השכינה

כנפי השכינה

228. המצווה השמינית, לאהוב את הגֵר, הבא להימול ולהיכנס תחת כנפי השכינה. והמלכות מכניסה תחת כנפיה, אותם המפרידים עצמם מצד האחר הטמא, ומתקרבים אליה.

כנפי השכינה הוא עניין ארוך ועמוק מאוד. המלכות, הנוקבא דז"א, נקראת שכינה, מבחינת הגילוי, שאינה מסתלקת מאיתנו, אפילו בזמן שאנחנו רחוקים ממנה ביותר. כמו שלומדים, בכל מקום שגלו, שכינה עימהם. וכמ"ש, השוכן איתם בתוך טומאותם.

ומבחינה זו נקרא הז"א שוכן, והנוקבא שכינה. ואין גילוי זה, אלא רק כשזו"ן פב"פ בקומה שווה. כי אז הארת הזיווג גדולה מאוד, עד שמתגלה הייחוד גם על המקומות הרחוקים והמצומצמים ביותר.

והיו הכרובים פורשֵׂי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכַּפורת. ועיקר תשמישם, הוא לפרוש כנפיהם ולכסות על הארת הזיווג דגדלות. באופן, שגם הרחוקים ביותר, יוכלו לקבל מאור הזיווג, ולא יגיע ע"י זה משהו אל הקליפות.

כי אותם שאינם בטהרה הגמורה, נדחים תמיד מאור הקדושה, מפחד שלא יעבירו השפע אל הקליפות. אמנם עתה, ע"י הכיסוי של הכנפיים, יש שמירה גדולה אל השפע, עד שאפילו הקרובים ביותר לקליפות, לא יוכלו להיכשל ולהוריד השפע לקליפות, כי הכנפיים מגנות עליהם.

ולפיכך, הבא להתגייר ולהימול, מאחר שגופו בא מבחינת עורלה, שאבותיו לא עמדו על הר סיני, ולא פסקה מהם זוהמת הנחש, מ"מ יש לנו כוח להעלותו לקדושה עליונה, ע"י העלאת מ"ן לזיווג הגדול דזו"ן פב"פ, ששם שולטים כנפי השכינה, שפורשים כנפיהם, ומכסים על אור הזיווג. ואז אנו יכולים ג"כ להעלות שם נפש הגֵר. ומתקדש באור הזיווג הזה. ואע"פ שאינו טהור לגמרי, יכול בעת הזו לקבל מהארת הזיווג.

כי הכנפיים מגנות עליו, שלא יעבור השפע אל הקליפות, אע"פ שהוא קרוב אליהן.

ואנו צריכים מקודם להעלות מ"ן, לעורר הזיווג דגדלות הזה, ולהמשיך הארת הזיווג לנשמתנו, אשר אז השכינה פורשת כנפיה וסוככת על אור הזיווג, ומכניסה אליה תחת כנפיה את נפש הגר. ונמצא, שמתחילה אנו מעלים את נפש הגר ע"י המ"ן שלנו. ואחר שעלה, השכינה מקבלת אותו תחת כנפיה.

("המצווה השמינית", הקסה"ז)

הקב"ה מַשרה שכינתו במקום קדוש

426. אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב"ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו.

("עזא ועזאל נופל וגלוי עיניים", בלק)

הוא ושמו אחד

171. כל מי שיודע שמו לאמיתו, יודע שהוא ושמו אחד. הוא, הקב"ה, ושמו אחד, השכינה. כמ"ש, ה' אחד ושמו אחד. כלומר, השם, השכינה, והוא, ז"א, אחד.

("ענייני תחיית המתים", חיי שרה)

מקום שלם, מקום שמחה

116. השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה. ומשום זה כל אלו השנים, שיוסף היה נפרד מאביו, ויעקב היה עצוב, לא שרתה עליו השכינה.

117. כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה. אין השכינה שורה מתוך עצבות, כמ"ש, ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. ג"פ כתוב, מנגן, כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, ז"א, הכולל ג' קווים, שהוא רוח השלם. וג"פ מנגן כנגד ג' קווים שלו.

