לא תלין פעולת שכיר

84. לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר. כמ"ש, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבוא עליו השמש, היזהר, שלא תיאסף בגללו מהעולם, מטרם שיגיע זמנך להיאסף. כמ"ש, עד אשר לא תחשך השמש, שרומז על פטירת אדם מהעולם. מכאן, מי שממלא נפש העני, הנה אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה ממלא את נפשו ונותן לו יותר חיים.

85. לא תלין פעולת שכיר. מי שלוקח שכרו של העני, כאילו לוקח את נפשו ונפש אנשי ביתו. הוא המעיט את נפשם, הקב"ה ממעט ימיו, וממעט נפשו מהעולם. כי כל ההבלים, שיצאו מפיו של העני כל אותו היום, כולם עולים לפני הקב"ה ועומדים לפניו. ואח"כ עולות נפשו ונפשם של אנשי ביתו, ועומדות באלו הבלים של פיו, שתובעים דין לפני הקב"ה. ואז, אפילו נגזר על אותו האדם כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו.

86. ולא עוד אלא שנפשו אינה עולה למעלה. הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם. אפילו עשיר הוא, אסור להלין שכרו. ואליו הוא נושא את נפשו, אפילו מכל אדם. וכש"כ עני. רב המנונא, כשהשָׂכיר היה מסתלק מעבודתו, היה נותן לו שכרו, ואומר, קח את נפשך שהפקדת בידי, קח פיקדונך.

87. ואפילו אמר השכיר, יהיה שכרי בידך, איני רוצה לקבל שכרי, לא היה רוצה, ואומר, הפיקדון של גופך אינו ראוי להפקיד בידי, כש"כ פיקדון של הנפש. כי פיקדון של הנפש לא ניתן אלא להקב"ה, כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי. והאם בידי אחר, שאינו בעליו, מותר להפקיד שכרו? אפילו בידי בעליו מותר להפקיד, אחר שכבר נתן לו שכרו בידו.

88. כתוב, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. משמע, שמחויב לתת לו שכרו קודם ביאת השמש. א"כ למה כתוב, לא תלין פעולת שכיר, שרק לינת לילה אסורה? אין יום שאינו שולט עליו יום עליון אחר, ספירה אחת משבעה ימים עליונים חג"ת נהי"ם. ואם לא נתן לו הנפש שלו, שכרו, באותו יום, הוא כמי שפוגם ליום ההוא העליון. ומשום זה, ביומו תיתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש. והכתוב, לא תלין, סובב על העונש, משום שבלילה אין נפשו עולה למעלה, ונפשו של העני ושל אנשי ביתו עולות אז.