כה תברכו

145. כה תברכו את בני ישראל, אָמוֹר להם. כה תברכו, בלשון הקודש, ביראה, בענווה. כי המלכות נקראת כ"ה, שבה הקדושה והיראה והענווה. כה תברכו, זה צדק, המלכות, שנקרא כ"ה. כי כל הדינים באים מן כ"ה. כי כ"ה מלשון כהה, כי בזמן שהמלכות בשמאל, אז היא כהה ואינה מאירה. וכל הדינים נמשכים ממנה.

כתוב, והנה לא שמעתָ עד כה. זהו כמו שמאיים משה, בשם כ"ה. וכתוב, בזאת תדע כי אני ה', שהיה מאיים בשם זא"ת. והכול אחד, כי המלכות נקראת כ"ה ונקראת זא"ת. וכתוב, ולא שָׁת ליבו גם לזאת, שהיא מוכנה להחריב ארצו.

146. ומן כ"ה, מהמלכות, מתעוררים דינים. וכשהתחבר עימה חסד, התבשמה. ומשום זה, נמסר זה לכוהן, הבא מחסד, כדי שתתברך ותתבשם אותה כ"ה. וזהו שכתוב, כה תברכו. כלומר, אע"פ שכ"ה זו נמצאת בדינים, תבשמו אותה ותברכו אותה. כמ"ש, כה תברכו את בני ישראל, שפירושו, תברכו בחסד הזה את כ"ה, ותבשמו אותה בשביל בני ישראל, שלא יימצאו בה דינים.

147. כה תברכו את בני ישראל, אָמוֹר להם. לא כתוב, אִמרוּ, אלא, אמור. בא להוציא, אשר משרַבּוּ הפָּריצים אין מפרסמים דבר. כי לא הצטוו לפרסם השם כ"ה, זה משמע משכתוב, אמור להם, אמור סתם, ולא אמרו להם.

כיוון שכתוב, כה תברכו, למה לא כתוב, תאמרו להם? אלא, אם זכו, אָמור להם, שהברכות מגיעות לישראל. לא זכו, אָמור, סתם.

148. כתוב, וראיתי אני דניאל לבדי את המראָה, והאנשים אשר היו עימי לא ראו את המראָה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. וראיתי אני לבדי? הרי הם היו נביאים, והוא לא היה נביא. ומי הם? חגי, זכריה ומלאכי. א"כ נעשה קודש לחול.

והרי כתוב, לא ראו את המראה, ולמה התייראו? ובדניאל כתוב, וראיתי אני, ולא היה מתיירא. והוא אינו נביא. הרי חול לקודש? כלומר, מי שאינו נביא, קדוש יותר מנביא.

149. אלא כתוב, אם תחנֶה עליי מחנה לא יירא ליבי, אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח. בזא"ת, מלכות. זא"ת הייתה גורלו וחלקו להתחזק ולעשות נקמות. עשה הקב"ה את דוד מרכבה קדושה עם האבות, וקיבל כתרים עליונים קדושים מכל שהנחילו לו האבות. מלכות ירש דוד ובניו אחריו. ובמקום המלכות העליונה התחזק, וירשו הוא ובניו מלכות זו, אשר לא זזה מממשלתם לדורי דורות.

150. בשעה שהמלכות התעוררה לבניו של דוד, אין מי שיקום לפניהם. כמ"ש, וראיתי אני דניאל לבדי את המראָה, שהיא המלכות, הנקראת מראה, משום שהיה מבניו של דוד, כמ"ש, ויהי בהם מבני יהודה, דניאל חנניה ועוד. ע"כ הוא ראה ושמח בה, שהיא מצד נחלת חלקו וגורלו של אביו, דוד.

ומשום שהייתה שלו, הוא סבל אותה, ולא היה מתיירא. והאחרים לא יכלו לסבול, והיו מתייראים. ואע"פ שלא ראו, מזלם ראו. בשעה שכ"ה זו מתעוררת בדיניה, אין בני העולם יכולים לקום מפניה.

151. אלא בשעה שהכוהנים פורשים ידיהם הבאות מחסד, מתעורר חסד שלמעלה ומתחבר בכ"ה הזו, ומתבשמת ומתברכת בפנים מאירות לבני ישראל, והדינים סרים מהם, כמ"ש, כה תברכו את בני ישראל, ולא לשאר העמים.

