והוי יודע, שבזמן שליטת חוט המקיף, גם לא היה שינוי בעצם חלילה, אלא בסוד, הארה מרווחת והארה מצומצמת, כי כאשר מושפעים, הנבראים בהרחבה, ממילא השמרים שוקטים במקומם, ולא יעלה על דעתם להתערב ביין, אלא אדרבה, עומדים כפותים תחת הקדושה, וכל מגמתם לשבח הקדושה, כי כן טוב להם, וכמו שאדם שולט על עצמו, על ביתו ועל בהמות וחיות החזקים ממנו, ואינו מתעמק לחקור מה הטעם, מפני שכן דרך הטבע במושכל הראשון, והחקירה בהם בילוי זמן בעלמא.
וזה סוד, (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו". שזה המראה האחרון בהר הקודש. אשר לפי שורש בני ישראל עצמם, כל הכלבים אלמים לא יוכלו לנבוח, והבן. וגם נודע להם, בסוד, (שם ב כה, ד לא) "וירא אלקים את בני ישראל". "וכי ראה את ענים". אשר בסוד הארה מרווחת, אין מקום לחקירות, כי כל שבעים לשון (האומות), שכולם חקרו בכל כחם והבנתם, והודו ושבחו להקדוש ברוך הוא, לא בחר הקדוש ברוך הוא בגוים האלו, אלא דוקא בזרע ישראל, בסוד השורש, שהשורש שהתגלה בצמצום א', ואם כן מיד נודע בכלל מעלת השלימות, הניתן לבני ישראל, אבל היה בכלל, וגם בסוד כפיה, (שבת פח.) שכפו עליהם את ההר כגיגית וכו'. וזה מחמת הבושה כנ"ל, שנראה להם כצולמא דלאו איהי הגון ליה.
לכן היה צריך לגלגולים רבים, ומשה רבינו ע"ה, נקבר בסוד אותה הצולמא, ולא הכניסם לארץ, כדי שיתגלו כל הפרטים מהרע בפועל, בסוד, זה לעומת זה, אשר השלימות סובב עליהם בדרך הדרגה מתקן אותם, ואז לא יתביישו בני ישראל בנחלת אבותם, אלא אדרבה, מתהללים בה מחמת בירור חושיי בפועל, וזה כל התכלית והרצון, דהיינו, החסרון עצמו הוא המעלה, ותו לא מידי.
היוצא מהנ"ל, שכל החידוש הנרצה על ידי הצמצום, הוא, שיתגלה כסא הדין וכסא הרחמים, שהחוטא יסבול עונש מר מאד על חטאו, ומחמת זה הולך ומסתלק מרשעתו ודיניו. והתמים במעשיו, יקבל טובה ופליטה גדולה, ומחמת זה הולך ומתמם ביותר בכל דרכיו, ומסתמך בכל מיני מקריו רק על הבורא לבדו, בסוד, (דה"א כט יד) "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". וזה שָלֵו וזה יתיסר, ועליהם יֵרָאֶה הוי', שכל הנברא לכבודו ברא, ולא יסלק שפעתו מהם כרגע, ואומר להם, (תהלים פא יא) "הרחב פיך ואמלאהו". והבן.