ג' אשמורות

432. משכיל לאיתן האזרחי. שירה זו אברהם אבינו אמר, בשעה שהשתדל בעבודת הקב"ה, ועשה חסד עם בני העולם, שיכירו כולם את הקב"ה, שהקב"ה שולט על הארץ. ונקרא איתן, משום שהתחזק בכוח בהקב"ה.

433. חסדי ה' עולם אשירה. והאם מצד החסידים, קו ימין, באים לשיר, הלוא השירה באה מקו שמאל? אלא כאן נכלל צד השמאל בימין, וע"כ הקב"ה ניסה את אברהם ובחן אותו.

ויצחק היה בן 37 שנים בזמן של העקידה. ומהו שכתוב, ניסה את אברהם? הלוא, ניסה את יצחק, צריך לומר? אלא ע"כ כתוב, ניסה את אברהם, כדי שיימצא בדין, ושיתכלל בדין כראוי, אחר שמידתו הייתה כולה חסד, כדי שיימצא בשלמות כראוי. וע"כ, חסדי ה' עולם אשירה, כי כבר היה כלול מקו שמאל שמשם באה השירה.

ואין לומר, ניסה את יצחק, הגם שכבר היה בן 37 שנה, והיה בכוחו למחות. כי ניסה מלשון התנשאות והשלמה, ובעקידה, שהיא מעשה דין וגבורה, נכלל אברהם בקו שמאל, ונשלמה מידתו בכל השלמות.

434. חסדי ה' עולם אשירה. אלו החסדים שהקב"ה עושה עם העולם. כמ"ש, לדוֹר ודוֹר אודיע אמונתך בפי, חסד ואמת שעושה עם הכול. לדור ודור אודיע אמונתך בפי, זוהי אמונת הקב"ה, שאברהם הודיע בעולם, והזכיר אותו בפה כל הבריות. וע"כ, אודיע אמונתך בפי.

435. והקב"ה הודיע לאברהם את עניין האמונה, הנוקבא. וכשידע את עניין האמונה, ידע שהוא, אברהם, עיקרו וקיומו של העולם, שבזכותו נברא העולם והתקיים, משום שהוא החסד, כמ"ש, כי אמרתי עולם חסד ייבנה.

כי כשברא הקב"ה את העולם, הנוקבא, ראה שאין העולם יכול לעמוד, עד שהושיט הימין שלו, החסד, והתקיים. ואם לא היה מושיט ימינוֹ עליו, לא היה מתקיים, משום שעוה"ז, הנוקבא, נברא בדין, וע"כ אין לו קיום בלי חסד.

436. לומדים על בראשית, שב' אופנים בכלל אחד כאן. בראשית, התחלה מלמטה למעלה, המלכות. ראשית, התחלה מלמעלה למטה, חכמה, הבינה שחזרה להיות חכמה. בראשית, ב' ראשית, כמו בית קודש הקודשים, הנוקבא, בית לראשית, חכמה. והמילה בראשית כוללת הנוקבא והחכמה כאחד.

437. בבית הזה נברא עוה"ז, הנוקבא, שהיא נבנית בית לחכמה, שמקבלת אותו מקו שמאל. וע"כ חסרה מחסדים, ולא התקיימה אלא בימין, חסד, כי חכמה בלי חסד אין לה קיום. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם, אותיות באברהם, החסד. וע"כ כתוב, אמרתי עולם חסד ייבנה.

והבניין הראשון של העולם, הנוקבא, אותו האור של יום ראשון היה בו הקיום, חסד, ואח"כ ביום שני נכלל בשמאל, גבורה, ובאלו נתקנו השמיים, ז"א. וכמ"ש, שמיים תכין אמונתך בהם. משום שנתקנו השמיים בב' הקווים חו"ג, נעשתה הכנה אל האמונה, הנוקבא, שתתוקן בב' הקווים חו"ג.

438. שמיים תכין אמונתך בהם. שמיים ז"א, נתקן בחסדים. והאמונה הנוקבא, נתקנה בהם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. ונמצא שהשמיים השפיע החסד אל הנוקבא, שנקראת עולם. וע"כ כתוב, שמיים תכין אמונתך בהם. כי אין תיקון לנוקבא אלא משמיים, ז"א.

439. כָּרַתי ברית לִבְחירי, נשבעתי לדוד עבדי. ברית, האמונה, שניתנה לדוד. ברית, צדיק, יסוד, שממנו יוצאות ברכות לכל התחתונים, וכל החיות הקדושות, המלאכים, מתברכות כולן מאותו השפע השופע לתחתונים.

