לבינה, מתעוררים הדינים דמפתחא. ואז הקליפות, הנמשכות מדינים שבמלכות, עולות אחרי המלכות ונאחזות בבינה, שמכאן היא הבינה דקליפה, הנקראת נקב תהום הגדול.
ונאמר, תחתיהם יש ממונים אחרים, שהם נמשכים מראשונים, אבל הם בעלי חבלה, כי הם מקפצים ממקום המלכות ומחבלים בבינה. והם ממונים של ארבעים חסר אחת, שמחמת קפיצתם לאחוז בבינה, אובדת מהם המלכות דמלכות, המנעולא, ויש בהם ד"ס דקליפות חו"ב תו"מ, שבכל אחת עשר, אלא חסרים מלכות דמלכות.
תחילה הם משוטטים ויורדים ולוקחים מדינים שלמטה, מנעולא, כמו הקליפות הראשונות. ואח"כ עולים להיאחז בבינה, ולוקחים רשות, כלומר, שלוקחים כוח לזה מהמלכות עצמה שעלתה לבינה, ונכנסים לנקב תהום הגדול, שהיא מָדור אותן הקליפות הנאחזות בבינה. כי מקום הקליפות הנאחזות במנעולא, נקרא, נוקבא של תהום הקטן.
ושם צובעים עצמם בצבע אדום, כמו הדינים מבינה. ומטפסים ועולים להיאחז בבינה, ומתווספת עליהם אש שורפת מבינה. ואז יוצאים מנקב תהום הגדול כמו גחלים שורפות מדינים דבינה, שיורדות ודנות בני אדם מתוספות הדינים ההם, שקיבלו ממלכות שבמקום בינה. וע"כ כתוב, ויספתי ליסרה אתכם. אתן לבעלי הדין תוספת על הדין שלהם. שמלבד שנאחזים במלכות של מדה"ד, המנעולא, אתן להם תוספת אחיזה גם בבינה.
45. כמ"ש, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. לא אוסיף, לא אתן תוספת לבעלי הדין לכַלות העולם, אלא תוספת כפי שיוכל העולם לסבול. וע"כ כתוב, ויספתי, שאתן תוספת, שיוכל העולם לסבול.