מַחְלון וכִלְיון, עוֹרפה ורות

140. ושֵׁם שני בניו מַחְלון וכִלְיון. מחלון נקרא, משום שמחל לו הקב"ה לאחר מיתתו, שאשתו התייבמה, משום שהיה מוחה בידו של אביו, ומשתדל בו על המשפטים. כליון נקרא, משום שנכלה מהעולם.

141. כשם שהיו הם, כך היו נשותיהם. עוֹרפה, נידונה על שמה, שהייתה קשת עורף, שלא רצתה, שיהיה לה חלק עם ישראל. כמ"ש, כי פנו אליי עורף ולא פנים. וחכמים אמרו, לפי שהחזירה עורף לחמותה.

142. רות ע"ש תוֹר, שהוא כשֵׁר על המזבח. כך רות, כשֵׁרה לבוא בקהל, שעליה התקיימה ההלָכָה, עַמוֹני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שהנקבות מוּתרות לבוא בקהל. רות, משום שיצא ממנה בן שהִרווה להקב"ה בשִׁירות ובתשבחות.

143. רות אשת מחלון באה בקהל. בעלה נקרא מחלון, משום שמחל לו הקב"ה, שיהיה שמו נזכר ע"י הייבום. עורפה אשת כליון לא באה בקהל, שכילה אותם הקב"ה, וכליון לא נזכר שמו בישראל.

144. על תיקון זה, נעמי, היא נשמה. אלימלך, נשמה לנשמה. מחלון, הרוח השכלית. רות, הנפש השכלית. כליון, הרוח הבהמית. ועל זה אמר שלמה, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. רוח האדם, מחלון. רוח הבהמה, כליון, מהצד השמאלי. עורפה, הנפש הבהמית, מַקשה עורף, מצד שמאל. וע"כ כליון, לא נזכר שמו בישראל.