מִדְבַר שֶקֶר תִרחק
436. מִדְבַר שֶקֶר תִרחק, ונקי וצדיק אַל תהרוג. מצווה להשוות את בעלי הדינים ולהתרחק מדבר שקר, שלא יאמרו, משוא פנים יש בדבר. כי הקב"ה, כתוב בו, אשר לא יישא פָנים, ולא ייקח שוחד, בסופי מילים נמצא אח"ד. הדיין הזה צריך להיות כמו האחד, שהוא הוי"ה אחד, שלא ייקח שוחד, שהוא יהיה בצורתו.
437. וכן בדין צריך להשוות שני בעלי הדינים כאחד, שלא יטה הדין לזה יותר מזה, אלא במשקל אחד, עד שיקבלו הדין. ואח"כ כל אחד נידון לפי מעשיו.
438. צדיק, יצה"ט שופטו. רשע, יצה"ר שופטו. בינוני, זה וזה שופטו. מי שהוא מעה"ח, שנמשך מז"א, אין לו דין כלל, אין לו יצה"ר. וזהו צדיק גמור, וזהו צדיק וטוב לו. ואין טוב אלא תורה, כמ"ש, כי לֶקח טוֹב נתתי לכם, תורתי אל תעזוֹבוּ. וצדיק ורע לו, הוא מעצה"ד טו"ר, המלכות. ונקרא צדיק, למרות שרע לו, שהוא היצה"ר, אלא משום שיצה"ט שולט עליו, נקרא צדיק ורע לו, שרע הוא תחת רשותו.
439. רשע וטוב לו. התורה נקראת טוב. נקרא רשע, משום שעלה להיות ראש ביצה"ר שלו, והטוב הוא תחת רשותו, כעבד תחת רבו. ואע"פ שרשע מכתיר את הצדיק, וצדיק גמור יכול להעניש אותו, כתוב, גם עֲנוש לצדיק לא טוב, כי משום הטוב ההוא שהוא תחת רגליו של הרשע, אין להעניש אותו, אולי יחזור בתשובה ויתגבר על יצרו, והיצה"ר יהיה עפר תחת רגליו.
440. שמצד הרשע וטוב לו, השכינה שוכבת, כמ''ש, ותְגַל מַרְגְלותיו ותִשכב. זהו שכתוב, ושִׁפחה כי תירש גבירתה. שפחה היא נקבה של יצה"ר. יצה"ר הוא זכר, עליו כתוב, וכבודי לאחֵר לא אֶתן. וכתוב, והזָר הקָרֵב יומת. כי יצה"ר נקרא אחר ונקרא זר.
441. ומצד הצדיק ורע לו, השכינה היא עטרה על ראש האדם, והשפחה, היצה"ר, נכנעת תחת גבירתה. ומצד הצדיק הגמור, אין זָר ואין יצה"ר. ומצד הרשע הגמור, אין לו חלק בשכינה, כי אין חלק לאדם בשכינה, אלא מצד הטוב.
442. ואין השכינות שוות. כי השכינה של עצה"ד טו"ר, היא כיסא, בעולם הבריאה, או בגוף האדם. אבל השכינה של עה"ח, שהיא בעולם אצילות, עליה כתוב, לא יְגורךָ רָע. אבל משום שכתוב בה, ומלכוּתו בכל מָשָׁלָה, מי שפוגם המקום שלה שבבריאה או בגוף האדם, נחשב כאילו עשה קלון במטרוניתא עצמה שבאצילות. כי ביזיון המטרוניתא הוא מי שמזלזל במקומה. וביזיון המטרוניתא הוא ביזיון של המלך, ז"א. ונמצא פוגם גם בז"א.
443. כש"כ מי שמעביר אותה ממקומה שבבריאה, ושׂם שפחה תחתיה, כי בכל מקום שהוא פוגם, אין המטרוניתא שורה שם אלא השפחה, שהיא פגומה ושורה במקום פגום. והפגם של האדם מחמת עוונותיו, פוגם בכל האיברים שלו, עד שאין המטרוניתא מוצאת מקום לשכון שם. ואין לו תקנה, עד שיחזיר אותה על כל האיברים שלו, שישוב על כל עוונותיו.
444. אמר רבי שמעון, משה, משום זה אתה מתקן בחיבור הזה של רמ"ח מצוות, להמליך את הקב"ה על כל האיברים של השכינה, בכל מצווה, ואין אתה דואג לכבודך. אשרי חלקך, שכמו שאתה ממליך את הקב"ה על כל איברי השכינה, שהם בעלי מידות של כל ישראל, כי בעלי מידות הם איברי השכינה, כך עושה הקב"ה להשרות שמו עליך, וימליך אותך על כל המחנות העליונים והתחתונים.