אדם הראשון (אדה"ר)

האדם נקרא עולם קטן

121. האדם נקרא עולם קטן, מפני שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא, שיחס כל פרטי מין בעל החי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים לכלל שלהם. שנשמות בני אדם נמשכות מג' הפנים שלמטה מחזה, אלא שהשיגו התכללות מפני אדם באות ן' פשוטה, אחר שעלו ג' הפנים שנ"א למחזה ולמעלה של הנוקבא. ונכללו בפני אדם אשר שם.

אמנם גם מטרם שעלו ג' הפנים שנ"א, להיכלל בפני אדם שמחזה ולמעלה, הוציאו ג"כ תולדות לבי"ע. באופן, שמההארות, שנמשכו מפני שור, יצאו כל הבהמות. ומההארות, שנמשכו מפני נשר, יצאו כל העופות. ומההארות, שנמשכו מפני אריה, יצאו כל החיות. אלא, שבעת עליות ג' הפנים שנ"א לזיווג העליון לפני אדם, עלו ונכללו בזיווג העליון כל הבהמות והעופות והחיות, שכבר יצאו מהם. וכולם נכללו בפני אדם, שלמעלה מחזה. ומהכלל שלהם נולדה נשמת אדה"ר.

הרי שנשמת האדם כוללת כל פרטי בעלי חיים, שנפרטו מג' הפנים שנ"א, כי היא הכלל שלהם. ולכן פני אדם כוללים כל הצורות. ומתוך שאין היעדר ברוחני, וכל שינוי היוצא ברוחניות, אינו אלא הוספה על הראשון, לכן אחר שיצאה נשמת אדם מכללות כל הפרטים שבג' פנים שנ"א, שכבר נכללו כל הצורות בפני אדם, הנה אח"כ חזר כוח השמאל והאיר והִפְריט שוב כל פרטי בעלי החי, כמו שיצאו כל אחד למינו, מג' הפנים שנ"א מקודם הזיווג.

וזה נבחן, כמו מתכת, המורכבת מכמה יסודות, וכוח מקשר עושה כולם לכלל אחד, לצורת מתכת. ואח"כ, כשנותנים את המתכת על גבי האש, הרי היא מאבדת הכוח המקשר שבה וניתכת לנוזלים, שכל יסוד שבה נפרד לעצמו, ואינו מתקשר עוד עם חברו.

כן פועל כוח השמאל על רוח האדם, הכולל כל בעלי החיים, שמתיך אותו, עד שכל פרט, הנכלל בו הולך ונפרד לעצמו, כמו שהיה מטרם התכללותו ברוח האדם. כי איבדו הכוח המקשר אותם, שהוא ההתכללות עם פני אדם אשר שם, שקָשר כולם לכלל אחד. ונאמר, שהותכו בהתכה מהרוח הזה, שע"י כוח השמאל ניתך רוח האדם ונפרט לכל פרטי שנ"א, שהיו כלולים בו.

אמנם שניהם נשארו: הכלל נשאר, כמ"ש, רוח בני האדם העולה היא למעלה. וכן הפרטים, כמ"ש, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

כי אין היעדר ברוחני. כי היו צריכים להיכלל בלבוש רוח האדם, ואז היו בבחינתו. אבל ע"י כוח השמאל איבדו התכללות של האדם, שהיא הכוח המקשר שבהם. וע"כ ניתכו ממנו ונפרטו לפרטים שלהם, שור, שה כבשים, שה עיזים, איל, צבי, יחמור, ואקו ודישון ותאו וזמר, כמו שהיו מטרם העלייה לזיווג העליון, ללידת נשמת האדם.

("שני המאורות הגדולים", בראשית-א)

האדם כולל בתוכו כל מעשה העולם

330. כמה גדולים הם מעשיו של הקב"ה. כי האומנות והציור של האדם הוא כמו אומנות וציור של העולם. כלומר, שהאדם כולל בתוכו כל מעשה העולם, ונקרא עולם קטן. ובכל יום ויום הקב"ה בורא עולם, שמזווג זיווגים לכל אחד כראוי לו, שזהו נבחן לבורא עולמות. והוא צייר צורתם של כל אחד מטרם שבאו לעולם.

("כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", לך לך)

ספר אדם הראשון

472. הורידו ספר לאדה"ר, ובו היה יודע ומשיג את החכמה העליונה. ועליו כתוב, זה ספר תולדות אדם. וספר זה מגיע לבני האלקים חכמי הדור. וכל מי שזכה להסתכל בו, יודע בו חכמה עליונה. ומסתכלים בו ומשיגים בו. וספר זה הוריד בעל הסודות רזיאל המלאך לאדה"ר בגן עדן. וג' מלאכים ממונים לפניו, השומרים על הספר, שלא ייאחזו בו החיצוניים.

473. ובשעה שיצא אדם מגן עדן, עוד היה אוחז בספר ההוא. וכשיצא לחוץ, פרח ממנו הספר. התפלל ובכה לפני ריבונו, והחזירו לו הספר כבתחילה, כדי שלא תשתכח החכמה מבני אדם, ויעסקו לדעת את ריבונם.

("זה ספר תולדות אדם", בראשית-א)

אדם הראשון נברא בצורה העליונה

2. הקב"ה הכתיר אדה"ר בעטרות עליונות, במוחין דג"ר, וברא אותו בשש קצוות העולם, במוחין דו"ק, כדי שיהיה שלם בכל. וכל הבריות היו חרדות ומפחדות מפניו. כי כשנברא אדה"ר, נברא בצורה עליונה, והיו הבריות מסתכלות באותה הצורה, וחרדות ומפחדות מפניו.

3. ואח"כ הכניס אותו הקב"ה לגן עדן, להתעדן שם בתענוגים עליונים, והיו סובבים אותו המלאכים העליונים, ומשמשים לפניו, ומודיעים לו סודותיו של ריבונם.

כשהכניס אותו הקב"ה לגן עדן, היה רואה כל הסודות העליונים וכל החכמה. ומסתכל משם, כדי שיוכל לדעת ולהסתכל בכבודו של ריבונו. וכל זה היה לו לאדה"ר, משום שנברא בצורה העליונה של הבינה.

