שיר קודש
אלקי נשמה שנתת בי טהורה
הפחתה באפי והיתי לנפש חיה
מה נפלאתה אבהתך לחמדה והאורה
נבלו שפתותי מלאמר דיה דיה
ובוראי עצבני עודני באבי
נפשי אנושה פצע-בלבבי
כי לשרתו חמדתי בשהוא אבי
ואני מאד חפץ בו, והוא בי
ולו רחבת ידים ועבודה רבה
ואני איש משכיל ובן תשועה
כיאות להמלכה באמונה וחבה
אכן דחפני ולבבי קרועה.
נפשי כגלגל סובבת על אופניה
מקוטבה ולהלאה אף משהו לא תזיעה
אור שמשה נטה מעבר פניה
ומאז, מכל משאלותיה גרועה.
יד נעלמה בקעה את עצמותי
ונקלותי והיתי לשתי מחנות
האחת סרה תחת פקודת גויתי
ושאריתם אחרי נפשי פונות
אכן גופי מהם לא ידע תאוה
כי אלקיו בחמדה לא כבדהו
כמו סריס תמה מנעהו מאהבה
אשר עמלו ללא ידעהו יעזבהו
האוכל דבר עמו מאשישי חשקי
מפליאות אהבה גילוי נסתרות
או דברי עגבות מצופי ושיקוי
בלעג יהסני "מה יאמרו הבריות"
ההואה, לעולם לא יטעום ממנעימותי
ואנכי הכי אפנה. למטעמותיו
ונוסף גם על צרותי
להכעיסני בקצפיו ומהלומותיו
גם ביום הרוחה לא יתן לי ברכה
אך לעג כארבה עלי ירבה
מה לכי בהעננים כי תדאגי ככה
כי שרף תשרופי כמו להבה.
אם הזמן שיחק ואליך פנה
יחדיו לא ידעוך ואת חלומותיך
הרי בבזיון יפגשוך בכל פנה
זה יירק בפניך וזה ימרוט שערותיך