("ויחי יעקב", ויחי)

מלך כל המלאכים

61. אם בני אדם היו יודעים האהבה שאוהב הקב"ה לישראל, היו שואגים כאריות לרדוף אחריו להתדבק בו. כי למדנו, שבשעה שירד יעקב למצרים, קרא הקב"ה לחבורת המלאכים שלו. אמר להם, כולכם רדו למצרים, ואני ארד עימכם. אמרה השכינה, ריבון העולם, האם יש צבאות בלי המלך? כי השכינה נבחנת למלך כל המלאכים, מפני שכולם נמשכים ממנה. אמר לה, איתי מלבנון כלה, גם את תבואי איתי.

מלבנון, ממקום העדן, חכמה, המלובן בכל פעולותיו. כלה, השכינה, שהיא כלה בחופה, כמ"ש, ויהי ביום כלׂת משה. כלׂת כתוב בלי ו', שפירושו, ביום שנכנסה כלה לחופה. וכלה זוהי השכינה, שהיא בביהמ"ק, כלה בחופה.

63. איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי. והאם מלבנון באה? והלוא ללבנון עולה? כי השכינה היא למטה מחזה דז"א, והיא עולה ללבנון לקבל חכמה. והיה צריך לומר, איתי ללבנון תעלי. אלא, בשעה שירדה השכינה למצרים, ירדו עימה שישים ריבוא של מלאכי השרת, והקב"ה בתחילה. כמ"ש, ויעבור מַלכם לפניהם וה' בראשם.

("איתי מלבנון כלה", שמות)

דרך עץ החיים

146. כמה אלפים וכמה רבבות של מחנות קדושים יש להקב"ה. בעלי הפנים העליונים, בעלי עיניים, בעלי כלי זין, בעלי יללה, בעלי יבבה, בעלי רחמים, בעלי דין. ולמעלה מהם פקד את המטרוניתא, המלכות, לשמש לפניו בהיכלו.

147. כנגד אלו יש למטרוניתא, למלכות, מחנות מלאכים מזוינים. בשישים פנים נמצאים המחנות המזוינים. וכולם חגורי חרב עומדים מסביב למלכות. כמה יוצאים, כמה באים. בשש כנפיים מעופפים בכל העולם. לפני כל אחד מהם גחלי אש דולקים, לבושיו אש לוהטת, בגבו להט החרב הלוהטת בכל העולם לשמור לפניה. כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים.

148. מיהו שנקרא דרך עץ החיים? זוהי המטרוניתא הגדולה, המלכות, שהיא דרך לאילן הגדול והחזק, ז"א, הנקרא עה"ח. שכתוב, הנה מיטתו שלִש_מה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל, ז"א, כולם אחוזי חרב.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

שם שורה השכינה

39. ומאין אנו יודעים, כי הקב"ה רוצה בו ושׂם משכנו בתוכו? כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

המלכות לא תקום אלא ע"י משה

372. אמר רבי שמעון למשה רבינו, הקב"ה עתיד להחזיר לך אבדה, שאיבדת מחמת הערב רב. וזוהי הכּלה שלך, המלכות. כי משה הוא בעלה דמטרוניתא. כי בזמן שהערב רב עשו את העגל, נפלה הכלה שלך. כמ"ש, וישלך מידיו את הלוחות. הרומזים על המלכות.

373. וכתוב בך, לֶך רֵד. רומז על הירידה שלך בגלות הרביעית. לך, פירושו, כמ"ש, לֶך לךָ מארצך, לגלוּת. בשם משה יש ש', שבה ג' קווים. כאן בג' קווים של הש' נרמז לֶך לךָ ג"פ בגלות.

ובגלות הרביעית, רד, בשביל בת יחידה שלך, המלכות, שהיא כלה שלך, שנפלה. כמ"ש בגלות רביעית, נפלָה לא תוסיף קוּם. ומיד כשאתה תרד בשבילה, תקום עימך. כי לא תוסיף קום, מעצמה, אלא ע"י בעלה, משה.

("להשיב אבדה", משפטים)

הבאר הזו אין לה סוף

374. שלא לחינם נגלתה לך התורה יותר מכל ישראל, ועלתה אליך כמים של הבאר, שעלו אליך ולא אל האבות, ולא לשום אדם. כי הבאר, המלכות, מכּירה אדוניה. ותורה זו, כתוב עליה, ומשָׁם בְּאֵרה היא הבאר אשר אמר ה' למשה, אסוֹף את העם ואֶתְנה להם מָים.