("שבעה היכלות שבגן עדן", בראשית-ב)

בני העולם

415. הטעם, אשר כל בני העולם רואים את אדה"ר, בשעה שנפטרים מהעולם, הוא, להעיד עדות, שבגלל חטאיו עצמו של כל איש, הוא נפטר מהעולם, ולא בגלל חטאו של אדה"ר. כמו שלומדים, אין מיתה בלא חטא.

("ויתעצב אל ליבו", בראשית-ב)

האדם כולל שלוש מדרגות

96. סתר הסתרים לחכמי לב נמסר: שלוש מדרגות הן הנאחזות זו בזו. ואלו הן נר"ן.

נפש, בחינת כוח שהגוף נבנה ממנו. כי כשהאדם מתעורר בעוה"ז להזדווג הנוקבא, כל האיברים מוסכמים ומיתקנים ליהנות מזה. והנפש והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה פעולה, ומושך את הנפש ומכניס אותה בזרע שהוציא.

97. ומתוך הרצון ועם המשכת הנפש שהמשיך שם, נמשך שם כוח אחר, מאלו המדרגות המלאכים, הנקראים אישים, והכול נכנס בהמשכה של הזרע, והגוף נבנה מהם. זהו הכוח הראשון התחתון, מאלו שלוש מדרגות, שהוא הנפש.

כי האדם הוא תולדה דזו"ן דאצילות. וע"כ משורשו אין לו אלא נפש. כי אור הנמשך מהמלכות, הנוקבא דז"א, מכונה נפש. אמנם מתוך המיתוק, שהמלכות עלתה ונמתקה בבינה, נאחז האדם גם בבינה. ונמצא משום זה, שהאדם כולל ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. שאור הבינה נקרא נשמה, ואור הת"ת נקרא רוח, ואור המלכות נקרא נפש. ואלו ג' מדרגות נמשכות מג' עולמות בי"ע. ואם זכה יותר, הן נמשכות מבינה ות"ת ומלכות מעולם האצילות.

וההמשכה הראשונה היא אור הנפש, כוח שהגוף נבנה ממנו. ונמשך בכוח אור הנפש של המולידים. כי בכוח גודל תשוקת המולידים, שהיא בחינת הסכמה חזקה מאור הנפש שלהם, הם ממשיכים מעולם העשיה הרוחני את אור הנפש של הוולד, והוא מתלבש בזרע שלהם שמוציאים, ומהאור הרוחני הזה הולך ונבנה גופו של הוולד.

("שלוש מדרגות נר"נ", לך לך)

ספר תולדות אדם

331. כתוב, זה ספר תולדות אדם. והאם היה לו ספר? אלא שהקב"ה הראה לאדה"ר דור דור ודורשיו. ואיך הראה לו כל הצורות? לא הראה לו ברוח הקודש, שהן עתידות לבוא בעולם, כמו המסתכל בחכמה, לדעת מה שעתיד לבוא בעולם, אלא ראה אותן כולן בעין, ובאותה הצורה שהן עתידות לעמוד בה בעולם. משום שמיום שנברא העולם, כל הנפשות העתידות לקום בבני אדם, כולם עומדים לפני הקב"ה, באותה הצורה ממש, שעתידים להיות בעולם.

332. כעין זה, כל אלו הצדיקים, אחר שנפטרים מעוה"ז, כל הנפשות שלהם עולות. והקב"ה מזמין לכל אחד שם, צורה אחרת להתלבש בה, כעין שהיו מלובשות בעוה"ז. משום זה, כל הנשמות נמצאות לפניו. וראה אותן אדה"ר בעין.

333. והאם אחר שראה אותן, לא נשארו בקיום, אלא שהתבטלו? כל דברי הקב"ה הם בקיום, ועומדים לפניו עד שהגיע זמנם לרדת לעולם. כמ"ש, כי את אשר יֶשְׁנו פה עימנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עימנו היום. שכל בני אדם העתידים להיות בעולם, היו כולם נמצאים שם.

("כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", לך לך)

כשנברא האדם הכול נראה בעולם

1. כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. כאשר ברא הקב"ה את העולם, נתן בארץ כל הכוח הראוי לה, אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שנברא האדם. כיוון שנברא האדם הכול נראה בעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה. ואז, הניצנים נראו בארץ.

2. כעין זה, לא נתנו השמיים כוחות לארץ עד שבא אדם. כמ"ש, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ. ונסתרו בה כל אלו התולדות ולא נגלו, והשמיים נעצרו ולא המטירו על הארץ. משום שאדם אין לעבוד את האדמה, שלא נמצא ועוד לא נברא, והכול נעכב מלהתגלות בסיבתו. כיוון שנראה אדם, מיד הניצנים נראו בארץ וכל הכוחות שנסתרו התגלו וניתנו בה.

3. עת הזמיר הגיע, שנתקן תיקון של שירות ותשבחות לזמר לפני הקב"ה, מה שלא היה מטרם שנברא האדם. וקול התור נשמע בארצנו, זהו הדיבור של הקב"ה שלא היה נמצא בעולם מטרם שנברא האדם, כיוון שנמצא האדם נמצא הכול.

("ויֵירא אליו ה'", ויירא)

יופיו של אדם הראשון

40. צורתו של אדה"ר ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב.

("גולמי ראו עיניךָ", חיי שרה)

לשמור מצוותיו ולעשות רצונו

39. אין אדם עושה עבירות, אלא מי שהוא גולם ולא אדם. אותו אדם שאינו מסתכל בצרכיה של הנשמה הקדושה, אלא כל מעשיו כבהמה, שאינה מתחשבת ואינה יודעת. והאם נקרא דוד גולם, שאינו מסתכל בנשמה, שהוא אמר אותו הכתוב?