440. נשבעתי לדוד עבדי. שבועה זו האמונה, הנוקבא, העומדת תמיד בצדיק, יסוד. שבועת העולם, שלא ייפרדו לעולם. לבד בזמן הגלות, שאז נפרדים, ונמנע שפע הברכות, והאמונה לא נשלמת, וכל חדווה נמנעת. וכן כשנכנס הלילה מזמן ההוא, שמחות אינן נכנסות לפני המלך.

441. ואע"פ ששמחות אינן מתעוררות בלילה, אבל בחוץ מהיכל המלך עומדים מלאכים ומזמרים שירה. וכשנחצה הלילה, והתעוררות עולה מלמטה למעלה, אז מעורר הקב"ה כל צבאות השמיים לבכייה, ובועט ברקיע ומזדעזעים עליונים ותחתונים.

442. ואין נחת לפניו, אלא בשעה שמתעוררים למטה בתורה. אז הקב"ה וכל נשמות הצדיקים, כולם מקשיבים ושמחים אל הקול ההוא, ואז נמצא נחת לפניו.

משום שמיום שנחרב ביהמ"ק למטה, נשבע הקב"ה, שלא ייכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל לירושלים של מטה. כמ"ש, בקִרבךָ קדוש ולא אבוא בעיר. שאע"פ שבקרבך קדוש, מ"מ לא אבוא בעיר, ירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה.

כי לילה, הנוקבא, ויום ז"א. והם בזיווג, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. וכל הסדרים הנוהגים ביום, נוהגים ג"כ בלילה. אלא ההפרש בשליטה, שהלילה בשליטת הנוקבא, משמאל, שאז נמשכים מוחין דאחוריים. והיום בשליטת ז"א, שאז נמשכים מוחין דפנים.

ולפיכך, כמו שיש בזיווגו של יום סדר ג' קווים, הנמשכים מג' נקודות חולם שורוק חיריק, כן יש בזיווגו של לילה ג' אשמורות שבלילה, שהמלאכים מזמרים בהן. כי המוחין מתגלים בשירה. אמנם הם רק מוחין דאחוריים, חיצוניות וקטנות, ומבחינת פנים ופנימיות חושך ולא אור.

לכן נאמר, וכשנכנס הלילה מזמן ההוא, שמחות אינן נכנסות לפני המלך. כי אז מבחינת אורות הפנים חושך ואין שמחה. אבל מוחין דאחוריים מאירים, כי אז נמשכים מוחין דאחוריים, ג"ר דחיצוניות. וע"כ עומדים המלאכים בחיצוניות ההיכל, ומזמרים שירה מהמוחין ההם.

וג' אשמורות הן ג' קווים מג' נקודות חולם שורוק חיריק. ב' אשמורות ראשונות ב' קווים ימין ושמאל, הנמשכים מחולם שורוק, ובאמצע האשמורת השנייה, נקודת חצות לילה, נמשך המסך דחיריק, שעליו יוצא קו האמצעי, שיש לו ב' פעולות:

א. ממעט הע"ס דשמאל, המאירים באחוריים, מג"ר לו"ק,

ב. מחבר השמאל עם הימין.

וכשנחצה הלילה, והתעוררות עולה מלמטה למעלה, שמעלים מ"ן לגילוי מסך דחיריק ליציאת קו אמצעי, אז מעורר הקב"ה כל צבאות השמיים לבכייה. בכייה פירושה מיעוט ג"ר, כי ע"י גילוי המסך דחיריק מתמעטות ג"ר דשמאל, וכל המלאכים בוכים, אפילו המלאכים שבחיצוניות אין להם עוד ג"ר.

וכשהקב"ה בועט ברקיע, מגלה המסך דחיריק, ומזדעזעים עליונים ותחתונים, כי מתבטלים המוחין כולם, תכף יש פעולה ב', להמשיך קומת חסדים על המסך דחיריק, שעל ידו מחבר ב' הקווים ימין ושמאל וממשיך בחזרה את הג"ר, אלא בו"ק דג"ר. ואין נחת לפניו, אלא בשעה שמתעוררים למטה בתורה. כשמעלים מ"ן להמשכת קומת החסדים, אז מתייחדים ימין ושמאל בזה, והג"ר חוזרות, וחוזרים ג"כ המלאכים לומר שירה.

