לא תחרוש בשור ובחמור
144. ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב, לראות בבנות הארץ. הרבה מדרגות ובחינות מתפרדות למעלה, אלו לקדושה ואלו לס"א, כמ"ש, זה לעומת זה עשה אלקים. וכולן הן שונות אלו מאלו, מהן לחסד ומהן לדינים. חיות שונות אלו מאלו. אלו מֵצֵרים לשלוט על אלו, ולטרוף טרף, כל אחד למינו.
145. מצד רוח הטומאה מתפרדות הרבה מדרגות. וכולן אורבות לצרור על הקדושה, אלו לעומת אלו, כמ"ש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי כשמתחברים הם מחריבים העולם.
146. תאוותם של מדרגות הטומאה אינה אלא לצרור את המדרגות הקדושות. יעקב שהיה קדוש, כמ"ש, ויבוא יעקב שלם עיר שכם, כולן ארבו עליו וצררו לו. בתחילה נשך אותו נחש, כמ"ש, וייגע בכף ירכו. שנאמר על שרו של עשיו, שהוא רוכב על נחש. עתה נשך אותו חמור, כמ"ש, ויַרְא אותה שכם בן חמור, שהוא ימין דקליפה.
147. כשהנחש נשך אותו, עמד הוא עצמו לנגד הנחש. עתה כשנשך אותו החמור, שמעון ולוי, שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים, ונכנע לפניהם. כמ"ש, ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון, שמזלו היה שור, גבורה ושמאל דקדושה, בא על חמור, ימין דקליפה, וצרר אותו, כדי שלא יתחברו שור וחמור דקליפה יחד. ונמצא, ששמעון הוא הכנגד שלו, ולא יעקב.
148. וכולם באו לצרור את יעקב, וניצל מהם. ואח"כ שלט עליהם. ואח"ז בא שור, יוסף, ונשלם בחמורים, המצרים שמָלך עליהם, שהיו כולם מצד קליפת החמור. יוסף הוא שור, ומצרים הם חמורים, כמ"ש, אשר בשר חמורים בשרם.
149. וע"כ, אח"כ נפלו בני יעקב בין אלו החמורים, המצרים, משום שהתחבר עימהם שור, יוסף, והיו בהם שור וחמור יחדיו. ונשכו לישראל עצם ובשר, כטבע החמור שנושך ושובר עצם, עד שהתעורר לוי כמקודם לכן, ופיזר את החמורים האלו.
כלומר, שהפריד בין שור וחמור, כדי להכניע אותם, ושבר כוחם מן העולם, והוציא השור משם. כמ"ש, וייקח משה את עצמות יוסף עימו. משה הוא לוי, ויוסף הוא השור שהתחבר עימהם.
150. מקודם לכן, כשבא שמעון על החמור להילחם עימו, העיר עליהם דם, שנימולו, ואח"כ כתוב, ויהרגו כל זכר. כעין זה עשה הקב"ה ע"י לוי, משה, בחמורים האלו, שהם המצרים. בתחילה הביא עליהם מכת דם. ואח"כ כתוב, ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים, מבכור אדם ועד בכור בהמה.
בחמור הזה, אבי שכם, כתוב, ואת כל חֵילם ואת כל טַפָּם ואת נשיהם, שָבוּ ויבוֹזוּ. וכתוב, את צאנם ואת בְּקָרָם ואת חמוריהם, ואת אשר בעיר, ואת אשר בשדה, לקחו.
ובאלו החמורים, המצרים, כתוב, כלי כסף וכלי זהב ושמלות. שהם כנגד, ואת כל חילם. וכתוב, וגם ערב רב עלה איתם. שהם כנגד, ואת כל טפם. וצאן ובקר, שהם כנגד, את צאנם ואת בקרם.
151. שמעון קם כנגד חמור זה, אבי שכם שלא היה מחובר עם שור. ולוי קם כנגד כל החמורים כולם, אפילו כנגד החמורים המחוברים בשור, כמו המצרים.
כי שמעון, גבורה ושור, וע"כ היה כנגד חמור דקליפת ימין, והיה יכול להכניע אותו. אבל את קליפת החמור שבמצרים לא היה יכול להכניע, משום שהם היו מחוברים בשור, שקיבלו כוח מיוסף, שהיה מולך עליהם. וע"כ רק לוי, משה, הבא משבט לוי, בחינת ת"ת, הכלול ימין ושמאל ביחד, היה כוחו יפה להכניע אותם החמורים שבמצרים. ולא שמעון, שהיה בו שמאל בלבד.
כולם רצו להזדקק אל יעקב ותיקנו עצמם לנשוך אותו, והוא עמד כנגדם בבניו, והכניע אותם תחתיו.
152. עתה, בגלות האחרונה, שעשיו נושך אותו ואת בניו, מי יקום כנגדו? יעקב ויוסף יעמדו כנגדו. יעקב מצד ימין ויוסף מצד שמאל. כמ"ש, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקַש.
153. וייסעו ויהי חִיתַת אלקים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב. כולם היו מתאספים להילחם, וכאשר חגרו כלי הקרב, היו מרתתים ועזבו אותם. וע"כ כתוב, ולא רדפו אחר בני יעקב.