הבאר היא מלאה, ומֵימֵיה אינם יוצאים החוצה. והיא באר מים של התורה, שהתורה נקראת מים, שהוציאה כל המים, כל התורה. וכל המים שבעולם נכנסים בה, ומימיה אינם יוצאים החוצה, אלא הם מכונסים בתוכה.

375. והיא באר, שאפילו כל בני העולם ישאבו ממנה מים, ואפילו כל ענני העולם, לא יחסירו ממנה אפילו כחוט השערה. משום שהבאר הזו אין לה סוף, והיא יותר עמוקה מהתורה, כמ"ש, ורְחָבה מִנִי ים. ומי ששואב מים בכד של הבאר, בכ"ד (24) ספרי הקודש, הוא בולע כל החכמות שבעולם, כש"כ הבאר עצמה.

("להשיב אבדה", משפטים)

שרצונו תמיד אל המלכות

151. אשריהם הצדיקים, היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש. וכל רצון ליבם אינו לעוה"ז, ולתאווה הבטלה שלו, אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להתדבק למעלה, כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.

152. ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיך אותו אליהם? הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד, שממנו כל הרצונות הקדושים. ומי הוא? כל איש. זהו צדיק, יסוד דז"א, הנקרא כל, כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא. איש, כמ"ש, איש צדיק. זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית. שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות, כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו, המלכות, שנקראת לב. יידבנו, להתדבק בו.

153. ואע"פ שיש להם אהבה גדולה זה בזה, שאינם נפרדים לעולם, עכ"ז מכל איש, יסוד, בעל הבית, בעל המטרוניתא, תיקחו את תרומתי, מלכות. מדרך העולם, אם רוצים לקחת מאדם את אשתו, הוא מקפיד ואינו עוזב אותה. אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה, כנ"י, המלכות, אע"פ, שכל האהבה שלה היא אליו ואהבתו אליה, לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם. ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם, מיסוד, תיקחו את תרומתי. אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

המלכה תנהיג היכלו

321. אם יש מליץ בעולם, הוא מגיע אל המלכה, ולא למעלה מהמלכות. בדומה למלך, שהיה לו בן מהמלכה, וכל זמן שהבן עשה רצונו של המלך, המלך שׂם משכנו במלכה. וכל זמן שהבן לא עשה רצונו של המלך, המלך מפריד משכנו מהמלכה.

322. כך הקב"ה וכנ"י. כל זמן שישראל עושים רצונו של הקב"ה, הקב"ה שׂם משכנו בכנ"י. וכל זמן שישראל אינם עושים רצונו של הקב"ה, אין הקב"ה שם משכנו בכנ"י. משום שישראל הם בנו בכורו של הקב"ה, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. וכנ"י היא אימם של ישראל, כמ"ש, ואל תיטוש תורת אימך.

323. כל זמן שישראל רחוקים מהיכל המלך, כביכול המטרוניתא מתרחקת עימהם מהמלך. משום שהמלכה לא הקדימה שבט לאותו הבן להכותו, שילך בדרך הישר. כי המלך אינו מכה בנו לעולם, אלא עוזב הכול בידי המלכה, שתנהיג היכלו, ושתכה את בנה, ושתנהיג אותו בדרך אמת כנגד המלך.

("אשר יִיסְרַתוּ אימו", אחרי מות)

שמחת המלך והמלכה

325. לא הייתה נמצאת שמחה לפני הקב"ה, כאותו יום שעלה שלמה לחכמה, ואמר שה"ש. אז האירו פניה של המלכה, והמלך בא להשרות משכנו עימה. כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. ותרב, שעלה היופי של המלכה, וגדלה במדרגותיה על כל שאר המדרגות, שהיו לה באיזה זמן, משום שהמלך שׂם משכנו בה, משום שהוציאה בן חכם זה לעולם.

326. וכשהוציאה את שלמה, כשהשפיעה לו חכמתה, הוציאה לכל ישראל, וכולם היו זוכים במדרגות עליונות כמו שלמה, שהקב"ה היה שמח בהם, והם בו. וביום ששיכלל שלמה ביהמ"ק למטה, התקינה המלכה בית אל המלך, ושׂמו משכנם יחד, והאירו פניה בשמחה שלֵמה. אז נמצאת שמחה לכל, למעלה ולמטה, משום שכתוב, משא אשר ייסרתו אימו. שהנהיגה אותו לרצון המלך.

