האידרא זוטא קדישא

אור הפנים דז"א

162. שני תפוחי הפנים דז"א, כשתי מנחות של בשמים, שנותנים ריח טוב, הארת החכמה מלמטה למעלה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. שהם עדוּת על או"א. כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בפָּנים, אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות, במצח ובחוטם, כי אין מעידים אלא על פרצוף פנים שיש בו חוטם. אבל אלו שתי מנחות הבשמים, לבן ואדום, הן עדות לאו"א, שבהן מאירים המוחין דחו"ב שבאו"א, המאירים בפנים דז"א, שנקראים עדות, מלשון עדן, חכמה.

הם עדות על הירושה, שירש מאו"א, ואוחז בהם. כי ב' מוחין חו"ב נקראים ירושה דאו"א. וכמה מרחקים בין לבן לאדום, ועכ"ז הם נכללים בז"א כאחד בצד הלבן, בשליטת הלבן, חסד.

כתוב, באור פני מלך חיים. וכן, יָאֵר ה' פניו אליך. וזה מורה על הארת חו"ב, שז"א מקבל מאו"א, שמאיר לישראל. וזוהי עדות לישראל, שהקב"ה קרוב אליהם או להיפך. כי אם הארת החו"ב בשליטת הימין, לבן, חסד, אז הוא קרוב אליהם. ואם האדום שולט, השמאל, אז הוא מסתיר פניו מהם.

163. כשהפָּנים דז"א מאירים בלבן, בחסד, מעתיקא, אז מכסה הלבן שבו, חסד, על האדום שבו, חכמה דשמאל, והכול נמצא בהארה. ואז כתוב, יאר ה' פניו אליך. וכשהרשעים מרובים, ודינים תלויים בעולם, נמצאת סגירה בכל, האורות כולם נסגרים ואינם מאירים. והאדום מתפשט בפָּנים, דין, ומכסה על הלבן, רחמים, ואז הכול נמצא בדין. ואז כתוב, פני ה' בעושֵׂי רָע. והכול תלוי בזה. ומשום זה הפנים הם עדות בכל.

164. כמה וכמה מלאכים בעלי מגנים מחכים לאלו גווני הפנים, לבן ואדום, ומצפים לאלו גוונים. כשהגוונים מאירים, נמצאים כל העולמות בשמחה. בזמן שמאיר הלבן, הכול נראים בגוון חסד. וכשנראה באדום, נראים הכול בגוון דין.