שלושה עולמות להקב"ה
[תלת עלמין להקב"ה]
46. כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו. בשלושה עולמות הקב"ה נסתר. העולם הראשון, עולם העליון, הנסתר מכל, לא מסתכל בו ולא נודע בו, חוץ מאותו שגנוז בתוכו. והוא עולם ז"א דאצילות.
47. העולם השני, הקשור באותו עולם שלמעלה, שהקב"ה נודע ממנו. כמ"ש, פִּתחוּ לי שערי צדק, זה השער לה'. והוא עולם המלכות דאצילות, שהיא שער לז"א.
48. העולם השלישי, עולם התחתון מהם, שנמצא בו פירוד, בי"ע, שעליהם כתוב, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. מלאכים עליונים שורים בתוכו, והקב"ה נמצא בו ואינו נמצא. נמצא בו עתה, וכשרוצים להסתכל ולדעת אותו, מסתלק מהם ואינו נראה, עד שכולם שואלים, איה מקום כבודו. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. וזהו עולם שאינו נמצא שם תמיד.
49. כעין זה כתוב, בצלם אלקים עשה את האדם. ואז יש לו שלושה עולמות. העולם הראשון, הוא אותו עולם הנקרא עולם הפירוד, העוה"ז. והאדם נמצא בו ואינו נמצא. כי כשרוצים להסתכל באדם, הוא מסתלק מהם ואינו נראה. שמטרם שחבריו מספיקים להסתכל בו, הוא נפטר מהעולם ואינו.
50. העולם השני, קשור בעולם העליון. זהו גן עדן הארץ. מעולם זה נודע ומושג עולם אחר.
51. העולם השלישי, עולם עליון, נסתר גנוז וסתום, אין מי שיודע אותו, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחַכֵּה לו. והכול כעין העליון. כמו שיש ג' עולמות למעלה. כמ"ש, כי בצלם אלקים עשה את האדם.
ג' עולמות למעלה:
א. ז"א דאצילות, ג"ר, מחזה ולמעלה, חסדים מכוסים והחכמה אינה מגולה. אין בו השגה, משום שהחכמה נעלמת ומכוסה בו.
ב. המלכות דאצילות, שהארתה ו"ק, ע"כ החכמה מגולה בה.
ג. למטה ממלכות, שעליה כתוב, ומשם ייפרד. כי העולמות בי"ע שלמטה ממלכות הם דפרודא.
ועד"ז נבחן ג"כ כלפי האדם ג' עולמות. שבהיותו בהם, הוא מקבל מג' העליונים. וג' עולמות האדם מלמטה למעלה הם:
א. העוה"ז, שהוא עולם דפרודא, הוא בדומה וכנגד העולם השלישי העליון, בי"ע. שבעוה"ז הוא מקבל נר"ן מבי"ע דפרודא.
ב. העולם השני הוא כנגד העולם השני העליון, מלכות דאצילות, שבה יש השגה, להיותה בחינת ו"ק. זהו גן עדן הארץ, שמשם משיגים העולם השני העליון, המלכות.
ג. עולם השגת הג"ר הנעלמים, הבא אחר גן העדן. הוא גנוז וסתום, אין מי שיודע אותו. והוא כנגד ז"א דאצילות, שהוא ג"ר, שלעת"ל, יעלה ז"א לחכמה, ואז תהיה השגה בג"ר. כמ"ש, יעשה למחכה לו. ונמצא אז שישיג את זו"ן דאצילות. ועל זה כתוב, בצלם אלקים עשה את האדם, כי השגת ז"א מכונה צלם, והשגת המלכות מכונה דמות.
52. ומשום שזוכים בג' עולמות, כתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. ואלו הם בצלם אלקים. ואלו יורשים ירושה עליונה כעין שלו, ג' עולמות. וע"כ הזהיר בתורה, לא תתגודדו ולא תשימו קוֹרְחה בין עיניכם למת. כי אינו אובד לאחר מותו, ונמצא בעולמות טובים עליונים ומכובדים, ויהיו בשמחה כשמסתלק צדיק מעוה"ז.
53. אם לא היה חוטא אדם, לא היה טועם טעם המוות בעוה"ז, בשעה שנכנס לעולמות האחרים. אבל משום שחטא, טועם טעם המוות מטרם שייכנס באלו העולמות, והרוח מתפשט מהגוף הזה, ומשאיר אותו בעוה"ז, והרוח מתרחץ בנהר דינור לקבל עונשו.
ואח"כ נכנס לגן עדן הארץ, ומוכן לו כלי אחר של אור, הדומה ממש לפרצוף הגוף שהיה לו בעוה"ז, והוא מתלבש ומיתקן בו. ושָׁם בגן עדן מדורו תמיד.
ובראשי חודשים ובשבתות הרוח מתקשר בנשמה, ועולה ומתעטר למעלה למעלה, בגן העדן העליון. כמ"ש, והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפניי.
ומיושבת בזה השאלה, שנשאלה על התורה שקדמה לחטא עצה"ד. וכתוב בה, אדם כי ימות באוהל. כי ההולך מעולם לעולם קוראים בו מיתה. אבל אם לא היה חוטא בעצה"ד, לא היה לו גוף מזוהם, אלא שהיה לו הגוף הראשון שבגן עדן, שהיה יכול ללכת עימו מעולם לעולם, כמו עם הרוח של היום. וע"כ לא היה סובל צער מיתה ועונשים. ועתה שחטא, מחויב להשאיר הגוף המזוהם בעוה"ז, והרוח מקבל עונש וטהרה בעולם ההוא, שכל זה בא מחמת חטא עצה"ד.
54. מדי חודש בחודשו. למה דווקא בר"ח? משום התחדשות הלבנה, שמתעטרת להאיר מהשמש בעת ההיא. שאז הזיווג העליון של ז"א ונוקבא, המכונים שמש ולבנה. וכן, מדי שבת בשבתו. מדי שבת זוהי הלבנה, המלכות. בשבתו זהו השמש, ז"א. שהאור בא לה ממנו.
וע"כ חודש ושבת הם דבר אחד, שאז זמן זיווג ז"א ומלכות. אלא שיש חילוק בשיעור הקומה, שבר"ח הם בקומת ישסו"ת, ובשבת בקומת או"א. וברשעים כתוב, מיתה לכל העולמות, כָּרֵת מכל העולמות, ואובדים מכל, אם לא באו בתשובה.