מצוות פרייה ורבייה

665. והטעם הוא, מפני שממעט את הדמות. ומנדים אותם בעוה"ב, ומתמעטים מעשיהם לפני המקום. ועליהם כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תוֹלַעְתָם לא תמות. שכל הפוגם בריתו, כביכול, כאילו פוגם במקום אחר.

666. אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם. כתוב זה מדבר במתעסק בפרייה וברבייה. מהו שממשיך, לא יֵבושו כי ידברו את אויבים בשער?

667. אלא בזמן שהאדם יוצא מהעוה"ז, ונפשו באה להיכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה עומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה. זכה, מקדימים לו מלאכי שלום, ואומרים לו, שלום בואך. לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים, אוי לְרָשע רָע כי גמול ידיו ייעשה לו.

668. וזהו מי שלא התעסק להניח בן בעוה"ז. שכל המניח בן בעוה"ז, ומלמד אותו תורה ומע"ט, אין מלאכי חבלה וגיהינום שולטים בו. כמ"ש, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, אלו מלאכי חבלה, שאינם יכולים לשלוט עליו.

669. שלא יאמר אדם, הרי תורתי ומע"ט מגנים עליי, ולא אתעסק בפרייה וברבייה. אלא אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט, אינו נכנס במחיצתו של הקב"ה, ואין לו חלק לעוה"ב.

670. שהרי אין לך אדם בעל תורה ומע"ט כחזקיהו מלך יהודה, שכתוב בו, כה אמר ה', צו לביתך כי מת אתה ולא תִחיה. כי מת אתה בעוה"ז, ולא תחיה בעוה"ב.

671. כתוב, בבוקר זְרע את זרעךָ ולעֶרב אל תַנַח ידך. שצריך לעסוק בעוה"ז בפרייה וברבייה בבחרותו ובזקנתו, שלא יהיה עזוב ממנו. ואע"פ שהוא זקן, לא יפרוש עצמו, כי לא תדע איזה יִכְשר, זה או זה.

672. רבי יוחנן היה זקן ובא בימים, ותכהינה עיניו מֵרְאות, וחולשה רבה עליו. קם ואמר, מה אני לעוה"ב, כיוון שהיו לי בנים ומתו? אמרו לו תלמידיו, רבנו, מֵימיך אנו שותים, והמלמד בן חברו תורה הרי זה כאילו יָלד אותו, וא"כ כמה בנים אתה מניח שיחזקו אותך לעוה"ב. לא נחה דעתו בזה.

673. עד שהאיר הקב"ה את עיניו של זקן אחד, קם ואמר, עליך רבי יוחנן, שאתה זקן וחולשה רבה עליך, ואינך ראוי לשאת אישה, ועל רבי חזקיה, שהוא עקר, כתוב, כה אמר ה', לסריסים אשר יִשמרו את שבתותיי ובָחרו באשר חָפצתי ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושֵׁם, טוב מבָּנים ומבנות, שֵׁם עולם אֶתן לו אשר לא ייכרת. נחה דעתו של רבי יוחנן. אמר לו, תנוח דעתך כמו שהנחת את דעתי.