לכן נאמר, שמיום שנחרב ביהמ"ק למטה, נשבע הקב"ה, שלא ייכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנסו ישראל לירושלים של מטה. נוקבא, המקדש, נחרבה בהארת השמאל, אז העלה הקב"ה את המסך דחיריק והמשיך קו אמצעי לייחד השמאל עם הימין, שמסיבה זו התמעטו ג"ר דג"ר לו"ק דג"ר. והמיעוט הזה נבחן לשבועה, כי מתיקון זה אין הג"ר דג"ר מאירים עוד עד גמה"ת.

ובגמה"ת, שתתוקן המלכות כולה, אז חוזר הזיווג של ג"ר דג"ר, שייכנס לירושלים של מעלה. ובזה מבואר הכתוב, נשבעתי לדוד עבדי, השבועה שלא ייכנס לירושלים של מעלה עד שייכנסו ישראל לירושלים של מטה.

443. כל המזמרים עומדים מחוץ להיכל, ואומרים שירה בג' אשמורות הלילה, כנגד ג' הקווים. וכל צבאות השמיים מתעוררים בלילה, להיותם מהחיצוניות, ובלילה מאירים המוחין דחיצוניות. וישראל ביום, משום שהם מהפנימיות ואין מוחין דפנימיות מאירים אלא ביום.

ואין אומרים קדושה למעלה, עד שמקדשים ישראל למטה, כי אין קיום למוחין דחיצוניות של המלאכים, זולת ע"י קו אמצעי המאיר ביום לישראל. ואז כל צבאות השמיים מקדשים את השם הקדוש ביחד. וע"כ ישראל הקדושים מתקדשים מעליונים ומתחתונים ביחד. כמ"ש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם.

444. כשברא הקב"ה העולם, הנוקבא, ברא אותו על עמודים, שהם שבעה עמודי עולם חג"ת נהי"מ. ואלו העמודים לא נודע על מה הם עומדים. כמ"ש, על מה אֲדָנֶיהָ הוטבעו, או מי ירה אבן פינתה.

עולם, הנוקבא, עומדת על שבעה עמודים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שמקבלת מבינה ומז"א. נוקבא מבחינתה עצמה אינה ראויה לקבל אור עליון, כי היא המלכות שהצטמצמה בעת בריאת העולם, שלא לקבל מאור העליון. ואלו העמודים, שבעה אורות, חג"ת נהי"מ שבה, לא נודע על מה הם עומדים, כי הנוקבא לא תוכל לקבלם מחמת הצמצום שעליה.

445. העולם, הנוקבא, לא נברא עד שהקב"ה לקח אבן אחת, הנקראת אבן שתייה, וזרק אותה לתוך התהום, ונתקעה מלמעלה למטה. וממנה נשתל העולם, הנוקבא, והיא נקודה האמצעית של יישוב העולם, ובנקודה זו עומד קודש הקודשים, ג"ר דנוקבא. כמ"ש, או מי ירה אבן פינתה. וכמ"ש, אבן בוחן פינת יִקְרַת. וכתוב, אבן מָאסו הבונים הייתה לראש פינה. שכל אלו אבן שתייה.

אבן שתייה, מלכות, המכונה אבן, עלתה לבינה, והשתתפה בה. וע"י עלייה זו קיבלה הכלים דאמא, י"ה דהוי"ה, וע"כ יכלה לקבל שבע ספירות חג"ת נהי"מ מאמא. וע"כ נקראת שתייה, כלומר שָׁת י"ה, כי אמא שהיא י"ה תיקנה אותה.

ומטרם שעלתה המלכות לבינה והשיגה הכלים מבינה, שנקראת אז אבן שתייה, לא יכלה לקבל שום אור מחמת הצמצום שעליה, ולא יכלה להתקיים. והקב"ה זרק אבן שתייה, המלכות הממותקת, למקום מלכות שלה עצמה, הנקראת תהום. ונתקעה מלמעלה למטה, כי ירדה ממקום בינה ונתקעה בתהום, המלכות שלמטה, של הנוקבא, שעל ידה היא מקבלת ג"ר, שנקרא קודש הקודשים.

446. אבן זו נבראה מאש רוח ומים, שמקבלת מג' קווים דז"א, והתקשתה מכולם, ונעשתה אבן אחת, ועומדת על התהום. ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות. והאבן הזו עומדת לאות באמצע העולם. וזו היא האבן שהעמיד והשתיל יעקב להתפשטות ולקיום העולם. כמ"ש, וייקח יעקב אבן וירימֶהָ מצֵבה.

447. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. והאם אבן זו שם אותה יעקב, הרי היא נבראה מתחילה, כשברא הקב"ה את העולם? אלא ששׂם אותה לקיום למעלה ולמטה. וע"כ, אשר שמתי מצבה, כתוב. ומהו, אשר שמתי? הוא שכתוב, יהיה בית אלקים, ששׂם כאן המדור שלמעלה. כלומר, שהמשיך בה המוחין העליונים.

448. האבן הזו יש עליה שבעה עיניים כמ"ש, על אבן אחת שבעה עיניים. עיניים חכמה. וכשמתגלה החכמה מחג"ת נהי"מ דנוקבא, נקראת שבעה עיניים. נקראת שתייה, משום שממנה נשתל העולם. שתייה אותיות שת י"ה. ששׂם אותה הקב"ה, בינה, י"ה, שיתברך ממנה העולם.

449. בשעה שבא השמש, באשמורת ראשונה של הלילה, אלו כרובים העומדים בקודש הקודשים, העומד בנקודה האמצעית, באבן שתייה, והיו יושבים בנס ע"י אורות דבינה, שאינם שייכים לה ונבחנים לה לנס, היו מכים בכנפיהם ופורשׂים אותם. ונשמע קול שירת כנפיהם למעלה.

ואז מתחילים לשיר המלאכים, האומרים שירה בתחילת הלילה, כדי שיתעלה כבוד הקב"ה מלמטה למעלה. שירה שהיו אומרים כנפיהם של הכרובים, היא כמ"ש, הנה בָּרכו את ה' כל עבדי ה', שאו ידיכם קודש, ואז מגיעה השירה למלאכים העליונים לזמר.

450. באשמורת שנייה, הכרובים מכים בכנפיהם למעלה, ונשמע קול שירה שלהם. ואז מתחילים לשיר מלאכים העומדים באשמורת השנייה, שירת כנפיהם של הכרובים, כמ"ש, הבוטחים בה' כהר ציון לא יימוט. ואז מגיעה השירה למלאכים העומדים באשמורת השנייה, לזמר.

451. באשמורת השלישית הכרובים מכים בכנפיהם ואומרים שירה, כמ"ש, הללויה הללו, עבדי ה' את שם ה', יהי שם ה' מבורך, ממזרח שמש ועד מְבוֹאוֹ. אז המלאכים, העומדים באשמורת השלישית, כולם אומרים שירה.

כרובים, פנים קטנות, ג"ר דקטנות. כי ג"ר, הנמשכים בלילה, ג"ר דאחוריים, חיצוניות וקטנות. והם עומדים בקודש הקודשים, ג"ר דנוקבא. ולפי שהם מוחין דאחוריים, לכן נאמר בגילוי שלהם, שהיו מכים בכנפיהם, כי האחוריים מכונים כנפיים, וכן הימשכותם באה בהכאה.

גם במוחין דלילה נוהג ג' קווים, ג' אשמורות, הנמשכים ממוחין, המכונים כרובים. לפיכך גם שירתם נחלק לג' קווים. וע"כ באשמורת ראשונה, קו ימין, הנמשך מחולם, גילוי ו"ק בלי ראש שבהם, אומרים, הנה ברכו את ה', ואשא כפיי, כי כפיים מורה על ו"ק חסר ראש. וכן נאמר, שפורשים כנפיהם, שמגלים דין שבהם.

ובאשמורת שנייה אומרים, הבוטחים בה' כהר ציון לא יימוט. מורה על קו שמאל, הנמשך מנקודת השורוק, שבו מגולה עצם הג"ר הללו של האחוריים. ועל ג"ר נאמר, לא יימוט.

ובאשמורת השלישית, קו אמצעי, הנמשך מנקודת החיריק, אומרים, הללויה, יהי שם ה' מבורך, ממזרח שמש עד מבואו. כי בקו השלישי תלויים כל השלמות וכל הקיום של המוחין האלו.

452. כל הכוכבים והמזלות שברקיע פותחים בשירה באשמורת שלישית, כמ"ש, ברוֹן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. וכתוב, הללוהו כל כוכבי אור. כי אלו כוכבי אור מנגנים על האור, שע"י שירה נמשך האור.