אדה"ר אמר אותו הפסוק, גולמי ראו עיניך. כי גולם פירושו חומר, מטרם שנשלם צורתו. ואמר, קודם שזרקת בי נשמה, שהייתי גולם, ראו עיניך לעשות בצורתי אנשים שיהיו דומים לי. ועל ספרך כולם ייכתבו. שייכתבו בשמותיהם, מי הם. וכתוב, ימים יוּצָרוּ ולא אחד בהם. ימים יוצרו, שיוצרו כצורה זו שלו. ולא אחד בהם, שלא נשאר אחד מהם.

40. למה לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדה"ר אף אחד? כל אלו שהיו דומים לאדה"ר, או אפילו דומים לו רק ברמז ולא בבירור, לא מתו מיתת עצמם. וכולם הוכו באותו עניין ממש, שהיו דומים לאדה"ר.

צורתו של אדה"ר ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. ולפיכך, כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של אדה"ר, הוכו בו ומתו.

41. כי כך דרכיו של הקב"ה. אם נותן עושר לאדם, הוא לזוּן את העולם, ולעשות מצוותיו. לא עשה זה, אלא שמתגאה בעושרו, בו יוכה, כמ"ש, עושר שמור לבעליו לרעתו.

אם נותן לו בנים, הוא כדי ללמד אותם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצוותיו.

כאמור באברהם, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו. לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה.

וכך בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם מיופי הטוב העליון של אדה"ר, נתן להם לשמור מצוותיו ולעשות רצונו. לא עשו זה, אלא שהתגאו. באותו היופי שהתברכו בו, בו הוכו.

("גולמי ראו עיניךָ", חיי שרה)

הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה

156. הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה. כי אין איבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שנתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, לפי הכלל, נשמת אדם תלמדנו.

("בוא אל אשת אחיך ויבֵּם אותה", ויישב)

לשוב בתשובה כמו אדם הראשון

260. כמו באדה"ר בגדלותו, כשהעלה אותו מבי"ע דפרודא לגן עדן דאצילות, כך יעשה הקב"ה לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה.

("ויניחהו בגן עדן", בראשית-א)

האדם זוכה לחיי עולם ומתקשר בעץ החיים

62. הקב"ה ברא העולם, והמשיל את האדם עליו, שיהיה מלך על הכול.

63. ומהאדם הזה נפרדים בעולם כמה מינים. מהם צדיקים, מהם רשעים, מהם טיפשים, מהם חכמים. וכל ד' מינים הללו מתקיימים בעולם, עשירים ועניים, כדי שיזַכו וייטיבו אלו עם אלו. שייטיבו הצדיקים עם הרשעים להחזירם בתשובה. וייטיבו החכמים עם הטיפשים ללמדם שכל. וייטיבו העשירים עם העניים למלא מחסורם.

כי ע"י זה זוכה האדם לחיי עולם, ומתקשר בעה"ח.

("ולא יכול יוסף להתאפק", וייגש)

חיים ורפואה תלויים לאדם

60. משום זה מצווה ראשונה היא לדעת את הקב"ה בכלל ובפרט, בראש ובסוף. כמ"ש, אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון, בכלל, ואני אחרון, בפרט. והכול נאמר בכלל אחד ובסוד אחד.

ואחַר שיידע זה בכלל, ישלים כל איבריו, רמ"ח (248) מצוות עשה, שהם רמ"ח איברים של נשמת האדם. שכל מצוות עשה מתקנת איבר שכנגדו בנשמת האדם.

אחר שהושלם בהם בזה בכלל, אז יידע בדרך פרט, שימשיך הארת החכמה מהמלכות. כי הפרט, הוא רפואה לכולם. ויידע איך כל ימי השנה, כל הספירות של המלכות, שנקראת שנה, מתחברים לתת רפואה לכל האיברים, המצוות, ומשלימים אותם.

61. איך נותנים כל ימי השנה רפואה לכל האיברים? הרי המלכות, השנה, אין לה מעצמה כלום, והאיברים, הכלל, הם רמ"ח צינורות השפע של ז"א, המשפיעים הכול אל המלכות?

ודאי כך הוא למעלה, בזו"ן, ולמטה, באדם התחתון, שהשנה והימים שלה, הספירות שלה, נותנים רפואה לכל האיברים למעלה, בז"א, ולמטה, באדם.

כי האיברים משפיעים שפע ברכות לימי השנה, לספירות המלכות, הפרט. שבכל מצוות עשה שהאדם מקיים, ממשיך שפע ברכות מאיבר, צינור אחד של ז"א, אל אחד מימי השנה, הפרט.

ואז רפואה וחיים תלויים עלינו מלמעלה עד שהאיברים מתמלאים מכל השלמות, ומשפיעים אותם אל הפרט, השנה. ואז מתגלים המוחין של הפרט.

מי גרם לאיברים שיתמלאו מכל השלמות? ימי השנה. כי האיברים באו להשלים אותה. ואם לא הייתה השנה צריכה תיקון, לא היו האיברים, צינורות השפע של ז"א, מתמלאים בשפע. ע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו הרפואה והחיים אל האיברים.

62. אף כך הוא למטה, כשהאדם משלים עצמו באלו רמ"ח מצוות עשה שבתורה. אין יום שלא יבוא להתברך מהאדם, וכשהם מתברכים ממנו, אז חיים ורפואה תלויים עליו מלמעלה. כלומר, שאינם נמשכים אל המלכות, מטרם שהאדם משלים כל רמ"ח מצוות עשה בשלמותם. ועד אז הם תלויים עליו מלמעלה.

מי גרם לצינורות העליונים שהולכים ומתמלאים ברפואה ובחיים? ימי השנה. וע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו להם הרפואה והחיים. ימי השנה, כמו שמתברכים מלמעלה מהאדם, ז"א, כך הם מתברכים מלמטה מהאדם התחתון, ע"י המצוות שהוא מקיים.

63. אשריהם ישראל בעוה"ז, באלו המצוות שהם מקיימים, שנקראים משום זה אדם. כמ"ש, אדם אתם. שהמשמעות היא, אתם נקראים אדם, ולא העכו"ם נקראים אדם. ומשום שישראל נקראים אדם, יש להם להשתדל במצוות התורה, שהן תרי"ג (613), כנגד רמ"ח (248) איברים ושס"ה (365) גידים שיש בגופו של אדם, שיהיו כולם גוף אחד, אדם.

("כלל ופרט", וארא)

מושל על הכול

230. אחוֹר וקֶדם צַרְתָני ותָשֶׁת עליי כַּפֶּךָ. כמה צריכים בני אדם לכבד את הקב"ה, משום שהקב"ה, כשברא העולם, הסתכל באדם, שיהיה מושל על הכול, והיה דומה לעליונים ולתחתונים. הוריד אותו לעולם בדמות מכובדת. וראו אותו הבריות. אז התקבצו והשתחוו לפניו, ואֵימה ופחד נפלו עליהן מיראתו. כמ"ש, ומורַאַכם וחִיתְכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמיים.

231. הכניס אותו אל הגן שנטע לשמור אותו, להיות לו שמחה על שמחה, ולהשתעשע בו. עשה לו חופּה מכוסָה באבני יְקָר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו. אח"כ ציווה אותו על אילן אחד, שלא יאכל ממנו, ולא עמד במצוות אדונו.

232. נמצא בספר של חנוך, שלאחר שהעלה את חנוך, והראה לו כל אוצרות המלך העליונים והתחתונים, הראה לו עה"ח, ואת העץ שהצטווה עליו אדם, והראה לו מקומו של אדם בגן עדן. וראה, שאם היה שומר אדם מצווה זו של עצה"ד, היה יכול לחיות תמיד, ולהיות תמיד שם. והוא לא שמר מצוות אדונו, יצא לדין ונענש.

233. אדם בשני פנים נברא. וכמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, ניסר אותו הקב"ה ונעשו שניים, ממזרח וממערב, אדם ממזרח וחוה ממערב. כמ"ש, אחור וקדם צרתני. אחור זה מערב, וקדם זה מזרח.

234. הקב"ה תיקן הנקבה, ושִכלל יופיה על כל, והביא אותה לאדם. כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע. וכתוב, וייקח אחת מצלעותיו. אחת, כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאִימהּ, המלכות. מצלעותיו, מצדדיו. כמ"ש, ולצלע המשכּן. כי נלקחה מצד שמאל.

235. הקב"ה נתן נשמה עליונה באדם, והכליל בה חכמה ותבונה לדעת הכול. נתן בו נשמה ממקום ששאר הנשמות באות, מבינה, שאור הבינה נקרא נשמה.

("עוֹזי וזִמְרת יה", בשלח)

חכמתו של אדם

237. אדם היה יודע חכמה עליונה יותר מהמלאכים העליונים, והיה מסתכל בכל וידע והכיר אדונו, יותר מכל שאר בני העולם.

("עוֹזי וזִמְרת יה", בשלח)

אדם נעשו זכר ונקבה ביחד

238. אדה"ר יצא מזכר ונקבה, זו"ן, כמ"ש, ויאמר אלקים, נעשֶה אדם בצַלמנו כדְמוּתנו. וע"כ גם אדם נעשו זכר ונקבה ביחד, ואח"כ נפרדו זה מזה. והרי כתוב, לעבוד את האדמה אשר לוּקח משָׁם, ולא מזו"ן העליונים. כן הוא ודאי, שנלקח מהאדמה, נוקבא דז"א, והקב"ה, ז"א, השתתף עימה. וזה זכר ונקבה שאמרנו. והכול הוא דבר אחד.

("עוֹזי וזִמְרת יה", בשלח)

יציר כפו של הקב"ה

123. והקב"ה, כשברא את האדם, סידר בו כל הצורות של הסודות העליונים של עולם העליון, של בינה, וכל הצורות של הסודות התחתונים של עולם התחתון, של מלכות. וכולם נחקקים באדם, הנמצא בצלם אלקים, משום שנקרא, יציר כף, יציר כפו של הקב"ה.

("ואתה תחזה בסוד קווי הידיים", יתרו)

האדם הוא הנשמה

126. כשנברא האדם, כתוב בו, עור ובשר תלבישֵני. ומהו האדם עצמו? האם האדם אינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים? אינו כן. כי ודאי האדם אינו אלא הנשמה. ואילו עור בשר עצמות גידים, הם מַלבוש בלבד. הם כלים של האדם, ולא האדם עצמו. וכשהאדם נפטר הוא מתפשט מאלו הכלים שלבש.

("ואתה תחזה בסוד קווי הידיים", יתרו)

האדם למטה, כולו כעין שלמעלה

129. אף כן למטה. האדם הוא פנימי בפנים. המלבושים שלו הם כעין של מעלה. עצמות וגידים הם כעין שנאמר באלו המרכבות והצבאות, שנקראים עצמות וגידים.

בשר הוא סוכך על אלו המחנות והמרכבות, הנקראים עצמות וגידים, ועומד מבחוץ להם. וזהו שהבשר נמשך ממנו לצד האחר. עור הסוכך על כל, זהו כעין אלו הרקיעים הסוככים על כל.

וכולם מלבושים להתלבש בהם, הפנימי שבתוכם הוא האדם. והכול הוא עניין, שלמטה הוא כעין שלמעלה. ע"כ כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים, כי אדם למטה, הוא כולו כעין שלמעלה.

("ואתה תחזה בסוד קווי הידיים", יתרו)

צורת האדם כלולה מכל העולם ובריותיו

13. אין ברייה בעליונים ובתחתונים, שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה.

ומשום זה נקראת השכינה שושנה, ונקראת נשר, פרה אדומה, איילת, יונה, ציפור. אין ברייה שלא תהיה נקראת בשמו, כשהוא מתלבש בה לעשות פעולתו.

14. ומשום זה נקראת השכינה, מעשה מרכבה, בעת שהיא רוכבת בחיה הנקראת נשר, או שור, או אריה, או אדם.

והמעולה מכל הבריות שברא, הוא האדם, שהוא צורה כלולה מכל העולם, ומכל הבריות שיש בעולם. ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות.

("ואתה תֶחזה", יתרו, זוהר חדש)

ימיו של האדם

73. מצד הנפש הבהמית ימיו של אדם קצרים, מעטים ורעים. כי כל ימיו של אדם, שהם בעניות ובצער ובדוחק, אין הם חיים. וכש"כ אם הימים הם בלי תורה ומצוות, שאין הם חיים.

74/1. אם חזר בתשובה, אע"פ שהוא בזנב טלה או שור, שבכל מזל מבחינת הנפש הבהמית, מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים, ועולה מזנב המזלות, להיות בינוני, באמצע כל כוכב ומזל, כבחינת הרוח.

זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו, הקב"ה נותן לו נשמה מכיסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל, כבחינת הנשמה.

("עיניים אדומות", יתרו, זוהר חדש)

מחשבה ניתנה לאדם לחשוב בייחוד השם

171. מחשבה ניתנה לאדם, שיהיה האדם חושב בבורא העולמות, לייחד שמו עד א"ס ועד אין תכלית. והוא ברא הכול בבינה. כמ"ש, ורְאו מי ברא אלה. בינה הנקראת מ"י.

172. הדיבור ניתן לאדם, לעסוק בו בתורה, ולדעת ממנה יוצר הכול. ועליו כתוב, יוצר אור. כי הדיבור הוא יצירה, ת"ת, ואין אור אלא תורה. כמ"ש, כי נר מִצווה ותורה אור. וזהו היוצר, שצייר באדם פנים עיניים אוזניים חוטם ופה, לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה.

173. כעין זה, צייר פֶּה לדבר בתורה, צייר עיניים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזניים לשמוע בהן דברי תורה. אלו הם ו"ק שת"ת כולל אותם: ב' עיניים, ב' אוזניים, פה, לשון.

174. צייר את החוטם, ובו כתוב, וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, שהאדם יהיה חושב בה בייחוד השם, כמ"ש, אנוכי ה' עושה כל.

זו השכינה התחתונה, המלכות, שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית. כי הנפש היא ממלכות, לדעת עימה בכל מעשי התורה, במצוות התורה, אותו שנקרא, עושה כל, שהיא המלכות, אשר בה עשיה.

175. והם ג' קשרים שניתנו בבן אדם. הנשמה השכלית, לדעת בה את עושה כל העולמות, שאומר ועושה, מדבֵּר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה, הכול אחד.

הוא, א"ס, מבפנים מוציא הכול, מהכוח אל הפועל, והוא משנה מעשיו, ובו אין שינוי.

("שלושה עולמות מחשבה דיבור מעשה", יתרו, זוהר חדש)

האדם נברא בחכמה ובאומנות רבה

528. הקב"ה ברא את האדם בחכמה ועשה אותו באומנות רבה, ונפח בו נשמת חיים, לדעת ולהסתכל בסודות החכמה, לדעת בכבוד אדונו, כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הכבוד שלמטה, הכיסא הקדוש, המלכות, לא נתקן למעלה, אלא מתוך התיקונים של בני העוה"ז.

529. כשבני אדם צדיקים וחסידים, ויודעים לתקן תיקונים בשביל הכבוד, המלכות, זהו שכתוב, ולכבודי בראתיו. בשביל כבודי הזה, שיתקנו אותו בעמודים חזקים, חג"ת, ולקשט אותו בתיקונים ובקישוטים שלמטה, שיעלו מ"ן מלמטה, להמשיך לו מוחין, המכונים קישוטים, כדי שכבודי יתעלה בזכות הצדיקים שבארץ.

("ועשית שולחן", תרומה)

הייתכן שאדם התחתון ישפיע אל המלכות דאצילות?

530. משום זה כתוב, בראתיו, כעין כבוד העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. שחכמה זו נקראת ל"ב (32) נתיבות החכמה. וכבוד בגי' ל"ב. שהתיקונים האלו בו, שיש בו בריאה לצד שמאל, קו השמאל שבבינה, שממנו נמשך החכמה. וע"כ, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון, בינה, שיש באדם גם בריאה. ועל זה כתוב, בראתיו, והוא נשמה.

531. בכבוד העליון, בינה, יש יצירה, אור החסדים, ורוח, הנמשך מקו ימין שבבינה. ע"כ כתוב, יצרתיו, שנתן תיקון באדם, שיהיה בארץ כעין כבוד העליון, בינה. בכבוד העליון יש עשיה, המלכות, הנפש. וע"כ גם באדם כתוב, עשיתיו, שיהיה כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון, המלכות.

ויש להבין, הייתכן שאדם התחתון ישפיע נר"ן אל המלכות דאצילות? והלוא הוא להיפך, שאין משהו לאדם התחתון, אם לא יקבל זה מהמלכות? והעניין, שאי אפשר שאדם התחתון יקבל משהו מהמלכות, מטרם שיתגדלו על ידו כל המדרגות העליונות. ולא עוד אלא שעיקר ההמשכה שהמשיך האדם נשארת בעליונים, ולאדם אין מגיע אלא ענף ממנה.

ולפי זה נמצא, בעת שהאדם ממשיך נר"ן מבינה, שהם נר"ן דנשמה, נר"ן האלו מושפעים תחילה מבינה אל המלכות, ושם הם נשארים מבחינת עיקר האור, ורק ג' ענפי נר"ן משפיעה המלכות אל האדם. הרי שאדם התחתון השפיע את שורשי נר"ן דנשמה שלו אל המלכות.

ונאמר, שיהיה האדם בארץ כעין כבוד העליון, המתקן והמברך את כבוד התחתון. כלומר, שהאדם הוא כמו כבוד העליון, הבינה, שהשפיעה הנר"ן אל כבוד התחתון, המלכות. כי לולא האדם, שהמשיך אותם הנר"ן, לא היה לבינה מה להשפיע אל המלכות. ולא עוד, אלא שאותם הנר"ן, שהבינה השפיעה אל המלכות, הם ממש של האדם, שהוא המשיך אותם, והם השורשים של נר"ן שלו ממש, שנשארו במלכות. וע"כ נבחן, שהאדם השפיע אותם אל המלכות.