152. ומשום זה כוהן מברך, ולא אחר, כדי שתתעורר על ידו הספירה שלו חסד, כי הוא נקרא חסיד, כמ"ש, לאיש חסידֶךָ, והוא בא מצד החסד. וכתוב, וחסידיך יברכוּכָה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו כ"ה. כה תברכו, בשם המפורש. כה תברכו, בלשון הקודש.

153. בשעה שהכוהן שלמטה קם ופורש ידיו, כל הספירות הקדושות שלמעלה מתעוררות ומיתקנות להתברך, ומאירות מעומק הבאר, בינה, שנמשך להן תמיד, ולא נפסקו הברכות, הנובעות ונעשות מעיינות לכל העולמות, המתברכים ומושקים מכולם.

154. בזמן שהכוהנים נושאים ידיהם, לחש ושתיקה נעשו בכל העולמות. בדומה למלך שרצה להזדווג עם המלכה, ורצה לבוא אליה בחשאי. וכל המשמשים מתעוררים בזמן ההוא, ומתלחשים, הרי המלך בא להזדווג עם המלכה. המלכה היא כנ"י, המלכות.

155. הכוהן צריך לשאת יד ימין על השמאל, כמ"ש, ויישא אהרון את יָדָו אל העם ויברכֵם. יָדָו כתוב, ולא ידיו. משום שבח יד ימין על השמאל. משום שכתוב, והוא ימשול בָּך. אשר הזכר ימין, ימשול על הנוקבא שמאל.

156. כוהן, הרוצה לשאת את כפיו, צריך שתתווסף קדושה על קדושתו, צריך לקדש ידיו על יד הקדוש, הלוי, שהכוהן צריך ליטול קדושת המים מידיו. כמ"ש, וקידשת את הלוויים. וכתוב בלוויים, וגם את אחֶיך מטֵה לוי שבט אביך הקרב איתך, ויילוו עליך וישרתוך. שהם בכלל שבט אביך.

מכאן, שכל כוהן שנושא כפיו, צריך להתקדש ע"י קדוש, שתתווסף קדושה על קדושתו. וע"כ לא ייטול קדושת המים מאדם אחר שאינו קדוש.

157. הלוי, שהכוהן מתקדש על ידיו, צריך להתקדש תחילה. למה מתקדש ע"י לוי, ולא ע"י כוהן אחר? כוהן אחר אינו צריך לקדש כוהן חברו, כי הוא יכול להיות כוהן שאינו שלם, שאסור בעבודה, וכוהן שלם אינו צריך שייפגם ע"י הפגום שאינו שלם. אבל לוי, שהוא שלם, וראוי לעלות בדוכן לעבוד עבודת אוהל מועד, הרי הוא שלם. וזה נקרא קדוש, כמ"ש, וקידשת את הלוויים. ואף נקרא טהור, כמ"ש, וטיהרתָ אותם. ומשום זה צריך הכוהן להוסיף קדושה על קדושתו, שיהיה נכלל גם מלוי. כי בחינת הטהרה רק בלוי היא.

158. כוהן הנושא את כפיו, צריך שלא יתחברו אצבעותיו זו בזו, כדי שיתברכו הספירות הקדושות כל אחת בפני עצמה, כמו שראוי לה. משום שהשם הקדוש צריך להתפרשׁ באותיות רשומות, שלא לערב זו בזו. ויכוון באלו הדברים.

159. רצה הקב"ה שיתברכו העליונים, כדי שיתברכו התחתונים. כי אחר שהספירות העליונות מתמלאות משפע הברכות, הן מברכות את התחתונים. ויתברכו העליונים, שהם קדושים בקדושה עליונה, ע"י התחתונים, שהם קדושים בקדושה עליונה, והם קדושים מכל הקדושים שלמטה, הכוהנים. כמ"ש, וחסידיך יברכוכה.

160. כל כוהן, שאינו יודע למי הוא מברך ומהי הברכה שמברך, אין הברכה שלו ברכה. כמ"ש, כי שׂפתי כוהן יִשמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו. דעת, ספירת הדעת המייחדת חו"ב. ותורה יבקשו מפיהו, העליונים יבקשו מפיהו של ז"א, לדעת איך מתייחדת התורה שלמעלה, הנקראת תורה. תושב"כ בז"א, הנקרא תושב"כ, ותשבע"פ במלכות, הנקראת תשבע"פ. הכוהן צריך לכוון באלו הדברים שלמעלה, לייחד השם הקדוש כמו שצריך.