("אשר יִיסְרַתוּ אימו", אחרי מות)

מי שבא אל המלך, אינו נכנס אלא מהמלכות

149. כשהמטרוניתא נוסעת כולם נוסעים עימה, כמ"ש, וייסע מלאך האלקים. האם המלכות נקראת מלאך האלקים? התקין הקב"ה לפניו היכל הקודש, היכל עליון, עיר קדושה, עיר עליונה, ירושלים העיר הקדושה. כל אלו הם שמות של המלכות. מי שבא אל המלך, אינו נכנס, אלא מהעיר הקדושה, מהמלכות. ממנה לוקח הדרך אל המלך, כי הדרך נתקנת מכאן.

150. זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כל שליחות, שהמלך, ז"א, רוצה, יוצאת מבית המטרוניתא, המלכות. וכל שליחות הבאה מלמטה מהמלך, ז"א, נכנסת תחילה אל המטרוניתא, ומשם אל המלך. נמצא, שהמטרוניתא היא שליח של כל, הן מלמטה למעלה והן מלמעלה למטה. וע"כ היא שליח כל.

שכתוב, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. כלומר, ישראל של מעלה, ז"א. מלאך האלקים, המלכות. וכתוב, והוי"ה הולך לפניהם, להאיר להם ללכת יומם ולילה. יומם ולילה, פירושו ז"א ומלכות. הרי שהמלכות הלכה לפני ישראל. כמ"ש, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

כל הבית של המלך בידי המלכות

151. האם כבוד הוא למלך, לז"א, שהמטרוניתא, המלכות, תלך ותעשה מלחמה, ותלך בשליחות? אלא בדומה למלך, שהזדווג במטרוניתא עליונה. ראה המלך הכבוד שלה, שהיא עולה על כל שאר המטרוניתות שבעולם.

אמר, כולן נחשבות לפילגשים כלפי המטרוניתא הזו שלי. היא עולה על כולן. מה אעשה לה? אלא כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. והפקיד המלך בידיה כל כלי זין שלו, כל בעלי המלחמה, כל אבני יְקָר של המלך, כל אוצרות המלך. אמר, מעתה, כל מי שיבקש לדבר עימי, לא יוכל לדבר עימי, עד שיודיע אל המטרוניתא.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו

176. כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו, ולהנהיג אותו בדרך הישר. כמ"ש, דִברי לְמוּאל מלך משׂא, אשר ייסְרתוּ אימו. אימו היא בת שבע, אם ש_מה, המלכות. ולא כתוב, אשר ייסרו אביו, משום שמלכות התמנתה על הבית, וכל האוצרות וכלי הקרב נמסרו בידיה. והיא צריכה להנהיג בניה בדרך הישר, שיעשו רצון המלך.

ועל שלא הנהיגה את אלו שבעת המלכים בדרך הישר, ולא היכתה אותם, נטו לצד שמאל, ושלט השמאל על הימין, והלכה עימהם בגלות. וזהו שכתוב, אומללה יולדת השבעה.

("אומללה יולדת השבעה", בראשית, זוהר חדש)

מרוב החביבות והאהבה שלו לכנסת ישראל

152. כך הקב"ה מרוב החביבות והאהבה שלו לכנ"י, המלכות, הפקיד הכול ברשותה. אמר, הרי כל השאר, אינן נחשבות אצלה לכלום. אמר, שִישִים הֵמה מְלָכוֹת, אחת היא יונתי תמָתי. מה אעשה לה? אלא כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. הפקיד בידיה כל כלי זין שלו. כמ"ש, הנה מיטתו שלשלמה, שישים גיבורים סביב לה, כולם אחוזי חרב מְלוּמְדי מלחמה.

153. אמר המלך, מכאן והלאה המלחמות שלי תימסרנה בידך, כלי הזין שלי ובעלי המלחמה יהיו בידך. מכאן והלאה את תהיי שומרת לי. כמ"ש, שומר ישראל, ז"א, הנקרא ישראל. מכאן והלאה, מי שצריך לי לא יוכל לדבר עימי, עד שמודיע למטרוניתא.

כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. זאת היא המלכות. היא שליח המלך לכל. נמצא שהכול הוא בידיה, וזהו כבוד המטרוניתא.

("וייסע מלאך האלקים", בשלח)

ייחוד הקב"ה ושכינתו

32. כי אדם בלי אישה הוא חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו. כך הקב"ה, בעת שאינו בקורבן עם השכינה ובכל ישראל, שהם אנשי מידות, האיברים שלו, אז עילת העילות, הכתר, אינו שורה שם. וכאילו אין הקב"ה אחד, מאחר שהוא אינו עם השכינה. כי אין הקב"ה נקרא אחד, אלא כשהוא בזיווג עם השכינה.

בחוץ לארץ השכינה רחוקה מבעלה. וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. משום שבחוץ לארץ אין קורבנות, זיווג הקב"ה עם השכינה. וכשהקב"ה מתחבר עם השכינה, מתקיים הכתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ועילת העילות, הכתר, שורה עליהם.

("ייחוד הקב"ה ושכינתו", בהר)

מלכות היא הפתח לספירות עליונות

341. דוד, כל דבריו ברוח הקודש אמר אותם. ולמלכות שמיים אמר, משום שהיא שליח, מלמטה למעלה, שהיא הפתח לספירות עליונות, והאדם צריך להיכנס בה תחילה, ומלמעלה למטה, שהשפע מהספירות העליונות היא מקבלת אותו ומשפיעה למטה. ומי שצריך למלך, מודיע לה תחילה. וע"כ, חטאתי אודיעך, זה אמר למלכות שמיים.

ועווני לא כיסיתי, מִצַדיקו של עולם, יסוד דז"א. אמרתי, אודה עלֵי פשעיי לה', זה המלך הקדוש, ז"א, שכל השלום שלו. והשלום שצריך האדם להביא לפניו הוא בהודאה, שיתוודה על חטאיו, כי שלָמים כך מתקרבים בהודאה, כמ"ש, על זבח תודת שלָמָיו.

וכתוב, ואתה נשאת עוון חטאתי סלה, זהו למעלה באו"א עילאין, שהם המקום שעתיקא קדישא, הכתר, שורה בו. וע"כ פסוק זה אחוז בכל, במלכות, וביסוד, ובת"ת, ובאו"א עילאין, שבהם שורה הכתר.

342. מי שמבקש בקשה מהמלך, צריך לייחד את השם הקדוש ברצונו, מלמטה למעלה, ממלכות עד הכתר, ומלמעלה למטה, מכתר עד מלכות. ולקשור הכול בייחוד אחד בא"ס, בייחוד הזה יכלול בקשתו. מי הוא חכם לבקש בקשתו כמו דוד המלך, שהיה שומר פתח המלך, שהיה מרכבה למלכות, הנקראת פתח המלך? כך הוא, וע"כ התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש, כדי שנדע ללכת אחריו, כמ"ש, אחרי ה' אלקיכם תלכו.

("חטאתי אודיעךָ", ויקרא)

לרוץ אחרי השכינה

189. רבי זֵירא אמר לרבי אבא, הרי ראיתי פני השכינה, ומי שרואה פני השכינה, צריך ללכת ולרוץ אחריה. כמ"ש, ונֵדְעה נרדפה לדעת את ה'. וכתוב, והלכו גויים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואני רוצה ללכת אחריך, וללמוד מאלו הדברים הטובים, שאתם טועמים בכל יום מחדרו הקדוש של רבי שמעון.

("ושׂמו את שמי", נשוא)

לסבול למען השכינה

504. אשרי מי שמשתדל בגלות האחרונה לדעת את השכינה, להוקיר אותה בכל המצוות, ולסבול בשבילה כמה דַחֲקוּת, כמו שלומדים, שכר הכלה הוא הדחק והצער. כלומר, לפי הצער השכר. כמ"ש, וישכב במקום ההוא. וישכב, אותיות ויש כ"ב, שאם יש כ"ב (22) אותיות התורה, ששלם בתורה, השכינה שוכבת עימו.

("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)

המלכות היא מקום שהכול מתאסף אצלה

894. אשרי חלקם של ישראל, שיודעים להיכנס לתוך מוח האגוז, שהקדושה היא כמו מוח האגוז שקליפות סובבות אותו, וכדי להיכנס לתוך המוח, הם שוברים הקליפות האלו שסובבות אותו, ונכנסים.

