סימן הייחוד
[סימנא דיחודא]
61. מהו סימן לזיווג הייחוד? הסימן החזק הוא סיבוב המזבח, שנאמר בו, ובא לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית. אבל אדם לא יכול לעשות כלום, עד שמקבל עליו עול מלכות הקדושה בתחילה, ונותן על עצמו העול הזה, ואיך נאמר שבתחילה יבוא לדרום, חסד?
62. כי הקרן היא מלכות, עול מלכות הקדושה. ובתחילה בא לקרן. ואח"כ דרומית מזרחית, שייקשר הדרום, חסד, במזרח, ת"ת, קו האמצעי. כי במזרח הוא עה"ח, ת"ת. וזה לזיווג הדרום, במזרח, שהוא אבא עילאה, חכמה, הנקראת או"א עילאין.
כי בן, ת"ת, מצד אבא בא, ששורש ת"ת הוא בדעת הנעלם של או"א עילאין. ומשום זה ייחד מדרום למזרח, כי חיזוקו של דרום הוא במזרח, בדעת הנעלם של או"א, שהוא תחילת המזרח. וע"כ צריך שיתקשרו יחד דרום ומזרח.
63. ומזרח מתקשר בצפון, באמא, בינה, הנקראת ישסו"ת, שממנה נמשך צפון, קו שמאל. משום שבינה משלים וממלא הנחלים והמעיינות של מזרח, שהוא דעת הנגלה והת"ת. ע"כ צריך לייחד מזרחית צפונית, לקשור המזרח בבינה.
ואלו, מזרח וצפון, הם או"א שאינם נפרדים לעולם, כי מזרח, הוא דעת דאבא עילאה, שהוא או"א עילאין. והדעת דאבא עילאה מתדבקת בדעת דאמא עילאה ובקו שמאל, צפון, המתגלה בה.
ואמא עילאה, צפונית, משום שהיא צְפוּנה עליונה, ומהצד שלה יוצא הצפון, קו שמאל. כי מצד אבא הצפון נסתר ונעלם, והדינים מתעוררים מהצד שלה, אע"פ שהיא רחמים ושמחה. וכשאמא יוצאת, הצפון יוצא בה, ומתגלה ממנה. כי אבא נכלל ונקשר בדרום, והצפון נעלם בו.
64. ואח"כ יבוא לקרן צפונית מערבית. כי מצד אבא יוצא הבן, ת"ת, מזרח. ומצד אמא, מצפון, יוצאת הבת, מלכות, מערב. ומשום זה צפונית מערבית, מצפון, אמא, למערב, מלכות. וזוהי קרן שבתחילה, שקרן היא מלכות, שצריך לקבל עליו מקודם כל.
ועתה היא נקראת בצפון סתם, באמא ובקו שמאל. ואח"כ צריך לקשר אותה בדרום, חסד, ובקו ימין, ששָׁם הוא קֶשר הכול. והגוף, ז"א, נמצא בו, כי ז"א נמשך מאבא, וע"כ הוא נכלל כולו בדרום, כמו אבא, והצפון נעלם בו. וע"כ מערבית דרומית.
65. ונמצאת קרן זו, הרומזת על מלכות, ג"פ: אחד, הוא שהאדם צריך לקבל עליו תחילה, והקרן שאח"כ, היא לקשור המלכות בב' זרועות, דרום וצפון, ימין ושמאל, להתחבר בגוף, ת"ת, קו האמצעי, ושיהיה הכול אחד.
וזהו הסדר של הייחוד השלם, וכל צד ייַחֵד בקשר הראוי לו, ולא יחליף צד בצד אחר שאינו ראוי לו, כדי שלא ייענש. מי שעושה הייחוד הזה כראוי, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב, להיותו יודע לסדר שבחו של אדונו וייחוד אדונו. ולא עוד, אלא שהקב"ה משתבח בו. עליו כתוב, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאָר.