נשמת כל חי

217. נשמת כל חי. נשמה שפורחת מחי העולמים, מיסוד דז"א. ומשום שהוא שלו, שממנו יוצאות כל הברכות ושורות בו, והוא משקה ומברך למטה, למלכות, נשמה זו שיוצאת ממנו, יש לה רשות לברך למקום הזה, למלכות.

218. ע"כ פורחות נשמות מחי ההוא, יסוד דז"א, בכניסת השבת. אלו הנשמות שפורחות, מברכות ממש למקום שנקרא שֵם למטה, המלכות, שע"כ אומרים, נשמת כל חי תברך את שמךָ, למלכות, הנקראת שם. והמקום ההוא שהנשמות יוצאות ממנו, יסוד, מברך את המלכות, מלמעלה, ונמצא אשר השם הזה מקבל ברכות מלמטה ומלמעלה, ונכלל מכל הצדדים.

219. בימות החול המלכות מקבלת ברכות משאר הנשמות, שמברכות אותה מלמטה. ביום השבת היא מקבלת ברכות מנשמות עליונות שבאצילות, המברכות אותה במ"ה (45) מילים, כחשבון השם מ"ה, בעניין מ"ה ומ"י. מ"י, עולם העליון, בינה. מ"ה, עולם התחתון, מלכות. מהמילים נשמת כל חי, עד המילה, האחרונים, הן מ"ה מילים.

ומהמילים, ואילו פינו מלא שירה, עד המילה, ומלפנים, עולה שבח אחר, שהן חמישים מילים. ואע"פ שאין עומדת שם מילה בחשבון, שאין שם סוף עניין שמורה על חשבון מיוחד, כי המילה, ומלפנים, היא באמצע העניין, עכ"ז עולה החשבון במ"י, חמישים מילים.

ומשם והלאה עולה שבח אחר לחשבון מאה מילים, עד המילים, בפי ישרים תתרומם, שהוא תשלום הכול, גדלות המלכות, שיש לה ע"ס, שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה, שהוא מרכבה אחת על מה ששורה שלמות העליון, ז"א.

220. וכל השבח הזה וכל הדברים האלו כולם איברים ידועים, מדרגות, בחשבון לתשלום השבת, ולהשתלם מהם כראוי. אשרי העם היודעים לסדר השבח של אדונם כראוי. מכאן והלאה הוא סדר התפילה, כמו שנתקנה.