וע"כ אמר הקב"ה, כיוון שהאדם הוא בארץ, ויש לו לתקן כבודי, המלכות, עשיתי בו תיקונים של כבוד העליון. שעשה בו תיקונים, שיוכל להמשיך את הנר"ן דנשמה מכבוד עליון, שבזה מושפעים ונשארים בשורשם בכבוד התחתון, שע"י זה מיתקנת כבוד התחתון.

("ועשית שולחן", תרומה)

בחיר כל הנבראים

474. אשרי חלקך אדה"ר, בחיר כל הנבראים הנמצאים בעולם, שהגדיל אותך הקב"ה על הכול, והכניסך בגן עדן, והתקין לך שבע חופות, להשתעשע בו בעונג נועם העליון. כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

לחזות בנועם ה', למעלה, בז"א. ולבקר בהיכלו, למטה, במלכות. לחזות בנועם ה', באלו שבעה רקיעים שלמעלה, של ז"א. ולבקר בהיכלו, באלו שבעה רקיעים שלמטה, של המלכות. ואלו עומדים כנגד אלו.

475. ובכולם, בשבעה רקיעים דז"א ובשבעה דמלכות, עמדתָ בגן עדן. שבע החופות העליונות הקדושות, שבעה רקיעים דז"א, עמדו עליך למעלה להתעטר בהם, שהם חסדים. ואלו שבעה רקיעים תחתונים דמלכות, עמדת בהם להשתעשע בהם, שהם הארת חכמה, המכונה שעשועים. ובכולם השלים אותך אדונך, להיות שלם בכל, בין בחסדים ובין בחכמה.

476. עד שנדחו רגליך אחר עצת הנחש הרע, וגורשת מגן עדן, וגרמת מוות לך ולכל העולם. כי עזבת אלו העידונים שלמעלה ושלמטה, ונמשכת אחרי אלו ההשתוקקויות הטמאות, הנקראות ראש פְּתָנים, אשר הגוף נמשך אחריהן ולא הרוח, כמ"ש, וראש פְּתָנים אכזר, שהוא אכזר על הרוח. עד שבא אברהם החסיד, והתחיל לתקן העולם, ונכנס באמונה הקדושה, התקין למעלה ולמטה, באלו הרקיעים העליונים ובאלו הרקיעים התחתונים.

477. הרקיעים התחתונים דמלכות הם היכלות לרקיעים העליונים דז"א, להתאחד ולהתקשר זה בזה. כאן יש לפרט הדברים ולתקן הייחוד כראוי, כדי שלא יטעו החברים, וילכו בדרך הישר. כמ"ש, כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם.

("היכלות דקדושה", פקודי)

ידי אדם

786. וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

787. ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

("היכל קודש קודשים", פקודי)

לבוש של אור עליון

166. הנשמה אינה עולה להיראות לפני המלך הקדוש, עד שזוכה להתלבש בלבוש של מעלה להיראות שם. וכן כעין זה אינה יורדת למטה, עד שמתלבשת בלבוש של עוה"ז.

167. כעין זה המלאכים הקדושים של מעלה, שכתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. כשעושים שליחות בעוה"ז, אינם יורדים למטה, עד שמתלבשים בלבוש של עוה"ז. והכול הוא לפי אותו מקום שהולך שם. והנשמה אינה עולה אלא בלבוש המאיר.

168. אדה"ר, כשהיה בגן עדן, היה מלובש בלבוש כעין של מעלה, לבוש של אור עליון. כיוון שגורש מגן עדן, והיה נצרך לגוונים של עוה"ז, כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם. מתחילה היו כותנות אור, של אור העליון, ששימש בו בגן עדן.

169. משום שבגן עדן היה משמש בו אור עליון המאיר, ע"כ כשנכנס אדה"ר לגן עדן, הלביש אותו הקב"ה בלבוש של אותו האור והכניסו שם. ואם לא היה מתלבש תחילה באותו האור, לא היה נכנס לשם. כיוון שגורש משם, היה צריך למלבוש אחר. אז, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור. וכאן כעין זה, עשו בגדי שרד לשרת בקודש, להביאו אל הקודש.

170. מע"ט של האדם, שעושה בעוה"ז, אלו המעשים מושכים אור של זיו העליון, לתקן לו לבוש לעולם ההוא, להיראות לפני הקב"ה. ובאותו הלבוש שלובש, נהנה ורואה במראה המאירה, כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

171. וע"כ הנשמה מתלבשת בלבושים מיוחדים בשני עולמות, שיהיה לה שלמות בכל, בעוה"ז שלמטה, ובעולם שלמעלה.

("לבושי הקודש", פקודי)

האדם נברא שלם

315. כמה יש לאדם להסתכל בכבוד אדונו, כדי שיימצא כברייה שלמה לפני הקב"ה. כי כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר. את האדם, מורה שהיו זכר ונוקבא, והנוקבא הייתה נכללת בזכר. ואז כתוב, ישר. ואח"כ כתוב, והֵמה ביקשו חשבונות רבּים.

("לילית שהייתה נמצאת בתחילה אצל אדם", ויקרא)

בחינת אדם בתורה

60. עַם הארץ נקרא בהמה.

ואחרי שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם בתורה, יתקיים בו הכתוב, אדם ובהמה תושיע ה'.

אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו, והסוס סובל אותו, ואינו בועט באדונו. כך הוא צריך להיות, כסוס תחת תלמיד חכם.

61. ומהו הסבל, שעַם הארץ צריך לסבול את התלמיד החכם?

כי תלמיד חכם הוא כיום השבת, שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו, כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום. ואם עם הארץ סובל אותו בכספו, ונוהג עימו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצוות כפי רצונו, יתקיים בו הכתוב, אדם ובהמה תושיע ה'.

("נר"נ של חול נר"נ של שבת", צו)

תורה היא אדם

68. ותורה, זוהי אדם, שהיא ז"א, כמ"ש, זאת התורה אדם, הכולל השם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ד' אותיות הוי"ה במילוי אותיות א'. זוהי תורה, מזון לאדם בד' הפנים שלו: פני אריה פני שור פני נשר פני אדם. שהם חו"ג תו"מ. כי פני אדם כוללים כל ד' הפנים.

