איתי מלבנון כלה – א'
14. איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי, תשׁוּרי מראש אמָנה מראש שׂניר וחרמון, ממעונות אריות מהררי נמרים. פסוק זה נאמר על כנ"י, המלכות. בשעה שיצאו ישראל ממצרים, וקרבו אל הר סיני לקבל התורה, אמר לה הקב"ה, איתי מלבנון, שפירושו, מן עדן העליון, חכמה, הנקראת לבנון, היא באה.
כלה, פירושו שלמה, כלבנה זו הנשלמת מהשמש בכל האור וההתנוצצות, שהם או"י ואו"ח. איתי מלבנון תבואי, כדי שבנייך יקבלו התורה. כי מטרם שהמלכות מקבלת החכמה, לבנון, לא יוכלו ישראל לקבל התורה, מחמת שחסרים ג"ר.
15. תשורי מראש אמנה. תשורי, פירושו, תקבלי מתנה בשביל בנייך. מראש אמנה, פירושו, מראשית שבאו באמונה עליונה, ואמרו, כל אשר דיבר ה', נעשה ונשמע. והיו במשקל אחד עם המלאכים העליונים, כמ"ש בהם, בָרכו ה' מלאכיו גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו. אז קיבלה כנ"י מתנה, שעליה כתוב, תשורי מראש אמנה, שפירושו, תוספת מוחין.
16. מראש שניר וחרמון, זהו הר סיני, שקרבו אליו, ונועדו מתחתיו. כמ"ש, ויתייצבו בתחתית ההר. ממעונות אריות, אלו הם בני שֵׂעיר, שהקב"ה הזמין אותם לקבל התורה, ולא רצו לקבל אותה. מהררי נמרים, אלו הם בני ישמעאל, כמ"ש, ה' מסיני בא וזרח, משעיר לָמו הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש. ופארן הם בני ישמעאל.
17. מהו, ואתה מרבבות קודש? כאשר רצה הקב"ה לתת התורה לישראל, באו מחנות המלאכים העליונים, פתחו ואמרו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תְנָה הודך על השמיים. וביקשו שיינתן להם התורה ולא לישראל.
18. אמר להם הקב"ה, והאם יש בכם מוות, שכתוב בתורה, אדם כי ימות באוהל, וכתוב, וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת? יש בכם חטא, שאתם צריכים לדינים? יש בכם גזל או גניבה, שכתוב, לא תגנוב? יש בכם נשים, שכתוב, לא תנאף? יש בכם שקר, שכתוב, לא תענה ברעך עד שָקר? יש בכם חמדה, שכתוב, לא תחמוד? למה אתם מבקשים התורה?
מיד פתחו ואמרו, ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ. ואילו, אשר תנה הודך על השמיים, לא כתוב. וע"כ כתוב, ואתה מרבבות קודש. שבא ממשא ומתן עם המלאכים. אז כתוב, מימינו אש דת לָמו, זהו התורה. ונמשלה לאש, מפני הדין שבה. שמשום זה, שעיר וישמעאל לא רצו לקבל אותה עליהם. והמלאכים לא יכלו לקבל אותה, מפני שאין בהם דין.
19. איתי מלבנון תבואי. פירושו, בעת שירדה השכינה ממקום לבנון, מבינה שחזרה להיות חכמה, אל גלות מצרים. וע"כ כתוב, מלבנון תבואי. ולא, ללבנון תעלי.
למה אינו אומר, ללבנון תעלי? פסוק זה על ייחוד האמונה, המלכות. כתוב, איתי מלבנון כלה. קול, ז"א, אמר לדיבור, מלכות, איתי, משום שהקול בא לדיבור ומנהיג אותו עימו, להיות כאחד בלי פירוד כלל. משום שהקול הוא כלל, כי הוא אור חסדים, שישנו בכל המדרגות. דיבור הוא פרט, אור החכמה שבקו שמאל דבינה, שאינו אלא במלכות לבדה.
וע"כ כלל צריך לפְּרט, כי אין לז"א ג"ר, זולת אור חכמה שבמלכות. ופרט צריך לכלל, כי אור החכמה שבמלכות אינו מאיר זולת בהתלבשותו באור החסדים, שמקבל מז"א, הכלל.
כי אין הקול שלם בלי דיבור, ואין הדיבור שלם בלי קול. וע"כ כתוב, איתי מלבנון כלה, כי עיקרם של שניהם באים מלבנון, מבינה. וכמ"ש, איתי מלבנון תבואי, שתבוא אליו לחיבור ולייחוד. לכן כתוב, מלבנון תבואי, ולא כתוב, ללבנון תעלי.
20. תשורי מראש אמנה. זהו גרון, בינה, המקבלת מחֵך, חכמה, שמשם יוצא הרוח, ז"א, להשלים הכול, מהלבנון הסתום והגנוז, שז"א פותח אותה בקו האמצעי. מראש שניר וחרמון, זהו ראשו ואמצעיתו של הלשון. שהוא ת"ת, וראשו, דעת, החותכים את הדיבור. ממעונות אריות, אלו הם שיניים, נו"ה. מהררי נמרים, אלו הם שפתיים, מלכות. וכל אלו הספירות של ז"א, הן השלמוּת שנשלם בהן הדיבור, מלכות, הנוקבא דז"א.