רחל מבכה על בניה
343. כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מיאנה להינחם על בניה, כי איננו. כה אמר ה', כשהנביא מתחיל לדבר, יהיו דבריו נודעים, ע"י השם שמזכיר בתחילתו. אם שֵׁם המורה על דין, או על רחמים, או על ז"א, או על המלכות. וכאן, כה אמר ה', זה הקב"ה, ז"א. שאמר, קול ברמה נשמע, של המלכות.
344. ביום שנחרב ביהמ"ק למטה, וישראל הלכו בגלות, רחיים על צווארם וידיהם קשורות לאחור, וכנ"י, השכינה, גורשה מבית המלך ללכת בגלות אחריהם, הנה בשעה שירדה השכינה, אמרה, אלך תחילה ואבכה על דירתי, ביהמ"ק, על בניי, ישראל, ועל בעלי, ז"א, שהתרחק ממנה. כשירדה, ראתה מקומה חָרֵב, וכמה דם חסידים נשפך בתוכו, והיכל הקודש והבית נשרף באש.
345. אז הרימה קולה בבכי, והתרגשו העליונים והתחתונים, והגיע הקול למעלה, עד המקום שהמלך, ז"א, שורה בו. ורצה המלך להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עד שירדו כמה גדודים וכמה מחנות מלאכים לנחם אותה, ולא קיבלה תנחומים מהם. כמ"ש, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה, כי לא קיבלה מהם תנחומים. כי איננו, הוא משום שהמלך הקדוש עלה למעלה ולא נמצא בתוכה.
346. רחל מבכה על בניה. הלוא היה צריך לכתוב, שהשכינה מבכה על בניה? רחל היא כנ"י, השכינה, אשת יעקב, אשת ז"א, כמ"ש, ויאהב יעקב את רחל. וכתוב, ורחל עקָרה. וכתוב, מושיבי עקֶרת הבית אֵם הבנים שמֵחה. שכל אלו הכתובים סובבים על השכינה.
347. פירוש אחר: כי איננו, פירושו, כי אֵין, כמ"ש, איננו גדול בבית הזה ממני, שפירושו, אין גדול בבית הזה ממני. איננו, כי הקב"ה הסתלק למעלה והתרחק מהכול. איננו, שאין עימה בזיווג. איננו, ששמו, שהיא השכינה, אינו שמו הגדול, אלא היא בגלות.
348. מאיזה מקום התחילה השכינה להתגלות? מביהמ"ק, ששם הייתה שורה. ואח"כ הייתה סובבת כל ארץ ישראל. ואח"כ, כשיצאה מהארץ, עמדה בתוך המדבר, וישבה שם שלושה ימים. והובילה ההמון, והמחנות, והתושבים מבית המלך, מירושלים, וכתוב עליה, איכה ישבה בדד.
349. לא גלו ישראל מהארץ ולא נחרב ביהמ"ק, עד שישראל כולם נמצאו חייבים לפני המלך, ועד שמנהיגי העולם נמצאו חייבים תחילה. כמ"ש, עַמי מאשרֶיךָ מתעים ודֶרך אורְחותיך בילֵעוּ. וכיוון שראשי העם הלכו ברשע, כל העם נמשך אחריהם.