("נר"נ של חול נר"נ של שבת", צו)

ויברא אלקים את האדם בצלמו

500. הכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מהו שכתוב אח"כ, ויברא אלקים את האדם בצלמו? כששאל את המלאכים על בריאת האדם, היו מהם שאומרים, ייברא, ומהם אמרו, לא ייברא. והקב"ה ברא אותו, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם בצלמו.

אם כך הוא, הרי לא נתן בו חלק אחד ממלאכים, ולא נעשה בצורה שלהם, אלא בצורה של המלך בצלמו כדמותו, בצלם דמות תבניתו בלבד.

501. לא שאינו כלול מכל המלאכים והבריות, אלא שנברא מכל המלאכים והבריות, והִשליט אותו על כל הבריות. אלא אם היה נותן כל אחד חלקו אל האדם, היה נמצא שבזמן שהיה כועס על האדם, היה כל אחד חוזר ולוקח חלקו ממנו.

("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)

ידע אדם את חוה

139. והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר, ותלד את קין. והאדם, אדה"ר הנסתר, שאורות דקים עליונים בחקיקותיו, אורות חסדים. ידע, מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כי ידע להיות עימה פב"פ. וכשהם מסתכלים פב"פ לשימוש, אז כתוב, ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע, לעשות תולדות. זהו לטוב, בהתעוררות ההשגחה למטה.

המילה, ידע, רומזת על המשכת החכמה ע"י הדעת. והאדם, רומז על ז"א, הנקרא אדה"ר הנסתר, שבחקיקותיו אורות דקים עליונים, אורות חסדים בלי חכמה, דקים וקטנים.

ידע, מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כלומר, שידע להמשיך למלכות אורות החכמה ע"י הדעת, מה שלא ידע מקודם לכן, כי מקודם לכן היו אורות דקים עליונים בחקיקותיו.

כי ידע להיות עימה פב"פ, שהזיווג של ז"א ומלכות נקרא זיווג פב"פ. וכשהם מסתכלים פב"פ לשימוש, אז כתוב, ידע, כי ידע, פירושו המשכת החכמה ע"י הדעת, שז"א ומלכות הם פב"פ.

אז כתוב, ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע, לעשות תולדות. שע"י זיווג פב"פ נולדות נשמות, ולא בעניין אחר.

זהו לטוב, כל הנאמר עד כאן הוא לטוב, ללמד שאדה"ר גרם במעשיו לזיווג פב"פ של ז"א ומלכות, וע"כ זכה גם הוא להיות בזיווג פב"פ עם חוה, הראוי להמשיך נשמות קדושות. בהתעוררות ההשגחה העליונה למטה. שע"י הזיווג העליון פב"פ, נמשכת ההשגחה למטה לתחתונים.

("קין הבל ושֵׁת", שיר השירים, זוהר חדש)

כל הצורות העליונות והתחתונות חקוקות באדם

630. ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כתוב, מה' מִצְעדֵי גֶבר כּוֹנָנוּ ודרכו יחפץ. כשברא הקב"ה העולם העליון, ז"א, והעולם התחתון, המלכות, היו שניהם בצורה אחת, זה דומה לזה. כשרצה הקב"ה לברוא את האדם למטה, רצה לעשות אותו כעין שני העולמות, שתהיה צורתו דומה לשני העולמות.

631. וכל הסודות שלמעלה ושלמטה הכול הוא באדם. הגולגולת של הראש העומד על הגוף, הוא העולם העליון בתיקונים האלו שבראש.

הגוף, הוא הגוף שלמעלה, שמדרגותיו עומדות באיברים, חג"ת, תחת הראש. הירכיים והרגליים, נה"י, הכול במדרגות שלמטה, כראוי לו להיות כעין שלמעלה. כל הצורות העליונות והתחתונות כולן חקק הקב"ה באדם, שיהיה האדם שלם בכל.

("טעמים ונקודות ואותיות", שיר השירים, זוהר חדש)

ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה

388. שחורה אני ונאווה. כתוב, חנוֹך לנעַר על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. כשברא הקב"ה את האדם, ברא אותו בצורה עליונה, עצמותיו ואיבריו כולם היו בעליון. הוריד אותו לארץ לתוך גן העדן התחתון, שברא אותו הקב"ה בארץ במקום סתר ומכוסה, בצורה ובציור של גן העדן העליון. כמ"ש, וייקח ה' אלקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעוֹבדה ולשומרה.

ויניחהו בגן עדן. לא פירש, אם הוא גן העדן העליון או גן העדן התחתון, משום שהכול אחד, שגן העדן התחתון שווה לגמרי לגן העדן העליון, ואין לחַלק ביניהם.

גן עדן הוא לתענוג הנשמות, ויש ב' גני עדן, גן עדן תחתון וגן עדן עליון, בינה ומלכות. אמנם גם גן העדן התחתון, מלכות, היא בינה דמלכות, ונתקן שתהיה לו צורת גן העדן העליון לגמרי.

ונשמות הצדיקים לאחר פטירתן, היו צריכות לעלות לגן העדן העליון, להיותן מֵאור הבינה, אלא מתוך שהייתה מלובשת בגוף בעוה"ז, הוכן בעדם גן העדן התחתון, שבעיקרו הוא מלכות, שיש לו יחס עם הגוף. והנשמה יושבת שם זמן מסוים, עד שתיטהר מהתרשמות הגוף, ואח"כ עולה לגן העדן העליון.

וכשנברא אדה"ר, נברא בצורה עליונה, בצורת בינה. ולא היה לו מהעוה"ז כלום. ולפיכך הניח אותו הקב"ה בגן העדן התחתון, שהוא ג"כ בצורה עליונה, בצורת גן העדן העליון, בינה.

392. והן עוסקות שם בתורה לדעת ולהסתכל ע"י הלבוש בכבוד אדונם. כל אחד משיג שָׁם כמו שעתיד להיות בעוה"ז, שהעתיד משמש שם כמו העבר. וכל מה שעתיד לזכות ע"י מעשיו הטובים בעוה"ז, כבר זוכה להשיג שם.