לאחר כל זה כתוב, ביום השמיני, עצרת תהיה לכם. כי אחר ששברו כל אלו הקליפות, ושברו כמה כוחות, והרגו כמה נחשים וכמה עקרבים, שהיו להם באלו הרי חושך, עד שמצאו מקום יישוב ועיר קדוש, המלכות הקדושה, מוקפת חומות סביב סביב, אז נכנסו אליה בשמיני עצרת, לעשות לה שם נחת, ולשמוח בה.

895. וזהו שכתוב, עצרת תהיה לכם. עצרת, שפירושו אסֵפה, המלכות, מקום שמתאסף הכול אצלה, כי היא בית קיבול לכל האורות העליונים. תהיה לכם, ולא לאחר, שאין לס"א חלק בו, אלא שאתם תשמחו באדונכם והוא עימכם. ועל זה כתוב, שִמחו בה' וגילו צדיקים והַרְנינו כל יִשְׁרֵי לב.

("ניסוך המים", פינחס)

השכינה היא צורתו של הקב"ה

332. משום זה, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כי הקב"ה סתום בסתרי תורה, ונודע במצוות, שהן השכינה, שהיא צורתו. כמו שהקב"ה הוא עניו, כן שכינתו ענווה. הוא חסיד, והיא חסידה. הוא גיבור, והיא גיבורה על כל אוה"ע. הוא אמת, והיא אמונה. הוא נביא, והיא נביאה. הוא צדיק, והיא צדקת. הוא מלך, והיא מלכות. הוא חכם, והיא חכמה. הוא מבין, והיא תבונה שלו. הוא כתר, והיא עטרה שלו, עטרת תפארת.

משום זה, כל מי שאין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אל ייכנס לבית המדרש. כצורתו של הקב"ה, שהוא תוכו ושכינתו ברו, הוא תוֹכוֹ בִּפנים, והשכינה ברו מבחוץ. ולא השתנתה היא שמבחוץ, מאותו שבפנים, שתהיה נודעת שהיא אצילות שלו, ואין פירוד שם כלל.

("ורגליהם רגל ישרה", פינחס)

כל דרי העולמות כלולים במלכות

502. אלא הקב"ה ברא אותו בדמותו. מלכות הנקראת דמות, תמונת כל, שֶׁכּׂל דָרי בי"ע כלולים בה. ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם, ואת כל הבריות שברא בעולם, וכלל בה העליונים והתחתונים בלא פירוד כלל. וכלל בה ע"ס, וכל השמות, והכינויים, וההוויות. והעילה על הכול, אדון על הכול, ואין אלקים זולתו, לא נמצא בעליונים ובתחתונים פחות ממנה, משום שהיא הקשר של כולם, ושלמות כולם, לקיים בה הכתוב, ומלכותו בכל מָשָלה.

ומשום שלא נמצאת העילה על הכול בעליונים ובתחתונים, אפילו באחד מהם, פחות ממנה, אם היא, המלכות, לא נכללת בו. ונקראת אמונת ישראל. ומצד העילה על הכול, כתוב בה, כי לא ראיתם כל תמונה. אבל מצד שהיא כוללת שאר הבריות, כתוב בה, ותמונת ה' יביט.

("נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פינחס)

המחוברים עם השכינה, מוגנים

32. בכל מעשיו צריך האדם לשים כנגדו את הקב"ה. כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני ליסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשיו.

והחשוב מהם תפילה. ואע"פ שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני ליסטים, משום שהשכינה מחוברת עימהם, מחמת שעוסקים בתורה.

("ואתה פה עמוֹד עימדי", ואתחנן)

קבלת פני השכינה

110. חוב מוטל על אדם, לקבל פני השכינה בכל ר"ח ושבת. ומיהו פני השכינה? זהו רבו.

("מים ששופכים לפני הפתח", ואתחנן)

לגמול חסד עם השכינה

105. לא לחינם אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלֶה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בניי מבין העכו"ם. הרי כמה בני אדם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הציבור, ולמה הקב"ה ושכינתו וישראל אינם נגאלים?

אלא הפירוש הוא, שיעסוק בתורה, כדי לחבר השכינה עם הקב"ה, ולא לשום כוונה אחרת. גמילות חסד, כי אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שכל המצוות שעושה תהיינה כדי לגאול בזכותן את השכינה מהגלות, ולא לשום כוונה אחרת. בזה הוא עושה חסד עם הקב"ה ונקרא חסיד.

106. מי שגומל חסד עם השכינה, להעלות אותה מהגלות, גומל חסד עם הקב"ה, משום, שכשחטאו ישראל והקב"ה רצה לייסר אותם, הייתה אמא, השכינה, רובצת עליהם, ועיכבה את הקב"ה מלייסר אותם. עד שיצאו לתרבות רעה.

מה עשה הקב"ה? הגלה בני המלך, ישראל, עם המלכה, השכינה. ונשבע, שלא יחזור למקומו, עד שהמלכה תחזור למקומה. נמצא, שמי שגומל חסד עם השכינה, וחוזר בתשובה, ובכל התורה והמצוות שלה, אינו מכוון אלא רק לפדות השכינה מהגלות, הוא שעושה חסד עם קונו, והוא כאילו גאל אותו ושכינתו ובניו מהגלות.

("המתחסד עם קונו", כי תצא)

משה

107. אמר אליהו, משה, אתה הוא אותו האדם, אתה הוא הבן של המלך והמלכה, אשר העבודה שלך אל הקב"ה, אינה אפילו כמי שעושה חסד עם קונו, אלא כבן שמחויב לאזור עצמו וכוחו לגאול את אביו ואימו, ומוסר עצמו למיתה עליהם. כי מי שאינו בן המלך ועושה חסד עם המלך ועם המלכה, ודאי שנחשב זה, שעושה חסד עם קונו. אבל אתה, שאתה בן מלך, הרי זה חוב עליך ולא חסד.

108. קם משה והשתטח לפני הקב"ה. בכה ואמר, כן יהי רצון שלו שיחשוב אותי כבן, שהמעשים שלי אל הקב"ה ושכינתו יהיו אצלם, כבן המשתדל בהם אחר אביו ואימו, שאוהב אותם יותר משאוהב את עצמו ונפשו ורוחו ונשמתו. וכל מה שיש לו הוא מחשיב לאפס ולאין, כדי לעשות בהם רצון אביו ואימו ולפדות אותם בהם.

ואע"פ שאני יודע שהכול הוא ברשותו ואין לי מה לתת לו, עכ"ז הרחמן רוצה את ליבו של האדם, שיהיה מוכן אל הכול. באותה שעה בא הקב"ה, נישק אותו ואמר, משה, ודאי אתה הבן שלי ושל השכינה. חכמים ומלאכים, נַשקו את הבן. קמו כולם ונישקו אותו, וקיבלו אותו לרב ולמלך עליהם.

("המתחסד עם קונו", כי תצא)

המלכות סומכת הכול

128. אע"פ שהאות ה' של אצילות, של שם הוי"ה, היא המלכות, וסומכת את הכול, אין לכם לעוף למעלה ולרדת למטה, זולת עם המלכות. כמו האיברים של הגוף שאין להם תנועה זולת בנשמה, כך האיברים שיש לה, ספירותיה, מתפשטים עליכם לסמוך אתכם בהם. כי כך היא האות ה', כמו הים, אם יש לה כלים למלא אותם, הם מתמלאים ממנה ומתפשטת בהם כמו נחלים המתפשטים מהים על הארץ. ואם אין לה כלים, היא ה' לבדה, יחידה, בלי התפשטות של הנחלים.

129. כך הכלים של השכינה, שלמעלה הם מלאכים קדושים, ולמטה הם ישראל, אם יש בהם בעלי מידות, בעלי חסד, חסידים גיבורים, בעלי תורה נביאים וכתובים, צדיקים, אנשי מלכות, שכתוב בהם, ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך, בעמידה של התפילה בהיכל המלך, שהוא אדנ"י. המלך שלה הוא הוי"ה.

והם חכמים ונבונים ראשי ישראל. ולא ראשי ערב רב, שכתוב בהם, היו צריהָ לראש. והמלכות מתפשטת עליהם בע"ס שלה. בעת ההיא יורדת עליה עילת העילות, ביו"ד ה"א וא"ו ה"א, לרדת עליהם, להקים עליהם השכינה.

