תפילת ערבית
[צלותא דערבית]
578. יש שני מיני אבק. האבק של יעקב, המלחמה שלו, ללמד זכות על התפילות בכמה מחנות של זכויות, שהם גדודים ומחנות, שמתקבצים עימו ללמד זכות על התפילה. והאבק ממדרגת ס"מ, עולה בכמה מחנות של חוב, ללמד חוב על התפילה.
ותפילת ערבית, שנקראת סולם של יעקב, שבה כתוב, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו התפילות עולות כשהן חובות, ויורדות זכויות תחתיהן. כי מחנות מְלַמְדֵי זכות של יעקב התגברו על מחנות מלמדי חוב של ס"מ, ואלו עולות כשהן זכויות ויורדות חובות תחתיהן. כי מחנות מלמדי חוב של ס"מ התגברו עליהן, שמחנות אלו, משפילים אותן בכמה מלחמות.
579. המלמדים זכות, הם בעלי מגנים במלחמתה של תורה, עד שהמלחמה תהיה נשמעת להרים גדולים, אברהם יצחק ויעקב. כמ"ש, שִׁמעו הרים את ריב ה'. ריב של תפילה, ריב של תורה, הריב של מלמדי זכות ושל מלמדי חוב, על התורה והתפילה של האדם.
ומלחמה זו של תפילת ערבית היא עד עלות השחר. כי תפילת ערבית זמנה כל הלילה, אלא שהחכמים עשו גדר, וקבעו אותה עד חצות.
580. משום שתפילת ערבית זמנה עד עלות השחר, כתוב, וייאבק איש עימו עד עלות השחר. שחר, זוהי תפילת ערבית, השכינה, ששיעורה עד בוקר של אברהם, ארבע שעות. וכתוב, וישכם אברהם בבוקר, בתחילת שעה ראשונה שבסוף השחר, בנצח של יעקב, ששָׁם כמ"ש, למנצח על איילת השחר, לקחת נקמה מס"מ שנגע בירך שמאל דיעקב, בהוד, שבו כתוב, נְתָנַני שומֵמה כל היום דָוָה, שהוא אותיות הוד. מצד ההוד, האלף החמישי, נשאר ביהמ"ק חרב ויבש.
המלכות מלבישה את ז"א מחזה ולמטה, ותופסת ד"ס נהי"מ דז"א. קו ימין דמלכות, חכמה חסד נצח, נעשה מנצח דז"א. קו שמאל דמלכות, בינה גבורה והוד, נעשה מהוד דז"א. קו האמצעי דמלכות, דעת ת"ת יסוד, נעשה מיסוד ומלכות דז"א.
מלכות נקראת תפילת ערבית ונקראת שחר, שמוֹרה על דינים, הבאים מגוון שחור. ושיעורה עד בוקר של אברהם, ארבע שעות, ששיעור המלכות לקבל חסדים דז"א, הנקרא אברהם, הוא ד"ס דז"א נהי"מ, שמשם מקבלת השפע דז"א.
וכתוב, וישכם אברהם בבוקר, בתחילת שעה ראשונה שבסוף השחר, בנצח של יעקב, כי ארבע שעות הבוקר הם נהי"מ, ונמצאת שעה ראשונה נצח דז"א, שהוא יעקב.
עיקר האחיזה של ס"מ הוא בהוד, כי שם מקומו במלכות. כי חג"ת נ"ה הם כנגד כח"ב תו"מ, ומלכות היא הוד. אמנם בנצח, ז"א, אין לו אחיזה כלל, אלא רק כעניין, קוֹץ הגדל אצל הכרוב, כשבאים לעקור אותו לפעמים נעקר הכרוב עימו, ונמצא לוקה בגללו.
כי ע"י עליית המלכות בבינה, מתעלה אחיזתו של ס"מ גם בנצח, אבל עלייה זו לא לטובתו. ואדרבה, משם כל מַפּלתו. כי בגדלות, שמלכות יורדת מבינה, יוצאים ג"ר, המשפילים ומכניעים כל הס"א.
וישכם אברהם בבוקר, בתחילת שעה ראשונה שבסוף השחר, בנצח של יעקב, ששָׁם כמ"ש, למנצח על איילת השחר, לקחת נקמה מס"מ שנגע בירך שמאל דיעקב, בהוד. כי בנצח דז"א מנצחים הס"א, אחר שהיא עולה ונאחזת שם. אבל ביֶרֶך שמאל, בהוד, שם נגע ס"מ, כי שם יש לו אחיזה באמת. ובו כתוב, נְתָנַני שומֵמה כל היום דָוָה, שהוא אותיות הוד, כי בהוד עצמותה של המלכות, שתיקונה באלף השביעי.
וע"כ תופס החורבן מקצת מהאלף הרביעי, נצח, ומקצת מהאלף השישי, יסוד. משא"כ באלף החמישי, הוד, כל היום דָוָה, שמראשו עד סופו הוא חרב ושומם. מצד הוד אין שום תיקון כלל לפני גמה"ת. משא"כ בנצח ויסוד, יש מקצת תיקון.