כלת משה
791. ובעלי קבלה הם בעלי תלמוד, שכתוב עליהם, ושינַנְתָם לבניך. וביארו בעלי המשנה, אל תקרא, ושיננתם, אלא ושילַשְתָם, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. כמ"ש, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך, הם בעלי מקרא, בכל עץ, בעלי משנה, או על הארץ, אלו הם בעלי תלמוד. שליש במקרא, שליש במשנה, ושליש בתלמוד.
ואין לתמוה, על מה שמשנים המילה ושיננתם, למילה ושילשתם, כי על הכתוב, ועשית מנורת זהב טהור, מִקְשָה תיעשה המנורה, הנה ביארו, ועשית מנורת, הוא כלל. זהב, הוא פרט. מקשה, הוא כלל. וכן כמה מקראות שבעלי המשנה מַרבים וממעטים, כגון מה שאומרים, הִרבּה ומיעט, וכן מרבים אות, ואומרים, אל תקרא מה אלא מאה. כך כאן אנו אומרים, אל תקרא, ושיננתם, אלא ושילשתם, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.
792. אף כך הכתוב, ביום כַּ_ת משה, שאנו דורשים בו, כלת משה, כלה של משה. הלוא אנו לומדים זה מאותיות הא"ב שבמילה, אשר כ_ת היא אותיות כלת, ולא הוסיפו מעצמם, שהרי אין להם רשות להוסיף או לגרוע אות ממנו, ולא להחליף אות זה באות אחר. א"כ, הרי כתוב בתורה, כַּלוֹת מלא בו'. מי נתן להם רשות לגרוע אות ממנו, הו', ולדרוש לשון כלַת? שהרי אין כאן מילה להחליף בחילופי א"ב, כגון בא"ת ב"ש, אלא שגרעו הו' מהמילה, ודרשו כמו שהיה כתוב כ_ת בלי ו'.
אלא שעל אלו מילים חסרות, שדורשים כאילו היו מלאות, ומילים מלאות כאילו היו חסרות, ועל כל מיני פירושים שיכולים לעשות, לקשט הכלה, התורה, בתכשיטים שלה, ציווה לנו הקב"ה לעשות כמו שיאמרו, ולהאמין להם. כמ"ש, על פי התורה אשר יוֹרוּךָ.
793. ודומה לחייט שחתך לעשות לבושי מלכות, ועשה מהם חתיכות רבות, אלו שיודעים המקומות שחסרים אותן החתיכות, ויודעים אותן החתיכות הנשארות, הם יכולים לעשות את הלבושים. כי שׂמים החתיכות שהתווספו, במקום שהן חסרות, וחתיכות שהן מועטות מוסיפים עליהם. וזהו, על פי התורה אשר יוֹרוּךָ.
794. אם כך הוא, איך לפעמים טועה אחד מהם, ואומר אני מתחרט? אלא מטרם שפוסק הוראה באותו דבר שחולקים בו, יכול אותו שמקשה עליו, לומר, אני מתחרט. כי לא כל המפרקים לעשות תכשיטי כלה יודעים לאן הולכות החתיכות, מטרם שהפְּסָק הוא על בוריו, ומטרם שהתירוצים של ההלכות הם על בוריָם.
795. שבעת הנרות של המנורה, הם שכתוב, שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, שהן כנגד שׁין של שלושה ראשים ש, ושין של ארבעה ראשים 
שבתפילין. כלומר, כנגד שבעה ראשים שבשתי אותיות שין. והם כנגד שבע ברכות של ק"ש, שבשחרית מברך שתיים לפניה ואחת אחריה. ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים אחריה.
אח"כ כתוב המצווה, שכוהן גדול בעבודה משמש בכנפי מצווה, שהם פעמונים ורימונים, שהם כמו הקשרים והחוליות שבציצית. והציץ כמו תפילין. משם ואילך כתוב, ועשית מזבח מִקְטַר קטורת.