453. כשהאיר הבוקר, אומרים אחריהם שירה ישראל למטה, שמקבלים ג"ר דפנימיות, ג"ר דגדלות, ועולה כבודו של הקב"ה מלמטה ולמעלה. ישראל אומרים שירה למטה ביום, והמלאכים העליונים בלילה. ואז נשלם השם הקדוש בכל הצדדים, הן ממוחין דאחוריים והן ממוחין דפנים.

454. כל המלאכים העליונים וישראל למטה, כולם התחזקו באבן ההיא, המלכות, שקיבלו ממנה מוחותיהם, והיא עולה למעלה להתעטר, לקבל מוחין, מתוך האבות, מחג"ת דז"א, ביום. ובלילה, הקב"ה, ז"א, בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, המלכות, שמקבל ממנה מוחין דאחוריים שלה.

455. אשריהם הנמצאים בקיומם ועוסקים בתורה בלילה, משום שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן שומעים קולותיהם של בני אדם, העוסקים בתורה. כמ"ש, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני.

456. אבן זו היא אבן טובה, שנמתקה בבינה, טובה וראויה לקבל מוחין. כמ"ש, ומילאתָ בו מילואַת אבן ארבעה טורים אבן. ואלו הם הסדרים של אבן טובה, המילואים של אבן יקרה, שהם המוחין דהארת חכמה, המקובלים במלכות ג"פ ארבע, שהם י"ב (12).

ויש אבן אחרת, שאינה ראויה למוחין, מלכות שלא נמתקה בבינה, שעליה כתוב, והסירותי את לב האבן. וכתוב, ואת רוחי אתן בקרבכם, שמשמע, שכל זמן שלא הוסר לב האבן, אין רוח ה' שורה בנו, מטעם שלא נמתקה בבינה. והיא נקראת ג"כ, אבן בוחן פינת יִקרת.

457. ועל זה כתוב, וייתן אל משה כְכַלוֹתוֹ לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות לוחות אבן. כי אלו הלוחות נחצבו מכאן, מאבן טובה. וע"כ הן נקראות על שמה של האבן הזו. כמ"ש, משם רועה אבן ישראל, שהוא ג"כ אבן טובה.

458. והאבנים תִהיינה על שמות בני ישראל שתים עשרה. אלו הן אבנים יקרות עליונים, הנקראות אבני המקום, כמ"ש, וייקח מאבני המקום, ספירות הנוקבא, כי הנוקבא נקראת מקום.

והאבנים על שמות בני ישראל שתים עשרה. כי כמו שיש י"ב שבטים למטה, כן יש למעלה בנוקבא י"ב שבטים, והם י"ב אבנים יקרות. ארבעה טורי אבן, חו"ב תו"מ שבה, שכל אחת מהן כלולה מג' קווים, הן י"ב.

וכמ"ש, ששָׁם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. זהו ישראל שלמעלה, ז"א, המשפיע י"ב הללו לנוקבא. וכולם, להודות לשם ה', לנוקבא. ע"כ נאמר, והאבנים על שמות בני ישראל תהיינה.

459. וכמו שיש 12 שעות ביום, שהם י"ב דז"א, כן יש 12 שעות בלילה, שהם י"ב של הנוקבא. ביום למעלה, בלילה למטה. י"ב דז"א הם למעלה, וי"ב דנוקבא הם למטה, שמקבלים מי"ב דז"א. וכולם זה כנגד זה.

אלו 12 שעות שבלילה מתחלקות לשלושה חלקים, שהם ג' אשמורות. וכמה חֵילות ממונים עומדים תחתיהם, מדרגות אחר מדרגות, שכולם ממונים בלילה, ומקבלים טרף מתחילה, ואח"כ אומרים שירה. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה.

460. ואז, כאשר נחלק הלילה, נמצאים ב' סדרים מצד זה, וב' סדרים מצד האחר. ורוח העליון יוצא ביניהם. ואז כל האילנות שבגן עדן פותחים בשירה, והקב"ה נכנס בגן עדן. כמ"ש, אז ירננו. וכמ"ש, ושפט בצדק דלים. משום שמשפט, ז"א, נכנס ביניהם, והתמלא ממנו גן העדן.

לילה הוא פרצוף הנוקבא, ששולטת בה קו שמאל, חכמה בלי חסדים, ע"כ היא חושך. ונקודת חצות נקודת החזה שבה, מסך דחיריק, שעליו נגלה קו האמצעי, המייחד ב' הקווים, ימין ושמאל, זה בזה. וכאשר נחלק הלילה, נמצאים ב' סדרים מצד זה, וב' סדרים מצד האחר.