("אליהו אל תתעכב מלרדת", כי תצא)

השכינה - ערבון בתוך ישראל

217. כתוב, מושְׁכֵני אחריך נרוצה. וכתוב, ונתתי משכָּני בתוככם. הקב"ה נתן שכינתו בין ישראל, שתהיה רובצת עליהם, כאם על הבנים, ולהגן עליהם בכל הצדדים.

218. וכל זמן שהאם הקדושה, השכינה, יושבת על ישראל, בא הקב"ה לדור עימהם, משום שהקב"ה אינו עוזב את השכינה לעולם, וכל האהבה שלמעלה היא בה.

219. משום זה נתן אותה הקב"ה ערבון בתוך ישראל, שיידעו, שלא ישכח אותם, ולא יעזוב אותם לעולם, משום הערבון שבתוכם. והשכינה אומרת להקב"ה, ערבון הייתי בתחתונים, אהיה ערבון אצלך, כדי שלא תשכח את בניי, ולעלות כנגדך, ואני ובניי אחריך נרוצה.

("ג' ריחות", שיר השירים, זוהר חדש)

שירת השכינה

516. לסוסתי ברִכְבֵי פרעה דימיתיך רעייתי. כתוב, וייקח שש מאות רכב בחוּר. חכמת מצרים הייתה, שכל מה שעשו, עשו ע"פ החכמה העליונה. ופרעה היה חכם יותר מכולם. כי אין מעמידים מלך במצרים, אם לא יהיה חכם מכולם.

523. מה שייך לפסוק שלמעלה האהבה והשמחה של השיר הזה? ומה רוצות כאן מרכבות פרעה?

524. הכול בקשר אחד. לסוסתי ברכבי פרעה. כשהקב"ה נתן את המלכות להיות ראש על כל הגדודים והמחנות שלמטה, מאותו זמן היא משבחת תמיד ואינה שקטה. וכל המחנות שלה משבחים תמיד, ואינם שוקטים לעולם.

525. ושיר האהבה הזו התחיל, כשיצאה השכינה ממצרים, וכל המחנות שלמעלה ושלמטה היו לפניה. אז התחילה אהבת השיר כלפי מעלה. וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נוסעים אחר ישראל, והשכינה התחילה בשיר האהבה למעלה, לז"א.

526. והקב"ה לא רצה באותו זמן בשירה, כמ"ש, ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה. והוא השתיק את המלכות משיר האהבה שהתחילה.

527. כלה שהיא באהבה לראות את בעלה, כשרואה אותו, מתעוררת בה האהבה ומתחילה לשבח אותו. ואם בעלה אינו רוצה השבח, ומשתיק אותה לשתוק, מהתעוררות האהבה שהתחילה, איך ישקוט ליבה ורצונה?

528. כיוון שטבעו כל סוס ורכב פרעה בים, וראו ישראל כל הגבורות והניסים, שעשה להם הקב"ה, שרו ישראל בארץ שירה בשביל המלכות, וקיבל אותה הקב"ה, כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. אח"כ, כשחזרה הבאר, שרו ישראל שירה בשבילה, כמ"ש, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. בא יהושוע ושר שירה בשבילה. באו דבורה וברק ושרו שירה בשבילה.

("לסוסתי ברכבי פרעה", שיר השירים, זוהר חדש)

השתוקקות אחר השכינה

538. לסוסתי ברכבי פרעה. כתוב, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. כי בשעה שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, לא היו רוצים ללכת במדבר בדרך יבֵשה בלי מים. שהיו רגילים במצרים, שהייתה כגן עדן, כמ"ש, כגן ה' כארץ מצרים. ועתה הם הולכים במקום יבש בדרך, במקום חורבן בלי יישוב.

539. מה עשה הקב"ה? שלח לפניהם את השכינה, שהייתה הולכת בכל מיני זוהר, בכל אופני השתוקקות. והיו ישראל רצים אחריה בתשוקה לראות אותה. ומשום זה היו רצים אחריה במדבר, והלכו ולא התעכבו.

והקב"ה עשה להם כך, כדי שלא יתעכב קידוש השם על הים, שהוא היה רוצה להתכבד על כל עמי הארץ.

("לסוסתי ברכבי פרעה", שיר השירים, זוהר חדש)