393. ואותו שהתיקון שלו יפה וטוב באותו הלבוש, ואם השתדלותו בתורה ובמע"ט בעוה"ז היא כראוי, מעלים אותו למעלה לפני המלך הקדוש, באותו הלבוש כעין הגוף שבעוה"ז, ועומד לפניו ושמח בו הקב"ה. כמ"ש, חי ה' אשר עָמדתי לפניו, מטרם שבאתי לעוה"ז.

("האדה"ר בגן עדן", שיר השירים, זוהר חדש)

הקב"ה הראה לאדם את כל הדורות הבאים

399. כשברא הקב"ה את אדה"ר, הביא אותו לגן עדן בלבוש כבוד אחד של אור גן העדן, ונשלם בו ברוח ובנשמה קדושה, להיות שלם לגמרי.

400. הוא ואשתו היו מטיילים בגן עדן. ומלאכים עליונים סביב להם, המענגים אותם בכמה מעדנים ותענוגים. ופתח לו אוצר אחד, והראה לו שם את כל הדורות הבאים, כל דור ודור. והיה רואה צורות עליונות וצורות תחתונות, שאור המראה המאירה מאיר עליהם.

("אדם וחנוך", שיר השירים, זוהר חדש)

הסתלקות הנשמה מאדם הראשון

399. כשברא הקב"ה את אדה"ר, הביא אותו לגן עדן בלבוש כבוד אחד של אור גן העדן, ונשלם בו ברוח ובנשמה קדושה, להיות שלם לגמרי.

400. הוא ואשתו היו מטיילים בגן עדן. ומלאכים עליונים סביב להם, המענגים אותם בכמה מעדנים ותענוגים. ופתח לו אוצר אחד, והראה לו שם את כל הדורות הבאים, כל דור ודור. והיה רואה צורות עליונות וצורות תחתונות, שאור המראה המאירה מאיר עליהם.

401. ירדה אשת הזנונים, הנחש, ואותו הרוכב והשולט עליה, חסר הלב, יצה"ר, המסית הכול. וראו הכבוד העליון, שהיו בו אדם ואשתו. התחזקה אשת הזנונים בכוח ובעוז של אותו השולט עליה, והתקרבה לחוה, והתחילה לפתות אותה בכמה פיתויים ובכמה מתיקות הלשון, עד שהתפתתה. ואח"כ התפתה אדם, ופרחו ממנו אלו הלבושים, והסתלקה ממנו הנשמה, שהיא זוהר המראָה שלמעלה, ונשאר ערום מכל, הוא ואשתו.

402. וכיוון שלאחר שגורש מגן עדן חשב בתשובה, והתקיים מחוץ לגן עדן, חס עליו הקב"ה ועשה לו לבושים אחרים, כמו שצריך להשתמש בעוה"ז. ואח"כ השתמש מחוץ לגן עדן והוליד בנים.

403. ואותו הזוהר של הנשמה העליונה שפרחה ממנו, עלה למעלה, והיה גנוז באוצר אחד שנקרא גוף. עד שהוליד בנים ויצא חנוך לעולם. כיוון שבא חנוך, ירד בו אותו הזוהר העליון של הנשמה הקדושה. והיה חנוך באותה הגדלות העליונה, שהיה בה אדם. כמ"ש, ויתהלך חנוך את האלקים.

404. אח"כ היה צריך הקב"ה לקחת אותו מהעוה"ז, ולכלול הרוח הקדוש של חנוך מלמטה, מהעוה"ז, ומלמעלה, מהמלאכים, ונכלל הכול באותו הרוח הקדוש. ואותו הרוח הקדוש נכלל מלמטה ומלמעלה, כדי שימשוך אחריו כל העולם, כל מין אחר מינו, שיש לו כוח למשוך העליונים, מתוך שהוא מלמעלה, ויש לו כוח למשוך בני אדם, משום שהוא מלמטה.

405. כיוון שנכלל, נעשה ממונה בעוה"ז ובעולם העליון. בעוה"ז שלט, מצד אותה התכללות שנכלל מהעוה"ז. ובעולם העליון שלט, מצד אותה התכללות שנכלל מהעולם העליון.

העוה"ז, מוחין דאחור. העולם העליון, מוחין דפנים. והוא כולל ב' מיני מוחין אלו.

("אדם וחנוך", שיר השירים, זוהר חדש)

בריאת האדם

2. כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ונתן בו שמו, הוי"ה. ה"ת נפש האדם. ו' רוחו. ה"ר נשמת האדם. י' נשמה לנשמתו. וקרא להם, י"ה אב ואם. ו"ה בן ובת.

("נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמית", מדרש רות, זוהר חדש)

נשמה לנשמה נקראת אדם

155. ברא הקב"ה באדם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן שמו הקדוש. ברא בו נשמה לנשמה, שנקראת אדם, ומתפשטים בה האורות, בתשעה אורות כח"ב חג"ת נה"י. ועטרת יסוד משלימה אותם לעשר. והם משתלשלים מי' דהוי"ה. והם אור אחד בלי פירוד. וע"כ הגוף של האדם נקרא לבוש אדם, משום שמלביש הנשמה לנשמה, הנקראת אדם.

("רוח ונשמה, ונשמה לנשמה, ורוח הטומאה", מדרש רות, זוהר חדש)

כשברא הקב"ה את אדם הראשון

217. וייטע ה' אלקים גן בעדן מקֶדם. כשברא הקב"ה אדה"ר, מביהמ"ק ברא אותו, ומעפר ביהמ"ק לקח, וברא אותו. כיוון שברא אותו, ועמד על רגליו, באו כל הבריות להשתחוות לו.

218. מה עשה הקב"ה? לקח אותו משם, והכניס אותו לגן עדן, ועשה לו עשר חופות, כדוגמת עשר חופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן לעת"ל.

ומלאכי השרת היו יורדים ועולים, ועושים שמחה לפניו, ונתן לו חכמה עליונה.

("כשברא הקב"ה אדה"ר", מדרש רות, זוהר חדש)