יש ב' קווים מנקודת החזה ולמעלה, שהם מתחילת הלילה עד חצות, וב' קווים מנקודת החזה ולמטה, מחצות לילה עד הבוקר. וקו אמצעי, הנקרא רוח עליון, ז"א, יוצא על המסך דחיריק, נקודת החצות. ואז כל האילנות שבגן עדן פותחים בשירה, כיוון שהקו האמצעי, ז"א, מחבר ימין ושמאל שבגן עדן, הנוקבא, התמלאו כולם באור.

והקב"ה, קו אמצעי, נכנס בגן העדן, הנוקבא. ז"א, קו האמצעי, נקרא משפט. והתמלא ממנו גן העדן, כי התחברו הצדדים שמחזה ולמעלה ושמחזה ולמטה זה בזה.

461. ורוח צפון מתעורר בעולם, ושמחה נמצאת. כי אחר הכרעת קו אמצעי, מתלבש הצפון בדרום, והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז יש שמחה בהארת הצפון, קו שמאל. כי אותו הרוח, קו אמצעי, מנשב באלו הבשׂמים, הארת החכמה, שע"י זה מתלבשת הארת חכמה שבבשׂמים בחסדים שברוח. והבשמים מעלים ריח מלמטה למעלה, ולא מלמעלה למטה, והצדיקים מתעטרים בעטרותיהם, מקבלים מוחין, ונהנים מזיו מראה המאירה, ז"א.

462. אשרי הצדיקים, הזוכים לאותו אור העליון, מראה המאירה, המאיר לכל הצדדים, לימין ולשמאל. וכל אחד מאלו הצדיקים מקבל לחלקו כראוי לו, מקבל כפי מעשיו שעשה בעוה"ז. ויש שמתביישים מאותו האור, שחַברם קיבל ביותר להאיר.

463. אשמורות הלילה. באשמורת ראשונה, משעה שהלילה מתחיל לבוא, כמה שלוחי הדין מתעוררים ומשוטטים בעולם, והפתחים של האורות נסתמים. ואח"כ, באשמורת השנייה, מתעוררים כמה מינים של כוחות הדין למיניהם, שאשמורת שנייה היא קו שמאל, רוח צפון, שכל עוד שאינו מתחבר עם רוח דרום, ימין, דינים רבים מתעוררים ממנו.

ואז, כשמתחלק הלילה באמצע אשמורת השנייה, נקודת החזה, יורד רוח צפון מלמעלה מחזה, למטה מחזה, ואוחז בלילה, הנוקבא, עד סיום ב' אשמורות הלילה. כי אשמורת ראשונה קו ימין, ואשמורת שנייה קו שמאל. ואע"פ שהמסך דחיריק מתעורר בחצות לילה באמצע אשמורת שנייה, הוא רק להמשיך רוח צפון למטה מחזה. ועיקר כוחו לחבר השמאל עם הימין, נגלה לאחר סיום אשמורת שנייה.

464. ובאשמורת השלישית צד הדרום, חסד, מתעורר להתחבר עם הצפון, בכוח קו האמצעי, עד שבא הבוקר. וכשבא הבוקר, כבר דרום וצפון אחוזים בנוקבא. ואז באים ישראל למטה בתפילתם ובבקשתם, ומעלים אותה למעלה לז"א, עד שעולה ונגנזת ביניהם באורות דז"א, שממעטת עצמה ומתבטלת למדרגת ז"א. ולוקחת ברכות מראש המלך, שמקבלת ג"ר דפנים מז"א, שהוא ראש שלו.

465. ומתברכת מאותו הטל, הנמשך לז"א מלמעלה מגלגלתא דא"א. ומאותו הטל מתחלק להאיר לכמה צדדים, לימין ולשמאל, אע"פ שהטל עצמו רק אור החסד. וכמה רבבות מדרגות ניזונות מאותו הטל. וממנו עתידים להחיות המתים. כמ"ש, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טַלֶךָ. טל, מאלו אורות עליונים, המאירים למעלה.

466. כאשר רוח הצפון מתעורר והלילה מתחלק, הקב"ה חושק לקולם של הצדיקים בעוה"ז, העוסקים בתורה, הקב"ה מקשיב להם עתה.